ר"ד* יום ג' פ' פינחס, כ"ף תמוז, ה'תשי"א
222
בלתי מוגה
א . בנוגע למצות נדרים (שנתפרשה בהתחלת פרשת מטות) – נאמר1225: "וידבר משה אל ראשי המטות לבני ישראל לאמר גו'", היינו, שבמצוה זו דוקא נזכרו משה וראשי המטות.
והענין בזה1226:
תוכן הענין דנדרים הוא – עשיית גדרים וסייגים בכדי להוסיף חיזוק ותוקף בקיום התומ"צ1227.
ועפ"ז יש לבאר החידוש שמצינו במצות נדרים לגבי כל מצוות התורה כולה1228 – שהחיוב דכל מצות התורה אינו מתחיל אלא בגיל י"ג שנה, ואילו החיוב דנדרים הוא גם ב"מופלא הסמוך לאיש"1229, "בן י"ב שנה ויום אחד"1230 (ולכמה שיטות1231 חיוב זה הוא מדאורייתא ) – כי, תוכן מצות נדרים הוא הוספת גדרים וסייגים בתור הכנה והקדמה לקיום התומ"צ, ולפיכך מתחילה מצוה זו ב"מופלא הסמוך לאיש" – בזמן ההכנה להתחלת החיוב בכל מצוות התורה.
ויש להוסיף המוסר השכל שבזה – שקודם התחלת חיוב האדם בכל מצוות התורה (כשנעשה בן י"ג שנה) צריכה להיות הכנה והקדמה דהוספת גדר ופרישות על מה שאסרה תורה (שזהו"ע הנדרים), אשר עי"ז יוכל לקיים את המצוות כדבעי 1232.
ב . והנה, בנוגע לענין של הוספה על קיום התומ"צ, שבזה נכלל גם ענין הנדרים כנ"ל – מצינו ב' קצוות:
223
מחד גיסא – ה"ז ענין בלתי-רצוי, כמארז"ל1233: "כל המוסיף גורע, שנאמר1234 אמר אלקים לא תאכלו ממנו ולא תגעו בו" ("הקב"ה לא הזהירם על הנגיעה, ומתוך תוספת גירעו כו'"1235), ונמצא, אשר כתוצאה מזה שחוה הוסיפה איסור מדעת עצמה (שלא נצטוו עליו מאת הקב"ה) – נגרם (רח"ל) חטא עץ הדעת .
ולאידך גיסא מצינו שיש אופנים שענין הנדרים (הוספה על החיוב דתומ"צ) הוא דבר רצוי ונעלה 1236, כדברי שמעון הצדיק אל נזיר1237 אחד – "כמותך ירבו נזירים בישראל"1238.
ולכן נזכרו במצות נדרים "ראשי המטות" – כי, מצד ב' קצוות הנ"ל, הרי בכדי לידע מתי יש להוסיף גדר וסייג אל מצוות התורה – יש צורך ב"ראשי המטות", נשיאי ישראל.
וכל זה אינו מספיק עדיין – וצריכה להיות גם הוראת משה רבינו ("וידבר משה אל ראשי המטות") – כיון שדוקא משה "נתנבא בלשון זה " (כדרשת חז"ל1239 עה"פ בריש פרשתנו – "וידבר משה גו' זה הדבר גו'"), "משה רבינו נסתכל באספקלריא המאירה"1240, ולפיכך, כאשר קיום מצות נדרים נעשה ע"פ הוראת משה, מובטחים, שלא זו בלבד שלא יצא מכך ענין הפכי ח"ו, אלא אדרבא, עי"ז יתוסף חיזוק ושלימות בקיום התומ"צ1241.
**********
הערות
- 1225. ר"פ מטות.
- 1226. בהבא לקמן – ראה גם מכתב כ"ו תמוז שנה זו (אג"ק ח"ד ע' שצז ואילך).
- 1227. ראה אבות פ"ג מי"ג. רמב"ם הל' נדרים פי"ג הכ"ג. טושו"ע יו"ד סו"ס רג. ועוד.
- 1228. ראה גם סה"מ תק"ע ע' קכה. סהמ"צ להצ"צ מצות נדרים מד, סע"א. לקו"ש חכ"ח ע' 198 ואילך (ושם נתבאר באו"א).
- 1229. נדה מו, ב. וש"נ.
- 1230. משנה נדה מה, ב. רמב"ם הל' נדרים רפי"א. טושו"ע יו"ד ר"ס רלג.
- 1231. ראה נזיר כט, ב ובפרש"י ד"ה מופלא (ובהגהות הב"ח). נדה מו, ב ובפרש"י שם, א ד"ה כי יפליא. ועוד . ולכמה אחרונים (נסמנו בלקו"ש שם ע' 196 הערה 31) – כ"ה שיטת הרמב"ם שם פי"א ה"ד. – וראה בארוכה לקו"ש שם ע' 193 ואילך.
- 1232. להעיר, שדברים אלו נאמרו חודש לפני הבר-מצוה אצל בנו של הנ"ל ( המו"ל ).
- 1233. סנהדרין כט, סע"א.
- 1234. בראשית ג, ג.
- 1235. פרש"י סנהדרין שם.
- 1236. ראה רמב"ם וטושו"ע שבהערה |<3>. רמב"ם הל' נזירות בסופן. ועוד. – וראה בארוכה לקו"ש חל"ג ע' 191 ואילך. וש"נ.
- 1237. ש"הנזירות היא נדר מכלל נדרי איסר" (רמב"ם ריש הל' נזירות).
- 1238. נזיר ד, ב. וש"נ.
- 1239. פרש"י ריש פרשתנו – מספרי שם (פיסקא קנג). מדרש לקח טוב שם.
- 1240. יבמות מט, סע"ב. וראה רמב"ם הל' יסוה"ת פ"ז ה"ו.
- 1241. הגרי"י פיקרסקי העיר, שלפי הנ"ל יש להוסיף ביאור בטעם הדבר שבמצות הדלקת נר שבת " לא יקדים ולא יאחר" (שבת כג, ב) – כי מכיון שהדלקת נר שבת היא תיקון לחטא עץ הדעת ("מפני שהיא כבתה נרו של עולם לכך נתנו לה מצות הדלקת נר שבת שתתקן מה שקלקלה" – שו"ע אדה"ז או"ח סרס"ג ס"ה – מירושלמי שבת פ"ב סה"ו. ב"ר ספי"ז. ועוד), אשר חטא זה נגרם כתוצאה מכך שחוה הוסיפה מדעתה על ציווי הקב"ה (כנ"ל בפנים), לכן, בהדלקת נר שבת – שמהוה תיקון לחטא עה"ד – אין להוסיף ולהקדים את המצוה. ואמר כ"ק אדמו"ר שליט"א: מטעם זה מצינו גם בנוגע להעברת הפרשה (שנים מקרא ואחד תרגום) – ש"לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הציבור . . לא יקדים ולא יאחר" (ברכות ח, סע"א ואילך). – המשך הענין חסר ( המו"ל ).
משנה אבות ג׳:י״ג - הטקסט מספריא
רבי עקיבא אומר שחוק וקלות ראש מרגילין לערוה. מסורת סייג לתורה. מעשרות סייג לעושר. נדרים סייג לפרישות. סייג לחכמה שתיקה.
משנה תורה, הלכות נדרים י״ג:כ״ג - הטקסט מספריא
מי שנדר נדרים כדי לכונן דעותיו ולתקן מעשיו הרי זה זריז ומשובח כיצד כגון מי שהיה זולל ואסר עליו הבשר שנה או שתים או מי שהיה שוגה ביין ואסר היין על עצמו זמן מרובה או אסר השכרות לעולם וכן מי שהיה רודף שלמונים ונבהל להון ואסר על עצמו המתנות או הניית אנשי מדינה זו וכן מי שהיה מתגאה ביופיו ונדר בנזיר וכיוצא בנדרים אלו כולן דרך עבודה לשם הם ובנדרים אלו וכיוצא בהן אמרו חכמים נדרים סייג לפרישות.
נדרים מ״ד א - הטקסט מספריא
אָמַר ״תְּהֵא שָׂדֶה זוֹ מוּפְקֶרֶת לְיוֹם אֶחָד״, ״לְשַׁבָּת אַחַת״, ״לְחֹדֶשׁ אֶחָד״, ״לְשָׁנָה אַחַת״, ״לְשָׁבוּעַ אֶחָת״ — עַד שֶׁלֹּא זָכָה בָּהּ, בֵּין הוּא בֵּין אַחֵר יָכוֹל לַחֲזוֹר בּוֹ. מִשֶּׁזָּכָה בָּהּ — בֵּין הוּא בֵּין אַחֵר, אֵין יָכוֹל לַחֲזוֹר בּוֹ. רֵישָׁא רַבָּנַן, סֵיפָא רַבִּי יוֹסֵי!
אָמַר עוּלָּא: סֵיפָא נָמֵי רַבָּנַן הִיא. אִי הָכִי, אַמַּאי עַד שֶׁלֹּא זָכָה בָּהּ בֵּין הוּא בֵּין אַחֵר, יָכוֹל לַחֲזוֹר בּוֹ? שָׁאנֵי שָׁנָה וְשָׁבוּעַ דְּלָא שְׁכִיחִי.
רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר: מִדְּסֵיפָא רַבִּי יוֹסֵי, רֵישָׁא נָמֵי רַבִּי יוֹסֵי. וְרֵישָׁא, הַיְינוּ טַעְמָא — דְּלָא לִישְׁתַּכַּח תּוֹרַת הֶפְקֵר.
אִי הָכִי, אֲפִילּוּ מִיּוֹם הָרִאשׁוֹן נָמֵי לֶיהֱוֵי הֶפְקֵר! אָמַר רַבָּה: מִפְּנֵי הָרַמָּאִין, דְּמַפְקִירִין וְהָדְרִין בְּהוֹן.
אֲבָל דְּאוֹרָיְיתָא לָא הָוֵי הֶפְקֵר?
If one said: This field will be ownerless for one day, for one week, for one month, for one year, or for one seven-year Sabbatical cycle, as long as no one took possession of the field, neither the one who declared it ownerless nor another person, he is able to retract his declaration. Once one took possession of the field, whether it is he or whether it is another person, he is unable to retract his declaration. This baraita is difficult, as the first clause is apparently in accordance with the opinion of the Rabbis, who hold that rendering property ownerless is unilateral and not contingent upon whether one took possession of it, and the latter clause is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei, who holds that rendering property ownerless is complete only when one takes possession of that property.
Ulla said: The latter clause is also in accordance with the opinion of the Rabbis. The Gemara asks: If so, why is the ruling in the baraita: As long as one did not take possession of the field, neither the one who declared it ownerless nor another person, he is able to retract his declaration; according to the Rabbis, once he declared the property ownerless, although he can take possession of it, he is unable to retract the declaration. The Gemara answers: It is different when one declares an item ownerless for a year or a seven-year period, as doing so is uncommon. Since from the outset he limited the duration of ownerless status, clearly he reserved for himself certain rights; therefore, he can retract his declaration.
Reish Lakish said: From the fact that the latter clause is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei, the first clause is also in accordance with the opinion of Rabbi Yosei. And in the first clause, this is the reason that one cannot retract his declaration once three days have passed: It is an ordinance instituted by the Sages to ensure that the halakhic status of ownerlessness would not be forgotten. If one could retract his declaration of ownerless status after three days, people would not distinguish between a case where another took possession, where, according to Rabbi Yosei, one is unable to retract the declaration, and a case where another did not take possession, where, according to Rabbi Yosei, one is able to retract the declaration. The result would be that people would mistakenly conclude that ownerless status can always be reversed, even after it was claimed by another. Therefore, the Sages instituted a limit of three days, after which one may not retract his declaration.
The Gemara asks: If so, then let the Sages institute that the item is considered ownerless even from the first day as well and that he cannot retract his declaration at all. Rabba said: The reason that the Sages did not render the item ownerless from the first day is due to the swindlers, who declare the field ownerless in order to render the produce of the field exempt from the requirement of tithing, and then retract that declaration and immediately reclaim the field. Therefore, the Sages instituted that ownerless status takes effect only after three days.
The Gemara asks: The Sages instituted that one cannot retract his declaration of ownerless status once three days have passed. However, by Torah law, isn’t the item ownerless according to Rabbi Yosei, regardless of when he retracted his declaration as long as no other person acquired it?
משנה תורה, הלכות נדרים י״א - הטקסט מספריא
כיצד הרי שנדרו או הקדישו בתחלת שנה זו ושאלו אותן ונמצאו יודעין ונתקיים נדרן ונדרו נדר אחר אפילו בסוף שנה זו צריכין בדיקה ואחר כך יתקיים ואין אומרין הואיל ונמצאו יודעין בתחלת השנה אין צריכין בדיקה אלא בודקין אותן את כל השנה הזו כולה.
קודם הזמן הזה אף על פי שאמרו יודעין אנו לשם מי נדרנו ולשם מי הקדשנו אין נדריהן נדר ואין הקדשן הקדש ואחר הזמן הזה שנמצא הבן בן י"ג שנה ויום אחד והבת בת י"ב שנה ויום אחד אע"פ שאמרו אין אנו יודעין לשם מי נדרנו ולשם מי הקדשנו דבריהן קיימין והקדשן הקדש ונדריהן נדרים ואף על פי שלא הביאו שתי שערות וזו היא עונת נדרים האמורה בכל מקום.
הואיל והגיעו לשני הגדולים נדריהן קיימין אע"פ שלא הביאו סימנין ועדיין לא נעשו גדולים לכל דבר ודבר זה מדברי תורה שהמופלא הסמוך לאיש הקדשו ונדרו נדר אף על פי שנדריהן קיימין אם חללו נדרן או נשבעו והחליפו אינן לוקין עד שיגדילו ויביאו שתי שערות.
הקדישו ובא הגדול ונהנה מן ההקדש שהקדישו לוקה משום שנדריהם נדרים מן התורה כמו שבארנו.
בד"א שבת י"ב שנה ויום אחד נדריה קיימין בשלא היתה ברשות האב או ברשות הבעל אבל אם היתה ברשות האב אפילו הגדילה והרי היא נערה אביה מפר כל נדריה וכל שבועות שתשבע ביום שמעו שנאמר כל נדריה ואסריה וגו' כי הניא אביה אותה וגו'.
ועד מתי אביה מפר עד שתבגר בגרה אינו מפר לה והרי כל נדריה ושבועותיה כנדר אלמנה וגרושה שנאמר בהן כל אשר אסרה על נפשה וגו'.
ומאימתי מפר הבעל נדרי אשתו ושבועותיה משתכנס לחופה והוא מפר לעולם עד שיגרשנה ויגיע הגט לידה היתה מגורשת מספק לא יפר לה נתן לה גט על תנאי או לאחר זמן לא יפר בימים שבינתיים וכן מי ששמעה שמת בעלה ונשאת והרי בעלה קיים וכיוצא בה אין הבעל הראשון ולא האחרון מפירין נדריה היתה מחייבי לאוין ואין צריך לומר מחייבי עשה והפר נדריה הרי אלו מופרין.
נערה מאורסה אין מפר נדריה אלא האב עם הבעל כאחד ואם הפר האחד לבדו אינו מופר הפר הבעל לבדו ועברה על נדרה קודם שיפר האב אינה לוקה.
מת הארוס חזרה לרשות אביה וכל שתדור האב מפר כשהיה קודם שתתארס מת האב אחר שנתארסה ונדרה אחר מותו אין הבעל מפר שאין הבעל מפר נדרי אשתו עד שתכנס לחופה.
נערה ארוסה שנדרה ושמע אביה ולא שמע ארוסה ונתגרשה בו ביום ונתארסה לאחר בו ביום אפילו למאה אביה ובעלה האחרון מפירין נדריה שנדרה בפני ארוס ראשון מפני שלא יצאתה לרשות עצמה שעה אחת שעדיין היא ברשות האב מפני שהיא נערה.
אבל האשה הנשואה שנדרה ולא הפר לה בעלה וגרשה בו ביום והחזירה בו ביום אינו יכול להפר שהרי יצאתה לרשות עצמה אחר שנדרה אע"פ שנדרה ברשותו והיא עתה ברשותו הואיל ויצתה ברשות עצמה בינתיים נתקיימו נדריה.
נערה מאורסה שנדרה ולא שמע אביה ולא בעלה ונתגרשה ונתארסה לאחרים אפילו לאחר כמה ימים כשישמע האב והבעל האחרון מפירין נדריה שנדרה בפני ארוס הראשון הואיל ולא שמע אותם הארוס הראשון.
נערה מאורסה שנדרה ושמע אביה לבדו והפר לה ומת הארוס קודם שישמע ונתארסה בו ביום אפילו למאה אביה וארוסה האחרון מפירין נדריה שנדרה בפני ארוס ראשון שמת קודם שישמע.
שמע ארוס ראשון והפר ומת ואחר כך שמע האב ונתארסה לאחר בו ביום אביה עם הארוס האחרון מפירין נדריה.
שמע אביה ולא שמע הארוס ומת בו ביום הארוס או ששמע גם הארוס והפר או ששתק ומת בו ביום נתרוקנה רשות לאב והאב יכול להפר שמע הארוס וקיים ומת בו ביום או ששמע ושתק ומת ביום שלאחריו אין האב יכול להפר.
גירשה הארוס אחר ששמע הרי זה ספק אם הגירושין כשתיקה ויפר האב עם הבעל האחרון שיארס בו ביום או הגירושין כמו שקיים ארוס ראשון שכבר נתקיימו הנדרים.
שמע האב והפר לה ומת האב ואח"כ שמע הבעל אפילו שמע הבעל קודם שימות האב לא נתרוקנה רשות לבעל ואינו יכול להפר לעולם אחר מות האב שאין הארוס מפר אלא בשותפות.
שמע ארוס והפר לה ומת ואח"כ שמע האב או ששמע האב והפר לה ומת הבעל קודם שישמע אין האב לבדו יכול להפר נדרים אלו שנראו לארוס ראשון אלא בשותפות ארוס האחרון אם נתארסה בו ביום כמו שבארנו.
נדרה והפר לה אביה לבדו ולא שמע הארוס עד שנכנסה לרשותו אינו יכול להפר שאין הבעל מפר נדרי ארוסתו אחר שנשאת אלא קודם שתכנס לרשותו הוא שמפר בשותפות האב לפיכך היה דרך תלמידי חכמים עד שלא תצא בתו מרשותו אומר לה כל נדרים שנדרת בתוך ביתי הרי הן מופרין.
וכן הבעל עד שלא תכנס לרשותו אומר לה כל נדרים שנדרת משאירסתיך עד שלא תכנסי בתוך ביתי הרי הן מופרין שהבעל מפר נדרי אשתו אף על פי שלא שמע אותם.
הלך האב עם שלוחי הבעל או שהלכו שלוחי האב עם שלוחי הבעל עדיין אביה ובעלה מפירין נדריה מסר האב לשלוחי הבעל או שמסרו שלוחי האב לשלוחי הבעל אין האב יכול להפר שהרי יצאת מרשותו ולא הבעל יכול להפר שאין הבעל מפר בקודמין כמו שבארנו.
שומרת יבם אפילו עשה בה יבמה מאמר ואפילו יבם אחד ליבמה אחת אינו מפר נדרי יבמתו עד שיבא עליה.
היתה יבמתו נערה מאורסה לאחיו ואביה קיים אין היבם ואביה מפירים נדריה כאחת אלא האב לבדו הוא שמפר כל שתדור ואפילו עשה בה היבם מאמר אינה כנערה מאורסה שאין המאמר קונה ביבמה קנין גמור כמו שבארנו.
נערה שהשיאה אביה ונתאלמנה או נתגרשה מן הנשואין הרי זו כיתומה בחיי האב ואין אביה מפר נדריה ואע"פ שעדיין היא נערה.
נערה מאורסה שנדרה ולא שמעו נדריה אביה ובעלה עד שבגרה או עד שנעשית יתומה בחיי האב הרי נדריה קיימים ואין הבעל יכול להפר שהרי יצאת מרשות אביה שהוא מפר עמו בשותפות ועדיין לא נכנסה לרשות הבעל.
שולחן ערוך, יורה דעה רל״ג - הטקסט מספריא
קָטָן בֶּן י"ב שָׁנָה וְיוֹם אֶחָד וּקְטַנָּה בַּת י" א שָׁנָה וְיוֹם אֶחָד, אִם יוֹדְעִים לְשֵׁם מִי נָדְרוּ וְנִשְׁבְּעוּ, נִדְרֵיהֶם נֶדֶר, וּשְׁבוּעָתָם שְׁבוּעָה, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הֵבִיאוּ ב' שְׂעָרוֹת. וּבוֹדְקִין שְׁנַת י"ג לְזָכָר וּשְׁנַת י"ב לִנְקֵבָה, וְקֹדֶם שֶׁיֵּשׁ י"ב לְזָכָר וי" א לִנְקֵבָה, אֲפִלּוּ יוֹדְעִים לְשֵׁם מִי נוֹדְרִים אֵינוֹ נֶדֶר. הַגָּה: וְגוֹעֲרִים בָּהֶם וּמַכִּין אוֹתָן שֶׁלֹּא יְלַמְּדוּ לְשׁוֹנָם בִּנְדָרִים וּשְׁבוּעוֹת. וְאִם הוּא דָּבָר קָטָן וְקַל וְאֵין בּוֹ עִנּוּי נֶפֶשׁ, אוֹמְרִים לָהֶם שֶׁיַּעַמְדוּ בְּנִדְרָם וּשְׁבוּעָתָם, כְּדֵי שֶׁלֹּא יַרְגִּילוּ עַצְמָם בָּזֶה (רַמְבַּ"ם פי"ב מה"ש סְמַ"ג וְכָל בּוֹ). וּמִי"ג וְיוֹם אֶחָד וָאֵילָךְ לְזָכָר, וּמִי"ב וְיוֹם אֶחָד לִנְקֵבָה, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין יוֹדְעִים לְשֵׁם מִי נוֹדְרִים, נִדְרֵיהֶם נֶדֶר.
משנה תורה, הלכות יסודי התורה ז׳:ו׳ - הטקסט מספריא
כל הדברים שאמרנו הם דרך נבואה לכל הנביאים הראשונים והאחרונים חוץ ממשה רבינו רבן של כל הנביאים ומה הפרש יש בין נבואת משה לשאר כל הנביאים שכל הנביאים בחלום או במראה ומשה רבינו מתנבא והוא ער ועומד שנאמר ובבוא משה אל אהל מועד לדבר אתו וישמע הקול מדבר אליו כל הנביאיםע"ימלאך לפיכך רואים מה שהם רואים במשל וחידה משה רבינו לא על ידי מלאך שנאמר פה אל פה אדבר בו ונאמר ודבר ה' אל משה פנים אל פנים ונאמר ותמונת ה' יביט כלומר שאין שם משל אלא רואה הדבר על בוריו בלא חידה ובלא משל הוא שהתורה מעידה עליו במראה ולא בחידות שאינו מתנבא בחידה אלא במראה שרואה הדבר על בוריו:כל הנביאים יראים ונבהלים ומתמוגגין ומשה רבינו אינו כן הוא שהכתוב אומר כאשר ידבר איש אל רעהו כלומר כמו שאין אדם נבהל לשמוע דברי חבירו כך היה כח בדעתו של משה רבינו להבין דברי הנבואה והוא עומד על עומדו שלם כל הנביאים אין מתנבאים בכל עת שירצו משה רבינו אינו כן אלא כל זמן שיחפוץ רוח הקודש לובשתו ונבואה שורה עליו ואינו צריך לכוין דעתו ולהזדמן לה שהרי הוא מכוון ומזומן ועומד כמלאכי השרת לפיכך מתנבא בכל עת שנאמר עמדו ואשמעה מה יצוה ה' לכם ובזה הבטיחו האל שנאמר לך אמור להם שובו לכם לאהליכם ואתה פה עמוד עמדי הא למדת שכל הנביאים כשהנבואה מסתלקת מהם חוזרים לאהלם שהוא צרכי הגוף כלם כשאר העם לפיכך אין פורשין מנשותיהם ומשה רבינו לא חזר לאהלו הראשון לפיכך פירש מן האשה לעולם ומן הדומה לו ונקשרה דעתו לצור העולמים ולא נסתלק מעליו ההוד לעולם וקרן עור פניו ונתקדש כמלאכים.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. מוצגים 40 מתוך 59 עמודים.
- לקוטי שיחות כרך יח נשא שיחה ג נזיר ד, ב · נזיר כט, ב ואילך
- שולחן ערוך אורח חיים חלק ב הלכות שבת רמו דיני השאלה והשכרה לנכרי בשבת ט נדרים מד, א
- שולחן ערוך אורח חיים חלק ג הלכות פסח: תמה דין ביעור חמץ ב נדרים מד, א
- שולחן ערוך קו"א אורח חיים חלק ג סימן תמה (א) נדרים דף מ"ד ע"א
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות פסח - ח"ב (סי' תמב-תמז) תמה דין ביעור חמץ נדרים מד, א
- דובר שלום הפקר בינו לבין עצמו והפקר לזמן קצוב - לשבת או לפסח נדרים מד, א
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"א (סי' רמב-רנב) רמו דיני השאלה והשכרה לנכרי בשבת נדרים מד , א
- לקוטי שיחות כרך כח מטות שיחה א שם מו, רע"א
- לקוטי שיחות כרך כח מטות שיחה א נדה מו, ב
- לקוטי שיחות כרך כח מטות שיחה א נדה מו, ב
- תורת מנחם שיחת יו"ד שבט ה'תשי"ב מאותו ספר נדה מו, ב
- תורת שמואל תרל"ט ח"ב [/cup][היתר נדרים פורחין באויר] (ב) אמנם הנה כל ענין הנדרים נדה דף מ"ו ע"ב
- שולחן ערוך אורח חיים חלק ד הלכות יום הכיפורים: תרטז הקטנים מתי יתחילו להתענות נדה מו, א
- שארית יהודה שו"ת אבן העזר סימן מה נדה מו, א
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות תשרי הלכות יום הכיפורים (סי' תרד-תרכד) תרטז הקטנים מתי יתחילו להתענות נדה מו, א
- לקוטי שיחות כרך לא יתרו שיחה ב נזיר ד, רע"א
- לקוטי שיחות כרך לח נשא שיחה ב נזיר ד, ב
- לקוטי שיחות כרך יח נשא שיחה ג נזיר ד, סע"ב
- לקוטי שיחות כרך יח נשא שיחה ג נזיר ד, א
- לקוטי שיחות כרך יח נשא שיחה ג נזיר ד, א
- תורת מנחם שיחת יום ב' פ' בלק, י"ב תמוז, ה'תשכ"ה מאותו ספר נזיר ד, ב
- תורת חיים שמות ח"א פרשת בא והי' כי יביאך. להבין שרש ענין פסח ומצה נזיר ד, רע"א
- שולחן ערוך אורח חיים חלק ב הלכות שבת רעא דיני קידוש שעל היין א נזיר דף ד רע"א
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ג (סי' רסז-ש) רעא דיני קידוש שעל היין נזיר דף ד רע"א
- אגרות קודש כרך ב רמו נזיר כט, ב
- אגרות קודש כרך ה א'רפט נזיר כט, ב
- אגרות קודש כרך ה א'תקכא נזיר כט, ב
- לקוטי שיחות כרך ל הוספות וישלח נזיר כט, ב
- לקוטי שיחות כרך לה וירא שיחה א נזיר כט, א
- לקוטי שיחות כרך ה הוספות - שיחות ומכתבים שיחה ג נזיר כט, ב
- לקוטי שיחות כרך ה הוספות - שיחות ומכתבים שיחה ד נזיר כט, ב
- לקוטי שיחות כרך יז תזריע שיחה ב נזיר כט, א
- לקוטי שיחות כרך כ הוספות - שיחות ומכתבים שיחה יא נזיר כט, ב
- תורת מנחם שיחת* ש"פ וישלח, ט"ז כסלו, ה'תשכ"ה מאותו ספר נזיר כט, סע"ב
- תורת מנחם שיחת יום ב' פ' בשלח, יו"ד שבט, ה'תשכ"ב מאותו ספר נזיר כט, ב
- שולחן ערוך אורח חיים חלק ב הלכות שבת שמג דין קטן בשבת ב נזיר כט, א
- שולחן ערוך אורח חיים חלק ב הלכות שבת שמג דין קטן בשבת ד נזיר כט, א
- שולחן ערוך יורה דעה הלכות תלמוד תורה הלכות ת"ת פרק ראשון א נזיר כט , ב
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ו (סי' שכג-שדמ) שמג דין קטן בשבת נזיר דף כ"ט
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות תפילין הלכות תפילין לט מי הם הכשרים לכתוב תפילין ולקנות מהם נזיר כט, א