199
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
"יפליא" – מלשון פלא39, שמעל לחכמה ולשכל (של התורה).
והכוח להגיע לדרגה שמעל לחכמת התורה קיים אצל ישראל מפני שישראל "קדמו לתורה"40 – הקשר שבין ישראל לקדוש־ברוך־הוא הוא עמוק ונעלה יותר מן התורה, ולכן "ישראל אף־על־פי שחטא ישראל הוא"41 – גם יהודי שאינו שומר תורה ר"ל אינו מפסיק להיות יהודי ח"ו. קשר זה מתבטא בענין הנדרים, שדיבורו של האדם קובע קדושה כפי רצונו, ללא ההגבלות שבקרבנות וכו'.
אך בכל זאת, גם הנדרים הם מצוה מן התורה, כי כל עניני עבודת ה' מתגלים על ידי התורה. כענין התשובה42, אשר "נעלית" מן התורה, כדברי חז"ל43 "שאלו לתורה חוטא מה עונשו, אמר להם יביא אשם... שאלו לקב"ה... אמר להם יעשה תשובה ויתכפר לו", שהתשובה אינה נובעת מן התורה כשלעצמה, אלא מהקב"ה בעצמו
– ולכן דוקא לתשובה יש כוח מיוחד למלא את החסר, שהחסירו בקיום התורה –
ואף־על־פי־כן דוקא התורה מגלה לישראל אודות אפשרותה וכוחה של התשובה, עד שהתשובה היא מצוה מן התורה.
וזהו ההסבר לכך שהכוח לענין הנדרים ניתן ליהודי אף לפני היותו חייב בכל שאר מצוות התורה44, כי הנדרים קשורים במציאותו, כפי שהיא "קודמת" לתורה.
וזהו החידוש של "מופלא הסמוך לאיש", היודע להפלות:
כאן אין כל כך חשיבות לדעת, אשר נעשית מושלמת רק בגיל הבגרות, אלא יכולתו "להפלות", שבזמן זה הוא מגיע לדרגת ה"פלא" שבנשמה, שמעל לחכמה45, באופן גלוי.
הערות
- 39. סהמ"צ להצ"צ שם. וראה גם לקו"ת פרשתנו פב, ב. ועוד.
- 40. ב"ר פ"א, ד. ועוד.
- 41. סנהדרין מד, רע"א.
- 42. להעיר מאוה"ת (ויצא כרך ה' תתנב, א ואילך. פרשתנו ע' א'רצז ואילך. שם כרך ו ע' א'תתקנד־ה) השייכות דנדרים לתשובה* (ובאוה"ת פרשתנו כרך ו שם: ואפ"ל לכן הנדר חל על המצוה).
- 43. יל"ש תהלים (רמז תשב). ועוד.
- 44. אלא שלאחרי שגילתה תורה שמופלא הסמוך לאיש נדרו נדר ידעינן דגם בנדרי הקדשות (דקרבנות) נדרו נדר, וכן – תרומתו תרומה (משנה תרומות פ"א מ"ג. נדה מו, ב. רמב"ם הל' תרומות פ"ד ה"ה).
- 45. ראה סהמ"צ להצ"צ שם: שמחמת זה יש לו הכח למסור נפשו.
- . נוסף על המבואר באוה"ת פרשתנו (ע' א'רעח ואילך. א'רפח ואילך. א'שיט ואילך) שהתרת נדרים היא דוגמת ענין התשובה (כמענה הקב"ה יעשה תשובה כו'). ע"ש. (משיחות ש"פ עקב, (כ"ף מנחם אב) וכ"א מנחם אב, תשד"מ)
בראשית רבה א׳:ד׳ - הטקסט מספריא
בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים, שִׁשָּׁה דְבָרִים קָדְמוּ לִבְרִיאַת הָעוֹלָם, יֵשׁ מֵהֶן שֶׁנִּבְרְאוּ, וְיֵשׁ מֵהֶן שֶׁעָלוּ בַּמַּחֲשָׁבָה לְהִבָּרְאוֹת. הַתּוֹרָה וְהַכִּסֵּא הַכָּבוֹד, נִבְרְאוּ. תּוֹרָה מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ח, כב): ה' קָנָנִי רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ. כִּסֵּא הַכָּבוֹד מִנַּיִן, דִּכְתִיב (תהלים צג, ב): נָכוֹן כִּסְאֲךָ מֵאָז וגו'. הָאָבוֹת וְיִשְׂרָאֵל וּבֵית הַמִּקְדָּשׁ וּשְׁמוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ, עָלוּ בַּמַּחֲשָׁבָה לְהִבָּרְאוֹת, הָאָבוֹת מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (הושע ט, י): כַּעֲנָבִים בַּמִּדְבָּר וגו'. יִשְׂרָאֵל מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים עד, ב): זְכֹר עֲדָתְךָ קָנִיתָ קֶדֶם. בֵּית הַמִּקְדָּשׁ מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה יז, יב): כִּסֵּא כָבוֹד מָרוֹם מֵרִאשׁוֹן וגו'. שְׁמוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים עב, יז): יְהִי שְׁמוֹ לְעוֹלָם וגו'. רַבִּי אַהֲבָה בְּרַבִּי זְעִירָא אָמַר אַף הַתְּשׁוּבָה, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים צ, ב): בְּטֶרֶם הָרִים יֻלָּדוּ, וְאוֹתָהּ הַשָּׁעָה תָּשֵׁב אֱנוֹשׁ עַד דַּכָּא וגו', אֲבָל אֵינִי יוֹדֵעַ אֵיזֶה מֵהֶם קֹדֶם, אִם הַתּוֹרָה קָדְמָה לְכִסֵּא הַכָּבוֹד וְאִם כִּסֵּא הַכָּבוֹד קֹדֶם לַתּוֹרָה, אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא הַתּוֹרָה קָדְמָה לְכִסֵּא הַכָּבוֹד, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ח, כב): ה' קָנָנִי רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ וגו', קוֹדֵם לְאוֹתוֹ שֶׁכָּתוּב בּוֹ (תהלים צג, ב): נָכוֹן כִּסְאֲךָ מֵאָז. רַבִּי הוּנָא וְרַבִּי יִרְמְיָה בְּשֵׁם רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַבִּי יִצְחָק אָמְרוּ, מַחְשַׁבְתָּן שֶׁל יִשְׂרָאֵל קָדְמָה לְכָל דָּבָר, מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה נָשׂוּי לְמַטְרוֹנָה אַחַת, וְלֹא הָיָה לוֹ מִמֶּנָּה בֵּן, פַּעַם אַחַת נִמְצָא הַמֶּלֶךְ עוֹבֵר בַּשּׁוּק, אָמַר טְלוּ מִילָנִין וְקַלְמִין זוֹ לִבְנִי, וְהָיוּ הַכֹּל אוֹמְרִין, בֵּן אֵין לוֹ וְהוּא אוֹמֵר טְלוּ מִילָנִין וְקַלְמִין זוֹ לִבְנִי, חָזְרוּ וְאָמְרוּ הַמֶּלֶךְ אַסְטְרוֹלוֹגוּס גָּדוֹל הוּא, אִלּוּלֵי שֶׁצָּפָה הַמֶּלֶךְ שֶׁהוּא עָתִיד לְהַעֲמִיד מִמֶּנָּה בֵּן לֹא הָיָה אוֹמֵר טְלוּ מִילָנִין וְקַלְמִין לִבְנִי. כָּךְ אִלּוּלֵי שֶׁצָּפָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁאַחַר עֶשְׂרִים וְשִׁשָּׁה דּוֹרוֹת יִשְׂרָאֵל עֲתִידִין לְקַבֵּל אֶת הַתּוֹרָה, לֹא הָיָה כּוֹתֵב בַּתּוֹרָה צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. אָמַר רַבִּי בַּנָאי, הָעוֹלָם וּמְלוֹאוֹ לֹא נִבְרָא אֶלָּא בִּזְכוּת הַתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ג, יט): ה' בְּחָכְמָה יָסַד אֶרֶץ וגו'. רַבִּי בֶּרֶכְיָה אָמַר בִּזְכוּת משֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לג, כא): וַיַּרְא רֵאשִׁית לוֹ. רַב הוּנָא בְּשֵׁם רַב מַתְנָה אָמַר, בִּזְכוּת שְׁלשָׁה דְּבָרִים נִבְרָא הָעוֹלָם, בִּזְכוּת חַלָּה, וּבִזְכוּת מַעַשְׂרוֹת, וּבִזְכוּת בִּכּוּרִים, וּמַה טַּעַם, בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים, וְאֵין רֵאשִׁית אֶלָא חַלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר טו, כ): רֵאשִׁית עֲרִסֹתֵיכֶם, אֵין רֵאשִׁית אֶלָּא מַעַשְׂרוֹת, הֵיךְ דְּאַתְּ אָמַר (דברים יח, ד): רֵאשִׁית דְּגָנְךָ, וְאֵין רֵאשִׁית אֶלָּא בִּכּוּרִים, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כג, יט): רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ וגו'.
משנה תרומות א׳:ג׳ - הטקסט מספריא
קטן שלא הביא שתי שערות. רבי יהודה אומר תרומתו תרומה. רבי יוסי אומר אם עד שלא בא לעונת נדרים אין תרומתו תרומה. ומשבא לעונת נדרים תרומתו תרומה:
משנה תורה, הלכות תרומות ד׳:ה׳ - הטקסט מספריא
קטן שהגיע לעונת נדרים, אעפ"י שלא הביא שתי שערות ולא נעשה גדול, אם תרם - תרומתו תרומה. ואפילו בתרומה של תורה, הואיל ונדריהן והקדשן קיימין מן התורה כמו שביארנו בנדרים.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 8 עמודים.
- לקוטי שיחות כרך כח מטות שיחה א מאותו ספר שם מו, רע"א
- לקוטי שיחות כרך כח מטות שיחה א מאותו ספר נדה מו, ב
- תורת מנחם ר"ד* יום ג' פ' פינחס, כ"ף תמוז, ה'תשי"א נדה מו, ב
- תורת מנחם שיחת יו"ד שבט ה'תשי"ב נדה מו, ב
- תורת שמואל תרל"ט ח"ב [/cup][היתר נדרים פורחין באויר] (ב) אמנם הנה כל ענין הנדרים נדה דף מ"ו ע"ב
- שולחן ערוך אורח חיים חלק ד הלכות יום הכיפורים: תרטז הקטנים מתי יתחילו להתענות נדה מו, א
- שארית יהודה שו"ת אבן העזר סימן מה נדה מו, א
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות תשרי הלכות יום הכיפורים (סי' תרד-תרכד) תרטז הקטנים מתי יתחילו להתענות נדה מו, א