200
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
שיחה ב
א. דברי רבי מאיר: "בהורג בדבר המקבל
טומאה..."
בפרשתנו מספרת התורה, שלאחר מלחמת מדין נצטוו "פקודי החיל", ש"כל הורג נפש וכל נוגע בחלל תתחטאו..."1. רש"י מצטט את המלים "כל הורג נפש", ומפרש: "רבי מאיר אומר: בהורג בדבר המקבל טומאה הכתוב מדבר. ולמדך הכתוב, שהכלי מטמא אדם בחבורי המת, כאילו נוגע במת עצמו. או יכול אפילו זרק בו חץ והרגו, תלמוד לומר: וכל הנוגע2 בחלל. מקיש הורג לנוגע, מה נוגע – על ידי חבורו, אף הורג – על ידי חבורו".
וצריך להבין: המקור של מאמר רבי מאיר הוא ב"ספרי", אך שם אין הוא מובא על הפסוק "כל הורג נפש" שבפרשתנו, אלא על פסוק קודם: "וכל אשר יגע... בחלל חרב", שבפרשת חוקת3 – דברי הספרי "בהורג בדבר המקבל טומאה הכתוב מדבר" מתקשרים לפסוק שבפרשת חוקת.
ב
וכן: רש"י מוסיף על לשון הספרי את המלים "ולמדך הכתוב, שהכלי מטמא אדם בחבורי המת, כאילו נוגע במת עצמו"4.
לגבי התוספת של רש"י ניתן לומר, שבכך מוסיף רש"י הסבר לדברי רבי מאיר, כפי שמוצאים במספר מקומות, שרש"י מצטט את דברי חז"ל, ומוסיף לאחר מכן ביאור משלו.
אך לגבי השינוי שהוזכר לעיל, אודות איזה "כתוב" מדבר רבי מאיר – אשר רש"י קושר מסקנה זו לפסוק אחר – הכרחי לומר5, שלעיני רש"י היתה גירסא אחרת של הספרי6, אשר לפיה אומר רבי מאיר את מאמרו בקשר לפסוקנו, שבפרשת מטות7.
הערות
- 1. לא, יט.
- 2. כ"ה בדפוסים שלפנינו (הנוגע). ובדפוס א' וב' וכן בכת"י רש"י שתח"י (וכן הובא ברמב"ן ועוד מפרשי רש"י) – "נוגע". ובפשטות כצ"ל (כבפסוק).
- 3. יט, טז.
- 4. ובספרי שם לפנינו (במקום תיבות אלו) "שמטמא בהיסט". וראה רמב"ן ורא"ם כאן. לקמן בפנים סעיף ג, ובהערה 15.
- 5. שהרי אין מקום לומר שרש"י ישנה (שי"ן פתוחה, נו"ן סגולה) מקום דברי ר"מ!
- 6. כ"ה לפי גירסת הגר"א בספרי, שר"מ מתחיל "א"צ הרי הוא אומר (בפרשתנו) וכל הורג נפש". אבל גירסתו אינה מתאמת לפרש"י, כי גורס בהמשך לשון הספרי "הורגו בדבר שאינו מקבל טומאה" (ראה מפרשי הספרי).
- 7. כלשון רש"י (כולל ההוספה "ולמדך הכתוב .. עצמו") הובא גם בסמ"ג מ"ע רלא, וקאי על הפסוק שבפרשתנו "שאמרה תורה כל הורג נפש וכל נוגע בחלל תתחטאו". ובמשנה למלך הל' טומאת מת פ"ה ה"ג בד"ה עוד הביא ר"י – הביא כן בשם הספרי, אבל אפ"ל שמעתיק לשון רש"י (שמציינו מיד), ובפרט שמביא גם הוספה הנ"ל. וראה לקמן הערה 36.
משנה תורה, הלכות טומאת מת ה׳:ג׳ - הטקסט מספריא
כלים שנטמאו במת בין במגע בין באהל הרי הן לנוגע בהן כנוגע במת עצמו מה המת מטמא הנוגע בו בין אדם בין כלים טומאת שבעה אף כלים שנטמאו במת הם והכלים או האדם שיגע בהן טמאין טומאת שבעה שנאמר בחלל חרב או במת מפי השמועה למדו שהחרב כמת והוא הדין לשאר כלים בין כלי מתכות בין כלי שטף ובגדים הרי הוא אומר כל הורג נפש וכל נוגע בחלל וכי תעלה על דעתך שזה ירה חץ והרג או זרק אבן והרג נטמא שבעת ימים אלא הורג נפש בחרב וכיוצא בה שנטמא בנגיעתו בכלי שהרג בו שהרי נגע הכלי במת ומנין שאף הכלים הנוגעין באדם שנגע שטמאים טומאת שבעה שהרי הוא אומר וכבסתם בגדיכם ביום השביעי וטהרתם הא למדת שכל אדם הטמא טומאת שבעה מטמא בגדים טומאת שבעה.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.