שיחת* יום ה' פ' פינחס, כ"ב תמוז, ה'תשי"א
224
– להתלמידים הנוסעים בשליחות המל"ח, בחדרו הק' –
בודאי ידוע לכם שזה כמה שנים שהנהיג כ"ק מו"ח אדמו"ר1242 שהתלמידים יסעו למשך שבועות אחדים לערי השדה (וגם בעיר ניו-יאָרק עצמה) על מנת לעסוק בהפצת היהדות, ולפעול חיזוק בקיום התומ"צ.
– במקום לנצל זמן זה לצורך תיקון והבראת הגוף, כנהוג אצל אחרים, ינצלוהו התלמידים בשביל להתעסק בתיקון והבראת נשמותיהם של בנ"י, ילדים ומבוגרים, ועי"ז יתוסף אצלם גופא בתיקון והבראת נשמתם וגופם, שיהיו בריאים ברוחניות ובגשמיות.
*
כיון שנסיעה זו היא בשליחותו של הרבי, יש בה כו"כ מעלות, ונתעכב עתה על שני דברים הנוגעים לפועל1243:
א) כיון שזוהי שליחותו של הרבי – בודאי יצליחו בזה, רק שלא יקלקלו בעצמם ("מען זאָל נאָר אַליין ניט קאַליע מאַכן"). – כשנוסעים בשליחותו של הרבי, בכח המשלח, ה"ז כמו שהרבי נוסע ("דער רבי פאָרט"), ובמילא, לא שייך שיהיו מניעות ועיכובים בדבר. התלמידים צריכים רק להיות כלי מוכשר, וככל שתגדל הכשרת הכלי, תתמלא השליחות במהירות ובהצלחה גדולה יותר.
ב) כיון שזוהי שליחותו של הרבי – צריך לידע גודל האחריות שנושאים על עצמם. אותם יהודים שהנכם נוסעים אליהם, יסתכלו עליכם בתור שלוחים של הרבי, בתור דוגמא-חי' של חסידים, ובמילא, צריכים אתם לתקן את עצמכם ("אויס-ריכטן זיך"), כדי להֵרָאות באופן המתאים לכך.
– ר' שמואל מונקעס1244 הלך פעם עם קבוצה של חסידים, בחזרתם מהתוועדות, דרך חצירו של רבינו הזקן, וקפץ ר' שמואל מונקעס על
225
הגדר ונתלה על שער החצר. שאלוהו חבריו החסידים – שהורגלו לתעלוליו – מה פשר התעלול החדש ("וואָס איז דאָס פאַר אַ נייער שפּיצל")? השיב להם ר' שמואל מונקעס: בנוהג שבעולם, שעל יד סנדלר תלוי' נעל, על יד זגג תלוי' פיסת זכוכית. וכיו"ב. וכמו כן מן הראוי שעל יד חצירו של הרבי יהי' תלוי חסיד ... כדי שידעו שכאן נמצאת חצירו של הרבי.
ועד"ז בעניננו: כל מי שרואה אתכם יחשוב שכך נראה חסיד ליובאוויטש, חב"ד'ניק, תמים, בחור-ישיבה ירא-שמים (וכיו"ב בשאר התוארים שיתארו אתכם), וישאר אצלו הרושם שכך צריכים להתנהג חסידים, תמימים, מקושרים, אלה שנוסעים בשליחותו של הרבי לעסוק בהפצת היהדות וחיזוק התומ"צ. ובמילא, צריכים לידע שנושאים אחריות גדולה1245.
אמנם, כיון שהרבי הוא זה שהנהיג הדבר, והוא זה ששולח אתכם בשליחות זו – בכחו וביכלתו של כל אחד מכם למלא שליחות זו, שלא זו בלבד שלא יהי' היפך הכבוד ח"ו, אלא אדרבה, שיתקבלו ידיעות ע"ד גודל ההתפעלות ("גוואַלדיקע התפעלות") ממהותם של תלמידי ליובאוויטש ("וואָס אַ ליובאוויטשער בחור איז")!
*
הנני מברך אתכם שיקויימו הברכות שהרבי ברך אתכם בכלל, ובפרט בנוגע למילוי השליחות.
סעו לשלום ותחזרו לשלום ("פאָרט געזונטערהייט און קומט צוריק געזונטערהייט"), ותהי' נסיעתכם בהצלחה בגשמיות וברוחניות, הן בנוגע לגשמיות ורוחניות של היהודים שאליהם נוסעים אתם , והן בנוגע לגשמיות ורוחניות שלכם , שהרי, כוונתו של הרבי היא לא רק לטובתם של היהודים שנוסעים אליהם, אלא גם לטובתם של הנוסעים עצמם, כדרשת חז"ל1246 על הפסוק1247 "מאיר עיני שניהם ה'".
שיהי' לכם קיץ בריא, ולאח"ז חורף בריא, וכן הלאה, נצח סלה ועד1248.
סעו לשלום, ובכל מקום שתבואו תמסרו דרישת שלום לבבית ("אַ הערצליכן גרוס") לאחינו בנ"י, ותמסרו להם, שאף שעומדים בשלשת
226
השבועות, ומתקרבים לחודש אלול, חודש התשובה1249, ולאחריו ה"ימים נוראים", מ"מ, לא יבהלו ("זאָל מען זיך ניט שרעקן"), כי אם, "עבדו את ה' בשמחה "1250, " גילו ברעדה"1251.
וכן תמסרו להם, שכ"ק מו"ח אדמו"ר אמר1252 שעכשיו נמצאים כבר בזמן ש"הנה זה עומד אחר כתלנו"1253, "הנה זה בא"1254 ("אָט איז ער")... וצריכים להתכונן לכך ע"י אהבת ה', אהבת התורה, ואהבת ישראל1255. – כשתאמרו את הדברים בניחותא, אבל, בתוקף פנימי, בודאי יתקבלו הדברים אצל השומעים, ועי"ז יתוסף אצלם חיזוק בתומ"צ בכלל, ובאהבת ישראל בפרט.
סעו לשלום.
**********
הערות
- 1242. ראה סה"מ תש"י ס"ע 191 ואילך ובהערה 19 שם.
- 1243. ראה גם תו"מ ח"א ע' 138.
- 1244. ראה לקו"ד ח"ד תשסא, סע"א ואילך.
- 1245. ראה רמב"ם הל' יסוה"ת ספ"ה.
- 1246. תמורה טז, א. וראה הקדמת התניא בסופה.
- 1247. משלי כט, יג.
- 1248. ראה עירובין נד, א.
- 1249. ראה טור או"ח ר"ס תקפא.
- 1250. תהלים ק, ב. וראה רמב"ם סוף הל' לולב.
- 1251. תהלים ב, יא. וראה לקו"ת נצבים רד"ה שוש אשיש (מז, רע"א).
- 1252. ראה סה"ש תרצ"ט ע' 316.
- 1253. שה"ש ב, ט.
- 1254. שם, ח. וראה שהש"ר עה"פ (פ"ב, ח (ב)).
- 1255. ראה גם תו"מ ח"ב ע' 210 ובהנסמן שם הערה 36.
משנה תורה, הלכות יסודי התורה ה׳ - הטקסט מספריא
כל בית ישראל מצווין על קדוש השם הגדול הזה שנאמר ונקדשתי בתוך בני ישראל ומוזהרין שלא לחללו שנאמר ולא תחללו את שם קדשי כיצד כשיעמוד עובד כוכבים ויאנוס את ישראל לעבור על אחת מכל מצות האמורות בתורה או יהרגנו יעבור ואל יהרג שנאמר במצות אשר יעשה אותם האדם וחי בהם וחי בהם ולא שימות בהם ואם מת ולא עבר הרי זה מתחייב בנפשו.
במה דברים אמורים בשאר מצות חוץ מעבודת כוכבים וגלוי עריות ושפיכת דמים אבל שלש עבירות אלו אם יאמר לו עבור על אחת מהן או תהרג יהרג ואל יעבור בד"א בזמן שהעובד כוכבים מתכוין להנאת עצמו כגון שאנסו לבנות לו ביתו בשבת או לבשל לו תבשילו או אנס אשה לבועלה וכיוצא בזה אבל אם נתכוין להעבירו על המצות בלבד אם היה בינו לבין עצמו ואין שם עשרה מישראל יעבור ואל יהרג ואם אנסו להעבירו בעשרה מישראל יהרג ואל יעבור ואפילו לא נתכוין להעבירו אלא על מצוה משאר מצות בלבד.
וכל הדברים האלו שלא בשעת הגזרה אבל בשעת הגזרה והוא שיעמוד מלך רשע כנבוכדנצר וחביריו ויגזור גזרה על ישראל לבטל דתם או מצוה מן המצות יהרג ואל יעבור אפילו על אחת משאר מצות בין נאנס בתוך עשרה בין נאנס בינו לבין עובדי כוכבים.
כל מי שנאמר בו יעבור ואל יהרג ונהרג ולא עבר הרי זה מתחייב בנפשו וכל מי שנאמר בו יהרג ואל יעבור ונהרג ולא עבר הרי זה קידש את השם ואם היה בעשרה מישראל הרי זה קידש את השם ברבים כדניאל חנניה מישאל ועזריה ורבי עקיבא וחביריו ואלו הן הרוגי מלכות שאין מעלה על מעלתן ועליהן נאמר כי עליך הורגנו כל היום נחשבנו כצאן טבחה ועליהם נאמר אספו לי חסידי כורתי בריתי עלי זבח וכל מי שנאמר בו יהרג ואל יעבור ועבר ולא נהרג הרי זה מחלל את השם ואם היה בעשרה מישראל הרי זה חילל את השם ברבים ובטל מצות עשה שהיא קידוש השם ועבר על מצות לא תעשה שהיא חלול השם ואעפ"כ מפני שעבר באונס אין מלקין אותו ואין צריך לומר שאין ממיתין אותו בית דין אפילו הרג באונס שאין מלקין וממיתין אלא לעובר ברצונו ובעדים והתראה שנאמר בנותן מזרעו למולך ונתתי אני את פני באיש ההוא מפי השמועה למדו ההוא לא אנוס ולא שוגג ולא מוטעה ומה אם עבודת כוכבים שהיא חמורה מן הכל העובד אותה באונס אינו חייב כרת ואין צריך לומר מיתת בית דין קל וחומר לשאר מצות האמורות בתורה ובעריות הוא אומר ולנערה לא תעשה דבר אבל אם יכול למלט נפשו ולברוח מתחת יד המלך הרשע ואינו עושה הנה הוא ככלב שב על קיאו והוא נקרא עובד עבודת כוכבים במזיד והוא נטרד מן העולם הבא ויורד למדרגה התחתונה של גיהנם.
נשים שאמרו להם עובדי כוכבים תנו לנו אחת מכן ונטמא אותה ואם לאו נטמא את כולכן יטמאו כולן ואל ימסרו להם נפש אחת מישראל וכן אם אמרו להם עובדי כוכבים תנו לנו אחד מכם ונהרגנו ואם לאו נהרוג כולכם יהרגו כולם ואל ימסרו להם נפש אחת מישראל ואם יחדוהו להם ואמרו תנו לנו פלוני או נהרוג את כולכם אם היה מחוייב מיתה כשבע בן בכרי יתנו אותו להם ואין מורין להם כן לכתחלה ואם אינו חייב מיתה יהרגו כולן ואל ימסרו להם נפש אחת מישראל.
כענין שאמרו באונסין כך אמרו בחלאים כיצד מי שחלה ונטה למות ואמרו הרופאים שרפואתו בדבר פלוני מאיסורין שבתורה עושין ומתרפאין בכל איסורין שבתורה במקום סכנה חוץ מעבודת כוכבים וגילוי עריות ושפיכת דמים שאפילו במקום סכנה אין מתרפאין בהן ואם עבר ונתרפא עונשין אותו בית דין עונש הראוי לו.
ומנין שאפילו במקום סכנת נפשות אין עוברין על אחת משלש עבירות אלו שנאמר ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך אפילו הוא נוטל את נפשך והריגת נפש מישראל לרפאות נפש אחרת או להציל אדם מיד אנס דבר שהדעת נוטה לו הוא שאין מאבדין נפש מפני נפש ועריות הוקשו לנפשות שנאמר כי כאשר יקום איש על רעהו ורצחו נפש כן הדבר הזה.
במה דברים אמורים שאין מתרפאין בשאר איסורים אלא במקום סכנה בזמן שהן דרך הנאתן כגון שמאכילין את החולה שקצים ורמשים או חמץ בפסח או שמאכילין אותו ביוה"כ אבל שלא דרך הנאתן כגון שעושין לו רטיה או מלוגמא מחמץ או מערלה או שמשקין אותו דברים שיש בהן מר מעורב עם אסורי מאכל שהרי אין בהן הנאה לחיך הרי זה מותר ואפילו שלא במקום סכנה חוץ מכלאי הכרם ובשר בחלב שהן אסורים אפילו שלא דרך הנאתן לפיכך אין מתרפאין מהן אפילו שלא דרך הנאתן אלא במקום סכנה.
מי שנתן עיניו באשה וחלה ונטה למות ואמרו הרופאים אין לו רפואה עד שתבעל לו ימות ואל תבעל לו אפילו היתה פנויה ואפילו לדבר עמה מאחורי הגדר אין מורין לו בכך וימות ולא יורו לדבר עמה מאחורי הגדר שלא יהו בנות ישראל הפקר ויבואו בדברים אלו לפרוץ בעריות.
כל העובר מדעתו בלא אונס על אחת מכל מצות האמורות בתורה בשאט בנפש להכעיס הרי זה מחלל את השם ולפיכך נאמר בשבועת שקר וחללת את שם אלהיך אני ה' ואם עבר בעשרה מישראל הרי זה חילל את השם ברבים וכן כל הפורש מעבירה או עשה מצוה לא מפני דבר בעולם לא פחד ולא יראה ולא לבקש כבוד אלא מפני הבורא ברוך הוא כמניעת יוסף הצדיק עצמו מאשת רבו הרי זה מקדש את השם.
ויש דברים אחרים שהן בכלל חילול השם והוא שיעשה אותם אדם גדול בתורה ומפורסם בחסידות דברים שהבריות מרננים אחריו בשבילם ואף על פי שאינן עבירות הרי זה חילל את השם כגון שלקח ואינו נותן דמי המקח לאלתר והוא שיש לו ונמצאו המוכרים תובעין והוא מקיפן או שירבה בשחוק או באכילה ושתיה אצל עמי הארץ וביניהן או שדבורו עם הבריות אינו בנחת ואינו מקבלן בסבר פנים יפות אלא בעל קטטה וכעס וכיוצא בדברים האלו הכל לפי גדלו של חכם צריך שידקדק על עצמו ויעשה לפנים משורת הדין וכן אם דקדק החכם על עצמו והיה דבורו בנחת עם הבריות ודעתו מעורבת עמהם ומקבלם בסבר פנים יפות ונעלב מהם ואינו עולבם מכבד להן ואפילו למקילין לו ונושא ונותן באמונה ולא ירבה באריחות עמי הארץ וישיבתן ולא יראה תמיד אלא עוסק בתורה עטוף בציצית מוכתר בתפילין ועושה בכל מעשיו לפנים משורת הדין והוא שלא יתרחק הרבה ולא ישתומם עד שימצאו הכל מקלסין אותו ואוהבים אותו ומתאוים למעשיו הרי זה קידש את ה' ועליו הכתוב אומר ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.

