ט
ט מותר להשכיר או להשאיל בהמתו לנכרי ולהתנות עמו שיחזירנה לו קודם השבתנג ואם עבר הנכרי על תנאו ועיכבה ולא החזירה קודם השבת יפקירנה הישראל בינו לבין עצמו קודם השבתנד שאז אינו מצווה על שביתתה כיון שאינה שלו שכבר הפקירה.
ואע"פ שמדברי סופרים כל הפקר שאינו בפני שלשה אינו הפקרנה כלל שכשיש שלשה בודאי הוא מפקיר בלב שלם ואין כאן חשש הערמה שהרי אחד מהשלשה יכול לזכות מיד בהפקר הזה והשנים הנשארים יכולים להעיד לו שזכה מההפקר ולא יוכל המפקיר לחזור בו ולהוציאו ממנונו מכל מקום אע"פ שמפקיר בינו לבין עצמונז בודאי מפקיר בלב שלם כדי שינצל מאיסור של תורהנח.
ומכל מקום אין אדם אחר יכול לזכות בה אפילו אם מפקירה בפני שלשה כשאר הפקר דכיון שאינה מפקירה אלא כדי להפקיע מעליו איסור שבת בלבד (ד) א"כ מן הסתם אינו מפקירה אלא ליום השבת בלבדנט בשעה שהנכרי עושה בה מלאכה שהפקר ליום אחד או אפילו לשעה אחת הרי הוא הפקר גמור לאותו יום ואותה שעהס כמ"ש בחו"מ סי' רע"גסא ובמוצאי שבת מיד היא חוזרת להיות שלו ואין שום אדם יכול לזכות בה ואף בשבת אינה הפקר אלא בשעה שעושה בה מלאכהסב שהרי לא הפקירה אלא כדי להנצל מאיסור עשיית המלאכה שהנכרי עושה בה בשבתסג וא"כ בשעה שאינו עושה בה כלום היא חוזרת להיות שלו ואין שום אדם יכול לזכות בה (אלא בשעה שהנכרי עושה בה ואז לא יניחנו הנכרי ואף אם יניחנו הנכרי מכל מקום אותה רגע שזוכה בה היא בטלה ממלאכת הנכרי וחוזרת היא להיות של ישראלסד):
הערות
- נג. רמ"א ס"ג בהגה"ה ראשונה.
- נד. ריב"ש סי' כה . שו"ע ס"ג (וכדאמרינן בגמרא יח, ב לענין כלים).
- נה. רבי יהושע בן לוי נדרים מה, א. טור ושו”ע חו"מ סי' רעג ס"ז.
- נו. פירוש הרא"ש שם ד"ה ומה טעם.
- נז. ראה רמ"א חו"מ סי' רעג ס"ז דקיי"ל שמה"ת סגי אפילו בינו לבין עצמו. ובש"ך שם ס"ק יא, שמה"ט סגי הכא אפילו בינו לבין עצמו.
- נח. ר"ן בפ"ק דשבת יז, ב במשנת אין שורין לבית שמאי ע"ש . וכ"ה בתוס' שבת יח, ב ד"ה דמפקרא וב"מ ל, ב ד"ה אפקרה לענין כלים. וכן משמע ברא"ש סוף פ"ד דנדרים (בפירושו שם, ובפסקיו פ"ד סי"א). דלא כריב"ש שם (שמתיר מפני שא"א בשלשה ואוקמוה אדאורייתא). וראה לקמן סי' תמה קו"א סק"א, דלא סמכינן על היתר זה אלא כשכבר השכירו וא"א בענין אחר, ולכן השמיט הרא"ש סברא זו. וראה העו"ב תתכח ע' 53.
- נט. טור בשם הר"פ בהגהות הסמ"ק סי' רפא (ע' שא). רמ"א סוס"ג.
- ס. טור שם. מגמרא דספ"ד דנדרים מד, א.
- סא. סעיף י. וראה קו"א לקמן שם, בביאור דעת המתירים בזה כאן, שאף שבחו"מ שם מבואר דלא הוה הפקר גמור עד שיזכה בה אחר, מ"מ זהו רק מחשש הערמה, וכאן לענין שבת לא חששו להערמה. אמנם בקו"א שם מסיק שגם לענין שבת (וחמץ) לא הוי הפקר גמור כשהוא רק ליום השבת (והפסח), ולא התירו בשבת אלא כשהוא כבר בידי נכרי שא"א בענין אחר. וכ"ה בתחלה סדר מכירת חמץ, שמטעם זה חמץ הנמכר אינו בכלל ביטול והפקר. וראה העו"ב שם.
- סב. לבוש ס"ג. מ"א ס"ק יא.
- סג. רמ"א ס"ג. לבוש שם.
- סד. ראה מ”מ וציונים.
נדרים מ״ה א - הטקסט מספריא
אִיבָּעֵית אֵימָא: הָא דְּאַפְקְרֵיהּ בְּאַנְפֵּי תְרֵין, וְהָא דְּאַפְקְרֵיהּ בְּאַפֵּי תְלָתָא. דְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוֹצָדָק: כׇּל הַמַּפְקִיר בִּפְנֵי שְׁלֹשָׁה — הָוֵי הֶפְקֵר, בִּפְנֵי שְׁנַיִם — לָא הָוֵי הֶפְקֵר.
וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר: דְּבַר תּוֹרָה אֲפִילּוּ בְּאֶחָד — הָוֵי הֶפְקֵר, וּמַה טַּעַם אָמְרוּ בִּשְׁלֹשָׁה, כְּדֵי שֶׁיְּהֵא אֶחָד זוֹכֶה וּשְׁנַיִם מְעִידִין.
הַדְרָן עֲלָךְ אֵין בֵּין הַמּוּדָּר
If you wish, say instead: That baraita, in which it is taught that the item does not leave the possession of the owner until it enters the possession of another, is referring to a case where one declared it ownerless before two people; and this baraita, in which it is taught that the item is ownerless when it is declared ownerless, is referring to a case where one declared it ownerless before three people. As Rabbi Yoḥanan said in the name of Rabbi Shimon ben Yehotzadak: With regard to anyone who declares an item ownerless before three people, that item is ownerless; if he does so before two people, it is not ownerless.
And Rabbi Yehoshua ben Levi said: By Torah law, even with one person, the item is ownerless, and what is the reason that the Sages said that ownerless status must be declared with three people? It is so that one will take possession of the item and two will testify that the item was declared ownerless and that it was acquired by that person. It is not a requirement fundamental to the declaration of ownerless status.
שולחן ערוך, חושן משפט רע״ג:ז׳ - הטקסט מספריא
הַמַּפְקִיר אֶת הַקַּרְקַע, כָּל הַקּוֹדֵם וְהֶחֱזִיק בָּהּ זָכָה. דִּין תּוֹרָה, אֲפִלּוּ הִפְקִיר בִּפְנֵי אֶחָד הֲרֵי זֶה הֶפְקֵר וְנִפְטַר מֵהַמַּעַשְׂרוֹת, אֲבָל מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים אֵינוֹ הֶפְקֵר עַד שֶׁיַּפְקִיר בִּפְנֵי ג', כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה אֶחָד זוֹכֶה, אִם רָצָה, וְהַשְּׁנַיִם מְעִידִים. הַגָּה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים דַּאֲפִלּוּ בֵּינוֹ וּלְבֵין עַצְמוֹ הָוֵי הֶפְקֵר (טוּר ס"ח בְּשֵׁם הָרֹא"שׁ).
נדרים מ״ד א - הטקסט מספריא
אָמַר ״תְּהֵא שָׂדֶה זוֹ מוּפְקֶרֶת לְיוֹם אֶחָד״, ״לְשַׁבָּת אַחַת״, ״לְחֹדֶשׁ אֶחָד״, ״לְשָׁנָה אַחַת״, ״לְשָׁבוּעַ אֶחָת״ — עַד שֶׁלֹּא זָכָה בָּהּ, בֵּין הוּא בֵּין אַחֵר יָכוֹל לַחֲזוֹר בּוֹ. מִשֶּׁזָּכָה בָּהּ — בֵּין הוּא בֵּין אַחֵר, אֵין יָכוֹל לַחֲזוֹר בּוֹ. רֵישָׁא רַבָּנַן, סֵיפָא רַבִּי יוֹסֵי!
אָמַר עוּלָּא: סֵיפָא נָמֵי רַבָּנַן הִיא. אִי הָכִי, אַמַּאי עַד שֶׁלֹּא זָכָה בָּהּ בֵּין הוּא בֵּין אַחֵר, יָכוֹל לַחֲזוֹר בּוֹ? שָׁאנֵי שָׁנָה וְשָׁבוּעַ דְּלָא שְׁכִיחִי.
רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר: מִדְּסֵיפָא רַבִּי יוֹסֵי, רֵישָׁא נָמֵי רַבִּי יוֹסֵי. וְרֵישָׁא, הַיְינוּ טַעְמָא — דְּלָא לִישְׁתַּכַּח תּוֹרַת הֶפְקֵר.
אִי הָכִי, אֲפִילּוּ מִיּוֹם הָרִאשׁוֹן נָמֵי לֶיהֱוֵי הֶפְקֵר! אָמַר רַבָּה: מִפְּנֵי הָרַמָּאִין, דְּמַפְקִירִין וְהָדְרִין בְּהוֹן.
אֲבָל דְּאוֹרָיְיתָא לָא הָוֵי הֶפְקֵר?
If one said: This field will be ownerless for one day, for one week, for one month, for one year, or for one seven-year Sabbatical cycle, as long as no one took possession of the field, neither the one who declared it ownerless nor another person, he is able to retract his declaration. Once one took possession of the field, whether it is he or whether it is another person, he is unable to retract his declaration. This baraita is difficult, as the first clause is apparently in accordance with the opinion of the Rabbis, who hold that rendering property ownerless is unilateral and not contingent upon whether one took possession of it, and the latter clause is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei, who holds that rendering property ownerless is complete only when one takes possession of that property.
Ulla said: The latter clause is also in accordance with the opinion of the Rabbis. The Gemara asks: If so, why is the ruling in the baraita: As long as one did not take possession of the field, neither the one who declared it ownerless nor another person, he is able to retract his declaration; according to the Rabbis, once he declared the property ownerless, although he can take possession of it, he is unable to retract the declaration. The Gemara answers: It is different when one declares an item ownerless for a year or a seven-year period, as doing so is uncommon. Since from the outset he limited the duration of ownerless status, clearly he reserved for himself certain rights; therefore, he can retract his declaration.
Reish Lakish said: From the fact that the latter clause is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei, the first clause is also in accordance with the opinion of Rabbi Yosei. And in the first clause, this is the reason that one cannot retract his declaration once three days have passed: It is an ordinance instituted by the Sages to ensure that the halakhic status of ownerlessness would not be forgotten. If one could retract his declaration of ownerless status after three days, people would not distinguish between a case where another took possession, where, according to Rabbi Yosei, one is unable to retract the declaration, and a case where another did not take possession, where, according to Rabbi Yosei, one is able to retract the declaration. The result would be that people would mistakenly conclude that ownerless status can always be reversed, even after it was claimed by another. Therefore, the Sages instituted a limit of three days, after which one may not retract his declaration.
The Gemara asks: If so, then let the Sages institute that the item is considered ownerless even from the first day as well and that he cannot retract his declaration at all. Rabba said: The reason that the Sages did not render the item ownerless from the first day is due to the swindlers, who declare the field ownerless in order to render the produce of the field exempt from the requirement of tithing, and then retract that declaration and immediately reclaim the field. Therefore, the Sages instituted that ownerless status takes effect only after three days.
The Gemara asks: The Sages instituted that one cannot retract his declaration of ownerless status once three days have passed. However, by Torah law, isn’t the item ownerless according to Rabbi Yosei, regardless of when he retracted his declaration as long as no other person acquired it?
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 14 עמודים.
- שולחן ערוך קו"א אורח חיים חלק ג סימן תמה (א) מאותו ספר נדרים מה, א · נדרים דף מ"ד ע"א · שבת יח, ב
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות פסח - ח"ב (סי' תמב-תמז) תמה דין ביעור חמץ נדרים מה, א · נדרים מד, א · שבת יח, ב
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"א (סי' רמב-רנב) רמו דיני השאלה והשכרה לנכרי בשבת נדרים מה , א · נדרים מד , א · שבת יח , א
- דובר שלום הפקר בינו לבין עצמו והפקר לזמן קצוב - לשבת או לפסח נדרים מד, א · שבת יח, ב
- שארית יהודה שו"ת אורח חיים סימן יד נדרים מה, א
- תורת מנחם ר"ד* יום ג' פ' פינחס, כ"ף תמוז, ה'תשי"א נדרים מד, סע"א
- שולחן ערוך אורח חיים חלק ג הלכות פסח: תמה דין ביעור חמץ ב מאותו ספר נדרים מד, א
- תורת מנחם שיחת יום ב' פ' ראה, כ"ף מנחם-אב, ה'תשכ"ב שבת יח, א
- תורת שמואל תרל"א [כמראה הקשת] שבת יח, א
- שולחן ערוך אורח חיים חלק ב הלכות שבת רמו דיני השאלה והשכרה לנכרי בשבת א מאותו ספר שבת יח, א
- שולחן ערוך אורח חיים חלק ב הלכות שבת רמו דיני השאלה והשכרה לנכרי בשבת יא מאותו ספר שבת יח, ב
- שולחן ערוך אורח חיים חלק ב הלכות שבת רנב מלאכות המותרים והאסורים להתחיל בערב שבת כדי שיהיו נגמרים בשבת יד מאותו ספר שבת יח , א
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"א (סי' רמב-רנב) רנב מלאכות המותרים והאסורים להתחיל בערב שבת כדי שיהיו נגמרים בשבת שבת יח , א
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות יום טוב (סי' תצה-תקכט) הלכות יום טוב (סי' תצה-תקכט) תקיא הבערה ולהחם מים מותר ביום טוב שבת יח, ב