שיוך משוער לקטע
אגרות קודש כרך כ ז'תרסו
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ה
מל' "תשלומין כל שבעה " (חגיגה יז, א) משמע דגם ביום הא' (וכן בחהמ"צ וחה"ס) ישנו הענין דתשלומין (ואכמ"ל).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך לג פינחס שיחה ג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ו
במקום אחד בש"ס פירש רש"י "שאין יושבין בסוכה", ובכ"מ בש"ס פי' ש"אין שם חג הסוכות עליו".
37 ר"ה ד, ב. יומא ג, רע"א. ועד"ז חגיגה יז, א "שיש לו שם רגל בפני עצמו ואינו קרוי סוכות" .
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך ב חג השבועות שיחה א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ה
תהלים, שייך, הרי לדוד המלך, שבחג השבועות חל יום ההולדת ויום ההילולא שלו.
35 ירושלמי הובא בתוס' ד"ה אף עצרת , חגיגה יז, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך ד הוספות - שיחות ומכתבים שיחה לד
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ה, ז
י"ב בחדש: רבנו הזקן בסידורו (לפני ובא לציון גואל). או"ח סקל"א סקי"ט). וי"ל טעמי' דאדה"ז, מפני דכל ענין דיומא. חג הם: שו"ע אדה"ז סתקכ"ט ס"ו. וראה מ"מ לשו"ע גם קרוי מקרא קדש. חול גמור: תוד"ה תשלומין (חגיגה ט, א). דיום העצרת : מל' "תשלומין כל שבעה" (חגיגה יז, א) (ממכתב י"ב סיון תשכ"א) ולא כ"יא דגם בי"ג משום ספיקא דיומא (הובא בשע"ת תשלומין אלו הוא בענין הקרבנות, ולית תמן ספיקא שלו ר"ס רמ"ב דלענין קרבנות (שזהו ענין התשלומין ) משמע דגם ביום הא' (וכן בחהמ"צ וחה"ס) ישנו הענין משתווה דתשלומין (ואכמ"ל*). וא"כ גם בזה – עד י"ב בחדש הוראת רבנו: וראה ג"כ שו"ע יו"ד סשצ"ט ס"ח. הכל מודים: פסחים סח, ב. שו"ע אדה"ז סתצ"ד סי"ח.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך ד הוספות - שיחות ומכתבים שיחה לה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ה, ז
י"ב בחדש: רבנו הזקן בסידורו (לפני ובא לציון גואל). או"ח סקל"א סקי"ט). וי"ל טעמי' דאדה"ז, מפני דכל ענין דיומא. חג הם: שו"ע אדה"ז סתקכ"ט ס"ו. וראה מ"מ לשו"ע גם קרוי מקרא קדש. חול גמור: תוד"ה תשלומין (חגיגה ט, א). דיום העצרת : מל' "תשלומין כל שבעה" (חגיגה יז, א) (ממכתב י"ב סיון תשכ"א) ולא כ"יא דגם בי"ג משום ספיקא דיומא (הובא בשע"ת תשלומין אלו הוא בענין הקרבנות, ולית תמן ספיקא שלו ר"ס רמ"ב דלענין קרבנות (שזהו ענין התשלומין ) משמע דגם ביום הא' (וכן בחהמ"צ וחה"ס) ישנו הענין משתווה דתשלומין (ואכמ"ל*). וא"כ גם בזה – עד י"ב בחדש הוראת רבנו: וראה ג"כ שו"ע יו"ד סשצ"ט ס"ח. הכל מודים: פסחים סח, ב. שו"ע אדה"ז סתצ"ד סי"ח.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך כב בהר שיחה א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ד
בפשטות, המשמעות היא יום השבת , וכפי שאמרו הצדוקים, הבייתוסים, ש"עצרת אחר השבת" , שמתחילים לספור החל ממחרת יום השבת .
10 ראה מנחות סה, א. פרש"י – חגיגה יז, א (במשנה); ר"ה כב, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך כח חג השבועות שיחה א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג
במוצאי חג השבועות אסור להתענות מעיקר הדין, לפי שהיה יום טבוח בזמן שבית המקדש קיים, דהיינו שבו ביום היו מקריבין עולות ראיה שלא היו יכולין להקריב ביום־טוב עצמו, לפי שאין בהם שום צורך אוכל נפש ואין מחללין יום־טוב בשבילם, כיון שאפשר להקריבן אחר יום־טוב, שהעצרת יש לה תשלומין כל שבעה, ואף על פי שזה הוא לדברי בית שמאי , אבל לדברי בית הלל מותר להקריבן אף ביום־טוב עצמו, מכל מקום כיון שבדבר זה עשו בית הלל כדבריהם, והרבה מישראל נהגו כמותם להקריבן אחר יום־טוב, ונעשה להם יום זה שהוא מוצאי יום־טוב כמו יום־טוב עצמו להאסר בו בהספד ותענית, אם כן אף עתה משחרב בית המקדש לא הותרה ההספד והתענית בו ביום .
2 להעיר שעפ"ז שגם ב"ה עשו כדבריהם של ב"ש להקריבן אחר היו"ט – בקביעות שנה זו (תשמ"ו) "עצרת חל להיות בע"ש" (כלשון המשנה חגיגה יז, א) שוין בני ארץ ישראל ובני חו"ל שיום טבוח הוא ביום א'. וראה תוס' רי"ד (שהובא לקמן בפנים) בסופו. לקו"ש [המתורגם] ח"ד ע' 11 הערה 26.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך כח חג השבועות שיחה א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג
"עשו בית הלל כדבריהם והרבה מישראל נהגו כמותם ..) נעשה להם יום זה שהוא מוצאי יום־טוב כמו יום־טוב עצמו" – החיוב ממש של הקרבנות הוא ב"יום טבוח" , ולכן נאסר בהספד ותענית.
52 עפ"ז הרי זה יותר מתשלומין כל שבעה, שנת' (ראה לקמן ע' 90 ואילך) שכל הז' הוי זמן הקרבן, משא"כ יום טבוח (לפי הנ"ל בפנים) לאחרי שנהגו ב"ה כדבריהם – י"ל שנעשה כעיקר זמן חיובו. וע"ד כשעצרת חל בשבת שמודה ב"ה שיום טבוח אחר השבת (במשנה חגיגה שם), שאין זה בדומה לתשלומין בשאר הימים אלא שהי' עיקר זמן הקרבתו (וראה לקמן ע' 92 הערה 27). ולהעיר מפלוגתת האחרונים כשחל יו"ט בשבת והי' חיגר בו ביום ונתפשט בשני אם לדון בזה לא חזי בראשון – לדעת הצל"ח (חגיגה יז, א בדברי התוס' ד"ה אף עצרת ) יש לו תשלומין, ולהטורי אבן (חגיגה השמטות לדף ט, א ומנ"ח מצוה פח) מקרי דלא חזי בראשון ואין לו תשלומין. ולכאורה תלוי בהנ"ל, דלהצל"ח הוי עיקר זמן הקרבתו ביום טבוח . ועיי"ש בסוף דבריו. ואכ"מ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך כח י"ב סיון שיחה א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ה
כפי שהגמרא לומדת זאת מן הפסוק "בחג המצות ובחג השבועות ובחג הסוכות" – "מקיש חג השבועות לחג המצות .
3 חגיגה יז, א (וש"נ). וראה רמב"ם הל' חגיגה פ"א ה"ז.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך כח י"ב סיון שיחה א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ה, ו
יוצא מכך, שלתשלומין של שבועות יש , לפי הדעה של "תשלומין זה לזה", מהות אחרת מאשר לתשלומין של פסח וסוכות , ואם כך, אין השוואה גמורה, ואין אפשרות להקיש, בין חג השבועות לבין שני החגים האחרים?
10 כן הקשה בשפת אמת לחגיגה יז, א. וראה גם שו"ת חת"ס ח"ז סכ"ח.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך כח י"ב סיון שיחה א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג
זהו קרבן עולה, אשר כולו לה', ולכן סוברים בית שמאי שאסור להקריבו ביום טוב, כי אין בו צורך "אוכל נפש", יש בו רק אכילת גבוה אך לא "לכם".
25 פרש"י (במקומות שבהערה הקודמת) – ע"פ ביצה (כ, ב). וראה רש"י חגיגה יז, א ד"ה יום טבוח (ובתוס' שם) דלב"ש גם החגיגה אינה קריבה ביו"ט. ואכ"מ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם תשט"ו ד. כ"ק אדמו"ר שליט"א צוה לנגן ואמר מאמר ד"ה וירד הוי' על הר סיני. ***
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג
אמנם בשנה זו, שהקביעות דחג השבועות היא ביום הששי בשבוע , וממילא הקביעות דאסרו-חג בארץ-ישראל היא ביום השבת -קודש – הרי גם בארץ-ישראל "יום טבוח" הוא ביום הראשון , שהרי בשבת לא היו מקריבין.
142 ראה חגיגה יז, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ נשא, ט' סיון ה'תש"כ
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ה
וגם אלו שעדיין לא נתנו – הנה אלו שיתנהגו ע"פ העצה ש"מניח טליתו אצלו כו'", ויתחייבו ליתן את הכסף עד י"ב סיון (כמדובר בהתוועדות דחג השבועות ש"החג יש לו תשלומין כל שבעה" ), – יתנו גם להם עתה.
65 חגיגה יז, א. סידור אדה"ז לפני "ובא לציון גואל".
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ב' דחג השבועות ה'תשי"ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג
אין קריבין לא ביו"ט ולא בשבת" ) - נמצא, שבקביעות שנה זו שעצרת חל בערב שבת (ובחו"ל גם בשבת ), אין ה"אסרו חג" מתייחס ליו"ט שני (בלבד), כבכל שנה, אלא (גם ובעיקר) ליו"ט ראשון, שהרי, גם בארץ ישראל (ששם יש רק יום אחד של יו"ט) "אסרו חג" ("יום טבוח" ) הוא ביום הראשון בשבוע.
85 חגיגה יז, א (ובפרש"י).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ נשא, י"ב סיון, ה'תשכ"ד
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ה
ויובן בהקדם הביאור בדברי הגמרא "מניין לעצרת שיש לה
452 חגיגה יז, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ב' דחג השבועות, ה'תשכ"ו
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ה
ויש לקשר ענין זה עם ההסתלקות של דוד המלך בחג השבועות :
73 ירושלמי ביצה פ"ב ה"ד. חגיגה פ"ב ה"ג. הובא בתוד"ה אף עצרת – חגיגה יז, א. רות רבה פ"ג, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ב' דחג השבועות, ה'תשכ"ח
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ו, ז
אע"פ שגם בשאר הימים טובים היתה העלי' לרגל , ואדרבה, הלימוד שגם בחג השבועות ישנו ענין ראיית פני ה' במשך שבעה ימים, הוא מחג הפסח וחג הסוכות (כיון שחג השבועות עצמו הוא יום אחד) .
213 חגיגה יז, א. וש"נ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ב' דחג השבועות, ה'תשכ"ט
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ה
– והרי ההילולא של דוד היא בחג השבועות , ואיתא בספרים שכיון ש"הקב"ה כו' ממלא שנותיהם של צדיקים מיום ליום" , הרי מובן שגם יום הולדתו של דוד הי' בחג השבועות , וזהו הטעם שבכמה מקומות קורין בשבועות מגילת רות, שבה מדובר אודות לידת דוד –
1771 ראה ירושלמי (ביצה פ"ב ה"ד. חגיגה פ"ב ה"ג) הובא בתוד"ה אף עצרת (חגיגה יז, א).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ נשא, י"ב סיון, ה'תשל"א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ו
בזמן שביהמ"ק הי' קיים כשהיו מקריבים קרבנות ביו"ט – הנה כשם שחג הפסח (ועד"ז חג הסוכות ) יש לו תשלומין כל שבעה, ילפינן בגמרא שגם חג השבועות יש לו תשלומין כל שבעה, ונקראים שבעת (ששת) ימי התשלומין .
2090 חגיגה יז, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ב' דחג השבועות, ה'תשל"ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג
(ב) בעצרת מת דוד (כפי שנתגלה בתושבע"פ) .
2267 ירושלמי (ביצה פ"ב ה"ד. חגיגה פ"ב ה"ג). הובא בתוד"ה עצרת – חגיגה יז, א. רות רבה פ"ג, ב: "בעצרת שחל להיות בשבת" .
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ב' דחג השבועות, ה'תשל"ג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ה
ועוד זאת, שענין השבת מודגש גם אצל משה דוד והבעש"ט ששלשתם שייכים למ"ת – משה, ש"קיבל תורה מסיני", וכן דוד המלך והבעש"ט83, שיום ההילולא שלהם בחג השבועות , כי:
2208 ירושלמי (ביצה פ"ב ה"ד. חגיגה פ"ב ה"ג). הובא בתוד"ה עצרת – חגיגה יז, א. רות רבה פ"ג, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק ג הלכות פסח: תצד סדר תפלת חג השבועות יט
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג
יט במוצאי חג השבועות אסור להתענות מעיקר הדין לפי שהיה יום טבוח בזמן שבית המקדש קיים דהיינו שבו ביום היו מקריבין עולות ראיה שלא היו יכולין להקריב ביו"ט עצמו לפי שאין בהם שום צורך אוכל נפש ואין מחללין יום טוב בשבילם כיון שאפשר להקריבן אחר יו"ט שהעצרת יש לה תשלומין כל שבעה ואע"פ שזה הוא לדברי בית שמאי אבל לדברי בית הלל מותר להקריבן אף ביו"ט עצמו מכל מקום כיון שבדבר זה עשו ב"ה כדבריהם והרבה מישראל נהגו כמותם להקריבן אחר יו"ט ונעשה להם יום זה שהוא מוצאי יו"ט כמו יו"ט עצמו להאסר בו בהספד ותענית א"כ אף עתה משחרב בית המקדש לא הותרה ההספד והתענית בו ביום .
קיב ראה משנה חגיגה יז, א. גמרא שם יח, סוע"א. תוס' רי"ד שם. לבוש ס"ג. מ"א סק"ג. לקו"ש חכ"ח ע' 24 ואילך. שם ע' 79. שלחן המלך ח"ב ע' קמב ואילך. סופרים וספרים פסקים ע' 16
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות פסח - ח"ו (סי' תפז-תצד) תצד סדר תפלת חג השבועות
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ה
יט במוצאי חג השבועות אסור להתענות מעיקר הדין, לפי שהיה יום טבוח בזמן שבית המקדש קיים, דהיינו שבו ביום היו מקריבין עולות ראיה, שלא היו יכולין להקריב ביום טוב עצמו, לפי שאין בהם שום צורך אוכל נפש, ואין מחללין יום טוב בשבילם, כיון שאפשר להקריבן אחר יום טוב, שהעצרת יש לה תשלומין כל שבעה .
733 משנה חגיגה יז, א (יום טבוח). גמרא שם יח, סוע"א (מפני שיום טבוח היה). תוס' רי"ד שם (והלכך יום שני של עצרת הוא אסור בהספד מפני שהוא יום טבוח). לבוש ס"ג (במוצאי יום טוב דשבועות הוא אסרו חג , ואסור להתענות בו ... והוא נקרא גם כן יום טבוח).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות פסח - ח"ו (סי' תפז-תצד) תצד סדר תפלת חג השבועות
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
יט במוצאי חג השבועות אסור להתענות מעיקר הדין, לפי שהיה יום טבוח בזמן שבית המקדש קיים, דהיינו שבו ביום היו מקריבין עולות ראיה, שלא היו יכולין להקריב ביום טוב עצמו, לפי שאין בהם שום צורך אוכל נפש, ואין מחללין יום טוב בשבילם, כיון שאפשר להקריבן אחר יום טוב, שהעצרת יש לה תשלומין כל שבעה .
734 כמובא לעיל סי' תכט ס"א (שכל אחד ואחד הדר בארץ ישראל חייב להביא ברגל ג' קרבנות עולת ראייה ושלמי חגיגה ושלמי שמחה).
ונתבאר ברמב"ם ריש הלכות חגיגה (שלש מצות עשה נצטוו ישראל בכל רגל משלש רגלים ואלו הן, הראייה שנאמר יראה כל זכורך, והחגיגה שנאמר תחוג לה' אלהיך, והשמחה שנאמר ושמחת בחגך. הראייה האמורה בתורה היא שנראה פניו בעזרה ביום טוב הראשון של חג ויביא עמו קרבן עולה ... החגיגה האמורה בתורה היא שיקריב שלמים ביום טוב הראשון של חג בבואו להראות ... והשמחה האמורה ברגלים היא שיקריב שלמים יתר על שלמי חגיגה, ואלו הם הנקראים שלמי שמחת חגיגה, שנאמר וזבחת שלמים ואכלת שם ושמחת לפני ה' אלהיך).
ובקשר לזמן הקרבתן תנן חגיגה יז, א (בית שמאי אומרים מביאין שלמים (ביום טוב, שהן אכילת הדיוט, רש"י) ... אבל לא עולות (באותן שיכול להביא לאחר יום טוב, דכתיב הוא לבדו יעשה לכם, לכם ולא לגבוה)).
וגם בחג השבועות יכול להביא לאחר יום טוב, כמבואר ברמב"ם שם ה"ז (וכן מי שלא חג ביום חג השבועות חוגג כל שבעה, ויש לו תשלומין כל ששת ימים שלאחר חג השבועות. ודבר זה מפי השמועה נאמר שחג השבועות כחג המצות לתשלומין).
ולכן סוברים בית שמאי שאסור להקריב את העולות בחג, אלא יקריבום למחרת החג, שהוא "יום טבוח".
אמנם בית הלל סוברים שאפשר להקריב גם קרבן עולה ביום טוב, כדתנן התם (ובית הלל אומרים מביאין שלמים ועולות ).
וקיי"ל כבית הלל , כמבואר ברמב"ם שם פ"א ה"ד-ה (מי שלא הקריב ביום טוב הראשון עולת ראייתו ושלמי חגיגתו הרי זה מקריבן בשאר ימות הרגל, שנאמר שבעת ימים תחוג לה' אלהיך, מלמד שכולן ראויין לחגיגה וכולן תשלומי ראשון הם. מצוה להקדים ולהקריב בראשון).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות פסח - ח"ו (סי' תפז-תצד) תצד סדר תפלת חג השבועות
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג
לפיכך אין בהם איסור להתענות מעיקר הדין, אלא מחמת מנהג בעלמא, כמו שנתבאר בסי' תכ"ט :
739 סעיף יז (כל העושה איסור (פירוש אגודה) לחג באכילה ושתיה, דהיינו שמרבה קצת באכילה ושתיה ביום שלאחר החג ועושהו טפל לחג, מעלה עליו הכתוב כאלו בנה מזבח והקריב עליו קרבן, שנאמר אסרו חג בעבותים (ופי' בהמות עבות ושמינות) עד קרנות המזבח. לפיכך נוהגין במדינות אלו להרבות קצת באכילה ושתיה ביום שלאחר החג בכל שלש רגלים, ואין מתענין אפילו חתן וכלה ביום חופתם ולא תענית יום שמת בו אביו ואמו כמ"ש בסי' תקס"ח ותקע"ג. ואיסור זה אינו אלא מנהג, אבל מעיקר הדין אין איסור כלל להתענות בו, אלא שהמונע הרי זה משובח כמו שנתבאר. במה דברים אמורים ביום שלאחר הפסח ושלאחר הסוכות, אבל ביום שלאחר חג השבועות מן הדין אסור להתענות בו מטעם שיתבאר בסימן תצ"ד).
אמנם למרות חילוק זה ביניהם, לא נתפרש שום הפרש ביניהם להלכה ולמנהג:
(א) הן באסרו חג השבועות (יום טבוח ), והן באסרו חג הפסח והסוכות, אין החתן וכלה מתענים ביום חופתם, כדלעיל שם "ואין מתענין אפילו חתן וכלה ביום חופתם".
ואינם דומים בזה לשאר ימי חודש ניסן, שבהם מתענים חתן וכלה, כדלעיל שם סעיף ט (ואין מתענין בכל חדש ניסן ... וכל דברים אלו אינם מעיקר הדין אלא הם מנהג שנהגו בדורות האחרונים ... ואפילו תענית יום שמת בו אביו ואמו (שקורין יאר צייט) אין מתענין בכל החדש, אבל החתן והכלה ביום חופתם נוהגין להתענות).
וטעם החילוק בין ימי חודש ניסן (שמתענים בהם החתן והכלה), לבין אסרו חג (שאין מתענים בהם), מבואר במ"א סי' תקעג ס"ק א (באסרו חג וט"ו באב ובט"ו בשבט אינו מתענה, כיון שמוזכר בגמרא).
והיינו שהן אסרו חג נזכר בגמרא סוכה מה, ב (כל העושה איסור לחג באכילה ושתיה מעלה עליו הכתוב כאילו בנה מזבח והקריב עליו קרבן שנאמר (תהלים קיח, כז) אסרו חג בעבותים עד קרנות המזבח). והן יום טבוח נזכר במשנה חגיגה יז, א (יום טבוח ). ובגמרא שם יח, א (מעשה ומת אלכסא בלוד ונכנסו כל ישראל לסופדו ולא הניחם רבי טרפון ... מפני שיום טבוח היה).
משא"כ ימי ניסן, לא נדחה אלא תענית יארצייט, שהוא כמו בשאר הימים שאין אומרים בהם תחנון, כמבואר ברמ"א סי' תקסח ס"ט (אם אירע יום מיתת אביו ... אין מתענין כלל, וכן בשאר ימים שאין בהם תחנון).
(ב) שניהם אינם נקראים מועד לענין תענית חלום (כמו בשאר ימי חודש ניסן), כדלעיל שם סעיף י (ולפי שאיסור התענית בכל חדש זה, חוץ משבתות וימים טובים ור"ח וחולו של מועד, אינו אלא מנהג, לפיכך המתענה בו תענית חלום (שאפילו בשבת ויו"ט מותר להתענות תענית חלום כמ"ש בסימן רפ"ח) אין צריך לישב בתענית בחדש אייר, כדי שיכופר לו על מה שחטא שהתענה בחדש ניסן על חלומו, כמו שצריך לעשות מי שמתענה תענית חלום בשבת ויו"ט ור"ח וחולו של מועד שהוא צריך לישב בתענית על תעניתו).
ונתפרש יותר לעיל סי' רפח ס"ג (מותר להתענות תענית חלום בשבת ... ומה תקנתו יתענה עוד תענית בחול שיתכפר לו. ולכתחלה צריך להתענות מיד למחר ביום ראשון ... אלא אם כן ... היה ביום ראשון חנוכה או פורים או ערב יום הכיפורים או ראש חודש ... שלא יתענה עד אחר כך. אבל אם למחר הוא יום שאיסור התענית בו אינו אלא מנהג, כגון בחדש ניסן, אפילו בערב פסח או אסרו חג יתענה).
הרי שרק שבת ויו"ט ור"ח וחול המועד וחנוכה ופורים וערב יום כיפור נקראים מועד לענין תענית חלום, משא"כ אסרו חג, ושאר הימים שאין בהם תענית, אינם נקראים מועד לענין תענית חלום. ולא הזכיר שום חילוק בין אסרו חג הפסח לבין אסרו חג השבועות.
וטעם החילוק בין כל הימים שאין אומרים בהם תחנון לבין ר"ח חנוכה ופורים וכו', מבואר במשנה תענית טו, ב (אין גוזרין תענית על הצבור בראשי חדשים בחנוכה ובפורים). ואף שבמגלת תענית מבואר שיש עוד ימים רבים שאין מתענים בהם, מבואר בגמרא ר"ה יח, ב (בטלה מגילת תענית ... שאני חנוכה דמיפרסם ניסא (כבר הוא גלוי לכל ישראל על ידי שנהגו בו המצות, והחזיקו בו כשל תורה ולא נכון לבטלו, רש"י)).
ומכל שכן לענין ראש חודש, שיש בו קרבן מוסף ותפלת מוסף, ולכן הוא חשוב יום טוב.
ומכל שכן לענין ערב יום כיפור, שחמור לענין זה אפילו יותר משבת ויום טוב, כדלקמן סי' תרד ס"א (אסור להתענות בו אפילו תענית חלום, אע"פ שמותר להתענות תענית חלום אפילו בשבת ויום טוב, מכל מקום בערב יום הכיפורים שהאכילה נחשבת כעינוי כמו שנתבאר, אין להתענות בו אלא יאכל וישתה ויחשב לו כאלו התענה על חלומו).
יוצא אם כן מכל זה, שיש ג' סוגי ימי מועד: (א) שבת ויום טוב וחול המועד וראש חודש וחנוכה ופורים וערב יום כיפור – שחשובים מועד אף לענין תענית חלום. (ב) אסרו חג ויום טבוח וט"ו באב וט"ו בשבט – שחשובים מועד רק לענין תענית חתן וכלה ולענין תענית יארצייט. (ג) ימי ניסן, וימי תחלת סיון, וימים שבין יום הכיפורים לסוכות (כדלקמן סעיף הבא, ובשוה"ג שם), שאינם חשובים מועד אלא לענין תענית יארצייט.
(ג) גם לענין תחנון לא נתפרש שום הפרש בינם, שהרי בכל חודש ניסן אין אומרים תחנון, כדלעיל סי' תכט סעיף ח (נוהגין במדינות אלו שבכל חדש ניסן אין אומרים תחנון ולא והוא רחום).
ומכל מקום נתבאר לעיל שם סעיף יב (בכל החדש, אף שאין אומרים תחנון אומרים למנצח יענך וגו', ובב' וה' אומרים אל ארך אפים, אבל בערב פסח אין אומרים למנצח ואל ארך אפים. ואין ערב פסח דומה לשאר ערב יום טוב כי הוא עצמו יום טוב כמ"ש בסי' תס"ח).
ונתפרש יותר בסדור רבינו, סיום תפלת שחרית (אין אומרים אל ארך אפים לא בראש חודש ולא בחנוכה ופורים קטן וגדול ב' ימים ולא בערב פסח וט' באב). ותו לא. ולא נזכרו בזה לא אסרו חג ולא יום טבוח , שבשניהם אומרים למנצח יענך – לפי הנפסק בשוע"ר, ואל ארך אפים – לפי הנפסק בסדור (ולענין מנהגינו נתבאר ב"שיעורי הלכה למעשה" ח"א ע' תיג-ד).
כך שלא נתפרש שום הפרש בהלכה ומנהג, בין אסרו חג הפסח וסוכות לבין יום טבוח בחג השבועות, לא לענין תענית ולא לענין תחנון. רק זאת, כדלעיל שם סעיף יז-ח (אסרו חג ... מעיקר הדין אין איסור כלל להתענות בו, אלא שהמונע הרי זה משובח ... ביום שלאחר חג השבועות מן הדין אסור להתענות בו).
ונתפרש יותר במ"א סי' תכט ס"ק ח (בב"י כאן משמע שמותר להתענות בו [=באסרו חג הפסח]. וכ"מ סוס"י תצ"ד, דדוקא אחר שבועות אסור משום שהוא יום טבוח ... מיהו בתו' ר"ה דף י"ט ע"ב משמע דהמנהג שלא להתענות).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
על הדף
אגרות קודש כרך א קנה
מקור מפורש
בדף זה
והנה אנן פסקינן דבששה בסיון ניתנה התורה וכמ"ש רבינו בשולחנו הטהור ר"ס תצ"ד (וכ"מ ממנהגנו בקרה"ת, עפמ"ש ברש"י ד"ה והאידנא מגילה לא, א) ושבעת ימי המשתה הם עד י"ב בסיון ועד בכלל, וא"כ יש לקשר זה עם מה דתשלומין דעצרת הם עד י"ב ועד בכלל (חגיגה יז, א) ועם מ"ש רז"ל (יומא ד, ב) דלמ"ד בששה ניתנה תורה, הימים שעד י"ב ועד בכלל היו מחולקים - לפרישה - מימים שאח"כ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך לג פינחס שיחה ג
מקור מפורש
בדף זה
רש"י בפירושו לש"ס פירש בכ"מ שהלינה היא במוצאי יו"ט (ובירושלים), ואם בפירושו לש"ס צריך רש"י לפרש זמנה (ומקומה) של לינה זו א"כ עאכו"כ שהי' לו לפרש דבר זה בפירושו על התורה שהוא לפי פשש"מ השייך (גם) לבן חמש.
3 סוכה מז, סע"א ואילך. חגיגה יז, סע"א ואילך. ועד"ז בר"ה ה, רע"א ("ליל חולו של מועד").
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך ב הוספות - שיחות שיחה כא
מקור מפורש
בדף זה
נאמר בגמרא, שדוד מת בעצרת.
35 ראה ירושלמי הובא בתוספות ד"ה אף עצרת, חגיגה יז, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך ח חג השבועות שיחה א
מקור מפורש
בדף זה
לאחר מכן, דורות רבים מאוחר יותר, נוסף לשבועות עוד ענין – הסתלקותו של דוד המלך, כנאמר בתלמוד הירושלמי "דוד מת בעצרת".
5 ירושלמי חגיגה פ"ב ה"ג (וכ"ה בר"ר פ"ג, ב) – הובא בתוס' חגיגה יז, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך ח מסעי שיחה א
מקור מפורש
בדף זה
אליבא דבבלי (שבת ל, סע"א) דמת בשבת (ראה תוד"ה אף חגיגה יז, א. סה"ד ב"א תתקכד. ואכ"מ). – וראה לעיל ע' 21־22 ובהערות שם.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך ח הוספות - שיחות ומכתבים שיחה ב
מקור מפורש
בדף זה
] ירושלמי חגיגה פ"ב ה"ג -- הובא בתוד"ה עצרת, חגיגה יז, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך יג הוספות - שיחות ומכתבים שיחה ב
מקור מפורש
בדף זה
7 ירוש' חגיגה פ"ב ה"ג -- הובא בתוד"ה עצרת (חגיגה יז, א). רות רבה פ"ג, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך יג הוספות - שיחות ומכתבים שיחה ב
מקור מפורש
בדף זה
1 שבעצרת מת דוד (ירושלמי חגיגה פ"ב ה"ג (וכ"ה בר"ר פ"ג,ב) -- הובא בתוס' חגיגה יז, א) מלכא משיחא.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך יח חג השבועות שיחה ב
מקור מפורש
בדף זה
(ב) דוד המלך, ש"דוד מת בעצרת".
2 ירושלמי ביצה פ"ב ה"ד. חגיגה פ"ב ה"ג. הובא בתוד"ה אף עצרת חגיגה יז, א. רות רבה פ"ג, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך כא תרומה שיחה א
מקור מפורש
בדף זה
"תחתונים" שאינם בטלים לאלקות, והיהודי בעבודתו מפריש חלק מהם (תפסת מרובה לא תפסת) ומרים אותו לקדוש־ברוך־הוא.
66 חגיגה יז, א. וש"נ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך כח הוספות - שיחות שיחה ב
מקור מפורש
בדף זה
5 משנה חגיגה יז, א. תוספתא חגיגה ספ"ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך כח הוספות - שיחות שיחה ב
מקור מפורש
בדף זה
7 ה"ג. הובא בתוד"ה אף עצרת -- חגיגה יז, א. רות
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך כח הוספות - שיחות ומכתבים שיחה ב
מקור מפורש
בדף זה
והנה אנן פסקינן דבששה בסיון ניתנה התורה וכמ"ש רבינו בשולחנו הטהור ר"ס תצ"ד (וכ"מ ממנהגנו בקרה"ת, עפמ"ש ברש"י דה והאידנא מגילה לא, א) ושבעת ימי המשתה הם עד י"ב בסיון ועד בכלל, וא"כ יש לקשר זה עם מה דתשלומין דעצרת הם עד י"ב ועד בכלל (חגיגה יז, א) ועם מ"ש רז"ל (יומא ד, ב) דלמ"ד בששה ניתנה תורה, הימים שעד י"ב ועד בכלל היו מחולקים -- לפרישה -- מימים שאחיכ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ב' דחג השבועות ה'תשט"ז
מקור מפורש
בדף זה
מילים משותפות עם קטע ג
משא"כ יו"ט שני דחג השבועות – שביעי בסיון – גם בארץ-ישראל הוא "יום טבוח" .
12 חגיגה יז, א ואילך. וראה שו"ע אדה"ז או"ח סתצ"ד סי"ט.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ב' דחג השבועות ה'תשט"ז
מקור מפורש
בדף זה
איתא בגמרא, ש"דוד מת בעצרת", דהיינו ששבועות הוא יום ההילולא של דוד המלך.
66 ראה ירושלמי (ביצה פ"ב ה"ד. חגיגה פ"ב ה"ג) הובא בתוד"ה אף עצרת (חגיגה יז, א).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ב' דחג השבועות ה'תשי"ז
מקור מפורש
בדף זה
מילים משותפות עם קטע ג
וכיון שאסרו חג השבועות הוא "יום טבוח" , שהוא ענין הקרבת הקרבנות, וידוע בענין הקרבנות שעל ידם נעשה קירוב הכחות למעלה ביותר, עד כדי כך ש"רזא דקורבנא עולה עד רזא דאין סוף" – הרי מובן עד כמה גדלה מעלת עניני העבודה שפועלים באסרו חג, בכל הקשור להמשכת הענין ד"זמן מתן תורתנו" למטה מעשרה טפחים על כל השנה כולה, שתהי' שנת תורה, ובמילא – שנת גאולה אמיתית ושלימה.
218 חגיגה יז, א ואילך. שו"ע אדה"ז שם.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ב' דחג השבועות, ה'תשח"י
מקור מפורש
בדף זה
איתא בגמרא:
36 ירושלמי (ביצה פ"ב ה"ד. חגיגה פ"ב ה"ג) הובא בתוד"ה אף עצרת (חגיגה יז, א).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת חג הפורים, ה'תשכ"ה
מקור מפורש
בדף זה
ומה גם שכאשר שואלין ודורשין בעצרת, הרי זה לאחרי שהקרבנות מוכנים כבר מערב יו"ט, על מנת להקריבן לאחרי היו"ט (בימי התשלומין), שהרי בנוגע לעצרת יש פלוגתא בין ב"ש לב"ה אם אפשר להקריבן ביו"ט עצמו .
14 חגיגה יז, א (במשנה). וראה שו"ע אדה"ז או"ח סתצ"ד סי"ט. נתבאר בארוכה בלקו"ש חכ"ח ע' 24 ואילך. וש"נ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ב"ה. נוסח המברק שהואיל כ"ק אדמו"ר שליט"א לשלוח לאנ"ש שי' בכל מרחבי תבל לקראת חג השבועות, ה'תשכ"ה
מקור מפורש
בדף זה
ב) כיון שחג השבועות הוא יום ההסתלקות של דוד המלך , הרי זה הזמן המתאים ביותר לאמירת תהלים, ספרו של דוד המלך.
1249 ירושלמי (ביצה פ"ב ה"ד. חגיגה פ"ב ה"ג) הובא בתוד"ה אף עצרת (חגיגה יז, א).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ב' דחג השבועות, ה'תשכ"א
מקור מפורש
בדף זה
איתא בגמרא :
123 ראה ירושלמי (ביצה פ"ב ה"ד. חגיגה פ"ב ה"ג) – הובא בתוד"ה אף עצרת (חגיגה יז, א).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ נשא, ט' סיון, ה'תשכ"ג
מקור מפורש
בדף זה
וענין זה הוא בכל שנה ושנה, באיזו קביעות שתהי', דכיון שהתשלומין הם "כל שבעה" , הרי לעולם יש גם יום השבת ביניהם.
237 חגיגה יז, א. וש"נ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ב' דחג השבועות, ה'תשכ"ח
מקור מפורש
בדף זה
וענין זה קשור גם עם יום ההילולא של דוד – דוד מת בעצרת – כיון שעליו נאמר ש"הקים עול גו'" ("עולה של תורה" ו"עולה של תשובה") , שזהו ענין הקבלת עול.
239 ראה ירושלמי (ביצה פ"ב ה"ד. חגיגה פ"ב ה"ג) – הובא בתוד"ה אף עצרת (חגיגה יז, א).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ב' דחג השבועות, ה'תשכ"ט
מקור מפורש
בדף זה
איתא במשנה שכאשר "עצרת ..
1950 חגיגה יז, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ר"ד ליל א' דחג השבועות, בעת הסעודה, ה'תש"ל
מקור מפורש
בדף זה
כבר נתבאר פעם בארוכה שבירושלמי איתא ש"דוד מת בעצרת", ובבבלי איתא שהסתלקות דוד היתה בשבת, אף שע"פ הכלל "לא בד"ו פסח" לא יחול עצרת בשבת – שבזמן שהיו מקדשין ע"פ הראי' הי' יכול להיות עצרת בשבת.
2294 ביצה פ"ב ה"ד. חגיגה פ"ב ה"ג. הובא בתוד"ה אף עצרת – חגיגה יז, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ נשא, ט' סיון, ה'תש"ל
מקור מפורש
בדף זה
א) כיון שבימים אלו יכולים להקריב את הקרבנות של חג השבועות – כדברי הגמרא :
2754 חגיגה יז, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
מאמרים מלוקטים חלק ג יום ב' דחג השבועות, ה'תשמ"ו
מקור מפורש
בדף זה
וממשיך בתניא שם, דלכן היו (ישראל) בטלים במציאות ממש כמארז"ל (בגמרא) שעל כל דיבור ודיבור פרחה נשמתן כו' והחזירה הקב"ה להן בטל שעתיד להחיות בו את המתים, וכדאיתא בגמרא שם שזהו מה שאמר דוד המלך (בעל ההילולא דחג השבועות) גשם נדבות תניף אלקים נחלתך ונלאה אתה כוננתה, דקאי על טל תחי' שהחי' בו את ישראל, ומבאר בתניא שם, דטל זה הוא טל תורה כו' כמארז"ל כל העוסק בתורה טל תורה מחייהו כו'.
8 ראה ירושלמי חגיגה פ"ב ה"ג – הובא בתוס' חגיגה יז, א. ועוד.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר