ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך כח י"ב סיון שיחה א

78

מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.

אמנם, מי שיכול להקדים ולהקריב ביום הראשון של החג אסור לו לאחר ולהקריבו בימי התשלומין, כפסק הרמב"ם¹⁸ "מצוה להקדים ולהקריב בראשון .. וכל המאחר הרי זה מגונה, ועליו נאמר¹⁹ נוגי ממועד אספתי" – אך דין זה אינו מפני זמן הקרבן, מפני שהפסידו את הבאת הקרבן בזמנו, אלא זהו חסרון בגברא²⁰, באדם המאחר, שהוא מגונה: אדם המאחר כאשר ביכולתו להקדים, הרי הנהגה זו "מגונה". אך גם כאשר מביאים את הקרבן באיחור, לאחר ביום הראשון, הרי זהו קרבן "בזמנו"²¹.

ד. הקרבת עולת ראיה במוצאי החג

הוכחה לכך: אחד הקרבנות שחייבים להקריב בשלושת הרגלים הוא עולת ראיה²². זהו קרבן עולה, אשר כולו לה'²³, ולכן סוברים בית שמאי שאסור להקריבו ביום טוב²⁴, כי אין בו צורך "אוכל נפש", יש בו רק אכילת גבוה אך לא "לכם"²⁵. לשיטתם, מקריבים את עולות הראיה רק במוצאי יום טוב הראשון.

הערות

18. הל' חגיגה פ"א ה"ה.
19. צפני' ג, יח.
20. ראה יתירה מזו טורי אבן לר"ה (ד, ב ד"ה ורבנן. וכן טו"א לחגיגה ט, ב ד"ה אלא למ"ד) ד"לאו איסורא איכא למאחר אלא זירוז בעלמא הוא מדרבנן משום דזריזין מקדימים למצות". וראה מגילה ה, סע"א וברש"י שם ד"ה כ"ז חגיגה. פני יהושע למשנה מגילה שם. ולהעיר מחגיגה ז, ריש ע"ב: פושעים .. זריזין (וברש"י שם). אבל גם את"ל שלדעת הרמב"ם הוא איסור גמור, לכאורה ה"ז ענין רק בהגברא, ולא שחסר בזמן ההקרבה. [בהגהות יד איתן והר המורי' לרמב"ם שם, דמקור הרמב"ם הוא מברכות כח, סע"א: דאחרו זמני מועדיא דבירושלים. ולפ"ז צ"ל לכאו' שחסר בזמן הקרבן. אבל מלשון הרמב"ם "ה"ז מגונה" משמע שהחסרון הוא רק מצד הגברא (ולא שחסר בזמן הקרבן). ולהעיר מצפע"נ הפלאה בהשמטות (נד, ג) דשחרית הוא "זמן נמשך" (ולא זמן תשלומין) ומ"מ שייך בי' "נוגי ממועד גו'" אלא רק "לישנא דצערא הוא" (ברכות שם). ע"ש. ואכ"מ].
21. ראה גם טורי אבן ופנ"י (שבהערה הקודמת). ולהעיר מצפע"נ לרמב"ם בתחלתו (א, סע"ב. וכן בהשמטות לשם – בצפע"נ הפלאה בסופו (נד, ד). מהד"ת כו, א) דיש מ"ד בירושלמי חגיגה פ"א דכל ז' ימי החג הוי זמן חגיגה ולא גדר השלמה, "גדר נמשך וחד זמן הוא". אבל ע"פ המבואר לקמן בפנים (סעיף ה) דגדר התשלומין כאן הוא רק מצד הגברא – י"ל דלכו"ע הוי זמן חגיגה, גם למ"ד תשלומין דראשון (כדלקמן שם והערה 28). במאירי למשנה חגיגה (ט, א. ועד"ז במאירי פסחים עא, א) "שיש לקרבנות .. תשלומין .. שלא נאמר עליו עבר יומו בטל קרבנו אלא יש לו תשלומין כל ז'", ומשמע שזמן התשלומין אינו "יומו" (וראה לשונו שהועתק לקמן הערה 28). אבל י"ל שלאחרי שהתורה חידשה שיש תשלומין, שוב ה"ז "יומו" וזמנו. ועצ"ע.
22. ריש חגיגה. שם ו, ב. רמב"ם ריש הל' חגיגה.
23. ראה חגיגה שם (ו, ב) "שהראיי' עולה כולה לגבוה".
24. ביצה יט, א. חגיגה ז, ב. יז, א.
25. פרש"י (במקומות שבהערה הקודמת) – ע"פ ביצה (כ, ב). וראה רש"י חגיגה יז, א ד"ה יום טבוח (ובתוס' שם) דלב"ש גם החגיגה אינה קריבה ביו"ט. ואכ"מ.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 23 עמודים.