ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך כח י"ב סיון שיחה א

77

קובץ ה-PDF השיחה כולה מצוטט ב־5 עמודים חיפוש חדש

מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.

הראשון הרי אינה תשלומין, אלא זהו זמן החובה, עיקר חובת הקרבת קרבנות אלו¹². ובמיוחד לפי הדעה וההלכה¹³ ש"כולן תשלומין לראשון", הרי בודאי שעיקר החובה היא ביום הראשון. ואם כך, כיצד אומרים "תשלומין כל שבעה", כאשר התשלומין הם רק בששת הימים שלאחר היום הראשון¹⁴?

אחד ההסברים לכך הוא¹⁵: יש הבדל בין התשלומין בקרבנות החג לבין התשלומין בענינים אחרים בתורה:

באופן כללי, משמעות המושג "תשלומין" – השלמת דבר חסר. כלומר, משלימים דבר מסויים, שחסר לפני כן. מכך מובן, שהתשלומין הם "בדיעבד", וזמן זה אינו הזמן המתאים לענין במקורו.

לדוגמא – פסח שני, שצריך להקריב "את הפסח במועדו, תעשו אותו במועדו"¹⁶. ורק אם מישהו הפסיד מועד זה, מאפשרת לו התורה להשלים את חובתו בזמן אחר – בפסח שני¹⁷. אך מלכתחילה אסור לסמוך על פסח שני, אלא חובה להקריב את הפסח רק בזמנו הראשון – י"ד ניסן.

אך ימי התשלומין של קרבנות החג שונים – בהם קובעת התורה מלכתחילה שבעת ימים להבאת קרבן זה, כך, שזמן הקרבן הוא מלכתחילה בכל שבעת הימים.

הערות

12. ראה חגיגה ז, א "בעיקר הרגל" (וברש"י שם). וראה רש"י ד"ה ביו"ט (שם, ב) דעיקר מצותן ביום ראשון (וראה לקמן הערה 27). וראה שם ט, א: אותו אתה חוגג .. למה נאמר שבעה לתשלומין.
13. רמב"ם הל' חגיגה פ"א ה"ד. שם פ"ב ה"ה.
14. ולהעיר מלשון הרמב"ם שם פ"א ה"ז: ויש לו תשלומין כל ששת ימים שלאחר חגה"ש.
15. ראה עוד ביאור – שיחת ליל י"ב סיון תשמ"ב.
16. בהעלתך ט, ב. שם, ג.
17. ואין זה שייך להפלוגתא (פסחים צג, א־ב. הובאה בחגיגה וירושלמי שנסמנו בסוף ההערה) אי פ"ש הוי תשלומין דראשון או תקנתא דראשון או רגל בפ"ע – כי לכו"ע ענינו של פ"ש בפשטות הוא (כפשוטו של מקרא) עבור זה שלא הקריב קרבן פסח במועדו ובא להשלים חיובו [אלא שלמ"ד רגל בפ"ע גם אם לא הי' חייב בראשון מביא פ"ש (פסחים שם). וראה לקו"ש [המתורגם] חי"ח ע' 138 ואילך]. ולכו"ע אסור לאדם לסמוך לכתחילה על פסח שני ולא להביא פסח בראשון [כי גם למ"ד תקנתא דראשון ואינו חייב כרת עד שלא יקריב בשני – ה"ז בגדר "תקנתא"*, תיקון העבר]. ומובן ג"כ, דאף שבעיקר ענינן התשלומין דקרבנות החג שונה מפסח שני (כדלקמן בפנים) – אין זה סותר שלמדין כמה פרטים זמ"ז (ראה חגיגה ט, סע"א ואילך. ירושלמי חגיגה שם. ועוד). ואכ"מ.
. לדעת הרמב"ם (הל' ק"פ פ"ה ה"א־ב) כ"ה גם למ"ד רגל בפ"ע, ובצפע"נ לרמב"ם בתחלתו (א, סע"ב) דלשיטת הרמב"ם גם פסח שני לא הוי גדר השלמה. אבל לכאורה אין כוונתו בזה שזהו כמו ז' ימי החג להסברא ד"חד זמן הוא" (ראה לקמן הערה
21. , שהרי (גם) בס' היד נמנו פסח ראשון ופ"ש כשתי מצות (ראה הכותרת להל' ק"פ. שם פ"ה ה"א). ולכאורה כוונתו רק שפ"ש נקרא "זמן" קרבן, אבל הוא זמן בפ"ע. וראה לקו"ש [המתורגם] חי"ח ע' 140 ואילך. ואכ"מ.

מצוטט ב־5 עמודים

לקוטי שיחות 2

כרך ד ‹ הוספות - שיחות ומכתבים ‹ שיחה לד ‹ 1312 לקו"ש חכ"ח ע' 77
כרך ד ‹ הוספות - שיחות ומכתבים ‹ שיחה לה ‹ 1313 לקו"ש חכ"ח ע' 77

תורת מנחם 3

ז - שנת תשי"ג - חלק ראשון ‹ בס"ד. שיחת י"ט כסלו ה'תשי"ג. לקו"ש חכ"ח ע' 77
ס - שנת תש"ל - חלק שלישי ‹ שיחת ש"פ נשא, ט' סיון, ה'תש"ל לקו"ש חכ"ח ע' 77
סד - שנת תשל"א - חלק שלישי ‹ שיחת ש"פ נשא, י"ב סיון, ה'תשל"א לקו"ש חכ"ח ע' 77

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 10 עמודים.