182
שהקב"ה מבקש מבנ"י "התעכבו לי מעט עוד כו' קשה עלי פרידתכם עכבו עוד יום אחד", שבנ"י יהיו יחד עם הקב"ה "כדי שאהנה מכם" — הרי מובן, שבמשך כל יום זה נמצאים עם הקב"ה, ואין מקום ללון חוץ לירושלים.
[וע"פ המדרש אגדה מוטעם עוד יותר הקשר דחיוב לינה לפרשה זו (דקרבנות דרגל) — כי בקשת המקום באה בהמשך לקרבנות דז' ימי החג (שהם כנגד ע' אומות), שמבקש מבנ"י "עשו לי סעודה קטנה" — פר אחד איל אחד דיום השמיני (שכנגד ישראל)].
ו. והנה מב' הפירושים שברש"י כאן יש ללמוד גם בירור בחלק ההלכה שבתורה.
ארז"ל35 "שמיני רגל בפני עצמו לענין פז"ר קש"ב (פייס בפני עצמו זמן בפני עצמו רגל בפני עצמו כו')". והנה בפירוש "רגל בפני עצמו" מצינו כמה שיטות: במקום אחד בש"ס36 פירש רש"י "שאין יושבין בסוכה", ובכ"מ בש"ס37 פי' ש"אין שם חג הסוכות עליו"38. והרמב"ן39 הרבה לתמוה על רש"י, וכ' דפי' רגל בפני עצמו היינו שמתחייב בו בראי' וחגיגה ושמחה כרגל בפני עצמו, ולא מדין תשלומין דראשון, שגם אם הי' חיגר בראשון, דכה"ג פטור בשני וכו' כיון דהוי תשלומין דראשון, משא"כ בשמיני עצרת הוא מתחייב בראי' וחגיגה דהוי רגל בפני עצמו (וכן יש עוד פירושים בראשונים ב"רגל בפני עצמו"40).
אמנם לפי דברי רש"י כאן (בפירוש הראשון) דעצרת פירושו "עצורים בעשיית מלאכה" מתבאר הגדר ד"רגל בפני עצמו" באופן פשוט, שגדר איסור מלאכה שבו ודין רגל שבו אינו באותו גדר ודין רגל דסוכות, וכנ"ל.
ז. עד"ז יש ללמוד דבר חדש מפירוש השני שברש"י:
אף שלפום ריהטא נראה שפירוש זה מקורו בספרי41, הרי ע"פ הנ"ל מובן, דדין לינה בפי' רש"י עה"ת, וגדר לינה המבואר בספרי כאן (וכן בש"ס) שונים הם לגמרי.
דהנה בדין דטעון לינה יש ב' אופנים42, אי מפני הקרבנות שמביא, דקרבן טעון לינה בירושלים; או מחמת היו"ט, דמפני כבוד יו"ט43 טעון לינה:
בספרי איתא שדין לינה הוא מפני הבאת הקרבן, כמפורש בהתחלת לשון הספרי "הרי שהביא קדשיו כו'", שמזה מובן דזה ש"עצרו הכתוב מלצאת" הוא מפני הבאת קדשיו.
[וסוף דברי הספרי "הואיל וזה קרוי מקרא קדש וזה קרוי מקרא קדש מה זה
הערות
- 35. סוכה מז, סע"ב ואילך. וש"נ.
- 36. סוכה שם (מח, רע"א).
- 37. ר"ה ד, ב. יומא ג, רע"א. ועד"ז חגיגה יז, א "שיש לו שם רגל בפני עצמו ואינו קרוי סוכות".
- 38. ובתוס' ישנים יומא שם: פירש בקונטרס שאומר חג שמיני עצרת הזה. וראה תוס' ר"ה שם ד"ה פז"ר, דמ"ש רש"י (שם) "שאין שם חג הסוכות עליו" — "רוצה לומר דבבהמ"ז ותפלה מזכירין שמיני עצרת ולא סוכות".
- 39. סוכה שם.
- 40. ראה תוד"ה פז"ר בר"ה, יומא וחגיגה שם. תו"י שם. רמב"ן שם. ועוד.
- 41. כברא"ם שבתחלת השיחה. וצ"ע בספר הזכרון כאן, שהביא על דברי רש"י מסוכה (מז, א) כשם ששבעת ימי החג טעונין. . לינה כו'.
- 42. ראה תוד"ה דכתיב חגיגה יז, ב בסופו (תי' הר"ר אלחנן). ריטב"א ר"ה ה, א; סוכה מז, ב. וברמב"ן סוכה שם משמע דהוי מחלוקת ר"י ורבנן.
- 43. ריטב"א סוכה שם. ובמאירי שם "לכבוד היום".
יומא ג׳ א - הטקסט מספריא
פָּזֵ״ר קֶשֶׁ״ב.
אֲבָל לְעִנְיַן תַּשְׁלוּמִין, תַּשְׁלוּמִין דְּרִאשׁוֹן הוּא, דְּהָא תְּנַן: מִי שֶׁלֹּא חָג בְּיוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל חַג — חוֹגֵג וְהוֹלֵךְ כָּל הָרֶגֶל כּוּלּוֹ, וְיוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן שֶׁל חַג.
וְאֵימָא עֲצֶרֶת, דִּפְרִישַׁת שִׁבְעָה לְיוֹם אֶחָד הוּא! אָמַר רַבִּי אַבָּא: דָּנִין פַּר אֶחָד וְאַיִל אֶחָד מִפַּר אֶחָד וְאַיִל אֶחָד, לְאַפּוֹקֵי עֲצֶרֶת דִּשְׁנֵי אֵילִים נִינְהוּ.
הָנִיחָא לְמַאן דְּאָמַר יוֹם הַכִּפּוּרִים אַיִל אֶחָד הוּא, אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר שְׁנֵי אֵילִים נִינְהוּ, מַאי אִיכָּא לְמֵימַר! דְּתַנְיָא, רַבִּי אוֹמֵר: אַיִל אֶחָד, הוּא הָאָמוּר כָּאן, הוּא הָאָמוּר בְּחוֹמֶשׁ הַפְּקוּדִים. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: שְׁנֵי אֵילִים הֵם, אֶחָד הָאָמוּר כָּאן, וְאֶחָד הָאָמוּר בְּחוֹמֶשׁ הַפְּקוּדִים!
אֲפִילּוּ תֵּימָא רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן: הָתָם חַד לְחוֹבַת הַיּוֹם, וְחַד לְמוּסָפִין. לְאַפּוֹקֵי עֲצֶרֶת, דְּתַרְוַיְיהוּ חוֹבַת הַיּוֹם נִינְהוּ.
וְאֵימָא רֹאשׁ הַשָּׁנָה, דִּפְרִישַׁת שִׁבְעָה לְיוֹם אֶחָד הוּא! אָמַר רַבִּי אֲבָהוּ: דָּנִין פָּר וָאַיִל שֶׁלּוֹ מִפָּר וָאַיִל שֶׁלּוֹ. לְאַפּוֹקֵי עֲצֶרֶת וְרֹאשׁ הַשָּׁנָה, דְּצִיבּוּר נִינְהוּ. הָנִיחָא לְמַאן דְּאָמַר ״קַח לְךָ״ — מִשֶּׁלְּךָ,
Peh, zayin, reish, kuf, shin, beit, an acronym for: Lottery [payis], as a new lottery is performed on that day to determine which priests will sacrifice the offerings that day, and the order established on Sukkot does not continue; the blessing of time [zeman]: Who has given us life, sustained us, and brought us to this time, is recited just as it is recited at the start of each Festival; Festival [regel], as it is considered a Festival in and of itself and there is no mitzva to reside in the sukka (see Tosafot); offering [korban], as the number of offerings sacrificed on the Eighth Day is not a continuation of the number offered on Sukkot but is part of a new calculation; song [shira], as the Psalms recited by the Levites as the offerings were sacrificed on the Eighth Day are not a continuation of those recited on Sukkot; blessing [berakha], as the addition to the third blessing of Grace after Meals and in the Amida prayer (see Tosafot) is phrased differently than the addition recited on Sukkot.
However, despite all these differences, with regard to compensation for failure to sacrifice the Festival offerings at the earliest opportunity, everyone agrees that it is a day of compensation for obligations not met during the first Festival, as didn’t we learn in the mishna: One who did not celebrate on the first Festival day of Sukkot by sacrificing the Festival offering may celebrate and sacrifice the Festival offering throughout the whole Festival in its entirety, including the last Festival day of the festival of Sukkot. Apparently, the Eighth Day of Assembly is considered the last Festival day of Sukkot and is appended to it with regard to its obligations.
The Gemara challenges further: And say that the priest should be sequestered before the festival of Shavuot, which is a Festival preceded by weekdays, as there too it is a matter of sequestering of seven days for one day. Rabbi Abba said: There is a distinction between the inauguration and Shavuot, as one derives an instance where the obligatory offering is one bull and one ram, Yom Kippur, from an instance where the obligatory offering is one bull and one ram, the inauguration, to the exclusion of Shavuot, when they are two rams that are offered.
The Gemara challenges: This works out well according to the one who said that the obligatory offering on Yom Kippur is one ram; however, according to the one who said that they are two rams that are sacrificed on Yom Kippur, what is there to say? According to that opinion, Yom Kippur is not comparable to the inauguration. As it was taught in a baraita: Rabbi Yehuda HaNasi says: One ram is the one that is mentioned here; as it is written: “With this Aaron will come into the Sanctuary, with a young bull for a sin-offering and a ram for a burnt-offering” (Leviticus 16:3), and it is the same one that is mentioned in the book of Numbers: “And on the tenth day of the seventh month you will have a sacred gathering when you will afflict your souls; you will not do any labor, and you will offer a burnt-offering to the Lord for a sweet aroma: One young bull, one ram…” (Numbers 29:7–8). Rabbi Eliezer, son of Rabbi Shimon, says: They are two rams offered on Yom Kippur, one mentioned here in the book of Leviticus and one mentioned in the book of Numbers.
The Gemara rejects this solution: Even if you say that it is in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer, son of Rabbi Shimon, and two rams are brought on Yom Kippur, a distinction remains between Yom Kippur and Shavuot. There, with regard to Yom Kippur, one ram, mentioned in the book of Leviticus, is for the obligation of the day, the atonement of Yom Kippur; and one ram, mentioned in the book of Numbers, is for the additional offerings. This is to the exclusion of the halakha with regard to Shavuot, where both rams are obligations of the day. Therefore, there is no basis for deriving the halakha with regard to Shavuot from the inauguration.
The Gemara asks: And say that the requirement derived is to sequester the priest prior to Rosh HaShana, as there, too, it is sequestering of seven days for one day. The days before Rosh HaShana are weekdays, and as in the inauguration, a bull and a ram are sacrificed. Rabbi Abbahu said that this too is rejected: One derives a bull and a ram that the High Priest brings from his own property on Yom Kippur from a bull and a ram that Aaron brought from his own property at the inauguration. This is to the exclusion of Shavuot and Rosh HaShana, when the bull and the ram sacrificed are from community property and not owned by the priest. The Gemara asks: This works out well according to the one who said that every time the Torah utilizes the phrase: Take you, it means from your own property,
ראש השנה ה׳ א - הטקסט מספריא
מָה חַג הַמַּצּוֹת טָעוּן לִינָה — אַף חַג הַסּוּכּוֹת טָעוּן לִינָה.
וְהָתָם מְנָלַן? דִּכְתִיב: ״וּפָנִיתָ בַבֹּקֶר וְהָלַכְתָּ לְאֹהָלֶיךָ״.
וְתַנָּא קַמָּא וְרַבִּי שִׁמְעוֹן (בֶּן אֶלְעָזָר) — תַּשְׁלוּמִין לַעֲצֶרֶת מְנָא לְהוּ?
נָפְקָא לְהוּ מִדְּתָנֵי רַבָּה בַּר שְׁמוּאֵל. דְּתָנֵי רַבָּה בַּר שְׁמוּאֵל: אָמְרָה תּוֹרָה מְנֵה יָמִים וְקַדֵּשׁ חֹדֶשׁ, מְנֵה יָמִים וְקַדֵּשׁ עֲצֶרֶת. מָה חֹדֶשׁ לִמְנוּיָו — אַף עֲצֶרֶת לִמְנוּיָו.
אֵימָא עֲצֶרֶת חַד יוֹמָא? אָמַר רָבָא: אַטּוּ עֲצֶרֶת יוֹמֵי מָנִינַן, שָׁבוּעֵי לָא מָנִינַן? וְהָאָמַר מָר: מִצְוָה לְמִימְנֵי יוֹמֵי, וּמִצְוָה לְמִימְנֵי שָׁבוּעֵי. וְעוֹד: ״חַג שָׁבוּעוֹת״ כְּתִיב.
וּפֶסַח בַּר מִיקְרַב בִּרְגָלִים הוּא? פֶּסַח זִימְנָא קְבִיעָא לֵיהּ, אִי אַקְרְבֵיהּ — אַקְרְבֵיהּ, וְאִי לָא אַקְרְבֵיהּ — אִידְּחִי לֵיהּ!
אָמַר רַב חִסְדָּא: פֶּסַח כְּדִי נַסְבֵהּ.
רַב שֵׁשֶׁת אָמַר: מַאי ״פֶּסַח״ — שַׁלְמֵי פֶסַח.
אִי הָכִי — הַיְינוּ שְׁלָמִים! תְּנָא שְׁלָמִים הַבָּאִין מֵחֲמַת פֶּסַח, וּתְנָא שְׁלָמִים הַבָּאִין מֵחֲמַת עַצְמָן. סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא: הוֹאִיל וּמֵחֲמַת פֶּסַח קָאָתוּ,
Just as the festival of Passover requires remaining overnight in Jerusalem, and only on the following day may one return home, so too, the festival of Sukkot requires remaining overnight in Jerusalem before returning home.
The Gemara asks: And there, with regard to Passover, from where do we derive this halakha? The Gemara explains: As it is written about the Paschal offering: “And you shall roast and eat it in the place which the Lord your God shall choose; and you shall turn in the morning, and go to your tents” (Deuteronomy 16:7).
The Gemara asks: And the first tanna of the baraita and Rabbi Shimon, who learn from the verse: “On the festival of Passover, and on the festival of Shavuot, and on the festival of Sukkot” (Deuteronomy 16:16), that one transgresses the prohibition against delaying only after three Festivals have passed, from where do they derive the halakha that the Shavuot offering has redress for seven days?
The Gemara answers: They derive it from that which Rabba bar Shmuel taught, as Rabba bar Shmuel taught: The Torah states to count the days, as it is stated: “A month of days” (Numbers 11:20), and then sanctify a new month with offerings. And the Torah also said to count the days from Passover, as it is stated: “You shall count fifty days” (Leviticus 23:16), and then sanctify the festival of Shavuot with offerings. Just as the new month is sanctified for the unit of time by which it is counted, i.e., for one day, so too, Shavuot is sanctified for the unit of time by which it is counted, i.e., for one full week, as it is stated: “Seven complete weeks shall there be” (Leviticus 23:15).
The Gemara asks: But if so, say that the Shavuot offering may be redressed for only one day, as Shavuot is determined by a count of fifty days from Passover. How, then, is it known that the Shavuot offering has seven days for redress? Rava said: Is that to say that we count only days until Shavuot, but we do not also count weeks? But didn’t the Master say: It is a mitzva to count fifty days, and it is also a mitzva to count seven weeks, which teaches that the Festival peace-offering brought on Shavuot may be sacrificed for an entire week. And further, it is written in the verse: “The festival of weeks [Shavuot],” which teaches that it is a Festival that is established through a count of weeks.
§ It was taught in the baraita that one becomes liable for transgressing the prohibition against delaying if he delays bringing the Paschal lamb. The Gemara expresses its astonishment about this ruling: But is the Paschal lamb fit to be sacrificed on the other Festivals? The Paschal lamb has a fixed time to be brought, on the fourteenth of Nisan; if one sacrificed it then, he has sacrificed it, but if he did not sacrifice it then, it is excluded forever from any use.
Rav Ḥisda said: The Paschal lamb is cited here for no reason [kedi]; that is to say, the prohibition against delaying is not relevant to the Paschal lamb, and the latter was mentioned in the baraita only because firstborn offerings, animal tithes, and the Paschal lamb are often grouped together.
Rav Sheshet said a different explanation: What is meant here by a Paschal lamb? It is the peace-offering that is brought in place of a Paschal lamb. If a lamb that had been set aside to be sacrificed as a Paschal offering was lost, and its owner took another lamb and sacrificed that as his Paschal lamb, and afterward the first animal was found, it must now be brought as a peace-offering. This offering is subject to all the halakhot of the prohibition against delaying.
The Gemara asks: If so, this is the same as the peace-offerings listed earlier, and it is still redundant. The Gemara answers: The baraita taught the halakha with regard to peace-offerings brought in place of a Paschal lamb, and it also taught the halakha with regard to peace-offerings brought independently. The reason for this repetition is that it might enter your mind to say: Since the peace-offerings are brought in place of a Paschal lamb,
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 31 עמודים.
- לקוטי שיחות כרך לג פינחס שיחה ג מאותו ספר ר"ה ה, רע"א · סוכה מז, סע"א ואילך
- לקוטי שיחות כרך לג פינחס שיחה ג מאותו ספר ר"ה ה, א · סוכה מז, ב
- תורת מנחם שיחת יום ב' דחג השבועות ה'תשט"ז ר"ה ה, א
- שולחן ערוך קו"א יורה דעה סימן קפד (ב) ר"ה ה, רע"א
- לקוטי שיחות כרך לג בהעלותך שיחה ב מאותו ספר יומא ג, א
- לקוטי שיחות כרך לב אחרי שיחה ב מאותו ספר שם ג, סע"ב
- לקוטי שיחות כרך כא פקודי שיחה א מאותו ספר יומא ג, ב
- לקוטי שיחות כרך כב ימים אחרונים דחג הפסח שיחה א מאותו ספר יומא ג, ב
- לקוטי שיחות כרך כה הוספות - שיחות שיחה יט מאותו ספר יומא ג, ב
- לקוטי שיחות כרך כו פקודי שיחה ג מאותו ספר יומא ג, ב
- לקוטי שיחות כרך כח חוקת שיחה ב מאותו ספר יומא ג, סע"א ואילך
- תורת מנחם ש"פ תצוה, י"א אדר-ראשון, ה'תשכ"ה יומא ג, ב
- מאמרי אדה"ז תקס"ו כי כארץ תוציא צמחה יומא ג, א
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ד (סי' שא-שז) שו באיזה חפצים מותר לדבר בשבת יומא ג, ב
- תורת מנחם שיחת ש"פ בהעלותך, י"ט סיון, ה'תשכ"ח יומא ג, ריש ע"ב
- לקוטי שיחות כרך לג בהעלותך שיחה א מאותו ספר סוכה מז, ב
- לקוטי שיחות כרך לז ימים אחרונים של פסח ימים אחרונים של פסח מאותו ספר סוכה מז, א
- לקוטי שיחות כרך לז ימים אחרונים של פסח ימים אחרונים של פסח מאותו ספר סוכה מז, ריש ע"ב
- לקוטי שיחות כרך ג מקץ שיחה א מאותו ספר סוכה מז, א
- לקוטי שיחות כרך ט וזאת הברכה שיחה א מאותו ספר סוכה מז, רע"א
- לקוטי שיחות כרך כב ימים אחרונים דחג הפסח שיחה א מאותו ספר סוכה מז, א
- לקוטי שיחות כרך כג פינחס שיחה ג מאותו ספר סוכה מז, א
- לקוטי שיחות כרך כג פינחס שיחה ג מאותו ספר סוכה מז, א
- ספר המאמרים תרצ"ב שמע"צ צב"ר, אָטואָצק סוכה מז, א
- שולחן ערוך אורח חיים חלק ג הלכות פסח: תעג דיני כוס ראשון וסדר הפסח עד כוס שני ב סוכה מז, ב
- שולחן ערוך אורח חיים חלק ג הלכות פסח: תצ סדר תפלת יום שני ותפלת חולו של מועד יב סוכה מז, א
- שיעורי הלכה למעשה בין פסח לעצרת סוכה מז, א
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות פסח - ח"ד (סי' תנג-תסז) תסח שלא לעשות מלאכה בערב פסח אחר חצות סוכה מז, א
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות פסח - ח"ה (סי' תעב-תפו) תעג דיני כוס ראשון וסדר הפסח עד כוס שני סוכה מז, ב
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות פסח - ח"ו (סי' תפז-תצד) תצ סדר תפלת יום שני ותפלת חולו של מועד סוכה מז, א
- תורת מנחם שיחת ש"פ נח, בדר"ח מרחשון, ה'תשכ"ח סוכה מז, סע"א