183
עצור כו'" — אין הכוונה שדין לינה הוא מפני כבוד יו"ט (מקרא קודש) שבו, אלא שהואיל ושניהם (יו"ט הראשון ויו"ט האחרון) נקראים מקרא קודש, למדין בהיקש מהשני על הראשון. והיינו ד"זה קרוי מקרא קודש וזה קרוי כו'", הוא רק לימוד להשוותן זל"ז בדין "עצרו מלצאת", ולא סיבה וטעם לדין זה].
וכן מפורש בספרי ראה עה"פ44 ופנית בבוקר והלכת לאהלך "מלמד שטעונים לינה אין לי אלא אלו בלבד מנין לרבות עופות ומנחות יין ולבונה ועצים ת"ל ופנית בבוקר כל פונות שאתה פונה מן בוקר ואילך" (אלא דשם נתחדש שדין לינה הוא לא רק בקרבנות שאדם מביא ברגל, אלא דכל קרבן שמביא טעון לינה45). — ולינה זו היא בלילה שלאחרי הבאת הקרבן45.
ונמצא מבואר מדברי הספרי דחיוב לינה הוא מפני קרבנותיו הפרטיים שמביא ביו"ט (וכן בשאר ימות השנה).
אמנם מצינו בראשונים42 שפירשו שיש דין לינה (גם) מפני היו"ט, דכבוד יו"ט מחייב לינה בירושלים.
ולפי טעמים אלו יוקשה מאי טעמא אשמעינן רחמנא "עצרת, עצרו מלצאת" דוקא גבי יום שמיני עצרת ולא בקרבנות דשאר יו"ט? ויתירה מזו, לאחרי שלמדין ממ"ש "ופנית בבוקר והלכת לאהלך" דכל פינות שאתה פונה מן הבוקר ואילך, דכל קרבן טעון לינה, שוב למה הוצרך הכתוב לומר גבי שמע"צ "עצרת תהי' לכם, עצרו הכתוב מלצאת"46?
אמנם לפי פרש"י מבואר, דהרי לרש"י "ופנית בבוקר והלכת לאהלך" שבפ' ראה ו"עצרת עצרו מלצאת" דכאן הם שני דינים שונים: דין ופנית בבוקר מדובר בדין לינה מפני הקרבן47, ובזה "טעון לינה ליל מוצאי יו"ט", משא"כ מה שטעון לינה ביום השמיני עצרת "עצרו מלצאת" הוא דין בהיום דשמע"צ, ולפיכך — א) אינו בשאר רגלים, ב) טעון לינה לא בליל מוצאי יו"ט, כ"א בליל יו"ט (דאף שאינו יכול לצאת מחוץ לתחום וכו', הרי יתכן שיצא מירושלים בתוך התחום48). ג) אי"ז שייך להבאת קדשיו, קרבנות היחיד של כ"א מישראל (ראי' וחגיגה), כ"א מחמת קרבנות מוספי היום49 שהם קרבנות ציבור — פר אחד איל אחד שכנגד כל ישראל.
הערות
- 44. טז, ז.
- 45. וראה שם פלוגתת ר"י ורבנן אם פסח שני טעון לינה. ולהעיר מרמב"ן סוכה שם, דלר"י "אין שום קרבן טעון לינה אלא של רגלים בלבד".
- 45. וכמ"ש בתוד"ה טעון פסחים שם. ועוד. וכ"כ רש"י בסוכה שם, סע"א (בקרבן חגיגה). וראה מפרשי הספרי פרשתנו ופ' ראה שם.
- 42. ראה תוד"ה דכתיב חגיגה יז, ב בסופו (תי' הר"ר אלחנן). ריטב"א ר"ה ה, א; סוכה מז, ב. וברמב"ן סוכה שם משמע דהוי מחלוקת ר"י ורבנן.
- 46. ולהעיר מקושיית התוס' (ר"ה שם. ועד"ז ברשב"א וריטב"א שם. תוס' וריטב"א סוכה שם. ועוד) מדוע "לחג הסוכות אצטריך היקישא" (לחג המצות) דטעון לינה (ר"ה שם. וש"נ), ולא ילפינן (כשמע"צ בכורים ושאר כל הקרבנות) מדכתיב ופנית. ע"ש.
- 47. וגם זה רק בשייכות לקרבן פסח, כנ"ל הערה 10.
- 48. כפרש"י פסחים שם.
- 49. בריטב"א ר"ה שם: דהכתוב הוסיף ברגלים חיוב לינה מדין הרגל (והיינו לימוד דלמדין (ר"ה שם. וש"נ) מה חג המצות טעון לינה אף חג הסוכות טעון לינה), אע"פ שאינו מקריב קרבן והיינו דכתבי' לקרא בפ' חג המצות ולא כתבי' בפ' קרבנות. וצ"ע לאיזו פרשה כוונתו במ"ש "בפ' קרבנות", והרי לדבריו קרבנות טעונים לינה היינו קרבנות ראי' וחגיגה — קרבנות יחיד (ולא דפרשתנו דמדובר במוספי הרגלים — קרבנות צבור), ובפ' ראה שם (וכן בפ' משפטים ותשא) נזכרים קרבנות ראי' וחגיגה — לא יראה פני ריקם כו'. וצ"ע.
ראש השנה ה׳ א - הטקסט מספריא
מָה חַג הַמַּצּוֹת טָעוּן לִינָה — אַף חַג הַסּוּכּוֹת טָעוּן לִינָה.
וְהָתָם מְנָלַן? דִּכְתִיב: ״וּפָנִיתָ בַבֹּקֶר וְהָלַכְתָּ לְאֹהָלֶיךָ״.
וְתַנָּא קַמָּא וְרַבִּי שִׁמְעוֹן (בֶּן אֶלְעָזָר) — תַּשְׁלוּמִין לַעֲצֶרֶת מְנָא לְהוּ?
נָפְקָא לְהוּ מִדְּתָנֵי רַבָּה בַּר שְׁמוּאֵל. דְּתָנֵי רַבָּה בַּר שְׁמוּאֵל: אָמְרָה תּוֹרָה מְנֵה יָמִים וְקַדֵּשׁ חֹדֶשׁ, מְנֵה יָמִים וְקַדֵּשׁ עֲצֶרֶת. מָה חֹדֶשׁ לִמְנוּיָו — אַף עֲצֶרֶת לִמְנוּיָו.
אֵימָא עֲצֶרֶת חַד יוֹמָא? אָמַר רָבָא: אַטּוּ עֲצֶרֶת יוֹמֵי מָנִינַן, שָׁבוּעֵי לָא מָנִינַן? וְהָאָמַר מָר: מִצְוָה לְמִימְנֵי יוֹמֵי, וּמִצְוָה לְמִימְנֵי שָׁבוּעֵי. וְעוֹד: ״חַג שָׁבוּעוֹת״ כְּתִיב.
וּפֶסַח בַּר מִיקְרַב בִּרְגָלִים הוּא? פֶּסַח זִימְנָא קְבִיעָא לֵיהּ, אִי אַקְרְבֵיהּ — אַקְרְבֵיהּ, וְאִי לָא אַקְרְבֵיהּ — אִידְּחִי לֵיהּ!
אָמַר רַב חִסְדָּא: פֶּסַח כְּדִי נַסְבֵהּ.
רַב שֵׁשֶׁת אָמַר: מַאי ״פֶּסַח״ — שַׁלְמֵי פֶסַח.
אִי הָכִי — הַיְינוּ שְׁלָמִים! תְּנָא שְׁלָמִים הַבָּאִין מֵחֲמַת פֶּסַח, וּתְנָא שְׁלָמִים הַבָּאִין מֵחֲמַת עַצְמָן. סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא: הוֹאִיל וּמֵחֲמַת פֶּסַח קָאָתוּ,
Just as the festival of Passover requires remaining overnight in Jerusalem, and only on the following day may one return home, so too, the festival of Sukkot requires remaining overnight in Jerusalem before returning home.
The Gemara asks: And there, with regard to Passover, from where do we derive this halakha? The Gemara explains: As it is written about the Paschal offering: “And you shall roast and eat it in the place which the Lord your God shall choose; and you shall turn in the morning, and go to your tents” (Deuteronomy 16:7).
The Gemara asks: And the first tanna of the baraita and Rabbi Shimon, who learn from the verse: “On the festival of Passover, and on the festival of Shavuot, and on the festival of Sukkot” (Deuteronomy 16:16), that one transgresses the prohibition against delaying only after three Festivals have passed, from where do they derive the halakha that the Shavuot offering has redress for seven days?
The Gemara answers: They derive it from that which Rabba bar Shmuel taught, as Rabba bar Shmuel taught: The Torah states to count the days, as it is stated: “A month of days” (Numbers 11:20), and then sanctify a new month with offerings. And the Torah also said to count the days from Passover, as it is stated: “You shall count fifty days” (Leviticus 23:16), and then sanctify the festival of Shavuot with offerings. Just as the new month is sanctified for the unit of time by which it is counted, i.e., for one day, so too, Shavuot is sanctified for the unit of time by which it is counted, i.e., for one full week, as it is stated: “Seven complete weeks shall there be” (Leviticus 23:15).
The Gemara asks: But if so, say that the Shavuot offering may be redressed for only one day, as Shavuot is determined by a count of fifty days from Passover. How, then, is it known that the Shavuot offering has seven days for redress? Rava said: Is that to say that we count only days until Shavuot, but we do not also count weeks? But didn’t the Master say: It is a mitzva to count fifty days, and it is also a mitzva to count seven weeks, which teaches that the Festival peace-offering brought on Shavuot may be sacrificed for an entire week. And further, it is written in the verse: “The festival of weeks [Shavuot],” which teaches that it is a Festival that is established through a count of weeks.
§ It was taught in the baraita that one becomes liable for transgressing the prohibition against delaying if he delays bringing the Paschal lamb. The Gemara expresses its astonishment about this ruling: But is the Paschal lamb fit to be sacrificed on the other Festivals? The Paschal lamb has a fixed time to be brought, on the fourteenth of Nisan; if one sacrificed it then, he has sacrificed it, but if he did not sacrifice it then, it is excluded forever from any use.
Rav Ḥisda said: The Paschal lamb is cited here for no reason [kedi]; that is to say, the prohibition against delaying is not relevant to the Paschal lamb, and the latter was mentioned in the baraita only because firstborn offerings, animal tithes, and the Paschal lamb are often grouped together.
Rav Sheshet said a different explanation: What is meant here by a Paschal lamb? It is the peace-offering that is brought in place of a Paschal lamb. If a lamb that had been set aside to be sacrificed as a Paschal offering was lost, and its owner took another lamb and sacrificed that as his Paschal lamb, and afterward the first animal was found, it must now be brought as a peace-offering. This offering is subject to all the halakhot of the prohibition against delaying.
The Gemara asks: If so, this is the same as the peace-offerings listed earlier, and it is still redundant. The Gemara answers: The baraita taught the halakha with regard to peace-offerings brought in place of a Paschal lamb, and it also taught the halakha with regard to peace-offerings brought independently. The reason for this repetition is that it might enter your mind to say: Since the peace-offerings are brought in place of a Paschal lamb,
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 20 עמודים.
- לקוטי שיחות כרך לג פינחס שיחה ג מאותו ספר ר"ה ה, רע"א · סוכה מז, סע"א ואילך
- לקוטי שיחות כרך לג פינחס שיחה ג מאותו ספר ר"ה ה, א · סוכה מז, סע"ב ואילך
- תורת מנחם שיחת יום ב' דחג השבועות ה'תשט"ז ר"ה ה, א
- שולחן ערוך קו"א יורה דעה סימן קפד (ב) ר"ה ה, רע"א
- לקוטי שיחות כרך לג בהעלותך שיחה א מאותו ספר סוכה מז, ב
- לקוטי שיחות כרך לז ימים אחרונים של פסח ימים אחרונים של פסח מאותו ספר סוכה מז, א
- לקוטי שיחות כרך לז ימים אחרונים של פסח ימים אחרונים של פסח מאותו ספר סוכה מז, ריש ע"ב
- לקוטי שיחות כרך ג מקץ שיחה א מאותו ספר סוכה מז, א
- לקוטי שיחות כרך ט וזאת הברכה שיחה א מאותו ספר סוכה מז, רע"א
- לקוטי שיחות כרך כב ימים אחרונים דחג הפסח שיחה א מאותו ספר סוכה מז, א
- לקוטי שיחות כרך כג פינחס שיחה ג מאותו ספר סוכה מז, א
- לקוטי שיחות כרך כג פינחס שיחה ג מאותו ספר סוכה מז, א
- ספר המאמרים תרצ"ב שמע"צ צב"ר, אָטואָצק סוכה מז, א
- שולחן ערוך אורח חיים חלק ג הלכות פסח: תעג דיני כוס ראשון וסדר הפסח עד כוס שני ב סוכה מז, ב
- שולחן ערוך אורח חיים חלק ג הלכות פסח: תצ סדר תפלת יום שני ותפלת חולו של מועד יב סוכה מז, א
- שיעורי הלכה למעשה בין פסח לעצרת סוכה מז, א
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות פסח - ח"ד (סי' תנג-תסז) תסח שלא לעשות מלאכה בערב פסח אחר חצות סוכה מז, א
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות פסח - ח"ה (סי' תעב-תפו) תעג דיני כוס ראשון וסדר הפסח עד כוס שני סוכה מז, ב
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות פסח - ח"ו (סי' תפז-תצד) תצ סדר תפלת יום שני ותפלת חולו של מועד סוכה מז, א
- תורת מנחם שיחת ש"פ נח, בדר"ח מרחשון, ה'תשכ"ח סוכה מז, סע"א