31

הערות

1. 52. עפ"ז הרי זה יותר מתשלומין כל שבעה, שנת' (ראה לקמן ע' 90 ואילך) שכל הז' הוי זמן הקרבן, משא"כ יום טבוח (לפי הנ"ל בפנים) לאחרי שנהגו ב"ה כדבריהם – י"ל שנעשה כעיקר זמן חיובו. וע"ד כשעצרת חל בשבת שמודה ב"ה שיום טבוח אחר השבת (במשנה חגיגה שם), שאין זה בדומה לתשלומין בשאר הימים אלא שהי' עיקר זמן הקרבתו (וראה לקמן ע' 92 הערה 27). ולהעיר מפלוגתת האחרונים כשחל יו"ט בשבת והי' חיגר בו ביום ונתפשט בשני אם לדון בזה לא חזי בראשון – לדעת הצל"ח (חגיגה יז, א בדברי התוס' ד"ה אף עצרת) יש לו תשלומין, ולהטורי אבן (חגיגה השמטות לדף ט, א ומנ"ח מצוה פח) מקרי דלא חזי בראשון ואין לו תשלומין. ולכאורה תלוי בהנ"ל, דלהצל"ח הוי עיקר זמן הקרבתו ביום טבוח. ועיי"ש בסוף דבריו. ואכ"מ.
2. 53. להעיר מצפע"נ הפלאה (נד, ריש ע"ד) שמבאר המחלוקת דהירושלמי (חגיגה פ"ב ה"ד) גבי יום טבוח אם העורות שייכים לאנשי משמר או לכל המשמרות "ר"ל אם הקרבנות הם של הרגל ושייך לכל המשמרות או הם שייכים ליום טבוח". ואכ"מ.
3. . דהרי אינם מפרשים דר"ט מנעם מהספד (לא מצד הקרבנות כו' כ"א) מטעם אסרו חג שהוא בכל יום שאחר היו"ט שאסור בהספד כמ"ש במל"מ הל' כלי המקדש שם. שיח יצחק לחגיגה שם. חסדי דוד לתוספתא חגיגה שם. ועוד.
4. . להעיר שגם בלבוש כאן הביא שניהם זא"ז ועד"ז הוא בביאור הגר"א דמביא תחלה הגמ' דסוכה כל העושה איסור לחג (כפי' השני ברש"י), והירושלמי הנ"ל, ומסיק: ובפ"ב דחגיגה מעשה ומת אלכסא בלוד ובאו כו' ולכן כ' כאן.
5. . וראה גם מחזיק ברכה להחיד"א או"ח שם פתח עינים חגיגה שם.