32

מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.

התוספות רי"ד הוא בשני פרטים: א) יום טבוח קשור עם היום־טוב של עצרת גופא בתור "יום שניתנה בו התורה", ב) אין זה מצד ההכרח וחוסר היכולת (כמו לפי התוספות רי"ד – כי "אין כל ישראל יכולין להספיק ולהקריב") אלא זה נפעל מצד עשיית והנהגת ישראל – "עשו בית הלל כדבריהם והרבה מישראל נהגו כמותם" ולכן "נעשה להם יום זה... כמו יום־טוב עצמו".

ויש לומר, ששני הפרטים קשורים זה לזה מצד תוכנם הפנימי:

בתורה קיים העניין של מתן תורה – כפי שהוא מצד נותן התורה – הקדוש־ברוך־הוא, וקבלת התורה – כפי שהוא מצד המקבל, בני ישראל.

וזו משמעות דברי אדמו"ר הזקן בשולחנו, אשר זה ש"הכל מודים בעצרת דבעינן נמי לכם" – הוא "להראות שנוח ומקובל לישראל יום שניתנה בו התורה", זאת אומרת, לבטא את גדר התורה כפי שהינו מצד המקבל, מצד עם ישראל54.

ולכן הדבר מתבטא בנוגע ליום שבו מקריבים את קרבנות חג השבועות, יום טבוח, שחלות שם "יום טבוח" על היום – היא לא מצד ההכרח, משום שלא הספיקו להקריב את הקרבנות ביום חג השבועות ובמילא נעשה זה "בריה דמועדא", תוצאה של יום־טוב – אלא מצד הנהגת ישראל, כנ"ל, שמצד הנהגתם בשמחה ויוקר התורה "להראות שנוח ומקובל לישראל", הם שפעלו והוסיפו (גם) בזמן55, אשר מוצאי יום־טוב "נעשה להם יום זה .. כמו יום־טוב

הערות

  1. 54. ראה חי' רבינו דוד בונפיד "כדי לראות את עצמו"56. (משיחות יום ב' דחה"ש תשט"ז, תשכ"ג ותשל"ו) עצמו שהוא שמח במ"ת ואינה עליו כעול על צוארו". וראה לקו"ש [המתורגם] חכ"ג ע' 32 הערה 12.
  2. 55. להעיר ממחז"ל דמשה הוסיף יום אחד מדעתו (שבת פז, א). וראה לקו"ש שבהערה הבאה.
  3. 56. ראה בארוכה לקו"ש [המתורגם] ח"ד ע' 9 ואילך אודות החביבות דיום שני דחגה"ש דוקא (וראה השייכות ליום טבוח – הערה 17 שם).

עמודים המצטטים את אותם מקורות

מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.