32

התוספות רי"ד הוא בשני פרטים: א) יום טבוח קשור עם היום־טוב של עצרת גופא בתור "יום שניתנה בו התורה", ב) אין זה מצד ההכרח וחוסר היכולת (כמו לפי התוספות רי"ד – כי "אין כל ישראל יכולין להספיק ולהקריב") אלא זה נפעל מצד עשיית והנהגת ישראל – "עשו בית הלל כדבריהם והרבה מישראל נהגו כמותם" ולכן "נעשה להם יום זה... כמו יום־טוב עצמו".

ויש לומר, ששני הפרטים קשורים זה לזה מצד תוכנם הפנימי:

בתורה קיים העניין של מתן תורה – כפי שהוא מצד נותן התורה – הקדוש־ברוך־הוא, וקבלת התורה – כפי שהוא מצד המקבל, בני ישראל.

וזו משמעות דברי אדמו"ר הזקן בשולחנו, אשר זה ש"הכל מודים בעצרת דבעינן נמי לכם" – הוא "להראות שנוח ומקובל לישראל יום שניתנה בו התורה", זאת אומרת, לבטא את גדר התורה כפי שהינו מצד המקבל, מצד עם ישראל⁵⁴.

ולכן הדבר מתבטא בנוגע ליום שבו מקריבים את קרבנות חג השבועות, יום טבוח, שחלות שם "יום טבוח" על היום – היא לא מצד ההכרח, משום שלא הספיקו להקריב את הקרבנות ביום חג השבועות ובמילא נעשה זה "בריה דמועדא", תוצאה של יום־טוב – אלא מצד הנהגת ישראל, כנ"ל, שמצד הנהגתם בשמחה ויוקר התורה "להראות שנוח ומקובל לישראל", הם שפעלו והוסיפו (גם) בזמן⁵⁵, אשר מוצאי יום־טוב "נעשה להם יום זה .. כמו יום־טוב