שיוך משוער לקטע
אגרות קודש כרך כח י'תקצב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ו
אם הרב דומה למלאך , קבל תורה ממנו, והשני' אומרת:
2 אם הרב דומה למלאך חגיגה טו, ב. מו"ק יז, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
אגרות קודש כרך ב קצג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ו
והנה אם אין הרב דומה למלאך כו' אין לומדין תורה מפיו, וכמארז"ל (חגיגה טו, ב, ויעויין לח"מ הל' ת"ת ריש פ"ד) ולכן דוד בפרט השתדל שיאמרו שמועה מפיו, שעי"ז יודע ג"כ שנמחל לו אותו עון,
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
אגרות קודש כרך ב רה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ו
א) דוד השתדל ביותר שימחל לו אותו עון ועוד זאת שידעו כל ישראל שנמחל לו, וכדאיתא בשבת (ל, א) ובסנה' (קז, א ושם), והנה אם אין הרב דומה למלאך כו' אין לומדין תורה מפיו, וכמארז"ל (חגיגה טו, ב, ויעוין לח"מ הל' ת"ת ריש פ"ד).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך יא הוספות - שיחות ומכתבים שיחה ה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ו
א) דוד השתדל ביותר שימחל לו אותו עון ועד זאת שידעו כל ישראל שנמחל לו, וכדאיתא בשבת (ל, א) ובסנה' (קז, א ושם), והנה אם אין הרב דומה למלאך כו' אין לומדין תורה מפיו, וכמארז"ל (חגיגה טו, ב, ויעוין לח"מ הל' ת"ת ריש פ"ד).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך כג הוספות - שיחות שיחה ג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יא
4 וכמארז"ל (חגיגה טו, ב. סנהדרין מו, א במשנה): בשעה שהאדם מצטער שכינה מה לשון אומרת קלני מראשי קלני מזרועי .
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך כד תצא שיחה ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יא
אילו היה אדם זה חפץ להיות איש ישר, היה מבחין בין האמת שבדברי המשפיע, שאלה הם דברי תורה, לבין ישותו וגאותו של האדם המעורבת בכך, כמאמר חז"ל "תוכו אכל קליפתו זרק" .
64 חגיגה טו, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ וישלח, י"ד כסלו ה'תשי"ד
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג
ואעפ"כ אמרו חז"ל "מוטב דלדייני' וליתי לעלמא דאתי" , שכדאי כל יסורי גיהנם – אפילו במשך י"ב חודש – בשביל שיקבל העונג בגן עדן.
41 חגיגה טו, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם יו"ד שבט, ה'תשט"ז
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יא
ומסיים, שזהו ג"כ מ"ש רז"ל שר' מאיר הוה דייק בשמא, דבתורתו של ר"מ כתוב כתנות אור (לא בעי"ן, אלא באל"ף), לפי שאצלו לא הי' ענין של קליפה כלל, דקליפתו זרק , שהי' מאיר אצלו האמת כמו שהוא, ולכן הכיר מהשם את שרש הנשמה שבגוף, ובמילא הי' יכול לידע את המאורעות שיארעו עם הנשמה בגוף.
26 חגיגה טו, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ליל ערב חג השבועות ה'תשט"ז
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טז
וכן בהמשך הדברים, כשמונה את בן עזאי ובן זומא – הרי הי' לו למנותם קודם "משמת רבי עקיבא" , ועכ"פ בנוגע לבן עזאי – ודאי שנסתלק קודם לרבי עקיבא , שהרי כאשר "בן עזאי הציץ ומת", הנה "רבי עקיבא נכנס בשלום ויצא בשלום" .
5 חגיגה יד, סע"ב (ע"פ גירסת הע"י). שם טו, סע"ב. ירושלמי חגיגה פ"ב ה"א (ושם – שבן זומא הוא ש"הציץ ומת").
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ ראה, מבה"ח אלול, ה'תשט"ז
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יא
והיסוד להשייכות ד"תאנה" ו"רמון" לענין ה"לבושים" הוא – לפי שב"תאנה" כתיב "ויתפרו עלה תאנה ויעשו להם חגורות", וב"רמון" אמרו חז"ל "רמון מצא תוכו אכל קליפתו זרק" , והרי קליפה הו"ע הלבוש.
34 חגיגה טו, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ תולדות, מבה"ח כסלו, תשי"ז
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ה
ש"פ תולדות, מבה"ח כסלו, תשי"ז.
* המאמר הוגה ע"י כ"ק אדמו"ר שליט"א. וכן נשלח לכו"כ – ראה מכתב א' טבת; י"ט טבת שנה זו (אג"ק חי"ד ע' רל; ע' רפז) – המו"ל .
מים רבים . . ואם דלת היא : שיר השירים ח, ז-ט.
ובמדרש רבה : במקומו ובבמדבר רבה פ"ב, טז. ונהר יוצא : בראשית ב, יוד.
אמרז"ל : ברכות בסופה.
וכמרז"ל : עירובין נד, א. – ראה אור התורה בראשית [ח"א] כד, ב.
צריך להבין : מכאן ואילך (לבד הסיום) – הוא מאמר כ"ק אדמו"ר מהורש"ב* בשינוים קלים. ובחלקו הועתק – בתוספת ביאור – בד"ה כל המאריך באחד תרפ"ו (קונטרס צ"ט [סה"מ קונטרסים ח"ג בתחלתו. סה"מ תרפ"ו ע' קנא ואילך]) לכ"ק מו"ח אדמו"ר.
*) ד"ה את הוי' האמרת תרע"ח (סה"מ תרע"ח ע' תיב ואילך) . – המו"ל. במדרש רבה : ואתחנן פ"ב, לא. וע"פ המבואר יותר בירושלמי ברכות פ"א ה"ה.
בפני עצמה : ראה מצות האמנת אלקות – בסהמ"צ להצ"צ – פ"א [דרמ"צ מד, ב ואילך].
מענין השיתוף *: עיין בכ"ז סהמ"צ להצ"צ מצות אחדות ה' [דרמ"צ נט, ב ואילך]. ד"ה אנכי בספר תרכ"ו [סה"מ תרכ"ו ע' נג ואילך]. ד"ה מי כמוכה תרל"ז. ובכ"מ.
באו"ח סי' קנ"ו : עיין בדרכי משה שם. – ובד"ה מי כמוכה תרל"ז איתא שהוא ע"פ תוד"ה שמא (בכורות ב, ב), תוד"ה אסור (סנה' סג, ב), ר"ן ספ"ק דע"ז, רי"ו ני"ז ח"ה. ובשו"ת ושב הכהן סל"ח ושער אפרים סכ"ד נחלקו ע"ז. – ועייג"כ נו"ב מהד"ת חיו"ד סקמ"ח. פ"ת ליו"ד סקמ"ז סק"ב. פרמ"ג בשפתי דעת סו"ס סה. שדי חמד פאת השדה כללים אות ג' ס"ו סקי"א ובספרים שהובאו שם.
ויצו גו' ואין צו : סנהדרין נו, ב. זח"א כז, ב. ובכ"מ.
דקרו לי' : סוף מנחות. ועייג"כ תניא פכ"ד. ש' האמונה פכ"ב. דרוש דתער השכירה להצ"צ (בסו"ס דרך מצותיך ח"ב [אוה"ת נ"ך ח"ב ע' תשפ ואילך]). ובכ"מ.
רם על : תהלים קיג, ד-ו.
שהן אומרים : ראה סידור ח"ב ד"ה אד' שפתי [רלז, ב ואילך]. סד"ה הלל (בסו"ס דרך מצותיך [קנב, א-ב]).
דהתהוות העולם : ראה הגהות לד"ה פתח אלי' – תרנ"ח [ע' לח ואילך] (הועתק קטע זה ב"התמים" ח"א מב ע"א ד"ה וביאוה"ע. ועיי"ש ח"ב ע' פח).
*) ראה גם מכתב י"א אדר א' שנה זו (אג"ק חי"ד ע' תיט) . – המו"ל. וכמ"ש בסש"ב : ראה שער היחוד והאמונה פ"ג.
גילוי הקו : ראה ד"ה כימי צאתך תש"ח (קונטרס נו [סה"מ תש"ח ע' 162]) פ"י.
בס' אלימה : הובא בפלח הרמון על הפרדס ש"ג פ"א.
כמ"ש בת"ז : סוף תי' כב.
ובמדרש : רבה פע"ט, וא"ו. – להעיר מקהלת יעקב מע' השגחה. וי"ל דלכן תשובה נצחת הביא רבינו מש"ס חולין דוקא.
ומה שארז"ל : ראה מורה נבוכים ח"ג פי"ז בסופו. אמרו רז"ל : קדושין ל, ב. נדה לא, א.
וכמארז"ל : ברכות יו"ד, א.
בן עזאי : יבמות סג, ב. – להעיר ממש"כ בט"ז שו"ע אהע"ז ס"א סק"ו ובהל' ת"ת לרבינו הזקן רפ"ג.
וכן מ"ש : דברים לג, יד.
וכמ"ש : איוב ט, ז. – להעיר מסנה' קי, א. יצב גבולות : דברים ל"ב, ח. וע"פ הרמ"ז לזח"ג רפו, ב (הובא במצות אחדות ה' הנ"ל).
וידעת . . ראו : דברים ד, לט. שם לב, לט.
דהנה בזהר הקשה : ח"ב קח, ב. – להעיר מפדר"א רפל"ד.
שרש ההפרש : ראה תו"א יתרו עג, ב. וככה תרל"ז פ"ה ואילך. ד"ה זה היום תרס"ו [המשך תרס"ו ע' י ואילך]. ובכ"מ. כל ישראל . . נכוה מחופתו : סנהדרין ר"פ חלק. ב"ב עה, א.
כמ"ש במ"א : ראה המשך וככה שם. קונטרס לימוד החסידות פי"ב [אג"ק אדמו"ר מוהריי"צ ח"ג ע' שנג ואילך].
וכמא' : פסחים נ, א. וראה תו"א שמות נד, א.
נק' יום . . דמי שטרח : משנה סוף תמיד. ע"ז ג, א.
כשראו כרך : סוף מכות. ראה תו"א ר"פ בשלח ור"פ תצוה. בתו"ח שם ע' שמו. וכל קרבי . . שיש מלאכים : תהלים קג, א. ראה לקו"ת ר"פ צו. שם פ' שלח ד"ה ענין הנסכים פ"ב [מא, ד]. ועוד.
מלאכי אלקים . . וכמ"ש במ"א : בראשית כח, יב. ראה רד"ה ויחלום תש"ח (קונטרס נב [סה"מ תש"ח ע' 80]).
ומוטב דלידיינא : חגיגה טו, ב. ראה לקו"ת בשלח ד"ה ראו פ"ב [א, ריש ע"ד].
וידוע : הקדמת הרמב"ן לאיוב הובא באגה"ת פי"ב.
וכמ"ש במ"א : ראה ד"ה והוא כחתן תרנ"ז [סה"מ תרנ"ז ע' קנב ואילך]. שרפים ואופנים : ראה לקו"ת במדבר כח, ד. שם מז, א. ובכ"מ.
מפני שמשיגים : ראה לקו"ת חקת רד"ה אז ישיר [סב, ג]. ושם אמור ד"ה ונקדשתי פ"ה [לב, ב ואילך] באו"א.
והנה אופן : יחזקאל א, טו.
ממקומו הוא מוכרע : שבועות ז', ב. ועייג"כ מכות כג, ב. שער בימין . . בשמאל : להעיר מלקו"ת שלח מז, א.
תלתלים אלו תילי : שה"ש ה, יא. ובמדרש רבה שם.
שאין אדם : להעיר מלקו"ת האזינו סד"ה כנשר יעיר [עח, ג]. דהנה כתי' : תהלים קב, כח.
והרשב"א ז"ל : שו"ת ח"א סתי"ח.
אזניך קשבת : נחמי' א, וא"ו.
אלף שנה : ויקרא רבה רפי"ט. מדרש תהלים צ.
בבי"ע . . באצי' : ראה לקו"ת ר"פ ברכה. ביאוה"ז ואוה"ת ר"פ חיי שרה. רשימות תהלים להצ"צ [יהל אור] צ, ד ס"ק ד-ה. שהרי : עבודת הקודש ח"א רפ"ח.
בלי שיעור ממש : עד"ז הוא בכ"מ בדא"ח. ופשטות הל' והענין משמע שהן בל"ג ובפועל (ולא רק בכח, שיכול להצמיח ולהוליד דורות עד א"ס. עיין בזה בס' החקירה להצ"צ). וראה ג"כ חגיגה (יג, ב) עה"פ ולגדודיו אין מספר (תניא פמ"ו). וצע"ג איך אפשר לעולם נברא מוגבל להכיל בתוכו מספר בל"ג של נבראים. והרי רק מקום ארון אינו מן המדה.
הערה לאחר זמן :
ויל"פ מפני שלגדודיו (עולמות) אין מספר ובכאו"א – יש דצח"מ כפי מדריגתם, אבל לא שכן הוא בעולם א' בפ"ע . ובזה מתורץ הצע"ג שבהערה.
מניח תפילין : ברכות ו, א. – ראה תו"א לה, ב-ג.
אמרו רז"ל : שמות רבה פ"ל, ט. וכדאי' בזהר : ח"ג קפו, א (בדפוסים שלפני אין תיבת חמינא ). ראה רד"ה כי ידעתיו תרס"ו [המשך תרס"ו ע' סח].
וכמא' : ראה סוטה יז, א.
כד סיים : ברכות ס, ב.
באבותיך חשק : דברים יו"ד, טו. והרי הי' זה לפני מתן תורה. בעניני ארץ : ראה אגה"ק ס"ט.
לית מחשבה : ראה תניא ספ"ד.
האומרים נהי' . . אני הוי' : יחזקאל כ, לב-לח.
בחכמה . . ונעים : משלי כד, ג-ד. ראה תורה אור תולדות יח, ג.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת מוצש"ק פ' בשלח, יו"ד שבט ה'תשי"ז
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג
וממשיך, ש"לכן ארז"ל גבי אלישע אחר מוטב דלדייני' וליתי לעלמא דאתי , אשר כדאי כל יסורי גיהנם כל י"ב חודש .
103 חגיגה טו, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ תזריע, פ' החודש, מבה"ח ניסן (מאמר א), ה'תשי"ז
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג
דהנה, התענוג שבג"ע הוא תענוג נעלה ביותר, עד שכל תענוגי עוה"ז אינם בערך כלל לגבי התענוג שבג"ע, ולכן אמרו מוטב דלדיינא וליתי לעלמא דאתי , שאף שיסורי גיהנם הם יסורים גדולים במאד, וכמ"ש באגה"ת שכל יסורי עוה"ז אין להם ערך כלל ליסורי הנפש שעה אחת בגיהנם, ומ"מ, כדאי כל יסורי גיהנם (שהוא צער גדול ביותר, וצער הוא היפך העונג), בשביל ליתי לעלמא דאתי , שזהו גם בשביל התענוג שבג"ע התחתון, ומכ"ש בשביל התענוג שבג"ע העליון, שאפילו התענוג שבגעה"ת אינו בערכו.
23 חגיגה טו, ב. וראה ד"ה מים רבים שנה זו פ"ו (תו"מ חי"ח ע' 202).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת אחרון של פסח, ה'תשי"ז
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טז
וענינו בעבודה – שכאשר יוצא מכל המדידות והגבלות, אזי מגיע לאחדות הפשוטה, שזהו"ע "אחת שאלתי", שנעשה מופשט ("ער טוט זיך אויס") מכל הענינים, וכל רצונו אינו אלא "לחזות בנועם ה'" , וע"ד שמצינו ברבי עקיבא ש"נכנס בשלום ויצא בשלום" .
376 חגיגה טו, סע"ב (לגירסת הע"י). ירושלמי שם פ"ב ה"א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ ויקהל-פקודי, פרשת פרה, מבה"ח ניסן, ה'תשח"י
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג
והיינו, דכשם שתענוגי עוה"ז אין להם ערך להתענוג דג"ע, שלכן אמרו מוטב דלדייני' וליתי לעלמא דאתי , דאף שיסורי גיהנם הם יסורים גדולים ביותר, וכמ"ש באגה"ת בשם הרמב"ן שאפילו יסורים של איוב ע' שנה אין להם ערך כלל ליסורי הנפש שעה אחת בגיהנם, ומ"מ כדאי כל יסורי גיהנם, אפילו כמו אחר שהי' כמה וכמה שנים בגיהנם, בשביל ליתי לעלמא דאתי , אפילו לגעה"ת, שמזה מובן גודל ריחוק הערך דתענוגי עוה"ז להתענוג דגעה"ת, הנה כמו"כ גם בג"ע גופא הרי מדריגה אחת היא באין ערוך למדריגה השני', ולכן כאו"א נכוה מחופתו של חבירו, שענין הכוי' הוא דוקא כאשר אין לו שייכות כלל לענין זה.
17 חגיגה טו, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ נצבים, כ"ח אלול, ה'תשח"י
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
ולכן פסק רבינו בהלכות ת"ת (על יסוד דברי הראשונים), שגם מי שנאמר עליו מה לך לספר חוקי, הנה הוא מצד עצמו צריך ללמוד תורה ולקיים מצוות, והיינו, שאע"פ שמצד מצבו אינו שייך לתומ"צ, וכמ"ש בתניאשצריך לעשות תשובה תחילה לשבר הקליפות שהם מסך מבדיל ומחיצה של ברזל המפסקת בינו לאביו שבשמים, ויתירה מזה, שע"י התעסקותו בתומ"צ הרי הוא מוסיף כח בקליפות לפי שעה, מ"מ, כשיחזור אח"כ בתשובה אזי יעלה עמו כל התומ"צ לקדושה, וכיון שברור הדבר שיעשה תשובה, שהרי לא ידח ממנו נדח, לכן צריך גם עכשיו לעסוק בתומ"צ, משא"כ אם לא יעסוק בתומ"צ, שאז לא יהי' לו מה להעלות עמו בחזרתו לקדושה.
23 תהלים נ, טז. וראה סנהדרין קו, ב. חגיגה טו, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם יום ב' דחג השבועות, ה'תש"כ
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג
ונמצא, שהעונש עצמו הוא תכלית הטוב והחסד, בכדי שיוכל אח"כ ליהנות מהעונג העליון, וכמאמר מוטב דלידייני' וליתי לעלמא דאתי (ומזה נוכל להבין גודל עוצם מעלת המצוות, שכל העונשים דגיהנם, שהם חמורים שלא בערך יותר מיסורי איוב, כדאי הם בכדי לקבל העונג של המצוות).
76 חגיגה טו, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ ויקרא, פרשת זכור, ט' אדר-שני, ה'תשכ"ה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ו
[ומזה מובן גם בנוגע לדין ד"כי קאי רבי בהא מסכתא לא תשיילי' במסכתא אחריתי דילמא לאו אדעתי'" – שכן הוא גם כאשר התלמיד מאמין ויודע ש"דומה הרב למלאך ה'" , ובודאי יוכל להשיב לו כו'].
1450 לשון חז"ל – חגיגה טו, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם מוצש"ק פ' בשלח, י"א שבט (מאמר ג*), ה'תשכ"ד
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג
בעלמא ח"ו, שהרי התורה היא תורת חסד, וא"כ, גם העונש שבתורה הו"ע של חסד, שתכליתו הוא שיתתקן ויחזור למוטב , ועד כדי כך הוא העילוי, שבשביל זה כדאי אפילו הענין דמוריד שאול (שזהו למטה יותר מענין הקליפה, כנ"ל), כמארז"ל מוטב דלידייני' וליתי לעלמא דאתי , וכיון שזהו דין קשה ביותר, הרי מובן מעלת התענוג והטובה שמגיעים אליהם.
114 חגיגה טו, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ האזינו, י"ג תשרי*, ה'תשכ"ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג
ושורש הענין הוא, לפי שבג"ע מאיר רק בחי' אור הממכ"ע שיש בו חילוקי מדריגות, ולכן יש ב' בחינות, געה"ת וגעה"ע, ומצד זה הנה גם סדר עליית הנשמות בג"ע הוא רק לאחרי הקדמת הדין ומשפט כו', וכמארז"ל מוטב דלידייני' כו' וליתי לעלמא דאתי , היינו, שבשביל לבוא לג"ע צ"ל הקדמת הבירור וזיכוך בגיהנם, שהם יסורים גדולים ביותר, כמובא באגה"ת בשם הרמב"ן שאפילו יסורים של איוב ע' שנה אין להם ערך כלל ליסורי הנפש שעה אחת בגיהנם, ואעפ"כ, כדאי כל יסורי גיהנם בשביל ליתי לעלמא דאתי , מצד גודל התענוג שבג"ע, אפילו ג"ע התחתון.
174 חגיגה טו, ב. וראה לקו"ת בשלח א, ד.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום א', י"ג תמוז, ה'תשכ"ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יג
דואג ואחיתופל אשר בחיצוניותם עשו הכל ע"פ משפטי התורה", והיינו, שאף שלימוד התורה הי' אצלם בהפלאה גדולה, מ"מ, לא היתה תורתם אלא "משפה ולחוץ" , כיון שלא היתה להם יראת שמים, ולכן לא הועילה להם תורתם , ואדרבה כו'.
546 ראה תוס' חגיגה טו, סע"ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ב' פ' יתרו, ט"ו בשבט, ה'תשל"ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יא
ולהעיר גם מדברי הצ"צ שמפרש בפרטיות ענין הרימון, שיש בו תוך ("תוכו" ) וקליפה ("קליפתו" ), ועז"נ אפילו ביחס למעמד ומצב של "אחר" שנכשל בעבודה זרה, רח"ל, ש"קליפתו זרק" , אבל "תוכו אכל" – שזהו ה"תוך" של אותו שצריך לזרוק את קליפתו , כיון ששייך ל"אחר", היפך מ"אחד", ואעפ"כ, "תוכו אכל" ; ומ"אכילה" זו נעשה הענין ד"מאיר עיני חכמים בהלכה" , כפי שנאמר על רבי מאיר שלמד אצל אלישע בן אבוי' – "אחר" .
1549 חגיגה טו, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
מאמרים מלוקטים חלק א ש"פ תולדות, מבה"ח כסלו, תשי"ז
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ה
ש"פ תולדות, מבה"ח כסלו, תשי"ז.
* יצא לאור בשעתו, " יו"ד כסלו ה'תשי"ז ".
מים רבים . . ואם דלת היא : שיר השירים ח, ז-ט.
ובמדרש רבה : במקומו ובבמדבר רבה פ"ב, טז.
ונהר יוצא : בראשית ב, יוד.
אמרז"ל : ברכות בסופה. וכמרז"ל : עירובין נד, א. – ראה אור התורה בראשית [ח"א] כד, ב.
צריך להבין : מכאן ואילך (לבד הסיום) – הוא מאמר כ"ק אדמו"ר מהורש"ב* בשינוים קלים. ובחלקו הועתק – בתוספת ביאור – בד"ה כל המאריך באחד תרפ"ו (קונטרס צ"ט [סה"מ קונטרסים ח"ג בתחילתו. סה"מ תרפ"ו ע' קנא ואילך]) לכ"ק מו"ח אדמו"ר.
במדרש רבה : ואתחנן פ"ב, לא. וע"פ המבואר יותר בירושלמי ברכות פ"א ה"ה.
בפני עצמה : ראה מצות האמנת אלקות – בסהמ"צ להצ"צ – פ"א [דרמ"צ מד, ב ואילך].
מענין השיתוף **: עיין בכ"ז סהמ"צ להצ"צ מצות אחדות ה' [דרמ"צ נט, ב ואילך]. ד"ה אנכי בספר תרכ"ו [סה"מ תרכ"ו ע' נג ואילך]. ד"ה מי כמוכה תרל"ז. ובכ"מ.
באו"ח סי' קנ"ו : עיין בדרכי משה שם. – ובד"ה מי כמוכה תרל"ז איתא שהוא ע"פ תוד"ה שמא (בכורות ב, ב), תוד"ה אסור (סנה' סג, ב), ר"ן ספ"ק דע"ז, רי"ו ני"ז ח"ה. ובשו"ת ושב הכהן סל"ח ושער אפרים סכ"ד נחלקו ע"ז. – ועייג"כ נו"ב מהד"ת חיו"ד סקמ"ח. פ"ת ליו"ד סקמ"ז סק"ב. פרמ"ג בשפתי דעת סו"ס סה. שדי חמד פאת השדה כללים אות ג' ס"ו סקי"א ובספרים שהובאו שם.
*) ד"ה את הוי' האמרת תרע"ח (סה"מ תרע"ח ע' תיב ואילך) . – המו"ל .
**) ראה גם מכתב י"א אדר א' שנה זו (תשי"ז – אגרות-קודש חי"ד ע' תיט) . – המו"ל . ויצו גו' ואין צו : סנהדרין נו, ב. זח"א כז, ב. ובכ"מ.
דקרו לי' : סוף מנחות. ועייג"כ תניא פכ"ד. ש' האמונה פכ"ב. דרוש דתער השכירה להצ"צ (בסו"ס דרך מצותיך ח"ב [אוה"ת נ"ך ח"ב ע' תשפ ואילך]). ובכ"מ.
רם על : תהלים קיג, ד-ו.
שהן אומרים : ראה סידור ח"ב ד"ה אד' שפתי [רלז, ב ואילך]. סד"ה הלל (בסו"ס דרך מצותיך [קנב, א-ב]).
דהתהוות העולם : ראה הגהות לד"ה פתח אלי' – תרנ"ח [ע' לח ואילך] (הועתק קטע זה ב"התמים" ח"א מב ע"א ד"ה וביאוה"ע. ועיי"ש ח"ב ע' פח).
וכמ"ש בסש"ב : ראה שער היחוד והאמונה פ"ג.
גילוי הקו : ראה ד"ה כימי צאתך תש"ח (קונטרס נו [סה"מ תש"ח ע' 162]) פ"י.
בס' אלימה : הובא בפלח הרמון על הפרדס ש"ג פ"א.
כמ"ש בת"ז : סוף תי' כב. ובמדרש : רבה פע"ט, וא"ו. – להעיר מקהלת יעקב מע' השגחה. וי"ל דלכן תשובה נצחת הביא רבינו מש"ס חולין דוקא.
ומה שארז"ל : ראה מורה נבוכים ח"ג פי"ז בסופו.
אמרו רז"ל : קדושין ל, ב. נדה לא, א.
וכמארז"ל : ברכות יו"ד, א.
בן עזאי : יבמות סג, ב. – להעיר ממש"כ בט"ז שו"ע אהע"ז ס"א סק"ו ובהל' ת"ת לרבינו הזקן רפ"ג.
וכן מ"ש : דברים לג, יד.
וכמ"ש : איוב ט, ז. – להעיר מסנהדרין קי, א. יצב גבולות : דברים ל"ב, ח. וע"פ הרמ"ז לזח"ג רפו, ב (הובא במצות אחדות ה' הנ"ל).
וידעת . . ראו : דברים ד, לט. שם לב, לט.
דהנה בזהר הקשה : ח"ב קח, ב. – להעיר מפדר"א רפל"ד.
שרש ההפרש : ראה תו"א יתרו עג, ב. וככה תרל"ז פ"ה ואילך. ד"ה זה היום תרס"ו [המשך תרס"ו ע' י ואילך]. ובכ"מ.
כל ישראל . . נכוה מחופתו : סנהדרין ר"פ חלק. ב"ב עה, א. כמ"ש במ"א : ראה המשך וככה שם. קונטרס לימוד החסידות פי"ב [אגרות-קודש אדמו"ר מוהריי"צ ח"ג ע' שנג ואילך].
וכמא' : פסחים נ, א. וראה תו"א שמות נד, א.
נק' יום . . דמי שטרח : משנה סוף תמיד. ע"ז ג, א.
כשראו כרך : סוף מכות. ראה תו"א ר"פ בשלח ור"פ תצוה. בתו"ח שם ע' שמו.
וכל קרבי . . שיש מלאכים : תהלים קג, א. ראה לקו"ת ר"פ צו. שם פ' שלח ד"ה ענין הנסכים פ"ב [מא, ד]. ועוד.
מלאכי אלקים . . וכמ"ש במ"א : בראשית כח, יב. ראה רד"ה ויחלום תש"ח (קונטרס נב [סה"מ תש"ח ע' 80]). ומוטב דלידיינא : חגיגה טו, ב. ראה לקו"ת בשלח ד"ה ראו פ"ב [א, ריש ע"ד].
וידוע : הקדמת הרמב"ן לאיוב הובא באגה"ת פי"ב.
וכמ"ש במ"א : ראה ד"ה והוא כחתן תרנ"ז [סה"מ תרנ"ז ע' קנב ואילך].
שרפים ואופנים : ראה לקו"ת במדבר כח, ד. שם מז, א. ובכ"מ.
מפני שמשיגים : ראה לקו"ת חקת רד"ה אז ישיר [סב, ג]. ושם אמור ד"ה ונקדשתי פ"ה [לב, ב ואילך] באו"א. והנה אופן : יחזקאל א, טו.
ממקומו הוא מוכרע : שבועות ז', ב. ועייג"כ מכות כג, ב.
שער בימין . . בשמאל : להעיר מלקו"ת שלח מז, א.
תלתלים אלו תילי : שה"ש ה, יא. ובמדרש רבה שם.
שאין אדם : להעיר מלקו"ת האזינו סד"ה כנשר יעיר [עח, ג]. דהנה כתי' : תהלים קב, כח.
והרשב"א ז"ל : שו"ת ח"א סתי"ח.
אזניך קשבת : נחמי' א, וא"ו.
אלף שנה : ויקרא רבה רפי"ט. מדרש תהלים צ.
בבי"ע . . באצי' : ראה לקו"ת ר"פ ברכה. ביאוה"ז ואוה"ת ר"פ חיי שרה. רשימות תהלים להצ"צ [יהל אור] צ, ד ס"ק ד-ה.
שהרי : עבודת הקודש ח"א רפ"ח. בלי שיעור ממש : עד"ז הוא בכ"מ בדא"ח. ופשטות הל' והענין משמע שהן בל"ג ובפועל (ולא רק בכח, שיכול להצמיח ולהוליד דורות עד א"ס. עיין בזה בס' החקירה להצ"צ). וראה ג"כ חגיגה (יג, ב) עה"פ ולגדודיו אין מספר (תניא פמ"ו). וצע"ג איך אפשר לעולם נברא מוגבל להכיל בתוכו מספר בל"ג של נבראים. והרי רק מקום ארון אינו מן המדה.
הערה לאחר זמן :
ויל"פ מפני שלגדודיו (עולמות) אין מספר ובכאו"א – יש דצח"מ כפי מדריגתם, אבל לא שכן הוא בעולם א' בפ"ע . ובזה מתורץ הצע"ג שבהערה.
מניח תפילין : ברכות ו, א. – ראה תו"א לה, ב-ג.
אמרו רז"ל : שמות רבה פ"ל, ט.
וכדאי' בזהר : ח"ג קפו, א (בדפוסים שלפני אין תיבת חמינא ). ראה רד"ה כי ידעתיו תרס"ו [המשך תרס"ו ע' סח]. וכמא' : ראה סוטה יז, א.
כד סיים : ברכות ס, ב.
באבותיך חשק : דברים יו"ד, טו. והרי הי' זה לפני מתן תורה.
בעניני ארץ : ראה אגה"ק ס"ט.
לית מחשבה : ראה תניא ספ"ד. האומרים נהי' . . אני הוי' : יחזקאל כ, לב-לח.
בחכמה . . ונעים : משלי כד, ג-ד. ראה תורה אור תולדות יח, ג.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
מאמרים מלוקטים חלק א ש"פ האזינו, י"ג תשרי, ה'תשכ"ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג
ושורש הענין הוא, לפי שבג"ע מאיר רק בחי' אור הממכ"ע שיש בו חילוקי מדריגות, ולכן יש ב' בחינות, געה"ת וגעה"ע, ומצד זה הנה גם סדר עליית הנשמות בג"ע הוא רק לאחרי הקדמת הדין ומשפט כו', וכמארז"ל מוטב דלידייני' כו' וליתי לעלמא דאתי , היינו, שבשביל לבוא לג"ע צ"ל הקדמת הבירור וזיכוך בגיהנם, שהם יסורים גדולים ביותר, כמובא באגה"ת בשם הרמב"ן שאפילו יסורים של איוב ע' שנה אין להם ערך כלל ליסורי הנפש שעה אחת בגיהנם, ואעפ"כ, כדאי כל יסורי גיהנם בשביל ליתי לעלמא דאתי , מצד גודל התענוג שבג"ע, אפילו ג"ע התחתון.
57 חגיגה טו, ב. וראה לקו"ת בשלח א, ד.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
מאמרים מלוקטים חלק ג ש"פ משפטים, פ' שקלים, מבה"ח וער"ח אדר ה'תש"מ
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יא
ומבאר, דענין החסרון שלמעלה הוא כמרז"ל בזמן שהאדם מצטער השכינה מה לשון אומרת כבי' קלני מראשי קלני מזרועי , דשכינה היא בחי' המלכות שיש בה עליות וירידות וכו'.
17 חגיגה טו, ב. סנהדרין מו, א במשנה.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
רשימות שנים אוחזין הוספה מהדורא קמא
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יג
וכן השני צריך לישבע, שזהו הוראה שלא היתה תורתו מן השפה ולחוץ, ועד"ז במצות, כי אז אין לו חלק בטלית זה, שאין התומ"צ מגינים עליו – שזהו פעולת הלבושים כנ"ל – וכדמפרש בתוד"ה כל (חגיגה טו:) ודואג ואחיתופל דלא מגני להו תורתן לפי שלא הי' להם יראה כלל.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
מאמרי אדה"ז תקס"ו תורה צוה לנו משה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג
בגדר וסוג עונג נברא ב"ג כו' ולכך אמרו באחר מוטב דלידייני' וליתי לעלמא דאתי כי כדאי לסבול כל יסורי גיהנם עד אשר תטהר הנפש ותוכל לקבל אור אותו העונג האלקי כו' והנה בחי' גילוי זיו עונג זה הוא בא בבחי' אור ושפע האלקי' מבחי' מל' דאצי' הנק' ממלא כ"ע אבל בעוה"ז אע"פ שאין בו גילוי אור עונג זה אבל יש בו יתרון מעלה מצד אחר והוא לפי שבעוה"ז מאיר אור המקיף הנק' סובב כ"ע השוה ומשוה קטן וגדול כו' וכמ"ש המגביהי לשבת המשפילי לראו' כו' משום דקמיה ממש כחשיכה כאורה כו', ומטעם זה בעוה"ז יותר קרוב האדם לבא לידי תשובה להפוך רע לטוב מן הקצה לקצה ויש קונה עולמו בשעה א' כר"א בן דרודיא שזהו היפך ההשתלשלו' משא"כ בעוה"ב שאין מועיל שם התשובה וכמ"ש במ"א וד"ל.
47 מוטב דלידייני' : חגיגה טו, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
מאמרי אדה"ז תקס"ט מים רבים
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג
והענין הוא כי מעשה המצות בעוה"ז מלובשים בדברים גשמי' דנוגה וצריך לזה להיות תוס' אור מבחי' עונג העליון העצמי כנ"ל ומלבד מעלת שרש המצות עצמן למעלה שהן בחי' רצון ועונג העליון העצמי כנ"ל שהוא למעלה מן החכ' כנ"ל וזהו שאמרו דיפה שעה א' במעשה המצות בעוה"ז שעי"ז נמשך אור עונג העליון העצמי שהוא למעלה מהשגות הנשמות בג"ע הנק' חיי העוה"ב הגם שנהנין מזיו השכינה בעונג נפלא עד שאמרו באחר מוטב לדייני' וליתי לעלמא דאתי כו' מפני שכדאי לסבול כל יסורי גיהנם בשבילו מ"מ אין לעונג זה ערך ודמיון כלל לגבי עצמות העונג עליון שנמשך ע"י המצות כנ"ל בפי' מים רבים לא יוכלו לכבות כו' (וכן ע"י התשובה שהיא ג"כ לאהפכא חשוכא לנהורא שהוא בחי' בירורי נוגה כו' כמ"ש במ"א).
80 מוטב לדייני' וליתי לעלמא דאתי : חגיגה טו, ב. וראה לקו"ת בשלח א, ד. שם ויקרא נב, ב. דרמ"צ א, ב. ובכ"מ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
מאמרי אדה"ז תקס"ט להבין שרשי הדברים
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג
אך הנה ההפרש בין ג"ע לעוה"ב הוא במה שבג"ע הנשמות בלבד נהנין מזיו האלקי בלתי מלובשים בגופי' חומריי' אבל בעוה"ב יהנו גם הגופי' מזיו אור האלקי כי אז יהי' הנשמות מלובשים בגופים כמו עכשיו והיינו ענין תחה"מ שגוף גשמי יקום ויחי' מחיי' החיים בחי' אא"ס ממש כמ"ש במתים שהחי' יחזקאל מארבע הרוחות בואי הרוח ופחי בעצמות האלה כו' וזה הדבר אינו מובן לכאורה דהלא ק"ו הוא אם במדריגת זיו האלקי שבג"ע לא יוכלו הגופים לקבל העונג האלקי הזה העליון האיך יוכלו הגופים לקבל מדריגת זיו האלקי שיאיר בתחה"מ ועוה"ב שלמעלה ממדריגת ג"ע כנ"ל שתענוג האלקי שבעוה"ב הרבה יותר מתענוג הנשמות בג"ע (ומ"ש באחר מוטב לדייני' ביסורי גיהנום וליתי לעלמא דאתי אע"פ שבודאי עשה מצות אפשר שהי' מאותן שאין להם חלק לעוה"ב כו').
65 ומ"ש באחר מוטב לדייני' : חגיגה טו, ב. וראה ג"כ תו"א הנסמן לעיל בריש המאמר (יתרו עג, ב). לקו"ת בשלח א, ד. ויקרא (הוספות) נב, ב. דרמ"צ א, ב. ובכ"מ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
מאמרי אדה"ז תקס"ט כתיב ולקחתי דגני
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יא
ובאמת יוכל אדם לדון ק"ו גדול ממה שמצינו בדברי רז"ל ע"פ עוברי בעמק הבכא כו' שהרשעים בוכי' על צערם באש של גיהנם, והרי אמרו באחר מוטב לדייני' בגיהנם בשביל שיקבל עונג העליון בגלוי זיו השכינה בג"ע וא"כ בהעדר גלוי אור האלקי מכ"ש וק"ו שיש לבכות, ומכ"ש דכ"ש מהעדר גלוי אור עצמות א"ס שבאצי' המרומם לאין קץ מכל ההשתלשלות, שכל ההשתלשלות באבי"ע אינו נחשב גם בערך טפה בים אוקינוס לגבי עצמות המאציל כו', כי בחי' גלוי אור האלקי הנק' שכינה אינו רק בחי' זיו ואור בלבד כידוע, וכאשר יתבונן האדם בעוצם רחוקו מה' אחד הרבה יש לו לבכות יותר מן יראת העונש בגיהנם מאחר שיסורי גיהנם נסבלי' בשביל התענוג האלקי הזה כו' (ומה שבכה ריב"ז כשאינו יודע באיזה דרך מוליכים אותו לא מפני הצער של גיהנם אלא מפני ריחוקו מגלוי שכינה כו').
39 מוטב לדייני' בגיהנם : חגיגה טו, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך יורה דעה הלכות תלמוד תורה הלכות ת"ת פרק רביעי ג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
ולא אמרו חכמים לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות אפילו שלא לשמה אלא כשמקיים המצות שלומד בתורה רק שאינו לומד ומקיים לשם שמים אלא מיראת העונש בעולם הבא או אפילו בעולם הזה או מאהבת השכר לקבל פרס בעולם הבא או אפילו בעולם הזה עושר וכבוד שלמשמאילים בה הניתן מן השמים או אפילו ליקח [ל]עצמו כבוד וגדולה שיקראוהו רבי ויהיה ראש ישיבה אבל אם אינו מקיים מה שלומד נקרא רשע ועליו אמר הכתוב ולרשע אמר אלהים מה לך לספר חוקי וגו' וכל תלמיד חכם המזלזל במצות ואין בו יראת שמים הרי הוא כקל שבצבור וגרוע מעמי הארץ שזדונות נעשים להם כשגגות ולזה נעשים שגגות כזדונות ועליו אמרו חכמים לא זכה נעשית תורתו לו סם המות.
מא תהלים נ, טז. סנהדרין קו, ב. חגיגה טו, רע"ב. וראה תורה אור טז, ב. אג"ק ח"ג ע' קכב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך קו"א יורה דעה הלכות ת"ת פרק רביעי (א)
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
אלא ודאי דבמצות אתי שפיר, שהמצוה נעשית כתקנה עכ"פ אלא שמחשבתו אינה לשם מצוה, אבל בתלמוד תורה כשלומד ואינו מקיים מה שלומד הרי עליו נאמר ולרשע אמר אלהים מה לך לספר חוקי, וסלקא דעתך אמינא שראוי לו שלא ילמוד קמ"ל דאפילו הכי התלמוד מביא לידי מעשה לבסוף עכ"פ, שהמאור שבה מחזירו למוטב, וסופו ללמוד ולקיים לשמה.
ה תהלים נ, טז. חגיגה טו, ב. וכ"ה כאן בפנים.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת חיים שמות ח"א פרשת בשלח אשירה לה' כי גאה גאה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יב
וזהו סמ"ך התחתון דסו"ס בחי' ס"ג בחי' חשמ"ל העליון דישת חש"ך סתר"ו ונק' ערפ"ל אשר שם האלקי' בבחי' ההסתר וההעלם דוקא כמ"ש כבוד אלק"י' הסת"ר דב"ר כו' כנ"ל כעיגול אות הסמ"ך שאין לו התיישבות למטה כלל וכלל אלא עולה למעלה להעלים ולהסתיר העצמו' וכמו ורוח אלקי' מרחפת כו' נוגע ואינו נוגע כו' (ונק' מגדל הפורח באויר כו'), והסמ"ך העליון הוא בחי' אותיות התורה שנק' ג"כ לבוש מסתיר כמ"ש עוטה אור כשלמה כאותיות שבכתב שמלובש בהן השכל וכמו משלי שלמה וכנ"ל דהתורה נק' משל הקדמוני כו'), אמנם עי"ז הוא בא לגילוי מהעלם דעצמו' הנק' סדכ"ס והיינו בחי' מרכבה הב' הנ"ל שבכחה להוריד הרוכב למטה מטה שזהו בחי' הנגלה שבתורה כשא' אנכי כו' שהוא בחי' מקיף דאו"י מלמעלה למטה כו', ובמ"ת הרי ירד ה' על ה"ס וא' אנכי כו' בבחי' יחוד והתכללו' דאו"י ואו"ח לפי שירד בחי' מהו"ע ית' שלמעלה מבחי' ההסתר וההעלם דבחי' ההתנשאו' שמצד עצמו, ונעשה בחי' העלם זה בגילוי והוא בבחי' אותיות
694 מגדל הפורח באויר : חגיגה טו, ב. סנהדרין קו, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת חיים בראשית ח"א פרשת נח אלה תולדות נח
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יג
(ואע"פ שהרגשה זו אינו רע גמור כלל רק שכוונתו לעצמו אע"פ שזהו גסו' להגביה לבו מ"מ בעבוד' האלקי' הוא עכ"פ מ"מ מאחר שאין בזה בחי' ביטול מצד אלקות ע"כ יהפך לרע גמור אחר זמן מה וכמו שמצינו בערב רב שעלו עם משה שלא היה לבם שלם מצד אלקות רק מצד הגסות ותערובת עצמם שיש בזה ע"כ במעט ריחוק ודחיה נדחו ונפרדו לגמרי וכמו גם עכשיו כמו כל חסד דעבדי' לגרמייהו כו' וכה"ג וכך הוא בפסולת ורע דנשמות שיש נשמות גבוהות שנפלו למטה רק במעט ריחוק והוא מצד בחי' הגסות ויש ולגרמיה שהוא העיקר בהם וכגסו' הרוח של ירבע' שטרדתו כו' (סנהדרין קא, ב) ודואג ואחיתופל וכה"ג אע"פ שהיו גדולים בחכ' שבתורה כמו ירבעם (שם קג, ב) שהי' דורש ק"ג פנים בתו"כ ודואג היה אביר הרועים כו' וא' (חגיגה טו, ב) ג' מאות בעיי בעו דו"א במגדל כו'.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת חיים בראשית ח"א פרשת בראשית ותלד עדה את יבל
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יג
וכן יוחנן כה"ג נעשה צדוקי (ברכו' כט, א) וכאלישע אחר (חגיגה יד, ב) שנכנס לפרדס ויצא לת"ר כי טינא היתה בלבו (שם טו, ב) וכה"ג) וכן יש בכמה בנ"א שהיו יראי ה' ועובדים בעבודה רבה מנעוריהם בהתלהבו' בתפלה ובעסק המצות ומתקלקלים ונופלים בתאות וקלות או ביין ושכר ותענוגי עוה"ז וכבוד וקנאה כו' שנדחו מלמעלה (כמ"ש (שמות כ, כג) ולא תעלה במעלות כו').
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תרל"ח וזהו דכתיב אם בחוקותי תלכו
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ה
ךו) וזהו דכתיב אם בחוקתי תלכו ואת מצותיו כו' ונתתי גשמיכם, ונתנה הארץ כו' ועץ השדה, ולכאו' יפלא מהו שמבטיח יעודי' הגשמי' ולא אמר שנזכה להתענג ולחזות בנועם ה' שהתענוג הזה אין ערוך נגד בחי' תענוג הגשמי וכנודע ממ"ש במ"א בענין מוטב דלידייני' כו', וגם צ"ל מה שפי' רש"י ז"ל אם בחוקתי תלכו כו' קיום המצות אמור, אלא אם תהיו עמלים בתו' , שצ"ל לימוד התו' בעמל ויגיעה דוקא, וצ"ל מהו מעלת העמל הלזה, הנה כתיב תורה ציוה לנו משה מורשה כו', וארז"ל א"ת מורשה אלא מאורסה, שהתו' היא מאורסה לאיש היינו נש"י, שנמצא נש"י הם בחי' חתן והתו' היא בחי' מאורסה בבחי' אירוסין עדיין כו', והענין הוא דהנה בתורה עצמה יש ג"כ ב' בחי' אלו דחתן וכלה והיינו בחי' תושב"כ ותושבע"פ נק' חתן וכלה, תושב"כ היא בחי' חתן ותורה שבע"פ היא בחי' כלה, ויובן זה מענין אדם וחוה שנק' ג"כ בחי' תושב"כ ותושבע"פ, כי אדם הוא בחי' תושב"כ וכמ"ש זאת התורה אדם וכמו האדם הוא
979 מוטב דלידייני' : חגיגה טו, ב. ראה מאמרי אדה"ז תקס"ה ח"ב ע' תערב ובהנסמן במ"מ לשם. תקס"ז ע' שכ. מאמרי אדה"א שמות ח"ב ע' שטז. דברים ח"א ע' נט.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תרמ"א כתר יתנו לך
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג
הוא עמוד המחבר געה"ת וגעה"ע, ופי' רוב כל היינו יש כמה בחי' ג"ע התחתון וג"ע העליון כמ"ש במ"א, ועשיי' המצות בגשמיות הוא יותר טוב מכל בחי' הג"ע כי אף שהג"ע הוא תענוג נפלא מאד, וכמשארז"ל מוטב דלידייני' וליתי לעלמא דאתי שכדאי כל יסורי גיהנם בכדי לבוא לבחי' ג"ע, אך עכ"ז הנה המצות בגשמיות הוא יותר טוב מכל תענוג שבג"ע, וזהו כמשארז"ל יפה שעה אחת בתשובה ומעש"ט בעוה"ז מכל חיי העוה"ב, כי בעוה"ב בג"ע התשלום שכר הוא רק הארה מבחי' המצוה כנודע ולא המצוה עצמה אכן למטה בעשיית המצוה הנה הוא עושה כל המצוה כו', וזהו לרוקע הארץ דוקא שבחי' זו היא ג"כ בארץ דוקא, כי המלאכים ביקשו שינתן להם התורה והיינו שביקשו שיותן להם פנימית התורה היינו כי ל"ב חוטי הציצית רומזים לל"ב נתיבות החכ' ורצו שישיגו בחי' ל"ב נתיבות החכ' כו' וכדומה, ולא ניתן להם כ"א ניתנה למטה בארץ דוקא, והיינו מפני שמה שהוא גבוה מאד הנה הוא נשפל למטה מאד, וכמו משל האותיות כאשר הם חקוקי' על האבן טוב הנה מחמת בהירות האבן טוב אינם ניכרים כלל כ"א כאשר חותמים אותם על השעוה אז הם ניכרים דוקא, או כמו משל ראי' ושמיעה שכח הראי' הוא רוחני יותר מכמו השמיעה, וכמשארז"ל אינו דומה שמיעה לראי' שכח הראי' נעלה יותר ואעפ"כ הנה כח הראי' תופס דבר גשמי דוקא ולא רוחני כמו כח השמיעה שאינו תופס כ"א דבר רוחני שהוא הקול כו', והיינו מפני שכל שהוא רוחני יותר הוא
91 מוטב דלידייני' : חגיגה טו, ב. ראה מאמרי אדה"ז תקס"ה ח"ב ע' תערב ובהנסמן במ"מ לשם. תקס"ז ע' שכ. מאמרי אדה"א שמות ח"ב ע' שטז. דברים ח"א ע' נט.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תרמ"א ועשית ציץ
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יג
וזהו אני חומה ושדי כמגדלות, אני חומה זו תורה, זהו בד"כ, ובדרך פרט אני חומה מ"ע, ושדי כמגדלות הם מל"ת דמגדל בראש החומה, וזהו שאמרז"ל שדואג ואחיתופל שאלו ג' מאות אבעיות במגדל הפורח באויר פי' מגדל הם מל"ת ופורח באויר דשרשו מאויר קדמאה, ומ"מ כ"ז למטה והוי' למעלה.
97 שדואג ואחיתופל . . הפורח באויר : חגיגה טו, סע"ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תרמ"א כתר יתנו לך
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג
וביאור הענין הנה כתי' תחת אשר לא עבדת את ה' אלקיך בשמחה ובטוב לבב מרוב כל, דעבודה בשמחה יותר טוב מרוב כל, דהנה יש געה"ע וגעה"ת ורב כל פי' דאף בס' אינו נזכר רק ב' בחי' אלו אבל באמת יש כמה בחי' ג"ע וכמארז"ל צדיקים אין להם מנוחה כו' שנא' ילכו מחיל אל חיל, וכל הוא העמוד שמחבר געה"ע וגעה"ת שדרך בו נמשך מגעה"ע לגעה"ת, ואף שג"ע הוא תענוג נפלא כמארז"ל מוטב דלידייני' וליתי לעלמא דאתי וקאי על געה"ת ומכ"ש לגעה"ע ומ"מ עבודה בשמחה טוב יותר מרוב כל וכמארז"ל יפה שעה א' בתשו' ומע"ט בעוה"ז מכל חיי עוה"ב פי' יותר מכל שהוא חיי עוה"ב, דשכר מצוה הוא רק הארת המצוה ובעוה"ז יש עצם המצוה בשלימות, ובחי' זו בארץ דוקא לכן מלאכים שביקשו תורה לא ניתן להם והגם שלא בקשו בגשמיות כ"א ברוחניות כמו ל"ב חוטי ציצית הם ל"ב נת"ח וכדומה ומ"מ לא נתן להם מפני שצ"ל בארץ דוקא, וכמו אותיות שחקוקים על אבן טוב מצד עוצם בהירות האבן א"א לקרוא האותיות וכשחותמין אותם על השעוה מפני שנתרחק ונתגשם אפשר לקרוא האותיות, וכמו ראי' ושמיעה דאינו דומה שמיעה לראי' דכששמע איזה דבר ואח"כ ראה אותו הרי ההנחה בנפש באו"א, ראי' תופס דבר גשמי ושמיעה תופס דבר רוחני דקול הוא
90 מוטב דלידייני' : חגיגה טו, ב. ראה מאמרי אדה"ז תקס"ה ח"ב ע' תערב ובהנסמן במ"מ לשם. תקס"ז ע' שכ. מאמרי אדה"א שמות ח"ב ע' שטז. דברים ח"א ע' נט.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
ספר המאמרים תרצ"ב ש"פ חיי, צב"ר. ריגא
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג
דהנה תכלית ירידת הנשמה לעוה"ז הרי ירידה זו היא צורך עלי' כדי לחזות בנועם הוי' לעוה"ב בג"ע התחתון והעליון, שהוא השגת הנשמות מה שנהנים מזיו השכינה, שהוא תענוג נפלא עד אין קץ ותכלית בלי גבול, וכמא' מוטב דלידייני' וליתי לעלמא דאתי , דבכדי לעלות ולהגיע להענג דג"ע כדאי כל יסורי גיהנם, והגם דיסורי גיהנם הם יסורים קשים ומרים מה שיסורי איוב ע' שנה אינם בערך היסורים דשעה א' בגיהנם, מ"מ כדאי כל יסורי גיהנם ר"ל בשביל העונג דגעה"ת, וכש"כ געה"ע שהוא למעלה מגעה"ת, ולכן הנה בהעלי' מגעה"ת לעליון צריכים טבילה לשכוח על הענג דגעה"ת שאינו בערך כלל לגבי געה"ע, להיות דכללות התענוג דג"ע הוא תענוג נפלא עד אין קץ.
62 חגיגה טו, ב. ראה לקו"ת בשלח א, ריש ע"ד.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
פלח הרמון בחוקותי רפאיני ה' וארפא
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג
והנה ביאור ענין ג' מדריגות אלו שנבראים, הנה כתי' יהי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל בין מים למים ומבשרי אחזה כמו למטה באדם חצר הכבד הוא מבדיל בין אברי הנשימה והשכל לאברי המזון, כמו הלב והמוח המה כלים לשכל ומדות והריאה והקנה ומוצאות הפה המה כלים לקול ודיבור שכ"ז הוא המשכה רוחני' משא"כ אברי המזון כמו הקרביים ובני מעיים המה כלים לחיות גשמי עד שיוכל להיות שורה בהם גם פסולת שהוא היפוך החיות, כן למעלה יש בחי' מים עליונים שממעל לרקיע המבדיל שהו"ע שמים ושמי השמים כי מים מצמיחים כל מיני תענוג וכן הוא בחי' האור אלקי המאיר בעולם הבריאה [שנמשך מבחי' בינה דאצי' כמאמר אימא עילאה מקננא בכורסייא כו'] הוא מצמיח תענוג רוחני ועונג אלקי שמובדל מבחי' פסולת לגמרי והו"ע תענוג הנשמות שנהנין מזיו השכינה שהוא תענוג לאין קץ אשר כל יסורי עוה"ז כדאי לסבול ואפי' יסורי גיהינם שהם יסורי רוחני' כדאים לסבול בכדי לקבל אח"כ תענוג שבגעה"ע וכמאמר מוטב דלדייני' ולית' לעלמא דאתי , וכיון שהוא תענוג לאין קץ מוכרח לומר שהוא מובדל לגמרי מבחי' יש המתאר ומגביל כו', וכן אפי' המלאכים דבריאה הנק' שרפים ביטולם הוא לאור האלקי הקדוש ומובדל מהם ורק הארה בעלמא מאיר בהם להחיותם, ולהיות שהמה משיגים בהשגה גמורה איך שהוא קדוש ומובדל כו' לכן ביטולם הוא בתכלית בלי שום תערובות יש, וזהו שרפים עומדים ממעל לו וכדוגמת אדם המשיג איזה
24 מוטב דלדייני' : חגיגה טו, ב. ראה גם לעיל ע' קט ובהערה 48. מאמרי אדה"ז תקס"ה ח"ב ע' תערב ובהנסמן במ"מ לשם. תקס"ז ע' שכ. מאמרי אדה"א שמות ח"ב ע' שטז. דברים ח"א ע' נט.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
ביאורי תניא קיידנר, יעקב פרק ח
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יא
הנה מלשון לבדו משמע שלדב"ט באיסור אין מועיל כף הקלע לבד בלא גיהנם, כ"א מקודם יסורי גיהנם ואח"כ כף הקלע, אבל לתאות היתר די כף הקלע לבד, וצ"ל ענין כף הקלע מה הוא וענין גיהנם, כי הנה ידוע בתחלואי הגוף יש ב' מינים, היינו הא' אשר הגוף מרגיש כל פרטי הכאב, וזה החולה אינו מסוכן כ"כ מצד שחיותו מנפש החיונית מאיר בו בשלימות ובקל יכולים לרפאותו, ומין השני נקרא חולי המאני , היינו אף שהוא חולה גדול אינו מרגיש שום כאב, והוא מצד שנתגבר החולי כ"כ עד שהתפשטות החיות נתעלם בעצם הנפש, ולכן אינו מרגיש שום כאב מצד שבטל כל כח ההרגש חיותו, והוא מסוכן גדול כמו סכנת התעלפות, ואין לו תועלת רק ליתן לו מקודם רפואות קשים ומרים עד שישוב בו כח ההרגש שירגיש את מכאובו ואח"כ יכולים לרפאותו לגמרי, וכן יש ב' מיני תחלואים הנ"ל בתחלואי נפש האלקית, כי ידוע שחיות נפש האלקית הוא רק ביטול לאלקות, היינו השגת אלקות בעילוי אחר עילוי ואין לה שום הרגש עצמיותה, כמו שהאש טבעו להבטל באש היסודי מצד שהאש הפרטי נלקח מאש היסודי, כן הנפש האלקית ביטולה לאלקות הוא מצד שהיא חלק אלוק ממעל ממש, והסתר אלקות הוא ממש העדר חיותה כמו העדר חיות הגוף בגשמיות, ולכן כאשר האדם מתעצל במ"ע או עובר עבירה על מל"ת, הוא להנפש האלקית ממש העדר החיות, כמו להגוף גשמי אשר יושם בשלהבת אש, והעבירה בעצם קשה להנפש האלקית יותר מגיהנם, כי הגיהנם הוא רפואות הנפש שתטהר בכדי שישיג חיותו היינו השגות אלקות, אבל העבירה היא מכות הנפש להסתירו מחיותו ממש היינו השגות אלקות, לכן ארז"ל מוטב דלידייני כו', כמו חולה גדול שתשוקתו לרפואות אף שיש לו צער גדול מהרפואות, רק בעת עשיית העבירה אין מרגיש האדם צער הגדול מהנפש האלקית, מצד חושך הסתר הגוף ונפש הבהמית מקליפת נוגה, אבל אחר יציאת הנפש האלקית מהגוף החשוך תרגיש הנפש שעיקר חיותה היא התקשרות והתדבקות להשגת אלקות, ומי המונע ממנה חיותה הם הלבושים הצואים מהמחשבות והדיבורים אשר לא להוי', היינו כי המחשבות והדיבורים רוחנים הם, וכל דבר רוחני אינו הווה ונפסד כמו דבר גשמי, ולכן ארז"ל העבירה מלפפתו היינו המחשבות והדיבורים נעשו לנפש האלקית לבושי מסאבותא להסתירו מחיות אלקות, לכן יש מזה צער גדול להנפש האלקית, כמו שיושם הגוף בשלהבת ויותר מזה לאין שיעור, ואף שחז"ל שיערו שאש שלנו הוא אחד משישים מאש של גיהנם, פירושו כמו אחד בשישים, פירוש כמו א' בשישים בטל לגמרי, היינו כמו שאינו לגמרי, כך אש שלנו בטל לגמרי לגבי אש של גיהנם, והאש הוא הצער הגדול שיש לנפש האלקית מהעדר חיותה השגות אלקות מהסתר הלבושים הצואים, ומצד הצער הגדול שיש לנפש האלקית, מזה עצמו תטהר הנפש מהלבושים הצואים ותשוב לבית אביה כנעוריה לחיותה, והדמיון לזה כמו התשובה בעוה"ז הוא כשיש לו מרירות עצומה בערך התענוג שהי' לו מהעבירה, אזי תטהר נפשו מטומאות הג' קליפות הטמאות, כן הצער הגדול שיש לנפש האלקית מהלבושים הצואים המונעים ממנה חיותה חיות אלקי, מזה עצמו יופשט ממנה הלבושים מכל וכל.
167 חגיגה טו,ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
על הדף
אגרות קודש כרך ג תצ
מקור מפורש
בדף זה
והנה אחיתופל כל ימיו התנהג באופן השני (ראה תוד"ה כל חגיגה טו:) וכל' רשב"ם בב"ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
אגרות קודש כרך ח ב'רצב
מקור מפורש
בדף זה
ראה חגיגה טו, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
אגרות קודש כרך יא ג'תצז
מקור מפורש
בדף זה
*) ועיין חגיגה טו, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
אגרות קודש כרך יב ד'נו
מקור מפורש
בדף זה
וכתוד"ה כל חגיגה טו, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך לו תשא שיחה ב
מקור מפורש
בדף זה
[וע"ד המבואר בכ"מ לגבי תנאים ואמוראים, שפסקי הדינים שלהם היו ע"פ שורש נשמתם, וכמו בפלוגתא דב"ש וב"ה, שב"ש ששרשם מבחי' הגבורות
28 ביאוה"ז וישלח כ, ב.
[edn_38_*] ראה עד"ז חגיגה טו, ב. ועוד.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך ה הוספות - שיחות ומכתבים שיחה ו
מקור מפורש
בדף זה
ראה חגיגה טו, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך טו וישב שיחה א
מקור מפורש
בדף זה
לפיכך, הוא "משליך את הצרורות", מיד לאחר שהוא מוצא את המרגלית ורק כך הוא "נוטל המרגלית", (כמאמר חז"ל:
44 חגיגה טו, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך כג הוספות - שיחות שיחה ב
מקור מפורש
בדף זה
6 חגיגה טו, ב. סנהדרין מו, א במשנה.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך כח הוספות - שיחות ומכתבים שיחה ב
מקור מפורש
בדף זה
והנה אחיתופל כל ימיו התנהג באופן השני (ראה תוד"ה כל חגיגה טו:) וכלי רשב"ם בב"ב שם לא אירע לו יפה.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום א' פ' פינחס, י"ג תמוז ה'תשי"ב
מקור מפורש
בדף זה
לא הוה סלקא להו שמעתא אליבא דהלכתא" ("שלא זכו לקבוע הלכה כמותן") – משום "שלא הי' להם יראה כלל".
378 תוד"ה כל – חגיגה טו, סע"ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ד', י"ט תשרי, ג' דחוה"מ סוכות ה'תשי"ג
מקור מפורש
בדף זה
– האמת היא שגם מי שהוא גדול בתורה צ"ל אצלו קבלת עול, וכפי שמצינו באחיתופל שאף שהי' גדול בתורה, מ"מ, לא הגנה תורתו עליו לפי שלא הי' אצלו ענין היראה כו'.
201 ראה תוס' חגיגה טו, סע"ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ משפטים, פ' שקלים, מבה"ח אדר, ה'תשכ"ח
מקור מפורש
בדף זה
יש יותר עונשים בתורה מאשר ענין השכר, וכידוע (בפירוש מארז"ל "נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא") ש"הלאוין הם יותר מהעשיים" , שהרי ישנם שס"ה מצוות לא תעשה, ואילו מצוות עשה הם רק רמ"ח, ונמצא, שענין העונש שבתורה הוא יותר מאשר ענין השכר, כיון שהענין של מצוות לא תעשה קשור בעיקר עם ענין העונש [ומה שמצינו "ישב ולא עבר עבירה נותנין לו שכר כעושה מצוה" , הרי זה לימוד וחידוש בגמרא, אבל בפשטות, עיקר הענין דמצוות לא תעשה הו"ע העונש], ואילו הענין של מצוות עשה קשור בעיקר עם ענין השכר [ומה שמצינו ענין של עונש על ביטול מצות עשה, הרי זה רק "בזמן דאיכא ריתחא" ].
617 חגיגה טו, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
מאמרי אדה"ז תקס"ו כי כארץ תוציא צמחה
מקור מפורש
בדף זה
והדוגמא מכל זה יובן למעלה בארץ העליונה דאור הזרוע בה בכנ"י היינו בחי' מעשה המצות שעושין בעוה"ז וכמאמר זורע צדקות כו' ולעתיד תוציא צמחה מכח הצומח שיש בה בריבוי טעמים ותענוגים שונים והוא תענוג הנשמו' שיהיו נהנין מזיו ועונג העליון בריבוי מדרגות שונות שזהו ענין שכר מצות בג"ע התחתון ובג"ע העליון שמתגלה שם בחי' עונג העליון מבחי' כתר והוא כמשל כח הצומח שבארץ והוא עונג נפלא עד שכדאי לסבול כל יסורי גיהנם עד שיזכה לעונג זה וכמו שאמרו באחר דמוטב דלידייני' כו' וזה העונג הוא צומח מכח הזריעה שנזרע במעשה המצות בעוה"ז והגם שאוכל פירותיהן בעוה"ז זהו שכר הגשמי בלבד אבל שכר הרוחני שלא דיברו בה הנביאי' היינו בחי' זיו ועונג העליון
34 דמוטב דלידייני' : חגיגה טו, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
מאמרי אדה"ז תקס"ו להבין שרש הדברים
מקור מפורש
בדף זה
וזהו שרש ענין כי כארץ תוציא צמחה האר"ץ הוא בחי' גילוי הרצון בכנ"י במעשה המצות בגשמיו' שהוא כמשל הזריעה כנ"ל ולעתיד תוציא צמחה מהעלם מקור כל התענוגי' והיינו שכר מצות בג"ע העליון מלבד מה שאוכלין פירותיהן בעוה"ז, דהיינו ענין גילוי זיו העונג העליון שם מה שנהנין מזיו כו' עד שאמרו מוטב דלידייני' כו' כי זיו זה עונג נפלא הוא שאין כמוהו וד"ל.
35 מוטב דלידייני' : חגיגה טו, ב. וראה הנסמן במאמרי אדה"א דברים ח"א ע' נט.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
מאמרי אדה"ז תקס"ו נוסח שני: תורה צוה
מקור מפורש
בדף זה
אשר אנכי מצוך היום וארז"ל היום לעשותם ולא למחר לעשותם, היום לעשותם ולמחר לקבל שכרן כו', והיינו כי לע"ל ובעוה"ב א"א להיות התשובה לאתהפכא מרע לטוב הרחוקים שם בתכלית הריחוק ובאשר הוא שם שם הוא כו', כמארז"ל באחר מוטב דלידייני' כו', אכן בעוה"ז.
31 מוטב דלידייני' : חגיגה טו, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
מאמרי אדמו"ר האמצעי דרושי חתונה ח"ב משמח חו"כ
מקור מפורש
בדף זה
והטעם הוא לפי שבחי' התענוג האלקי הוא בבחי' א"ס ממש דהיינו בחי' א"ס בעא"ע עד בחי' שעשועי המלך בעצמותו ממש וכו' וכמ"ש כי עמך מקור חיים כו' מקור כל התענוגים העליונים, וכמו שאוא"ס בתענוג האלקי הוא למע' מעלה עד אין קץ כך נמשך למטה מטה עד אין תכלית, והוא בחי' ירידת הארת התענוג למטה מטה ביותר כמו עד בחי' צמצום התענוג האלקי שבסוף מדריגות געה"ת דעשי' שמתהווה מבחי' פסולת שלו שרש ומקור למציאות תענוג עוה"ז שנפלו בשבירה כו' כידוע (ולזה שחק ר"ע כשראה כרך גדול דרומי מלא תענוגי עוה"ז א' אם לעוברי רצונו כך כו', וזהו ג"כ כמ"ש מוטב דלידייני' כו' כמ"ש במ"א).
15 מוטב דלידייני' כו' כמ"ש במ"א : חגיגה טו, ב. וראה לקו"ת בשלח א, ד. ויקרא נב, ב. סה"מ תקס"ה ח"ב ע' תערב [ובהמ"מ שם]. ס' מאמרי אדהאמ"צ דברים ח"א ע' נט. ועוד.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
מאמרי אדמו"ר האמצעי דרושי חתונה ח"ב להבין מה שבברכה כו' משמח חו"כ
מקור מפורש
בדף זה
והנה עד"ז שעולים מגעה"ת לגעה"ע בביטול המהות מיש לאין, כך הוא עליות רבות בריבוי המדריגות זו למעלה מזו מעילה לעילה בעילוי אחר עילוי ברום המעלות עד אין קץ ושיעור כלל, והכל הוא בבחי' התענוג האלקי העליון שיש בו ריבוי מדריגות בבחי' א"ס ממש גם למעלה מן האצי' (כמיכאל כהנא רבא מקריב נשמות דבריאה במזבח דאצילות לאשתאבא בגופא דמלכא כו', וכך יש מלאכי' שנק' בהמות וחיות במרכבה דאצילות ונשמות דאצי' עד נשמות דפנימית או"א וע"י וא"ק שעולים ליכלל בעילוי אחר עילוי בעצמות א"ס שלפני הקו"ח עד אין שיעור למעלה בעולם הא"ס עצמו שנק' שעשועי המלך בעצמו כמ"ש ילכו מחיל אל חיל כו' אפי' בעוה"ב שנק' עדן כו'), דכמו שאא"ס נמשך למטה עד אין תכלית בירידת המשכת העונג העליון למטה באצי' עד מל' דעשי' בג"ע דעשי' שנתצמצם אור העונג האלקי כ"כ בריבוי צמצומים מאד עד שיכול לקבל גם נשמה ומלאך דעשי' בסוף כל המדריגות דעולם העשי', כשיר מלאך דנפש הגלגלים ושיר נשמה אלקית שבגוף גשמי כו' שמתענג על הוי' בעונג אלקי ממש בכל שבת ועת הכושר כו', (עד שמפסולת התענוג האלקי שבג"ע דעשי' נפל למטה ונעשה מקור להתהוות תענוגי' גשמיים חומרי' דעוה"ז השפל שנפל בשבה"כ בע' שרים שמשפיעים כל מיני תענוג גשמי בתאוות חומריות כו' (וכמו ששחק ר"ע על כרך גדול של רומי שהי' מלא תענוגי עוה"ז וא' אם לעוברי רצונו כך כו' כפסולת החיצוני' דתענוג עוה"ז שנפל למטה כ"כ לעושי רצונו ששרשו בפנימי' מקור כל התענוגי' העליונים דאבי"ע כמ"ש כי עמך מקור חיים מקור כל התענוגים העליונים עאכו"כ כו', וע"כ א' גבי אחר מוטב דלידייני' כו'), וכמו"כ עילוי המדריגות בתענוג העליון למעלה עד אין שיעור ממש, ובין כל מדריגה מתחתון לעליון בהכרח שיש מחיצה מפסיק שעל ידו יבא התחתון לביטול
27 כי עמך מקו"ח. . מוטב דלידייני' : תהלים לו, יו"ד. חגיגה טו, ב [וראה בהנסמן ע"ז לעיל בד"ה משמח חו"כ, קרוב לתחילתו].
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת חיים שמות ח"א פרשת בשלח ויאמר וגו' הנני ממטיר לכם לחם
מקור מפורש
בדף זה
וכרת לילך באבדון ובאר שחת (כמו ד' שנכנסו לפרדס, ב"ע הציץ ומ"ת שנסתלקה נשמתו באור החיים ונענש בגופו עכ"פ (וכשריפת בני אהרן נדב ואביהו שהיו שתויי יין מיינ[ה] ש"ת פנימי' התו' וא' בקרובי אקדש כו' כמ"ש בזהר), ואלישע אחר יצא לת"ר כי טינא הי' בלבו מכבר, ולא יסבול כל דבר רע ופסולת מצד בחי' הגבור[ות] עליונ[ות] שבפנימי' הח"ע [עד ש]גם דק שבדקות הרע יהי' שם לחטא גדול, כענין שמים לא זכו כו' וסביביו נשערה מאד אפי' כחוט השערה מצד עוצם הרוממות ששם תכלית הבירור כמו לפני רוממו' העצמו' [דמלך] בקירובו יותר אל פנימי' וז"ש בקרוב"י דוקא אקד"ש כו'.
302 טינא הי' בלבו : חגיגה טו, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת חיים שמות ח"א פרשת שמות ואלה שמות בני ישראל
מקור מפורש
בדף זה
וא"כ יובן מזה עכ"פ בדרך כלל טעם ענין ירידת הנשמות בגופי' גשמיי' בעוה"ז שזהו כמו מאיגרא רמא כו' כנ"ל, שירידה גדולה זו היא לצורך העלי' דוקא (כמו שגם מה שהשכינה והתורה ג"כ בגלות הוא לצורך עלי' דוקא כמ"ש אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך גם עלה לעוה"ב וימות המשיח כו'), והוא מה שע"י הבירור דנשמה האלקי' בחומר הגוף בכל ימי חיי' שתתברר מתערובות טו"ר בתכלית כמו במצרף לכסף כנ"ל ובכור הברזל וכור העוני כו' כנ"ל עי"ז תבא ותגיע לקבל אור העונג העליון דעוה"ב בערך הפלאה במעלה יתירה שהוא העדן עילאה לחזות בנועם ה' כו', שכדאי הי' בשביל שכר גדול כזה כל יסורי' קשי' דעבודה קשה [ב]חו"ל כו' בעוה"ז וכל הצרות ויסורי' בלחץ ודחק כו', וכמו שכדאי כל יסורי גיהנם כדי שיקבל עונג העליון בג"ע ועוה"ב וכמ"ש באחר מוטב [ד]לידייני' [בגיהנם] וליתי לעוה"ב כו' כידוע וד"ל.
297 מוטב [ד]לידייני' : ראה חגיגה טו, ב. מאמרי אדה"ז תקס"ה ח"ב ע' תערב ובהנסמן במ"מ לשם. תקס"ז ע' שכ. מאמרי אדה"א שמות ח"ב ע' שטז. דברים ח"א ע' נט.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת חיים שמות ח"ב פרשת ויקהל ויקהל משה
מקור מפורש
בדף זה
אלא מוכרח לומר דנהפוך הוא שלפ"ע השכר בעונג הנפלא צריך להיות בהכרח הצער תחלה בטבילה זו וכמו נה"ד התחתון שסמוך לגעה"ת (כמשי"ת) משום דהא בהא תליא דוקא דאם אין צער אין עונג וכמו שא' מוטב לידייני' וליתי כו', ולכאורה אין מובן למה לא יוכל להיות העונג בג"ע מצד עצמות התענוג העליון האלקי דזיו השכינה אף בלא צער תחלה כלל כו'.
659 מוטב לידייני' וליתי : ראה חגיגה טו, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תרל"ט ח"ב את ה' האמרת כו'
מקור מפורש
בדף זה
ויורדים* בו בסולם דתורה ותפלה כו', וכן להאדם ניתן העבודה לברר את בחי' התענוג הזה מירידתו, וכל ענין התלבשות הנשמה בגוף הוא בשביל זה שעי"ז יתברר בחי' התענוג ויהי' יתרון האור מתוך החשך דוקא, ועיקר גילוי דבר זה יהי' לעתיד כי בד"כ ההפרש* בין ג"ע לתחה"מ שג"ע הוא בחי' ממכ"ע שיש בו חילוקי מדרגות לכן יש ב' בחי' ג"ע התחתון והעליון, והגם כי כדאי כל יסורי גיהנם בכדי לבוא לגילוי השגת התענוג גם מבחי' ג"ע התחתון, ונודע כי יסורי איוב* ע' שנה אינם כדאי נגד שעה א' מן הגיהנם ומ"מ כדאי כל יסורי גיהנם כמארז"ל מוטב דלידייני'* כו' בשביל גילוי ג"ע שי"ל גם בשביל בחי' התחתונה שבג"ע התחתון, והיינו מפני היותו תענוג נפלא מאד עד אין קץ, מ"מ הוא רק מבחי' ממכ"ע שיש בו חילוקי מדרגות עד שנחלק לב' בחי' התחתון והעליון כו', אבל תחה"מ הוא בחי' א' להיותו מבחי' אוא"ס הסוכ"ע ששם אינו שייך מעלה ומטה כמו ביושר, ולכן היא בחי' אחת בד"כ רק שגם בבחי' החופה אין כל המקיפים שוים כו', אבל מ"מ הוא בחי' א' בד"כ ויהי' הגילוי בארץ שלמטה דוקא להיות כי נעוץ תחלתן בסופן שבסוף דוקא שהוא בחי' ארץ שבמעשה שמים קדמו כו' שם יהי' גילוי זה להיות כי בסוף דוקא יש כוונת נעיצת התחילה יותר מכמו היותו בבחי' ראש המתפשט כמ"ש בד"ה ועמדו רגליו* כו', ולכן תחה"מ בארץ דוקא להיות כי בארץ דוקא יהי' גילוי הארת בחי' סוכ"ע כו', וזהו ענין אני אני שיהי' לעתיד שיתחברו ב' בחי' אני, ויהי' רק מדרגה א' בד"כ, ורק עכשיו הוא העבודה שזהו דכתיב ראו עתה שצריכים לראות עתה בבחי' היום לעשותם שמאיר ג"כ הארת הסובב לכן יוכל להכין בעוה"ז ע"י העבודה שיזכה לעתיד לבחי' הגילוי דחיבור ב' בחי' אני, וזהו שארז"ל במד"ר ס"פ בא ספי"ט אבל לעתיד אני לבדי, י"ל ע"ד ונשגב ה' לבדו ביום ההוא שביום ההוא יהי' גילוי מבחי' לבדו היינו בחי' הוא והוי' כמו שהם בבחי' לבדך כמ"ש בד"ה כי מי נח*, והוא ענין יתרון האור שמתוך החשך דוקא.
44 כמארז"ל מוטב דלידייני' : חגיגה טו, ב. ראה לקו"ת בשלח ד"ה ראו פ"ב. [א, ד].
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
פלח הרמון תזריע במדרש איתא והצרוע כו' זה בהמ"ק
מקור מפורש
בדף זה
אך אעפ"כ גם התפלה מקבל חיות מן המצות כדוגמת הלב שמקבל מאברים כך ע"י המצות ביום העבר נמשך לו כח ועוז על התפלה דלמחר שיכוון בכוונה יתירה ולכן מניחים טו"ת קודם התפלה, וזהו ענין יפה שעה אחת בתשובה ומע"ט כו' כי תשובה הוא השבת הנפש למקורה ושרשה בתפלה עי"ז נעשה המעשים טובים כלומר מאירים באוא"ס עצמו וזהו יותר טוב מכל חיי העוה"ב כי בעוה"ב נשמות נהנין מזיו בלבד משא"כ במצות ע"י התפלה מאיר אא"ס בעצמותו ומהותו שלמעלה מבחי' זיו, וזהו תחת אשר לא עבדת כו' בשמחה ובטוב לבב שהשמחה היא של מצוה מזה כאשר מתבונן שאין ערוך תענוגי עוה"ז לגבי תענוג עוה"ב כמאמר מוטב דלידיינו ואין ערוך מתענוגי עוה"ב לגבי המשכות אא"ס שנמשך ע"י
41 מוטב דלידיינו : חגיגה טו, ב. ראה גם לעיל ס"ע קט ואילך ובהערה 48.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
פלח הרמון פסח ענין יצי"מ וקי"ס
מקור מפורש
בדף זה
כי הנה ענין כח ההבדלה בנפש להבדיל בין טו"ר הוא מ"ש ראה נתתי לפניך את החיים ואת הטוב ואת המות ואת הרע ובחרת בחיים והיינו ע"י שיתבונן בזה איך שכל חיות הגשם אינו חיות האמיתי רק הוא בחי' מות כי הוא בחי' פסולת דחיות הרוחני' האלקי' והעיקר הוא חיות הרוחני' האלקי' שהוא חיות האמיתי' באמת עד שאין ערוך לחיות הגשמי' לגבי' וכמאמר ר"ע אם לעוברי רצונו כך לעושי רצונו עאכ"ו, פי' אעפ"י שראה תענוג עוה"ז בכרך גדול בריבוי גדול מאוד עד שתופס מקום בבחי' [יש] התבונן מזה גופא שאם הפסולת יכול לתפוס מקום כ"כ זה גופא מורה על גודל שפע הפנימי' האלקית שהיא לאין שיעור, וכן כאו"א מישראל אעפ"י שאין לו השגה כר"ע יאמין באמונה שלמה איך שכל גודל וריבוי השפע הגשמי שרואה אינו רק פסולת שפע הרוחני' ואין ערוך לו לגבי שפע הרוחני וכמו שאמרו באחר מוטב דלידייני'
48 מוטב דלידייני' : חגיגה טו, ב. ראה גם לקמן מאמר ד"ה רפאיני הא' על יד הערה 24. מאמרי אדה"ז תקס"ה ח"ב ע' תערב ובהנסמן במ"מ לשם. תקס"ז ע' שכ. מאמרי אדה"א שמות ח"ב ע' שטז. דברים ח"א ע' נט.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר