רטו, א
וכרת לילך באבדון ובאר שחת (כמו ד' שנכנסו לפרדס295, ב"ע הציץ ומ"ת296 שנסתלקה נשמתו באור החיים ונענש בגופו עכ"פ (וכשריפת בני אהרן297 נדב ואביהו שהיו שתויי יין298 מיינ[ה] ש"ת פנימי' התו' וא' בקרובי אקדש299 כו' כמ"ש בזהר), ואלישע אחר300 יצא לת"ר301 כי טינא הי' בלבו302 מכבר303, ולא יסבול כל דבר רע ופסולת מצד בחי' הגבור[ות] עליונ[ות] שבפנימי' הח"ע [עד ש]גם דק שבדקות הרע יהי' שם לחטא גדול, כענין שמים לא זכו304 כו' וסביביו נשערה מאד305 אפי' כחוט השערה מצד עוצם הרוממות ששם תכלית הבירור כמו לפני רוממו' העצמו' [דמלך] בקירובו יותר אל פנימי' וז"ש בקרוב"י דוקא אקד"ש כו'. וכמו שנראה בחוש שבפנימי' התורה לא כל אדם זוכה לקבל וכמו בד' שנכנסו כו' רק ר"ע יצא בשלום כו', וע"כ [אמר] אין דורשי' כו' רק ליחיד וחכם ומבין מדעתו מוסרי' לו ר"פ306 כו' וכמ"ש אכתי לא קשאי307 כו', כי במעט פסולת דק שבו גם שהוא בהעלם גדול יוכל לקצץ בנטיעות308 ולהיות בבחי' הפירוד כי לא יסבול שם שום שמץ רע, ולפי שהוא מבחי' כח הגבו' שבחסד יש בו היפוכו לטהר ולזכך כל פסולת דהיינו להוציא כל בחי' הטוב שברע בתכלית וזהו ענין טהר"ה דתחה"מ וד"ל) (וכמו יסורים של אהבה309 לצדיקים שמתרפאים בזה שיבער הטוב מן הרע והרע נדחה לחוץ כיסורים שקיבל ראבר"ש וא' חביבי' יסורים310 כו' כי זהו כמו טבע הרפואה בסממנים חריפים שיחזק כל הטוב והבריאות ויגרש כל רע ופסולת, ואמנם יוכל להיות שיכלה גם החיים והטוב, כי הרי יחלש מן סם הרפואה כשיגבר הרע על הטוב וגם לא יגרש כל העלם חיות הדק ברע ולא יגלה כל חי[ות] הטוב והנעלם ביותר. אבל עיקר הדמיון בכל הנ"ל היינו כמו מים החמים שבוקעי' ונובעי' במקומות מיוחדי' בארץ כחמי טבריא311 שבטבעם לרפאות הבריאים, בעיקר יסודה לחדשה מכל בחי' ההעלם שיבא לגילוי במזיג' חיות הדם הוא הנפש ולגרש כל בחי' הרע ופסולת שבדמים וכחות הגוף אף הנעלמי' וסתומים משני' רבות מאד כחליי' גשמיי' קשי' שנתיישנו312 זמן רב, ולא נפסד בזה שום כח החיוני' הטוב כלל, אדרבה יחזק ביותר לכל חיות וכח הטוב ובאותו כח החזק הטוב הוא עצמו הכח החזק לגרש ולדחות כל רע ופסולת לחוץ בל יראה ובל ימצא כו', וע"כ המים הללו מועילים יותר מכל הרפואות שבעולם גם לחולה המסוכן ביותר שלא יועיל לו כל רפואה כידוע).
הערות
- 295. ד' שנכנסו לפרדס : ראה חגיגה יד, ב.
- 296. ב"ע הציץ ומ"ת : ראה גם לעיל פ' בא קב, ב. וש"נ.
- 297. וכשריפת בני אהרן : שמיני י, ב.
- 298. שתויי יין : ויק"ר פי"ב, א. ה. זהר צו לד, א.
- 299. בקרובי אקדש : שמיני י, ג.
- 300. ואלישע אחר : חגיגה טו, א.
- 301. לת"ר : ב: לתרבות רעה.
- 302. טינא הי' בלבו : חגיגה טו, ב.
- 303. מכבר : אוצ"ל: מכבר).
- 304. שמים לא זכו : נסמן לעיל קסז, ג.
- 305. וסביביו נשערה מאד : תהלים נ, ג. יבמות קכא, ב. ראה גם מאמרי אדה"א קונטרסים ע' שג. וש"נ.
- 306. אין דורשי'. . מוסרי' לו ר"פ [בה: ראשי פרקים]: חגיגה יא, ב (במשנה). יג, א.
- 307. אכתי לא קשאי : חגיגה יג, א [כגי' הע"י].
- 308. לקצץ בנטיעות : חגיגה יד, ב.
- 309. יסורים של אהבה : ברכות ה, א.
- 310. ראבר"ש וא' חביבי' יסורים : ראה בבא מציעא פד, ב. לקמן פ' תצוה שכד, ב. וש"נ.
- 311. כחמי טבריא : סנהדרין קח, א. וראה גם שבת (לט, א). מ, א. פסחים ח, ב. מא, א. לקמן פ' ויקהל תט, ד.
- 312. כחליי'. . שנתיישנו : ה: כחולי קשה שנתיישן.
ויקרא רבה י״ב:א׳ - הטקסט מספריא
יַיִן וְשֵׁכָר אַל תֵּשְׁתְּ (ויקרא י, ט), הֲדָא הוּא דִכְתִיב (משלי כג, לא): אַל תֵּרֶא יַיִן כִּי יִתְאַדָּם, מַהוּ כִּי יִתְאַדָּם, כִּי יִתְאַוֶּה לְדַם נִדָּה וּלְדַם זָבָה, (משלי כג, לא): כִּי יִתֵּן בַּכּוֹס עֵינוֹ, בַּכִּיס כְּתִיב, לָשׁוֹן נָקִי הוּא, כְּדִכְתִיב (משלי א, יד): כִּיס אֶחָד יִהְיֶה לְכֻלָּנוּ (משלי כג, לא): יִתְהַלֵּךְ בְּמֵישָׁרִים, סוֹף שֶׁאִשְׁתּוֹ אוֹמֶרֶת לוֹ כְּשׁוֹשַׁנָּה אֲדֻמָּה רָאִיתִי וְאֵינוֹ פּוֹרֵשׁ, אָמַר רַבִּי אַסֵּי אִם תַּלְמִיד חָכָם הוּא סוֹף שֶׁמְטַמֵּא אֶת הַטָּהוֹר וּמְטַהֵר אֶת הַטָּמֵא. דָּבָר אַחֵר, אַל תֵּרֶא יַיִן כִּי יִתְאַדָּם, וַדַּאי מַסְמִיק לֵיהּ. כִּי יִתֵּן בַּכּוֹס עֵינוֹ, הוּא נוֹתֵן עֵינוֹ בַּכּוֹס וְחֶנְוָנִי נוֹתֵן עֵינָיו בַּכִּיס. יִתְהַלֵּךְ בְּמֵישָׁרִים, סוֹף דְּהוּא עָבֵיד בֵּיתֵיהּ מֵישְׁרָא, מַה הָדֵין קְדֵרָה דִּנְחשֶׁת עָבֵיד קְדֵרָה דְחַסְפָּא עָבְדָא, מְזַבֵּין לָהּ וְשָׁתֵי חַמְרָא בְּטִימִיתֵיהּ. רַבִּי יִצְחָק בַּר רַדִּיפָא בְּשֵׁם רַבִּי אַמֵּי אָמַר סוֹף שֶׁהוּא מוֹכֵר אֶת כְּלֵי בֵיתוֹ וְשׁוֹתֶה בָּהֶן יַיִן, אָמַר רַבִּי אַחָא מַעֲשֶׂה בְּאֶחָד שֶׁהָיָה מוֹכֵר כְּלֵי בֵיתוֹ וְשׁוֹתֶה בָּהֶן יַיִן, אָמְרִין בְּנָיֵיהּ לֵית הָדֵין אֲבוּנָן שָׁבֵיק לָן כְּלוּם, אַשְׁקוּנֵיהּ וְשַׁכְּרוּנֵיהּ וְאַפְקוּנֵיהּ וְיַתְבוּנֵיהּ בְּחַד בֵּית עָלַם, עָבְרִין שָׁפְיָין בִּתְרַע בֵּית עָלַם, שָׁמְעוּן אַנְגַרְיָיא בִּמְדִינְתָּא, פָּרְקִין טְעוּנֵיהוֹן בְּגוֹ בֵּית עָלַם וְאָזְלוּן לְמֶחֱמֵי קָלָא בִּמְדִינְתָּהּ, אִתְעַר מִשְׁנָתֵיהּ חָמָא זִיקָא יָהַבְיָא לְעֵיל מִן רֵישֵׁיהּ שְׁרָא יָתֵיהּ וִיהֲב יָתֵיהּ בְּפוּמֵיהּ. לְבָתַר שְׁלשָׁה יוֹמִין אָמְרִין בְּנַיָיא לֵית אֲנַן אָזְלִינַן וְחָזִינַן מַה הַהוּא אֲבוּנָן עָבֵיד, אָזְלִין וְאַשְׁכְּחוּנֵיהּ וְהָא זִיקָא יָהֵיב בְּפוּמֵיהּ, אָמְרִין אוֹף הָכָא לָא שָׁבַק לָךְ בָּרְיָיךְ, הוֹאִיל וִיהַב לָךְ לֵית אֲנַן יָדְעִין מַה נַּעֲבֵד לָךְ. עָבְדוּן בֵּינֵיהוֹן תַּקָנָה, כָּל חַד וְחַד הֲוָה מַשְׁקֶה לֵיהּ חַד יוֹמָא. (משלי כג, לד): וְהָיִיתָ כְּשֹׁכֵב בְּלֶב יָם וּכְשֹׁכֵב בְּרֹאשׁ חִבֵּל, כַּהֲדָא אִילְפָא דְּמִטַּרְפָּא בְּפִילָגוּת דְּיַמָא נָחֲתָא וְסָלְקָא נָחֲתָא וְסָלְקָא, וּכְשֹׁכֵב בְּרֹאשׁ חִבֵּל, כְּהָדֵין תַּרְנְגוֹלָא דְּיָתֵיב בְּרֵישׁ חֲבַל, אָזֵיל וְאָתֵי אָזֵיל וְאָתֵי, כְּהָדֵין קַוּוֶרְנוּטִין דְּיָתֵיב בְּרֹאשׁ תֻּרָנָא אָזֵיל וְאָתֵי [אזיל ואתי]. (משלי כג, לה): הִכּוּנִי בַל חָלִיתִי, מְחוֹ לֵיהּ וְלָא מַרְגִּישׁ, (משלי כג, לה): הֲלָמוּנִי בַּל יָדָעְתִּי, טְלַמִין לֵיהּ וְלָא יָדַע. שָׁתֵי שִׁיכְרָא חַמְשָׁא קִיסְטוֹן אָמְרוּ לֵיהּ עַשְׂרָא קִיסְטוֹן אִישְׁתֵּית, וְאִם תֹּאמַר מִתְעַר הוּא מִשִּׁנְתֵיהּ מִנְּשֵׁי לֵיהּ, תַּלְמוּד לוֹמַר (משלי כג, לה): מָתַי אָקִיץ אוֹסִיף אֲבַקְשֶׁנּוּ עוֹד. (משלי כג, כט): לְמִי אוֹי לְמִי אֲבוֹי לְמִי מִדְיָנִים לְמִי שִׂיחַ, רַב הוּנָא אָמַר לְמִי שֶׁאֵינוֹ עָמֵל בְּדִבְרֵי תוֹרָה. לְמִי מִדְיָנִים לְמִי דִּינִין, לְמִי שִׂיחַ לְמִי פִּיטָטִין, לְמִי פְּצָעִים חִנָּם לְמִי פְּדָעִין דְּמַגָּן, (משלי כג, ל): לַמְאַחֲרִים עַל הַיָּיִן. עוֹבָדָא הֲוָה בְּחַד בַּר נָשׁ דַּהֲוָה אָלֵיף לְמִשְׁתֵּי תְּרֵי עֲשַׂר קִסְטִין דַּחֲמַר בְּכָל יוֹמָא וְיוֹמָא, יוֹמָא חַד אִישְׁתֵּי חַד עֲשַׂר קִסְטִין, דָּמִיךְ וְלָא אָתָא שִׁנְתָא, קָם בַּחֲשׁוֹכָא אֲזַל לְגַבֵּי קְפֵילָא אֲמַר לֵיהּ זַבֵּין לִי חַד קִיסְטָא, אֲמַר לֵיהּ לָא פְּתַחְנָא לָךְ דְּהוּא חֲשׁוֹכָא וְצָרֵי לִי מִן נְטוֹרַיָא, תָּלָה עֵינֵיהּ וְחָזָא נוּקְבָא בְּתַרְעָא, אֲמַר לֵיהּ הַב לִי מִינֵיהּ בְּהָדֵין נוּקְבָא, אַתְּ מְפַנֵּי מִלְּגַאו וַאֲנָא שָׁתֵי מִלְּבַר, עָבַד לֵיהּ כֵּן, אִישְׁתֵּי וְדָמִיךְ קֳדָם תַּרְעָא, עָבְרִין עֲלֵיהּ נְטוֹרַיָא סְבוּרָנֵיהּ דַּהֲוָה גַּנָּב, מַחְיוּנֵיהּ וּפְדָעוּנֵיהּ, וְקָרוֹ עֲלֵיהּ לְמִי פְּצָעִים חִנָּם לְמִי פְּדָעִין דְּמַגָּן. לְמִי חַכְלִלוּת עֵינָיִם, לְמִי שֻׁמְשְׁמִין דְּעַיְינִין, כָּל אֵלֶּה לְמִי לַמְּאַחֲרִים עַל הַיָּיִן, זֶה שֶׁנִּכְנַס לְבֵי קְפֵילָא קַדְמָאי וְנָפֵיק בַּתְרָאי, לַבָּאִים לַחְקֹר מִמְסָךְ, מִן דְּמִשְׁמַע הֵן אִית לֵיהּ חַמְרָא טָבָא דָּרֵיךְ בַּתְרֵיהּ, מַה כְּתִיב בּוֹ בַּסּוֹף (משלי כג, לב): אַחֲרִיתוֹ כְּנָחָשׁ יִשָּׁךְ וגו', מַה צִּפְעוֹן זֶה מַפְרִישׁ בֵּין מִיתָה לְחַיִּים, כָּךְ הִפְרִישׁ הַיַּיִן בֵּין אָדָם לְחַוָּה, דְּאָמַר רַבִּי יְהוּדָה בַּר אִלְעָאי אוֹתוֹ הָעֵץ שֶׁאָכַל מִמֶּנּוּ אָדָם הָרִאשׁוֹן עֲנָבִים הָיוּ (דברים לב, לב): עֲנָבֵמוֹ עִנְבֵי רוֹשׁ וגו', הַלָּלוּ הֵבִיאוּ מְרִירוּת לָעוֹלָם. דָּבָר אַחֵר, וּכְצִפְעֹנִי יַפְרִשׁ, מַה צִּפְעוֹן זֶה מַפְרִישׁ בֵּין מִיתָה לְחַיִּים, כָּךְ הִפְרִישׁ הַיַּיִן בֵּין נֹחַ לְבָנָיו לְעַבְדוּת, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית ט, כא): וַיֵּשְׁתְּ מִן הַיַּיִן וַיִּשְׁכָּר וַיִּתְגַּל, שֶׁמִּתּוֹךְ כָּךְ אָמַר (בראשית ט, כה): אָרוּר כְּנָעַן. דָּבָר אַחֵר, וּכְצִפְעֹנִי יַפְרִשׁ, כָּךְ הִפְרִישׁ הַיַּיִן בֵּין לוֹט לִבְנוֹתָיו לְמַמְזְרוּת, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית יט, לג): וַתַּשְׁקֶיןָ אֶת אֲבִיהֶן יַיִן, שֶׁמִּתּוֹךְ כָּךְ (בראשית יט, לו): וַתַּהֲרֶיןָ שְׁתֵּי בְנוֹת לוֹט מֵאֲבִיהֶן. דָּבָר אַחֵר, כְּצִפְעֹנִי יַפְרִשׁ, מַה צִּפְעוֹן זֶה מַפְרִישׁ בֵּין מִיתָה לְחַיִּים, כָּךְ הִפְרִישׁ הַיַּיִן בֵּין אַהֲרֹן וּבָנָיו לְמִיתָה, דְּתָנֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן לֹא מֵתוּ בָּנָיו שֶׁל אַהֲרֹן אֶלָּא עַל שֶׁנִּכְנְסוּ שְׁתוּיֵי יַיִן לְאֹהֶל מוֹעֵד. רַבִּי פִּנְחָס בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי אָמַר מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה לוֹ בֶּן בַּיִת נֶאֱמָן, מְצָאוֹ עוֹמֵד עַל פֶּתַח חֲנֻיּוֹת, וְהִתִּיז אֶת רֹאשׁוֹ בִּשְׁתִיקָה, וּמִנָּה בֶּן בַּיִת אַחֵר תַּחְתָּיו, וְאֵין אָנוּ יוֹדְעִים מִפְּנֵי מָה הָרַג אֶת הָרִאשׁוֹן, אֶלָּא מִמַּה שֶּׁמְּצַוֶּה אֶת הַשֵּׁנִי וְאָמַר לֹא תִכָּנֵס בְּפֶתַח חֲנֻיּוֹת, אָנוּ יוֹדְעִין שֶׁמִּתּוֹךְ כָּךְ הָרַג הָרִאשׁוֹן, כָּךְ (ויקרא ט, יב): וַתֵּצֵא אֵשׁ מִלִּפְנֵי ה' וַתֹּאכַל אוֹתָם, וְאֵין אָנוּ יוֹדְעִים מִפְּנֵי מָה מֵתוּ, אֶלָּא מִמַּה שֶּׁמְּצַוֶּה אֶת אַהֲרֹן וְאָמַר לוֹ (ויקרא י, ט): יַיִן וְשֵׁכָר אַל תֵּשְׁתְּ, אָנוּ יוֹדְעִין מִתּוֹךְ כָּךְ שֶׁלֹּא מֵתוּ אֶלָּא מִפְּנֵי הַיָּיִן, לְכָךְ חִבְּבוֹ הַכָּתוּב לְאַהֲרֹן וְיִחֵד אֵלָיו הַדִּבּוּר בִּפְנֵי עַצְמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: יַיִן וְשֵׁכָר אַל תֵּשְׁתְּ.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 21 עמודים.
- לקוטי שיחות כרך ל וישלח י"ט כסלו חגיגה יא, ב ואילך
- לקוטי שיחות כרך לג חג השבועות שיחה א חגיגה יא, ב
- לקוטי שיחות כרך לג חג השבועות שיחה א חגיגה יא, ב
- לקוטי שיחות כרך א נח שיחה א חגיגה יא, א
- לקוטי שיחות כרך יג הוספות - שיחות ומכתבים שיחה יג חגיגה יא, א
- לקוטי שיחות כרך כב בהר-בחוקותי שיחה א חגיגה יא, ב
- תורת מנחם שיחת יום ג', י"ח תשרי, ב' דחוה"מ סוכות ה'תשי"ג חגיגה יא, ב
- תורת מנחם שיחת ש"פ בראשית, מבה"ח וער"ח מרחשון ה'תשי"ג חגיגה יא, א
- תורת מנחם שיחת ש"פ וישב, כ"א כסלו ה'תשי"ד חגיגה יא, ב
- תורת מנחם שיחת ש"פ חיי שרה, מבה"ח כסלו, ה'תשט"ז חגיגה יא, ב
- תורת מנחם שיחת ש"פ תזריע, פרשת החודש, ר"ח ניסן, ה'תשכ"ה חגיגה יא, ב
- תורת מנחם שיחת ש"פ וישב, נר הראשון ושבת חנוכה, מבה"ח טבת, ה'תשכ"ג חגיגה יא, ב
- תורת מנחם שיחת ש"פ בראשית, מבה"ח מרחשון, ה'תשכ"ז חגיגה יא, ב
- תורת מנחם ש"פ במדבר, מבה"ח סיון, ה'תשכ"ז חגיגה יא, ב
- תורת חיים שמות ח"א פרשת בא להבין שרש ענין פסח ומצה מאותו ספר חגיגה יא, ב
- שולחן ערוך אורח חיים חלק ג הלכות פסח: תצד סדר תפלת חג השבועות ה חגיגה יא, ב
- ספר השיחות ב, י"ב תמוז, ה'תש"ח חגיגה יא, ב
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות פסח - ח"ו (סי' תפז-תצד) תצד סדר תפלת חג השבועות חגיגה יא, ב
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ג (סי' רסז-ש) רפד דין ההפטרה וברכותיה חגיגה יא, ב
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ז (סי' שמה-שסה) שמט דין ארבע אמות ברשות הרבים חגיגה יא, א
- תורת מנחם י"ב תמוז, ה'תש"ל חגיגה יא, סע"ב