שיוך משוער לקטע
לקוטי שיחות כרך לה וירא שיחה א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ה, ט
אמנם בקטן שנתגדל, כיון שקטן פטור מכל התורה כולה, ולא שייך בי' (בהיותו קטן) שום סרך של חיוב מה"ת, והתחלת
34 הראשונים נחלקו בקטן שהגיע לחינוך אם הוא כמחוייב בדבר מדרבנן, דלדעת רש"י (ברכות מח, א) והרמב"ן (הובא בר"ן ספ"ב דמגילה) מצוות שעושה הקטן משום חינוך "לאו מצוה דידי' אלא דאבוה, דאיהו לא מיחייב במצות כל עיקר", ולדעת התוס' (ברכות שם) והר"ן (הנ"ל) מיקרי מחוייב בדבר מדרבנן ויכול להוציא את הגדול שאכל שיעורא דרבנן [ednref_18_*]. ובמ"א נת' שיש לתמוה על שיטת תוס' ודעימי', דכיון שמה"ת אין הקטן בר דיעה ולא שייך בי' שום גדר של חיוב, איך יחולו עליו חיובים מדרבנן (וגם אין סיבה שיטילו עליו חכמים חיובים כיון דמצד חינוך די אם כל החובה מוטלת על האב). ונתבאר דגם לשי' תוס' תחילת חלות החיוב היא רק על האב, אלא דכיון דגוף החיוב הוא שהאב ישפיע ויכריח שהבן עצמו יעשה המצוה, הרי למעשה איכא
חיוב בעשי' זו, ולכן מקרי מחוייב בדבר, דאף שאין החובה בעשי' זו על הבן עצמו כ"א על אביו, סו"ס עשיית הקטן היא עשי' של חיוב. — ראה בארוכה לקו"ש חי"ז ע' 234 ואילך.
[edn_17_*] ולהעיר שמיישב שם (ע"פ חידושו דיש נפק"מ בין המ"ע) דברי התוס' בקידושין (כט, א) דאמאי מילה לא הוי מ"ע שהזמ"ג דהא אינו נימול בלילה. ויל"ע אם מתאים עם המבואר בפנים ההערה.
[edn_18_*] וכ"מ דעת הרמב"ם שפסק בהל' ברכות פ"ה הט"וטז "בן מברך לאביו", וכן הוא לשונו בכ"מ (מצויין לעיל הערה 1) דקטן חייב בציצית, בסוכה וכו' — ראה בארוכה בלקו"ש הנסמן בפנים ההערה.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך ד הוספות - שיחות ומכתבים שיחה נג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג
וכן מה שאנו רואים בזה את גדול חכמתו של כמאמר רז"ל בוצין בוצין מקטפיה ידיע
7 ברכות מח, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך טו וירא-כ' מ"ח שיחה א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג
אצל הרבי נ"ע, בהיותו קדוש מבטן, נשיא בן נשיא, ניכרה כבר בקטנותו גדלותו לעתיד (כמאמר חז"ל "בוצין בוצין מקטפי' ידיע" ), ומובן שכבר אז הוא היה בר־דעת יותר מאחרים, ואפילו מגדולים – וכיצד ניתן אפוא להסיק ממנו לגבי חינוך כל ילד יהודי, בעוד אשר "שיעור החינוך" הוא "בכל תינוק לפי חריפותו וידיעתו"?
10 ברכות מח, רע"א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך יז קדושים שיחה ד
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ט
לדעת רש"י והרמב"ן מצוות החינוך (מדרבנן) היא "לאו מצוה דידיה (של הקטן) אלא דאבוה (של אביו), שאיהו לא מיחייב במצוות כל עיקר", ולכן אין קטן יכול להוציא גדול ידי חובתו בברכת המזון וכדומה, אף כאשר הגדול חייב בכך רק מדרבנן, לעומת זאת, לדעת ה"תוספות" והר"ן, קטן שהגיע לגיל חינוך חייב בכך מדרבנן, ולפיכך הוא יכול להוציא ידי חובתו דרבנן, כשאכל שיעור.
19 ברכות מח, א ד"ה עד שיאכל . וראה בכל הבא לקמן שד"ח כללים מערכת ח' כלל ס. קובץ יגדיל תורה ברוקלין, אייר תשל"ז סי' לח (תשובה מהרא"י מץ דעיר האראד ישן, מחסידי הצ"צ). ועוד.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך כ וירא שיחה א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג
אף הסיפורים שארעו בילדותם, הרי מעצם העובדה שרבותינו נשיאינו סיפרו אותם – ובמיוחד לפי מאמר חז"ל "בוצין בוצין מקטפין ידיע" – מובן, שלא זו בלבד שניתן ללמוד מהם הוראה לגבי עבודת ה', כפי שצריך ללמוד מכל דבר שרואים או שומעים, אלא יש בהם תוכן מיוחד, שצריך ללמדו ולהבינו.
4 ברכות מח, רע"א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם תשט"ז שיחת ליל ג' דחול המועד סוכות
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג
כ"ק מו"ח אדמו"ר סיפר פעם אודות הרה"צ מרוז'ין, שבילדותו, כשהתחיל בלימוד החומש, עוד לפני שהגיע לכיתה שבה היו לומדים חומש עם רש"י, הרי מכיון ש"בוצין בוצין מקטפי' ידיע" , הי' מקשה את כל השאלות והקושיות שמקשה רש"י על החומש.
196 ברכות מח, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ה' פ' בלק, י"ב תמוז, ה'תשכ"ו
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג
וכיון שכבר הי' אז הענין ד"בוצין בוצין מקטפי' ידיע" , למרות שעוד לא הגיע לגיל שש שנים, הנה בשעה שרבינו הזקן הי' מניח תפילין ומתפלל, הי' גם הוא לובש את ה"תפוחי אדמה" שעשה בצורת תפילין ומתנענע, כל משך הזמן שרבינו הזקן הי' עסוק בתפלתו.
823 ברכות מח, רע"א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת* ש"פ האזינו, י"ג תשרי, ה'תשכ"ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג
וכן גם בנוגע לסיפור הנ"ל, הנה נוסף על מה שאנו רואים בזה את גודל חכמתו של כ"ק אדמו"ר מהר"ש גם בימי ילדותו, כמאמר רז"ל "בוצין בוצין מקטפי' ידיע" ,
89 ברכות מח, א.
*
) כ"ק אדמו"ר שליט"א אמר זאת בקול שקט ובהבלעה (המו"ל).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ב' פ' בשלח, יו"ד שבט, ה'תשכ"ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג
ידוע המאמר "בוצין בוצין מקטפי' ידיע" , שלכן מצינו בפרט אצל אנשים כלליים, נשמות כלליות, שהי' נוגע מעמדם ומצבם בקטנותם, כיון שכבר אז ניכר כיצד יתפתחו לאחרי זמן, בגדלותם.
61 ברכות מח, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ בלק, י"ז תמוז (נדחה), ה'תשכ"ח
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג
– בודאי לא הי' בעל הגאולה ככל הנערים בגיל זה, שהרי היתה לו זכות אבותיו ואבות אבותיו כו', אשר "ברא כרעא דאבוה" , ו"בוצין בוצין מקטפי' ידיע" , אבל אעפ"כ, ע"פ תורה, גיל שש שנים הוא רק התחלת ענין החינוך .
1662 ברכות מח, רע"א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ ויחי, י"ד טבת, ה'תשל"ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג
בנוגע לשאלה – הנה למרות שהילד ששאל שאלה זו הי' הצ"צ , שעוד בקטנותו ניכרו כבר מעלותיו המיוחדות, כמארז"ל "בוצין בוצין מקטפי' ידיע" , הרי ענין זה הי' רק באופן שניכר שעתיד להיות גדול כו', ואילו בינתיים הי' עדיין ילד קטן, ורק הי' גנוז בו מה שיתגלה לאחרי שיגדל.
233 ברכות מח, רע"א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ במדבר, מבה"ח וער"ח סיון, ה'תשל"ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג
ולהעיר גם מסיפור כ"ק מו"ח אדמו"ר אודות הרה"צ ר' ישראל מרוזין, שבהיותו ילד קטן שלא הי' שייך עדיין ללמוד חומש עם פירוש רש"י, הנה מצד גודל החריפות שלו, "בוצין בוצין מקטפי' ידיע" , הי' שואל את המלמד כל קושיא שרש"י מתעכב עלי', אך כשהגיע לפסוק "ויחלום והנה סולם גו' והנה מלאכי אלקים עולים ויורדים בו" – שבו מפרש רש"י "עולים תחלה ואח"כ יורדים (אף שלכאורה הוצרך לומר יורדים ועולים, דכיון שמושבם של המלאכים למעלה, צריכים תחילה לרדת), מלאכים שליווהו בארץ, אין יוצאים חוצה לארץ, ועלו לרקיע, וירדו מלאכי חוצה לארץ ללוותו" – לא שאל מאומה.
1837 ברכות מח, רע"א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות ברכות השחר נה דיני קדיש ה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
ה יש מתירין לומר דבר שבקדושה בט' וצירוף עבד או אשה או קטן לפי שעל כל עשרה בני ברית השכינה שורה אלא שאינו כבוד שמים לומר דבר שבקדושה בפחות מט' בני מצות שט' נראים כעשרה ובלבד שיהיה הקטן יותר מבן ו' שנה ויודע למי מתפללין שפחות מבן שש אע"פ שיודע אין דעתו כלום שהרי לא הגיע לעונת הפעוטות והרי הוא כמו שאינו בן דעת ויש אומרים שאין אשה ועבד או קטן מצטרפים בשום ענין אלא צריך שיהו כל עשרה זכרים בני חורין גדולים שהביאו ב' שערות ובפחות מכן אין השכינה שורה ואין אומרים דבר שבקדושה ואפילו ע"י ספר תורה שביד הקטן אין לצרפו וכן עיקר ואעפ"כ אין למחות באותן שנוהגין להקל בשעת הדחק לצרפו ע"י חומש שבידו או אפילו בלא חומש כיון שיש להם על מי שיסמכו ומכל מקום לא יאמרו אלא ברכו וקדיש שהוא חיוב אבל לא קדיש שאחר עלינו שאינו אלא מנהג:
מה ר"ת (תוס' ברכות מח, א ד"ה ולית . תשובתו שהובאה בתוס' רבינו יהודה שירליאון ברכות מז, ב. או"ז ח"א סי' קצו. רא"ש פ"ז דברכות סי' כ) ורז"ה (המאור הקטן ברכות שם) כריב"ל ברכות מז , ב. דעה הא' בשו"ע ס"ד.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות ברכת המזון קצז דין צירוף לזימון ג' או עשרה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ז
ויש אומרים שמי שלא אכל כדי שביעה אינו מוציא את מי שאכל כדי שביעה וטוב לחוש לדבריהם לכתחלה שאם בני חבורה מקצתם אכלו כדי שביעה ומקצתם לא אכלו כדי שביעה מברך אחד מהאוכלים כדי שביעה ויוצאים האחרים אלא א"כ שהאוכלים כדי שביעה אין בהם מי שיודע לברך אזי יברך מי שאכל כזית ויוציא את כולם ידי חובתם (אם היה שבע כבר קודם שאכל הכזית שאי אפשר לו להביא עצמו לידי חיוב של תורה ע"י שיאכל יותר אבל אם אפשר לו לאכול יותר יש לחוש לסברא האחרונה):
נח בה"ג ברכות פ"ז. הובא ברש"י ותוס' ורא"ש שם. ועי' רבינו יונה ברכות מח, א ד"ה ובהא דאמרינן, ו ב"י סוף ד"ה כתב בה"ג, שכן נראה דעת הרמב"ם בהל' ברכות פ"ה הט"ז. לחם חמודות ברכות פ"ז אות נט מסתימת האחרונים.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
אגרות קודש אדמו"ר הזקן אגרת ח
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ז
ובאמת יחידאה הוא ולגרמי' הוא דעבד , ואין היחיד מכריע את הרבים אשר אתנו , ומי לנו גדול מרבי אליעזר הגדול, שאם היו כל חכמי ישראל בכף שני' מכריע את כולם, ואף על פי כן נמנו ורבו עליו וברכוהו.
522 ולגרמי' הוא דעבד : ע"פ ברכות מח, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות ברכות השחר וקריאת שמע הלכות ברכות השחר נה דיני קדיש
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
ה יש מתירין לומר דבר שבקדושה בט' וצירוף עבד או אשה או קטן , לפי שעל כל עשרה בני ברית השכינה שורה, אלא שאינו כבוד שמים לומר דבר שבקדושה בפחות מט' בני מצות, שט' נראים כעשרה.
680 ר"ת בתוס' ברכות מח, א ד"ה ולית (הלכה כרבי יהושע בן לוי דאמר, קטן ממש עושין אותו סניף לעשרה), והוא בתשובתו שבתוס' רבי יהודה ברכות מז, ב ובאור זרוע ח"א סי' קצו (השיב ר"ת זצ"ל, אשר שאלת מנין לנו להשלים קטן לעשרה ומאימתי זמן צירוף השלמתו. נראה בעיני כי מצטרף אפילו אינו יודע למי מברכין ולמי מתפללין אלא מוטל בעריסה, מצטרף לעשרה, מדאמר רבי יהושע בן לוי, אף על פי שאמרו קטן המוטל בעריסה, דהיינו אינו יודע למי מברכין ולמי מתפללין, אין מזמנין עליו , אבל עושין אותו סניף לעשרה. סניף היינו לברכת המזון לעשרה בשם, ולעשרה שמתפללין משום דבר שבקדושה. וכן עבד אחד משלים ... וכן פירש רבינו האיי גאון זצ"ל דקטן עולה למנין י'), ורז"ה בהמאור ברכות לה, ב (והא דאמר ר' יהושע בן לוי, דאע"פ שאמרו קטן המוטל בעריסה אין מזמנין עליו אבל עושין אותו סניף לעשרה, הלכה היא), כריב"ל ברכות מז , ב (אמר רבי יהושע בן לוי, אף על פי שאמרו קטן המוטל בעריסה אין מזמנין עליו , אבל עושין אותו סניף לעשרה). דעה הא' בשו"ע ס"ד (יש מתירין לומר דבר שבקדושה בתשעה וצירוף קטן ).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות ברכות השחר וקריאת שמע הלכות ברכות השחר נה דיני קדיש
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
ובלבד שיהיה הקטן יותר מבן ו' שנה ויודע למי מתפללין, שפחות מבן שש אע"פ שיודע אין דעתו כלום, שהרי לא הגיע לעונת הפעוטות, והרי הוא כמו שאינו בן דעת.
686 שו"ת ריב"ש סי' תנא (אפילו לדברי המתירין בתפלה צריך שיהא בן דעת ויודע למי מברכין ולמי מתפללין, שיהא בן תשע או בן עשר, כמו שכתב ה"ר אלפסי ז"ל [ברכות לה, רע"ב]. או לכל הפחות גדול מבן שש. אבל קטן מבן שש, אפילו הוא חריף ויודע למי מברכין ולמי מתפללין, אינו כלום, שהרי לא הגיע לעונת הפעוטות, והרי הוא כמי שאינו בן דעת), כרב נחמן שם מח, א (אמר רב נחמן , קטן היודע למי מברכין , מזמנין עליו ). שו"ע שם (קטן שהוא יותר מבן שש ויודע למי מתפללין).
וראה לקמן סי' קנט ס"כ (ואם הנותן הוא פחות מבן שש, יש מי שאומר שדינו כקוף, לפי שאין בו דעת כלל ואין כוונתו כוונה). סי' קצט ס"ט (יש אומרים שקטן היודע למי מברכין מזמנין עליו . והוא שיגיע לעונת הפעוטות, שהוא כבן ט' או בן י', כל אחד לפי חריפותו. ולכל הפחות גדול מבן ו' אם הוא חריף ויודע מעצמו בלי שילמדוהו למי מברכין . אבל פחות מבן ו', אף על פי שהוא חריף ויודע מעצמו אינו כלום, שהרי לא הגיע לעונת הפעוטות והרי הוא כמי שאינו בן דעת). הל' שחיטה סי' ב קו"א א (דאיכא מאן דאמר דקטן פחות מבן שש דינו כקוף לענין נטילת ידים, כמ"ש רמ"א באו"ח סי' קנ"ט ... בעינן כוונת נותן, וקטן בציר מבר שית אין לו כוונה, והוי ליה כקוף בעלמא).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
נר מצוה ותורה אור שער היחוד קלב, ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג
פרט מכללות אור ההיולי הזה ירד ברבוי השתלשלות בעצמותו עדיין בבחי' א"ס עד שבא זה הרצון לבחי' נו"ה בחיצוניות כלי הלב דהיינו חיצוניות מדו' שבמל' דא"ס הגם ששם למעלה מעלה מבחי' הגבלת אורו' בכלי' כו' אלא הכל בבחי' א"ס ממש כששיער בעצמו כו' ואח"כ נתצמצם וירד ע"י בחי' קו בע"ס דעגולים כו' עד בחי' כתר דא"ק שהוא מקור הרצון הנעלם שבא לידי גלוי רצון לרצון בכתר דע"י כו' עד בחי' רצון ותענוג שבאו"א שמתצמצמי' ברצון ושכל והשגה ג"ר דחו"ב כו' עד בחי' מדות ז"ת דבינה עד בחי' קטנות מוחין דנה"י דאו"א בז"א כנ"ל ומשם מתצמצם עוד בג' מדריגות דחב"ד חג"ת דז"א כו' עד בחי' חיצוניות הכלי' דנו"ה שבבחי' הבל החזה כו' שם מסתיים אור הרצון הפשוט שהיה כלול בהעלם עצמו' חפץ חסד ההיולי כו' והרי מכל רבוי פרטי ההשתלשלות הזאת נעשה ונמשך בבת א' מרצון שעלה בהעלם העצמות עד שבא במורגש בהבל הלב משום דאיהו וחיוהי וגרמוהי חד פי' איהו בחי' עצמו' אא"ס ממש וחיוהי בחי' ע"ס דהעלם וגלוי כשלהבת כו' עד ע"ס דז"א כו' וגרמוהי בחי' הכלים דז"א חד הכל בבחי' א"ס עדיין כי גם שבחי' הכלים המגבילים למדות חיצוניות דלב דז"א הן בתכלי' הקטנות לגבי ערך רוממות עצמות המדות שבבחי' מל' דא"ס מ"מ נחשב בחי' סוף לראש וכמ"ש קורא הדורות מראש כו' וסיומן בסוף הוא בבחי' קטנות המדות דז"א ולכך נק' ז"א קטנות הפנים כאנפי זוטרי דתינוק קטן לגבי בחי' אנפי רברבי זקן שקנה חכמה כו' שזה תכלית הקטנות במוחין וזה תכלית הגדלות מ"מ משתווי' בערך אדם רק שזה נק' אדם קטן וזה נק' אדם הגדול כו' אבל ציור אופניו א' הוא כי בקטן מדותיו ג"כ ע"פ שכל ורצון הנעלם כו' רק שבא בתכלי' הקטנות מאד ובאדם הגדול מדותיו גדולי' עפ"י רוחב שכלו ורצונו הרמה ונשגבה ביותר כו' כך ערך קטנות המדות דז"א שהם המדו' שמצומצמין בקטנו' השכל דנו"ה כו' לגבי בחי' א"א שנק' אנפי רברבי גדלות הפנים והמוחין דזקן שקנה חכמה ממקור החכמה הנעלמה שלמעלה מקרומא כו' שהוא בחי' שכל הנעלם שברצון הנעלם כו' שהוא שרש הנאצלים כו' וכן גם המדות שברצון ושכל הנעלם דא"א הוא בבחי' קטנות הערך לגבי בחי' אדם הגדול יותר והוא בחי' א"ק שנק' אדם דבריאה כו' (וכידוע דז"א נק' אדם דעשיה וא"א נקרא אדם דיציר' וא"ק אדם דבריאה ובכ"א יש ע"ס בהעלם וגלוי כו' וכמ"ש לכבודי שהוא מל' דא"ס בראתיו א"ק יצרתיו ע"י וא"א אף עשיתיו בחי' ז"א שנאמ' בו נעשה אדם בצלמינו כו') והוא עד"מ ציור קוין שעושין בקטנות לדבר גדול כמו דמיון המפה לכדור הארץ כו' שעכ"ז יש בציור זה הכל לא נעדר אפי' כקש"י כו' רק שהוא בקטנות מאד ומה שמצוייר בו קו קטן בכדור הארץ הוא אורך נהר ת"ק פרסא וכה"ג כו' וכך עד"מ המדות דקטנות דתינוק לגבי מדות דזקן בן ע' כו' וכמו כח המוליד בדומה לו כו' (וכמ"ש במ"א בענין בוצין בוצין כו') וכך הוא בחי' המדות דאדם דאצי' דגם שבאים בצמצום היותר אחרון לגבי בחי' המדות דא"ק וא"א כו' אבל מ"מ הכל א' רק שבא מן בחי' האריכות היותר מופלג אל הקיצו' היותר מופלג (וז"ש מה שמו מה שם בנו מה שמו מ"ה דא"ק מה שם בנו בחי' ז"א כו' וכמ"ש בכמה דוכתי) והיינו כללות ההתבוננו' בכל אשר חפץ ה' בעצמות אא"ס ממש עשה בשמים שהוא בחי' ז"א אש ומים חו"ג דקטנות דאצי' כו' (עד בחי' שמים
22 בוצין בוצין : ברכות מח, א. ראה גם סידור ערב שבת קסד, ד. מאמרי אדה"א קונטרסים ע' רז.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
פלח הרמון תזריע סוד הוי' ליראיו
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג
כי מוחין דגדלות מורה על התגלות כל הפרטים מהעלם אל הגילוי, וקטנות מורה על העלם כל הפרטים כאשר לא באו לידי גילוי כענין בוצין בוצין מקטפי' ידיע' שניכר שיהי' חכם ואעפי"כ לא יוכל להתחכם מחמת שכל פרטי החכ' שבו נעלמים במקורם כו' וד"ל.
28 בוצין בוצין מקטפי' ידיע' : ברכות מח, א. ראה גם סידור ערב שבת קסד, ד. מאמרי אדה"א קונטרסים ע' רז.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
על הדף
לקוטי שיחות כרך ל ויגש שיחה א
מקור מפורש
בדף זה
לפי שבמצות שהן חובה כל ישראל ערבים זה בזה וגם הוא נקרא מחויב בדבר כשחבירו לא יצא י"ח עדיין" — והיינו מפני ש"גדר דערבות משום שכל ישראל הוה כמו מין יחיד", "גוף אחד ומציאות אחת" (כי כל ישראל הם גדר ציבור, שאינו רק צירוף של ריבוי פרטים אלא שכל הציבור הוא מציאות אחת),
27 ל' אדה"ז בשו"ע או"ח סקס"ז סכ"ג. ועד"ז הוא שם סקצ"ז ס"ו מתוד"ה עד ברכות מח, סע"א בסופו (ע"ב), במה שהגדול יכול להוציא אחר בברהמ"ז גם כשלא אכל כלל. ולהעיר מריטב"א קידושין כז, א ד"ה גמרא אמר עולא, לענין גלגול שבועה ד"בעלמא קיי"ל דאין ב"ד פותחין לו לגלגל (שבועה) עד דטעין תובע. . שאני סוטה דהוי איסורא וכל ישראל ערבין זל"ז ומחייבי לאפרושי מאיסורא ובעלי דבר חשיבי". וראה קרית ספר להמבי"ט בהקדמה פ"ז הדרך הא'.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך לג בהעלותך שיחה ג
מקור מפורש
בדף זה
דהנה בפרש"י לש"ס פי' "בוצין" — "דלעת", ולא מצינו ש"דלעת" קשה למניקות.
42 ברכות מח, רע"א. סוכה נו, ב. — ותוס' (סוכה שם) פליגי על רש"י (ע"פ התרגום כאן).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך לא משפטים שיחה ב
מקור מפורש
בדף זה
א) דהוי פרט בשביתת הישראל,
32 וע"ד שמצינו שני האופנים במצות חינוך[ednref_23_*] אם הוי מצות האב, או דהוי מצות הבן — ראה רש"י ותוס' ד"ה עד שיאכל ברכות מח, א. וראה לקו"ש חי"ז ס"ע 233 ואילך. וש"נ.
[edn_23_*] ) להעיר משו"ת הרשב"א ח"א שם: דומי' דקטן שאין ב"ד מצווין להפרישו רק בעושה ע"ד אביו כו'. ועד"ז בחידושיו שם: וכאותה שאמרו בשבת קטן שבא לכבות כו'.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך לא משפטים שיחה ב
מקור מפורש
בדף זה
ב) השביתה שייכת (גם) לבן האמה והגר תושב עצמם, שעבדו של ישראל וגר תושב השייך לו, חל חיוב על גופם להיות במצב של שביתה ("וינפש") ביום השבת.
32 וע"ד שמצינו שני האופנים במצות חינוך[ednref_23_*] אם הוי מצות האב, או דהוי מצות הבן — ראה רש"י ותוס' ד"ה עד שיאכל ברכות מח, א. וראה לקו"ש חי"ז ס"ע 233 ואילך. וש"נ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך לה תוכן ומפתח
מקור מפורש
בדף זה
ברכות מח, א) ענין ירידה צורך עלי' בהסתלקות ואבילות יישוב הסתירה בין ב' ההלכות דאין מתקשין יותר מדאי וכל מי שאינו מתאבל הרי זה אכזרי; ב' ענינים בפטירה:
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך לז הוספות - שיחות ברכת כ"ק אדמו"ר שליט"א לאנ"ש שיחיו שברכו אותו
מקור מפורש
בדף זה
ואע"פ וואָס אויך די כלי און גוף איז "איש האלקים", וועלכער איז אַ שם קדוש של הקב"ה — איז דאָס אָבער (כמגן) בהעלם, וואָרום די כוונה איז אַז אַ איד זאָל דאָס מגלה זיין דורך זיין עבודה ("מעשה ידינו", ניט נהמא דכסופא ח"ו) פון גילוי אור הנשמה בהגוף, אַז די נשמה שלו זאָל פועל'ן און איבערמאַכן דעם גוף, ביז מגלה זיין ווי דער גוף איז אַ כלי צו דעם אור הנשמה, "חלק אלוקה ממעל ממש", משם הוי', און אויך מגלה זיין די מעלה אין דעם גוף (משם אלקים) עצמו.
70 להעיר, שסיום וחותם כל ספר תהלים (ד"הכל הולך אחר החיתום" — ברכות יב, א) הוא "כל הנשמה תהלל יה הללוי'" (וראה שם מח, א: איזה דבר שהנשמה נהנית ממנו ולא הגוף כו'. ועוד).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך י ויחי שיחה א
מקור מפורש
בדף זה
8 ראה לקו"ש ח"א ע' 24. ח"ה ע' 86 ואילך. 9 ברכות מח, רע"א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך יד האזינו - שבת תשובה שיחה א
מקור מפורש
בדף זה
וגם לרעת התוס' (ברכות מח, א ר"ה עד שיאכל) דהקטן גקרא ,מחויב בדבר מדרבנן" -- מובן שאין לומר שבו החיוב בשלמותו.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך טז שמות שיחה ג
מקור מפורש
בדף זה
וכדי שענין זה, שמטילים תפקיד על אדם אשר לכאורה אינו ראוי לכך, רק משום שהוא חביב ומוצא חן בעיני הממנה, יתקבל ויובן טוב יותר [ובמיוחד כיון שהדוגמא המובאת לעיל מיוסף אינה דומה לעניננו, שהרי יוסף היה לפחות בן 17־18, ואילו משה לא היה יותר מאשר בן 11 או 12 שנים, כדלעיל] מציין רש"י שאומר המאמר הוא "רבי יהודה ברבי אלעאי":
36 אף שאפשר להיות ראוי לזה מצד דעת, כמו שמצינו דעת בגיל ג' שנה ברבקה (וכנ"ל הערה 21). או במרים שהייתה מילדת (פועה ומדברת והוגה לולד כדרך הנשים כו'), ומספקות להילדים מים ומזון (פרשתנו א, טו. יז ובפרש"י), והייתה בגיל ה בערך* [ולהעיר ממנשה שהי' מליץ דיוסף (פרש"י מקץ מב, כג), ולא הי' יותר מגיל שבע]. אבל מינוי קטן לגדולה הוא לכאורה ענין של בזיון שרים אחרים. [ולהעיר מהגירסא בדפוס שני דרש"י "שמינהו פרעה שר על ביתו". ובקה"ר פ"ט, יא: ויגדל משה ויצא אל אחיו מהו ויגדל שהייתה גדולתו להכניס ולהוציא]. וצע"ק מבצלאל שהי' בן יג שנה כשהי' ממונה על מלאכת המשכן ("ואמלא אותו רוח אלקים בחכמה גו' לחשוב מחשבות גו' נתתי אתו אהליאב גו'" – תשא לא, ג ואילך) – סדר הדורות (ב"א תלו. תמח ד"ה דורות). ומוכרח גם ע"פ פשוטו של מקרא שלא הי' למעלה מגיל זה. ובכל אופן (גם את"ל שאי"ז דומה למינוי על צבור וכיו"ב) צ"ע ממלכים ב (יב, א. דהי"ב כד, א) "בן שבע שנים יהואש במלכו": מלכים שם (כב, א) ודה"י שם (לד, א־ג) "בן שמונה שנה יאשי' במלכו" (וראה פדר"א פי"ז (יל"ש מלכים א רמז רא בתחלתו) "וכי נער בן שמונה שנה מה הוא דעתו אלא כו'"): וראה שבת נו, סע"ב. ס"ח סי' תרצ"ב ובנ"כ. נ"כ: שו"ע או"ח סו"ס שמג ושו"ע חו"מ סשמ"ט** ס"ג. ועוד. ובנוגע לשלמה: "בן י"ב שנה הי' שלמה במלכו" (סדר עולם רבה פי"ד. רש"י דהי"א כב, ה. וראה סה"ד ב"א תתקכג). אלא דשאני, שהנ"ל הם בני מלך ודבית דוד, ויהוידע השתתף בהנהלת המלוכה דיהואש (ראה מלכים שם פרק יא. דה"י שם פרק כג) ושלמה הוא החכם מכל אדם (מ"א ה, יא) ובוצין מקטפי' ידיע (ברכות מח, א) ומקודם הובטח לבת שבע (מלכים שם א, יג. יז. ל), וגם בנבואה (דה"א כב, ט־יוד. וראה רד"ק למ"א שם, יג). ועוד.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך טז תרומה שיחה ד
מקור מפורש
בדף זה
וידוע השקו"ט אם הקטן נק' מחוייב בדבר או שרק האב חייב לחנכו, בפרש"י ותוס' ברכות מח, א. ועוד. ואכ"מ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך יז קדושים שיחה ד
מקור מפורש
בדף זה
לדעת רש"י והרמב"ן מצוות החינוך (מדרבנן) היא "לאו מצוה דידיה (של הקטן) אלא דאבוה (של אביו), שאיהו לא מיחייב במצוות כל עיקר", ולכן אין קטן יכול להוציא גדול ידי חובתו בברכת המזון וכדומה, אף כאשר הגדול חייב בכך רק מדרבנן, לעומת זאת, לדעת ה"תוספות" והר"ן, קטן שהגיע לגיל חינוך חייב בכך מדרבנן, ולפיכך הוא יכול להוציא ידי חובתו דרבנן, כשאכל שיעור.
22 ברכות מח, א ד"ה על שיאכל. וראה לשון התוס' שם כ, סע"א ד"ה וקטנים.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך יט חג הסוכות שיחה ג
מקור מפורש
בדף זה
[ובמיוחד לפי דברי ה"ראשונים" הסוברים שלמרות שחובת החינוך של קטן שהגיע לחינוך מוטלת על המחנך, בכל זאת אין הקטן פטור, אלא הוא נקרא חייב במצות מצד מצות החינוך]
22 תוד"ה ור"י ברכות טו, א. ד"ה עד – שם מח, א. ד"ה ור"י מגילה יט, ב. וראה כס"מ להל' חו"מ פ"ו ה"י שכ"נ מר"ן מגילה שם. ועוד. וראה בהנסמן בהערה הקודמת.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך כ הוספות - שיחות שיחה ג
מקור מפורש
בדף זה
4 ברכות מח, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך כא הוספות - שיחות שיחה ב
מקור מפורש
בדף זה
3 ברכות מח, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם יום ב' דחג הסוכות, ה'תשט"ז
מקור מפורש
בדף זה
והגם שיש מקום לומר שהשינוי הוא רק מצד הכלים, והיינו שכח השכל ישנו גם בקטן, ולכן בוצין בוצין מקטפי' ידיעא, אלא להיות שהכלים שלו הם קטנים לכן הוא בהעלם, הרי מ"מ, מזה גופא שהשכל מקבל שינויים ע"י הכלים עכ"פ, מוכח שהוא לבוש בלבד, וראי' לזה, שהחיות שהוא עצמי הוא תמיד בשוה משעה שנולד עד משך כל ימי חייו, וא"כ, מה שיש בו שינויים בשכל מצד הכלים עכ"פ הרי זה לפי שהוא לבוש בלבד.
28 ברכות מח, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ וישלח, ח"י כסלו, ה'תשט"ז
מקור מפורש
בדף זה
והסיבה לכך היא מפני שלגרמי' הוא דעביד, שרוצה להיות איש חסיד במדריגה עילאה, וכשנופל במדריגתו [שנפילה זו גופא היא מחמת שלגרמי' הוא דעביד] הוא בחושך.
8 לשון חז"ל – ברכות מח, א. ועוד.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת מוצש"ק פ' צו, אור לי"ג ניסן, ה'תשכ"ו
מקור מפורש
בדף זה
שכבר בהיותו קטן בשנים, "בוצין בוצין כו'" – בשנים הראשונות לנשיאות של הצ"צ, כשאדמו"ר מהר"ש הי' בגיל שש או שבע שנים – שאלו אותו בנוגע למאמר המדרש שנזכר במאמרו של הצ"צ:
1229 ברכות מח, רע"א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ב' דחג השבועות, ה'תשכ"ז
מקור מפורש
בדף זה
וע"פ האמור לעיל (סי"ג) שמזמן מ"ת ועד לגאולה העתידה נוגע ענין הרגל ובו יש להתחיל – הנה כן הוא בנוגע לכל אחד בפרט, שכדי להבטיח שהנהגתו תהי' כדבעי, יש להתחיל מענין הרגל, שזהו זמן הקטנות, ע"י ענין החינוך, וכמו בנוגע לענין החכמה, ש"בוצין בוצין מקטפי' ידיעא" , ועד"ז בנוגע לשאר הענינים שבהם מתבטאת שלימות האדם – לא רק שכל, אלא גם מדות, כל עשר כחות הנפש, ומחשבה דיבור ומעשה, שבכל ענינים אלו צריכים להתחיל כבר מקטנות, ע"י ענין החינוך.
160 ברכות מח, רע"א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ בהעלותך, י"ט סיון, ה'תשכ"ח
מקור מפורש
בדף זה
ותרגומו ית בוציניא" – כי, בש"ס פירש רש"י "בוצין":
795 ברכות מח, רע"א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת אור ליום ועש"ק, אדר"ח אייר, ה'תשל"ב
מקור מפורש
בדף זה
[ואף שמצות חינוך היא על האב , מ"מ מובן שהיות וכשיגיע לבן י"ג שנה, יתחייב בכל המצוות, והרי אי אפשר לידע הכל בבת אחת,
1560 הל' ת"ת שם בתחלתו. וראה ברכות מח, א ברש"י ותוס' ד"ה עד. ועוד.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות ברכת המזון קצז דין צירוף לזימון ג' או עשרה
מקור מפורש
בדף זה
אלא שהחכמים אמרו שמי שלא אכל פת אינו יכול לברך ברכת המזון שאין לברך ברכת הנהנין בלא הנאה וסמכו זה על מה שכתוב ואכלת ושבעת וברכת מי שאכל הוא יברך ואפי' אם זה שאכל ושבע אינו יודע לברך אין חבירו מברך לו שיש כח ביד חכמים לעקור דבר מן התורה בשב ואל תעשה ועוד שזה אינה עקירה שיכול אחר לאכול עמו ולברך לו אבל מי שאכל פת אפי' כזית כיון שמברך על הנאת עצמו מוציא ג"כ חבירו שאכל כדי שביעה.
נב רבינו יונה ברכות מח, א ד"ה ובהא דאמרינן. רא"ש ברכות פ"ג סי"ג.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
מאמרי אדמו"ר האמצעי דרושי חתונה ח"ב להבין ענין שמחת חו"כ הרה תקריב
מקור מפורש
בדף זה
והנה בפרדס מבואר בענין ג' מדרגות שיש במדות עצמן היינו הנק' מושכל מורגש מוטבע והיינו בחי' חב"ד חג"ת נה"י שהוא הכל במדות עצמן, ובחי' מוטבע היינו טבע המדות כמו שהן בתולדה מבטן (בל"א נאטור) רחמני או אכזרי קמצן או פזרן רך הלבב או קשה וכה"ג שפלות או התנשאות חדוה או עוצב וכללותו היינו אם טוב או רע, וגם בכל המדות פרטיות כמו באהבה וניצוח והתפארות הכל נולד בטבע באופן פרטי בכל א' וא' ואין א' דומה לחבירו כלל כידוע, אך שמהות המדות כמו שמוטבעי' בתולדה מבטן עדיין לא ניכר ונגלה כלל כי לא יוכר הנער בימי היניקה איך הוא בטבע לבו רך או קשה או קמצן או פזרן כו', רק אחר גידולו בשנים יבא הכל לגילוי בכל פרטי מדותיו הגם שמלובש עדיין בבחי' הקטנות דמעשה נערות בדברים קטנים מאד אבל יוכלו להכירו מהות טבעו בכל פרטיו איך ומה יהי' לכשיגדל בשנים וכמאמר בוצין בקטפוהי כו', ונק' מדות
123 בוצין בקטפוהי : ברכות מח, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת חיים שמות ח"א פרשת שמות ויאמר מלך מצרים למילדות העבריות
מקור מפורש
בדף זה
הנה כ"ז הוא ג"כ [רק] בחי' התלבשות בדילוג הערך מעצם הרוחני' שבנפש לבא מן ההעלם לגילוי שזהו כמו הנק' מאין ליש כו', וכמו שבצלם יתהלך איש דגידול המוחין חב"ד ג"כ בא מעצ[ם] הנפש שהוא מקיף דחי' [ויחידה] שזהו כמו צמיחה גשמיי' דעשב מכח הצומח הרוחני (אך עכ"ז גם בנפש יש גדלות וקטנות כמו התינוק ששכלו ומדותיו קטנים גופו קטן וממילא גם נפשו הגם שכלולה מגדלות השכל ומדות אבל נק' נפש דקטנות עכ"פ (כמו בחי' אנפי זוטרי למעלה שנק' נער כו'), א"כ גם בנפש יש צמיחה מקטנות לגדלות ברוחני' שבה עצמ[ה] כמ"ש בוצין בוצין כו' וע"י צמיחת הנפש יצמח ממילא גם בחי' נר"נ ע"פ הגדלת הכלים דמוח ולב כו' (רק ע"י גידול המוחין גשמיי' יבא יותר מן ההעלם לגילוי מצלם דנפש כו' שבנין הכלים קודם עד שגידול החומר ממשיך לגילוי הצורה בחומר, אבל גידול הצורה קודם כמו לפי שכלו כו' וז"ש [oldpage_80] אך בצלם כו', ונמצא בקטנות הנפש הגם שכלול בה כל מה שעתיד לגדל זהו בהעלם גדול ביותר, משא"כ התכללות דכחות הנפש בעצ[מה] שהם בשלימות מציאותם רק שכלולים בעצם ואינם ניכרים במציאות בפ"ע שהרי הנפש עצמ[ה] תתפעל בתענוג ורצון [ו]שכל כו').
52 בוצין בוצין : ברכות מח, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר