364

בעניננו. ואף אם נאמר שבמצות הקהל יש ציווי מיוחד על הקטנים עצמם, שאיננו במצוות אחרות, והקטן עצמו חייב במצות –

[ובמיוחד לפי דברי ה"ראשונים"²² הסוברים שלמרות שחובת החינוך של קטן שהגיע לחינוך מוטלת על המחנך, בכל זאת אין הקטן פטור, אלא הוא נקרא חייב במצות מצד מצות החינוך]

אבל לפי זה יוצא חידוש בהבדל שבין שני סוגי הקטנים, שאצל קטני־קטנים, שהחובה מוטלת רק על מביאיהן ("כדי ליתן שכר למביאיהן", כנאמר במסכת חגיגה), כוללת חובת "הקהל" גם קטנים שבגדלותם פטורים מהקהל עקב מצבם,

ודוקא אצל הילדים הגדולים יותר, שהגיעו לחינוך, מוטלת החובה רק על אלו שבמצבם יהיו חייבים במצות גם בגדלותם, כי החובה מוטלת עליהם עצמם – ואין אנו מוצאים הבחנה זו בין שני סוגי הקטנים.

ב) ועיקר²³, מלשון הגמרא במסכת קידושין "טפלים חייבים" – ולא "קטנים חייבים" וכדומה – מובן בפשטות שמדובר שם על אותו סוג קטנים כבמסכת חגיגה ("טפלין" – "טף"²⁴). כפי שמדייק רש"י²⁵ שאת הדין "טפלים חייבים" לומדים מהמילה "והטף" שבפסוק הקודם, ולא מן הפסוק הבא "ובניהם אשר לא ידעו...".

מכך מובן שהקטן עצמו חייב במצות הקהל, ולפי הסוברים²⁶ שהחובה חלה גם על קטני קטנים, חייבים גם הם במצות הקהל.

ואם כך, נותרת השאלה בעינה²⁷: כיצד מתאים הדבר לדברי הגמרא אודות ה"טף" – "ליתן שכר למביאיהן", וכן על דבר הכלל הפשוט שלא ייתכן להטיל חובה על "דרדקי"²⁸ שעדיין אינם ברי דעת²⁹?

ד. מהו החידוש בדרשת

רבי אלעזר בן עזריה?

כדי להבין זאת יש להקדים ולבאר את תחילת דרשתו של רבי אלעזר בן עזריה "אם אנשים באים ללמוד – נשים באות לשמוע" – שהרי, לכאורה, מה הוא מחדש בכך? הרי זוהי המשמעות המפורשת של הפסוק "למען ישמעו ולמען ילמדו".

אי אפשר להסביר, שאין בכוונתו