144
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
14 לקוטי תשובה היא לא רק בזה שהוא יום א' מעשרת ימי תשובה, אלא גם מצד ענין העובת שבו: להיותו השבת של העשי"ת, יש בו מעלה מיוחדת בעגין התשובה, יתירה על שאר הימים מ" עשי"ת.
וגם להדיעה י שהשם הוא ,שבת שובה" (ולא ,שבת תשובה") -- שלכאורה נקרא כן ע"ש ההפטרה המת" חלת ,שובה ישראל* *,
הרי מזה גופא שקבעו ההפטרה ,שובה ישראל" -- שתוכנה ענין התשובה -- לשבת זה, מובן ששבת זה שייך במיוחד לענין התשובה.
וכדמוכח גם מהמובא בפוסקים :3 ד,נוהגין שאין נער אומר ההפטרה שובה ישראל" -- אף שכל ימות השנה אומר גם קטן ההפטרה.
כי קביעות ההפטרה ד,שובה ישראל" בשבת זה אינה מצד שייכות
האזינוא
ההפטרה להפרשה שקוראים בתורה (כברוב ההפטורות). אלא מצד התוכן של הזמן שהוא ענין התשובה ::,
ומכיון שכן, הרי מובן שאין מקום לקטן -- שפטור מכל המצות *י ומד מילא אין שייך אצלו (שלימות) ענין התשובה:י -- שיאמר ההפטרה ד,שובה ישראל" *:.
ועפ"ז י"ל, שהשבת נקרא ,שבת
ואף בקטן שהגיע לחנוך -- הרי זה מצותי' דאב לחנך כנו, אבל הקטן עצמו פטור (הל' ת"ת לאדמוה"ז בתחלתו).
וגם לרעת התוס' (ברכות מח, א ר"ה עד שיאכל) דהקטן גקרא ,מחויב בדבר מדרבנן" -- מובן שאין לומר שבו החיוב בשלמותו.
4 המ"א או"ח סו"ס שמג שו"ע אדה"ז שם,
ומה ש,מ"מ טוב לו שיקבל ע"ע איזה דבר לתשובה ולכפרה" (רמ"א ואדמוה"ז שם) -- מובן שאי"ז שלימות ענין ה" תשובה (שלכן די ,איזה דבר") ובפרט שי"ל דאין ענינה של תשובה זו למנוע עונש (דכיון שעשה העבירה בעת קטנותו, הרי לאו בר עונשין הוא): אלא להסיר הלכלוך והפגם דמעשה החטא (גתבאר בארוכה בהתועדות דש"פ בלק תש"ל (נדפס בלקוטי ביאורים לתניא (להר"י שיי קאָרף) ח"יב ע' רסה ואילך)).
-- אבל הרי זוהי החשיבות (ע"ד חשיבות התשובה על שאר המצוה. להעיר מ" לקו"ת ד"ה כי המצוה הזאת).
הערות
- 9. ס' המנהגים (לר' יצחק אייזיק טירנא -- מנהגי עשי"ת). מטה משה (עניני עשייית אות תתלג). מטה אפרים (סתר"ב ספה מ). וכן הובא השם בשו"ע אדמוה"ז טרפיד ס"ח. סתכ"ט ס"ב. אבל בסתקפייב ס"ד הובא בשם .שבת תשובה". וכ"ה בסי האגור (הל' ריה אות תתכב). מהרי"ל (הלי עשיית), שיירי כנה"ג (לטור סיי תר"ב). וכן נרשם בכי"ק רבותינו נשיאינו על הדרושים דשבת זה שראיתי.
- 2. ב' הדיעות הובאו בסי נהג כצאן יוסף (עניני שבת תשובה).
- 0. ראה בס' המנהגים ומט"מ שבהערה הקודמת.
- 1. מהרי"ל שם,. שירי כנה*ג שם.
- 5. מט"מ שם (הובא במג"א או"ח סרפ"ב סקי"ב). שו"ע אדמוה"ז סרפ"ר ס"ח בשם .ויש נוהגין*.
- 2. ראה שו"ע או*ח סי" תכת ס"ח וברמ"א שם.
- 3. חגיגה ב, סע"ב.
- 5. בשו"ע אדה"ז (או"ח סרפי"ר ס"ח) : ,ויש נוהגין כבוד וסלסול במרכבה כו" שלא יפטיר אלא גדול ויש נוהגין כן גם בשבת תשובה", ומשמע שהוא מטעם חשיבות (ראה מטה אפרים סתר"ב סע" מ: ויש לקרות להפטורה זו איש חשוב).
חגיגה ב׳ ב - הטקסט מספריא
תִּקַּנְתֶּם אֶת רַבּוֹ, וְאֶת עַצְמוֹ לֹא תִּקַּנְתֶּם. לִישָּׂא שִׁפְחָה אֵינוֹ יָכוֹל, בַּת חוֹרִין אֵינוֹ יָכוֹל.
לִיבְטֵּיל — וַהֲלֹא לֹא נִבְרָא הָעוֹלָם אֶלָּא לִפְרִיָּה וּרְבִיָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״לֹא תֹהוּ בְרָאָהּ לָשֶׁבֶת יְצָרָהּ״. אֶלָּא מִפְּנֵי תִּיקּוּן הָעוֹלָם, כּוֹפִין אֶת רַבּוֹ וְעוֹשֶׂה אוֹתוֹ בֶּן חוֹרִין, וְכוֹתֵב לוֹ שְׁטָר עַל חֲצִי דָּמָיו. וְחָזְרוּ בֵּית הִלֵּל לְהוֹרוֹת כְּדִבְרֵי בֵּית שַׁמַּאי.
חוּץ מֵחֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן כּוּ׳. קָתָנֵי חֵרֵשׁ דּוּמְיָא דְּשׁוֹטֶה וְקָטָן: מָה שׁוֹטֶה וְקָטָן — דְּלָאו בְּנֵי דֵעָה, אַף חֵרֵשׁ — דְּלָאו בַּר דֵּעָה הוּא. וְקָא מַשְׁמַע לַן כְּדִתְנַן: חֵרֵשׁ שֶׁדִּיבְּרוּ חֲכָמִים בְּכׇל מָקוֹם, שֶׁאֵינוֹ שׁוֹמֵעַ וְאֵינוֹ מְדַבֵּר. הָא מְדַבֵּר וְאֵינוֹ שׁוֹמֵעַ, שׁוֹמֵעַ וְאֵינוֹ מְדַבֵּר — חַיָּיב.
תְּנֵינָא לְהָא, דְּתָנוּ רַבָּנַן: הַמְדַבֵּר וְאֵינוֹ שׁוֹמֵעַ — זֶהוּ חֵרֵשׁ, שׁוֹמֵעַ וְאֵינוֹ מְדַבֵּר — זֶהוּ אִלֵּם, זֶה וָזֶה — הֲרֵי הֵן כְּפִקְחִין לְכׇל דִּבְרֵיהֶם.
וּמִמַּאי דִּמְדַבֵּר וְאֵינוֹ שׁוֹמֵעַ זֶהוּ חֵרֵשׁ, שׁוֹמֵעַ וְאֵינוֹ מְדַבֵּר זֶהוּ אִלֵּם? דִּכְתִיב: ״וַאֲנִי כְחֵרֵשׁ לֹא אֶשְׁמָע וּכְאִלֵּם לֹא יִפְתַּח פִּיו״. וְאִיבָּעֵית אֵימָא, כִּדְאָמְרִי אִינָשֵׁי: אִישְׁתְּקִיל מִילּוּלֵיהּ.
מְדַבֵּר וְאֵינוֹ שׁוֹמֵעַ, שׁוֹמֵעַ וְאֵינוֹ מְדַבֵּר — חַיָּיב. וְהָתַנְיָא: מְדַבֵּר וְאֵינוֹ שׁוֹמֵעַ, שׁוֹמֵעַ וְאֵינוֹ מְדַבֵּר — פָּטוּר!
אָמַר רָבִינָא, וְאִיתֵּימָא רָבָא: חַסּוֹרֵי מִיחַסְּרָא וְהָכִי קָתָנֵי: הַכֹּל חַיָּיבִין בִּרְאִיָּיה וּבְשִׂמְחָה, חוּץ מֵחֵרֵשׁ הַמְדַבֵּר וְאֵינוֹ שׁוֹמֵעַ, שׁוֹמֵעַ וְאֵינוֹ מְדַבֵּר, שֶׁפָּטוּר מִן הָרְאִיָּיה. וְאַף עַל פִּי שֶׁפָּטוּר מִן הָרְאִיָּיה, חַיָּיב בְּשִׂמְחָה. וְאֶת שֶׁאֵינוֹ לֹא שׁוֹמֵעַ וְלֹא מְדַבֵּר, וְשׁוֹטֶה וְקָטָן — פָּטוּר אַף מִן הַשִּׂמְחָה, הוֹאִיל וּפְטוּרִים מִכׇּל מִצְוֹת הָאֲמוּרוֹת בַּתּוֹרָה.
תַּנְיָא נָמֵי הָכִי: הַכֹּל חַיָּיבִין בִּרְאִיָּיה וּבְשִׂמְחָה, חוּץ מֵחֵרֵשׁ הַמְדַבֵּר וְאֵינוֹ שׁוֹמֵעַ, שׁוֹמֵעַ וְאֵינוֹ מְדַבֵּר, שֶׁפְּטוּרִין מִן הָרְאִיָּיה. וְאַף עַל פִּי שֶׁפָּטוּר מִן הָרְאִיָּיה —
You have remedied the situation of his master, who benefits fully from all his rights to the slave, but his own situation you have not remedied. How so? He is unable to marry a maidservant, as half of him is already free, and a free Jew may not marry a Canaanite maidservant. He is likewise unable to marry a free woman, as half of him is still a slave.
And if you say he should be idle and not marry, but isn’t it true that the world was created only for procreation, as it is stated: “He did not create it to be a waste; He formed it to be inhabited” (Isaiah 45:18)? Rather, for the betterment of the world we force his master to make him a freeman, and the slave writes a bill to his master accepting his responsibility to pay half his value to him. And Beit Hillel ultimately retracted their opinion, to rule in accordance with the statement of Beit Shammai that a half-slave must be set free.
§ The mishna taught: Except for a deaf-mute, an imbecile, and a minor. The Gemara notes: By listing these three cases together the mishna is teaching that a deaf-mute is similar to an imbecile and a minor: Just as an imbecile and a minor are among those who are not of sound mind, so too the deaf-mute [ḥeresh] mentioned here is one who is not of sound mind. And this teaches us as we learned in a mishna (Terumot 1:2): The ḥeresh, whom the Sages discussed everywhere, is one who does not hear and does not speak, and therefore his mind is not lucid. It can be inferred from this that one who speaks but does not hear and one who hears but does not speak are obligated in mitzvot like any other person.
The Gemara notes: We already learned this, as the Sages taught in the Tosefta (Terumot 1:2): One who speaks but does not hear, this is a deaf person. One who hears but does not speak, this is a mute. Both this one and that one are in the same legal category as those who can see and hear with regard to all matters. This shows that the ḥeresh exempted by the Sages is one who neither hears nor speaks.
The Gemara asks: And from where is it derived that one who speaks but does not hear is a deaf person, and one who hears but does not speak is a mute? As it is written: “But I am as a deaf man, I hear not; and I am as a dumb man [illem] who does not open his mouth” (Psalms 38:14). If you wish, say instead that this is as people say: His speech has been taken [Ishtakeil Milulei]; the term illem is an acronym for this phrase.
The Tosefta taught that one who speaks but does not hear and one who hears but does not speak are obligated in mitzvot. The Gemara asks: Isn’t it taught in a baraita that one who speaks but does not hear and one who hears but does not speak are exempt?
Ravina said, and some say it was Rava who said: The mishna is incomplete and is teaching the following: All are obligated in the mitzvot of appearance in the Temple and rejoicing during the pilgrim Festival by eating the sacrificial meat, except for a deaf person who speaks but does not hear and a mute person who hears but does not speak, each of whom is exempt from the mitzva of appearance. And even though he is exempt from the mitzva of appearance, he is obligated in the mitzva of rejoicing. But one who does not hear and does not speak, and an imbecile and a minor, each of these is exempt even from rejoicing, since they are exempt from all the mitzvot mentioned in the Torah, as they are not of sound mind.
That opinion is also taught in a baraita: All are obligated in the mitzva of appearance and in rejoicing, except for a deaf person who speaks but does not hear and one who hears but does not speak, as they are exempt from the mitzva of appearance. And even though they are exempt from the mitzva of appearance,
מצוטט ב־7 עמודים
תורת מנחם 3
- מח- שנת תשכ"ז - חלק ראשון ‹ בס"ד. שיחת ש"פ האזינו, שבת תשובה, ה'תשכ"ז לקו"ש חי"ד ע' 144
- נג - שנת תשכ"ח - חלק שלישי ‹ שיחת ש"פ תבוא, כ"א אלול, ה'תשכ"ח לקו"ש חי"ד ע' 144
- סא - שנת תש"ל - חלק רביעי ‹ שיחת ש"פ בלק, י"ד תמוז, ה'תש"ל לקו"ש חי"ד ע' 144
שולחן ערוך ספרי כ"ק אדמו"ר הזקן 2
- אורח חיים חלק ב ‹ הלכות שבת ‹ רפד דין ההפטרה וברכותיה ובו י"ד סעיפים: ‹ ח לקו"ש חי"ד ע' 144
- אורח חיים חלק ב ‹ הלכות שבת ‹ שמג דין קטן בשבת ובו י"א סעיפים: ‹ יא לקו"ש חי"ד ע' 144
שוע"ר עם ביאור דברי שלום ספרי כ"ק אדמו"ר הזקן 2
- הלכות שבת - ח"ג (סי' רסז-ש) ‹ רפד דין ההפטרה וברכותיה לקוטי שיחות חי"ד ע' 144
- הלכות שבת - ח"ו (סי' שכג-שדמ) ‹ שמג דין קטן בשבת לקוטי שיחות חי"ד ע' 144
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.