על הפרק
אגרות קודש כרך כה ט'תקיד
מקור מפורש
בפרק זה
6 ההבטחה: פחדכם: ראה בכ"ז תניא ספכ"ה ופמ"א.
פתיחה בהקשר
אגרות קודש כרך כח י'תשס
מקור מפורש
בפרק זה
3 תורה . . העכער פון צייט און אָרט ראה שו"ע אדה"ז או"ח מהדו"ב ס"א ס"ח. וש"נ. תניא פכ"ה.
פתיחה בהקשר
אגרות קודש כרך ה א'שפד
מקור מפורש
בפרק זה
לגבי מדריגת הצדיקים כו' מאחר שחולפת ועוברת כו' ואעפ"כ כו' והואיל ובכח נפשם האלקית לחזור ולעורר כו' המבריח כו' עד סוף כל דרגין, ושם בתניא פרק כ"ה:
פתיחה בהקשר
אגרות קודש כרך ה א'תמד
מקור מפורש
בפרק זה
ע האט מיך געפרייט צו לייענען אין אייער בריף וועגען די התועדות פון י"ט כסלו, נר החמישי דחנוכה, ויו"ד שבט, און דאס וואס איר שרייבט אז איר זעהט ניט קיין תלית פון די התועדות אין עבודה, איז דאס קען מען ניט וויסען גלייך אויפן ארט, עס קען זיין אז אין [א] צייט ארום רופט זיך דאס אפ, און בפרט אז בכלל א ענין של מצוה וואס מען טוט אפילו במשך שעה קלה, איז דאס ווי רבינו הק' שרייבט אין תניא פכ"ה ויחוד זה למעלה הוא נצחי לעולם ועד, און ווען עס זיינען בא א התועדות חסידים א עדה אידן, איז דאך אכל בי עשרה שכינתא שרי' (און די משנה זאגט דאך אפילו שלשה או שנים איז אויך עד"ז ) בלייבט דאס למעלה, וואס דאס איז דאך דער עיקר נצחי לעולם ועד, פירוש אז מען איז פארבונדען מיט עצמות לעולם ועד, און בפרט דורך דעם ענין פון אהבת ישראל, וואס דורך דעם וואס כולנו כאחד, איז דא אויך דער ברכנו אבינו, והשי"ת זאל העלפען אונז אלעמען אז דער חדש אדר, וואס אויף דער חדש האבען די רז"ל אפגעפסקנט אז מרבין בשמחה, און גיבען ניט אן קיינע הגבלות ווי לאנג די שמחה זאל אנהאלטען, זאל דאס אויך זיין נצחי לעולם ועד, ווי דער אלטער רבי שרייבט, און ממשיך זיין די שמחה בגשמיות וברוחניות.
פתיחה בהקשר
אגרות קודש כרך ז א'תתקמה
מקור מפורש
בפרק זה
מיר דאכט זיך אז איך האב שוין אמאל געשריבען אייך, צו אריינטראכטען זיך אין דעם וואס עס שטייט אין תניא פרק כ"ה, ויחוד זה למעלה או נצחי לעולם ועד כי הוא ית' ורצונו למעלה מהזמן וכן גילוי רצונו שבדבורו שהיא התורה הוא נצחי וכמ"ש ודבר א' יקום לעולם ודבריו חיים וקיימים כו' - ואקוה שזה יתן לו כח וחיות לראות לפעול כל מה שיכול...
פתיחה בהקשר
אגרות קודש כרך ז ב'כא
מקור מפורש
בפרק זה
והנה לדעתי כיון שנמצא במדינה אשר בזמן האחרון באו שם כמה אנשים יראי ד' נוסף על אלו שהיו דרים שם מקודם, וכיון שאין איש אתנו יודע על ברור הכוונה העליונה במה שנמצא הוא במקום פלוני כי רק מד' מצעדי גבר כוננו, הרי יקיים בעצמו מקומך אל תנח וישפיע על סביבתו באופן המתאים לחזקם בתורה ומצוה און אנווארימען מיט אידישע ווארימקייט, והשי"ת יתן לו אריכות ימים ושנים טובות להאיר בסביבתו ובתוספת בנר מצוה ותורה אור ומאור שבתורה זוהי תורת החסידות דרכי' ומנהגי', ואפילו בשביל פעולה אחת טובה, הנה ידוע הכתוב בתניא פכ"ה אשר בעשיית מצוה איזה שתהי', הנה למעלה הוא ענין נצחי לעולם ועד, וידוע ג"כ פתגם הבעש"ט מה ששמענו כמה פעמים מכ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, אשר נשמה יורדת למטה ומלובשת כמה עשרות בשנים בגוף ישראל בכדי לעשות טובה ליהודי בגשמיות או ברוחניות.
פתיחה בהקשר
אגרות קודש כרך י ב'תתקעא
מקור מפורש
בפרק זה
והנה בענינים כמו אלו הרי ידוע מרז"ל בהדי כבשי דרחמנא למה לך ובפרט ע"פ המבואר בתניא פרק כ"ה, שיחוד זה (הנעשה ע"י פעולה טובה) למעלה הוא נצחי לעולם ועד, מובן שאין כוונתי שיסתפק בזה ח"ו כי צריך להביט על עצמו כבא כח נשיאינו הק' בהמוסד בו נמצא להוציא יקר מזולל אף כי אין אתנו יודע אם יהי' זה במילואו או רק הכנה או עוד פחות מזה, וכיון שנתנו לו שליחות זו בזמן זה ובמקום זה בודאי ניתנו לו הכחות למלאות השליחות אף אם אולי תתמהמה הראי' בעיני בשר סוף הדבר לבוא...
פתיחה בהקשר
אגרות קודש כרך י ג'סז
מקור מפורש
בפרק זה
אפילו ווען אין א פאר מינוט ארום איז דער איד שוין פארנומען אין א אנדער זאך, אבער די פעולות פארבלייבען לנצח לעולם ועד, ווי עס ווערט ערקלערט אין תניא פרק כ"ה.
פתיחה בהקשר
אגרות קודש כרך יב ד'קכב
מקור מפורש
בפרק זה
נהניתי ממ"ש אודות ההצלחה בקרב לב אחדים מבני ישראל לעניני תורה ומצותי', ואם בהנוגע לנפש אחת שנו חכמים שהוא כאילו קיים עולם מלא עאכו"כ כמה נפשות, וכבר ידוע אשר פעולה מצוה אחת ואפילו חד פעמית, הרי יחוד זה למעלה הוא נצחי לעולם ועד (תניא ספכ"ה) ובפרט כשבכמה פעולות טובות ומצות זכה להיות הממוצע בזה.
פתיחה בהקשר
אגרות קודש כרך טו ה'שלו
מקור מפורש
בפרק זה
במ"ש בסיום מכתבו אודות הביקורים בכמה נקודות וכו' ושראו שם עבודה נוראה וכו' - בודאי אפשר הי' לשער זה מראש, ולכן בטח היו מוכנים לנצל את הביקור לאיזה תיקון בדבר, וכמו שכתבתי במכתבי הקודם - אפילו הצלה פורתא הצלה היא, ובפרט בשטח החינוך וקיום המצות בפועל, ואסור היאוש, ואפילו באם חוששים וחושבים שהחשש מבוסס כדי צרכו, שהתיקון לא יחזיק מועד לזמן ארוך, ובפרט ע"י דבריו הנפלאים של רבנו הזקן (תניא פכ"ה), ויחוד זה למעלה הוא נצחי לעולם ועד, שזהו אפילו בנוגע לקיום מצוה אחת הן דאורייתא והן דרבנן פעם אחת, ובמכש"כ וק"ו באם מתקיים הדבר איזו פעמים ומשך זמן וע"י רבים, ובודאי לדכוותי' האריכות בזה אך למותר.
פתיחה בהקשר
אגרות קודש כרך יט ז'תכב
מקור מפורש
בפרק זה
ראה תניא ספכ"ה.
פתיחה בהקשר
אגרות קודש כרך כ ז'תקלה
מקור מפורש
בפרק זה
ב) פתגם רבנו הזקן, אשר עשיית איזו מצוה שתהי', הנה יחוד זה למעלה הוא נצחי לע"ו (תניא פרק כה).
פתיחה בהקשר
אגרות קודש כרך כא ז'תתקא
מקור מפורש
בפרק זה
מה שמקטין בענין הנחת התפלין שהי' רק ג"פ - יעוין תניא פכ"ה שלמע' הוא נצחי, לעולם ועד.
פתיחה בהקשר
אגרות קודש כרך כא ז'תתקנד
מקור מפורש
בפרק זה
והנה לדעתי כיון שנמצא במדינה אשר בזמן האחרון באו שם כמה אנשים יראי ד' נוסף על אלו שהיו דרים שם מקודם, וכיון שאין איש אתנו יודע על ברור הכוונה העליונה במה שנמצא הוא במקום פלוני כי רק מד' מצעדי גבר כוננו, הרי יקיים בעצמו מקומך על תנח וישפיע על סביבתו באופן המתאים לחזקם בתורה ומצוה און אנווארימען מיט אידישע ווארימקייט, והשי"ת יתן לו אריכות ימים ושנים טובות להאיר בסביבתו ובתוספת בנר מצוה ותורה אור ומאור שבתורה זוהי תורת החסידות דרכי' ומנהגי', ואפילו בשביל פעולה אחת טובה, הנה ידוע הכתוב בתניא פרק כ"ה אשר בעשיית מצוה איזה שתהי',הנה למעלה הוא ענין נצחי לעולם ועד, וידוע ג"כ פתגם הבעש"ט מה ששמענו כמה פעמים מכ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, אשר נשמה יורדת למטה ומלובשת כמה עשרות בשנים בגוף ישראל בכדי לעשות טובה ליהודי בגשמיות או ברוחניות.
פתיחה בהקשר
אגרות קודש כרך כג ח'תתיח
מקור מפורש
בפרק זה
ראה תניא ספכ"ה.
פתיחה בהקשר
אגרות קודש כרך כג ח'תתקסד
מקור מפורש
בפרק זה
ראה תניא פכ"ה (לב, א).
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך לא פ' שקלים פ' שקלים
מקור מפורש
בפרק זה
24 ל' התניא ספכ"ה. עיי"ש.
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך לא הוספות יו"ד שבט
מקור מפורש
בפרק זה
59 לעולם ועד: להעיר מתניא פכ"ה: ויחוד זה (שע"י עבודת האדם) למעלה הוא נצחי לעולם ועד.
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך לב אמור שיחה א
מקור מפורש
בפרק זה
57 להעיר מתניא פכ"ה "ויחוד זה למעלה הוא נצחי לעולם ועד". וראה שם לעיל (לא, ב) ו"שליט ומושל עליו".
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך לד נצבים שיחה ב
מקור מפורש
בפרק זה
13 כי זה ש"בכל עת ובכל שעה בידו של אדם וברשותו הוא להעביר רוח שטות והשכחה מקרבו ולזכור ולעורר אהבתו לה' כו'" (תניא רפכ"ה), הוא רק בכח, וגם לאחרי שזוכר ומעורר אהבתו לה', לכבוש היצר בסו"מ וע"ט, לא נעשה זה טבע בנפשו, וצריך לחזור ולעורר אהבתו אח"כ לכבוש היצר. וראה קונטרס העבודה פ"ה (ע' 33).
ויש לומר שהסיום בפכ"ה שם "אלא משום שקיום התומ"צ תלוי בזה שיזכור תמיד ענין מסירת נפשו לה' על יחודו שיהי' קבוע בלבו תמיד ממש יומם ולילה לא ימיש מזכרונו", היא דרגה נעלית בגילוי אהבה מסותרת, שנעשה כמו טבע בנפשו. ועצ"ע.
— בכללות דרגות אהבה מסותרת ועבודת האדם לגלותה — ראה ספר הערכיםחב"ד ח"א ערך אהבה מסותרת.
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך לח בלק שיחה ב
מקור מפורש
בפרק זה
60 שזהו החידוש בקיום המצות מתוך קבלת עומ"ש על קיום המצות סתם, כי הגם שמשמע בתניא פכ"ה (לב, א) שבכל אופן "יחוד זה (שבמצות) למעלה הוא נצחי לעולם ועד", ע"ש, מ"מ י"ל שבקיום מצות מתוך עומ"ש, גם למטה יש להם המשך. ועצ"ע.
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך א מקץ שיחה א
מקור מפורש
בפרק זה
4 תניא פכ"ה.
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך א חנוכה שיחה א
מקור מפורש
בפרק זה
4 תניא פכ"ה.
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך ג בהר שיחה א
מקור מפורש
בפרק זה
11 עפי"ז יובן גם הטעם מה שהמלוה בריבית אינו קם בתחיית המתים (שו"ע אדה"ז הל' ריבית ס"ב. וראה שמו"ר פל"א, טו. הוספות לירושלמי (ווילנא) סוף ברכות. פדר"א ספל"ג). כי ענין המצות הוא שעושים מגשמיות העולם (הוה ונפסד – מיתה), כלי ודירה לקדושה (חיות ונצחיות). – ראה סד"ה שובה ישראל תרצ"ה (ס' הקונטרסים ח"ב) – ע"י עבודתו זו, גורם תחיית המתים. והנה עבודת הנבראים מצד עצמה מוגבלת היא, והנצחיות שנמשכת ע"י המצות (ראה תניא פכ"ה) היא ע"י שמתחבר (– ל' צוותא) בה' אלקיכם חיים, וממשיך הנצחיות מלמעלמ"ט, גורם שיהי' הקב"ה קורא וכו', מצותיו של הקב"ה דוקא. ולכן, המלוה בריבית שעי"ז גורם הנהגה – אשר אין משתתפין בעבודתו, היפך ענין תחיית המתים. – אדרבה, נושך ומחסר מקדושה (חיות) – "נשך", ומחורבנה של ירושלים נתמלאה צור – (קליפה – מיתה) "תרבית", (יהל אור טו, א, ד) – ענשו מדה כנגד מדה – אינו קם בתחיית המתים. ובזה יובן מה שבפ' חלק אינו מונה מלוה בריבית בין אלו שאין להם חלק לעוה"ב – כי זה נכלל בכלל כופר (ועושה היפך ענין) תחיית המתים (משיחת ש"פ משפטים תשכ"ג).
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך ד דברים שיחה א
מקור מפורש
בפרק זה
15 ראה תניא ספכ"ה.
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך ד פרקי אבות שיחה ב
מקור מפורש
בפרק זה
27 תניא פכ"ה.
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך ד פרקי אבות שיחה ב
מקור מפורש
בפרק זה
46 תניא פכ"ה. אגה"ת פי"א.
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך ה כ' מ"ח שיחה א
מקור מפורש
בפרק זה
33 תניא פכ"ה.
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך ה ויגש שיחה ב
מקור מפורש
בפרק זה
10 ברד"ק (וכ"ה במצו"ד) לישעי' שם "ודבר אלקינו – שדיבר ע"י נביאיו" (ובפשטות נכלל בזה גם דברי הנביאים שלא נכתבו בתורה). ובתניא פכ"ה (לב, א) מובא פסוק זה לענין "גילוי רצונו שבדיבורו שהוא התורה" – משמע שגם תורה שבע"פ בכלל זה (ובפרט שגילוי רצונו – עיקרו בתושבע"פ (אגה"ק סו"ס כ"ט)). וראה הערה הבאה.
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך ה הוספות - שיחות שיחה ח
מקור מפורש
בפרק זה
4 תניא פכ"ה. אגהיית מי'א,
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך ה הוספות - שיחות שיחה ח
מקור מפורש
בפרק זה
0 ראה תניא ספכ"ה, שם רפמ"א.
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך ו בא שיחה א
מקור מפורש
בפרק זה
54 ירושלמי פאה פ"א ה"א (בפני בעלי תשובה). מהנ"ע בז"ח ס"פ בראשית. רמב"ם הל' תשובה ספ"ג. תניא פכ"ה. אגה"ת רפ"ד.
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך ח במדבר שיחה א
מקור מפורש
בפרק זה
25 תניא פכ"ה (לא, ב). ויל"פ ב' הענינים: מצד "למעלה מהזמן" כל ענין (אפי' של רגע) יש בו ענין דנצחיות וכדלקמן (בתניא שם לב, א) בקדושה, אלא שבענין דלעו"ז תשובה עוקרתו; מצד "ושליט ומושל עליו" אפשר שענין דלפי שעה יהפך להיות נוגע יותר מענין דזמן ארוך.
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך ח הוספות - שיחות ומכתבים שיחה י
מקור מפורש
בפרק זה
4 ההבטחה: פחדכם: ראה בכ"ז תניא ספכ"ה ופמ"א.
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך ט ואתחנן שיחה ב
מקור מפורש
בפרק זה
22 דאת"ל שרק בביאתם לארץ נתחייבו בהנחת תפלין (ראה הערה הקודמת) – תהי' פשטות הכתובים בפ' בא דלא כפשטות הכתובים דפ' שמע שבפרשתנו שלא נאמר תנאי ביאה לארץ. אלא שי"ל ד"שמע גו'" – בא בהמשך להתחלת הקאפיטל: וזאת המצוה גו' לעשות בארץ גו'. וראה תניא ספכ"ה.
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך יב הוספות - שיחות ומכתבים שיחה טז
מקור מפורש
בפרק זה
5 דוגמא לזה מצינו גם בענין .אחסא ואשוב", דאף שאין מספיקין בידו לעשות תשובה -- ,הואיל והתשובה גורמת לו לחטוא* (אגה"ת פי"א (ק, ב). וראה תניא פכ"ה (לב, סע"א)), ואין קטיגור נעשה סניגור -- מ"מ, אם דחק כו' מקבלין תשובתו (אגה"ת שם). וראה לקו"ש (כרך ד') ע' 1153 הערה 16, שי"ל דתשובה דדחק היא נעלית יותר מיו"כ, ואפשר שעד"ז הוא גם בנוגע לפסה שני (ובאופן נעלה יותר, שלכן אין בזה מלכתחילה כל הענין ד,אין מספיקין").
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך טו חיי שרה-שק"מ כסלו שיחה א
מקור מפורש
בפרק זה
41 תניא ספכ"ה. ע'
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך טז פורים שיחה א
מקור מפורש
בפרק זה
96 ראה תניא ספכ"ה: תלוי בזה .. מסנ"פ .. בזה (משיחות פורים וש"פ תשא תשכ"ד) יוכל לעמוד נגד יצרו לנצחו תמיד בכל עת ובכל שעה.
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך יז בהר שיחה א
מקור מפורש
בפרק זה
42 שענינה "לקבל עליו מלכות שמים במסירת נפש" (תניא ספכ"ה).
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך יח בהעלותך שיחה ג
מקור מפורש
בפרק זה
66 אגה"ת שם. ועד"ז בתניא פכ"ה.
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך יט שופטים שיחה ג
מקור מפורש
בפרק זה
46 ראה תניא פכ"ה (לב, א): גילוי רצונו שבדיבורו שהיא התורה הוא נצחי וכמ"ש ודבר אלקינו כו' (וראה לקו"ש [המתורגם] ח"ה ע' 240. וש"נ).
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך כ הוספות - שיחות שיחה ט
מקור מפורש
בפרק זה
3 תניא פכ"ה (לב, א).
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך כב הוספות - שיחות ומכתבים שיחה ה
מקור מפורש
בפרק זה
4 אייביגן פּאַרבונד: להעיר מתניא פכ"ה (לב, א): ויחוד זה (שע"י התומ"צ) למעלה הוא נצחי לעולם ועד.
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך כב הוספות - חינוך שיחה א
מקור מפורש
בפרק זה
הנה יחוד זה למעלה הוא נצחי לע"ו (תניא פרק כ"ה).
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך כד הוספות - שיחות שיחה ג
מקור מפורש
בפרק זה
9 מהדו"ב ס"א ס"ח. וראה תניא פכ"ה: ויחוד זה למעלה הוא נצחי לעולם ועד.
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך כו בשלח שיחה א
מקור מפורש
בפרק זה
81 תניא פכ"ה (לב, א).
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך כו הוספות - שיחות שיחה ב
מקור מפורש
בפרק זה
8 להעיר מתניא ספכ"ה: שקיום התורה ומצותי' תלוי בזה שיזכור תמיד ענין מסירת נפשו לה' כו
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך כו הוספות - שיחות ומכתבים שיחה ד
מקור מפורש
בפרק זה
4 לעולס ועד: להעיר מתניא פכ"ה: ויחוד זה (שע"י עבודת האדם) למעלה הוא נצחי לעולם ועד.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם א - שנת ה'שי"ת שיחת ש"פ בהר-בחוקותי, מבה"ח סיון ה'שי"ת
מקור מפורש
בפרק זה
342 עפ"ז יובן גם הטעם מה שהמלוה ברבית אינו קם בתחיית המתים (שו"ע אדה"ז הל' רבית ס"ב. וראה שמו"ר פל"א, טו. הוספות לירושלמי (וילנא) סוף ברכות. פדר"א ספל"ג). כי ענין המצוות הוא שעושים מגשמיות העולם (הוה ונפסד – מיתה), כלי ודירה לקדושה (חיות ונצחיות). – ראה סד"ה שובה ישראל תרצ"ה (סה"מ קונטרסים ח"ב שכט, ב ואילך) – ע"י עבודתו זו, גורם תחיית המתים. והנה עבודת הנבראים מצד עצמה מוגבלת היא, והנצחיות שנמשכת ע"י המצוות (ראה תניא פכ"ה) היא ע"י שמתחבר (– לשון צוותא) בה' אלקיכם חיים, וממשיך הנצחיות מלמעלמ"ט, גורם שיהי' הקב"ה קורא וכו', מצוותיו של הקב"ה דוקא. ולכן, המלוה – אדרבה, נושך ומחסר מקדושה (חיות) – "נשך", ומחורבנה של ירושלים נתמלאה צור – (קליפה – מיתה) "תרבית" (יהל אור טו, א (ד) – ע' מ') – ענשו מדה כנגד מדה – אינו קם בתחיית המתים. ובזה יובן מה שבפ' חלק אינו מונה מלוה ברבית בין אלו שאין להם חלק לעוה"ב – כי זה נכלל בכלל כופר (ועושה היפך ענין) תחיית המתים (משיחת ש"פ משפטים תשכ"ג).
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ לך-לך, יו"ד מר-חשון ה'תשי"א*
מקור מפורש
בפרק זה
341 תניא ספכ"ה.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ד' פ' תבוא, ח"י אלול, ה'תשי"א
מקור מפורש
בפרק זה
1737 לשון חז"ל – קידושין נב, ב. ועוד. וראה תניא פכ"ה (לא, ב). שם אגה"ת פי"א (ק, ב).
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת אחרון של פסח, ה'תשי"ד
מקור מפורש
בפרק זה
97 תניא ספכ"ה (לב, א).
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ דברים, שבת חזון, ד' מנחם-אב ה'תשט"ו
מקור מפורש
בפרק זה
15 ראה תניא ספכ"ה.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ בראשית, מבה"ח מרחשון, ה'תשי"ז
מקור מפורש
בפרק זה
14 שהרי בכל ענין, ובפרט בענין התשובה ישנו הענין ד"דחק ונכנס" (ראה תניא פכ"ה. אגה"ת פי"א), ועד"ז גם בנוגע ללימוד החסידות.
עוד בזמנו של רבינו הזקן היו חסידים בעלי חושים פשוטים, ואעפ"כ, "לקחו את עצמם" ("זיי האָבן זיך גענומען") ללימוד החסידות, עד שנעשו (לא רק חסידים סתם, אלא) חסידים בעלי מעלה (מהנחה בלתי מוגה).
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת מוצש"ק פ' וישב, כ"ף כסלו ה'תשי"ז
מקור מפורש
בפרק זה
6 תניא פכ"ה.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ליל שמחת תורה ה'תשח"י
מקור מפורש
בפרק זה
15 תניא פכ"ה (לב, א).
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ מטות-מסעי, מבה"ח מנחם-אב, ה'תשי"ט
מקור מפורש
בפרק זה
208 לשון חז"ל – קידושין נב, ב. ועוד. וראה תניא פכ"ה (לא, ב). שם אגה"ת פי"א (ק, ב).
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ וארא, כ"ח טבת, מבה"ח שבט, ה'תשי"ב
מקור מפורש
בפרק זה
38 תניא פכ"ה (לב, סע"א).
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ בראשית, מבה"ח מרחשון, ה'תשכ"א
מקור מפורש
בפרק זה
20 תניא פכ"ה (לב, א).
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת* ש"פ וירא, י"ח מרחשון, ה'תשכ"ה
מקור מפורש
בפרק זה
1144 תניא פכ"ה.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת* ש"פ וישלח, ט"ז כסלו, ה'תשכ"ה
מקור מפורש
בפרק זה
1595 תניא פכ"ה. אגה"ת פי"א.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת* ש"פ וישלח, ט"ז כסלו, ה'תשכ"ה
מקור מפורש
בפרק זה
1709 ראה תניא ספכ"ה. שם רפמ"א.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם *. יום ג' פ' דברים, ה' מנחם-אב**, ה'תשכ"ה
מקור מפורש
בפרק זה
347 תניא פכ"ה.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום שמחת תורה, ה'תשכ"ג
מקור מפורש
בפרק זה
907 תניא פכ"ה (לב, א).
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ קרח, ג' תמוז, ה'תשכ"ד
מקור מפורש
בפרק זה
802 ולהעיר, שמצינו שלמדים גם מענין שאינו שייך לדבר הנלמד (כבנדו"ד, שלמדים דין בהלכות פסח מדרשת הספרי בענין תרומה), ובדוגמת האמור לעיל (ס"ח) אודות הביאור בתניא ספכ"ה ע"פ מאמר המדרש בר"פ קרח.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ ויצא, יו"ד כסלו, ה'תשכ"ו
מקור מפורש
בפרק זה
838 בענין זה נזכר גם ע"ד קביעות עתים לתורה באופן של קביעות בנפש, כך, שגם כאשר עוסק בעניני העולם אזי תורתו היא בבחי' "קבוע לא בטיל" (ראה תו"מ חכ"ד ע' 310. וש"נ), ובאופן ש"יחוד זה למעלה הוא נצחי לעולם ועד" (תניא פכ"ה), וכך נמשך גם למטה.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ב' דחג השבועות, ה'תשכ"ו
מקור מפורש
בפרק זה
175 ראה תניא פכ"ה.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ ויצא, יו"ד כסלו (מאמר ג), ה'תשכ"ב*
מקור מפורש
בפרק זה
433 וע"ד קיום התומ"צ ע"י "שיזכור תמיד ענין מסירת נפשו" (תניא ספכ"ה), שהגילוי דענין היחידה (דמס"נ הוא מצד יחידה) בזכירת ענין המס"נ הוא רק בנוגע למעשה. ולהעיר ממ"ש בתניא שם ש"בזה יוכל לעמוד נגד יצרו לנצחו", היינו שגם הגילוי דיחידה בנוגע למעשה הוא באופן שהיצה"ר לוחם (אף שבבואה דבבואה לית להו) אלא שע"י זכרון המס"נ יוכל לנצחו.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת אחרון של פסח, ה'תשכ"ח
מקור מפורש
בפרק זה
2078 דוגמא לזה מצינו גם בענין "אחטא ואשוב", דאף ש"אין מספיקין בידו לעשות תשובה" – "הואיל והתשובה גורמת לו לחטוא" (אגה"ת פי"א (ק, ב). וראה תניא פכ"ה (לב, סע"א)), ואין קטיגור נעשה סניגור – מ"מ, אם דחק כו' מקבלין תשובתו (אגה"ת שם). וראה לקו"ש ח"ד ע' 1153 הערה 16, שי"ל דתשובה דדחק היא נעלית יותר מיו"כ. ואפשר שעד"ז הוא גם בנוגע לפסח שני (ובאופן נעלה יותר, שלכן אין בזה מלכתחילה כל הענין ד"אין מספיקין").
וגם בענין גאולת הרשעים שאינם רוצים ליגאל (ראה בהערה שלפנ"ז) – כן הוא. וכמו שדובר כמה פעמים (וראה בארוכה לעיל סי"ג. וש"נ) בפירוש "אילו הי' שם לא הי' נגאל", שדוקא "שם", במצרים (קודם מ"ת) לא הי' נגאל, אבל בגאולה העתידה (מכיון שעכשיו הוא כבר אחרי מ"ת), יגאלו כולם, גם אותם הרשעים שלא נגאלו ממצרים*.
*) נתבאר בארוכה לעיל סי"ד . וש"נ ( המו"ל ) .
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ב' פ' בלק, י"ב תמוז, ה'תשכ"ח
מקור מפורש
בפרק זה
1526 תניא פכ"ה (לב, א).
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ עקב, מבה"ח אלול, כ"ג מנחם-אב ה'תשכ"ח
מקור מפורש
בפרק זה
2700 תניא ספכ"ה.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ וישלח, ט"ז כסלו, ה'תשכ"ט
מקור מפורש
בפרק זה
2284 תניא פכ"ה (לב, סע"א). וראה בהנסמן ב"מ"מ, הגהות והערות קצרות לתניא" פ"א (ריש ע' כו).
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ חוקת-בלק, י"ב תמוז, ה'תשכ"ט
מקור מפורש
בפרק זה
22 היתרון בהביאור דלקמן הוא, כי מזה שפרה אדומה (שהוא כללות התורה) נקראת על שמו של משה, משמע, שהמצוות עצמם שייכים למשה, ולפי הביאור דלעיל שהשייכות למשה הוא מצד ענין המס"נ, אין זה נוגע להמצוות עצמם, כי זה שקיום התומ"צ תלוי בזכירת ענין המס"נ הוא "כי בזה יוכל לעמוד נגד יצרו " (תניא ספכ"ה), משא"כ זה שקיום המצוות צ"ל (בקב"ע) מפני הציווי הו"ע שנוגע לקיום המצוות עצמם.
ויתירה מזה יש לומר להביאור דלקמן, שהשייכות דמצוות למשה היא לא רק בנוגע לקיום המצוות אלא גם בנוגע המצוות עצמם. דזה שגם לאחרי שהמצוות (רצונו ית') נמשכו בתורה (חכמה) נרגש שהם רצון שלמעלה מהחכמה, הוא, כי החכמה (תורה) שבה נמשך הרצון דמצוות היא תורת משה עבדי.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת אחרון של פסח, ה'תשל"א
מקור מפורש
בפרק זה
572 ראה תניא פכ"ה. אגה"ת פי"א.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ דברים (ת"ב, נדחה) תשל"א
מקור מפורש
בפרק זה
461 ואף שמשה רע"מ המשיך מס"נ זו ויראה כו' (ראה תניא ספכ"ה ורפמ"ב. לקו"ת ר"פ ואתחנן. ועוד) – הרי המעשה הוא עיקר. וגם צריך ליגיעה כו'.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ אחרי, מבה"ח אייר, ה'תשל"ג
מקור מפורש
בפרק זה
1117 תניא פכ"ה.
פתיחה בהקשר
מאמרים מלוקטים חלק א אור ליום ב' פ' חיי שרה, כ"ף מרחשון ה'תשמ"ו
מקור מפורש
בפרק זה
31 והגם דטבע המס"נ שבכאו"א מישראל הוא לא מצד הרצון שלו אלא מפני שאינו יכול להפרד ח"ו מאחדותו ית' (המשך תרס"ו ע' רסז. ובכ"מ) – הנה זהו כשבא למס"נ בפועל, שאז מתגלית היחידה שבו. אבל כל זמן שלא בא לידי מס"נ בפועל ורק זוכר ענין מסירת נפשו לה' שעי"ז "יוכל לעמוד נגד יצרו" (תניא ספכ"ה) – הנה זה שעומד נגד יצרו (ע"י זכירת המס"נ) הוא שרוצה לעמוד נגד יצרו.
פתיחה בהקשר
מאמרים מלוקטים חלק ב ש"פ ויצא, יו"ד כסלו (מאמר ג') ה'תשכ"ב
מקור מפורש
בפרק זה
16 וע"ד קיום התומ"צ ע"י "שיזכור תמיד ענין מסירת נפשו" (תניא ספכ"ה), שהגילוי דענין היחידה (דמס"נ הוא מצד יחידה) בזכירת ענין המס"נ הוא רק בנוגע למעשה. ולהעיר ממ"ש בתניא שם ש"בזה יוכל לעמוד נגד יצרו לנצחו", היינו שגם הגילוי דיחידה בנוגע למעשה הוא באופן שהיצה"ר לוחם (אף שבבואה דבבואה לית להו) אלא שע"י זכרון המס"נ יוכל לנצחו.
פתיחה בהקשר
מאמרים מלוקטים חלק ג אחרון של פסח ה'תשל"ט
מקור מפורש
בפרק זה
19 ואף שבכל יום מיתוספים גם ענינים בלתי רצויים – הרי ענינים אלו הם מתבטלים ע"י יסורים רח"ל, או ע"י תשובה, ובפרט ע"י תשובה מאהבה שעל ידה נעשים זדונות כזכיות (יומא פו, ב), משא"כ הענינים דתומ"צ המיתוספים בכל יום – הם נצחיים (תניא פכ"ה (לב, א). – וראה לקו"ש ח"א ע' 247. נעתק בהגש"פ עם לקוטי טעמים מנהגים וביאורים – קה"ת תשמ"ו ואילך – ע' קיח).
פתיחה בהקשר
מאמרים מלוקטים חלק ד ש"פ חוקת-בלק, י"ב תמוז ה'תשכ"ט
מקור מפורש
בפרק זה
21 היתרון בהביאור דלקמן הוא, כי מזה שפרה אדומה (שהוא כללות התורה) נקראת על שמו של משה, משמע, שהמצוות עצמם שייכים למשה, ולפי הביאור דלעיל שהשייכות למשה הוא מצד ענין המס"נ, אין זה נוגע להמצוות עצמם, כי זה שקיום התומ"צ תלוי בזכירת ענין המס"נ הוא "כי בזה יוכל לעמוד נגד יצרו " (תניא ספכ"ה), משא"כ זה שקיום המצוות צ"ל (בקב"ע) מפני הציווי הו"ע שנוגע לקיום המצוות עצמם.
ויתירה מזה יש לומר להביאור דלקמן, שהשייכות דמצוות למשה היא לא רק בנוגע לקיום המצוות אלא גם בנוגע המצוות עצמם. דזה שגם לאחרי שהמצוות (רצונו ית') נמשכו בתורה (חכמה) נרגש שהם רצון שלמעלה מהחכמה, הוא, כי החכמה (תורה) שבה נמשך הרצון דמצוות היא תורת משה עבדי.
פתיחה בהקשר
מאמרים מלוקטים חלק ד יום ג' פ' דברים, ה' מנחם-אב ה'תשכ"ה
מקור מפורש
בפרק זה
33 תניא פכ"ה.
פתיחה בהקשר
מאמרים מלוקטים חלק ד ש"פ דברים (ת"ב, נדחה) תשל"א
מקור מפורש
בפרק זה
37 ואף שמשה רע"מ המשיך מס"נ זו ויראה כו' (ראה תניא ספכ"ה ורפמ"ב. לקו"ת ר"פ ואתחנן. ועוד) – הרי המעשה הוא עיקר. וגם צריך ליגיעה כו'.
פתיחה בהקשר
מאמרים מלוקטים חלק ד ש"פ עקב, מבה"ח אלול, כ"ג מנחם-אב ה'תשכ"ח
מקור מפורש
בפרק זה
34 תניא ספכ"ה.
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות השכמת הבוקר א דין השכמת הבוקר א
מקור מפורש
בפרק זה
ד ט"ז ס"ק א. וראה גם תניא פכ"ה (לא, ב).
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך יורה דעה הלכות תלמוד תורה הלכות ת"ת פרק שני ד
מקור מפורש
בפרק זה
פד פיוט יגדל (המיוסד על י"ג עיקרים של הרמב"ם). תניא פכ"ה.
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך יורה דעה הלכות תלמוד תורה הלכות ת"ת פרק שלישי ה
מקור מפורש
בפרק זה
קיא ראה גם לקמן ה"ו (בין לדבר בין לשמוע). לעיל סי' קנו סט"ז (שיחת הילדות וקלות ראש). סי' שז ס"ב (מושב לצים). תניא פכ"ה לב, א (בדברים בטלים לגמרי שאין בהם צורך כלל לעבודת ה'). שם פ"ח יג, א (שאפשר לו לעסוק בתורה ועוסק בדברים בטלים).
פתיחה בהקשר
אגרות קודש אדמו"ר הזקן אגרת יט
מקור מפורש
בפרק זה
1278 נדפסה במאה שערים סי' ח. החסידות (כהנא) ע' 218. גנזי נסתרות סי' כד. משנת יואל ע' כב. לקוטים יקרים ע' ג. אגרות בעה"ת סי' קיט. אגרות-קודש מהדורת תש"מ אגרת יז. ובכמה סדורי תפלה בנוסח רבינו (בסי' תהלת ה' נסמנו השינויים). ובהקדמה לסדור אור המאיר ס"ז: "מצאנו ביד הרה"ג בנן של קדושים מו"ה משה ליב שליט"א מברדיטשוב (נכדו של הקדוש מרנא ורבנא לוי יצחק נבג"מ)". ומועתקת בכמה כת"י (448 קלא, ב (בכותרת "כ"ז הועתק מהמכתב (אשר) שכתב לר' יצחק יפה מקאפוסט"). 577 פד, ב (בכותרת הנ"ל). 594 נג, ב. 616 סא, א. ובכת"י לנינגרד – היישוב החסידי בטבריה מס' 53).
והוגהה בהשוואה לכת"י בר אילן 922 דף 453, שנרשם אצלה: "אות באות ושורה בשורה ועמוד בעמוד" [העתקה מכתי"ק]. וגם הועתקה שם ההפני' שעל המעטפה: "לק' קאפוסט ליד הרבני המופלא הותיק מ"ו יצחק נ"י ולזולתו בחדרג ופגין [בחרם דרבינו גרשם, ופורץ גדר ישכנו נחש]. מלאזני'".
ההוכחות להקדמת התאריך לפני תקנ"ב:
א) בכת"י הנ"ל החתימה היא "בלאא"מ ברוך נ"י", שנפטר בראשית שנת תקנ"ב (ראה מבוא פ"ב).
[רד"צ הילמן ע"ה (באגרות בעה"ת שם) מזהה את מקבל האגרת "מחותני ... מו"ה יצחק" עם ר' יצחק מאולע, גיסו של ר' משה בן רבינו (ראה גם בית רבי עב, א). ועפ"ז משער שנכתבה אחר שנת תקנ"ד, שלערך אז היו נשואיו של ר' משה שנולד בשנת תקל"ט (למעשה היתה חתונתו בשנת תקנ"ח, ואכמ"ל). אמנם כבר הובא מכתה"י שהכוונה לר' יצחק יפה מקאפוסט].
ב) מה שכותב "ואי אפשר לי לפרוט ולבאר היטב ענין זה במכתב, שלא יהי' לסתור משארז"ל האומר אחטא ואשוב כו'". נתבאר בתניא פכ"ה, שנתפרסם בכת"י בתקנ"ב. ובארוכה יותר – באגה"ת, שנתפרסמה גם היא בתקנ"ב (ראה "תולדות חב"ד ברוסיא הצארית" פרק כג), ואם כן מסתבר שנכתבה האגרת לפני פרסום התניא בשנת תקנ"ב (ראה גם לקמן אגרת הבאה).
ג) סגנון האגרת מורה, שנכתבה בשנים הראשונות לנשיאותו.
פתיחה בהקשר
אגרות קודש אדמו"ר הזקן אגרת יט
מקור מפורש
בפרק זה
1296 שלא יהי' סותר: נתבאר בתניא פרק כה.
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום השכמת הבוקר וציצית א דין השכמת הבוקר
מקור מפורש
בפרק זה
287 ט"ז ס"ק א (עיקר גבורה כנגד היצר הרע, שאמרו איזה גבור וכו'). והוא באבות ריש פ"ד (איזהו גבור, הכובש את יצרו).
וראה גם תניא פכ"ה לא, ב (להתגבר כארי בגבורה ואומץ הלב נגד היצר).
פתיחה בהקשר
אור התורה במדבר כרך ד פרשת פינחס ביום השמיני עצרת כו'
מקור מפורש
בפרק זה
וענין ובשלוחו היינו ביו"ט, ודבר זה נתבאר באריכות ע"פ מא' הזהר פ' אמור דף צ"ד, ושם נת' ענין שלוחו של אדם כמותו לפי שישראל נק' אנשי קדש, ועמ"ש בד"ה אלה מסעי בענין בצלמנו כדמותנו, וע' בתניא פכ"ה גבי מפני אור ה' המלובש בנפשם שאינו בבחי' זמן ושעה כלל כו'.
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תרל"ח על חומותיך ירושלים כו'
מקור מפורש
בפרק זה
130 שאין לך דבר שעומד בפני התשובה : ראה תניא פכ"ה. פיה"מ להרמב"ם אבות פ"ג, מי"א. סה"מ תש"ט ע' 42 (הא') בהערה. לקו"ש בא כרך ו ע' 66 הערה 54.
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תר"ם [מזבח אדמה] ויובן עוד כו' זית רענן
מקור מפורש
בפרק זה
363 אין לך דבר שעומד בפני התשו' : ראה תניא פכ"ה. פיה"מ להרמב"ם אבות פ"ג, מי"א. סה"מ תש"ט ע' 42 (הא') בהערה. לקו"ש בא כרך ו ע' 66 הערה 54.
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תר"ם מזבח אדמה תעשה לי
מקור מפורש
בפרק זה
104 שאין לך דבר שעומד מפני התשובה : ראה תניא פכ"ה. פיה"מ להרמב"ם אבות פ"ג, מי"א. סה"מ תש"ט ע' 42 (הא') בהערה. לקו"ש בא כרך ו ע' 66 הערה 54.
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תר"ם הנה אנכי כורת ברית
מקור מפורש
בפרק זה
55 אין לך דבר שעומד בפני התשו' : ראה תניא פכ"ה. פיה"מ להרמב"ם אבות פ"ג, מי"א. סה"מ תש"ט ע' 42 (הא') בהערה. לקו"ש בא כרך ו ע' 66 הערה 54.
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תר"ם הנה אנכי כורת עמך ברית
מקור מפורש
בפרק זה
62 אין לך דבר שעומד בפני התשובה : ראה תניא פכ"ה. פיה"מ להרמב"ם אבות פ"ג, מי"א. סה"מ תש"ט ע' 42 (הא') בהערה. לקו"ש בא כרך ו ע' 66 הערה 54.
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תר"ם [אני לדודי] והנה אני לדודי ודודי לי
מקור מפורש
בפרק זה
411 ואין לך דבר שעומד בפני התשובה : ראה תניא פכ"ה. פיה"מ להרמב"ם אבות פ"ג, מי"א. סה"מ תש"ט ע' 42 (הא') בהערה. לקו"ש בא כרך ו ע' 66 הערה 54.
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תר"ם כנשר יעיר כו'
מקור מפורש
בפרק זה
44 אין לך דבר שעומד : ראה תניא פכ"ה. פיה"מ להרמב"ם אבות פ"ג, מי"א. סה"מ תש"ט ע' 42 (הא') בהערה. לקו"ש בא כרך ו ע' 66 הערה 54.
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תר"ם אני לדודי הב'
מקור מפורש
בפרק זה
115 אין לך דבר שעומד בפני התשובה : ראה תניא פכ"ה. פיה"מ להרמב"ם אבות פ"ג, מי"א. סה"מ תש"ט ע' 42 (הא') בהערה. לקו"ש בא כרך ו ע' 66 הערה 54.
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תר"ם אריב"ל הנהו ך"ו הודו
מקור מפורש
בפרק זה
27 דאין לך דבר שעומד בפני התשובה : ראה תניא פכ"ה. פיה"מ להרמב"ם אבות פ"ג, מי"א. סה"מ תש"ט ע' 42 (הא') בהערה. לקו"ש בא כרך ו ע' 66 הערה 54.
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תר"ם שובה ישראל הנחה ב'
מקור מפורש
בפרק זה
91 אין לך דבר שעומד בפני התשובה : ראה תניא פכ"ה. פיה"מ להרמב"ם אבות פ"ג, מי"א. סה"מ תש"ט ע' 42 (הא') בהערה. לקו"ש בא כרך ו ע' 66 הערה 54.
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תר"ם כנשר יעיר קנו תתקלז
מקור מפורש
בפרק זה
י ראה רמב"ם הל' תשובה פ"ד, ה"א-ה"ו. תניא פכ"ה. אגה"ת פי"א [ובאגה"ת עם ליקוט פירושים שם]. לעיל הנחה ד"ה אני לדודי הב' פיסקא ולהבין זה איך. (בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) שם פיסקא ושרש הענין.
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תרמ"א הקבצו ושמעו
מקור מפורש
בפרק זה
100 ק"ש . . מס"נ : ראה תניא ספכ"ה.
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תרמ"א כי תשא
מקור מפורש
בפרק זה
13 אין לך דבר שעומד בפני התשובה : ראה תניא פכ"ה. אגה"ת רפ"ד ובמ"מ הגהות והע"ק לשם. פיה"מ להרמב"ם אבות פ"ג, מי"א. לקו"ש בא כרך ו ע' 66 הערה 54.
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תרמ"א להבין בתוס' ביאור משנת"ל (ד"ה ויקרא) ב' פי' בציץ
מקור מפורש
בפרק זה
94 אין לך דבר שעומד בפני התשובה : ראה תניא פכ"ה. אגה"ת רפ"ד ובמ"מ הגהות והע"ק לשם. פיה"מ להרמב"ם אבות פ"ג, מי"א. לקו"ש בא כרך ו ע' 66 הערה 54.
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תרמ"א ועשית ציץ
מקור מפורש
בפרק זה
17 אין לך דבר שעומד בפני התשובה : ראה תניא פכ"ה. אגה"ת רפ"ד ובמ"מ הגהות והע"ק לשם. פיה"מ להרמב"ם אבות פ"ג, מי"א. לקו"ש בא כרך ו ע' 66 הערה 54.
פתיחה בהקשר
ספר המאמרים תרצ"ב ש"פ משפטים, רצ"ב
מקור מפורש
בפרק זה
137 ראה תניא פכ"ה. אגה"ת פי"א.
פתיחה בהקשר
פלח הרמון שמיני ביאור שרשי הדברים
מקור מפורש
בפרק זה
12 לא יחליף ולא ימיר דתו : ע"פ פיוט יגדל. תניא פכ"ה.
פתיחה בהקשר
פלח הרמון אחרי מנין שקושרין לשון של זהורית
מקור מפורש
בפרק זה
144 אין לך דבר שעומד בפני התשו' : ראה תניא פכ"ה. פיה"מ להרמב"ם אבות פ"ג, מי"א. סה"מ תש"ט ע' 42 (הא') בהערה. לקו"ש בא כרך ו ע' 66 הערה 54.
פתיחה בהקשר