74

הערות

1. 59. באגה"ת שם (וכ"ה בתניא ח"א פכ"ה): "אבל אם דחק כו' מקבלין תשובתו" (וראה לקו"ש ח"ד ע' 1153 הערה 16, די"ל שהתשובה דדחק נעלית יותר מיו"כ – ראה לעיל הערה 57). אבל מעלה בפסח שני שאין בזה מלכתחלה כל הענין ד"אין מספיקין"* ואדרבא: נצטווה להקריב פסח שני. וראה לקו"ש חי"ח ע' 122 ואילך. ולהעיר, שגם בענין גאולת הרשעים שאינם רוצים ליגאל (ראה הערה הקודמת) – כן הוא. וכמו שדובר כמה פעמים (וראה בארוכה לקו"ש ח"א ע' 252) בפירוש "אילו הי' שם לא הי' נגאל", שדוקא "שם", במצרים (קודם מ"ת) לא הי' נגאל, אבל בגאולה העתידה (מכיון שעכשיו הוא כבר אחרי מ"ת), יגאלו כולם, גם סוג הרשעים שלא נגאלו ממצרים, וכמש"נ (ישעי' כז, יג): ובאו האובדים בארץ אשור גו' בירושלים. וראה ד"ה והי' גו' ובאו גו' (בלקו"ת וכו' ודתשרי תש"ג)**.
2. 60. היום יום שם. ולהעיר ממ"ש שם "אפילו מי שהי' טמא, מי שהי' בדרך רחוקה, און אפילו "לכם", אז דאס איז געווען ברצונו" – שמבאר הענין דפ"ש – כפשוטו של מקרא – כשזדונו הי' בזה שהי' טמא או בדרך רחוקה (וכהלשון "אז דאס איז געווען ברצונו"). וי"ל דלא נחית במאמר זה לפרט כל הפרטים גם המובאים בתושבע"פ.
3. . וי"ל, שזהו גם מה שהלימוד אז "עס איז ניטא קיין פארפאלן כו'" (= אין דבר אבוד) (היום יום ע' נג) הוא מפסח שני דוקא (ראה לקמן בפנים) – כי מעלה מיוחדת בפ"ש, שגם כשזדונו הי' בענין הקרבת הפסח עצמו (שבזה שייך הסברא ד"אין קטיגור נעשה סניגור") אין בזה מלכתחלה כל הענין ד"אין מספיקין" ואדרבה. וראה הערה הבאה.
4. . וראה בארוכה לקו"ש חי"א שיחה א' לפ' שמות.