1153
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
שלמעלה מהתורה, היא ההתאחדות עם עצמותו ית', למעלה מגילוי.
וכשם שבזמן הבית נוצרה ההתקשרות העצמית שבין נשמות ישראל לבין הקב"ה על ידי הכניסה של הכהן גדול לקדש הקדשים ביום הכיפורים, כך גם עתה מתבטא ענין זה בתפילות יום הכיפורים, שכן תפלה היא במקום עבודת הקרבנות:
יום הכיפורים הוא היום היחיד בשנה שחייבים להתפלל בו חמש תפלות. חמש התפלות הן כנגד חמש המדריגות שבנשמה – נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה22. התפלה החמישית, שמתפללים רק ביום הכיפורים הוא, תפלת נעילה, ובה מתגלית בחינת היחידה שבנשמה, כפי שהיא מאוחדת עם הקב"ה, ושם אין מקום לשום דבר מלבד הקב"ה ובני ישראל. וזהו פירוש של "נעילה" – נועלים את כל השערים, ואין מתירים להכנס לאף אחד; שם נמצאים רק בני ישראל עם עצמותו יתברך.
ואף שבחינה זו מתגלית בעיקר בתפלת נעילה23, הרי בכללות24 קיימת בחינה זו גם בכל היממה של יום הכיפורים. כפי הלשון: "יום שנתחייב בחמש תפלות", שהיום, כולו, מחוייב בחמש תפלות; כלומר, אף שכל חלק זמן של היום מחוייב בתפלה פרטית שלו (בערב – תפילת ערבית, בבוקר – שחרית וכיו"ב), עם כל זה הוא "יום שנתחייב בחמש תפלות" – כי בכללות הוא יום שמאיר בו ה"חמש" – בחינת יחידה.
הערות
- 22. לקו"ת פינחס פו, ב. (ממאמר ד"ה וכל אדם ושיחת שמחת ביה"ש תשכ"ג)
- 23. ולכן עיקר הכפרה הוא בסוף היום (ראה לקו"ת תצא לט, ד). וראה קונטרס העבודה פ"ה (ע' לד) "ובפרט בעתים מיוחדים כמו בתק"ש ובנעילה דיוהכ"פ".
- 24. עד"ז שביוהכ"פ (שבת שבתון) הוא ג"כ בשבת, שכללותו – (וקראת לשבת) – עונג, אבל רעוא דרעווין הוא בסוף היום (ראה בסי' דרושי סעודות שבת).
מצוטט ב־3 עמודים
לקוטי שיחות 1
- כרך ח ‹ בהעלותך ‹ שיחה א ‹ 74 לקו"ש ח"ד ע' 1153
תורת מנחם 2
- ה - שנת תשי"ב - חלק שני ‹ בס"ד. ליל א' דחג השבועות - לפנות בוקר - ה'תשי"ב לקו"ש ח"ד ע' 1153
- נב - שנת תשכ"ח - חלק שני ‹ שיחת אחרון של פסח, ה'תשכ"ח לקו"ש ח"ד ע' 1153
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.

