20
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
יש לשנן לנוער שעליו להזניח את החישובים השונים. זה שמוצאו מעם שהורתו ולידתו באה בדרך לא טבעית, מי שהוא בן עם עתיק יומין שבידו התורה העתיקה ביותר ושעברו עליו נסיונות וקשיים כה רבים ושכל קיומו בנס – אין לו כל קשר עם חישובים אנושיים ואסור לו להתבסס עליהם.
והמתנהג בצורה האמורה ומקבל משנות ילדותו את ההדרכה לדעת שישראל נעלה ומרומם מחישובים שכליים וקשור עם הקב"ה בברית עולם – עליו מוסבת הבטחת הקב"ה "ביצחק יקרא לך זרע" – ממנו באה הנחת האמתית הן ברוחניות והן בגשמיות.
(משיחת ו' מרחשון, תשח"י)
* * *
טו. קריאת פרשת לך לך משרה בכל ימי השבוע את תחושת החויה יחד עם אברהם אבינו, הראשון שפתח את צינור מסירות־הנפש25 והנחילה לדורותיו, לכל ישראל.
אף גרים בכלל, לפי שגם הם שייכים לאברהם ונקראים בני אברהם. ליצחק וליעקב מתייחסים רק יוצא חלציהם, ואילו לאברהם מתייחסים גם גרים.
משום כך, כותב הרמב"ם בתשובתו המפורסמת* המיוסדת על הירושלמי26, שאף גרים רשאים לומר "לאבותינו", משום שאברהם אבינו הוא אב לכל גר שיתגייר. מובן, איפוא, שהנחלת כח מסירות־הנפש לכל ישראל כוללת גם את הגרים, ולכן נדרש גם מהם קיום התורה והמצוות בכל תוקף, אף שזה כרוך במסירות־נפש27.
השבוע שאחרי פרשת לך לך כל שכן שצריך להיות שמח, כיון שאז נקרא המסופר אדות אברהם אבינו אחרי קיימו מצוות מילה, שענינה מאד נעלה.
כ"ק מו"ח הרבי, אומר בשיחת שמחת־תורה תש"י28 שאברהם אבינו היה יהודי בן שבעים וחמש שנה, "בעל אחוזות", אדון לכל הנהגותיו, "שכל הנעלם מכל רעיון"*, וכל זה היה לפני פרשת "לך לך", לפני שנימול, ומובן לאיזו דרגה הגיע על־ידי מצוות מילה.
מצוות מילה קשורה בענין הלידה. כל הדרגות בהן נתעלה אברהם אבינו עד לקיום מצוות מילה, היו בקשר לענינים השייכים לנבראים, ולכן יכול היה להגיע אליהן בכחות עצמו. ואילו מצוות מילה היא ענין שניתנה לו מלמעלה, כפי שכתוב29 שמילת אברהם היא ענין המילה שלמעלה – ומל ה' אלקיך את לבבך. וכן הדבר בכלל – על־ידי מצוות מילה,
הערות
- 25. ד"ה כי כאשר השמים החדשים תרע"ח.
- *. נדפס בתשובות הרמב"ם (הוצאת שולזינגער) ספר אהבה סימן יט.
- 26. ירושלמי ביכורים פרק א' הלכה ד'.
- 27. תניא סוף פרק כה.
- 28. נדפס בקונטרס שמיני עצרת תשי"א (סה"מ תשי"א ע' 98).
- *. תו"א יא, א. תו"ח ריש פ' לך פרק א ואילך.
- 29. תורה אור סוף פרשת לך לך יג, ג.
תלמוד ירושלמי בכורים א׳:ד׳ - הטקסט מספריא
משנה: אֵלּוּ מְבִיאִין וְלֹא קוֹרִין. הַגֵּר מֵבִיא וְאֵינוֹ קוֹרֵא שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לוֹמַר אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יי לַאֲבוֹתֵינוּ לָתֵת לָנוּ. וְאִם הָיְתָה אִמּוֹ מִיִּשְׂרָאֵל מֵבִיא וְקוֹרֵא. וּכְשֶׁהוּא מִתְפַּלֵּל בֵּינוֹ לְבֵין עַצְמוֹ אוֹמֵר אֱלֹהֵי אֲבוֹת יִשְׂרָאֵל. וּכְשֶׁהוּא בְּבֵית הַכְּנֶסֶת אוֹמֵר אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיכֶם. וְאִם הָיְתָה אִמּוֹ מִיִּשְׂרָאֵל אוֹמֵר אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ.
הלכה: וְאֵילּוּ מְבִיאִין וְלֹא קוֹרִין. רִבִּי יוֹנָה וְרִבִּי יוֹסֵא תְּרַוֵיהוֹן בְּשֵׁם רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק בִּבְנֵי קֵינִי חוֹתֵן מֹשֶׁה הִיא מַתְנִיתָא. וּבְנֵי קֵינִי חוֹתֵן מֹשֶׁה מְבִיאִין וְקוֹרִין. דִּכְתִיב לְכָה אִתָּנוּ וְהֵטַבְנוּ לָךְ. רִבִּי חִזְקִיָּה בְשֵׁם רִבִּי לָעְזָר לֹא אָמַר כֵּן אֶלָּא מָה טַעַם אָמְרוּ הָאֶפִּיטְרוֹפִּין וְהָעֶבֶד וְהַשָּׁלִיחַ וְהָאִשָּׁה וְטוּמְטוּם וְאַנְדְרוֹגֻינוֹס מְבִיאִין וְלֹא קוֹרִין. שֶׁהַגֵּר הֲרֵי אָמוּר בַּפָּרָשָׁה. אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק תִּיפְתָּר בְּהָהֵן גֵּר דְּהָכָא בִּבְנֵי קֵינִי חוֹתֵן מֹשֶׁה. וּבְנֵי קֵינִי חוֹתֵן מֹשֶׁה מְבִיאִין וְקוֹרִין.
אָמַר רִבִּי יוֹסֵי קִיְימָהּ בִּנְיָמִן בַּר עַשְׁתּוֹר קוֹמֵי רִבִּי חִיָיה בַּר בָּא. בְּגוֹי שֶׁבָּא בָעֲבֵירָה עַל בַּת יִשְׂרָאֵל הִיא מַתְנִיתָא. רִבִּי יוֹנָה לֹא אָמַר כֵּן אֶלָּא רִבִּי שָׁמַע לְאִילֵּין דְּבֵי בַּר עַשְׁתּוֹר דְּאִינּוּן גֵּרִים בְּנֵי גֵרִים אוֹמְרִין אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ. וְהָא תַנִּינָן אִם הָיְתָה אִמּוֹ מִיִּשְׂרָאֵל אוֹמֵר אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ. הָא גְּרִים בְּנֵי גֵרִים לֹא. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה קִיְימָהּ בִּנְיָמִן בַּר עַשְׁתּוֹר קוֹמֵי רִבִּי חִיָיה בַּר בָּא. רִבִּי חִזְקִיָה בְשֵׁם רִבִּי חִיָיה בַּר בָּא קִיְימָהּ בַּר עַשְׁתּוֹר קוֹמֵינָן. בְּגוֹי שֶׁבָּא בָעֲבֵירָה עַל בַּת יִשְׂרָאֵל הִיא מַתְנִיתָא.
רִבִּי זְרִיקָן אָמַר רִבִּי זְעוּרָא בָּעֵי. כְּלוּם הוּא מִתְכַּוֵּין לֹא לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב. וְכִי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב אֲבוֹתֵיהֶם הָיוּ. נִשְׁבַּע הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֹא לַזְּכָרִים שֶׁמָּא לַנְקֵיבוֹת.
תַּנֵּי בְשֵׁם רִבִּי יְהוּדָה גֵּר עַצְמוֹ מֵבִיא וְקוֹרֵא. מַה טָעֲמָא כִּי אַב הֲמוֹן גּוֹיִם נְתַתִּיךָ. לְשֶׁעָבַר הָיִיתָ אַב לָאֲרָם. וְעַכְשָׁיו מִיכָּן וְהֵילֶךְ אַתָּה אַב לְכָל הַגּוֹיִם. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר הֲלָכָה כְּרִבִּי יְהוּדָה. אָתָא עוֹבְדָא קוֹמֵי דְרִבִּי אַבָּהוּ וְהוֹרֵי כְּרִבִּי יְהוּדָה.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.