19

יהדותו, אם תהיה זו יהדות שלמה או מוגבלת בהתאם למדת שכלו והבנתו.

ולכן גם בישמעאל, כשאך נסתמנה פגיעה בירושתו²³ לא היתה אפשרות להשאירו בבית אברהם והקב"ה צוה לשלחו, כי "ביצחק יקרא לך זרע"²⁴.

הקב"ה הבהיר: בהעמדת דורות ישראליים אין מקום לגישה טבעית. קיומו ומהותו של עם ישראל הם על־טבעיים. יהודי – כל קיומו למן הורתו ולידתו, בנסים בלי כל התחשבות בטבע.

הקב"ה אמר לאברהם אבינו: נחת אמת של יהדות באה רק מילד שהיוולדו וראשית חייו הם באופן אלקי, ושבהיותו ילד בן שמונת ימים, כלומר, בהווצר האפשרות הראשונה לכך, מקשרים אותו אל הקב"ה בברית עולם, אם כי אינו מבין עדיין ואין אף אפשרות לשאול אותו על כך.

יהדותו של ילד כזה, לא תהיה מוגבלת בהתאם לדעתו ושכלו אלא חדורת מסירות־נפש. ומילד זה תבוא נחת יהודית אמתית.

יא. התורה אינה ח"ו "ספר היסטוריה" – היא נצחית, כפי שאפשר להווכח מהישנות קריאת התורה מחדש בכל שנה ושנה, שמשמעותה שסיפורי התורה משמשים הוראות לכל עת ולכל מקום, כיצד על היהודי להתנהג בביתו, בחברה ובקהלה.

וכן גם המסופר בפרשת שבוע זה משמש כהוראה באורח החיים בכלל ובענין החינוך בפרט – שהוא הנקודה העיקרית.

יב. נמצאים כאלה הסבורים שסדר החינוך הוא: להמתין עד שהילד יתבגר ויוכל להסתמך על הבנתו תוך תקוה שבהיותו מבני אברהם יצחק ויעקב יגיע בעצמו למושג הנכון ביהדות.

באה ההוראה בפרשת השבוע: הסתמכות על השכל האנושי, אף חרף ההתאמצות הגדולה ביותר – לא זו הדרך להתקשרות עם הקב"ה. הדרך היא – מסירות־נפש.

יג. הוראה נוספת טמונה כאן:

אין לתת לילד חינוך של יהדות "דלילה", תוך הנחה שכשיגדל יוענק לו יותר.

גישה כזו מתאימה לענין המבוסס על הבנה וחשבונות.

אך כשהמדובר בבני ישראל שהם למעלה מחשבונות הטבע, יש לנו ההוראה מסיפור התורה: סדר החינוך של ילד יהודי הוא, שבהגיעו ליומו השמיני יש להעניק לו מדה גדושה של יהדות, לקשרו בברית עולם, לא קשר לשנה, לעשר שנים, לעשרים וחמש שנים – אלא בברית עולם.

יד. הענקת מדה גדושה של יהדות לילדים, מה משמעותה?

יש להבהיר לנוער, בשחר נעוריו, שעם ישראל בכלל, וממילא כל יהודי בפרט, אינם כפופים לחישובים טבעיים.