18

בית המקדש, ולכן נקראה בשם קטורה²⁰.

אף הראתה את מסירות נפשה, כפי שמספרים לנו חז"ל²¹ שהגר היתה בתו של פרעה מלך מצרים, מהממלכות האדירות של אז, ולמרות זאת הסכימה לנטוש את ארמון המלכות ולהתקבל כשפחה לשרה, וזאת – כדי שתוכל להיות בביתו של אברהם.

מובן שגם את בנה ישמעאל חינכה בדרך זו.

כל זה מבהיר לנו יותר מדוע רצה אברהם להסתפק בישמעאל, תוך תקוה שירוה ממנו מלוא הנחת, אבל לאידך גיסא הרי זה מגביר את אי ההבנה מדוע אמר לו הקב"ה שביצחק, דוקא, יקרא לך זרע.

ט. ההבדל בין ישמעאל ליצחק הוא: הולדתו של ישמעאל היתה באופן טבעי ולא בדרך נס, ואילו הולדתו של יצחק היתה בדרך נס, שהרי בדרך הטבע היה מן הנמנע שאברהם ושרה יולידו בזקנתם בן. איש לא האמין באפשרות הדבר, ואף אברהם בעצמו חשש שמא אינו ראוי לנסים כאלה.

ומכאן גם ההבדל בין ישמעאל ליצחק בענין ברית המילה, שהיתה אז המצוה המיוחדת, האמצעי היחיד להתחבר עם הקב"ה.

ישמעאל נימול בן שלש עשרה שנה. נער שמלאו לו שלש עשרה שנה הוא בר שכל, ולכן היה אז לבר־מצוה²², המתחייב בקיום המצות, כיון שאז ניחן במדה הראויה של דעת, כדי אפשרות לתת אימון בהנהגתו. ובשכלו ודעתו הסכים ישמעאל להתקשר אל הקב"ה ומל אז את עצמו.

יצחק נימול בן שמונת ימים. תינוק בן שמונת ימים אינו בגדר נתינת הסכמה. ואף־על־פי־כן קשרוהו אז עם הקב"ה בקשר שאינו ניתן לניתוק, וכלשון הכתוב: ברית עולם.

י. לפי שני ההבדלים האמורים בין ישמעאל ליצחק: א) הולדתו של יצחק על־טבעית ושל ישמעאל טבעית. ב) התקשרותו העל־שכלית של יצחק אל הקב"ה, בשעה שהתקשרותו של ישמעאל אל הקב"ה היתה על־פי שכל – יובן גם מדוע נחת־האמת של אברהם אבינו היא דוקא מיצחק.

ילד שנולד וגדל בהשגחה מעולה, מתחנך להשקפה נכונה וכתוצאה מהשקפתו השכלית הנכונה הוא מתקשר עם הקב"ה – זו דרכו של ישמעאל. ישמעאל גדל בביתו של אברהם אבינו. וחינוכו הביא אותו אל ההבנה השכלית הנכונה בצורך להתקשרות עם הקב"ה.

ברם, אין כל בטחון בדרך כזו. כשהיהדות באה מתוך הכרה שכלית גרידא – אין כל ודאות ששינוי כל שהוא לא יעמיד בספק את המשכה. יתר על כן: גם בעת שהוא מקושר עם הקב"ה, אין כל בטחון עד היכן תתבטא