וידבר הוי' כו' אלה הם מועדי

רלאיום אסרו חג השבועות דשנת כת"ר

וידבר הוי' כו' דבר אל בנ"י כו' אלה הם מועדי¹ כו'. להבין כפל לשון שבתחלה א' מועדי הוי' ואח"כ כפל פעם אחרת אלה הם מועדי², וגם למה שינה בתחלה לדבר בל' נסתר מועדי הוי' ובסוף דיבר בל' מדבר בעדו אלה הם מועדי כו' [... וברשימה דלעיל דמ"ה³ מבואר שם עוד דקדוק א' מה שאח"כ בפסוק ד' אחר שביאר ענין השבת כפל עוד לומר אלה מועדי הוי' כו' וסיים אשר תקראו אותם במועדם כו' והתרגום תרגם ע"ז די תערעון יתהון בזמניהון כו'. ..]. הנה לשון הרמב"ן בהקדמתו לתורה⁴ שמשרע"ה כתב תולדות כל הדורות הראשונים ויחוס עצמו ותולדותיו ומקריו כשלישי המדבר כו' ולכן גם בענין כתיבת המצות נאמר וידבר רלבהוי' אל משה ולא כתב הי' דבר ה' אלי כמו שאר הנביאים שמדברים בלשון זה, הוא ג"כ מטעם זה כי נכתבה כשלישי המספר על שנים אחרים ומספר שכך דיבר הוי' אל משה כו'. וכתב עוד ואל יקשה בעיניך ענין משנה תורה שכותב בו ל' מדבר בעדו ואתחנן אל ה'⁵ כו' ואתפלל⁶ כו', להיות כי תחלת הספר הוא אלה הדברים אשר דיבר משה⁷ אל כל ישראל שהוא ג"כ כאחד המספר שכך דיבר משה אל כל ישראל והוא ג"כ השלישי המספר כל התורה כו' ולכן הוא מספר בל' אומרם שכך אמר משה ואתחנן כו'. וכתב הטעם לכתיבת התורה בל' זה מפני שקדמה לבריאת העולם כו' והיתה כתובה באש שחורה⁸ ע"ג אש לבנה והנה משה כסופר המעתיק מספר קדמון וכותב יעו"ש.

והנה אדמו"ר הזקן נ"ע אמר שכוונת הרמב"ן הוא עצמות המאציל כו' [... ע' ברשימה דלעיל⁹. ..] וצריך להבין כל הנ"ל, גם להבין ענין כל כתיבת המצות שנכתבה בדרך סיפור מעשה ולא בדרך ציווי ואזהרה לעשות [... כי הגם שכתוב בל' ציווי כמו דבר אל בנ"י ויקחו לי תרומה¹⁰ כו' או כי תבואו אל הארץ ושבתה¹¹ כו' מ"מ כיון שתחלת הדברים הוא וידבר הוי' כו' נראה הל' שאין עיקר הכוונה הציווי רק עיקר הכוונה הוא הסיפור לספר איך ציווה ה' אל משה לדבר אל בנ"י וכנ"ל שהל' הוא כשלישי המדבר כו'. ..], לבד פ' משפטים אינו כתיב בתחלתו וידבר כו' והל' נכתב בדרך ציווי ואזהרה כו'. ועוי"ל מ"ש כמה פעמים אני הוי' דמשמע ששם הוי' הוא ידוע ומושג ובאמת אני הוי' לא שניתי¹³ כי לית מאן דתפיס בי'¹⁴ וא"כ אינו מושג כלל¹² והוא בתכלית ההעלם כמאמר הידוע לית מחשבה תפיסא בי' כלל¹⁵ כו'.

והנה להבין כל הנ"ל י"ל ענין התו"מ כי הנה אמרז"ל תלמוד גדול מפני שמביא לידי מעשה¹⁶ וא"כ כל עיקר הלימוד הוא לידע איך לעשות המצות, וא"כ יקשה ממש"א בירושלמי ע"פ וכל חפצים לא ישוו בה¹⁷ שאפי' כל מצותי' של תורה אינם שווים לדבר א' מן התורה כו', ובתלמודא דידן מחלק¹⁸ בין מצוה שאפשר לעשות ע"י אחרים שאין מבטלין ת"ת בשבילה ובין מצוה שא"א לעשות ע"י אחרים רלגשמבטלים ת"ת בשבילה ולפי הנ"ל שעיקר התלמוד הוא בכדי לידע איך לעשות המצוה א"כ הי' צריך לבטלה אפי' בשביל מצוה שאפשר לעשותה ע"י אחרים כמו הפרשת תרומה שאפשר לעשותה ע"י שליח¹⁹ מ"מ מצוה בו יותר מבשלוחו²⁰ יותר טוב שיעשה הוא²¹ המצוה בעצמו ויבטל ת"ת כיון שעיקרה אינה אלא ידיעת המצות כו', ועכ"ל שמצות ת"ת מצד עצמו הו"ע גדול מאד אפי' הלימוד שאינו נצרך למעשה כמו סדר קדשים בזה"ג²² יש מצוה גדולה בלימודו, אך ראי' זאת אינה מכרחת כ"כ כי נוכל לומר כי המצוה בלימוד ס' קדשים מטעם מהרה יבנה בהמ"ק כו' ולכן הלימוד הוא נצרך למעשה, אך ראי' יותר ברורה הוא ממה שהנשמות בגעה"ע לומדים את התורה כידוע במאמר רבה בר נחמני²³ כו' והמה פטורים מן המצות ועכ"ל דהתלמוד הו"ע גדול מצד עצמו לא בשביל ידיעת המצות בלבד כו' ומאמר תלמוד גדול שמביא לידי מעשה יש בו פי' אחר [... כמשי"ת, ועוד דממקומו הוא מוכרע דא' נמנו וגמרו תלמוד גדול וקאי על פלוגתא דלעיל איזה מהם גדול תלמוד או מעשה וא' שנמנו וגמרו תלמוד גדול והכוונה שהוא גדול מן המעשה ואיך אמר מפני שמביא לידי מעשה א"כ המעשה גדול ועל כרחך לומר כדלקמן כו'. ..].

אך להבין כ"ז צ"ל במה שמצינו שיש הפרש בין תורה למצוות, שהמצות הם תלוי' בזמן ומקום כמו מצות הקרבנות הם במקום בהמ"ק²⁴ דוקא וכן בזמן בכלל ביום²⁵ ולא בלילה ובפרט מצות מוסף שבת שני כבשים²⁶ וברגלים באין²⁸ פרים בני בקר²⁹ שנים²⁷³⁰ כו' וצריך להקריב כ"א במועדו ובזמנו ואם יחליף של זה בזה אינה מצוה כלל ולא יגרום יחוד עליון כלל, וכן מצות התלוי' בזה"ז³¹ הם תלויות בזמן דווקא כמו מצות ישיבת סוכה בחודש תשרי מט"ו ועד כ"ב בו ואם ישב בניסן בסוכה אינה מצוה כלל, וכן אכילת מצה בחודש ניסן מט"ו בו ועד כ"ב בו ואם יאכל מצה בימי הסוכות איננה מצוה כלל, משא"כ לימוד התורה אינה תלוי' בזמן ומקום כלל כידוע דכל העוסק בתורת עולה³² כאלו הקריב עולה ונעשה עי"ז יחוד עליון שנעשה ע"י הקרבנות ואף שאינו כהן ואין כאן בהמ"ק ומזבח בנוי ואין הזמן גרמא עד"מ שלומד הלכות מוסף שבת גורם היחוד עליון הנעשה ע"י מוסף שבת [... רק כיון רלדשהיחוד נעשה ע"י הלימוד בלבד שהוא בדיבור לכן אינו נמשך רק ברוחניות בפנימי' העולמות משא"כ ע"י מעשה הקרבנות בזמן בהמ"ק הי' נמשך בחיצוניות העולמות ולכן הי' בחי' אלקות דלמעלה מן הטבע בהתגלות וכמו אש של מעלה שהי' יורד³³ כו', מקום ארון אינו מן המדה³⁴ כו', משא"כ עכשיו אותותינו לא ראינו³⁵ כו' מצד שאין הגילוי בחיצוניות העולמות אלא בפנימיות כנ"ל וד"ל. וכן³⁶ עד"ז אפשר יכול להיות היינו כאשר לומד הלכות סוכה שהוא כאילו קיים מצות סוכה והיינו כנ"ל שממשיך אור העליון למטה כמו כשיושב בסוכה בימי הסוכות כן ממשיך המשכה זאת ע"י הלימוד אפי' כשלומדה שלא בזמנה³⁷ רק שממשיך בפנימי' ולא בחיצוני' כמו כשממשיך ע"י מעהמ"צ עצמה שממשיך גם בחיצוני' כו' וד"ל.

אך להבין כל הנ"ל י"ל ענין המאמר שהתורה קדמה לעולם³⁸ וכמ"ש ואהי' אצלו אמון³⁹ כו' ונאמר ה' קנני ראשית דרכו⁴⁰ והיינו שהתורה קדמה גם לעולם הנאצל⁴¹ כי שרשה בעצמות המאציל כו'. והענין הוא כי התורה הוא בחי' חכמה⁴² רק שהיא בחי' חכה"ק בעצמיות המאציל, והנה מבשרי אחזה שבחי' חכ' הוא בחי' קו המדה למדוד כל דבר באיזה אופן יהי' ואח"כ הוא עושה ע"פ מה שנמדד בחכמתו כן למעלה מתחלה נמדד בעצמו' המאציל כל אופן ההשתלשלות מרכ"ד עד סוכ"ד באיזה אופן יהי' ואח"כ נמשכו כל ההשתלשלות באופן שכבר נמדד בעצמות המאציל וכן כל היחודים הנעשים ע"י המצות נמדדו כבר בעצמו' המאציל באיזה אופן יהי' היחוד, היינו כאשר יעשו בנ"י כך וכך ימשיכו בחי' יחוד עליון דקוב"ה ושכינתי' שהוא בחי' תוס' אורות על המדה הקצובה בראשית ההשתלשלות בבחי' העולמות, ותוס' זה מרובה באין ערוך על העיקר, וזהו נק' יחוד קוב"ה ושכינתי'⁴³ כי שכינה הוא שוכן בתחתונים שהוא בחי' החיות אלקי המחי' את כל העולמות כו' וקוב"ה הוא בחי' הסובב כו' [היינו עצמות המהות שלמעלה מגילוי אור בחי' סובב האמיתי. ..] והיחוד הוא בחי' תוס' אורות הנמשכים מבחי' סובב הנ"ל לבחי' ממכ"ע וזה נמדד בעצמו' המאציל באיזה אופן יומשך היינו הקרבן כאשר יעשה איש הישראלי בכל הדקדוקים אזי יומשך ע"י תוס' אורות בכל הפרצופים דאצילות אפי' רלהבי"ע, משא"כ כשיחסר דקדוק א' היינו שיקבל בשמאל הקרבן פסול⁴⁴ ולא יומשך כלום על ידו, וכ"ז נמדד בעצמות המאציל באיזה אופן תהי' עשיות המצות, ומדידה זאת נמדד ע"פ חכמת עצמות המאציל וחכ' זאת נק' תורה, וכן נמדד בעצמות אופן הרחקת יניקות החיצונים באיזה אופן יהי' והיינו ענין הל"ת לא תאכל חלב ודם⁴⁵ כו' וד"ל, ולכן התורה שלפנינו כתיב בה שני דברים, בתחלת התורה כתיב סדר הבריאה איך היתה ע"י עשרה מאמרות והגם שכתוב בה רק סדר הבריאה הגשמי מ"מ כ"ה הסדר עד רום המעלות אפי' עולם העליון שבמחה"ק דא"ק נמשך ג"כ ע"י עשרה מאמרות העליונים הנמשכים מעצמות המאציל ע"י צמצום כו', ואח"כ מהחודש הזה לכם⁴⁶ עד גמירא כתיב בה איכות עשיית המצות באיזה אופן יעשו אותם בנ"י והל"ת שצריכים בנ"י להשמר מהם לא לעשות אותם בכדי להרחיק אותם יניקת החיצונים כנ"ל, והיינו מפני ששני הדברים נמדדו בחכמת עצמות המאציל איכות ההשתלשלות ואיכות עשיית המצוה ואיכות השמירה דל"ת כו' וד"ל.

וביאור הדברים, ידוע המאמר בריש הורמנותא דמלכא⁴⁷ גליף גליפו בטהירו עילאה כו', הענין הוא כי בחי' העצמות גם בשם א"ס לא יתכן לקרותו כי הוא נבדל מגדר גילוי לגמרי רק ע"י ירידת העצמות בדרך דילוג גדול שהוא הרצון הפועל דילוג זה נתגלה בעצמותו בחי' א"ס והיינו מל' דא"ס שבחי' זאת בלבד יתכן לקרותה א"ס אך לא למעלה הימנו כך אמור בשם הה"מ נ"ע⁴⁸, וזהו הורמנותא דמלכא רצון ומח' דאנא⁴⁹ אמלוך⁵⁰ כו', אך להיות שבחי' מל' דא"ס הוא מקור להשפיע עולמות לאין שיעור וגם כל עולם הי' בבחי' א"ס לזאת נתגלה בחי' חכ' ברצון זה למדוד באיזה אופן יהי' ההשתל' היינו שיהי' במספר קצוב וגם כל עולם יהיה במדה ושיעור באופן הגבלתו גבול רוחני או גבול גשמי וזהו"ע גליף גליפו בטהי"ע. ופי' שיער בעצמו בכח⁵¹ מה שעתיד להיות בפועל כי פועל הוא המשכת כל העולמות לאחר הצמצום מרכ"ד עד סוכד"ר כ"ז נמדד בכח עצמי' המאציל לפני הצמצום כו'. אך ידוע שכל ההשתלשלות הוא רק הארה דהארה מעצמי' המאציל אך ע"י המצות נמשך שפע פנימי' מעצמו' האור וגם זה נמדד בחכ' זאת כי תיבות מה שעתיד להיות מרבה הכל בין שפע החיצוני' דהשתל' בין שפע הפנימי' הנמשך ע"י תומ"צ כו'. והנה שרש חכ' זאת היא למעלה מן הרצון כי היא מבחי' כוונה הפנימי' רלושברצון הנ"ל כמבואר במ"א, וזהו"ע התורה שקדמה לעולם כו', וזהו ענין המבואר ברמב"ן⁵² שהיתה כתובה באש שחורה ע"ג אש לבנה כי אש לבנה הוא בחי' מל' דא"ס שנמשך מבחי' חסד דא"ס והיינו מה שעלה ברצונו להיטיב כו' והוא בחי' לבנונית פשוטה חסד בלתי מוגבל ואש שחורה היינו האותיות דגליף גליפו שנמשכים מחכמה עצמי' המאציל למדוד איכות הגילוי שיתגלה הן בפנימי' והן בחיצוניות שכ"ז הוא בחי' גבורה לכן נק' אש שחורה כו' וד"ל. ..].

והנה כאשר איש הישראלי לומד את התורה הוא ממשיך ע"י לימודו שני דברים הנ"ל, הא' הארה חיצוני' לצורך קיום העולמות ולכן התורה היא קיום העולמות כמאמר אם לא בריתי⁵³ כו' וגם ממשיך שפע הפנימי' דתומ"צ וממשיכו למטה באצילות וגם בפנימי' העולמות דבי"ע אך אין כלים לאור זה אך ע"י המצות עושים כלים לאור זה הנמשך ע"י התורה וזהו כי נר מצוה ותורה אור⁵⁴ כי ע"י התורה ממשיכים האור בלבד וע"י המצות נעשים הכלים הנק' נר כו' [... והנה ג' בחי' כלים יש הא' בבחי' הכתר ששם שרשי הכלים דאצילות, והב' בחי' הכלים דאצילות והג' כלים דמל' דאצילות שעל ידם נמשך האור בבי"ע וכ"ז נעשה ע"י המצות ע"י הביטול פשוט של המצוה שנעשית מצד גזירת מלך נעשים כלים דמל' וע"י כוונת המצות נעשים כלים דאצילות וזהו ענין הנק' איברים דמל' וע"י ביטול הרצון שאחר הכוונה כו' נעשים הכלים דכתר וזהו"ע ארחין דגלגלתא וזהו"ע מצותי ומצות הוי', אך התורה ממשיך האור בכל בחי' כלים הנ"ל, כי שרשה בכוונה הפנימי' הנמשך מעונג הנעלם שהוא בחי' אור כי תענוג הוא בחי' אור כו' וד"ל. ..].

והנה עם כל הנ"ל יובן מה שאין מבטלין ת"ת בשביל מצוה שאפשר לעשותה ע"י אחרים כי לימוד התורה הוא ענין מצ"ע⁵⁵ כי ע"י לימוד התורה נמשך שפע הפנימי' והעצמות בכל העולמות ולכן נצרך ללמוד⁵⁶ אפי' הלכות שאינם צריכים ללמוד בזה"ג כמו קדשים וטהרות וכן מחמת זה לומדים נשמות בג"ע את התורה הכל בכדי להמשיך אור העליון דעצמותו ומהותו בכל העולמות, אך אור נצרך להתקבל במקבל דוקא בבחי' הנבראים והעיקר בנש"י המלובשים בגופים גשמיי' כו' לכן צריך לעשות כלים לאור זה כי בלתי הכלים לא יתקבל במקבל ומה בצע ברב השפע אם לא תתקבל במקבל וע"י המצות נעשים כלים לאור התורה ולכן מצוה שא"א לעשותה ע"י אחרים מוכרח לבטל הת"ת בשבילה, אך מצוה שאפשר לעשותה ע"י אחרים אין מבטלין כו' כי יותר טוב ללמוד התורה להמשיך שפע האור בתמידות והכלי תעשה ע"י אחרים כו' וד"ל. ועם זה יובן שענין לימוד התורה היא מצוה בעצם מפני שעל ידה ממשיכים אור העליון ואין ענינה ידיעת המצות בלבד ומש"א גדול תלמוד שמביא לידי מעשה הכוונה שמביא האור ושפע העליון בבחי' המצות כי המצות הם בחי' כלים והתורה ממשיך אורות בכלים כו' וד"ל.

רלזומעתה יובן מ"ש בכמה מקומות אני הוי' כו' [... כמו את שבתותי תשמרו ומקדשי תיראו אני הוי'⁵⁷ כו'. ..] כי הוי' הוא בחי' י"ס דאצילות י' חכ' ה' בינה⁵⁸ כו' ואני הוא אותיות אין⁵⁹ שהוא אור הכתר⁶⁰ הממוצע⁶¹ בין המאציל לנאצלים ולכן אומר שע"י מצות אלו כו' [דמצות שמירת שבת וכיוצא] אני בעצמי מתחבר להתלבש בשם הוי' ולא כמו ההשתלשלות שאינו מאיר רק הארה בעלמא מעצמי' המאציל בחכ"ע רק עצמי' המאציל ממש נמשך ומתלבש בחכ"ע והחיבור הוא ע"י אני שהוא בחי' כתר הממוצע כנ"ל וד"ל. והנה עם זה יובן מה שהתורה אינה תלוי' בזמן כלל מצד שהתורה ממשיך אור העליון בכלים וזאת צריך להמשיך בתמידות ולכן נאמר בה והגית בו יומם ולילה⁶² אך עשיית הכלים המלבישים את האור שהם המצות שהכוונה בהם ההמשכה בעולמות הנבראים מאין ליש תלוי בזמן כי עולמות הנבראים הם בזמן ומקום ולכן המשכת העצמות הנמשך בהם ע"י המצות צ"ל לכאו"א זמן מיוחד המסוגל לזאת ההמשכה כו' וד"ל.

ומעתה יובן ענין הנ"ל בשם הרמב"ן⁶³ שהתורה נאמרה כשלישי המדבר וכן נכתבה בלשון זה כי הנה ענין וידבר הוי' הוא אוא"ס שבחכ"ע, אל משה הוא יסוד אבא או בינה או דעת דז"א⁶⁴, לאמר בחי' מל'⁶⁵ ואח"כ וידבר אל בנ"י נו"ה⁶⁶ [... כי כללות בנ"י שהם נש"י דבי"ע המלובשים בגופים גשמיי' שרשם מבחי' המוחין דמל' שמקבלת מוחין מבחי' נו"ה דז"א ולכן נק' כרעא דאבוה כרגל המוליך את הראש ממקום למקום כן הם ממשיכים אחד האמת המלובש בפנימיות חכ"ע בארץ הגשמי' ולכן נאמר ומי כעמך ישראל⁶⁷ גוי אחד בארץ היינו שממשיכים אחד האמת בארץ הגשמי כו' וד"ל. ..], והנה לשון זה הי' כתוב בעצמו' המאציל באותיות דגליף גליפו בטהי"ע כי שם נמדד כך שיומשך מבחי' שם הוי' אל משה וע"י משה יומשך לבחי' המל' ואח"כ יתגלה לבנ"י נשמות שבגופים כו', ואח"כ כשבא הדבר לידי פועל אחר מ"ת אז נתגלו אותיות אלו שבעצמות המאציל באצילות ועי"ז הגילוי נעשה כן באצילות שנמשך אוא"ס מחכ"ע דאצילות לבחי' שרש נשמת משה שבאצילות ואח"כ נמשך המשכה זאת לנש"י דבי"ע המלובשים בגופים וגילוי זה רלחשנגלה מעצמות המאציל אותיות אלו בכח זה הגילוי נפעל כן באצילות כנ"ל, אך מי המשיך גילוי אותיות אלו שהיו חקוקים בעצמות המאציל הוא הדיבור שבעצמות המאציל [... כמו באדה"ת המגלה מה שהוא משוער במחשבתו בהעלם ע"י דיבורו כו'. ..], ומהו הדיבור שבעצמו' המאציל הוא בחי' כתר הממוצע בין המאציל לנאצלים הוא הנק' דיבור של עצמות המאציל שהוא בחי' אחרונה שבעצמו' המאציל וע"י נעשה מקור להשפעה בנאצלים שפע זאת הפנימי' דתורה כו' [... כמו באדה"ת הדיבור הוא בחי' אחרונה שבו וע"י נעשה מקום להשפעת התלמיד המקבל ממנו כו'. ..].

ובזה יובן לשון הרמב"ן שבעת גילוי הוי' למשה להמשיך אליו התורה באיכות עשיי' המצות הי' מלובש בזה כח עצמו' המאציל לפעול זה הגילוי וכח זה הי' מלובש בדיבורו שהוא כתר הממוצע כנ"ל והוא המדבר וממשיך זה הגילוי כנ"ל וד"ל, ונמצא שהדיבור והסיפור שכך כתו' בתורה הקדומה וידבר הוי' אל משה הוא עצמות המאציל וע"י סיפורו נעשה ונמשך שפע זאת באצילות בבחי' חכ"ע ונעשה ג"כ באצילות כך שנמשך מחכ"ע למשה וממנו נמשך לבחי' המל' ולבנ"י כו' וד"ל. והנה אח"כ בעת הכתיבה [... ויש בזה ב' דיעות אם נכתבה כל פרשה בזמנה ומועדה או נכתבה כל התורה בסוף שנת הארבעים⁶⁸ כו'. ..], נמשך מחדש כח עצמו' המאציל ע"י כתר הממוצע להלביש כל התורה באותיות הכתב [... והטעם שנצרך לזה כי ע"י הדיבור שדיבר לא נמשך שפע התורה רק בעולמות הרוחני' עד עולם היצירה ועד בכלל, אך ע"י הכתיבה נתלבש שפע הפנימי' דתורה בעשי' גשמי' כו' וד"ל. ..]. ובזה יובן לשון הרמב"ן שמשה כסופר המעתיק מספר קדמון כו', הנה ספר קדמון הם האותיות דגליף גליפו נק' קדמון ע"ש שקדמה גם לעולם הנאצל דא"ק כו' ומשם נמשך כח שיומשכו אותיות אלו ויתלבשו באותיות הכתב, וכח זה הוא ע"י עתיק הממוצע כו' כנ"ל, וכח זה נתלבש בנשמת משה והוא הי' המעתיק להלבישם באותיות הכתב ע"י כח זה דעתיק שהי' מלובש בנשמתו בעת הכתיבה ובכח זה העתיק אותם ולכן נק' בשם מעתיק כו'.

ועתה י"ל לשון שארי הפסוקים עם הקדמה הנ"ל, וי"ל פסוק כי ביום הזה יכפר⁶⁹ שהוא ג"כ מאמר עצמו' המאציל בלשון נסתר שיכפר ויסלח עוונותי' וכח זה הוא מבחי' סדכ"ס⁷⁰ שלמעלה מבחי' המאציל כו' [... כי מאציל הוא בחי' מל' דא"ס עם האותיות דגליף גליפו כו' משא"כ סדכ"ס הוא בחי' עונג הנעלם בעצמות ששם שרש נש"י, והוא הסיבה לרצון ומח' דאנא אמלוך ונק' נמלך בנש"צ⁷¹ כאמור בשם הרה"מ נ"ע⁷² כו'. ..], ומשם נמשך סליחת עוונות לישראל דוקא כו', וזהו לפני הוי' תטהרו⁷³ [... ונוכל לומר בד"א לפני הוי' שבעצמות והוא הוי' שלפני הפ"ט⁷⁴ ובחי' זה רלטהוי' נק' בחי' ע"ס הגנוזות⁷⁵ כו', אך כח ומקור דסליחות עוונות הוא גם לפני הוי' זה שהוא בחי' סדכ"ס הנ"ל שלמעלה גם מבחי' הוי' שבעצמות כו' וד"ל. ..], וכ"ז מדבר ומספר עצמות המאציל שדיבורו הוא כתר הממוצע כנ"ל וממשיך ע"י סיפורו כח זה דסדכ"ס להיות סליחת עוונות וזדונות נעשו כזכיות⁷⁶ [... וזהו תטהר"ו בגי' כת"ר⁷⁷. ..].

[והנה להבין ענין וידבר כו' זאת חוקת התורה⁷⁸ כו' הוי' לאמר וכתוב בכה"ח⁷⁹ שהכוונה אשר הוי' שבז"א דיבר אל משה שע"י חוקת הפרה יתחברו הוי' דאריך בבחי' אמירה דחכ"ע וציווה מל' צוותא⁸⁰ והתחברות, ולפי הנ"ל הי' כתוב לשון זה בתוה"ק שבעצמות המאציל ואיך יתפרשו שם ב"פ הוי', והנלפע"ד בד"א, אשר גם בעצמות יש ב' בחי' הוי' רצון הפשוט להיטיב ומח' דאנא אמלוך פעל שיתגלה שתי מדות אלו חסד ומל' בבחי' עצמות והתגלות בחי' מל' יתכן לקרות בשם א"ס כמאמר בשם הרה"מ נ"ע, והנה כמו למטה התגלות המדות מן הרצון הוא ע"י החו"ב כן לפני הצמצום התגלות שתי מדות אלו הוא ע"י הרצון שנתלבש בחו"ב שבעצמות ועי"ז נתגלו שתי מדות אלו, ונמצא יש בזה בחי' הוי' כי י"ה הוא בחי' החו"ב ובחי' ו"ה הוא בחי' גילוי החסד דא"ס שכולל כל המדות הוא בחי' ו', ובחי' גילוי המל' דא"ס הוא בחי' ה' אחרונה כו', שהוא בחי' מקור להשפעה, וקוש"י הוא הרצון⁸¹ המתלבש בחו"ב. והנה שם הוי' זה הוא מקור להשפעת עולמות רק שהוא מקור להשפיע עד אין שיעור, אך הנה ידוע שפנימית הרצון הוא העונג רק עונג זה הוא עונג פרטי ונמשך מבחי' תענוג הפשוט שנק' שעשועי המלך בעצמותו⁸², הוא בחי' אור המאיר לעצמו שהוא גילוי אור עצמותו כמ"ש ונבדל בערך מהיות מקור להשפעה אך כאשר בא העצמות לכלל גילוי אור ממילא נגלו כל הי"ס שבהעלם עצמו' שבאים לכלל גילוי אור, וזהו שעשועים יום יום כי שעשועים הוא גילוי אור העצמות, ויום יום הוא בחי' חו"ב⁸³ הכוללים כל הי"ס שמתגלים בבחי' אור לעצמו ואינם עדיין בבחי' מקור להשפעה, וכמו באדה"ת כאשר הוא בבחי' תענוג ושמחה ומרומם בעצמות נפשו נגלים בו כל הכחות הקבועים ונטועים בעצמות נפשו בבחי' גילוי אור וממילא הוא מוכן לכל מיני השפעה וכאשר יעוררו אותו להשפיע יתהווה בו רצון להשפיע אבל קודם ההתעוררות לא נגלה בו עדיין מקור להשפיע כי הוא רממרומם ונבדל מבחי' מקור להשפעה וכידוע המאמר דהוה קבדח טובא⁸⁴ כו', ונמצא שיש בחי' הוי' בבחי' שעשועי' העצמי' שהוא גילוי הי"ס הגנוזות בהעלם עצמות בבחי' גילוי אור שהוא בחי' הוי' השני כי הוי' הוא בחי' י"ס י' חכ' כו', ובזה יתפרש זאת חוקת התורה שהיא מצות פרה אדומה שעל ידה יתחבר הוי' שבשעשועים העצמיי' בבחי' לאמר שהוא רצון הפשוט המתלבש בחו"ב לגלות שתי מדות דחסד ומל' דא"ס שנק' מאמר להיותו מקור להשפעה כו' וד"ל. ..]. [... והנה זהו פי' הלשון⁸⁵ כמו שהי' כתוב בתוה"ק ואח"כ נתגלה לשון זה באבי"ע ע"י שלישי המדבר שהוא עצמות המאציל שדיבורו הוא כתר הממוצע ואח"כ נתלבש באותיות הכתב ג"כ ע"י בחי' עתיק הממוצע כנ"ל באריכות וד"ל. ..].

ועתה יש להבין ענין משנה תורה שכתוב הלשון שמשה הוא המדבר כמו ואתחנן אל הוי' כו' ואתפלל גם בעד אהרן⁸⁶ כו', והנה קושי' זו כבר תירצה הרמב"ן שתחלת הספר הוא אלה הדברים אשר דיבר משה כו' והוא ג"כ סופר⁸⁷ השלישי שהוא עצמות המאציל⁸⁸ והוא מספר ב' אומרים⁸⁹ כנ"ל בתחלת המאמר. אך מה שיש להעיר בזה הוא משארז"ל שמשנה תו' משה מפי עצמו אמרן⁹¹ דמשמע מזה שבמשנה תו' משה הוא המדבר ולא כמו⁹⁰ בספרים הראשונים שעצמו' המאציל הוא המדבר כו'. ויובן בהקדם מ"ש בכהאריז"ל שיסוד ומל' הם ב'⁹³ בחי' חותם וחותם⁹² הראשון הוא בחי' יסוד וחותם השני הוא במל' כו' [והוא עד"מ חותם הנחקק בשעוה כו'] ולכן קוראים משנה תורה בליל הושענא רבה כי אז זמן חותם השני כו', והענין הוא כי ד' ספרים הראשונים נמשכו ונתגלו באצילות עצמו וזה הגילוי הי' מספיק לדור המדבר שהם דור דיעה⁹⁴ מבחי' עלמא דאתכסייא כו' אך לדור שאחריהם שנכנסו לא"י הם היו למטה מהם במדריגה כי שרש נשמתם הוא מבחי' עלמא דאתגלייא ולכן לא הספיק להם הגילוי שבד' ספרים הראשונים והוצרך משה רבינו ע"ה לומר להם משנה תורה ושם כופל כל הדינים ועי"ז נמשך הגילוי שבד' ספרים הראשונים מאצילות לבי"ע ע"י המל' הנק' חותם ואז יכולים ג"כ הנשמות דעלמא דאתגלייא לקבל אור התורה כו' ולכן נק' משנה תורה כו' מל' משנה למלך⁹⁵ רמאכו' כי מלך הוא מל' דאצילות כמ"ש בבחי' אצילות עצמו שעל ידה נגלו כל האורות עליונים הגנוזים בתורה לנשמות דאצילות שהם מבחי' עלמא דאתכסייא כנ"ל, ומשנה למלך הוא מל' דמל' דאצילות הנעשית כתר לברי' יצי' עשי' שע"י בחי' זאת נגלו כל האורות הנ"ל גם לנשמות דבי"ע כו'. והנה ידוע שבאצילות עצמו מאיר אוא"ס ע"י אמצעות החכ"ע⁹⁶ בלבד כו' והגם שנמשך בכל עולם האצילות שהן זו"נ דאצילות ע"י הבינה ואין הבינה משמשת אלא לבחי' מעבר בלבד ולא נשתנה השפע דח"ע על ידה כו' משא"כ כשנצרך להאיר בבי"ע מוכרח להתלבש בבחי' בינה והיינו המסך שבין אצילות לבריאה⁹⁷ ששרשו מבחי' בינה⁹⁸ כידוע וממילא נשתנה השפע שבאצילות ואז יכולים גם נש"י דבי"ע לקבל זה הגילוי. והנה ידוע דמשה זכה לבינה⁹⁹ וזהו משה מפי עצמו אמרן כי פי עצמו הוא בחי' הבינה המדבר בפיו בכדי להמשיך אור התורה לנשמות דעלמא דאתגלייא כו'. ונמצא המובן מכל הנ"ל אשר כל התורה ואפי' משנה תורה קדמה לעולם והיתה כתובה באש שחורה ע"ג אש לבנה היינו האותיות דגליף גליפו בטהירו עילאה כנ"ל ואח"כ נמשכה באצילות ע"י כתר הממוצע כו' והוא המדבר ומספר שכך כתוב בתורה הקדומה וע"י דיבור זה נעשה באצילות ג"כ שנמשך דבר הוי' היינו חכ"ע אל משה היינו יסוד אבא ומשם נמשך במל' והיינו לאמר ומשם אל בנ"י שהם בחי' נו"ה ברא כרעא דאבוה¹⁰⁰ אך בד' ספרים הראשונים לא נשתנית השפע רק נמשכה דרך מעבר בלבד כנ"ל ומשנה תורה נמשך ע"י התלבשות גמור בפי משה שהוא בחי' בינה ולכן נתקבל עי"ז אור התורה לדור שנכנס לא"י, אך כח זה המלביש שהוא בחי' בינה פי משה שנק' מסך שרשו יותר גבוה והוא כענין תושבע"פ ששרשה בבחי' סופר למעלה מתושב"כ שנק' ספר¹⁰¹ כו'.

והנה עם כל הנ"ל יובן ענין הפסוק דמועדי הוי' דמש"א וידבר הוי' היינו אוא"ס שבחכ"ע שנק' הוי' כמ"ש הוי' בחכ'¹⁰² והוא דיבר והמשיך למשה והודיע לו מועדי הוי' הוי' זה הוא אוא"ס שבמדות דאצילות שמתייחד במל' דאצי' שהוא מקור הזמן בזמנים¹⁰³ אלו הכתובים אח"כ וכמ"ש בפ' ד' אשר תקראו אותם במועדם ותרגם ע"ז די תערעון יתהון בזמניהן שהוא בחי' המל' מקור הזמן כנ"ל. ואח"כ אמר אלה הם מועדי ומאמר זה אומר עצמו' המאציל שהוא המדבר ע"י כתר הממוצע הנ"ל ואומר שהיחודים האלו הנעשים בזמנים אלו הם מיוחדים בעצמותי ואני הוא המייחד רמבכי הוא מתלבש במדות דחג"ת לייחדם במל' כי כך עלה ברצונו שבזמנים אלו יתייחדו ג"כ יחודים אלו בזמנים אלו עלו במח' עצמו' המאציל ומצידו וכחו נעשו היחודים בזמנים אלו כו' [... והנה זה הלשון הי' כתוב ג"כ בתוה"ק ושם הפי' ג"כ הוי' הראשון דחכ"ע הגנוז בעצמו' והוי' השני הם מדות הגנוזות בעצמו' שמתייחדים עם המל' דא"ס כו' ואלה הם מועדי שכך עלה בכוונה הפנימי' שנתלבשה ברצון ומח' דאנא אמלוך הנק' נמלך כמבואר במ"א [ושרש כוונה זאת הוא בעונג הנעלם שבעצמות כו'] שבזמנים אלו יתייחדו כו' וד"ל. ..].