ש"פ מקץ, ש"ח רצ"ב

קפדמי ¹ כמוכה באלים ה' מי כמוכה נאדר בקדש, נורא תהלות עשה פלא², ופי' רש"י באלים בחזקים כמו (יחזקאל יז³) ואת אילי הארץ לקח, (תהלים כב⁴) אילותי לעזרתי חושה. נורא תהלות, יראוי מלהגיד תהלותיו פן ימעטו כמ"ש (שם⁵) לך דומי' קפהתהלה. והיינו דנורא תהלות ועשה פלא בשבירת המנגדים החזקים הוא ע"י מי כמוכה באלים הוי'. וזהו מי כמוכה באלים הוי' כו' נורא תהלות עשה פלא. אמנם זהו בתנאי כאשר מי כמוכה נאדר בקדש. וצ"ל מהו קדש ומהו נאדר בקדש, שזהו אדירת הקדש, אשר אז הוא אמיתת הענין דמי כמוכה באלים הוי' להיות נורא תהלות עשה פלא. אך הענין הוא דהנה צ"ל מהו כפל הענין מי כמוכה באלים ה', מי כמוכה נאדר בקדש, דמשמע מזה דיכול להיות הענין דמי כמוכה באלים ה' ואינו נאדר בקדש, וצ"ל מהו קדש, ומהו האדירות דקדש, וכאשר הוא נאדר בקדש, אז הוא אמיתת הענין של מי כמוכה באלים ה'. דהנה האותיות הראשונות של הד' תיבות מי כמוכה באלים הוי', הם הד' אותיות של שם הקדוש מכב"י ומספר האותיות שעולה ע"ב, שהוא שם ע"ב, ובנשמה הוא עצם השרש דיחידה שמתאחד ביחיד⁶, שרש ועצם הכח דמס"נ, ושם זה עם השם היוצא מפסוק⁷ לישועתך קויתי הוי', היו כתובים במקלו של יעקב כדאי' בשל"ה⁸ בענין כי במקלי עברתי את הירדן הזה⁹, מקובל בידינו דבפסוק זה יש שמות גדולים כ"י ב"מ הוא שם מכב"י שעולה ע"ב היוצא מפסוק מי כמוכה באלים ה', קל"י שם היוצא מפסוק לישועתך קויתי הוי'. ובשם זה דמי כמוכה באלים ה' נצח מתתיהו כה"ג ובניו את היונים¹⁰, דידוע דכל המלחמה הלזו היתה מלחמה רוחניות¹¹, דכל כוונתם של היונים במלחמתם הוא ר"ל להשכיחם תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך¹², והיינו דהמלחמה של היונים הי' נגד ב' דברים, הא' נגד תורת הוי', שזהו להשכיחם תורתך, מאַכען ר"ל פאַרגעסען אַז עס איז תורת הוי', והב' נגד המצות שהם חוקים, שזהו להעבירם מחוקי רצונך, ר"ל אַראָפּ נעמען דעם צובונד פון אַ מצוה¹³. והיינו דגם היונים הודו דתורה ומצות צריכים ללמוד ולקיים, דיונים הם אוהבי חכמה ובעלי דעה, ולזאת הנה גם הם אומרים שתורה ומצות הם טוב ובלעדם אי אפשר להיות, אבל איזה תורה ומצות אומרים היונים שהם טוב, התורה שהיא באה משכל האנושי, והמצות שהם יושר המדות וההנהגה עפ"י ההבנה האנושית, אבל תורת הוי' ומצות ה' בזה היונים הם לוחמים. ובאמת קפוהנה אמיתת ענין לימוד התורה הרי אין ענינה רק העסק בידיעת ההלכה והשגת הסוגיא בלבד, כ"א עיקר ההתעסקות צ"ל שיהיו לבו ומוחו משועבדים אל התורה ואל נותן התורה¹⁴, דאז הנה הגם דתורה נתנה בשכל אנושי, הנה לבד זאת וואָס ער הערט בשכלו ווי דאָס איז חכמתו ורצונו ית', נאָר עס איז אים מאיר דער אלקות פון דער תורה¹⁵, וכל דבר הלכה וסוגיא שלומד צריך לפעול בו חקיקה בלבו ובמוחו בהבנת דבר ה', ובזיכוך מדותיו להיות באהבה ובשמחה על הקירוב שלמעלה שלומד תורתו ית', וביראה ושפלות על מעמדו ומצבו בהעדר יראת שמים אמיתי. והיינו שפועל ב' תנועות כא', דער געשמאַק פון דעם קירוב צו תורה, און די מרירות פון זיין מעמד ומצב וואָס ער איז אַ מרוחק פון אלקות. דכל זה בא אחר הנחת היסוד האמיתי שהו"ע הביטול, וכמ"ש (דברים ל יב) לא בשמים היא וגו' ולא¹⁶ מעבר לים היא וגו' ואמרז"ל (עירובין נ"ה ע"א) רבא אמר לא תמצא במי שמגביה דעתו עלי' כשמים, שמים מקיף את הארץ, ומי שמגביה דעתו על התורה, אַז ער זאָגט זיינע דעות אין תורה, און איז מפרש די ענינים פון תורה ווי ער פאַרשטייט או כמו שהוא חפץ להבין, באַ דעם איז ניט פאַראַן קיין תורה, ולא תמצא במי שמרחיב עלי' לבו כים¹⁷, היינו במי שאומר דדבר זה נראה לו בשכלו והוא חפץ בזה, ודבר זה אינו חפץ. ור' יוחנן אמר לא תמצא בגסי הרוח, דמי שטבעו שהוא גסה"ר אינו שייך לתורה, וגם אם למד תורה הרי אינו יודע את התורה כי לא תמצא לא בסחרנים ולא בתגרנים עם התורה. דהנה ר' יוחנן אמר (אבות פ"ב מ"ט¹⁸) אם למדת תורה הרבה אל תחזיק טובה לעצמך כי לכך נוצרת, שזהו תכלית הכוונה דירידת הנשמה למטה להאיר העולם באור תורה, והכל מחוייבים בלימוד התורה, וע"ז באה הנשמה כמה פעמים בגלגול ר"ל¹⁹, אמנם מי שהוא גס הרוח ובהרחבת הלב במציאות יש, גם אם לומד תורה הרי אין אור התורה מאיר בו, כ"א צ"ל בחי' ביטול דוקא שיהי' בטל לאלקות ובטל לחכמתו ורצונו ית' דאז הוא נעשה כלי לאור התורה.

והנה כשם שהוא בענין לימוד התורה, הרי עיקר ההתעסקות צ"ל בשעבוד המוח והלב אל התורה ונותן התורה ית', דלא זו בלבד מה שמבין ורוא' בשכלו שהדבר שכל וחכמה שבתורה הגם שהיא מלובשה בשכל אנושי הנה גם בזה נראה וניכר הפלאת שכל האלקי, כי אם עוד זאת שנרגש בנפשו שזהו חכמתו ורצונו ית', אשר בכדי להגיע לזה הוא רק ע"י הביטול שמבטל א"ע לגמרי מכל וכל, והיינו ע"י ההנחה שמניח א"ע ואת רצונותיו, אַז ער גייט אַוועק פון זיך פון אייגענע קפזפאַרשטאַנדען און פון אייגענע רצונות, אז דוקא נעשה כלי דאור התורה מאיר בו, הנה כמו"כ הוא גם בענין המצות, שהעיקר הוא הקבלת עול מלכות שמים והיראת שמים שבקיום המצות. דהנה במצות הרי יש בזה כמה חלוקי מדריגות, משפטים עדות וחוקים²⁰, אשר בכללותם הם ב' מדריגות²¹, מצות שיש עליהם טעם שהם משפטים ועדות בכלל, דיש עליהם טעם המחייב עשיית וקיום המצוה, ומצות שאין עליהם טעם שהם נקראי' חוקים²², דמצד השכל האנושי הרי יש הפרש באופן קיומם, דמצות שיש עליהם טעם, הרי קיומם הוא בענג יותר מכמו לקיים המצות שאין עליהם טעם, וא"כ הנה המקיים מצות החוקים באהבה ושמחה כמו שמקיים המצות שיש עליהם טעם הוא בעל מדריגה. אבל באמת אינו כן אלא אדרבא עיקר המעלה והמדריגה הוא לקיים המצות שיש עליהם טעם בקבלת עול אמיתי ופנימי כמו שמקיים מצות שאין עליהם טעם²³, להיות דעיקר ענין קיום המצוה הוא מפני שזהו רצונו ית', וכמאמר²⁴ אמר רב לא ניתנו המצות אלא לצרף בהן את הבריות, דצירוף זה ענינו הבירור והזיכוך, טאָן דאָס וואָס עס איז שווער, והכוונה גיין נגד הטבעיות והרגילות שלו, דכל מצוה ומצוה צריכים לקיימה כתיקונה בהידור, והוא לידע את פרטי דיני קיום המצוה כהלכתה, ולקיימה בהידור בלי שום מונע ומעכב כלל, טאָן אָט דאָס וואָס עס איז שווער, און גיין נגד הטבעיות, הגם ער איז בטבע אַ קר הנה המצות צריך לקיים בחמימות, און גיין נגד הרגילות שלו, דזהו"ע העבודה דאתכפיא, דעבודה דאתכפיא הוא לשבור את החומריות ולהכניע את הגשמיות, מאַכען דעם גשם פאַר אַ כלי צו אלקות, דזהו רק כאשר קיום המצות הם ביראת שמים²⁵, דמיראה זו בא לאהבת ה', וכמ"ש בסש"ב²⁶ כי המקיימן באמת הוא האוהב את שם הוי' וחפץ לדבקה בו באמת. ובאמת הנה הא בהא תליא, דכשלומד תורה בביטול, שיודע שזהו חכמתו ורצונו ית' ומשעבד מוחו ולבו לנותן התורה ית', אז גם קיום המצות הוא בקבלת עומ"ש, וכאשר הוא י"ש²⁷ ומקיים את המצות באמת, כנ"ל כי המקיימן באמת, אַז ער גייט קעגען זיינע טבעיות און ברעכט זיינע חומריות, והיינו שמשנה את הרגילות שלו הלא טובים, אז הנה גם לימוד התורה שלו הוא כדבעי למהוי. אמנם היונים כל כוונתם הי' נגד תורת ה' וקיום מצות ה', אויף תורה אַז דאָס איז שכל, און מצות אַז דאָס איז הנהגת²⁸ טובות, זיינען יונים קפחאויך מסכים, והיינו דהתומ"צ וואָס פון זיי ווערט מען אַ מציאות יש וגסה"ר און סוף כל סוף אַ נפרד פון אלקות²⁹, אויף דעם זיינען יונים אויך מסכים, דכל מלחמתם הי' והוא נגד אלקות, וכמאמר³⁰ כתבו לכם על קרן השור שאין לכם חלק באלקי ישראל, תורה ומצות אַרט זיי ניט, נאָר דעם אלקי ישראל ווילען זיי ניט, וזהו דכל ענינם הוא ר"ל להשכיחם תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך, ואופן מלחמתם הי' שטמאו כל השמנים שהיו בהיכל, שהכניסו דעות זרות בתו'. ובזה הי' מלחמת מתתיהו כה"ג ובניו בהעבודה פנימיות בכח דמס"נ, וכדאי' במד"ר (שמות פט"ו פיסקא ז'³¹) במלכות יון הכל ברחו ממנו ומתתי' הכהן ובניו עמדו באמונתו של הקב"ה, וברחו מפניהם האוכלוסין של אנטיוכוס ונהרגו כולן. וזהו מי כמוכה באלים ה', שהגם שהלעו"ז והמנגד הוא חזק מאד, אבל כאשר עומדים חזק באמונתו של הקב"ה יכולים לנצח גם את האויב החזק, דמלחמה רוחנית זו הרי ישנה בעבודה בנפש האדם תמיד, וזה כל תכלית העבודה לנצח את הנה"ב. דהנה כתיב³² ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם ואמרז"ל³³ בתוכו לא נא' אלא בתוכם בתוך כאו"א, דכאו"א מישראל הנה הוא מכון לשבתו ית', ויצרו של אדם מתגבר עליו בכ"י³⁴ לטמאו ולהחטיאו, וע"י התעוררות פנימי בכח דמס"נ מנצחים את המלחמה.

והענין הוא, דהנה אי' בזהר³⁵ שעת צלותא שעת קרבא, דהעבודה דתפלה הוא זמן מסוגל ללחום עם הנה"ב ולנצחו, והוא ע"י ההתעסקות בהתבוננות אלקי שעי"ז מתגבר הנה"א ומכריע את הנה"ב לשמוע ולהבין ענין אלקי עד שגם הנה"ב מתעורר להתפעל מהשגה אלקית, וכאשר הנה"ב מתחיל להתעורר, והיינו דכאשר מקבל גם מעט מההשגה דענין אלקי, הנה מעט אור אלקי דוחה הרבה מחשך הנה"ב³⁶, וע"י ריבוי שקידה בהעבודה דתפלה אדעתי' דנפשי', לראות ולהסתכל בעניני עצמו בפרטי מדותיו הרעים או גם הלא טובים, הנה מברר ומזכך מדותיו הטבעיים, ומזמן לזמן מוסיף ועולה מדרגא לדרגא, עד אשר פועל ישועות בנפשו ובחלקו בעולם. וביאור הענין הוא³⁷, דהנה אנו אומרים בסיום דברכת יוצר, נורא קפטתהלות, אדון הנפלאות, המחדש בטובו בכי"ת מע"ב, וצ"ל קישור וחיבור ג' הענינים זה עם זה. והנה המחדש בטובו הוא שהתהוות העולמות הוא בבחי' התחדשות, דזהו פירוש המלות בכל יום תמיד מע"ב, דכשם שבתחלת הבריאה הוא התחדשות גמורה, בריאה יש מאין, כן הוא תמיד שהחיות מתחדש³⁸, להיות דכללות ענין התהוות העולמות הוא בבחי' התחדשות, דאינו כמו בהשתל' עו"ע³⁹, דבהשתל' עו"ע הרי העלול הוא כלול בעילתו, ובא מן ההעלם אל הגילוי, שאינו בבחי' התחדשות כלל, אבל בהתהוות העולמות אינו כן, אלא שהוא בהתחדשות, בריאה יש מאין⁴⁰, שהרי אי אפשר לומר שהיש הי' כלול בהאין ויצא מן ההעלם אל הגילוי. וכמו⁴¹ הארי' הגשמי שלמטה הרי שרשו הוא מבחי' פני ארי' שבמרכבה העליונה⁴², ושרש שרשו מבחי' חסד דאצי' שנק' ג"כ בשם ארי', ולמעלה גבוה יותר בחי' חכ' וכתר שנקראים בשם ארי'⁴³, הנה גוף גשם חומר הארי' הרי ודאי הוא בבחי' התחדשות ממש, שהרי לא הי' מקודם ונתחדש מאין ליש, אך גם נפש הארי' שהוא בדרך השתל' משרשו ומקורו, והיינו דמקורו של נפש הארי' שלמטה הוא מבחי' פני ארי' שבמרכבה, ולהיות שבחי' פני ארי' שבמרכבה הוא בבחי' גבורה, היינו בבחי' רשפי אש התשוקה והצמאון לאלקות שעי"ז נושא את הכסא⁴⁴, והוא מנושא מהכסא|44, הנה מזה משתלשל נפש הארי' שלמטה שהוא בגבורות קשות, הנה לבד זאת מה שהארי' שלמטה הוא טורף ודורס שזהו גשמי ממש באין ערוך כלל לגבי בחי' רוחני' הגבורו' שבמקורו, הנה לבד זאת הרי גם נפשו הרוחנית כמו שהיא למטה הוא גשמי ממש לגבי שרשו בעולם העשי' וכ"ש לגבי בחי' פני ארי' שבמרכבה דיצי' ובריא'. וכמו"כ הוא בכל נברא שלמטה גם החיות שלהם שהוא בבחי' השתל' אין זה בבחי' ערך ממש לגבי שרשם ומקורם הרוחני, דהחיות שלמטה הוא באין ערוך גם לגבי עשי' הרוחני', וכן בבי"ע הרוחני' הנה גבוה מעל גבוה⁴⁵ הרי כל מדרי' שלמטה היא באין ערוך לגבי המדרי' שבעולם העליון, ולכן הרי כל המדרי' הן כמשל זה לגבי זה, והיינו שהן באין ערוך, וכש"כ לגבי שרשם באצי' שהוא באין ערוך לגמרי. וטעם הדבר הוא לפי דשרש התהוותם הוא בדרך העלם והסתר הבורא מהנברא⁴⁶. ולכן הנה גם קצהחיות פרטי שבכל נברא ונברא הוא מוסתר ונעלם מהם שנודע רק מציאותו ולא מהותו, וכמו האדם שמרגיש שיש בו חיות המחי' אותו, וחיות זה הוא המבין ומשיג וחושב, והוא הרואה שומע ומדבר, וכה"ג בכל הכחות דהכל הוא מהנפש, שהרי בצאת הנפש מהגוף אינו מבין ומשיג ואינו רואה כו' ושב והי' לעפר, הרי האדם מרגיש את חיות הנפש, ומ"מ הנה מהות הנפש אינו יודע כלל, ואפילו כחות הנפש אין אנו יודעים מהותם, וכל ידיעתינו בהנפש וכחותיו הוא רק במציאותם ולא במהותם⁴⁷. וכן הוא בהעולם שהוא גוף גדול⁴⁸, וכדאי' באדר"נ⁴⁹ שהאדם הוא עולם קטן⁵⁰, והעולם הוא גוף גדול, ואנו רואין שהעולם חי, ואנו יודעים שיש בו חיות אלקי המחי' אותו, אבל כל מה שאנו יודעים בעצמינו ובהעולם הוא רק ידיעת המציאות ולא המהות כלל, וטעם הדבר הוא לפי שכללות ההתהוות הוא בבחי' התחדשות. וזהו המחדש בטובו כו' דלא מיבעי גוף הנבראי' אלא גם חיות הנבראים שהוא בחי' ממכ"ע הוא בבחי' התחדשות.

אמנם אדון הנפלאות, הנה נפלאות הוא בחי' סוכ"ע. דהנה אור הממכ"ע הוא בא בסדר והדרגה עליון ותחתון|40, שהסדר בזה הוא שחיצוניות העליון נעשה פנימיות אל התחתון⁵¹, וכמו⁵² כחות הגלוים שבנפש שמשתל' זמ"ז, אבל סוכ"ע הוא המשכה שלא בסדר והדרגה, וכמו|52 בכחות הנעלמים שבנפש שאינם משתלשלים זמ"ז רק כולם נמשכים מעצמות הנפש, ולכן יכולים להיות בגילוי כולם כאחד, וכל כח הוא בבחי' תוקף האור כמו מצד העצמות, וכמו"כ הוא בבחי' סוכ"ע שזהו שנמשכים מבחי' עצמות אוא"ס שהן בבחי' תוקף האור והגילוי, ולכן בחי' סוכ"ע הוא למעלה מבחי' התלבשות בעולמות רק בבחי' מקיף לבד, ונקרא נפלאות שהן בחי' פלא שהוא מכוסה ונעלם, דממכ"ע הוא בחי' גילוי, אבל סוכ"ע הוא בחי' מכוסה. אמנם אומרו אדון הנפלאות הוא כמו עשה פלא, שגם בחי' פלא שהוא סוכ"ע הוא בחי' עשי' לגבי עצמותו, והיינו דג"ז הוא באין ערוך לגבי עצמותו ית', שהרי גם סוכ"ע הוא רק בחי' אור וגילוי מן העצמות והוא בבחי' סובב ומקיף על העולמות עכ"פ, א"כ הרי שייך בזה ענין הידיעה וההשגה, אבל עצמות א"ס ב"ה הוא שאינו מושג כלל בשום השגה, וכמאמר⁵³ לית מח' תפיסא בך כלל, דאינו שייך שם השגה כלל. וזהו נורא תהלות שיראים להללו, דהילול ושבח שייך במקום ששייך השגה, אבל עצמות א"ס שאינו שייך שם השגה כלל ה"ה נורא תהלות שיראים להללו. וזהו קישור וחיבור הג' ענינים נורא תהלות אדון הנפלאות המחדש בטובו כו', דהמחדש קצאבטובו הוא בחי' ממכ"ע שהם העולמו' ונבראי' דעלמין דאתגליין שזהו בבחי' התחדשות, ואדון הנפלאות הוא בבחי' סוכ"ע שנתהוו מזה עולמות שהן בבחי' פלא והן עלמין סתימין דלא אתגליין, וגם זה הוא בחי' עשי' לגבי עצמות א"ס, שעז"א נורא תהלות שיראים להללו. והנה בעמדו בתפלה שהוא הזמן דעת רצון למעלה ומתבונן בכל זה בהעמקת הדעת או בהתבוננות אחרת, הרי ההשגה וההתפעלות מוסיף כח בהנה"א שיוכל להתגבר על הנה"ב ולפעול בו איזה התעוררות, כי ההתבוננות באה בלבושי השגה, דגם שכל הנה"ב יכול להבין ג"כ אפס קצהו, והיינו דכללות ההשגה האלקית שמשיג הנה"א און וואָס באַ איהם לייגט זיך דער ענין גוט בהנחה טובה במוחו ובשכלו האנושי, הרי זה פועל ביטול כללי בהנה"ב, אַז דער נה"ב פאַלט אָפּ פון זיינע חומריות. וכמו עד"מ איש פשוט וגס המלוכלך ברפש וריחו רע כשמכניסין אותו בהיכל מלך המלא חכמים גדולים שרים ורוזנים ה"ה מתבטל בכל מציאותו לגמרי מכל וכל. אמנם כ"ז הוא כאשר ההתעסקות בההתבוננות האלקי הוא אדעתי' דנפשי', שהנה"א הוא כחו אתו עמו להתבונן בכי טוב ובמילא הוא מתעורר בהתעוררות טובה ופועל גם בהנה"ב, אבל כאשר הנה"ב סובב ומקיף את הנה"א ומטמא את השמנים שבהמשכן ומקדש שבכל אחד ואחד, והיינו דכאשר הנה"ב מסית ומדיח את האדם שלימוד התורה וקיום המצות יהי' בשביל איזה פני', והיצה"ר מעורר בהאדם מדת הגאוה והישות, ומקרר את האדם בקיום המצות, והיינו דהנה"ב ג"כ מסכים על תומ"צ, נאָר וואָס פאַר אַ תומ"צ, תורה וואָס מאַכט פאַר אַ מציאות יש וגסה"ר, וקיום המצות בקרירות בדרך מצות אנשים מלומדה⁵⁴, אז הנה גם אם מתבונן בענין אלקי ומבינו היטיב הנה התבוננות זו לא תפעול שום הטבה בהנה"ב ובדברים לא יוסר עבד⁵⁵, וצריכים לרדותו במקל כאמרז"ל (ברכות ד"ה ע"א) לעולם ירגיז אדם יצ"ט על יצה"ר ופרש"י שיעשה מלחמה עם יצה"ר, וכמ"ש בסש"ב פכ"ט⁵⁶ לומר לו אתה רע ורשע ומשוקץ ומתועב ומנוול כו'⁵⁷ ככל השמות שקראו לו חז"ל באמת עד מתי תסתיר כו'⁵⁸. וזהו מי כמוכה באלים ה', דע"י ההתעוררות פנימי דעצם הנשמה שהוא שם ע"ב שזהו בחי' נאדר בקדש, בחי' איתן שבנשמה, כמ"ש במ"א⁵⁹, שזהו עצם השרש דכח דמס"נ, הנה אז יכולים לנצח גם את הלעו"ז והמנגד היותר חזק. וזהו מי כמוכה באלים ה', דע"י הנאדר בקדש שהוא עצם השרש דיחידה, הנה עי"ז הוא אמיתת הענין דמי כמוכה באלים הוי', שמשברים את המנגד, ועי"ז נורא תהלות הוא התגלות העצמות ית', ואז עושה פלא, הנה משלימים הכוונה דגם בעשי' הגשמית יהי' הגילוי דבחי' פלא.

-------------------- * --------------------