ש"פ תולדות, רצ"ב. ריגא

קמוויתן לך האלקים מטל השמים ומשמני הארץ ורוב דגן ותירש⁹³. ופרש"י בשם המד"ר⁹⁴ יתן ויחזור ויתן. ובמד"ר|94 ר' אחא אמר יתן לך ויתן לך אלקותא, קמזמטל השמים זה מקרא, ומשמני הארץ זה משנה, דגן זה תלמוד, תירוש זה אגדה. דכל הריבוי ברכות הללו בהפלגה גדולה הוא לפי שנא' ויתן לך בתוס' וא"ו⁹⁵. וצ"ל מהו"ע הוא"ו דלפי שנא' ויתן לך בתוספת וא"ו לזאת הנה בכל הברכות האלו דמקרא משנה תלמוד ואגדה הנה יתן ויחזור ויתן עד כי ויתן לך אלקותא. וצ"ל⁹⁶ דלאחר שהוא ריבוי ברכה ביותר הי' לו להזכיר שם הוי' שהוא שם הרחמים⁹⁷ ולמה מזכיר שם אלקים שהוא מדת הדין|97 והצמצום דוקא.

וביאור הענין הוא דהנה אי' במד"ר (בראשית פמ"ד כ"ד⁹⁸, הובא ביל"ש בראשית רמז ע"ז) ר' שמעון בר אבא בשם ר' יוחנן אמר ד' דברים הראה לו (הקב"ה לאאע"ה בברית בין הבתרים) גיהנם ומלכיות (שעבוד) מתן תורה ובהמ"ק. א"ל (הקב"ה לאברהם) כל זמן שבניך יהיו עוסקים בשתים הן ניצולין משתים. פרשו משתים הן נדונין בשתים. ועתיד בהמ"ק ליחרב וקרבנות ליבטל. במה אתה רוצה שירדו בניך לגיהנם או במלכיות. רחב"פ אמר אברהם ברר לו את המלכיות כו' ר"ה בשם ר' אחא אמר כך הי' אברהם יושב ותמי' כל אותו היום במה אברר בגיהנם או במלכיות. א"ל הקב"ה קטע (כרות) הדין מלגיא⁹⁹ (צער¹⁰⁰) מלבך, ברור לך את המלכיות. דהנה¹⁰¹ ירידת הנשמה בגוף היא ירידה גדולה ועצומה במאד. דהנשמה כמו שהיא למעלה קודם ירידתה למטה להתלבש בגוף הרי מעמדה היא בג"ע והיא בתכלית הביטול לאלקות ואין לה שום דבר המבלבל או מונע ומעכבה מעבודתה באהוי"ר. ויורדת למטה להתלבש בגוף ונה"ב. דענין ירידתה הוא בשביל להתלבש בגוף ונה"ב וכנ"ל דבירידה זאת והתלבשות זו הרי הנה"א מתלבש בכחות הנה"ב. דכל עניני הגוף ובפרט כחות הנה"ב ותאותיו ה"ז התחדשות גמורה לגבי הנה"א. ויש להנה"א כמה מניעות ועכובים כללים ופרטים על עבודתה כמו שהיתה קודם ירידתה. דלבד זאת מה שהמטה אינו דומה להמעלה ואינו בערכו. דהמעלה רוחני והמטה גשמי. דהגשמי אינו בערך הרוחני כלל. הנה הרוחני הוא מופלא בערך מן הגשמי. וכמו שאנו רואים במוחש בענין לימוד ההלכות ודיני התורה שהם שכלים קמחוסברות עמוקות המלובשים בענינים ודברים גשמי'. וכמו הא דשנים אוחזין בטלית¹⁰² או המחליף פרה בחמור¹⁰³. או שנים המריבים זה עם זה באיזה עסק קנין ומכירה. דכל אלה המה דברים וענינים גשמי' שחכמתו ית' שבתורה מתלבשת בזה לפסוק את דבר ההלכה בשנים האוחזין בטלית או בחילוף הבעלי חיים. וכן בבירור הטענות ומענות של המריבים ביניהם אשר האחד מהם הוא שקרן¹⁰⁴, ומ"מ הרי חכמתו ית' מתלבשת בכל פרטי עניני הטענות ומענות ומורה דעה בחכמה עמוקה איך לברר את האמת ובאופן חקירת העדים ודרישת הענין בכדי למצוא כל אופני ערמומית שיכול להיות בענין זה, בשביל לדון משפט צדק. אשר כל הענינים האלו שבפרטי ההלכות ודיני התורה ה"ה נלמדים במתיבתא דרקיע בג"ע למעלה. דשם הרי אין יש כל העניני' הגשמי' דטלית ופרה. והלימוד הוא ברוחני' הענינים ובפנימיותם¹⁰⁵. דכל ההלכות ודיני התורה הם בירורי ניצוצות. והפסק ההלכה שבזה הוא מה שעל ידי התורה נפסק כללות הבירור ההוא אם הוא באופן של קירוב דזהו"ע מותר. או באופן של ריחוק שזהו"ע אסור. ועם היות דהלימוד במתיבתא דרקיע הוא שרש ומקור הענינים שבתורה בגשמי' ומ"מ אינו בערך כלל לגבי התורה כמו שהיא ברוחניות, דרוחני' הוא מופלא בערך מן הגשמי. הנה לבד זאת הרי הנשמה כמו שהיא למעלה הנה כל ענינה הוא ביטולה באלקות. וכאשר הנשמה יורדת למטה להתלבש בגוף ונה"ב צריכה יגיעה רבה ועצומה בכדי לבוא לידי אהוי"ר. וכאשר באה לידי אהוי"ר הרי אין זה בערך כלל לגבי האהוי"ר שהי' לה בתחלה. הרי דגוף ועצם ענין ירידת הנשמה להתלבש בגוף הוא ירידה עצומה. וכל¹⁰⁶ הדרכים בחזקת סכנה¹⁰⁷. שהרי בירידה זו יורדת הנשמה בעצם מהותה דבתחלה קודם ירידתה הרי אינו שייך לומר ענין החטא ועון כלל, ובירידתה זו הרי יכול ח"ו להיות שהנה"א יהי' נסרח אחרי עניני הנה"ב וכנ"ל שהענינים של הנה"ב פועלים לרעה על הנה"א. ובאמת לאמיתו הרי ירידה זו היא צורך עלי' דוקא. והיינו דע"י שהנשמה יורדת למטה ועובדת עבודתה בקיום התומ"צ ה"ה מתעלית להמדריגות היותר עליונות.

וזהו דכתיב¹⁰⁸ טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף¹⁰⁹. דלכאורה אינו מובן הסמיכות וההפלאה. דהלא תורה היא חכמה ושכל והיא מופלא בעצם מאלפי זהב וכסף שהוא גשמי. ובזה גופא הוה לי' להקדים כסף לזהב, שאז הי' לא זו אף זו. אך הענין קמטהוא דכסף וזהב הם אהוי"ר דכסף הוא אהבה וכמ"ש¹¹⁰ כי נכסוף נכספת שהו"ע האהבה והתשוקה. וזהב יראה כמ"ש¹¹¹ מצפון זהב יאתה. וידוע דדרום חסד וצפון גבורה¹¹² דמשם הזהב שהו"ע היראה. ואלפי הוא ל' אילוף ולימוד. ואלפי זהב וכסף הם האהוי"ר שהנשמה למודה ורגילה בהם בהיותה עוד למעלה קודם ירידתה למטה. הנה טוב יותר הנשמה שיורדת למטה ועוסקת בתומ"צ ובעבודה שבלב מכמו כל ענין עבודתה בהיותה למעלה קודם ירידתה. ומקדים הזהב לכסף להורות על המעלות שיש באהבה ודביקות על היראה, וכידוע דדוקא למטה נעשה הנשמה בבחי' מהלך וכמ"ש¹¹³ ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה דהנשמות כמו שהן למעלה ה"ה במדרי' עומדים וכמו המלאכים שנקראים עומדים וכמ"ש¹¹⁴ שרפים עומדים ממעל לו. וכתיב¹¹⁵ ויעמידם לעד לעולם. והיינו שעומדים תמיד במדרי' אחת וכמו מיכאל וגבריאל עומדים משי"ב תמיד במדרי' א' זה באהבה וזה ביראה¹¹⁶. והגם דמחנה מיכאל קפ"ו אלף מחנות¹¹⁷ וכן מחנה גבריאל הוא בריבוי עצום מאד. אמנם כ"ז הוא חלוקי מדרי' במדרי' האהוי"ר גופא. אבל במהותם העצמי הרי מיכאל באהבה וגבריאל ביראה ורק שבזה גופא הוא ריבוי עצום במדרי' שונות, אבל בכל הריבוי הזה הנה לא יעברו גבול מדתם ועומדים תמיד במדריגה אחת לא יוסיף ולא יגרע. וכמו"כ הנה הנשמות למעלה הן בבחי' עומדים וכמ"ש¹¹⁸ גבי אלי'¹¹⁹ חי הוי' אלקי ישראל אשר עמדתי לפניו וגו' שהנשמה כמו שהיא למעלה נקראת בשם עומדים. ובזהר¹²⁰ אי' כל נשמתא ונשמתא הוה קיימא בדיוקנא קמי' מלכא קדישא, דמלכא קדישא הוא בחי' ז"א דאצי'¹²¹. והיינו הן נשמות והן מלאכים כמו שהם למעלה נק' בשם עומדים. דלכאו' אינו מובן מפני מה המלאכים ונשמות למע' נק' עומדים. והרי עבודתם שם הוא באהוי"ר שזהו"ע העמידה שלהם שעומדים באהוי"ר. ואהוי"ר הו"ע רצו"ש. וכתיב¹²² והחיות רצוא ושוב (כלהבת¹²³ הכבשן שיוצאה תמיד מפי הכבשן וממהרות לחזור וליכנס כך כשמוציאות ראשן מתחת הרקיע הנטוי קנלמעלה מהן, נרתעות¹²⁴ מפני השכינה שלמעלה מן הרקיע וממהרות להשיב את ראשן) כמראה הבזק (כגוון|123 אש היוצא מבין החרסין), דרצוא ענינו ידוע שהוא תוקף הכוסף התשוקה והצמאון להכלל באוא"ס ב"ה וכמו הניצוץ שעולה ונכלל בהאבוקה. ועיקר ענין רו"ש הוא במדרי' סוכ"ע שהרצוא הוא בבחי' יציאה לגמרי מגדר הכלים ומגדר ההגבלה. וכמו בעבודת הצדיקים למטה שהרצוא הוא בתוקף הצמאון בבחי' כליון הנפש וכמו נכספה וגם כלתה נפשי¹²⁵. וכתיב¹²⁶ כלה שארי ולבבי, אשר כמו"כ הוא בהמלאכים בעת אמירת שירה ה"ה בבחי' כליון ממש באוא"ס ב"ה. ואח"כ הם בבחי' שוב ע"י הגילוי אור מלמעלה שמאיר עליהם. דעי"ז הם בבחי' יראה וביטול עוד יותר מכמו בהרצוא שקודם לזה. וע"ד שהי' במ"ת דכתיב¹²⁷ וירא העם וינועו ויעמדו מרחוק. דהשוב והביטול הבא בסבת גילוי אור הוא ביראה גדולה ביותר דזהו דכתיב¹²⁸ בעמדם תרפינה כנפיהם שזהו ביטול עליון עוד ביותר והוא שא"א להיות כלל בבחי' רצוא. וכמו שהוא במלאכים הנה כן ויתר מכן הוא בעבודת הנשמות כמו שהן למעלה. וכידוע שהנשמות גבוהים במעלה ובמדרי' לגבי המלאכים¹²⁹. ומ"מ הנה כ"ז נקרא עמידה, ורק דוקא בירידת הנשמה למטה אז נעשית בבחי' מהלך. אך הענין הוא. דהנה כל המדרי' שלמעלה הכל נמדד ע"פ מאמר קו המדה. והוא בחי' הקו הנמשך מאוא"ס ב"ה שהוא מקור האורות ומקור הכלים והוא המודד מדידת האורות והכלים במדה ושעור מוגבל. ומהלך הוא ההילוך בבחי' א"ס ממש שלא ע"פ מאמר קו המדה כלל. דזהו דוקא בבחי' עצמות אוא"ס שלמעלה מכל הגילוים, הנה המשכה זו היא ע"י תומ"צ ועבודה שבלב הבאה בעבודת האדם ובבחירתו. ולכן טוב תורת פיך, דחיים הם למוציאיהם¹³⁰ בפה גשמי¹³¹, מאלפי זהב וכסף דאהוי"ר של הנשמה קודם ירידתה למטה.

והנה בירידת הנשמה למטה הנה לבד זאת שבכדי שיהי' בירור ועליית העולם ע"י התומ"צ הוא ע"י נש"י דוקא, דבשביל זה הוא הפיזור הגדול של נש"י שפזורים בכל המדינות¹³² בכדי להאיר באור תורה ומצוה כנ"ל. הנה עוד זאת הרי ע"י הגלות והשעבוד נבחן אמיתת בחירת האדם בהעבודה האלקית שזהו תכלית העלי' שנעשה ע"י ירידה זו. ולכן נקרא הגלות והשעבוד בשם כור ברזל וכמו בגלות מצרים דכתיב (שמות א יד) וימררו את חייהם בעבודה קשה בחמר ובלבנים ובכל עבודה בשדה וגו' וכתיב (שם ב כג) ויאנחו בנ"י מן העבודה ויזעקו ותעל שועתם קנאאל האלקים מן העבודה, דהשעבוד בעבודה קשה מצרף ומזכך ושורף ומכלה את הסיגים והפסולת, והיינו ששובר את גסות הגוף והנה"ב וכש"כ שמנקה את אבק הגסות שנדבק בהנה"א מהתלבשותו בכחות הנה"ב. וזהו ויאנחו בנ"י מן העבודה דעבודה קשה שוברת את הגסות והחומריות שהוא הרע וכמארז"ל (כתובות דס"ב¹³³) אמר רב אנחה שוברת חצי גופו של אדם. ויזעקו היינו התגלות הפנימי', דע"י העבודה נעשה הצעקה בתוקף ההתפעלות דוקא. דכך היא המדה בעבודת השב אל ה' שהוא יוצא מדרכו הרעה אל דרך הטוב והישר בתוקף עוז. והיינו דכשם שבתחלה הי' בתכלית הריחוק במרד ובמעל, הנה עתה הוא בתכלית הקירוב בתוקף גדול. ובהיות כן הנה ותעל שועתם אל האלקים מן העבודה דוקא. דע"י גלות מצרים זכינו למ"ת שהו"ע התגלות העצמות ב"ה כנ"ל. וכן הוא בגלות האחרון שמצרף ומזכך דזהו מה שהגלות נק' כור עני¹³⁴. והוא גודל העוני והלחץ ודוחק הפרנסה וריבוי השעבוד והטרדא שטרוד ומוטרד כל היום, ויומם ולילה לא ינוח ולא ישקוט דבנפשו ממש יביא לחמו¹³⁵, עד שרוב הבלבולים והטרדות מונעים ומעכבים מלימוד התורה וידיעתה ושקידת העבודה. והיינו דגם אם הוא לומד תורה ומתפלל אינו מאיר ונרגש בפנימיותו להיות פועל ישועות בנפשו. וכשם דבגלות מצרים כתיב (שמות ו' ט') ולא שמעו אל משה מקצר רוח ומעבודה קשה דע"י העבודה קשה הי' קצר הרוח, אַז מי האָט ניט דער הערט מדריגת משה, הנה כמו"כ הוא בגלות האחרון שמפני ריבוי העוני והדוחק, דער ניט גוט פון וועלט, וריבוי הטרדא והדאגה בעניני פרנסה ה"ה אינו כלי כלל לאור התורה והעבודה שיפעול בפנימיותו. אמנם הדוחק הזה ה"ה מצרף ומזכך ששובר את גסות היש דגוף ונה"ב ופועל בו שפלות והכנעה גדולה, אַ אַראָפּגעפאַלענקייט, דהכנעה ושפלות זו מסירה את העפר והאבק של הנה"ב שמכסה על הכחות דנה"א. ובפרט כאשר שם לבו להתבונן בפרטי עניניו איך שכולם המה הבל ורעות רוח, ואיך שבהבל בא ובחשך ילך, והריחוק הגדול שנתרחק כ"כ מאלקות שנתטמטם מוחו ולבו און עס אַרט אים ניט. והיינו אַז מי איז ר"ל אין אַזאַ ריחוק שגם הקרירות וכללות מצבו אינו נוגע לו, שההתבוננות היא בקצרה ובעומק, ומה יהי' אחרית דבר, דע"י התבוננות זו נעשה הצעקה פנימי' שהיא צעקת הלב וכמ"ש¹³⁶ צעק לבם אל ה' בבכי' מקרב ולב עמוק על מעמדו ומצבו כי ברע הוא. ומתעורר בהתעוררות גדולה ביותר להשליך חייו מנגד בדרך הפקירות ממש שלא יתפעל כלל מכל הענינים. ואין הכוונה שלא יעסוק כלל בעניני פרנסה, כ"א שיהי' בלא לב ולב¹³⁷, שלא יהי' בהתפעלות והרגש פנימי כ"כ. ער טוט אַלץ וואָס עס איז קנבנוגע לעסקו ופרנסתו¹³⁸, אָבער אַלץ איז ווי ע"פ תורה. והיינו דלבד זאת דכל פרטי עניני העסק צ"ל ע"פ תורה שלא יהי' בזה גניבה גזילה אונאה, הנה גוף ועצם העסק צ"ל ע"פ תורה שלא יהי' מונע ומעכב אותו מתפלה בצבור וקביעות עתים לתורה, שעושה החלט והסכם בנפשו שהכלי לפרנסה הוא דבר שאינו מונע לתפלה בצבור וקביעות עתים לתורה. ומוחלט אצלו בהסכם חזק מאד. דחיזוק זה מהקירוב שאחר הריחוק שהוא בתוקף יותר מכמו שלא הי' מרוחק ומעונה כלל, והיינו דהעוני והדוחק שוברים את הגסות ומרככים את לבו דאז הצעקה היא ביציאה מקרב לבו בתוקף גדול ובהסכם גמור, שבהחלט והסכם זה ה"ה מברר את הנסיון, ער צוברעכט דעם נסיון, דאז הנה הוי' שלמעלה מהטבע בעוזרו ומצליח לו בעניניו.

והנה כשם שבגלות מצרים הנה ע"י ויאנחו בנ"י מן העבודה ויזעקו ותעל שועתם אל האלקים זכינו למ"ת, הנה כמו"כ ע"י שקידת העבודה וצעק לבם דגלות זה האחרון יזכו לגילוי פנימי' התורה. דהנה אי' בזח"א דכ"ז ע"א, וימררו את חייהם בעבודה קשה בקושיא, בחומר בקל וחומר, ולבנים בלבון הלכתא, ובכל עבודה בשדה דא ברייתא, את כל עבודתם כו' בפרך דא משנה. דכל ענין התורה שירדה למטה ונתלבשה בדברים גשמי' הוא בכדי לברר בירורים כמו שהם ע"פ גזירת חכמתו ית'. וכמאמר¹³⁹ מתניתין מלכתא וכמו המלך שגוזר אומר כך וכך, כך המשנה גוזר אומר שזה טמא וזה טהור זה מותר וזה אסור, וכמא'¹⁴⁰ בחכ' אתברירו. דחכמת התורה מבררת בירורים עי"ז שפוסקת ואומרת שזה מותר וזה אסור, ופי' מותר הוא מה שאינו אסור וקשור בידי החיצונים ויוכל לעלות וליכלל בקדושה. כי הדם הוא הנפש¹⁴¹. ומכל מאכל אשר יאכל נהפך לדם ובשר, כי תלת שליטין אינון מוחא ליבא וכבדא¹⁴² שהם ג' כלים כללי' לג' בחי' נר"ן נשמה במוח רוח בלב ונפש בכבד¹⁴³. והם חב"ד חג"ת נה"י. וכמו בגשמי' הרי כל דבר מאכל מתברר בבירור אחר בירור עד שנעשה ממנו דם, שהדם ההוא נכלל בהכבד ומתברר עוד, והמובחר עולה להתברר ע"י הלב, והמובחר עולה להתברר ע"י המוח. הנה כ"ה ברוחני' דנפש בכבד שהוא בחי' נה"י שהן קיום המצות באברים חיצונים כמו הרץ לדבר מצוה¹⁴⁴ שהוא העבודה בפועל, וכן המייגע את גופו בתורה, והמרעיב עצמו¹⁴⁵ להאריך בתפלה ותחנונים. ורוח בלב הוא בחי' מדות חג"ת שהם החיות בקיום המצות ובלימוד התורה וההתעסקות קנגבעבודה שבלב זו תפלה¹⁴⁶ להתבונן בענין אלקי בבריאה יש מאין ובהשגחה פרטית. ונשמה במוח שהו"ע היגיעה בתורה שמניח כל שכלו בזה ויודע שזהו חכמתו ורצונו ית' ולומד פנימי' התורה בעיון רב להיות הענינים מושגים ונתפסים בשכלו היטב ופועל בו התעוררות טובה בבירור וזיכוך מדותיו הטבעים לשנות הרגילות שלו ולהתקרב אל הוי' בתפלה ונעשה יקר אצלו קיום מצות ה'. דכ"ז הוא בכחות נפשו המלובשים באברי הגוף הניזונים מהמאכלים שהוא אוכל, שבהן ועל ידן מתחזק קישור וחבור הנפש עם הגוף, וכאשר בכח האכילה ההיא הוא לומד ומתפלל בכל לבבו ובכל נפשו ומקיים מצות ה' הנה עי"ז מתבררים הניצוצות שבהמאכלים ועולים ונכללים בקדושה ומוסיפים אור¹⁴⁷. דכ"ז הוא כאשר המאכל הוא מותר ע"פ תורה. אבל מאכלות הבלתי ברורים בהיתר גמור ע"פ התורה בי"ש¹⁴⁸ ברורה הנה הגם שלומד ומתפלל בכח האכילה ההיא אינה עולה ונכללת בקדושה. דהנה ארז"ל (יומא דע"ב ב') אריב"ל מאי דכתיב¹⁴⁹ וזאת התורה אשר שם משה וגו', זכה נעשית לו סם חיים, לא זכה נעשית לו סם מיתה. דזכה היינו כאשר לימודו בתורה הוא זכה וברורה ביראת ה' דאז הנה כל הוראותיו הם ע"פ תורת ה', אז הנה כל הדברים שמשתמש בהם ע"פ הוראותיו נעשו לו סם חיים. ואם לא זכה הנה הגם שלומד תורה אבל הוא אצלו כמו ידיעה שכלית בלבד ושוכח ח"ו על נותן התורה שזהו חכמתו ורצונו ית', ובכח חכמתו ממציא סברות שונות אבל אינם זכים בהבהירות דיר"ש, אז הנה הפסקי הלכות ח"ו נעשה לו סם מיתה. וכמו בגשמיות דכאשר אוכל מאכל טוב מתחזקים כחותיו, וכאשר אוכל מאכל רע אז נחלה ר"ל. וזהו בחמר ובלבנים דק"ו וג"ש הם השגות שכלים, וגם זה הנה ע"פ התורה הוא רק דוקא כאשר הם ע"פ קבלה איש מפי איש. וטעם הדבר הוא לפי שהשכל שבתורה הוא שכל אלקי והוא בא רק בקבלה. וכל ענין היגיעה בתורה הוא להיות דברי התורה חקוקים במוחו ולבו והיינו שיהי' כלי אל התורה. וזהו ובלבנים ליבון הלכתא. וכל ליבון הוא ע"י אש. דזהו אש התפלה להלהיב את לבבו באהוי"ר ולהתחנן אל ה' כי יזכה לתורה.

וזהו דכתיב (דברים ח ג) כי לא על הלחם לבדו יחי' האדם כי על כל מוצא פי הוי' יחי' האדם. לחם הוא תורה וכמ"ש (משלי ט ה) לכו לחמו בלחמי. והם ההלכות. ומוצא פי הוי' האגדות שהם פנימי' התורה. דהנה כתיב (שה"ש ו ח) ששים המה מלכות ושמונים פלגשים ועלמות אין מספר. אחת היא יונתי תמתי וגו'¹⁵⁰ וארז"ל (מד"ר במקומו) ששים המה מלכות אלו ס' מסכתות של הלכות, ושמונים פלגשים אלו פרשותי' של תו"כ, ועלמות אין מספר אין קץ לתוספתות, דכ"ז הוא בגליא שבתורה ויסוד הכל הוא אחת היא יונתי להיות כלי אל הוי' אלקינו הוי' קנדאחד¹⁵¹. והוא ע"י ההתבוננות בענין שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה, דכל ענין ירידת נשמתו למטה הוא בשביל לחבר אלה תולדות השוה"א באלה העדות והחקים, דעי"ז הנה לבד זאת שמברר הענינים הגשמי' ומאיר את העולם באור תומ"צ הנה עי"ז נעשה בבחי' מהלך. דהילוך זה הוא ע"י הימים דכתיב (תהלים קל"ט ט"ז) ימים יוצרו ולו אחד בהם¹⁵² שניתן לכאו"א מספר ימים בשני חייו כמה שתהי' הנשמה מלובשת בגוף בשביל לעבוד עבודתה למטה וכמ"ש (שם צ י) ימי שנותינו בהם שבעים שנה וגו', דהחשבון הוא בימים דזהו ימי שנותינו וכו', די טעג פון די יאָרען, שיהי' בהם ימים שלמים שבעים שנה. לפי שכל יום ויום עולה בחשבון. וזהו ההפרש בין בא בשנים לבא בימים|2, דזקנה דשנים בלבד אינה זקנה, והזקנה המשובחת היא הזקנה דבא בימים, דבכל יומא ויומא עביד עבידתי'¹⁵³. וזהו ואברהם זקן|2 דעד אברהם לא הוה זקנה אמיתית המשובחת. דעד אברהם הי' העולם מתנהג באפלה שהם שני אלפים תהו¹⁵⁴, והי' רק זקנה דשנים. אבל ואברהם זקן בזקנה המשובחת והוא דבא בימים. וכדאי' בזהר¹⁵⁵ יומי קריבו לי' מדרגא לדרגא, שנעשה בבחי' מהלך. וטעם הדבר הוא לפי דוה' ברך את אברהם בכל|2. שהיא מדת כל שיתרון ארץ בכל היא¹⁵⁶. ולהיות דאברהם הלוך ונסוע|19 בהילוך אחר הילוך בעילוי אחר עילוי בעבודתו במס"נ לפרסם אלקותו ית' בעולם שבגלל זאת זכה לזקנה המשובחת שבא בימים, הנה לזאת וה' ברך את אברהם בכל במדת כל שהנחיל לזרעו אחריו. והוא יסוד האמונה התקועה בלב כל אחד מישראל. וזהו אברהם תבע זקנה. דהנה כתיב (שה"ש ה יא) ראשו כתם פז קוצותיו תלתלים שחרות כעורב, וארז"ל (במד"ר במקומו) ראשו כתם פז זו תורה, קוצותיו תלתלים ארז"ל (עירובין דכ"א ב') א"ר חסדא אמר מר עוקבא מלמד שיש לדרוש על כל קוץ וקוץ תלי תלים של הלכות, דהלכות הם המשכות מבחי' חכמה כדוגמת השערות שעז"נ (משלי ד ח) סלסלה ותרוממך שצריכים לסלסל את השערות, היינו¹⁵⁷ להפריד את ההלכות שלא יהי' עירוב ובלבול בין הלכה והלכה, וכמו קושית ורמינהו ותשובת לא קשיא שזהו הסלסול, הנה עי"ז ותרוממך שמתרומם הנפש בשרש ומקור התורה בחי' שער רישי' כעמר נקי¹⁵⁸ שהם בחי' יגת"ד שרש ומקור חכמת התורה. דלכן בתורה הוא י"ג מדות שהתורה נדרשת בהם מפני ששרשה מבחי' יגת"ד¹⁵⁹. וע"י סלסול ההלכות מתרומם הנפש בשרש ומקור התורה. ולכן אברהם תבע זקנה שהו"ע גילוי השערות דיגת"ד. ונקראת הדרת זקן לפי שהוא גילוי המקיף, והו"ע לבושה של תורה, ולכן הנה קנהטענתו היתה לפי שאין אדם יודע למי מכבד. דכבוד הו"ע מקיף אבל בגילוי השערות יהי' גילוי המקיף בהפנימי. ותביעתו ליבון שער שבגליא דתורה יהי' גילוי הפנימי' דבקוצותיו תלתלים הרי הן שחורות כעורב, ויכול להיות לימוד התורה וח"ו לא זכה כנ"ל, והתפלל אברהם שיהי' ליבון שער שהו"ע גילוי פנימי' התורה, וכנ"ל בענין ליבון שהוא ע"י אש התפלה דוקא דכל האומר אין לי אלא תורה אפילו תורה אין לו¹⁶⁰, דבכדי שיהי' המשכת האור דתורה הוא ע"י העבודה דתפלה¹⁶¹.

ועפ"ז יבואר מ"ש ויתן לך האלקים וגו' דכל ריבוי הברכות הללו במקרא משנה ותלמוד שהוא לחם שבתורה ואגדה שזהו מוצא פי הוי' שבלחם דתורה, הנה הכל כאשר לכל הוא בא ע"י התוס' וא"ו, דוא"ו ענינו חיבור וכמו ווי העמודים¹⁶², דענינו בעבודה הוא הרמז על כללות ענין ירידת הנשמה בגוף, דענין ירידתה הוא בשביל לחבר את אלה תולדות השו"א באלה העדות החקים והמשפטים, והוא ע"י העבודה בגליא שבתורה ולחברה עם מוצא פי הוי' שבלחם דתורה, שהו"ע פנימי' התורה. והוא דכאשר זכה נעשה ראש שהוא ע"ד ישראל ל"י רא"ש¹⁶³. ואומר כאן שם אלקים שהוא מדת הדין והצמצום להיות דכללות הצמצום הוא בשביל שיהי' הגילוי. ולזאת דכאשר עסקו בתורה ועבודה שבלב שבזה מתחבר גליא שבתורה עם מוצא פי הוי' שבלחם דתורה הנה עי"ז הוא ויתן לך האלקים דיתן ויחזור ויתן שהוא גילוי המקיף שרש ומקור התורה עד כי יתן לך אלקותא שהוא המשכת העצמות ב"ה.

-------------------- * --------------------