ה' יו"ד כסלו, תרצ"ב. ריגא

קנהסור ¹ מרע ועשה טוב בקש שלום ורדפהו². והנה התחלת העבודה היא סור מרע. אמנם זה עצמו אינו מספיק עדיין וצריך להיות ועשה טוב. ואז הוא בכלל קנועובדי הוי'. אבל אין זה שלימות עדיין. והעבודה האמיתית הוא שיהי' סור מרע ועשה טוב ובקש שלום דוקא. וצ"ל מהו"ע בקש שלום דמאחר שהוא סור מרע ועושה טוב לכאו' שהוא שלום בעבודתו ומהו"ע בקשת השלום. דבקשה הן דיגיעה ביגיעת המוח והלב והן בהתעוררות רחמים הרי לכאורה שייך יותר בתחלת העבודה בסור מרע או בועשה טוב. וכאן מובן דאחר שהוא בכלל עובדי הוי' אז דוקא הו"ע הבקשת שלום. ובירושלמי (פאה פ"א ה"א) אי' בקשהו במקומך ורדפהו במקום אחר. וצ"ל מהו"ע ב' בחי' שלום. אך הענין הוא דהנה כתיב (ישעי' נט ב) כי אם עונתיכם היו מבדילים ביניכם לבין אלקיכם וגו'. ופי' אלקיכם אלקה שלכם. וכמ"ש³ שמע ישראל הוי' אלקינו וגו'. ופי' אלקינו אלקה שלנו⁴ כי ידוע⁵ בפי' אלקים שהוא לשון כח ותוקף וכמ"ש (יחזקאל יז יג) ואת אילי הארץ לקח שהם שרי הארץ ותקיפיו⁶. ולכן הנה בכוונת השמות, הנה הכוונה בשם אלקים שהוא תקיף בעל היכולת ובעל הכחות כולם⁷. וא"כ פי' הוי' אלקינו הוא דכחינו וחיותינו הוא הוי', דאלקים בגימט' הטבע⁸, ושם הוי' הוא הי' הוה ויהי' כאחד⁹ שהוא היפך הטבע, היינו למע' מהטבע. וזהו דכחינו הוא הוי' שלמעלה מהטבע. והיא האמונה פשוטה הקבועה בלב כל ישראל שמאמין בהוי' בכל לבו נפשו ומאדו. והיא הנותנת כח ועוז בבטחון גמור באבינו שבשמים כי הוא ית' מכלכל חיים בחסד¹⁰ ומשגיח בהשגחה פרטית על כל הנבראים יצורים¹¹ וזן ומפרנס מקרני ראמים עד ביצי כנים¹². וישראל עם קרובו¹³ מושגחים קנזבהשגחה פרטית בדרך ואופן למעלה מהטבע. דזהו¹⁴ ההפרש בין האמונה פשוטה הקבועה בלב כאו"א מישראל לבין להבדיל האמונה הנפשית שיש לחסידי אוה"ע. שהם אינם מאמינים בשם הוי', וכל אמונתם הנפשית היא בפרטי מדרי' דשם אלקים. ולכן הנה גם גבי אבימלך כתיב¹⁵ שם אלקים. דבשם הוי' לא האמין. וכתיב (בראשית כ ד) ויאמר אד' הגוי גם צדיק תהרג. וקורא להקב"ה בשם אדון. וכש"כ בפרעה דכתיב (שמות ה ב) לא ידעתי את ה' וגו'¹⁶ שאינם מאמינים בשם הוי'. ורק בפרטי מדרי' דשם אלקים. דאמונה זו הנה באמת היא השגה. דשם אלקים הוא מקור לעולמות וכמ"ש¹⁷ בראשית ברא אלקים וגו' דהבריאה וההתהוות בפועל הוא משם אלקים. ושם אלקים מושג מהעולמות, שמהעולמות גופא מובן ומושג בהשגה גמורה שיש כח אלקי המהווה את העולם ומחי' אותו מאין ליש. וכהכלל הידוע¹⁸ דאין הדבר עושה א"ע. וההתהוות הוא בדרך בריאה יש מאין. ומפליא לעשות מקשר רוחניות בגשמיות¹⁹. דהתקשרות זו היא בדרך למעלה מהטבע. דבמילא מובן שהטבע עצמה היא למעלה מהטבע, אז עס זאָל זאַיין טבע הוא עצמו ענין שלמעלה מהטבע. דזה עצמו מה שעולם כמנהגו נוהג ובכל יום ויום השמש זורח במזרח ושוקע במערב זהו עצמו מכריח שישנו בורא עולם ית' הגולל אור מפני חשך וחשך מפני אור²⁰ ומנהיג את עולמו בהשגחה פרטית²¹. וחסידי אומות העולם אמונתם הנפשית היא רק במה שמושג להם. וזה רק בהפרטי מדרי' דשם אלקי' שמושג מן הטבע גופא. אבל בהמדרי' עצמיים דשם אלקים והיינו דהטבע עצמו הוא למעלה מהטבע, בזה אינם מאמינים. וכש"כ שאינם מאמינים בשם הוי' שאינו מושג מן העולמות, וגם בעצם הוא למעלה מהשגה וכמא'²² לית מחשבה תפיסא בך כלל. ובאברהם כתיב²³ והאמין בהוי' שהאמונה שלו היא בשם הוי' דוקא. וכמו"כ האמונה הפשוטה שלנו שבזה כל ישראל שוין והיא בירושה לנו מאבותינו היא בשם הוי'. ואמונתינו אינה מצד ההשגה כ"א מצד הנשמה בעצם שמאמינים בהוי', וזהו הוי' אלקינו שהוי' שלמעלה מהטבע הוא ית' כחינו וחיותינו.

קנחוהנה לא מצינו בכל השמות הקדושים ית' שיהי' נק' שלנו כ"א בשם אלקים²⁴. דלכאו' מאחר דהוי' אלקינו, דכחינו וחיותינו הוא שם הוי', ומקרא מלא דבר הכתוב²⁵ כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך הוי' וגו' דזאת היא עבודתו של אאע"ה אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו לשמור דרך הוי' שלמעלה מהטבע. וע"ז הי' המס"נ שלו בעבודתו ועמד בכל הנסיונות בכדי לפעול בזרעו אחריו שמכל הענינים הטבעים לא יתפעלו. ובכל עת ובכל זמן יהי' ההתקשרות והבטחון הגמור בהשגחה פרטית שלמעלה מהטבע, ובהתחלת הגאולה הראשונה ממצרים כתיב²⁶ לכן אמור לבנ"י אני הוי'. ובמ"ת שהי' גילוי עצמות אוא"ס ב"ה הנה פתיחה הראשונה היתה אנכי הוי' אלקיך וגו'²⁷. ואי' במכילתא (משפטים פ"כ) כיוצא בו שמעה עמי ואדברה ישראל ואעידה בך אלקים אלקיך אנכי²⁸. אלקים אני לכל באי העולם אעפ"כ לא ייחדתי שמי אלא על עמי ישראל. וכתיב (ישעי' מב²⁹) אני הוי' הוא שמי. ועל שם זה הוא שאומר לא יחדתי שמי אלא על עמי ישראל. וא"כ הי' צ"ל בשם הוי' שיהי' נק' שלנו. ולמה דוקא בשם אלקים נקרא אלקה שלנו. אך הענין הוא דהנה כתיב (תהלים פד יב) כי שמש ומגן הוי' אלקים וגו' דהוי' ואלקים הוא בדוגמת השמש והנרתק של השמש שהוא המגן המסתיר על עצם השמש. והיינו דזה שיהי' באפשר לקבל אור השמש ופעולותיו כמ"ש³⁰ ממגד תבואות שמש הוא ע"י הנרתק דוקא. א"כ הרי פעולת הנרתק הוא שע"י האמצעית שלו שמסתיר על עצם השמש יכולים לקבל אורו של השמש ופעולותיו. וכמו"כ הוא בהוי' ואלקים³¹ דשם אלקים מסתיר ומכסה על עצם האור דשם הוי' בכדי שיוכל להתקבל. דבאמת הוי' ואלקים כולא חד³². וזהו אלקים אלקיך אנכי, דבכדי שיהי' הוי' אלקיך דכחינו וחיותינו הוי' הוא ע"י שם אלקים. דהנה כדי שיומשך לנו אלקות בבחי' גילוי בפנימי' בנש"י עד שיהי' נקרא שלנו זהו ע"י שם אלקים דוקא. שהוא ע"י צמצום. כי כדי שיהי' גילוי אלקות למטה א"א כ"א ע"י צמצום. דהנה כתיב (תהלים יח יב) ישת חשך סתרו סביבותיו סכתו וגו' דפי' חשך הוא ל' מניעה וכמו ולא חשכת³³. כי האור הבלתי מצומצם הגם שהוא גילוי אור רב מאד, מ"מ הוא חשך היינו מניעה והעלם לגבי עולמות. וטעם הדבר הוא להיות שאינו מתקבל בהעולמות ולכן אין זה גילוי אל העולמות. ובכדי שיהי' גילוי זהו דוקא באור מצומצם. דהאור קנטכשמתצמצם אז הוא בא בגילוי. וכמו עד"מ בהשפעת הרב לתלמיד אשר שכל הרב בעצם הוא למעלה באין ערוך לגבי שכל התלמיד. וכאשר הרב ישפיע להתלמיד את השכל כמו שהוא אצלו הרי יתבלבלו חושי וכלי המקבל. ולא יוכל לקבל מאומה מכל דבר ההשפעה שגילה לו רבו. ואדרבה יכול להיות כמה שגיאות בזה. ובהכרח אשר הרב יצמצם את אור השכל שיהי' לפי אופן כלי המקבל. והיינו שהרב צריך למדוד השטח של המקבל כמה באפשרו לקבל בהשקפה ראשונה וכמה יכול לקבל ע"י יגיעתו כאשר ייגע כלי מוחו. ובאופן כזה להשפיע לתלמידו וכמארז"ל (חולין סג ע"ב) לעולם ישנה אדם לתלמידו בדרך קצרה³⁴. דהרב יצמצם את אור שפע השכל לפי אופן כלי המקבל בכדי שיוכל להתקבל אל התלמיד. דבקבלה טובה זו מתחזקים כלי המקבל. ועד"ז הוא בהגילוי אור אלקי הנה בכדי שיתקבל בהנבראים הוא ע"י הצמצום דוקא. דבזה יובן המאמר³⁵ דצמצם שכינתו בין ב' בדי הארון. דלכאו' הרי עיקר הגילוי הי' בין ב' בדי הארון. כדאי' בספרי (סוף פסקא ל"ג) משה נכנס ועומד באהל מועד והקול יורד משמי השמים לבין שני הכרובים, והוא שומע את הקול מדבר אליו מבפנים. ולמה נק' זה צמצם. אך היא הנותנת דבכדי שיהי' גילוי אלקות בין ב' הבדים א"א כ"א ע"י צמצום³⁶. וכן כללות הגילוי אור אלקי שמאיר בעולמות הוא בבחי' קו וחוט שהוא קו קצר ומצומצם לפ"ע העולמות. והטעם דדוקא כאשר האור מתצמצם אז הוא בא בגילוי היינו שהוא לפ"ע להתגלות בעולמות.

וזהו שמעה עמי ואדברה ישראל ואעידה בך אלקים אלקיך אנכי. כי כדי שיהי' גילוי אלקות בנש"י זהו ע"י צמצום. וזהו שנקרא אלקינו כי זה מה שנקרא אלקה שלנו הוא ע"י שם אלקים המצמצם. אמנם מזה גופא מובן דצמצום זה הוא יסוד ועיקר החסד, שאם לא הי' הצמצום לא הי' בבחי' גילוי כלל. ובזה יובן³⁷ מ"ש בספרי הקבלה³⁸ דשם אלקים הוא בחי' גבורה, ואלקינו הוא רחמים. והיינו לפי דצמצום זה הוא עיקר הרחמים. וידוע³⁹ דשם אלקים הוא בחי' צמצום הראשון שענינו הוא בחי' העלם האור והתכללותו במקורו, וזהו בחי' גבו' שהוא בחי' העדר האור. והגם דכוונת הצמצום הי' בשביל גילוי הקו שאח"כ, דבכדי שיהי' הגילוי בבחי' קו מצומצם שמודד מדידת העולמות, שזהו כוונת הקו אשר בהמשכתו והתגלותו מודד מדידת העולמות, שהעולמות שהם בראשיתו ובקירוב בהם מאיר גילוי אור יותר מכמו העולמות שהם בריחוק מן הקו, וכן הוא מודד מדידת האורות והכלים בכל עולם, דלכל זה הי' צ"ל הצמצום תחלה. וכמו עד"מ בהשפעת השכל קסמהרב אל התלמיד, הנה בכדי שהרב יצמצם את השפעת השכל לפ"ע התלמיד הרי בהכרח שהרב יעלים תחלה את אור שכלו בעצמו. דכאשר מאיר אצלו אור שכלו בהתפשטות והתרחבות גדולה לפי עומק חכמתו אינו בערך כלל שימצא אצלו שפע השכל שבערך התלמיד, ומכש"כ שאינו בערך שימצאו הדרכים והנתיבות איך להשפיע אל התלמיד, כ"א בתחלה צריך להעלים את אור שכלו העצמי בעצמו. דמשפיע בעצם הרי מהות ענינו הוא מה שהשכל נובע אצלו תמיד, וצריך להפסיק נביעת שכלו לגמרי ואז ימצא מה להשפיע ולגלות אל המקבל. ואחר המצא כללות הענין שבערך המקבל הנה אז צ"ל המדידה בעצמו באיזה אופן יגלה וישפיע לתלמידו. ובדוגמא כזאת הוא למעלה כבי' דבתחלה⁴⁰ הי' אוא"ס הבל"ג ממלא מקום החלל⁴¹ ולא הי' בערך העולמות כלל, והי' הצמצום שהו"ע התעלמות והפסק האור. ואח"כ נמשך הקו בבחי' אור מצומצם לפ"ע העולמות. נמצא דהצמצום הוא סיבת הגילוי, מ"מ הרי הצמצום עצמו הוא העלם והעדר הגילוי. אלא שזהו הקדמה שיהי' גילוי אח"כ. אבל מ"מ הרי הצמצום עצמו הוא העדר הגילוי. ואינו דומה לצמצום הקו. דהרי הקו הוא קו קצר ומצומצם. דהצמצום עצמו הוא גילוי דהיינו שבאופן כזה הוא מתגלה. וא"כ הנה זה מה שהוא קו קצר ומצומצם הגם שזהו צמצום אבל אין הצמצום העלם, אלא אדרבא הוא גילוי. משא"כ צמצום הראשון עם היותו סבת הגילוים שאחריו אבל הצמצום עצמו הוא העלם, ולכן נק' אלקים שהוא גבורה וצמצום, אבל, אלקינו שהוא רחמים הוא בחי' אור הקו. דהגם שיש בזה ג"כ צמצום שהרי הוא קו קצר ומצומצם. אבל הוא מה שבאופן כזה בא לידי גילוי. וזהו הוי' אלקים כולא חד שהו"ע ההתחברות דהוי' ואלקים, דמקור הגילוי הוא שם הוי' אלא שע"י שם אלקים הוא בא לידי גילוי. וא"כ מובן דשם אלקים הנה לבד זאת שאינו העדר הגילוי אלא עוד זאת שהוא דוקא המביא את הגילוי דשם הוי'. והיינו דשם אלקים מתייחד ומתחבר עם שם הוי' לפעול הגילוי ולכן אלקינו הוא בחי' רחמים שהוא בחי' גילוי הקו בכלל. וזהו כי אם עונתיכם היו מבדילים ביניכם ובין אלקיכם, שהעון הוא מחיצה המבדלת ומסתרת שלא יהי' נק' ח"ו אלקינו אלקה שלנו דהיינו שאינו מאיר האור האלקי בגילוי בנש"י. והגם דבקדושה יש ג"כ ענין ההבדלה⁴² וכמ"ש (שמות כו לג) והבדילה הפרכת לכם בין הקדש ובין קדש הקדשים. אמנם זהו דגם לאחר הפרסא הוא ג"כ קדש אלא שאינו כמו קודם הפרסא. אמנם ההבדלה בין קדש לחול היא הבדלה גמורה שמסתיר על בחי' גילוי אלקות ואינו מאיר כלל בחי' גילוי אלקות, לפי שהמסך הוא מסך עב ונק' כתנות עור⁴³ משכא דחויא⁴⁴ המסתיר.

קסאוכמו באור השמש דכשעושין מסך מזכוכית מ"מ נראה האור אבל כשעושים מסך מעור הרי מסתיר לגמרי על אור השמש. שהוא ק"נ המסתיר, ומ"מ הרי ק"נ יכולה להתהפך אל הקדושה, משא"כ חטא ועון שהוא מגקה"ט לגמרי שאינו יכול להתהפך לקדושה כלל. וזהו עונתיכם מבדילים ביניכם לבין אלקיכם דע"י חטא ועון נעשה מסך מבדיל לגמרי.

והנה כל דבר הרי יש לו ראשית והתחלה שהוא המקור הנותן כח ועוז בהתגברות פעולותיו, וכן הוא בחטא ועון שיש לו ראשית והתחלה שהוא המקור לכל מיני רע וחטאים ועוונות. וע"ד דכתיב⁴⁵ ראשית גוים עמלק⁴⁶, דעמלק הוא ראשית לכל הגוים. דגוים הם ז' עממין שהם ז"מ רעות דקלי'. דהמדות רעות יש להן ראשית והתחלה. וראשיתן הוא עמלק שהוא בגימט' ספק⁴⁷. שהוא המקרר כל ענין אלקי באמרו ווער זאָגט אַז עס איז אַזוי, ושואל טעם על עניני התומ"צ. ואמירתו ווער זאָגט אַז עס איז אַזוי ושאלתו טעם וביאור בעניני התומ"צ הם העזה וחוצפא, שהרי כל ענינו הוא ששואל על דרכי התורה ומנהגי המצוה וביותר הוא מקשה ושואל בענינים של יראת שמים שבהידור מצוה, שהרי בעניני עולם בכלל ואפי' בעניני תאוה וחמדה אינו קשה לו, ועל כל הנהגת העולם אינו מקשה ואינו שואל שום טעם ע"ז, ועושה זאת ומקיים בהידור ובחיבה, ורק בעניני תומ"צ שואל ומקשה ומקרר כל ענין הקדושה. וזהו ראשית גוים עמלק שהוא הנותן כח ועוז בהמד"ר⁴⁸. ובעבודה בנפש האדם הו"ע פריקת עול מ"ש שזהו אסקופה לכל מיני רע. דפר"ע⁴⁹ הוא מה שאין פחד אלקים לנגד עיניו⁵⁰ כלל. ואינו חושש לשום דבר בהעזה וחוצפא יתרה בכמה אופני' שונים. דלפעמים אינו מגלה זאת בגלוי אבל מפעולותיו ניכר שהן מהמקור דמעין נרפש דפריקת עול, שזה גרוע יותר ממי שלבו קשה כאבן מפני הגסות והתנשאות שלו הבאה בסיבות שונות. דלפעמים הגסות שלו מזה שחושב עצמו לבעל מעלה בכשרון, או בסיבת טוב גשמי'. שכ"ז אינו אלא לשעה בעת גובה לבבו שמספר מגדולתו ועזוזו. אבל כאשר יפול מגובה לבבו הן ע"י עבודה שנזכר על האמת, או ח"ו ע"י ביטוש גם קל הרי ירך לבבו וישוב אל ה' ויתחרט על כל מעשיו הלא טובים. משא"כ הפורק עול ר"ל שלא יועיל לו גם דוחק ולחץ, כ"א ישנם ב' ענינים שיכולים להועיל לו והוא דכאשר באים עליו ר"ל יסורים קשים ומרים ביסורי הגוף והנפש וירדפוהו שונאיו בנפשו שידע ברור אשר בגלל עזבו את ה' בא קסבלו כל אלה⁵¹ דרק אז ישוב אל ה'. או שלפעמים הוא בהתעוררות מלמעלה שהוא מפליאת תמים דעים⁵² ומחסדו ית' דוחשב מחשבות שלא ידח ממנו נדח⁵³, ופר"ע הוא מקור לכל מיני רע בחטא ועון, שנעשה מסך מבדיל, שעי"ז ה"ה עושה ההבדלה למעלה שאינו מאיר גילוי אלקות בעולם⁵⁴, דאין דבר החוצץ לפניו ית'⁵⁵ אלא רע שהוא נגד רצונו ית' והפכו ממש. ולזאת הנה התחלת העבודה הוא סור מרע שהוא עקירת הרצון מהרצונות זרות. דבאמת הנה באיש ישראל הרי הפר"ע אינו אמיתי ח"ו. שהרי גם זה הפורק עול הוא שלם באמונה הפשוטה שמאמין בה' שלמעלה מן הטבע כנ"ל ככל ישראל. ואינו אלא רק מפתויי היצה"ר שמפתה את האדם ברצונות זרות ומדיחו מדרך האמת. ומרוב התמכרותו לרצונות זרות מסיתו היצה"ר להטיל ספק למען שילך בשרירות לבו⁵⁶. אבל באמת הנה תוך תוכיות פנימי' לבבו טוב הוא. וכאשר מתעורר בהתעוררות טובה להכיר ולהבין באחריתו עדי אבד, אשר אם בשרירות לבו ילך הרי ח"ו יגיע עד שערי מיתה רוחניות אשר כל באי' לא ישובון⁵⁷. הנה מזה גופא מתעורר נקודת לבבו שהיא נקודת היהדות לשוב אל ה'. וצעוק יצעק אל ה' מקרב ולב עמוק שהוא צעקת הלב ויתחנן אל ה' כי ירבה לסלוח לו על כל פשעיו וחטאיו. ומודה ועוזב ירוחם⁵⁸. וזהו שתחלת העבודה הוא להיות סור מרע שהוא עקירת הרצון מהרצונות זרות ומתקרב להיות בערך ושייך להתבוננות, ואז ירבה להתבונן בהריבוי מסכים והבדלים שעושה למעלה ע"י עניניו הרעים. וכן ההיזק הגדול שגרם לנפשו עד שנעשה רחוק מאד מאור ה' וקדושתו שאינו מאיר גילוי אור אלקי כלל בנפשו. ומתמרמר מאד ומתחרט על כל הפרטי רע שעשה. ומחליט בעצמו לקבל עליו עומ"ש שלמה. ולפ"ע המרירות והחרטה על העבר כן הוא הקבלה על להבא להיות מדקדק במצות ה' ולהיות חביב לו גם הידור היותר קל ולקיימו במס"נ ובתוקף גדול לפי שנעשה רצונו רק באלקות ועי"ז ה"ה מסיר המסכים המבדילים ומאיר אור האלקי בנפשו ובעולם.

וזהו דסור מרע הוא רק התחלת העבודה לפי שבזה הוא רק מה שהסיר את המסכים המבדילים בלבד ומקבל עליו עומ"ש שבזה נעשה כלי אל גילוי אור האלקי בנפשו. והיינו דבכדי שיהי' אלקינו אלקה שלנו בבחי' גילוי צריך שיהי' מתחלה סור מרע. אמנם כ"ז הוא הגילוי דבחי' ממכ"ע. אבל בכדי שיהי' הוי' אלקינו וכנ"ל דכחינו וחיותינו הוא הוי' בחי' סוכ"ע היינו מה שלמעלה מהטבע זהו ע"י קסגועשה טוב שהוא מעשה המצות. כי מעשה המצות נק' טוב וכמ"ש⁵⁹ אמרו צדיק כי טוב וכתיב⁶⁰ תחת אשר לא עבדת את הוי' אלקיך בשמחה וטוב לבב מרוב כל. והנה טוב עולה מספרו כמנין הד' אותיות א"ה ו"ה שהוא ר"ת את⁶¹ השמים ואת הארץ אני מלא⁶². וידוע⁶³ דמ"ש את השמים ואת הארץ אני מלא קאי על בחי' אוא"ס הסוכ"ע. כי באור הממכ"ע הרי יש חלוקי מדרי' וכמ"ש⁶⁴ אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים וארז"ל⁶⁵ נטה הקב"ה ימינו וברא שמים ונטה שמאלו וברא ארץ, דהגילוי בשמים הוא בחי' יד ימין ובארץ בחי' יד שמאל, דיד ימין הוא בחי' גילוי יותר וכמו באדם עיקר הכח הוא ביד ימין וחסד וגבורה הוא ימין ושמאל. שכ"ז הוא באור הממכ"ע שהוא אור מצומצם להאיר בפנימי' העולמות. ולכן הרי באור זה יש חלוקי מדרי' ימין ושמאל. אבל בהאור הסוכ"ע הנה השמים והארץ הם בשוה שמאיר בשמים ובארץ בשוה. והיינו שע"י ועשה טוב ממשיכים בחי' סוכ"ע בחי' שם הוי', שיהי' הוי' אלקינו דשם הוי' הוא כחינו וחיותינו, והוא ע"י הקדמת העבודה דסור מרע שהו"ע קבלת עומ"ש הנה אח"כ הוא ועשה טוב בקיום התומ"צ שהו"ע קבלת עול מצות⁶⁶. דעול מצוה אינה רק מה שמקיים את המצוה בלבד. כ"א עול מצוה הוא דער געשמאַק פון אַ מצוה און דער יוקר פון אַ מצוה. אַז אַ מצוה איז אים טייער און גישמאַק דבמילא ה"ה מהדר במצוה בחיות רב ומקיימן במס"נ. וזהו סור מרע ועשה טוב שהם ב' עניני עבודה קבעומ"ש וקבעומ"צ שאז נעשים בכלל עובדי הוי'. אבל מ"מ אינו שלימות עדיין ואמיתת השלימות הוא בקש שלום ורדפהו שהו"ע ההתחברות דממכ"ע וסוכ"ע. דהנה שלום קאי על התורה שנק' שלום וכמ"ש⁶⁷ או יחזק במעוזי יעשה שלום לי שלום יעשה לי. וארז"ל⁶⁸ כל העוסק בתורה משים שלום בפמליא של מעלה ובפמליא של מטה, פמשמ"ט בחי' ממכ"ע ופמשמ"ע בחי' סוכ"ע, והתורה מחברת בחי' סוכ"ע בבחי' ממכ"ע. דהנה כתיב⁶⁹ כי אל דעות הוי' שבהאור אלקי יש ב' דעות ד"ת וד"ע⁷⁰. ד"ת הוא שלמטה יש ולמעלה אין שהנברא מרגיש עצמו למציאות ויודע שאין דבר עושה את עצמו ויש לו מקור המהווה ומחי' אותו.

קסדאבל אינו יודע מה הוא. והנברא הנה בדבר שאינו משיגו כפי הבנתו קורא אין. וד"ע הוא שלמעלה יש שהוא יש האמיתי אשר מאמיתת המצאו נמצאו כל הנבראים ולמטה אין דכולא קמי' כל"ח⁷¹. דהעבודה דד"ת הוא באור הממכ"ע והוא באופן העלאה מלמטלמ"ע. וד"ע הוא באור הסוכ"ע שהוא באופן המשכה מלמעלה למטה. ובעבודה הוא ב' מיני עבודה דסו"מ בהעבודה דקבעומ"ש שהוא בדרך עבודה מלמטלמ"ע דוקא. ועשה טוב שהו"ע קבעומ"צ והוא בדרך המשכה מלמעלה למטה. כי המצות הם הכלים שהוקצבו בגזירתו ית' וכמ"ש⁷² רחבה מצותך מאד שהמצות⁷³ הם כלים רחבים לקבל מאד העליון שהוא בחי' סוכ"ע. אבל שלימות העבודה הוא בקש שלום שהו"ע העבודה דתורה. ובתורה גופא הנה הוא ב' בחי' ומדרי', גליא שבתורה ופנימי' התורה. וזהו בקש שלום במקומו ורדפהו במקום אחר, שהוא כענין מבין דבר מתוך דבר⁷⁴, דדבר ותוך דבר זהו הב' בחי' ומדרי' דממכ"ע וסוכ"ע⁷⁵, והתחברותם הוא ע"י התורה. דער דערהער פון נותן התורה. ומה שהם ב' מדרי' שלום הוא הב' מדרי' שבממוצע, ובעבודתו בתורה ויראת שמים משים שלום דגם בד"ת יהי' הגילוי של ד"ע שהוא לבדו הוא ואין זולתו.

-------------------- * --------------------