קא מיפלגי במתיבתא דרקיע
תעקא מיפלגי במתיבתא דרקיע
ש"פ תזריע
קא מיפלגי במתיבתא דרקיע1, בהרת קדמה לשער לבן טמא שער לבן קדמה לבהרת טהור ספק קוב"ה אומר טהור וכולהו מתיבתא דרקיע אמרי טהור32, וצ"ל איך שייך דמתיבתא דרקיע שהם נבראים יפלגו עם הקב"ה דהקב"ה אומר טהור והם אומרים טמא, וכמו"כ צ"ל מ"ש בזהר קוב"ה אתי לאשתעשע4 עם צדיקיא בגינתא דעדן איך שייך דקוב"ה בא לשמוע פנימיות התורה מצדיקים דקוב"ה אתי לאשתעשע (בלקו"ת שה"ש בד"ה באתי לגני5 מבואר מאחר שהכל הי' גלוי וידוע לפניו6 ית' מקודם לכן וא"כ מהו השעשועים כ"כ יעו"ש, ומ"ש לשמוע פנימיות התורה כו' אפ"ל דקושטא דמילתא כן דבג"ע עיקר הלימוד ברוחניות דהלכה7 וכמבואר במ"א באריכות וזה נק' פנימיות התורה וכמ"ש בלקו"ת בד"ה ולא תשבית מלח8 כו'). והנה צלה"ק תחילה מהו הקב"ה9 ומתיבתא דרקיע וצדיקים שיושבים שם, והענין דהנה בגמ' ובמדרש ובזהר כינו את השי"ת בשם הקב"ה וצ"ל והלא שם זה לא נמצא בתורה כ"א שם אל אלקים הוי', ומשה אמר ואמרו לי מה שמו מה אומר אליהם כו' וא"ל אהי'10 ואמרז"ל לפי מעשיו הוא נק'11, אבל שם הקב"ה מהו (דמה שנק' רחום חנון12 וכדומה הוא כמארז"ל לפי מעשיו כו' אבל כו').
וצ"ל ענין קדוש וברוך, הנה קדוש הוא שא"ס קדוש ומובדל13 מגדר עולמות לא כמו הנשמה שמתפעלת ממקרי הגוף14 מפני שמתלבשת אבל למעלה כתי' אני הוי' לא שניתי15 שלא יש שום שינוי בין קודם הבריאה לאחר הבריאה, אתה הוא קודם שנבה"ע16 ואתה הוא לאחר שנבה"ע, דכללות העולמות אינם שייכים שיפעלו תעאשינוי ח"ו, דבחי' זו הוא בחי' סוכ"ע שסובב ומקיף לבד (נר' דאין ר"ל שסובב ומקיף למעלה דמבואר בלקו"ת פ' נצבים ד"ה שוש אשיש17 דאין הפי' סובב מלמעלה אלא שהוא בהעלם וא"כ אין העולמות פועלים שום שינוי ח"ו, דממכ"ע הוא השפעה בפנימיות וכמשית"ל אי"ה לכן לפ"ע העולם ה"ז שינוי אבל בחי' סוכ"ע הוא שוה בכל העולמות וכמו בחי' מחה"ק18 שכולל כל העולמות בהשוואה אחת אצי' ועשי' שוין ונק' אור כללי19 וכמבו' במ"א) אך מ"מ נק' סובב כל עלמי"ן ששייך קצת להעולמות וכמו השמים שמקיף להארץ וגבוה הרבה מהארץ וכמ"ש שמים לרום20, כגבוה שמים מארץ21, ומ"מ הוא במדה וגבול דהארץ מקבל מהשמים וכמ"ש ממגד תבואת שמש22 וממגד גרש ירחים ואם לא הי' מוגבל איך יקבל מהשמים, ואם הי' רצון הבורא בא"א23 הי' בא"א ג"כ, אבל כפי שהי' הרצון שיקבל בכך וכך א"כ צ"ל הריחוק ג"כ במדה וכמארז"ל מן הארץ לרקיע24 ת"ק שנה כו', וכמו"כ יובן בענין הסוכ"ע הנ"ל שיש לו ערך להעולם (דגם בחי' אור הכללי הנ"ל הרי הי' בו בכלל כל העולמות שנתהווה אח"כ בפרט וכמו"כ יובן עד רום המעלות) ובחי' זו נק' קדוש ו', דיש קדוש וקדש25, קדש הוא קדש מילי' בגרמי'26 שאף שלא היו העולמות כלל שייך בחי' זו (אפ"ל הוא בחי' א"ס שלפני הצמצום הראשון27 שהי' אוא"ס ממלא את כל מקום החלל28 וע' בד"ה ביום ההוא יגלח אד'29 בתער השכירה, וע' בש"ת ח"א ד"ה אחרי ה' אלקיכם תלכו30), ובחי' קדוש ו' הוא ההמשכה מבחי' כתר לז"א, ואות תעבו' הוא תמונת שערה3231 והשערות אף שהם חיות מצומצם מ"מ יונקים מעצם המוחין33 (ע' במאו"א ע' ק' ס"ז קדוש בעתיקא (ע' שם בע' ע' סנ"ה) ת"י נימין גי' קדוש והוא בא"א עכ"ל, וע' בד"ה ביום ההוא כו' ומ"ש ת"י נימין הוא כמ"ש באד"ר דקך"ח ע"ב וכל קוצא וקוצא אית בי' ת"י נימי דשערי כחושבן קדוש עכ"ל וכמ"ש ביא"נ34 שם, וכ"ע35 במאו"א שם קדוש36 בת"ת בקבלתו מחכ' הנק' קדש כו' עכ"ל, ועי"ל כמ"ש בלקו"ת ד"ה קא מיפלגי37 כו' דת"ת בקו האמצעי ומקבל מהכתר לכן נק' קדוש וז"ש קדוש ו' המשכה מכתר לז"א ונק' שניהם קדוש ע' בלקו"ת ד"ה הנ"ל וכמשנת"ל), ועל ל' הקבלה ו' הוא הקו38 שנמשך מא"ס ונק' בזהר חוטא יקירא קדישא39.
ברוך הוא ההמשכה בפנימיות וכמ"ש בגמ' מה הקב"ה ממלא כל העולם כך הנשמה40 ממלא את כל הגוף, ובמ"ת אי' מה הנשמה41 ממלא את כל הגוף כך הקב"ה ממלא את כל העולמות ואין נ"מ בהשינוי, ופי' ברוך ל' בריכות המים42 וכמו המבריך את הגפן43 שמטה אותו שממשיכו למטה. והנה בתי' ברוך יש ב' פי'44, הא' שהוא מקור הברכות וכמ"ש בפרד"ס45 ברו"ך ר"ת ראש ומקור46 כל ברכה47 והוא בחי' יסוד אבא48, ב' כמ"ש והמלך שלמה ברוך49 שנתברך פי' מקבל הברכה, ובמלך תעגשלמה יש ג"כ ב' פי' א' שהוא בחי' מל'50, ב' בחי' יסוד51 שמקבל ומקשר52, ושלמה גימ' שע"ה והן שע"ה נהורין53 כמו שהם בז"א והיסוד מקבל ומקשר, וזהו מ"ש ברכו את ה' המבורך54 ומדקדקי' הפשטנים מה שייך ברכו את ה' לכן פי' דשם הוי' הוא מקור כל הברכות אך זה אינם מדקדקים מהו המבורך, אך פי' המבורך שמקבל הברכה, וזהו חייב אדם לברך55 מאה ברכות בכ"י הוא בחי' השפעה בפנימיות, ולכן בריאת העולמות הי' בבי"ת אף דאל"ף למעלה מב' אי' בזהר דאל"ף ר"ת ארור56 ויוכל לקבל גם ארור כנען57 לכן הי' ברה"ע בבי"ת שהוא ר"ת ברכה58 (ע' בלקו"ת ד"ה קא מיפלגי59 כו' בשם הזהר60 שהוא בחי' מל' וא"כ הו"ע חותם בברוך61 וכ"כ שם62 ע' בתו"א ד"ה להבין ענין הברכות63), וזהו איהו ברוך ואיהי ברכה64 בחי' מל' דכנס"י65 כלי לקבל הברכה וכמו המוח שהוא כלי לקבל השכל בפנימיות דאפשר לכתוב שכל ביד ג"כ אך הוא בדרך מעבר אבל בפנימיות הוא במוח דוקא וכמו"כ הכלי להברכה הם כנס"י, וא"כ קדוש וברוך קדוש הוא סוכ"ע וברוך ממכ"ע, והקב"ה הוא יחוד סוכ"ע וממכ"ע66, וז"ש בזהר קוב"ה דאתכלל67 מאתר עילאה סדכ"ס ברזא דמאה ברכאן ופי' המק"מ קוב"ה מל' דאתכלל מאתר עילאה בחי' קדוש ו'68 הנ"ל וישראל בכוחם להמשיך בחי' זו וזהו ענין ג"פ קדוש69 כו' הוי' צבאות. וזהו והייתם קדושים כי קדוש אני70, ולכאו' מהו הנתינות טעם, אך הפי' מפני שצריכים להמשיך בחי' קדוש אני בחי' סוכ"ע לכן והייתם קדושים שתהיו כלי כו'. וזהו שכינו רז"ל תעדאותו בשם הקב"ה מפני שכולל כללות השתל', דשם אל בחסד לבד ושם אלקים בגבו' והם שמות פרטים71, אבל שם הקב"ה כולל כללות השתל'.
וענין מתיבתא דרקיע הנה צ"ל מהו רקיע דיש ז' רקיעים72 ורקיע זה למעלה מכולם73, ועז"נ ועל ראשי החיה74 דחיון עילאין75 רקיע כעין הקרח כו'. דהנה יש אור מים רקיע76 דמע"ב77 כתי' ה"פ אור78 וה"פ מים79 וה"פ רקיע80, ובנפש האדם אור הוא המשכיל מקור ששם אין השכל מושג ואפי' אינו מורגש, ואח"כ כשבא לידי השכלה והוא ברק המבריק81 נק' מים, דמים יורדים מגבוה לנמוך82 פי' מגבוה מהמשכיל ששם אינו מורגש כלל לנמוך להשגה והבנה שיושג השכל, ומים ניידי83 והיינו כמו שהשכל עדיין מרופף שיוכל להטותו לכל צד84, דכל ענין השכל הוא שיכולים להטותו, וכמ"ש אמחה את האדם85 אשר בראתי כו' כי יצר מחשבות לבו86 רק רע כל היום, כי נחמתי אשר עשיתיו87, ואחר המבול כתי' וירח את ריח הנחוח ויאמר לא אוסיף עוד לקלל את האדמה כו' כי יצר88 לב האדם רע מנעוריו הרי אותו השכל שחייב קודם לחוב חייב אח"כ לזכות, וכשהשכל עדיין בברק המבריק נק' מים דניידי שהוא מרופף, וכשבא לידי השגה והבנה נק' רקיע שהוא כשנגלד וכמ"ש רקיע כעין הקרח דבר קשה וגוש, ולמעלה הם כח"ב אור בחי' כתר מים חכ' רקיע בינה. והנה על רקיע זה כתי' מבטן מי יצא הקרח89, מי הוא דבר שאינו מושג90, וכמ"ש מי יתן מציון תעהישועת ישראל91, מי גילה לבני רז זה92. והענין דכתי' שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה93 פי' אלה הם ו"ק94, ויש ו"ק רוחנים ויש ו"ק גשמים95, ואלה הוא גילוי ולפי שיש כמה מדרי' בו"ק ו"ק דעשי' ו"ק דיצי' ו"ק דבריאה ו"ק דאצי' וכולם הם גילוי נק' אלה, ומי הוא בחי' שאינו מושג, אך שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה איך שנמשך ממי באלה שנמשך תמיד להחיות כו', וזהו"ע ה' אחד96 דק"ש דכל המאריך97 באחד מאריכין לו ימיו ושנותיו פי' מאריך באחד ח"ד הם ד' רוחות ומעלה ומטה98 ומאריך באחד הוא להמשיך מא' לח"ד (אפ"ל ע"ד מ"ש בלקו"א99 מהמגיד ממעזריטש נ"ע ע"פ אלה הדברים אשר דבר משה100 אלה א' הוא בחי' אלף101 בינה, וכמו"כ יובן כאן וזהו מי ברא אלה). וזהו מ"ש מי יתן והי' לבבם זה ליראה103 זה ליראה אותי כל הימים102 ודרשו רז"ל הכל בידי שמים104 חוץ מיראת שמים וא"כ צ"ל מ"ש מי יתן כו' (בלקו"ת בד"ה בשעה שהקדימו105 בביאור שם מבואר הקושי' כך מ"ש במדרש106 הי' להשיבו תן אתה כו' וקשיא והלא הכל בידי שמים חוץ מי"ש וא"כ מהו תן אתה יעו"ש וכמו"כ צ"ל כאן ג"כ). והענין דהנה שמים הוא אש ומים107 מדות העליונות108, וכל הנהגות העולמות הוא ע"פ המדות, אבל י"ש אינו תלוי בשמים כ"א בבחי' מי וז"ש מי יתן, וכמו"כ יובן כאן שמבחי' מי יצא הקרח. ועל ל' הקבלה מי הוא בחי' ע"י109 וגם בינה נק' מי110 וקאי שער111 הנו"ן דבינה מספר מי112, דהתגלות עתיק בבינה113, וכמו עיקר תעוהתענוג לאחר שמשיגו השכל אבל לא קודם לכן, וזהו"ע הרקיע בחי' בינה114 שהתגלות עתיק בבינה גילוי התענוג, וזהו ועל דמות ראשי החי'115 רקיע כעין הקרח דיש חיון עילאין וחיון תתאין116, חיון תתאין הם ד' מחנה שכינה117 וחיון הם118 האבות הם המרכבה119 חג"ת120, וראשי החיות הם מוחין דז"א, ועל ראשי החיות הוא הרקיע בינה גילוי התענוג, וברקיע הזה יש מתיבתא דרקיע.
הערות
עמוד תע
- 1. קא מיפלגי במתיבתא דרקיע : הנחת כ"ק אדמו"ר מהורש"ב ממאמר ד"ה זה שנדפס לעיל בחלק המאמרים. וש"נ.
- 3. טהור : וכ"ה לקמן הנחה ד"ה זאת תהי' תורת המצורע על יד הערה 10. ואוצ"ל (כמו שהובא בסמוך): טמא.
- 2. קא מיפלגי . . אמרי טהור : ראה ב"מ פו, א.
- 4. קוב"ה אתי לאשתעשע : ראה זהר אחרי סז, ב. לך עז, א. (לעיל בחלק המאמרים) בהמאמר כאן הערה 5.
- 5. בלקו"ת שה"ש בד"ה באתי לגני : לא, ד ואילך.
- 6. גלוי וידוע לפניו : ע"פ שבת נה, א. ערובין יג, ב.
- 7. דבג"ע . . ברוחניות דהלכה : ראה גם לקו"ת ואתחנן ו, ב ואילך. סהמ"צ להצ"צ ע' 334. סה"מ תרל"ח ע' קמו. וש"נ. ע' קסא ואילך. וש"נ.
- 8. בלקו"ת בד"ה ולא תשבית מלח : ויקרא ה, ב ואילך.
- 9. מהו הקב"ה : אוצ"ל: מהו שם הקב"ה. ראה גם (לעיל בחלק המאמרים) בהמאמר כאן הערה 6.
- 10. ואמרו לי מה שמו . . אהי' : שמות ג, יג. יד.
- 11. לפי מעשיו הוא נק' : ראה שמו"ר פ"ג, ו. תנחומא שמות כ. ראה גם לקו"ת ויקרא בהוספות נא, ד. סהמ"צ להצ"צ קטז, ב.
- 12. רחום חנון : ראה תשא לד, ו.
- 13. קדוש . . ומובדל : ראה תניא פמ"ו (סו, א). לקו"ת אמור לא, א. תו"ח וארא ח"א נא, ד ובהערה 10. (לעיל בחלק המאמרים) בהמאמר כאן הערה 6.
- 14. הנשמה שמתפעלת ממקרי הגוף : ראה תניא פמ"ב (ס, ב). שער היחוד והאמונה פ"ז (פג, ב). תו"א וירא יג, ג. לקו"ת שם. ואתחנן ד, ב. סה"מ תרל"ד ס"ע צח ואילך. תרל"ט ח"א ע' שמז.
- 15. אני הוי' לא שניתי : מלאכי ג, ו. ראה גם לקו"ת אמור שם ואילך. סה"מ תר"ם ח"א ע' שסט ואילך. וש"נ.
- 16. אתה הוא קודם שנבה"ע : ראה נוסח תפלת השחר. של"ה תולדות אדם ג, ב. מאמרי אדה"ז על מארז"ל ע' שלו.
עמוד תעא
- 17. בלקו"ת פ' נצבים ד"ה שוש אשיש : מט, רע"א. וראה גם תניא פמ"ח סז, סע"ב (ובמ"מ הגהות והע"ק לשם). מאמרי אדה"ז תקס"ה ח"ב ע' תשלא. תו"ח ויקהל ח"ב שפח, ב. וש"נ. פלח הרמון תזריע ע' קס. וש"נ. (לעיל בחלק המאמרים) מאמר ד"ה הים ראה וינוס על יד הערה 47.
- 18. מחה"ק : ראה גם מאמרי אדה"ז מארז"ל ס"ע קלז. מאמרי אדה"א דברים ח"ג ס"ע תתפז (ובהנסמן שם ע' תתפח).
- 19. אור כללי : ראה אוה"ת ענינים ע' פד (בלק ע' תתקסח): ”כן אמר רבינו הגדול נ"ע בשם הרב המגיד ממעזריטש נ"ע שהי' מרגלא בפומי' דבחי' א"ק הוא אור כללי" (סהמ"צ להצ"צ ע' 116. ע' סח. ע' 186) ”וכן מצאתי ג"כ בפירוש לתלמיד ר' ישראל סרוג תלמיד האריז"ל".
- 20. שמים לרום : משלי כה, ג.
- 21. כגבוה שמים מארץ : ע"פ ישעי' נה, ט. תהלים קג, יא [ראה גם סה"מ תר"ם ח"א ע' ב].
- 22. ממגד תבואת שמש : ברכה לג, יד [ושם: וממגד] ובפרש"י שם. ראה סידור שער המילה קמב, א [אוה"ת שבועות ריש ע' קי. סידור ס"ע שיג ואילך]. מאמרי אדה"ז הנחות הר"פ ע' קלה. תו"ח בראשית כא, ג ואילך. מאמרי אדה"א במדבר ח"ג ע' א'קצ. דברים ח"ד ע' א'תמא. נ"ך ע' קכב וע' קכז ואילך. אוה"ת על מארז"ל ע' ד [שלח ע' תקל].
- 23. בא"א : באופן אחר.
- 24. מן הארץ לרקיע : ראה חגיגה יג, א. ראה גם לעיל הנחה ד"ה ועבדתם את ה"א ובהערה 44.
- 25. קדוש ו' . . וקדש : ראה זהר אמור צג, א. לקו"ת בהעלותך ל, סע"ג ואילך. נצבים נ, ב ואילך. יו"כ סט, ב ואילך. שה"ש כא, ב ואילך. לו, ד. אוה"ת תזריע כרך ד ע' א'נג.
- 26. קדש מילי' בגרמי' : זהר שם צד, ב.
- 27. הצמצום הראשון : ראה ע"ח דרוש עגו"י ש"א, ענף ב.
- 28. ממלא את כל מקום החלל : ראה גם שעה"י קיד, א הערה 17. סה"מ תר"ם ח"א ע' קכח. וש"נ.
- 29. בד"ה ביום ההוא יגלח אד' : ראה מאמרי אדה"ז נביאים ע' מח ואילך. אוה"ת ישעי' כרך ב ע' תשסט ואילך.
- 30. בש"ת ח"א . . תלכו : שערי תשובה שער התפלה כו, א ואילך.
עמוד תעב
- 32. שערה : אולי כתוב: שער.
- 31. ו' הוא תמונת שערה : ראה גם (לעיל בחלק המאמרים) מאמר ד"ה להבין וכו' בענין הציץ ובהערה 166.
- 33. והשערות . . יונקים מעצם המוחין : ראה גם תו"א תצוה פב, ב. קי, ב. לקו"ת קרח נג, א. תצא לח, סע"ג ואילך. לט, ב. שה"ש לו, ד. לעיל הנחה ד"ה להבין וכו' ב' פי' בציץ הערה 19.
- 34. ביא"נ : ביאיר נתיב — ושם: דף קכ"ט ע"ב. ולכאורה צ"ל כבפנים.
- 35. וכ"ע : וכתב עוד.
- 36. קדוש : במאו"א: וכן.
- 37. בלקו"ת ד"ה קא מיפלגי : תזריע כב, ג.
- 38. ו' הוא הקו : ראה גם סה"מ תרכ"ו ע' רו ואילך. תרל"ב ח"א ריש ע' רלג. תר"ם ח"א ע' רנה.
- 39. הקו . . בזהר חוטא יקירא קדישא : אד"ר נשא קלד, א.
- 40. מה הקב"ה . . כך הנשמה : ראה ברכות י, א. ראה מאמרי אדה"א ויקרא ח"ב ע' תשצא וע' תשצה.
- 41. ובמ"ת אי' מה הנשמה : ובמדרש תהלים — ראה שם קג, א. שע"ת כט, א.
- 42. ברוך ל' בריכות המים : ע"פ קהלת ב, ו. ראה גם (לעיל בחלק המאמרים) מאמר ד"ה קדש ישראל לה' רפ"ג. וש"נ.
- 43. המבריך את הגפן : כלאים פ"ז, מ"א. ראה גם תו"א מקץ לז, ג. סה"מ תר"ם ח"א ע' רלח. וש"נ.
- 44. בתי' ברוך יש ב' פי' : ראה גם לקו"ת תזריע כאן כב, ג. שה"ש כח, ד. מאמרי אדה"א ויקרא ח"ב ע' תמה. וש"נ. (לעיל בחלק המאמרים) בהמאמר כאן פ"ב ובהנסמן בהערה 1.
- 45. בפרד"ס : כ"ה בכ"מ — ראה סה"מ תרל"ח ע' קט הערה 293.
- 46. בפרד"ס ברו"ך ר"ת ראש ומקור : בלקו"ת תזריע כאן מציין [שעה"כ שכ"ג, פ"ב] בערך ברוך. מת"ז ת"ע קכ, ב. ראה גם פרדס שער אם הא"ס הוא הכתר ש"ג, פ"ה.
- 47. ברכה : בת"ז ובפרדס שם: ברכות. אבל כ"ה גם בלקו"ת שם.
- 48. והוא בחי' יסוד אבא : פע"ח שער הברכות ש"ב, פ"א. מאו"א מערכת ברוך אות לט.
- 49. והמלך שלמה ברוך : מלכים-א ב, מה. ראה גם לקו"ת שה"ש כח, ד. תו"ח בשלח ח"א קס, ג. וש"נ.
עמוד תעג
- 50. ובמלך שלמה . . מל' : ראה ע"ח שער פנימיות וחצוניות ש"מ, דרוש יג.
- 51. ובמלך שלמה . . יסוד : ראה זהר רע"מ ויקרא ד, א. מאו"א מערכת שלמה אות מה. המשך מים רבים תרל"ו פקל"ז. תרל"ה כאן ריש ע' רכג. ע' רד ואילך.
- 52. יסוד שמקבל ומקשר : ראה (לעיל בחלק המאמרים) בהמאמר כאן פ"ב בשולי הגליון ובהנסמן שם.
- 53. ושלמה גימ' שע"ה . . נהורין : ראה לעיל שם ובהערה ז.
- 54. ברכו את ה' המבורך : נוסח התפלה. ראה גם לקו"ת עקב טז, א.
- 55. חייב אדם לברך : מנחות מג, ב.
- 56. דאלף ר"ת ארור : זהר ויגש רה, ב. ראה לקו"ת פ' ראה יט, ב. סה"מ תר"ם ח"א ע' שו. וש"נ.
- 57. ארור כנען : נח ט, כה. ראה גם סה"מ תרל"א ח"א ע' סב.
- 58. בבי"ת שהוא ר"ת ברכה : ראה זהר ויגש שם. בהקדמה ג, סע"א (צויין בלקו"ת תזריע כאן כב, ג).
- 59. בלקו"ת ד"ה קא מיפלגי : תזריע כב, ג.
- 60. בשם הזהר : בלקו"ת שם: ”ועיין בזהר ר"פ בראשית ד"ג סע"א בענין אות ב' דהוא סימן ברכה ובזהר הרקיע שם דהוא בחי' מלכות" עיי"ש.
- 61. חותם בברוך : ירושלמי ברכות פ"א, ה"ה קרוב לסופה.
- 62. וכ"כ שם : בלקו"ת תזריע כב, ד.
- 63. בתו"א ד"ה להבין ענין הברכות : בראשית ו, ג.
- 64. איהו ברוך ואיהי ברכה : ראה זהר תרומה קסב, א. ואתחנן רסד, ב. סידור ערב שבת קסה, סע"ב ואילך. שער הל"ג בעומר שה, ד.
- 65. מל' דכנס"י : ראה זהר בלק קצז, א.
- 66. והקב"ה הוא יחוד סוכ"ע וממכ"ע : ראה לקו"ת שה"ש ה, ג. כא, ב. מ, ג.
- 67. בזהר קוב"ה דאתכלל : ח"ש קכג, א.
- 68. בחי' קדוש ו' : במק"מ: הוא אריך. ראה (לעיל בחלק המאמרים) בהמאמר כאן ספ"ב.
- 69. ענין ג"פ קדוש : ישעי' ו, ג. ראה לקו"ת אמור לב, ד ואילך. לד, א ואילך.
- 70. והייתם קדושים כי קדוש אני : שמיני יא, מד.
עמוד תעד
- 71. דשם אל . . אלקים . . פרטים : ראה גם לעיל הנחה ד"ה ועבדתם את ה"א הערות 96-97. לקו"ת תזריע כאן כג, ג. סה"מ תר"ם ח"א ע' רלא ואילך.
- 72. ז' רקיעים : חגיגה יב, ב. ראה סה"מ תרל"ח ע' קיז הערה 431.
- 73. ורקיע זה למעלה מכולם : ראה גם (לעיל בחלק המאמרים) בהמאמר כאן רפ"ג ובהנסמן שם.
- 74. ועל ראשי החיה : יחזקאל א, כב [ושם: ודמות על]. ראה סה"מ תרל"ט ח"א ע' קס וע' רסד.
- 75. דחיון עילאין : ראה להלן הערה 116.
- 76. אור מים רקיע : ראה זהר תרומה קלו, ב. קסז, א. תו"ח שמות ח"א לג, ג. וש"נ. סה"מ תרל"ח ע' קמג ואילך. ע' קסא ואילך ובהנסמן שם.
- 77. דמע"ב : אוצ"ל: דבמע"ב.
- 78. ה"פ אור : בראשית א, ג-ה.
- 79. וה"פ מים : שם א, ו-ז.
- 80. וה"פ רקיע : שם א, ו-ח.
- 81. ברק המבריק : ראה גם בענין ברק המבריק אגה"ק סוסט"ו. תו"ח בראשית י, א ובהערה 4. סה"מ תרל"ח ע' פא. וש"נ. תר"ם ח"ב ע' תצג. וש"נ. (לעיל בחלק המאמרים) מאמר ד"ה להבין וכו' זאת תהי' תורת המצורע על יד הערה 113. לקמן הנחה ד"ה כי תבואו וכו' ושבתה הארץ על יד הערה 63. (בחלק ההנחות) הנחה ד"ה בעשרה מאמרות נברא העולם על יד הערה 36.
- 82. דמים יורדים מגבוה לנמוך : ראה תענית ז, א.
- 83. ומים ניידי : ראה ערובין מו, א.
- 84. שהשכל . . להטותו לכל צד : ראה גם (לעיל בחלק המאמרים) מאמר ד"ה להבין וכו' בענין הציץ ובהערה 232.
- 85. אמחה את האדם : בראשית ו, ז.
- 86. כי יצר מחשבות לבו : שם ו, ה [ושם: וכל יצר — הלשון שבפנים: קהלת זוטא פ"ב פסוק כג. תו"ח בשלח ח"א קפא, ג. המשך תער"ב ח"ב ע' תתפא. ח"ג ע' א'רלד].
- 87. כי נחמתי אשר עשיתיו : שם ו, ז [ושם: כי עשיתם].
- 88. וירח . . לא אוסיף . . כי יצר : נח ח, כא [בדילוגים].
- 89. מבטן מי יצא הקרח : איוב לח, כט. ראה זהר לך פה, סע"ב. סה"מ תרל"ה כאן ע' רכה בהערה.
- 90. מי הוא דבר שאינו מושג : ראה סה"מ עזר"ת כאן ע' קפ: ובזהר [תרומה קלט, ב] אי' מי הוא טמירא דכל טמירין דלא אתייעדא ולא אתגלי'.
עמוד תעה
- 91. מי יתן מציון ישועת ישראל : תהלים יד, ז. נג, ז.
- 92. מי גילה לבני רז זה : שבת פח, א. ראה לקו"ת במדבר ו, ד. יד, ד ואילך.
- 93. שאו מרום . . מי ברא אלה : ישעי' מ, כו. ראה גם מאמרי אדה"ז תקס"ג ח"ב ע' תרל.
- 94. אלה הם ו"ק : ראה גם לקו"ת פקודי ד, ג. ז, א. תו"ח נח נו, ב ובהערה 15. משפטים ח"ב רצא, ד ובהערה 268.
- 95. ו"ק רוחנים . . גשמים : ראה לקו"ת בחוקותי מח, ב. מאמרי אדה"ז תקס"ב ח"א ע' קמב ואילך. שע"ת קכה, ג. אמרי בינה פתח השער ובהנסמן לשם.
- 96. ה' אחד : ואתחנן ו, ד.
- 97. דכל המאריך באחד : ברכות יג, ב.
- 98. ח"ד הם ד' רוחות ומעלה ומטה : ראה שו"ע אדה"ז הל' ק"ש סס"א, ס"ו. סה"מ תר"ם ח"א ע' קט הערה 50.
- 99. בלקו"א : סק"ח (כד, ב). או"ת ר"פ דברים (נא, א).
- 100. אלה הדברים אשר דבר משה : דברים א, א.
- 101. אלף : כ"ה באו"ת. ובלקו"א: אלוף.
- 103. זה ליראה : לכאורה תיבות אלו הם מיותרות.
- 102. מי יתן . . כל הימים : ואתחנן ה, כו [בדילוגים]. ראה לקו"ת במדבר טו, א ואילך [צויין אליו בסמוך בפנים]. אוה"ת ואתחנן ע' קצה ואילך. סה"מ תר"ם ח"א ע' קיד וע' שלה.
- 104. הכל בידי שמים : ברכות לג, ב.
- 105. בלקו"ת בד"ה בשעה שהקדימו : במדבר טו, א.
- 106. במדרש : בלקו"ת שם: ס"פ כי תבא — פ"ז, י.
- 107. שמים הוא אש ומים : ראה חגיגה יב, סע"א. רש"י בראשית א, ח.
- 108. שמים . . מדות העליונות : ראה גם לקו"ת שם. שער היחוד קי, ב ובהערה 24.
- 109. מי הוא בחי' ע"י : ראה לקו"ת בחוקותי נ, ד. ניצוצי אורות לזהר תרומה קלט, ב אות א.
- 110. בינה נק' מי : זהר משפטים קיז, ב. לקו"ת פקודי ד, ג. תו"ח פקודי ח"ב תמג, ד ובהערה 78.
- 111. וקאי שער : אוצ"ל: וקאי על שער.
- 112. הנו"ן . . מספר מי : ראה גם פרדס שעה"כ שכ"ג, פי"ג מערכת מי. שער ההקדמות דרוש ו בכניסת המוחין ובהגדלת ז"א (קע, ב). מאו"א מערכת מי אות סח.
- 113. דהתגלות עתיק בבינה : ראה זהר קרח קעח, ב. מאמרי אדה"א הנחות תקע"ז ע' ד. וש"נ. תו"ח לך פא, ב. ביאוה"ז להצ"צ אחרי כרך א ע' שסד.
עמוד תעו
- 114. הרקיע בחי' בינה : ראה לעיל הערה 73.
- 115. ועל דמות ראשי החי' : יחזקאל א, כב [ושם: ודמות על ראשי החיה]. ראה גם לעיל הערה 74.
- 116. חיון עילאין וחיון תתאין : ראה זהר ויקהל ריא, א. ריג, א. לקו"ת תזריע כב, ד. לעיל הנחה ד"ה הוא אהרן ומשה ובהערה 64.
- 117. ד' מחנה שכינה : זהר במדבר קיח, ב.
- 118. וחיון הם : אוצ"ל: וחיון עילאין הם.
- 119. האבות הם המרכבה : ב"ר פמ"ז, ו. פפ"ב, ו. ראה מאמרי אדה"א דברים ח"א ע' רטו. וש"נ. תו"ח נח מט, ד ובהערה 42. משפטים ח"ב ש, ג. סה"מ תרכ"ט ע' רלח. וש"נ.
- 120. האבות . . חג"ת : ראה מאו"א מערכת אבות סכ"ז. תו"ח וארא ח"א סא, ד. וש"נ.
לקוטי תורה, ויקרא ד׳ - הטקסט מספריא
ולא תשבית מלח וגו׳. הנה מלח הוא נותן טעם בדברים הנמלחים בו כמו הבשר. וכמ״ש בגמ׳ פ״ק דברכות דף ה׳ סע״א ובמנחות דכ״א סע״א, וכמ״ש היאכל תפל מבלי מלח (וע׳ באדר״ז דרצ״ה ע״ב), שבלי מלח הוא בשר תפל שאין בו טעם וכשמולחים אותו במלח אזי נעשה בהבשר טעם שהמלח ממתקת את הבשר. והרי המלח עצמו אין בו טעם ואעפ״כ הוא פועל הטעם בהבשר. והענין ששרש המלח הוא בחי׳ גבורות דאבא שהמלח הוא מתולדות המים שע״י חום השמש ששורפם נעשה המלח. ומים הוא בחי׳ חסד שבחכמה והמלח זהו בחי׳ גבורות ולכן היא חריף. (ועיין במא״א אות מ״ם סעיף ע״א). והנה מבואר בע״ח שמגבורות דאבא נעשו חסדים דאימא. פי׳ דהגם דלגבי אבא נחשב לבחי׳ גבורות עכ״ז כשנמשכים לאימא נחשבים בחינת חסדים לגבה. ונודע שכל הטעמים נמשכים מחכמה כי טעמים הם בשם ע״ב שהוא חכמה, ולכן המלח ששרשו מבחי׳ אבא הוא הנותן טעם בדבר הנמלח. ומ״מ הוא עצמו אין בו טעם. מפני שהוא מבחי׳ גבורות דאבא. לכן לפי שהוא מבחינת גבורות אין בו טעם, אבל הרי מבחי׳ גבורות דאבא נעשים חסדים דאימא. וזהו שמטעים הבשר, (וענין הבשר עבמ״ש ע״פ בהעלותך את הנרות חייך שלך גדול משלהם, וסד״ה והיה מדי חודש גבי יבא כל בשר להשתחוות. ויובן משם דהבשר שרשו מבחי׳ בינה. וכמארז״ל אודם מן האם שממנו בשר כו׳, ולכן הבשר נמתק ע״י המלח שחסדים דאימא נתהוו מגבורות דאבא כנ״ל). ועוד שזהו כענין בחכמה אתברירו שחכמה הוא המברר כל הברורים להפריד הטוב מן הרע. והנה עד״מ האדם המברר אוכל מתוך פסולת או הפסולת מן האוכל הרי אין מהותו נמצא בהמתברר כ״א רק שעל ידו נעשה הבירור. וכן עד״מ הבירור של הגבינה מה שנברר האוכל מתוך הפסולת דהיינו מן הקום ומי חלב ונעשה גבינה והיינו ע״י עור הקיבה שנותנים בה כידוע. והנה עצמיות הטעם של עור הקיבה אינו נמצא ונרגש לא בהגבינה ולא בהקום (כ״א) אעפ״כ הוא פועל הבירור שמתברר האוכל מהפסולת וישתנה למעליותא. וכך הוא ענין בחכמה אתברירו שמברר הבירורים שיהיה נפרד הטוב מן הרע. מה שמקודם היה הטוב מעורב ברע לכן לא היה בו טעם עד״מ וע״י החכמה נעשה הבירור ויופרדו הסיגים והפסולת אז נתגלה הטוב כו׳. וזהו ג״כ ענין המלח שהמלח מפליט הדם מן הבשר שמברר הפסולת מן האוכל לפי ששרשו מגבורות דאבא דבחכמה אתברירו ולכן אף שבעצמו אין בו טעם עכ״ז הוא פועל טעם בהבשר. ע״ד הבירור וטעם הגבינה ע״י המחבץ כו׳ (ועמ״ש עוד מענין מלח בביאור ע״פ והיה לכם לציצית בפי׳ ברית מלח עולם היא כו׳ ע״ש). ושרש של בחי׳ מלח הוא בחי׳ בוצינא דקרדוניתא שהוא בחי׳ קו המדה. כי מלח בגימ׳ מזלא ואבא יונק ממזלא, ושרש מזלא נמשך ממו״ס שבו מלובש גבורה דע״י שנק׳ בוצינא דקרדוניתא. וענין קו המדה שהוא המודד לכל המשכות האורות וכלים איך וכמה יומשך (וזהו ענין מ״ש אורך היריעה האחת שמנה ועשרים באמה. שנמדד באמה היא בחי׳ קו המדה, ועד״מ האמה שמודדין בו שאף שנותן מדה לכל הדברים מ ״מ הוא עצמו אינו מלובש בם כו׳). ולכן צריכין להניח מלח על השלחן להגין מן היסורין כי מפני שהוא שרש כל הגבורות ע״כ הוא ממתיק הדינים שאין הגבורות נמתקין אלא בשרשן:
והנה כמו״כ יש בחי׳ זו גם כן בתורה, שבחי׳ חכמת הקבלה היא גם כן בבחי׳ המלח. שהיא בעצמה נסתרה ונעלמה שאינה מושגת בבחינת טעם ממש כמו שיש לנו השגה וטעם בהנגלות לנו.
ואעפ״כ המלח הוא הנותן טעם בכל המאכלים גם בלחם גם בבשר. שכל הנהגות העולמות הוא ע״פ פנימי׳ התורה וכל התורה נאמרה ע״פ הקבלה. וכן גם באדם העוסק בתורה הוא כן שהמלח הוא נותן טעם בלחם ובשר כו׳. וכמ״ש כולם בחכמה עשית וע״כ גם בקרבנות נאמר ולא תשבית מלח כו׳. כי בחכמה אתברירו והקרבנות המה ענין בירור נפש הבהמית כו׳ ונק׳ המלח ברית אלקיך ברית הוא בחינת התקשרות הבורא עם הנבראים שההתקשרות הוא ע״י בחי׳ זו דבחכמה אתברירו כו׳. (ועיין בזח״א ויחי דרמ״א ע״ב. ועיין בספר עמה״מ שער י״ד פי״ד דף פ״ד ע״ד שפי׳ עד״ז בשם ר׳ יהודה חסיד בספר האורה מארז״ל פ״ה דב״ב דף ע״ד ע״ב) בענין ומלחה לצדיקים לעתיד לבוא שהוא ענין ברית מלח עולם גנוזה לעתיד לבוא כו׳ והאכילה והסעודה היא ההשגה שישיגו כו׳:
שמות רבה ג׳:ו׳ - הטקסט מספריא
וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל משֶׁה, אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר מַמָּל, אָמַר לֵיהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה, שְׁמִי אַתָּה מְבַקֵּשׁ לֵידַע, לְפִי מַעֲשַׂי אֲנִי נִקְרָא, פְּעָמִים שֶׁאֲנִי נִקְרָא בְּאֵל שַׁדַּי, בִּצְבָאוֹת, בֵּאלֹהִים, בַּה': כְּשֶׁאֲנִי דָּן אֶת הַבְּרִיּוֹת, אֲנִי נִקְרָא: אֱלֹהִים, וּכְשֶׁאֲנִי עוֹשֶׂה מִלְחָמָה בָּרְשָׁעִים, אֲנִי נִקְרָא: צְבָאוֹת, וּכְשֶׁאֲנִי תּוֹלֶה עַל חַטָּאָיו שֶׁל אָדָם, אֲנִי נִקְרָא: אֵל שַׁדַּי, וּכְשֶׁאֲנִי מְרַחֵם עַל עוֹלָמִי, אֲנִי נִקְרָא ה', שֶׁאֵין ה' אֶלָּא מִדַּת רַחֲמִים, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות לד, ו): ה' ה' אֵל רַחוּם וְחַנּוּן, הֱוֵי: אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה, אֲנִי נִקְרָא לְפִי מַעֲשָׂי. רַבִּי יִצְחָק אוֹמֵר אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה, אֱמֹר לָהֶם אֲנִי שֶׁהָיִיתִי וַאֲנִי הוּא עַכְשָׁו וַאֲנִי הוּא לֶעָתִיד לָבֹא, לְכָךְ כְּתִיב אֶהְיֶה שָׁלשׁ פְּעָמִים. דָּבָר אַחֵר, אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה, רַבִּי יַעֲקֹב בֶּן רַבִּי אֲבִינָא בְּשֵׁם רַבִּי הוּנָא דְּצִיפּוֹרִין אָמַר, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה אֱמֹר לָהֶם בְּשִׁעְבּוּד זֶה אֶהְיֶה עִמָּם, וּבְשִׁעְבּוּד הֵן הוֹלְכִין וְאֶהְיֶה עִמָּם, אָמַר לְפָנָיו וְכָךְ אוֹמֵר אֲנִי לָהֶם דַּיָּה לַצָּרָה בְּשַׁעְתָּהּ, אָמַר לוֹ לָאו, כֹּה תֹאמַר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶהְיֶה שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם, לְךָ אֲנִי מוֹדִיעַ, לָהֶם אֵינִי מוֹדִיעַ. דָּבָר אַחֵר, אֶהְיֶה, רַבִּי יִצְחָק בְּשֵׁם רַבִּי אַמֵּי אָמַר בְּטִיט וּבִלְבֵנִים הֵן עוֹמְדִים, וּלְטִיט וּלְבֵנִים הֵן הוֹלְכִים, וְכֵן בְּדָנִיֵּאל (דניאל ח, כז): וַאֲנִי דָנִיֵּאל נִהְיֵיתִי וְנֶחֱלֵיתִי, אָמַר לְפָנָיו וְכָךְ אֲנִי אוֹמֵר לָהֶן, אָמַר לוֹ לָאו, אֶלָא אֶהְיֶה שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן אֶהְיֶה לַאֲשֶׁר אֶהְיֶה בִּיחִידִים אֲבָל בִּמְרֻבִּים עַל כָּרְחָם שֶׁלֹא בְּטוֹבָתָם כְּשֶׁהֵן מְשֻׁבָּרוֹת שִׁנֵּיהֶן מוֹלֵךְ אֲנִי עֲלֵיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל כ, לג): חַי אָנִי נְאֻם ה' אֱלֹהִים אִם לֹא בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבְחֵמָה שְׁפוּכָה אֶמְלוֹךְ עֲלֵיכֶם. דָּבָר אַחֵר, דְּאָמַר רַבִּי עֲנָנִיאֵל בֶּן רַבִּי שָׂשׂוֹן אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִכְשֶׁאֲנִי מְבַקֵּשׁ אֶחָד מִן הַמַּלְאָכִים שֶׁהוּא אֶחָד מִשְּׁלִישׁוֹ שֶׁל עוֹלָם, פּוֹשֵׁט יָדוֹ מִן הַשָּׁמַיִם וּמַגַּעַת לָאָרֶץ, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל ח, ג): וַיִּשְׁלַח תַּבְנִית יָד וַיִּקָּחֵנִי בְּצִיצִת רֹאשִׁי. וּכְשֶׁבִּקַּשְׁתִּי שְׁלשָׁה מֵהֶן עֲשִׂיתִים יוֹשְׁבִים תַּחַת הָאִילָן, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית יח, ד): וְהִשָּׁעֲנוּ תַּחַת הָעֵץ, וּכְשֶׁאֲנִי מְבַקֵּשׁ כְּבוֹדוֹ מָלֵא כָל הָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה כג, כד): הֲלוֹא אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֲנִי מָלֵא נְאֻם ה'. וּכְשֶׁבִּקַּשְׁתִּי דִּבַּרְתִּי עִם אִיּוֹב מִן הַסְּעָרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (איוב לח, א): וַיַּעַן ה' אֶת אִיּוֹב מִן הַסְּעָרָה. וְכַאֲשֶׁר אֲנִי מְבַקֵּשׁ, מִתּוֹךְ הַסְּנֶה.
מדרש תנחומא, שמות כ׳ - הטקסט מספריא
וַיֹּאמֶר ה' רָאֹה רָאִיתִי. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב כִּי הוּא יָדַע מְתֵי שָׁוְא וַיַּרְא אָוֶן וְלֹא יִתְבּוֹנָן (איוב יא, יא). אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה: אֲנִי רוֹאֶה שְׁתֵּי רְאִיּוֹת, רָאֹה רָאִיתִי, רָאִיתִי וְיָדַעְתִּי אֶת מַכְאֹבָיו, וַאֲנִי גּוֹאֲלָן עַכְשָׁו. וְרָאִיתִי אֶת הָעָם הַזֶּה וְהִנֵּה עַם קְשֵׁה עֹרֶף הוּא, שֶׁעֲתִידִים לְהַכְעִיסֵנִי בְּמַעֲשֵׂה הָעֵגֶל. לְכָךְ נֶאֱמַר רָאֹה רָאִיתִי. אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן: הַדָּבָר הַזֶּה שָׁפַט עָתְנִיאֵל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. אָמַר: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, כָּךְ הִבְטַחְתָּ אֶת מֹשֶׁה, בֵּין עוֹשִׂין רְצוֹנְךָ בֵּין לֹא עוֹשִׂין רְצוֹנְךָ, שֶׁאַתָּה גּוֹאֲלָן, שֶׁנֶּאֱמַר: וַתְּהִי עָלָיו רוּחַ ה' וַיִּשְׁפֹּט אֶת יִשְׂרָאֵל וַיֵּצֵא לַמִּלְחָמָה (שופטים ג, י). לְכָךְ נֶאֱמַר: כִּי יָדַעְתִּי אֶת מַכְאֹבָיו. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: מָה אֲנִי עוֹשֶׂה? אֲנִי גּוֹאֲלָן. וָאֵרֵד לְהַצִּילוֹ מִיַּד מִצְרַיִם.
אָמַר מֹשֶׁה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: הִנֵּה אָנֹכִי בָא אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתִּי. הָיָה מְבַקֵּשׁ מֹשֶׁה לוֹמַר לוֹ לְהוֹדִיעוֹ אֶת הַשֵּׁם הַגָּדוֹל. אָמַר לוֹ: אִם יֹאמְרוּ לִי מַה שְּׁמוֹ מָה אֹמַר. אָמַר לוֹ: מֹשֶׁה, שְׁמִי אַתָּה מְבַקֵּשׁ לֵידַע. לְפִי מַעֲשַׂי אֲנִי נִקְרָא. כְּשֶׁאֲנִי דָּן אֶת הַבְּרִיּוֹת, אֲנִי נִקְרָא אֱלֹהִים. וּכְשֶׁאֲנִי עוֹשֶׂה נְקָמָה בָּרְשָׁעִים, אֲנִי נִקְרָא צְבָאוֹת. וּכְשֶׁאֲנִי תּוֹלֶה עַל חֲטָאָיו שֶׁל אָדָם, אֲנִי נִקְרָא אֵל שַׁדַּי. וּכְשֶׁאֲנִי יוֹשֵׁב בְּמִדַּת רַחֲמִים, אֲנִי נִקְרָא רַחוּם. שְׁמִי הוּא לְפִי מַעֲשַׂי. אֶלָּא לֵךְ אֱמֹר לָהֶם, אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אֱלֹהֵי יִצְחָק וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם, זֶה שְּׁמִי לְעֹלָם וְזֶה זִכְרִי לְדֹר דֹּר.
אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹן הָעוֹלָמִים, שְׁבוּעָה נִשְׁבַּעְתִּי לְיִתְרוֹ שֶׁאֵינִי הוֹלֵךְ אֶלָּא בִּרְשׁוּתוֹ. אָמַר לוֹ: לֵךְ חֲזֹר לְמִדְיָן וְשָׁם אַתִּיר לְךָ אֶת נִדְרֶךָ. לְפִיכָךְ דִּבֵּר עִמּוֹ בְּמִדְיָן, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה בְּמִדְיָן. וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה וַיָשָׁב אֶל יֶתֶר חֹתְנוֹ. לֹא הָיָה צָרִיךְ לוֹמַר אֶלָּא וַיָּשָׁב אֶל מִדְיָן, וְלָמָּה אֶל יֶתֶר חֹתְנוֹ? לְהַתִּיר לוֹ אֶת נִדְרוֹ, וְלִטֹּל מִמֶּנּוּ רְשׁוּת, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיֹּאמֶר לוֹ אֵלְכָה נָּא וְאָשׁוּבָה וְגוֹ'.
תניא, ליקוטי אמרים מ״ח - הטקסט מספריא
וְהִנֵּה, כַּאֲשֶׁר יִתְבּוֹנֵן הַמַּשְׂכִּיל בִּגְדוּלַּת אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא, כִּי כִּשְׁמוֹ כֵּן הוּא – אֵין־סוֹף וְאֵין קֵץ וְתַכְלִית כְּלָל, לְאוֹר וְחַיּוּת הַמִּתְפַּשֵּׁט מִמֶּנּוּ יִתְבָּרֵךְ בִּרְצוֹנוֹ הַפָּשׁוּט וּמְיוּחָד בְּמַהוּתוֹ וְעַצְמוּתוֹ יִתְבָּרֵךְ בְּתַכְלִית הַיִּחוּד. וְאִילּוּ הָיְתָה הִשְׁתַּלְשְׁלוּת הָעוֹלָמוֹת מֵאוֹר־אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא בְּלִי צִמְצוּמִים, רַק כְּסֵדֶר הַמַּדְרֵגוֹת מִמַּדְרֵגָה לְמַדְרֵגָה בְּדֶרֶךְ עִלָּה וְעָלוּל – לֹא הָיָה הָעוֹלָם הַזֶּה נִבְרָא כְּלָל כְּמוֹ שֶׁהוּא עַתָּה בִּבְחִינַת גְּבוּל וְתַכְלִית, ״מֵהָאָרֶץ לָרָקִיעַ מַהֲלַךְ תּ״ק שָׁנָה״, וְכֵן בֵּין כָּל רָקִיעַ לְרָקִיעַ, וְכֵן עוֹבִי כָּל רָקִיעַ וְרָקִיעַ.
וַאֲפִילוּ עוֹלָם הַבָּא וְגַן עֵדֶן הָעֶלְיוֹן, מְדוֹר נִשְׁמוֹת הַצַּדִּיקִים הַגְּדוֹלִים וְהַנְּשָׁמוֹת עַצְמָן, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר הַמַּלְאָכִים – הֵן בִּבְחִינַת גְּבוּל וְתַכְלִית, כִּי יֵשׁ גְּבוּל לְהַשָּׂגָתָן בְּאוֹר־אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא הַמֵּאִיר עֲלֵיהֶן בְּהִתְלַבְּשׁוּת חָכְמָה־בִּינָה־דַּעַת כוּ׳. וְלָכֵן יֵשׁ גְּבוּל לַהֲנָאָתָן שֶׁנֶּהֱנִין מִזִּיו הַשְּׁכִינָה וּמִתְעַנְּגִין בְּאוֹר ה׳, כִּי אֵין יְכוֹלִין לְקַבֵּל הֲנָאָה וְתַעֲנוּג בִּבְחִינַת אֵין־סוֹף מַמָּשׁ, שֶׁלֹּא יִתְבַּטְּלוּ מִמְּצִיאוּתָן וְיַחְזְרוּ לִמְקוֹרָן.
וְהִנֵּה, פְּרָטִיּוּת הַצִּמְצוּמִים, אֵיךְ וּמָה – אֵין כָּאן מְקוֹם בֵּיאוּרָם. אַךְ דֶּרֶךְ כְּלָל, הֵן הֵם בְּחִינַת הֶסְתֵּר וְהֶעְלֵם הַמְשָׁכַת הָאוֹר וְהַחַיּוּת, שֶׁלֹּא יָאִיר וְיוּמְשַׁךְ לַתַּחְתּוֹנִים בִּבְחִינַת גִּילּוּי, לְהִתְלַבֵּשׁ וּלְהַשְׁפִּיעַ בָּהֶן וּלְהַחֲיוֹתָם לִהְיוֹת יֵשׁ מֵאַיִן – כִּי אִם, מְעַט מִזְּעֵר אוֹר וְחַיּוּת, בִּכְדֵי שֶׁיִּהְיוּ בִּבְחִינַת גְּבוּל וְתַכְלִית, שֶׁהִיא הֶאָרָה מוּעֶטֶת מְאֹד וּמַמָּשׁ כְּלָא חֲשִׁיבֵי לְגַבֵּי בְּחִינַת הֶאָרָה בְּלִי גְבוּל וְתַכְלִית, וְאֵין בֵּינֵיהֶם עֵרֶךְ וְיַחַס כְּלָל, כַּנּוֹדָע פֵּירוּשׁ מִלַּת ‘עֵרֶךְ׳ בְּמִסְפָּרִים, שֶׁאֶחָד בְּמִסְפָּר, יֵשׁ לוֹ עֵרֶךְ לְגַבֵּי מִסְפָּר אֶלֶף אֲלָפִים, שֶׁהוּא חֵלֶק אֶחָד מִנִּי אֶלֶף אֲלָפִים, אֲבָל לְגַבֵּי דָּבָר שֶׁהוּא בִּבְחִינַת בְּלִי גְבוּל וּמִסְפָּר כְּלָל – אֵין כְּנֶגְדּוֹ שׁוּם עֵרֶךְ בְּמִסְפָּרִים, שֶׁאֲפִילוּ אֶלֶף אַלְפֵי אֲלָפִים וְרִיבּוֹא רְבָבוֹת, אֵינָן אֲפִילוּ כְּעֵרֶךְ מִסְפָּר אֶחָד לְגַבֵּי אֶלֶף אַלְפֵי אֲלָפִים וְרִבּוֹא רְבָבוֹת, אֶלָּא כְּלָא מַמָּשׁ חֲשִׁיבֵי.
וְכָכָה מַמָּשׁ הִיא בְּחִינַת הַהֶאָרָה מוּעֶטֶת זוֹ, הַמִּתְלַבֶּשֶׁת בְּעוֹלָמוֹת עֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים לְהַשְׁפִּיעַ בָּהֶם לְהַחֲיוֹתָם, לְגַבֵּי עֵרֶךְ אוֹר הַגָּנוּז וְנֶעְלָם, שֶׁהוּא בִּבְחִינַת ״אֵין־סוֹף״, וְאֵינוֹ מִתְלַבֵּשׁ וּמַשְׁפִּיעַ בָּעוֹלָמוֹת בִּבְחִינַת גִּילּוּי לְהַחֲיוֹתָם, אֶלָּא מַקִּיף עֲלֵיהֶם מִלְמַעְלָה, וְנִקְרָא – ״סוֹבֵב כָּל עָלְמִין״.
וְאֵין הַפֵּירוּשׁ סוֹבֵב וּמַקִּיף מִלְמַעְלָה בִּבְחִינַת מָקוֹם חַס וְשָׁלוֹם, כִּי לֹא שַׁיָּיךְ כְּלָל בְּחִינַת מָקוֹם בְּרוּחָנִיּוּת. אֶלָּא רוֹצֶה לוֹמַר, סוֹבֵב וּמַקִּיף מִלְמַעְלָה לְעִנְיַן בְּחִינַת גִּילּוּי הַשְׁפָּעָה, כִּי הַהַשְׁפָּעָה שֶׁהוּא בִּבְחִינַת גִּילּוּי בָּעוֹלָמוֹת – נִקְרֵאת בְּשֵׁם ״הַלְבָּשָׁה״, שֶׁמִּתְלַבֶּשֶׁת בָּעוֹלָמוֹת, כִּי הֵם מַלְבִּישִׁים וּמַשִּׂיגִים הַהַשְׁפָּעָה שֶׁמְּקַבְּלִים, מַה שֶּׁאֵין כֵּן הַהַשְׁפָּעָה שֶׁאֵינָהּ בִּבְחִינַת גִּילּוּי אֶלָּא בְּהֶסְתֵּר וְהֶעְלֵם, וְאֵין הָעוֹלָמוֹת מַשִּׂיגִים אוֹתָהּ – אֵינָהּ נִקְרֵאת ״מִתְלַבֶּשֶׁת״ אֶלָּא מַקֶּפֶת וְסוֹבֶבֶת. הִלְכָּךְ, מֵאַחַר שֶׁהָעוֹלָמוֹת הֵם בִּבְחִינַת גְּבוּל וְתַכְלִית – נִמְצָא שֶׁאֵין הַשְׁפָּעַת אוֹר־אֵין־סוֹף מִתְלַבֵּשׁ וּמִתְגַּלָּה בָּהֶם בִּבְחִינַת גִּילּוּי, רַק מְעַט מִזְּעֵר, הֶאָרָה מוּעֶטֶת מְצוּמְצֶמֶת מְאֹד מְאֹד, וְהִיא רַק כְּדֵי לְהַחֲיוֹתָם בִּבְחִינַת גְּבוּל וְתַכְלִית.
אֲבָל עִיקַּר הָאוֹר בְּלִי צִמְצוּם כָּל כָּךְ נִקְרָא ״מַקִּיף״ וְ״סוֹבֵב״, מֵאַחַר שֶׁאֵין הַשְׁפָּעָתוֹ מִתְגַּלֵּית בְּתוֹכָם, מֵאַחַר שֶׁהֵם בִּבְחִינַת גְּבוּל וְתַכְלִית.
וְהַמָּשָׁל בָּזֶה, הִנֵּה הָאָרֶץ הַלֵּזוּ הַגַּשְׁמִיּוּת, אַף שֶׁ״מְּלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ״, וְהַיְינוּ אוֹר־אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: ״הֲלֹא אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֲנִי מָלֵא, נְאֻם ה׳״. אַף־עַל־פִּי־כֵן, אֵין מִתְלַבֵּשׁ בְּתוֹכָהּ בִּבְחִינַת גִּילּוּי הַהַשְׁפָּעָה, רַק חַיּוּת מְעַט מִזְּעֵר, בְּחִינוֹת דּוֹמֵם וְצוֹמֵחַ לְבַד. וְכָל אוֹר־אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא נִקְרָא סוֹבֵב עָלֶיהָ, אַף שֶׁהוּא בְּתוֹכָהּ מַמָּשׁ. מֵאַחַר שֶׁאֵין הַשְׁפָּעָתוֹ מִתְגַּלֵּית בָּהּ יוֹתֵר, רַק מַשְׁפִּיעַ בָּהּ בִּבְחִינַת הֶסְתֵּר וְהֶעְלֵם, וְכָל הַשְׁפָּעָה שֶׁבִּבְחִינַת הֶסְתֵּר, נִקְרָא מַקִּיף מִלְמַעְלָה, כִּי, ״עָלְמָא דְאִתְכַּסְיָא״ הוּא לְמַעְלָה בְּמַדְרֵגָה מֵ״עָלְמָא דְאִתְגַּלְיָא״.
וּלְקָרֵב אֶל הַשֵּׂכֶל יוֹתֵר, הוּא בְּדֶרֶךְ מָשָׁל: כְּמוֹ הָאָדָם שֶׁמְּצַיֵּיר בְּדַעְתּוֹ אֵיזֶה דָבָר שֶׁרָאָה אוֹ שֶׁרוֹאֶה, הִנֵּה אַף שֶׁכָּל גּוּף עֶצֶם הַדָּבָר הַהוּא וְגַבּוֹ וְתוֹכוֹ וְתוֹךְ תּוֹכוֹ, כּוּלּוֹ מְצוּיָּיר בְּדַעְתּוֹ וּמַחֲשַׁבְתּוֹ, מִפְּנֵי שֶׁרָאָהוּ כוּלּוֹ אוֹ שֶׁרוֹאֵהוּ, הִנֵּה נִקְרֵאת דַּעְתּוֹ מַקֶּפֶת הַדָּבָר הַהוּא כּוּלּוֹ. וְהַדָּבָר הַהוּא מוּקָּף בְּדַעְתּוֹ וּמַחֲשַׁבְתּוֹ, רַק, שֶׁאֵינוֹ מוּקָּף בְּפוֹעַל מַמָּשׁ – רַק בְּדִמְיוֹן מַחֲשֶׁבֶת הָאָדָם וְדַעְתּוֹ.
אֲבָל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא דִּכְתִיב בֵּיהּ: ״כִּי לֹא מַחְשְׁבוֹתַי מַחְשְׁבוֹתֵיכֶם כוּ׳״, הֲרֵי מַחֲשַׁבְתּוֹ וְדַעְתּוֹ שֶׁיּוֹדֵעַ כָּל הַנִּבְרָאִים, מַקֶּפֶת כָּל נִבְרָא וְנִבְרָא מֵרֹאשׁוֹ וְעַד תַּחְתִּיתוֹ, וְתוֹכוֹ וְתוֹךְ תּוֹכוֹ, הַכֹּל בְּפוֹעַל מַמָּשׁ.
לְמָשָׁל, כַּדּוּר הָאָרֶץ הַלֵּזוּ, הֲרֵי יְדִיעָתוֹ יִתְבָּרֵךְ מַקֶּפֶת כָּל עוֹבִי כַּדּוּר הָאָרֶץ וְכָל אֲשֶׁר בְּתוֹכוֹ וְתוֹךְ תּוֹכוֹ עַד תַּחְתִּיתוֹ, הַכֹּל בְּפוֹעַל מַמָּשׁ, שֶׁהֲרֵי, יְדִיעָה זוֹ, הִיא חַיּוּת כָּל עוֹבִי כַּדּוּר הָאָרֶץ כּוּלּוֹ, וְהִתְהַוּוּתוֹ מֵאַיִן לְיֵשׁ. רַק שֶׁלֹּא הָיָה מִתְהַוֶּה כְּמוֹת שֶׁהוּא עַתָּה, בַּעַל גְּבוּל וְתַכְלִית וְחַיּוּת מוּעֶטֶת מְאֹד, כְּדֵי בְּחִינוֹת דּוֹמֵם וְצוֹמֵחַ. אִם לֹא, עַל יְדֵי צִמְצוּמִים רַבִּים וַעֲצוּמִים, שֶׁצִּמְצְמוּ הָאוֹר וְהַחַיּוּת שֶׁנִּתְלַבֵּשׁ בְּכַדּוּר הָאָרֶץ לְהַחֲיוֹתוֹ וּלְקַיְּימוֹ בִּבְחִינַת גְּבוּל וְתַכְלִית, וּבִבְחִינוֹת דּוֹמֵם וְצוֹמֵחַ בִּלְבָד.
אַךְ יְדִיעָתוֹ יִתְבָּרֵךְ הַמְיוּחֶדֶת בְּמַהוּתוֹ וְעַצְמוּתוֹ – כִּי ״הוּא הַמַּדָּע וְהוּא הַיּוֹדֵעַ וְהוּא הַיָּדוּעַ, וּבִידִיעַת עַצְמוֹ כִּבְיָכוֹל יוֹדֵעַ כָּל הַנִּבְרָאִים, וְלֹא בִּידִיעָה שֶׁחוּץ מִמֶּנּוּ כִּידִיעַת הָאָדָם, כִּי כּוּלָּם נִמְצָאִים מֵאֲמִיתָּתוֹ יִתְבָּרֵךְ, וְדָבָר זֶה אֵין בִּיכוֹלֶת הָאָדָם לְהַשִּׂיגוֹ עַל בּוּרְיוֹ וְכוּ׳״
הגהה
כְּמוֹ שֶׁכָּתַב הָרַמְבַּ״ם זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, וְהִסְכִּימוּ ﬠִמּוֹ חַכְמֵי הַקַּבָּלָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּפַּרְדֵּ״ס מֵהָרְמַ״ק זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה. וְכֵן הוּא לְפִי קַבָּלַת הָאֲרִ״י זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, בְּסוֹד הַצִּמְצוּמִים וְהִתְלַבְּשׁוּת אוֹרוֹת בַּכֵּלִים, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְﬠֵיל פֶּרֶק ב׳:
– הֲרֵי יְדִיעָה זוֹ, מֵאַחַר שֶׁהִיא בִּבְחִינַת אֵין־סוֹף, אֵינָהּ נִקְרֵאת בְּשֵׁם מִתְלַבֶּשֶׁת בְּכַדּוּר הָאָרֶץ שֶׁהוּא בַּעַל גְּבוּל וְתַכְלִית, אֶלָּא מַקֶּפֶת וְסוֹבֶבֶת. אַף שֶׁיְּדִיעָה זוֹ כּוֹלֶלֶת כָּל עָבְיוֹ וְתוֹכוֹ בְּפוֹעַל מַמָּשׁ, וּמְהַוָּוה אוֹתוֹ עַל יְדֵי זֶה מֵאַיִן לְיֵשׁ, וּכְמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּמָקוֹם אַחֵר:
משנה כלאים ז׳:א׳ - הטקסט מספריא
המבריך את הגפן בארץ. אם אין עפר על גבה שלשה טפחים לא יביא זרע עליה. אפילו הבריכה בדלעת או בסילון. הבריכה בסלע אף על פי שאין עפר על גבה אלא שלש אצבעות מותר להביא זרע עליה. הארכובה שבגפן. אין מודדין לה אלא מן העיקר השני:
רש"י על בראשית א׳:ח׳ - הטקסט מספריא
ויקרא אלהים לרקיע שמים. שָׂא מַיִם, שָׁם מַיִם, אֵשׁ וּמַיִם, שֶׁעֵרְבָן זֶה בָזֶה וְעָשָׂה מֵהֶם שָׁמַיִם:
ויקרא אלהים לרקיע שמים AND GOD CALLED THE EXPANSE HEAVEN — The word “שמים”, Heaven, may be regarded as made up of שא מים “Carry water”, or שם מים “There is water”, or אש ומים “Fire and water”. He mingled fire with water and of them He made the heavens (Chagigah 12a).
בראשית רבה מ״ז:ו׳ - הטקסט מספריא
וַיְכַל לְדַבֵּר אִתּוֹ (בראשית יז, כב), תָּנֵי הַנִּפְטָר מֵחֲבֵרוֹ בֵּין גָּדוֹל בֵּין קָטָן צָרִיךְ לִטֹּל מִמֶּנּוּ רְשׁוּת, מִמִּי אַתְּ לָמֵד, מֵאַבְרָהָם, פַּעַם אַחַת הָיָה אַבְרָהָם מְדַבֵּר עִם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּאוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת לְדַבֵּר עִמּוֹ, אָמַר לָהֶן נִפָּטֵר מִן הַשְּׁכִינָה שֶׁהִיא גְדוֹלָה מִכֶּם תְּחִלָּה, אַחַר כָּךְ אֲנִי מְדַבֵּר עִמָּכֶם, כֵּיוָן שֶׁדִּבֵּר עִם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כָּל צָרְכּוֹ, אָמַר לְפָנָיו רִבּוֹן הָעוֹלָמִים צָרִיךְ אֲנִי לְדָבָר, אָמַר לוֹ הִפָּטֵר בְּשָׁלוֹם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית יז, כב): וַיַּעַל אֱלֹהִים מֵעַל אַבְרָהָם. אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ הָאָבוֹת הֵן הֵן הַמֶּרְכָּבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיַּעַל אֱלֹהִים מֵעַל אַבְרָהָם, (בראשית לה, יג): וַיַּעַל מֵעָלָיו אֱלֹהִים, (בראשית כח, יג): וְהִנֵּה ה' נִצָּב עָלָיו.

