זאת תהי' תורת המצורע
תעוזאת תהי' תורת המצורע
ש"פ מצורע
(ב) זאת תהי' תורת2 המצורע1 ואי' במדרש מצורע ר"ת3 מוציא שם רע, דהעונש דמוציא ש"ר הוא שנלקה בצרעת, וכן מצינו בנחש שהוציא ש"ר על הבורא נלקה בצרעת4, הדין סלעיא דבי' הוא צרעת, ופי' המת"כ דהחברבורות והסלעים שבנחש הוא צרעת, וכן על כל פגמי הדיבור5 כמו לה"ר ורכילות לוקה בצרעת, וכן על פגמי המח' כמ"ש לב חורש מח' עון6 לוקה בצרעת, וצ"ל למה כשפגם במח' או בדיבור לוקה בצרעת, ועוד צ"ל דטהרת המצורע הי' שתי צפרים7 וכתי' ושלח את הצפור החי' על פני המים8 מה שלא מצינו כן בשאר טהרה.
תעזוהנה צ"ל תחילה ענין טומאת הנגעים דכשספק אם בהרת קדמה או שער לבן קדמו קוב"ה אומר טהור וכולהו מתיבתא דרקיע אמרי טהור109 ונת"ל11 ענין הרקיע שהוא למעלה12 מהז"ר13 והוא הרקיע שע"ג ראשי חיון עילאין14 שעז"נ רקיע כעין הקרח הנורא15, וכתי' מבטן מי יצא הקרח16, מי הוא שער הנו"ן17 שער האיתן18, וצריכים להמשיך מבחי' מי ברקיע, והוא לפי' שנת"ל דמי הוא בחי' עתיק19 והו"ע התגלות עתיק בבינה20 דעיקר התענוג כשהשכל בא לידי השגה והבנה אבל לא קודם לכן, והנה מרקיע זה נמשך במתיבתא דרקיע שהוא געה"ע21, דיש געה"ע וגעה"ת22 הגם דיש כמה מדרי' בג"ע כמ"ש ילכו מחיל אל חיל23 שיש עליות עד אין שיעור, אך בד"כ הם ב' מדרי' געה"ע וגעה"ת וכמ"ש בזהר שיש מתיבתא דרקיע ומתיבתא דמט"ט24 (ע' בלקו"ת פ' אמור26 ד"ה ונקדשתי רפ"ב ולקמן בד"ה את חג המצות תשמור25)27 ולמטה הוא מתיבתא דסוריא28 ומתיבתא דנהרדעא29, והזוכים לישב במתיבתא דרקיע הם הצדיקים הגדולים תנאים ואמוראים, דכתי' והאיתנים מוסדי ארץ30, איתנים אותיות תנאים31, תעחאיתן או' תניא32, ואמורא33 הוא מל' את ה' האמרת היום34 וכתי' כי אמרתי עולם חסד יבנה35, והם מוסדי ארץ דממשיכים מבחי' מי, דהנה כתי' משכיל לאיתן האזרחי36, משכיל הוא מקור השכל ששם אינו מורגש עדיין וכמו אור שאינו מורגש אפי' במישוש, ואיתן כמשמעו קשה37 שהוא כשהשכל בא לידי השגה והבנה, משכיל לאיתן ההמשכה ממשכיל לאיתן היינו מאור לרקיע, ותנאים ואמוראים המשיכו בחי' זו לכן הראו נסים38 שיוצאים מדרכי הטבע כמו רפב"י שא' גינאי נהרא חלוק למימיך39 וחלק למימיו, ודבר הי'40 גבי משה וס"ר ישראל נס שיוצא מדרכי הטבע דיש נסים מוסתרי' ונסים נגלים41, נסים מוסתרים הם שמוסתרים בדרכי הטבע ונסים נגלים היינו שיוצאים מדרכי הטבע לגמרי, אך זהו מפני שהמשיכו מבחי' מי.
וביאור הענין צ"ל ענין תורה ותפלה, דאורייתא מחכ' נפקת42, אלפך חכ'43, וירדה למטה בשיתא סדרי משנה44 [ששה מדות45] והוא נובלות חכ', וצריכים להמשיך ממקור התורה והוא ע"י התפלה. דהנה ארז"ל על מה אבדה הארץ46 על שלא ברכו בתורה47 תחילה, וא"ל על שלא אמרו ברכת התורה שהרי אמרז"ל48 דבר זה נשאל לחכמים ולא פי' לנביאים ולא פי' עד שפי' הקב"ה בעצמו, אלא ר"ל שלא המשיכו המשכת אוא"ס בתורה, והוא ע"י תפלה, דתפלה הוא התבוננות איך דלגדולתו עצמיות אין חקר49 דכללות השתל' העולמות הם הארה בעלמא לכן אני ה' לא שניתי50 שלא יש שום שינוי בין קודם הבריאה לאחר הבריאה, אתה הוא תעטקודם שנבה"ע51 ואתה הוא לאחר שנבה"ע, דכללות השתל' העולמות מרכ"ד עד סכ"ד אינם תופסים מקום כלל וזהו"ע ה' אחד דק"ש יחו"ע52 דכולי' קמי' כ"ח53, ואי לזאת מי לי בשמים54 ועמך לא חפצתי בארץ, שו"א הם געה"ע וגעה"ת55, שאיני חפץ לא געה"ע ולא געה"ת ולא עוה"ב כ"א אוא"ס עצומ"ה. וז"ש אח"כ ואהבת פי' רצון56 שיש לו רצון ותשוקה לכלול באלקות, והיכן ימצא רצון וחפץ זה, ז"ש והיו הדברים האלה57 בד"ת הכתוב מדבר, אלה מספר ל"ו58 הוא ופ"ו, ותורה הוא שיתא סדרי משנה וכל סדר כלול מכולם כמו זרעים כלול ממועד כו' מועד כלול מזרעים כו' וכן כולם הם ופ"ו גימ' אלה, וזהו אף דוהיו הדברים האלה ופ"ו מ"מ59 אשר אנכי מצוך היום שנמשך בתורה בחי' אנכי מי שאנכי59. וזשארז"ל על אבא בנימין כל ימיו הי' מצטער על תפלתו שתהא סמוכה למטתו60 פי' שיהי' למוד התורה דמעלה61 יש בה שנמשך המשכות אוא"ס בתורה ע"י התפלה, וממילא נמשך גם בתורה שלמטה. וזהו ודברת בם ל' הנהגה62 וגם ל' דיבור, דדיבור ג"כ ל' הנהגה63 כמו ידבר עמים64, דעיקר מצות לימוד התורה בדיבור65 דשרש הדיבור גבוה מאד, וכמ"ש ויהי האדם לנפש חי' ומתרגמינן לרוח ממללא66 א"כ שרש הדיבור מבחי' חי'67 שלמעלה מנשמה, שיש נר"ן וחי' למעלה מהם, ועוד שרש הדיבור למעלה גם תפמחי', דלדיבור יש מדבר שהוא בחי' קוש"י68 ומ"ש לנפש חי' אפ"ל דחי' כולל יחידה ג"כ69, ומ"ש התרגום רוח ממללא שרש הרוח מאויר אור70 יו"ד71, ופעולת הרוח הוא דגחלת כשנכוה73 ונשאר רק ניצוץ אחד וכשויפח ברוח פיו72 יכול להוציא שלהבת וכמו"כ ע"ס בלי מה74 כשלהבת הקשורה בגחלת וע"י הדיבור מוצא מהעלם אל הגילוי וזהו"ע לימוד התורה בדיבור שממשיך ממקור התורה, ולכן התנאים והאמוראים שהמשיכו ממקור התורה הראו נסים שיוצאים מדרכי הטבע כמו גינאי נהרא כו' שהו"ע הפך ים ליבשה75 דים ויבשה הם ב' צירופים ים העלם ויבשה גילוי אבל מצד בחי' מי אפשר שיתחלפו הצירופים ויהי' היפך ים ליבשה, וע"ד משארז"ל מי שאמר לשמן76 וידלק יאמר לחומץ וידלק, שהרי שמן דולק וחומץ אינו דולק אבל מצד בחי' מי אפשר שגם חומץ ידליק, וכמו מי יתן טהור מטמא77 דטהור וטמא הם ב' הפכים אבל בחי' מי יתן טהור מטמא, וכמו"כ יובן בתנאים ואמוראים שהרי המשיכו מבחי' מקור התורה לכן הראו נסים שיוצאים מדרכי הטבע כו'.
הערות
עמוד תעו
- 2. זאת תהי' תורת המצורע : מצורע יד, ב.
- 1. זאת תהי' תורת המצורע : הנחת כ"ק אדמו"ר מהורש"ב ממאמר ד"ה וענין מתיבתא דרקיע [וכן ממאמר ד"ה להבין ענין טהרת המצורע וכו' זאת תהי' תורת המצורע שבו יש חלק נוסף — וכנראה מכאן שחלק נוסף זה לא נאמר. ראה גם לעיל שם בהערה 1] שנדפס לעיל בחלק המאמרים. וש"נ. אות ב הנרשם כאן בתחילת המאמר כנראה הכוונה שמאמר זה הוא המשך להמאמר שנדפס לפנ"ז.
- 3. במדרש מצורע ר"ת : ראה תנחומא מצורע א [ושם: אל תקרי]. ויק"ר פט"ז, ב. ו. ערכין טו, ב. ירושלמי סוטה פ"ב, ה"א.
- 4. בנחש . . בצרעת : ראה ב"ר פ"כ, ד.
- 5. וכן על כל פגמי הדיבור : ראה ויק"ר פט"ז, א.
- 6. לב חורש מח' עון : משלי ו, יח [ושם: און].
- 7. דטהרת. . שתי צפרים : מצורע יד, ד.
- 8. ושלח את הצפור . . המים : שם, שם, ז [ושם: השדה].
עמוד תעז
- 10. טהור : וכ"ה לעיל הנחה ד"ה קא מיפלגי במתיבתא דרקיע על יד הערה 3. ואוצ"ל: טמא.
- 9. דכשספק . . אמרי טהור : ראה ב"מ פו, א.
- 11. ונת"ל : הנחה ד"ה קא מיפלגי על יד הערה 72 ואילך.
- 12. הרקיע שהוא למעלה : ראה גם (לעיל בחלק המאמרים) מאמר ד"ה בגמ' וכו' קא מפלגי במתיבתא דרקיע רפ"ג ובהנסמן שם.
- 13. מהז"ר : חגיגה יב, ב. ראה סה"מ תרל"ח ע' קיז הערה 431.
- 14. חיון עילאין : ראה לעיל הנחה ד"ה הוא אהרן ומשה ובהערה 64.
- 15. רקיע כעין הקרח הנורא : יחזקאל א, כב.
- 16. מבטן מי יצא הקרח : איוב לח, כט. ראה זהר לך פה, סע"ב. סה"מ תרל"ה כאן ע' רכה בהערה.
- 17. מי הוא שער הנו"ן : ראה גם פרדס שעה"כ שכ"ג, פי"ג מערכת מי. שער ההקדמות דרוש ו בכניסת המוחין ובהגדלת ז"א (קע, ב). מאו"א מערכת מי אות סח.
- 18. שער הנו"ן שער האיתן : מגלה עמוקות אופן נ. לקו"ת במדבר טו, ב.
- 19. שנת"ל דמי . . עתיק : הנחה ד"ה קא מיפלגי ובהערה 109.
- 20. התגלות עתיק בבינה : ראה זהר קרח קעח, ב. מאמרי אדה"א הנחות תקע"ז ע' ד. וש"נ. תו"ח לך פא, ב. ביאוה"ז להצ"צ אחרי ע' שסד.
- 21. במתיבתא דרקיע שהוא געה"ע : ראה גם לקו"ת תזריע כאן כב, ד. סהמ"צ להצ"צ קג, ב. אוה"ת תזריע כרך ב ע' תקלב. ויקרא כרך א ע' רנג ואילך.
- 22. געה"ע וגעה"ת : ראה גם לקמן הנחה ד"ה כתר יתנו לך ובהערה 85.
- 23. ילכו מחיל אל חיל : תהלים פד, ח.
- 24. מתיבתא דרקיע . . דמט"ט : ראה זח"א בהשמטות רסו, א. שלח קסג, א. ז"ח יתרו לו, ב ובניצוצי זהר שם. ראה גם הגהות הרח"ו לזהר שלח שם. אוה"ת תזריע שם.
- 26. בלקו"ת פ' אמור : לא, ב.
- 25. (ע' בלקו"ת . . תשמור) : הערה זו ניתוספה לאחר אמירת המאמר את חג המצות תשמור דלקמן ונרשמה עה"ג.
- 27. בד"ה את חג המצות תשמור : ראה שם על יד הערה 104.
- 28. דסוריא : וכ"ה (לעיל בחלק המאמרים) בהמאמר כאן. סה"מ עזר"ת ע' קפ. בסה"מ תרל"ה כאן ע' רכז העיר לכאו' צ"ל: דסורא.
- 29. דסוריא . . דנהרדעא : ראה אגרת רב שרירא גאון ח"ג, פ"ב. ועוד. סדר הדורות ג"א תתקע"ט ד"ה רב ושמואל.
- 30. והאיתנים מוסדי ארץ : מיכה ו, ב. ראה גם תו"א שמות מט, ב-ג.
- 31. איתנים אותיות תנאים : זהר סבא משפטים קי, ב. רע"מ תצא רעח ב. ת"ז תכ"א מג, סע"ב. מו, ב.
עמוד תעח
- 32. איתן או' תניא : ראה גם (לעיל בחלק המאמרים) בהמאמר כאן הערה 32.
- 33. ואמורא : ראה אוה"ת תזריע כרך ב ע' תקלא. סה"מ עזר"ת ע' קפא.
- 34. את ה' האמרת היום : תבוא כו, יז.
- 35. כי אמרתי עולם חסד יבנה : תהלים פט, ג.
- 36. משכיל לאיתן האזרחי : שם פט, א.
- 37. ואיתן כמשמעו קשה : סוטה מה, ב במשנה. מו, סע"א ואילך.
- 38. ותנאים ואמוראים . . נסים : ראה לקו"ת תזריע כב, ג. מאמרי אדה"א ויקרא ח"ב ע' תמג. וש"נ. ס"ע תנו ואילך. שמות ח"א ע' קע ואילך. תקע"ז ע' רכח ואילך. סהמ"צ להצ"צ קג, ב. סה"מ תרל"ה כאן ע' רכז. תרל"ט ח"א ע' קנט. וש"נ. ע' רסג. ע' שמו. פלח הרמון ויקרא ע' ק.
- 39. גינאי נהרא חלוק למימיך : ראה חולין ז, א. ראה גם סה"מ תרל"ח ע' שעט. וש"נ.
- 40. ודבר הי' : אוצ"ל: ודבר זה הי'.
- 41. נסים מוסתרי' . . נגלים : ראה גם (לעיל בחלק המאמרים) מאמר ד"ה מגילה נקראת פ"ג ובהנסמן שם.
- 42. דאורייתא מחכ' נפקת : זהר בשלח סב, א. יתרו פה, א. רע"מ משפטים קכא, א. קדושים פא, א. חוקת קפב, א. ואתחנן רסא, א.
- 43. אלפך חכ' : איוב לג, לג [ושם: ואאלפך]. ראה גם לקו"ת אמור לב, סע"ד ואילך. פ' ראה ל, א.
- 44. בשיתא סדרי משנה : ראה זהר בראשית מב, א. במד"ר פי"ב, יז. פי"ג, טוטז. שבת לא, א. לקו"ש בשלח כרך יא ע' 56 הערה 13.
- 45. בשיתא . . ששה מדות : ראה לעיל הנחה ד"ה ועבדתם את ה"א הערה 87.
- 46. על מה אבדה הארץ : ירמי' ט, יא.
- 47. שלא ברכו בתורה : ב"מ פה, ב. נדרים פא, א. ראה לקו"ת פ' ראה כט, א.
- 48. שהרי אמרז"ל : ראה הערה שלפנ"ז.
- 49. דלגדולתו . . אין חקר : ע"פ תהלים קמה, ג.
- 50. אני ה' לא שניתי : מלאכי ג, ו. ראה גם לקו"ת אמור שם ואילך. סה"מ תר"ם ח"א ע' שסט ואילך. וש"נ.
עמוד תעט
- 51. אתה הוא קודם שנבה"ע : ראה תפלת השחר. של"ה תולדות אדם ג, ב. מאמרי אדה"ז על מארז"ל ע' שלו.
- 52. ה' אחד דק"ש יחו"ע : ואתחנן ו, ד. זהר בראשית יח, ב.
- 53. דכולי' קמי' כ"ח : ראה זהר בהקדמה יא, ב. ראשית חכמה שער היראה ש"א, פ"ז [ז, רע"א]. מאמרי אדה"ז תקס"ו ע' שמא. מאמרי אדה"א דברים ח"ב ע' תרנג.
- 54. מי לי בשמים : תהלים עג, כה. ראה גם תו"א נח ט, א. תו"ח תצוה ח"ב שנו, ב. וש"נ. סה"מ תרל"ח ע' מו. וש"נ. תר"ם ח"א ע' שסא. וש"נ.
- 55. שו"א הם געה"ע וגעה"ת : ראה לקו"ת פ' ראה כה, א. סה"מ תרל"ח ע' מו. וש"נ.
- 56. ואהבת פי' רצון : ואתחנן ו, ה. ראה גם לעיל הנחה ד"ה ועבדתם את ה"א ובהערה 81.
- 57. והיו הדברים האלה : ואתחנן ו, ו. ראה הנסמן (לעיל בחלק המאמרים) במאמר ד"ה הקבצו ושמעו בנ"י הערה 113.
- 58. אלה מספר ל"ו : ראה גם לקו"ת פקודי ד, ג. ז, א. תו"ח נח נו, ב ובהערה 15. משפטים ח"ב רצא, ד ובהערה 268.
- 59. ופ"ו מ"מ : אולי נרשם איזה תיבה שא"א לפענחה ממעל לתיבת מ"מ.
- 59. אנכי מי שאנכי : ראה תניא מהדו"ק ספמ"ט. לקו"ת להאריז"ל תולדות כז, יט בשם הזהר. אבן עזרא תולדות שם. מאמרי אדה"ז תקס"ב ח"א ע' יד. פרשיות התורה ח"א ע' רט ובהנסמן במ"מ לשם.
- 60. אבא בנימין . . סמוכה למטתו : ראה ברכות ה, ב. לקו"ת שה"ש כ, רע"ד. ברכה צו, ב. ואתחנן ד, א. תו"ח תצוה ח"ב שנ, ב ואילך. סה"מ תרכ"ז ע' רפח בשולי הגליון.
- 61. התורה דמעלה : אוצ"ל: התורה אחר התפלה דמעלה.
- 62. ודברת בם ל' הנהגה : ואתחנן ו, ז. ראה תו"א בראשית א, סע"א. לקו"ת אמור לג, א. ואתחנן ב, ד. ט, ג. פ' ראה כט, ג. האזינו עד, א. שה"ש יז, א. סה"מ תר"ם ח"א ע' רצז. וש"נ.
- 63. דדיבור ג"כ ל' הנהגה : ראה מפרשים לתהלים מז, ד. תו"א וארא נו, א. תו"ח לך צא, ב. הנסמן במאמרי אדה"א בראשית ע' תיט־ שמות ח"ב ע' שסח.
- 64. ידבר עמים : תהלים מז, ד.
- 65. דעיקר מצות לימוד התורה בדיבור : ראה הל' ת"ת לאדה"ז פ"ב, הי"ב. מאמרי אדה"א דברים ח"א ע' רמ. וש"נ. תו"ח וארא ח"א פ, ג. וש"נ. סה"מ תר"ם ח"א ע' פח. וש"נ.
- 66. ויהי האדם . . לרוח ממללא : בראשית ב, ז ובתרגום אונקלוס שם.
- 67. שרש הדיבור מבחי' חי' : ראה תו"א בראשית ד, א ואילך. מקץ מב, ב.
עמוד תפ
- 68. מדבר . . קוש"י : ראה גם לעיל (בחלק המאמרים) מאמר ד"ה ועוי"ל ענין ק"נ דאצי' על יד הערה מד ואילך.
- 69. דחי' כולל יחידה ג"כ : ראה גם סה"מ תרל"ח ע' קמח.
- 70. הרוח מאויר אור : ראה תו"א מקץ מב, ג. מג, ב.
- 71. מאויר אור יו"ד : נסמן (לעיל בחלק המאמרים) במאמר ד"ה להבין וכו' בענין הציץ הערה 214.
- 73. כשנכוה : אוצ"ל: כשנכבה.
- 72. דגחלת . . ברוח פיו : השווה (לענין תפלה) לקו"ת אמור לב, ג.
- 74. ע"ס בלי מה : ראה ס"י פ"א, מ"ז.
- 75. הפך ים ליבשה : תהלים סו, ו.
- 76. מי שאמר לשמן : נסמן (לעיל בחלק המאמרים) במאמר כאן.
- 77. מי יתן טהור מטמא : איוב יד, ד. ראה לקו"ת חוקת ס, א.
מדרש תנחומא, מצורע א׳ - הטקסט מספריא
זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת הַמְּצֹרָע. יְלַמְּדֵנוּ רַבֵּנוּ, כַּמָּה בְּנֵי אָדָם אֵין לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא. כָּךְ שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ, אֵלּוּ שֶׁאֵין לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא, שְׁלֹשָה מְלָכִים וְאַרְבָּעָה הַדְּיוֹטוֹת. אֵלּוּ הֵן שְׁלֹשָׁה מְלָכִים, יְרָבְעָם וְאַחְאָב וּמְנַשֶּׁה. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בַּר שָׁלוֹם, בִּקְּשׁוּ חַכְמֵי הַמִּשְׁנָה לִשְׁנוֹת אַרְבָּעָה מְלָכִים וְלִמְנוֹת שְׁלֹמֹה עִמָּהֶם, אֶלָּא שֶׁיָּצְאָה בַּת קוֹל וְאָמַר, אַל תִּגְעוּ בִּמְשִׁיחָי וּבִנְבִיאַי אַל תָּרֵעוּ (דה״א טז, כב). וְאַף עַל פִּי כֵן חָזְרוּ יוֹם אֶחָד וּבִקְּשׁוּ לִשְׁנוֹת. וְאָתָא אֵשׁ מִן הַשָּׁמַיִם וְלִחֲכָה בְּסַפְסְלֵיהֶם. וְחָזְרָה וְאָמְרָה, הֲמֵעִמְּךָ יְשַׁלְּמֶנָּה כִּי מָאַסְתָּ כִּי אַתָּה תִבְחַר וְלֹא אָנִי וּמַה יָּדַעְתָּ דַּבֵּר (איוב לד, לג). כָּל כָּךְ לָמָּה הָיוּ שׁוֹנִים. עַל שֶׁכָּתוּב בּוֹ, וְהַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה אָהַב נָשִׁים נָכְרִיּוֹת רַבּוֹת וְאֶת בַּת פַּרְעֹה מוֹאָבִיּוֹת עַמֹּנִיּוֹת אֲדֹמִיּוֹת צִדְנִיּוֹת חִתִּיּוֹת, וַיַּעַשׂ שְׁלֹמֹה הָרַע בְּעֵינֵי ה' (מ״א יא, א-ו). אַרְבָּעָה הַדְּיוֹטוֹת, בִּלְעָם וְדוֹאֵג וַאֲחִיתֹפֶל וְגֵחֲזִי. אַתָּה מוֹצֵא, שֶׁהַלָּלוּ מִפְּנֵי דִּבּוּר פִּיהֶם נִדְחֲפוּ לַגֵּיהִנָּם. בִּלְעָם, עַל יְדֵי לְשׁוֹנוֹ נִדְחַף לַגֵּיהִנָּם, שֶׁנֶּאֱמַר: מִן אֲרָם יַנְחֵנִי בָּלָק מֶלֶךְ מוֹאָב (במדבר כג, ז). מִן הָרָמִים הָיִיתִי מִמְּחִיצַת הָאָבוֹת, הִנְחַנִי בָּלָק וּזְרָקַנִי לַגֵּיהִנָּם. וְאֵין יַנְחֵנִי אֶלָּא לְשׁוֹן גֵּיהִנָּם, שֶׁנֶּאֱמַר: בֶּן אָדָם נְהֵה (יחזקאל לב, יח). וְכֵן דּוֹאֵג, עַל לְשׁוֹנוֹ נִטְרַד. אֵימָתַי, בְּשָׁעָה שֶׁבָּרַח דָּוִד לְנוֹב עִיר לַאֲחִימֶלֶךְ הַכֹּהֵן וְקִבְּלוֹ. וְהִרְגִּישׁ שָׁאוּל וְכִנֵּס אֶת כָּל עֲבָדָיו וְאָמַר לָהֶם: יָפֶה אַתֶּם עוֹשִׂין לִי, שֶׁדָּוִד עוֹשֶׂה מַה שֶּׁהוּא מְבַקֵּשׁ, וְאֵין אֶחָד מִכֶּם גִּלָּה אֶת אָזְנִי, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי קְשַׁרְתֶּם כֻּלְּכֶם עָלַי וְאֵין גֹּלֶה אֶת אָזְנִי בִּכְרָת בְּנִי עִם בֶּן יִשַׁי וְאֵין חֹלֶה מִכֶּם עָלַי (ש״א כב, ח). הִתְחִיל דּוֹאֵג לְסַפֵּר לָשׁוֹן הָרַע, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיַּעַן דּוֹאֵג הָאֱדוֹמִי וְהוּא נִצָּב עַל עַבְדֵי שָׁאוּל וַיֹּאמֶר, רָאִיתִי אֶת בֶּן יִשַׁי בָּא נֹבֶה אֶל אֲחִימֶלֶךְ בֶּן אֲחִטוּב (ש״א כב, ט). וְעַל יָדוֹ נֶהֶרְגוּ חֲמִשָּׁה וּשְׁמֹנִים כֹּהֲנִים נוֹשְׂאֵי אֵפוֹד בָּד, וַאֲחִימֶלֶךְ כֹּהֵן גָּדוֹל. וְאֶת נֹב עִיר הַכֹּהֲנִים הִכָּה לְפִי חֶרֶב וְגוֹ' (ש״א כב, יט). אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, כָּל שֶׁנַּעֲשֶׂה רַחְמָן עַל הָאַכְזָרִי, לַסּוֹף נַעֲשֶׂה אַכְזָר עַל הָרַחְמָנִים. כְּתִיב: וַיַּחְמֹל שָׁאוּל עַל אֲגָג וְעַל מֵיטַב הַצֹּאן וְהַבָּקָר (ש״א טו, ט). וּכְתִיב בְּנֹב עִיר הַכֹּהֲנִים, וְאֶת נֹב עִיר הַכֹּהֲנִים הִכָּה לְפִי חֶרֶב (ש״א כב, יט). וְכֵן אֲחִיתֹפֶל, עַל לְשׁוֹנוֹ נִטְרַד, שֶׁנֶּאֱמַר: וַאֲחִיתֹפֶל רָאָה כִּי לֹא נֶעֶשְׂתָה עֲצָתוֹ וְגוֹ' וַיְצַו אֶל בֵּיתוֹ וַיֵּחָנֵק (ש״ב יז, כג). וְגֵחֲזִי עַל לְשׁוֹנוֹ נִטְרַד וְנִצְטָרֵעַ. בְּשָׁעָה שֶׁנִּצְטָרַע נַעֲמָן וְנִתְרַפֵּא עַל יְדֵי אֱלִישָׁע הַנָּבִיא, הִתְחִיל נַעֲמָן לִתֵּן כֶּסֶף וְזָהָב וְדוֹרוֹנוֹת לֶאֱלִישָׁע, וְלֹא רָצָה לְקַבֵּל עָלָיו. הָיָה גֵּחֲזִי מְשַׁמֵּשׁ לִפְנֵי אֱלִישָׁע. רָאָה אֶת הַכֶּסֶף וְאֶת הַזָּהָב וְאֶת הַבְּגָדִים, אָמַר, הִנֵּה חָשַׂךְ אֲדֹנִי אֶת נַעֲמָן הָאֲרַמִּי הַזֶּה מִקַּחַת מִיָּדוֹ אֶת אֲשֶׁר הֵבִיא, חַי ה' כִּי אִם רַצְתִּי אַחֲרָיו וְלָקַחְתִּי מֵאִתּוֹ מְאוּמָה (מ״ב ה, כ). בְּוַדַּאי, מוּמוֹ לָקַח, שֶׁנֶּאֱמַר: וְצָרַעַת נַעֲמָן תִּדְבַּק בְּךָ וּבְזַרְעֲךָ לְעוֹלָם, וַיֵּצֵא מִלְּפָנָיו מְצֹרָע כַּשָּׁלֶג (מ״ב ה, כז). לָמָּה, לְפִי שֶׁכָּתוּב, וְלֹא יִדְבַּק בְּיָדְךָ מְאוּמָה מִן הַחֵרֶם (דברים יג, יח), וְהָיָה מֶלֶךְ אֲרָם וְנַעֲמָן שַׂר צְבָאוֹ עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה, וּכְתִיב: וְלֹא תָּבִיא תּוֹעֵבָה אֶל בֵּיתְךָ (דברים ז, כו). אָמַר רַבִּי פְּדָת, בְּרִית כְּרוּתָה לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּעוֹלָם, כָּל מִי שֶׁמְּסַפֵּר לָשׁוֹן הָרַע, יִלְקֶה בְּצָרַעַת. מִנַּיִן, מִמַּה שֶּׁקָּרְאוּ בְּעִנְיַן זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת הַמְּצֹרָע, אֶל תִּקְרֵי הַמְּצֹרָע אֶלָּא הַמּוֹצִיא שֵׁם רָע. אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: אֵין הַנְּגָעִים בָּאִים עַל הָאָדָם אֶלָּא עַל לָשׁוֹן הָרַע שֶׁמּוֹצִיא מִפִּיו, וְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ צוֹוַחַת וְאוֹמֶרֶת לוֹ, אֶל תִּתֵּן אֶת פִּיךָ לַחֲטִיא אֶת בְּשָׂרְךָ (קהלת ה, ה), אֶל תִּתֵּן רְשׁוּת לְהוֹצִיא דָּבָר מִפִּיךָ לַחֲטִיא אֶת בְּשָׂרְךָ, לְהַלְקוֹת אֶת גּוּפְךָ. וְאַל תֹּאמַר לִפְנֵי הַמַּלְאָךְ כִּי שְׁגָגָה הִיא, וְאַל תֹּאמַר לִפְנֵי הַמַּלְאָךְ הַמְּמֻנֶּה עָלֶיךָ, בִּשְׁגָגָה הוֹצֵאתִי הַדִּבּוּר מִפִּי, שֶׁכָּל דִּבּוּר וְדִבּוּר שֶׁיֵּצֵא מִפִּיךָ, בַּסֵּפֶר נִכְתָּבִים, בֵּין טוֹב בֵּין רַע, בֵּין בְּשׁוֹגֵג בֵּין בְּמֵזִיד. וּמִנַּיִן שֶׁהוּא כֵּן, שֶׁנֶּאֱמַר: אָז נִדְבְּרוּ יִרְאֵי ה' אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ וַיַּקְשֵׁב ה' וַיִּשְׁמַע וַיִּכָּתֵב סֵפֶר זִכָּרוֹן לְפָנָיו לְיִרְאֵי ה' וּלְחוֹשְׁבֵי שְׁמוֹ (מלאכי ג, טז). וְכֵן בְּמִדַּת פֻּרְעָנִיּוּת, אָמַר דָּוִד לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אַתָּה יָדַעְתָּ שִׁבְתִּי וְקוּמִי בַּנְתָּה לְרֵעִי מֵרָחוֹק (תהלים קלט, ב). וְכֵן אָמַר אִיּוֹב, כִּי עַתָּה צְעָדַי תִּסְפֹּר (איוב יד, טז). וְאוֹמֵר: עַל שָׁרְשֵׁי רַגְלַי תִּתְחַקֶּה (שם יג, כז). לָמָּה יִקְצֹף הָאֱלֹהִים עַל קוֹלֶךָ וְחִבֵּל אֶת מַעֲשֵׂה יָדֶיךָ (קהלת ה, ה), אֵלּוּ הַיָּדַיִם וְהַגּוּף שֶׁלּוֹקִין בְּצָרַעַת וּבִנְגָעִים. דָּבָר אַחֵר, אַל תִּתֵּן אֶת פִּיךָ לַחֲטִיא אֶת בְּשָׂרְךָ, בְּלָשׁוֹן נָקִי דִּבְּרָה תּוֹרָה, אִם אָמְרָה לְךָ אִשְׁתְּךָ שֶׁהִיא נִדָּה, אֶל תַּחֲטִיא אֶת גּוּפְךָ וְתִגַּע בָּהּ, וְאַל תֹּאמַר לִפְנֵי הַמַּלְאָךְ הַמְּמֻנֶּה עַל צוּרַת הַוָּלָד שׁוֹגֵג הָיִיתִי וְלֹא הָיִיתִי יוֹדֵעַ. לָמָּה יִקְצֹף הָאֱלֹהִים עַל קוֹלֶךָ וְחִבֵּל אֶת מַעֲשֵׂה יָדֶיךָ, אֵלּוּ הַבָּנִים שֶׁלּוֹקִים בְּצָרַעַת. אָמַר רַב אֶחָא, אִם שִׁמֵּשׁ אָדָם עִם אִשְׁתּוֹ בִּימֵי נִדָּתָהּ, הַבָּנִים לוֹקִין בְּצָרַעַת. כֵּיצַד, שִׁמֵּשׁ בְּיוֹם רִאשׁוֹן לְנִדָּתָהּ, הַבֵּן הַנּוֹלָד מֵהֶם לוֹקֶה לְעֶשֶׂר שָׁנִים. שִׁמֵּשׁ עִמָּהּ בְּיוֹם שֵׁנִי לְנִדָּתָהּ, הַבֵּן לוֹקֶה לְעֶשְׂרִים שָׁנָה. שִׁמֵּשׁ בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי לְנִדָּתָהּ, הַבֵּן לוֹקֶה לִשְׁלֹשִׁים שָׁנָה. שִׁמֵּשׁ בַּיּוֹם הָרְבִיעִי לְנִדָּתָהּ, הַבֵּן לוֹקֶה לְאַרְבָּעִים. בַּיּוֹם הַחֲמִישִׁי לְנִדָּתָהּ, לוֹקֶה לַחֲמִשִּׁים, בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי לְנִדָּתָהּ, לוֹקֶה לְשִׁשִּׁים. בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי לְנִדָּתָהּ, לוֹקֶה לְשִׁבְעִים שָׁנָה, כְּנֶגֶד שִׁבְעַת יְמֵי נִדָּתָהּ. וְאֵינוֹ יוֹצֵא מִן הָעוֹלָם, עַד שֶׁרוֹאֶה פֵּרוֹתָיו מְקֻלְקָלִים. וְאֵין שְׁנוֹתָיו שֶׁל אָדָם אֶלָּא שִׁבְעִים שָׁנָה, שֶׁנֶּאֱמַר: יְמֵי שְׁנוֹתֵינוּ בָהֶם שִׁבְעִים שָׁנָה (תהלים צ, י). זָכָה, לִשְׁמוֹנִים. לְכָךְ אִם שִׁמֵּשׁ אָדָם עִם אִשְׁתּוֹ בְּשִׁבְעָה לְנִדָּתָהּ, הַוָּלָד לוֹקֶה לְשִׁבְעִים שָׁנָה. כִּבְיָכוֹל אוֹמֵר, אֵין הַמְּרִירוּת זוֹ מִשֶּׁלִּי, כְּבָר הַעִידוֹתִי בְךָ וְאָמַרְתִּי לְךָ, זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת הַמְּצֹרָע. דָּבָר אַחֵר, אַל תִּתֵּן אֶת פִּיךָ וְגוֹ', אִם עָשִׂית בְּזָדוֹן וְתִטְעֶה וְתֹאמַר לְכֹהֵן גָּדוֹל, שֶׁהוּא מַלְאָךְ, בִּשְׁגָגָה עָשִׂיתִי וְתַטְעֶה אוֹתוֹ, לְעַצְמְךָ אַתְּ מַטְעֶה. לָמָּה יִקְצֹף הָאֱלֹהִים עַל קוֹלֶךָ וְגוֹ', אֵלּוּ הַבָּנִים שֶׁלּוֹקִין בְּצָרַעַת. וּמִנַּיִן שֶׁכֹּהֵן גָּדוֹל נִקְרָא מַלְאָךְ, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי שִׂפְתֵי כֹהֵן יִשְׁמְרוּ דַּעַת וְגוֹ' (מלאכי ב, ז).
ויקרא רבה ט״ז:ב׳ - הטקסט מספריא
דָּבָר אַחֵר, זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת הַמְצֹרָע, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים לד, יג): מִי הָאִישׁ הֶחָפֵץ חַיִּים. מַעֲשֶׂה בְּרוֹכֵל אֶחָד שֶׁהָיָה מַחֲזִיר בָּעֲיָרוֹת שֶׁהָיוּ סְמוּכוֹת לְצִפּוֹרִי וְהָיָה מַכְרִיז וְאוֹמֵר, מַאן בָּעֵי לְמִזְבַּן סַם חַיִּים, אוֹדְקִין עֲלֵיהּ, רַבִּי יַנַּאי הֲוָה יָתֵיב וּפָשֵׁיט בְּתוּרְקְלִינֵיהּ שָׁמְעֵיהּ דְּמַכְרִיז מַאן בָּעֵי סַם חַיִּים, אֲמַר לֵיהּ תָּא סַק לְהָכָא זַבִּין לִי, אֲמַר לֵיהּ לָאו אַנְתְּ צָרִיךְ לֵיהּ וְלָא דְכַוָּותָךְ, אַטְרַח עֲלֵיהּ סָלֵיק לְגַבֵּיהּ הוֹצִיא לוֹ סֵפֶר תְּהִלִּים הֶרְאָה לוֹ פָּסוּק: מִי הָאִישׁ הֶחָפֵץ חַיִּים, מַה כְּתִיב בַּתְרֵיהּ (תהלים לד, יד טו): נְצֹר לְשׁוֹנְךָ מֵרָע, סוּר מֵרָע וַעֲשֵׂה טוֹב. אָמַר רַבִּי יַנַּאי אַף שְׁלֹמֹה מַכְרִיז וְאוֹמֵר (משלי כא, כג): שֹׁמֵר פִּיו וּלְשׁוֹנוֹ שֹׁמֵר מִצָּרוֹת נַפְשׁוֹ. אָמַר רַבִּי יַנַּאי כָּל יָמַי הָיִיתִי קוֹרֵא הַפָּסוּק הַזֶּה וְלֹא הָיִיתִי יוֹדֵעַ הֵיכָן הוּא פָּשׁוּט עַד שֶׁבָּא רוֹכֵל זֶה וְהוֹדִיעוֹ, מִי הָאִישׁ הֶחָפֵץ חַיִּים, לְפִיכָךְ משֶׁה מַזְהִיר אֶת יִשְׂרָאֵל וְאוֹמֵר לָהֶם: זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת הַמְצֹרָע, תּוֹרַת הַמּוֹצִיא שֵׁם רָע.
תלמוד ירושלמי סוטה ב׳:א׳ - הטקסט מספריא
משנה: הָיָה מֵבִיא אֶת מִנְחָתָהּ בִּכְפִיפָה מִצְרִית וְנוֹתְנָהּ עַל יָדֶיהָ כְּדֵי לְיַיגְּעָהּ. כָּל הַמְּנָחוֹת תְּחִילָּתָן וְסוֹפָן בִּכְלֵי שָׁרֵת. וְזוֹ תְחִילָּתָהּ בִּכְפִיפָה מִצְרִית וְסוֹפָהּ בִּכְלֵי שָׁרֵת. כָּל הַמְּנָחוֹת טְעוּנוֹת שֶׁמֶן וּלְבוֹנָה וְזוֹ אֵינָהּ טְעוּנה לֹא שֶׁמֶן וְלֹא לְבוֹנָה. כָּל הַמְּנָחוֹת בָּאוֹת מִן הַחִטִּים וְזוֹ אֵינָהּ בָּאָה אָלָּא מִן הַשְּׂעוֹרִים. מִנְחַת הָעוֹמֶר אַף עַל פִּי שֶׁהִיא בָאָה מִן הַשְּׂעוֹרִים הִיא בָאָה גֶרֶשׂ וְזוֹ הָיְתָה בָאָה קֶמַח. רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר כְּשֵׁם שֶׁמַּעֲשֶׂיהָ מַעֲשֵׂה בְהֵמָה כָּךְ קָרְבָּנָהּ מַאֲכַל בְּהֵמָה.
הלכה: הָיָה מֵבִיא אֶת מִנְחָתָהּ כול׳. כְּתִיב וּבְיַד הַכֹּהֵן יִהְיוּ מֵי הַמָּרִים הַמְאָרְרִים. מֵעַתָּה כְדֵי לְיַיגְּעָהּ. אֶלָּא כְדֵי לְהַטִּיל אֵימָה עָלֶיהָ.
מִנְחָתָהּ. מְלַמֵּד שֶׁהִיא קְדֹשָׁה לִשְׁמָהּ. כְּשֵׁם שֶׁהִיא קְדֹשָׁה לִשְׁמָהּ כָּךְ הִיא קְדֹשָׁה לִשְׁמוֹ. וְתַנֵּי רִבִּי חִיָיה וּפְלִיג. לִיקָרֵב כָּלִיל אֵינָהּ יְכוֹלָה מִפְּנֵי שׁוּתָפוּתָהּ שֶׁל אִשָּׁה. לֵאָכֵל אֵינָהּ יְכוֹלָה מִפְּנֵי שׁוּתָפוּתוֹ שֶׁלָּאִישׁ. אָמַר לֵיהּ. הַקּוֹמֶץ קָרֵב לְעַצְמוֹ וְהַשְּׁיֵירִים קְרֵיבִין לְעַצְמָן. וְאַתְּ אָמַר. מִנְחָתָהּ. וְאֶלָּא מַה דְאִישְׁתָּעֵי קִרְיָיא אִישְׁתָּעֵית מַתְנִיתָא. וְהֵבִיא אֶת קָרְבָּנָהּ עָלֶיהָ.
בַּעֲלָהּ מַהוּ שֶׁיַּפְרִישׁ עָלֶיהָ חוּץ מִדַּעְתָּהּ. [מִכֵּיוָן שֶׁיֵּשׁ לוֹ שׁוּתָפוּת בַּמִּנְחָה מַפְרִישׁ עָלֶיהָ חוּץ מִדַּעְתָּהּ.] אַחֵר מַהוּ שֶׁיַּפְרִישׁ עָלֶיהָ חוּץ מִדַּעְתָּהּ. יָיבֹא כַּיי דְּרִבִּי יוֹחָנָן. [דְּרִבִּי יוֹחָנָן אָמַר] אַרְבָּעָה מְחוּסְּרֵי כַפָּרָה מַפְרִישִׁין עֲלֵיהֶן שֶׁלֹּא מִדַּעְתָּן. וְאֵילּוּ הֵן. הַזָּב וְהַזָּבָה וְהַמְצוֹרָע וְהַיּוֹלֶדֶת. שֶׁכֵּן אָדָם מַפְרִישׁ עַל בְּנוֹ הַקָּטָן וְהוּא נָתוּן בָּעֲרִיסָה. נִיחָא זָב וְזָבָה וּמְצוֹרָע. וְיוֹלֶדֶת. וְיֵשׁ קְטַנָּה יוֹלֶדֶת. לֹא כֵן אָמַר רִבִּי רְדִיפָה רִבִּי יוֹנָה בְשֵׁם רַב חוּנָא. עִיבֵּרָה וְיָלְדָה עַד שֶׁלֹּא הֵבִיאָה שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת הִיא וּבְנָהּ מֵתִים. מִשֶּׁהֵבִיאָה שְׁתֵי שְׂעָרוֹת [הִיא וּבְנָהּ חַיִין. עִיבֵּרָה עַד שֶׁלֹּא הֵבִיאָה שְׁתֵי שְׂעָרוֹת וָלְדָה מִשֶּׁהֵבִיאָה שְׁתֵי שְׂעָרוֹת] הִיא חָיָה וּבְנָהּ מַת. מַאי כְדוֹן. שֶׁכֵּן אָדָם מַפְרִישׁ עַל בִּתּוֹ קְטַנָּה. מִכֵּיוָן שֶׁהֵבִיאָהּ לוֹ כְּבַר יָצָאת מֵרְשׁוּת אָבִיהָ. אֶלָּא שֶׁכֵּן אָדָם מַפְרִישׁ עַל אִשְׁתּוֹ חֲרֶשֶׁת. וְכָאן סוֹטָה קְטַנָּה אֵין אַתְּ יָכוֹל. דָּמַר רִבִּי זְעִירָא רִבִּי יָסָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. קְטַנָּה שֶׁזִּינָת אֵין לָהּ רָצוֹן לְהֵיאָסֵר עַל בַּעֲלָהּ. וַחֲרֶשֶׁת אֵין אַתְּ יָכוֹל. דִּכְתִיב וְאָמְרָה הָאִשָּׁה אָמֵן אָמֵן. אָמַר רִבִּי אָבִין. מִכֵּיוָן דִּכְתִיב וְשָׂמַחְתָּ אַתָּה וּבֵיתֶךָ וְהוּא מְעַכֵּב מִלִּשְׂמוֹחַ עִמָּהּ. מַפְרִישׁ עָלֶיהָ חוּץ מִדַּעְתָּהּ.
רִבִּי אָחָא בְשֵׁם רִבִּי אִילָא. אֵינוֹ מַפְרִישׁ עָלֶיהָ עוֹלַת הָעוֹף אֶלָּא חַטָּאת הָעוֹף. מִפְּנֵי שֶׁהִיא מַכְשֵׁרָתָהּ לֶאֱכֹל בִּזְבָחִים. תַּנֵּי. אֵינוֹ מַפְרִישׁ עָלֶיהָ אֶלָּא דָבָר שֶׁהוּא מַתִּירָהּ לָהּ בְּזֶה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. אֵין לָךְ אֶלָּא זֶה. תַּנֵּי. מַה זֶה מְעַכְּבָהּ מִלֶּאֱכוֹל בִּזְבָחִים. מְעַכְּבָה הִיא מִלֶּאֱכוֹל בִּזְבָחִים. וּמִכֵּיוָן שֶׁהוּא מְעוֹכָּב מִלִּשְׂמוֹחַ עִמָּהּ. כְּמִי שֶׁהוּא מְעַכְּבָהּ מִלֶּאֱכוֹל בִּזְבָחִים. תַּנֵּי. אֲפִילוּ הַקָּפַת נְזִירוּת עַל רֹאשָׁהּ מְעַכְּבָה הִיא מִלּוֹכַל בִּזְבָחִים. מִכֵּיוָן שֶׁהִיא מְנוּוֶּלֶת וְהוּא מְעוֹכָּב מִלִּשְׂמוֹחַ עִמָּהּ. כְּמוֹ שֶׁהוּא מְעַכְּבָהּ מִלּוֹכַל בִּזְבָחִים.
תַּנֵּי. רִבִּי יוּדָה אוֹמֵר. מֵבִיא אָדָם עַל יְדֵי אִשְׁתּוֹ כָּל קָרְבָּן שֶׁהִיא חַיֶיבֶת. אֲפִילוּ אָכְלָה חֵלֶב וַאֲפִילוּ חִילְלָה שַׁבָּת. וְכֵן הָיָה רִבִּי יוּדָה אוֹמֵר. פָּטְרָהּ. אֵינוֹ חַיָיב בָּהּ. שֶׁכֵּן הוּא כוֹתֵב לָהּ. וְאַחְרָן דִּי אַתְיָין לִי עֲלָךְ מִן קַדְמַת דְּנָא.
וְהָתַנֵּי. סֵדֶר מְנָחוֹת כָּךְ הִיא. מְבִיאִין מִתּוֹךְ בֵּיתוֹ בִּכְלִי כֶסֶף וּבִכְלִי זָהָב. וּרְאוּיָה לִיקָּרֵב בִּכְלִי שָׁרֵת.
תַּנֵּי רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי. מִפְּנֵי מַה אָמְרוּ. כָּל הַחַטָּאוֹת וְהָאֲשָׁמוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה אֵין טְעוּנִין נְסָכִים. שֶׁלֹּא יְהֵא קָרְבָּנוֹ שֶׁלַּחוֹטֵא נִרְאֶה מְהוּדָּר . הָתִיבוּן. הֲרֵי חַטָּאתוֹ וָאֲשָׁמוֹ שֶׁלַּמְצוֹרָע. אִין תֵּימַר שֶׁאֵינוֹ חוֹטֵא. הָאָמַר רִבִּי יִצְחָק. זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת הַמְצוֹרָע. זֹאת תּוֹרַת הַמּוֹצִיא שֵׁם רַע. אָמַר רִבִּי לָא. מִכֵּיוָן שֶׁנִּתְיַיסֵּר וּכְתִיב וְנִקְלָה אָחִיךָ לְעִינֶיךָ כְמִי שֶׁאֵינוֹ חוֹטֵא.
רִבִּי יוֹחָנָן בְשֵׁם רִבִּי יִשְׁמָעֵאל. מִנְחַת מִנְחַת. מַה מִנְחַת שֶׁנֶּאֱמַר לְהַלָּן שְׂעוֹרִין אַף כָּאן שְׂעוֹרִין. אָמַר רִבִּי לִעֶזֶר. נֶאֱמַר כָּאן אָבִיב וְנֶאֱמַר בְּמִצְרַיִם אָבִיב. מַה אָבִיב הָאָמוּר בְּמִצְרָיִם שְׂעוֹרִין אַף כָּאן שְׂעוֹרִין. רִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר. נֶאֱמַר לַצִּיבּוּר. הֲבֵא בִיכּוּרִים בַּפֶּסַח וַהֲבֵא בִיכּוּרִים בָּעֲצֶרֶת. אִם מָצִינוּ שֶׁמִּמִּין שֶׁהַיָּחִיד מֵבִיא חוֹבָתוֹ מִמֶּנּוּ הַצִּיבּוּר מֵבִיא בִּיכּוּרִים בָּעֲצֶרֶת. מֵאֵי זֶה מִין הַיָּחִיד מֵבִיא חוֹבָתוֹ. מִן הַשְּׂעוֹרִין. אַף הַצִּיבּוּר לֹא יָבִיא אֶלָּא מִן הַשְּׂעוֹרִין. אִם תֹּאמַר. מִן הַחִיטִּין. אֵין שְׁתֵּי הַלֶּחֶם בִּיכּוּרִין.
תַּמָּן אָמַר רִבִּי יוֹנָה. חִילְקָא לִשְׁנַיִם. טְרַגִיס לִשְׁלֹשָׁה. טִיסָנֵי לְאַרְבָּעָה. רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן בָּעֵי. מִיכָּן וָהֶילַךְ קְמָחִין הֵן. אֵין צָרִיךְ לָבוּר אֶת הַסּוֹלֶת מִתּוֹכָן.
בראשית רבה כ׳:ד׳ - הטקסט מספריא
כִּי עָשִׂיתָ זֹּאת (בראשית ג, יד), אָמַר רַבִּי הוֹשַׁעְיָא בִּשְׁבִיל זוֹ, כָּל פְּעֻלָּה שֶׁלָּךְ לֹא בִּשְׁבִיל זוֹ. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בַּר סִימוֹן בְּשֵׁם רַבִּי הוֹשַׁעְיָא מִתְּחִלַּת הַסֵּפֶר וְעַד כָּאן שִׁבְעִים וְאֶחָד אַזְכָּרוֹת, מַגִּיד שֶׁנִּדּוֹן בְּסַנְהֶדְרִין שְׁלֵמָה. רַבִּי הוֹשַׁעְיָא דְּסִכְנִין בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי, אֵרֲרוֹ בְּצָרַעַת. הָלֵין סַלְעַיָא דְּבֵיהּ צָרַעַן אִינוּן. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר רָאִיתָ מִיָּמֶיךָ מֵאַחַר שֶׁאָדָם מַכֶּה אֶת חֲבֵרוֹ בְּמַקֵּל הוּא חוֹזֵר וּמַכֶּה אוֹתוֹ בִּרְצוּעָה, כָּךְ אָרוּר אַתָּה מִכָּל הַבְּהֵמָה כָּל שֶׁכֵּן מִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה. תָּנֵי בְּהֵמָה גַסָּה טְהוֹרָה יוֹלֶדֶת לְתִשְׁעָה חֳדָשִׁים, בְּהֵמָה גַּסָּה טְמֵאָה יוֹלֶדֶת לִשְׁנֵים עָשָׂר חֳדָשִׁים, בְּהֵמָה דַּקָּה טְהוֹרָה יוֹלֶדֶת לַחֲמִשָּׁה חֳדָשִׁים, וְהַכֶּלֶב לַחֲמִשִּׁים יוֹם, וְהֶחָתוּל לַחֲמִשִּׁים וּשְׁנַיִם, וְהַחֲזִיר לְשִׁשִּׁים יוֹם, וְהַנְּמִיָּה לְשִׁבְעִים יוֹם, הַצְּבִי וְהַשּׁוּעָל לְשִׁשָּׁה חֳדָשִׁים, וּשְׁאָר כָּל הַשְּׁרָצִים לְשִׁשָּׁה חֳדָשִׁים, וְהָאֲרִי וְהַדֹּב וְהַנָּמֵר וְהַפִּיל וְהַקּוֹף, הַקִּפּוֹד לְשָׁלשׁ שָׁנִים, וְהַנָּחָשׁ לְשֶׁבַע שָׁנִים, וְהָאֶפְעֶה לְשִׁבְעִים שָׁנָה. פִּילוֹסוֹפוּס אֶחָד בִּקֵּשׁ לֵידַע לְכַמָּה הַנָּחָשׁ מוֹלִיד, כֵּיוָן שֶׁרָאָה אוֹתָם מִתְעַסְּקִין זֶה עִם זֶה, נְטָלָן וּנְתָנָן בְּחָבִית וְהָיָה מַסְפִּיק לָהֶם מְזוֹנוֹת עַד שֶׁיָּלְדוּ, כֵּיוָן שֶׁעָלוּ הַזְּקֵנִים לְרוֹמִי, שָׁאַל אֶת רַבָּן גַּמְלִיאֵל אָמַר לוֹ לְכַמָּה הַנָּחָשׁ מוֹלִיד, וְלֹא יָכוֹל לְהָשִׁיבוֹ, וְנִתְכַּרְכְּמוּ פָּנָיו, פָּגַע בּוֹ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ וּפָנָיו חוֹלָנִית, אָמַר לוֹ לָמָּה פָּנֶיךָ חוֹלָנִית, אָמַר לוֹ שְׁאֵלָה אַחַת נִשְׁאַלְתִּי וְלֹא יָכַלְתִּי לַהֲשִׁיבוֹ, אָמַר לוֹ מַה הִיא, אָמַר לְכַמָּה נָחָשׁ מוֹלִיד, אָמַר לוֹ לְשֶׁבַע שָׁנִים, אָמַר לוֹ מְנָא לָךְ, אָמַר לוֹ הַכֶּלֶב חַיָּה טְמֵאָה וּמוֹלִיד לַחֲמִישִׁים יוֹם, וּבְהֵמָה טְמֵאָה יוֹלֶדֶת לִשְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ, וּכְתִיב אָרוּר אַתָּה מִכָּל הַבְּהֵמָה וּמִכֹּל חַיַּת הַשָׂדֶה, וּכְשֵׁם שֶׁהַבְּהֵמָה אֲרוּרָה מִן הַחַיָּה שִׁבְעָה, כָּךְ נָחָשׁ אָרוּר מֵהַבְּהֵמָה שִׁבְעָה. כְּמִפְּנֵי רַמְשָׁא סְלֵק וַאֲמַר לֵיהּ, הִתְחִיל מֵטִיחַ רֹאשׁוֹ לַכֹּתֶל, אָמַר כָּל מַה שֶּׁעָמַלְתִּי שֶׁבַע שָׁנִים בָּא זֶה וְהוֹשִׁיטוֹ לִי בְּקָנֶה אֶחָד.
ויקרא רבה ט״ז:א׳ - הטקסט מספריא
זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת הַמְצֹרָע (ויקרא יד, ב), הֲדָא הוּא דִכְתִיב (משלי ו, טז): שֶׁשׁ הֵנָּה שָׂנֵא ה' וְשֶׁבַע תּוֹעֲבַת נַפְשׁוֹ, רַבִּי מֵאִיר וְרַבָּנָן, רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר שֵׁשׁ וָשֶׁבַע הֲרֵי שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה. וְרַבָּנָן אָמְרֵי שֶׁבַע מְקַיְימִין, וְשֶׁבַע דִּכְתִיב זוֹ שְׁבִיעִית שֶׁקָּשָׁה כְּנֶגֶד כֻּלָּם, וְאֵיזֶה זֶה (משלי ו, יט): וּמְשַׁלֵּחַ מְדָנִים בֵּין אַחִים, וְאֵלּוּ הֵן (משלי ו, יז יט): עֵינַיִם רָמוֹת לְשׁוֹן שָׁקֶר וְיָדַיִם שֹׁפְכוֹת דָּם נָקִי, לֵב חֹרֵשׁ מַחְשְׁבוֹת אָוֶן רַגְלַיִם מְמַהֲרוֹת לָרוּץ לָרָעָה, יָפִיחַ כְּזָבִים עֵד שָׁקֶר וּמְשַׁלֵּחַ מְדָנִים בֵּין אַחִים, וְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן וְכֻלָּן לָקוּ בְּצָרַעַת, עֵינַיִם רָמוֹת, מִבְּנוֹת צִיּוֹן, דִּכְתִיב (ישעיה ג, טז): יַעַן כִּי גָבְהוּ בְּנוֹת צִיּוֹן וַתֵּלַכְנָה נְטוּיוֹת גָּרוֹן וּמְשַׂקְּרוֹת עֵינָיִם, דִּכְתִיב (ישעיה ג, יז): וְשִׂפַּח ה' קָדְקֹד בְּנוֹת צִיּוֹן, דְּהַוְּיָן שָׁיְפִין כְּרוֹמְחִין וּמְהַלְּכִין בְּגַסּוּת הָרוּחַ. (ישעיה ג, טז): וַתֵּלַכְנָה נְטוּיוֹת גָּרוֹן, שֶׁהָיְתָה אַחַת מֵהֶן לוֹבֶשֶׁת תַּכְשִׁיטֶיהָ וְהָיְתָה מַטָּה גְרוֹנָהּ בִּשְׁבִיל לְהַרְאוֹת אֶת תַּכְשִׁיטֶיהָ. (ישעיה ג, טז): וּמְשַׂקְּרוֹת עֵינָיִם, רַבִּי מָנֵי דְקֵיסָרִי אָמַר שֶׁהָיוּ מְסַקְּרוֹת עֵינֵיהֶם בְּסִיקְרָא, וְרֵישׁ לָקִישׁ אָמַר בְּקוֹלָרְיָא אֲדֻמָּה. (ישעיה ג, טז): הָלוֹךְ וְטָפֹף תֵּלַכְנָה, כְּשֶׁהָיְתָה אַחַת מֵהֶן אֲרֻכָּה הָיְתָה מְבִיאָה שְׁתֵּי קְצָרוֹת אַחַת מִכָּאן וְאַחַת מִכָּאן כְּדֵי שֶׁתֵּרָאֶה אֲרֻכָּה, וּכְשֶׁהָיְתָה אַחַת מֵהֶן קְצָרָה, הָיְתָה מְבִיאָה שְׁתֵּי קְצָרוֹת וְהָיְתָה נוֹתֶנֶת בְּרַגְלֶיהָ קוּנְדִירִיקוֹן עָבֶה, כְּדֵי שֶׁתֵּרָאֶה אֲרֻכָּה. (ישעיה ג, טז): וּבְרַגְלֵיהֶם תְּעַכַּסְנָה, רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא אָמַר שֶׁהָיְתָה צוּרַת דְּרָקוֹן בְּמִנְעָלֶיהָ. וְרַבָּנָן אָמְרֵי הָיְתָה מְבִיאָה שְׁפוֹפֶרֶת שֶׁל בֵּיצָה וְהָיְתָה מְמַלְּאָה אוֹתָהּ אֲפַרְסְמוֹן וְנוֹתֶנֶת אוֹתָהּ תַּחַת עֲקֵבָה בְּמִנְעָלֶיהָ, וּכְשֶׁהָיְתָה רוֹאָה כַּת שֶׁל בַּחוּרִים הָיְתָה רוֹפֶסֶת עָלֶיהָ וְהָיָה אוֹתוֹ הָרֵיחַ מְפַעְפֵּעַ בָּהֶן כְּאֶרֶס שֶׁל עַכְנָה, וְהָיָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹמֵר לִישַׁעְיָה מָה אֵלּוּ עוֹשׂוֹת כָּאן יָקוּמוּ וְיִגְלוּ מִכָּאן, וְהָיָה יְשַׁעְיָה אוֹמֵר לָהֶם עֲשׂוּ תְּשׁוּבָה עַד שֶׁלֹּא יָבֹאוּ עֲלֵיכֶם שׂוֹנְאִים, אָמַר אִם יָבוֹאוּ שׂוֹנְאִים עָלֵינוּ מַה יִּהְיוּ יְכוֹלִים לַעֲשׂוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה ה, יט): הָאֹמְרִים יְמַהֵר יָחִישָׁה מַעֲשֵׂהוּ לְמַעַן נִרְאֶה, דֻּכָּס אֶחָד רוֹאֵנִי וְנוֹטֵל אוֹתִי, אִפַּרְכוֹס רוֹאֶה אוֹתִי וְנוֹטֵל אוֹתִי, אַסְטְרָטִילָטִיס רוֹאֶה אוֹתִי וּמוֹשִׁיב אוֹתִי בְּקָרוֹן, הֱוֵי (ישעיה ה, יט): וְתִקְרַב וְתָבוֹאָה עֲצַת קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל וְנֵדָעָה, וְנֵדַע דְּמַן הוּא דְּקַיָּמָא דִּילָן אוֹ דִילֵיהּ, כֵּיוָן שֶׁגָּדְלוּ עֲוֹנוֹת בָּאוּ הַשּׂוֹנְאִים הָיוּ מִתְקַשְּׁטוֹת וְיוֹצְאוֹת לִפְנֵיהֶם כְּזוֹנוֹת, דֻּכָּס רָאָה אוֹתָן וּנְטָלָן, אִפַּרְכוֹס רָאָה אוֹתָן וּנְטָלָן, אַסְטְרָטִילָטִיס רָאָה אוֹתָן וּנְטָלָן וּמוֹשִׁיב אוֹתָן בְּקָרוֹן, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לָא קָיְמָא דִילִי וְקָיְמָא דִילְהוֹן, מֶה עָשָׂה (ישעיה ג, יז): וְשִׂפַּח ה' קָדְקֹד בְּנוֹת צִיּוֹן, רַבִּי אֶלְעָזָר וְרַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא, רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר הִלְקָן בְּצָרַעַת, כְּדִכְתִיב (ויקרא יד, נו): וְלַשְּׂאֵת וְלַסַּפַּחַת. רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא אָמַר הֶעֱלָה עַל רֹאשָׁם מִשְׁפָּחוֹת מִשְׁפָּחוֹת שֶׁל כִּנִּים. רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר עֲשָׂאָן שְׁפָחוֹת מְכוּדָנוֹת, מַהוּ מְכוּדָנוֹת, אַמְהָן מְשַׁעְבְּדָן. רַבִּי חִיָּא וְחִילְפָא בַּר אִידֵי בְּשֵׁם רַבִּי יוֹסֵי אָמַר, מַהוּ וְשִׂפַּח, שָׁמַר מִשְׁפְּחוֹתֵיהֶן כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְעָרֵב זֶרַע קֹדֶשׁ בְּעַמֵּי הָאֲרָצוֹת, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁאֵין אֻמּוֹת הָעוֹלָם בְּדֵלִין מִן הַצָּרַעַת, מֶה עָשָׂה (ישעיה ג, יז): וַה' פָּתְהֵן יְעָרֶה, רָמַז הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמַעְיְנֵיהֶם וְהִיא מוֹצִיאָה דַם וּמְמַלֵּא הַקָּרוֹן דַּם וְהָיָה אוֹתוֹ שִׁלְטוֹן נוֹעֲצָהּ בְּרֹמַח וְנוֹתְנָהּ לִפְנֵי הַקָּרוֹן וְהָיָה קָרוֹן עוֹבֶרֶת עֲלֵיהֶן וּמְרַמְּסָן, הוּא שֶׁיִּרְמְיָה אוֹמֵר (איכה ד, טז): סוּרוּ טָמֵא קָרְאוּ לָמוֹ. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר לָשׁוֹן יְוָנִי הוּא סִירוֹן סִירוֹן. לְשׁוֹן שָׁקֶר, מִמִּרְיָם, דִּכְתִיב (במדבר יב, א): וַתְּדַבֵּר מִרְיָם וְאַהֲרֹן בְּמשֶׁה, וּמִנַּיִן שֶׁלָּקְתָה בְּצָרַעַת, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יב, י): וְהֶעָנָן סָר מֵעַל הָאֹהֶל וְהִנֵּה מִרְיָם מְצֹרַעַת כַּשָּׁלֶג. וְיָדַיִם שֹׁפְכוֹת דָּם נָקִי, מִיּוֹאָב, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים א ב, לב): וְהֵשִׁיב ה' אֶת דָּמוֹ עַל רֹאשׁוֹ, וּמִנַּיִן שֶׁלָּקָה בְּצָרַעַת, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל ב ג, כט): יָחֹלוּ עַל רֹאשׁ יוֹאָב זָב וּמְצֹרָע. לֵב חֹרֵשׁ מַחְשְׁבוֹת אָוֶן, מֵעֻזִּיָּה, שֶׁבִּקֵּשׁ לָבוֹז כְּהֻנָּה גְדוֹלָה, וּמִנַּיִן שֶׁלָּקָה בְּצָרַעַת, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים ב טו, ה): וַיְנַגַע ה' אֶת הַמֶּלֶךְ וַיְהִי מְצֹרָע עַד יוֹם מֹתוֹ. וְרַגְלַיִם מְמַהֲרוֹת לָרוּץ לְרָעָה, מִגֵּיחֲזִי, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים ב ה, כ): וַיֹּאמֶר גֵּיחֲזִי נַעַר אֱלִישָׁע, וּמִנַיִן שֶׁלָּקָה בְּצָרַעַת, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים ב ה, כז): וְצָרַעַת נַעֲמָן תִּדְבַּק בְּךָ. וּמְשַׁלֵחַ מְדָנִים בֵּין אַחִים, מִפַּרְעֹה, שֶׁשִּׁלַּח מְדָנִים בֵּין אַבְרָהָם לְשָׂרָה, וּמִנַיִן שֶׁלָּקָה בְּצָרַעַת, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית יב, יז): וַיְנַגַּע ה' אֶת פַּרְעֹה. אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל פַּעַם אַחַת הָיִיתִי מְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ מִטְּבֶרְיָא לְצִפּוֹרִי, מְצָאַנִי זָקֵן אֶחָד וְאָמַר לִי עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה מִינֵי שְׁחִין הֵן, וְאֵין לְךָ קָשֶׁה לְתַשְׁמִישׁ הַמִּטָּה חוּץ מִבַּעַל רָאתָן בִּלְבָד, אָמַר רַבִּי פְּדָת וּבוֹ לָקָה פַּרְעֹה, לְפִיכָךְ הָיָה משֶׁה מַזְהִיר אֶת יִשְׂרָאֵל: זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת הַמְצֹרָע, הַמּוֹצִיא שֵׁם רָע. תַּנְיָא אָמַר רַבִּי יוֹסֵי שָׂח לִי זָקֵן אֶחָד מֵאַנְשֵׁי יְרוּשָׁלַיִם עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה מִינֵי שְׁחִין הֵן וְכֻלָּן אָמְרוּ חֲכָמִים תַּשְׁמִישׁ הַמִּטָּה קָשֶׁה לָהֶן, וּבַעַל רָאתָן קָשֶׁה מִכֻּלָּן, מִמַּאי הֲוֵי תָּנִינָא הִקִּיז דָּם וְשִׁמֵּשׁ מִטָּתוֹ הַוְיָן לֵיהּ בָּנִים נִכְפִּין וכו', אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן הִזְהֲרוּ מִזְבוּבֵי בַּעֲלֵי רָאתָן. רַבִּי זֵירָא לָא הֲוָה יָתֵיב בְּגַוֵּיהּ. רַבִּי אֶלְעָזָר לָא עָיֵיל בְּאָהֳלֵיהּ. רַבִּי אַמֵּי וְרַבִּי אַסֵּי לָא הֲווֹ אָכְלִין בֵּיעָא דִילֵיהּ, וְעַל זֶה נֶאֱמַר: זֹאת תִּהְיֶה וגו'.
תרגום אונקלוס על בראשית ב׳:ז׳ - הטקסט מספריא
וּבְרָא יְיָ אֱלֹהִים יָת אָדָם עַפְרָא מִן אַדְמְתָא וּנְפַח בְּאַפּוֹהִי נִשְׁמְתָא דְחַיֵּי וַהֲוַת בְּאָדָם לְרוּחַ מְמַלְלָא: