[אני לדודי] והנה כל מה שנת"ל בענין עליית נה"א

תקיג[אני לדודי] והנה כל מה שנת"ל בענין עליית נה"א

פ' תצא

יג) והנה ³⁰¹ כל מה שנת"ל³⁰² בענין עליית נה"א ע"י ירידתו בגוף זהו הכל ע"י בירור נה"ב והגוף עצמו ששרשם מתהו כנ"ל³⁰³, ואמנם באמת גם הנה"א מצ"ע מתעלה³⁰⁴ ג"כ ע"י ירידתו להתלבש בגוף ונה"ב. דהנה אנו רואים תקידבמים ההולכים בנהר לאט לאט, כמו אמת המים העוברת ממקום למקום שהולכת בלאט, מפני שאין בה מים רבים כ"כ, ואין נביעתם בריבוי כ"כ שיתרבו המים אשר ע"כ הולכת לאט, הנה כשסותמין מקום יציאתה באמצע הילוכה עד"מ מתקבץ ריבוי מים באמת המים עד שמתגברים על מקום סתימתם והולכי' ברעש ובמהירות גדול ועצום, או שנובעי' מצד אחר וקורעי' את העפר המגבילם על הצדדי' והולכים להם וגם הילוכם יותר חזק, וכשאין בהם קיבוץ כ"כ עד שיוכלו להתגבר על מקום סתימתם הנה הם עולים ומתפשטי' על גדותי' שזהו הוראה שיש ריבוי מים אמנם לא נתגברו כ"כ עד שיקרעו או ידחו הסתימה כ"א מפני שנתרבו אין להם גדדות³⁰⁵ להחזיקם לכן הם מתפשטי' על השדות שבסביבות האמת המים כו', וככל המשל הזה יובן בנה"א שבאדם שהוא חלק הוי' ממש, וכמשנ"ת לעיל בקצרה³⁰⁵ ענין בחי' י"ה ובחי' ו"ה שיש בנפש ע"ש. וכן יש ג"כ בחי' קוש"י כמשנ"ת שזהו בחי' עם קשה עורף וסלחת כו', הנה כשהגוף ונה"ב אינם מונעי' כ"כ לרצון הנה"א שנמשלה לאש כמ"ש נר ה' נשמת אדם, שכמו שהנר עולה^* תקטוהלהב שלה תמיד למעלה, ובטבעה נמשכת אחר האבוקה, כן הנה"א נא' רוח בני האדם העולה היא למעלה³⁰⁶ ע"י קיום התומ"צ כנ"ל, ונמשכת תמיד אחר האבוקה שז"ע הבקשה משכני אחריך נרוצה³⁰⁷ פי' שכנס"י מבקשת שתאיר בחי' האבוקה שעי"ז הוא בחי' משכני, ואז אחריך נרוצה כטבע הנר שנמשך אחרי האבוקה, ונרוצה לשון רבים³⁰⁸ מפני שכאשר הנה"ב אינו מונע ומעכב שזהו הוראה שאיננו גס כ"כ עד שנמצא בו בחי' הכנעה למלאות רצון הנה"א, א"כ יש בו בחי' ביטול קצת עכ"פ שנמצא גם הוא רץ ע"י הנה"א שנמשך אחר האבוקה, וכאשר עוסק בתומ"צ בריבוי ובשקידה בכי"ת ואינו נפרד מיחודו ואחדותו ית' אזי מתמלא יותר ויותר שענין בחי' זו י"ל <21>

במשל גם באמת המים שלא נסתם מקום יציאתה לגמרי, מ"מ כשמתוסף מים רבים היא עולה ומתמלאת כ"כ עד שיוצא מהגבלת גדרים היינו גדותיה כו' כמו בעת הפשרת שלגים וכדומה בריבוי גשמים כו', ובנמשל היינו שהגם שלא הסתיר הנה"ב והגוף לגמרי עד שימנעו הנה"א מעשיית המצות כו' וכן ג"כ לא כבש את יצרו שלא לעסוק בצרכי תענוגי גופו ונה"ב ברצונות ותענוגי' גשמיי' כו' שזהו כמשל אמת המים שהולכת בלתי סתימה כו', עכ"ז מצד ריבוי הטוב שעושה ועוסק בתומ"צ והגוף ונה"ב אינם מסתירים, הנה ע"י ריבוי הטוב עולה הנה"א בעילוי אחר עילוי להיות רוח האדם עולה כ"כ עד שיוצא חוץ מגדרי הגוף והנה"ב עד שמתפשט ברוחב מאד כמו אמת המים שיוצא מגדותיה ומתפשטת בשדה עד"מ, ובעבודה ז"ע בכל נפשך היינו בכל כחות הנפש גם בכחות החיצוני' שאינם שייכים לאהבה עד"מ שהרי הלב אוהב שעיקר האהבה היא בלב כמ"ש ואהבת כו' בכל לבבך³⁰⁹, ומהו שמוסיף עוד בכל נפשך, אלא שזהו כמשל אמת המים המתגברת בריבוי מים עד שיוצא מגדותי' ומתפשטת לצדדי' גם במקום שתמיד אין שם הילוך המים כ"א מחמת הריבוי כו', וכך מצד ריבוי האהבה שבלב מתפשט להיות בכל נפשך בכל כחות הנפש גם בכחות החיצוני' שירוץ ברגליו לדבר מצוה וכדומה בשארי הפרטי' בפרטי כחות האדם כמו שמחמת אהבתו וטרדתו בעשיית המצוה ולימוד התורה שוכח על מה שרוצה לאכול כו' וה"ז כמשל הנ"ל כו'.

קיצור. עליית נה"א מצ"ע יובן בהקדם המשל מאמת המים כו' וכשמתמלאת עד שמתפשט על גדותיה, זהו כמו בחי' בכל נפשך, ובעבודה ע"י ריבוי אהבת הלב דבכל לבבך כו'^*.

תקטזיד) ואמנם כשהגוף ונה"ב מעלימים ומסתירים, ואינם מניחים הנה"א לעלות למעלה כטבעה למשוך אחר האבוקה כו', ואינו מניחה לבוא לבחי' האהבה לאלקות מפני ריבוי גסות נפשו הבהמית, וחומר הגוף הגס והחומרי כו' עד שמחמת ריבוי ההסתר הנ"ל מתגברת הנה"א בכח ועוז גדול עד שיצאת מנרתיקה הוא הגוף ונה"ב ובוקעת מקום הסתימה כנ"ל במשל, ואז מחמת תוקף הכח והעוז הנה היא באה לעלות במעלות בעילוי הרבה יותר מכמו ענין ההתפשטות שבעבודה זהו כענין בכל נפשך כו', אלא שבאה לבחי' אהבה בכל מאדך, פי' מאד הוא בלי גבול היינו למעלה מהגבלת כחות הגוף כ"א להיות בבחי' ועמך לא חפצתי, כי מי לי בשמים ובארץ³¹⁰ געה"ת והעליון, ועוה"ב וכל הגילוי' בעולמות עליונים כו', שהרי ועמך לא חפצתי כלל, פי עמך אפי' בחי' מקור החיים והתענוגי' ג"כ לא חפצתי מפני שהוא עמך לבד כמ"ש כי עמך מקו"ח³¹¹ שגם בחי' מקור החיים הוא עמך בטל וטפל <22>

לך, וא"כ במה יחפוץ בטפל או בעיקר כו', ובחי' תגבורת אהבה זו זהו כמשל המים שבוקעים מקום הסתימה והולכים ברעש גדול ובכח חזק מאד כו' כנ"ל במשל.

והנה בחי' אהבה דבכל מאדך זו עם היות שבאה מחמת הגוף ונה"ב שמפני שהם מסתירים עי"ז בא הנה"א לידי אה"ר ונפלאה כזו כו' עכ"ז א"א להתייחס אה"ר זו לנה"ב והגוף כ"א שהם הגורמי' לבד ולא עצם האהבה היא מהם, ולכן אהבה זו מתייחסת להנה"א לבד אלא שבאה ע"י ירידתה בגוף ונה"ב אשר בלתי ירידתה זו א"א לה לבוא לבחי' אה"ר כזו, כמו המלאכים שאינם באים לעולם לידי אה"ר כזו וכמ"ש ויעמידם לעד לעולם, שלעד ולעולם הם עומדים בבחי' מדריגת אהבתם כמו שנוצרו ונבראו כו', שלכן נק' עומדים, משא"כ נשמות נק' מהלכים, ע"י ירידתם בגוף דוקא וכנ"ל ע"י הסתימה והמניעה כו', אבל בהיות הנשמה למעלה לא היתה באה לעולם לידי אהבה כזו שהרי אין שם מונע, ולכן גם הנשמות בהיותם למעלה נק' בשם בחי' עומדים כמ"ש חי ה' אשר עמדתי לפניו כו' ואין יתרון לנשמות בהיותם למעלה על המלאכי' אלא במה שהמלאכים הם מבחי' חיצוני' הכלים והנשמות מפנימי' הכלים³¹², א"כ נבראו ונוצרו בבחי' היותר גבוה ונעלה, ומ"מ הנה הם עומדים כמו שנבראו ואינם מהלכי' מדרגא לדרגא כ"א ע"י ירידתה בגוף דוקא כו', וזהו העלי' שע"י ירידתה שגם מצ"ע מתעלית בעילוי רב ועצום מאד מבחי' גבול לבחי' בלי גבול כו', ולפי מה שנת"ל זהו העלי' מבחי' גרמוהי לבחי' איהו וחיוהי³¹³ כו'.

תקיזועדיין צ"ל ולחקור דעם היות שזהו נחשב לעבודת ועליית הנה"א מצ"ע מ"מ בודאי מתעלה עי"ז הנה"ב ג"כ שהרי אין הקב"ה מקפח שכר כל ברי', וא"כ ענין סתימת נה"ב הוא היצה"ר הוא בשביל שלא יצייתו לו כמ"ש בזהר ממשל הזונה עם בן המלך³¹⁴ כו' ונמצא כי עבור שכר מניעתה וסתימתה שעי"ז נתעלה הנה"א כנ"ל צ"ל מהו כו', ויובן זה בהקדם המשל בסתימת אמת המים הנ"ל כשמתגברי' המים מאד וקורעים מקום הסתימה הנה הדבר שבו סתמו מקום הליכת המים מקודם שנקרע הנה הוא הולך ג"כ עם המים שהמים מוליכים הנסרים עד"מ ג"כ למקום שהם הולכים, ונמצא כשם שהסתימה פעלה שיגברו המים עד שיקרעו הסתימה, כן אח"כ כאשר נתגברו המים ושבים ללכת במקום הילוכם רק בתגבורת יותר או גם מתפשטים יותר הנה הם מובילים את דבר הסתימה למקום שהם בעצמם לא הי' באפשרם להלוך כלל. ועד"ז יובן בנמשל שגוף האדם יסודו מעפר, וכמ"ש בבריאת אדה"ר וייצר ה' אלקי'³¹⁵ את האדם עפר מן האדמה כו', ואח"כ נפח בו רוח חיים שהי' גופו מוטל תחלה בריאה מן העפר ולא נתעלה במעלת המדבר כ"א הי' דומם כתחילתו רק שנעשה ציור ותמונת גוף אדם ונעשה כלי מוכן לקבל צורת הנפש וכנ"ל, <23>

וע' בת"א בד"ה וייצר³¹⁶, וחיות הגוף עצמו שיחיה באופן בריאותו כמ"ש נברא ונוצר אינו תלוי בנפשו כלל וכנ"ל, ומה שארז"ל בענין נשמה מאימתי ניתן באדם³¹⁷ משעת יצירה צ"ל הכוונה חיות בשר האדם לבד ולא חיות כאדם הנולד, שזהו רק בכדי שלא יסרח³¹⁸, אלא שצ"ע ממארז"ל מלמדין אותו כל התורה³¹⁹, שבאמת גם מזה אין פירכא כלל שהרי זהו רק הכח שיעסוק בתורה אח"כ כמ"ש בלק"ת³²⁰, וא"כ א"ז מכחות נפשו הנגלי' דאל"כ לא הי' עבודה והי' זאת בטבעו כטבע הגשמיות כו', ורואים אנו בצאתו לאויר העולם שהגוף נעשה מסתיר אח"כ ומעלים על אור הנפש היודעת את בוראה ועמדה לפניו באהוי"ר כו', ומלבד זה גם אם חיות הבשר הוא מהנפש הנה הנפש מחי' את הבשר בהכרח לומר שיש מציאות בשר תחילה אשר הנפש מחי' אותה, ובלתי חיות א"א להיות מציאות כו', וכן נה"ב שבאדם הנה הוא ממה שנפל בשבה"כ מעולם התהו כו', שדעת לנבון נקל שמפני גסותם א"א להם לעלות במעלות כ"א ע"י עבודה ובירור כו', ולכן רוח הבהמה נה"ב שבאדם מצ"ע הנה היא יורדת למטה בארץ³²¹, ואשר על כן ועל כל הנעשה בהם הנה הם מעלימים ומסתירים על אור ה' וקדושתו שהנה"א יודעת תקיחומכרת כו', שהרי היא חלק ה' ממש כו', ולכן כל כמה שהגוף ונה"ב מעלימים ומסתירים על הנה"א שלא תוכל להיות בבחי' רוח האדם עולה עד שמתגברת עלי' ומתוספת כחה בשיעור רב מאד, כן בבא הנה"א לבחי' אהבה בכל מאדך מושכת גם הנה"ב והגוף שיזדככו ויעלו במעלות כמו שהמים מוליכים הנסרים למקום הילוכם, נמצא שבבחי' הכח והעוז הגוף ונה"ב הם הפועלי' בנה"א, ובבחי' העלי' הנה"א הוא הפועל בהגוף ונה"ב כו', ועכ"ז שניהם עולים כו'.

קיצור. שע"י מניעת הגוף ונה"ב עי"ז בא הנה"א לבחי' בכל מאדך, שהגם שזהו מצד המונעי' עכ"ז מתייחס רק לנה"א כו', ולהיות כי אין הקב"ה מקפח שכר כל ברי' לכן מתעלים ג"כ ע"ד כמו הנסרים ממקום הסתימה הולכים בזרם המים כו'.

טו) ומעתה יובן ענין ירידת הנשמה ועלייתה במעשה המצות, רק שהוא באופן אחר לגמרי, ותחילה נבין בעצם ענין המצות שגם הם ירדו ממקום כבוד העצמי ששרשם בתרי"ג ארחין דגלגלתא בבחי' הרצ"ע, וירדו להתלבש בדברים גשמיים ציצית בצמר הגשמי ותפילין בקלף הגשמי ושופר גשמי וד"מ שבלולב גשמיי' ותרומות ומעשרות וצדקה בגשמיות, שכ"ז הוא ירידה והשפלה גדולה עד אין חקר כלל, שהלא מהו ערך הדברים הגשמיי' אפי' לגבי בחי' רצון האדם כ"ש וק"ו לבחי' רצה"ע שמובדל ומרומם עד אין קץ באמת לאמיתו כו', אלא שהירידה היא צורך עלי'³²² בכדי שע"י הלבשה זו בדברים הגשמיי' שמקבלים חיות מנוגה ששרש שרשן הוא מבחי' התהו שקדם במעלה מתיקון שעי"ז יתעלו מנפילתם להתעלות למעלה ראש כו', וא"כ צ"ל שהעלי' היא למעלה מבחי' הרצון, <24>

דאל"כ א"ז עליי' שהרי גם קודם ירידתם היו בבחי' הרצון כו', והוא בבחי' בעל הרצון כו' כנ"ל. אך הנה ענין המצות תלוי בעשיית האדם דוקא, שכאשר איש הישראלי עושה המצוה אז היא מצוה, ויש בה מבחי' בעל הרצון כו', אבל קודם שעושה המצוה לא יש שם מצוה עליה כלל שהרי תפילין הם רק תשמישי קדושה³²³, וציצית תשמישי מצוה³²⁴, ולא בשם מצוה לפי שענין ציווי המצוה הוא צו את בנ"י³²⁵ שיעשו מצוה כו' א"כ קריאת שם מצוה תלוי בעשיית האדם ובלתי עשייתו לא יש בה כלל שם עצם המצוה, ועד"מ ד"מ שבלולב כמו שהם גדילים עד"מ אין בהם שום צד מצוה כלל, שהרי אינם דומים לתפילין שנכתבו ונעשו בקדושה כו' משא"כ צמחי' אלו או גז הכבשי' הרי הם צמחו כטבעם בקבלת חיותם מנוגה בלתי שום שינוי כלל כו', ונמצא כי לבוש הגשמי של המצוה היא רק כמו גרם שכשיעשה האדם אותה אז תהי' מצוה, ועיקר המצוה תלוי בהעשייה דוקא, אמנם גם בלתי גשם הדבר בלתי אפשר שיעשה האדם כו', ולכן היא מתעלית בעליית האדם ועכ"ז עיקר העילוי הוא תקיטלהאדם דוקא, וזהו שנת' בכ"ד שכאשר מ"ה מברר ב"ן³²⁷ מתעלה לבחי' ס"ג³²⁸, וס"ג הוא בחי' התהו³²⁹ שבז"ת דס"ג הי' השבירה³³⁰ כנודע, ולעיל נת'³³¹ שהעליייה הוא למעלה מתהו ותיקון, בחי' שם ע"ב³²⁶ דיודי"ן³³² כו', וי"ל שעליית דברים הגשמיי' ששרשם מבחי' התהו מתעלים לשרשם הוא בחי' תהו דהיינו ש' ס"ג, אבל האדם העושה מתעלה לבחי' ש' ע"ב שלמעלה מתהו ותיקון, ועוי"ל שבאמת שניהם מתעלים למעלה מהתהו, כי אינו דומה כ"כ גשם המצוה לדבר הגורם כנ"ל בענין הסתימה, ורק י"ל שעשיית האדם וגשם המצוה הוא זה וזה גורם כו', ובשניהם הוא הרצה"ע שנמצא שבהם הוא בעל הרצון, דאל"כ הלא השבירה הי' בכוונה כנ"ל³³³ ובכ"ד, שזהו ג"כ כעין ירידה צורך עלי' ואם עולים רק לשרשם מהו העלייה כו', אלא שצ"ל שמ"ש שעולים לס"ג י"ל ג"ר דס"ג שזהו למעלה מתהו ותיקון כו', אמנם לפי מה שנת"ל בענין ג"ע שהוא ג"ר שבכל עולם, א"כ ג"ר דס"ג הוא כענין ג"ע דתהו שא"ז תכלית העלי' כו', אמנם באמת חו"ב הם תרדל"מ³³⁴ א"כ ס"ג וע"ב הם ג"כ עד"ז וצ"ע, או י"ל שג"ר דס"ג זהו למעלה מתהו, וכמו ג"ע דתיקון י"ל שזהו ג"ר דז"ת עצמם, אך באמת א"צ לזה כלל שהרי בתהו לא הי' שייך ג"ר לז"ת שזהו רק בתיקון ציור אדם אבל בתהו נקודים זת"ז³³⁵ הנה גם במדות לא הי' התכללות וכ"ש מוחין ומדות, א"כ ג"ר דס"ג הוא למעלה מתהו כו'.

ובכ"ז יובן ענין אני לדודי ודודי לי הרועה בשושנים³³⁶, ולכאו' צ"ל מהו ענין הרועה בשושנים לבחי' אני לדודי, אך הענין הוא שארז"ל א"ת שושנים אלא ששונים³³⁷ והיינו ששונים בהלכות, שכל מצותי' ש"ת הם מבוארי' בהלכות, ונא' שושנים שכשם בשושנה יש י"ג עלין³³⁸ דסחרין לה כך בתורה הוא י"ג מדות תקכשהתורה נדרשת בהם³³⁹, שעי"ז מתעלים נש"י להיות אני לדודי ודודי לי ס"ת ד' יודי"ן³⁴⁰ שהם בחי' ד' יודי"ן דש' ע"ב³⁴¹ בחי' אזרח כו' כמ"ש בהגהות לד"ה ראה אנכי נותן שבלק"ת³⁴² כו'.

<25>

קיצור. מצות שנתלבשו בדברים גשמיי' זהו ג"כ ירידה צורך עלי', ועכ"ז עיקר תלוי בעשיית האדם דוקא, והעלי' הוא בע"ב דיודי"ן, וזהו אני לדודי כו' ד' יודי"ן שזהו ע"י הרועה בשושנים א"ת שושנים אלא ששונים בהלכות שהם פי' וביאור המצות כו'.