[לכל תכלה כו'] אך עדיין צ"ל מאחר שבחי' חיוהי

תקז[לכל תכלה כו'] אך עדיין צ"ל מאחר שבחי' חיוהי

פ' שופטים

יא) אך עדיין צ"ל מאחר שבחי' חיוהי²⁵⁸ הוא רק לגלות העלם העצמי לגבי עצמו שהוא מה שבידיעת עצמותו יודע את התורה²⁵⁹, א"כ לאיזה צורך נאצל זה, הלא גם קודם שנאצל בחי' זו הי' בכח הא"ס, ומה נתחדש באצילותה כו', ויש לפרש זה שקודם שנאצל בחי' זו אינה שייך כלל גם בחי' חכמת התורה שגם מה שבידיעת עצמותו יודע את התורה מוכרח לומר שיש בחי' מציאת שם חכמה שממוצא דבר נשמע שקודם שנאצלה בחי' זו אינה שייך כלל לאמר חכ' התורה לכן הגם שעדיין א"ז גילוי לזולתו כלל עכ"ז יש בחי' מציאות החכ' עד שנוכל לומר שעכ"פ בידיעת עצמותו יודע בחי' התורה כו'.

ועוי"ל דהנה כ"ז הוא בכדי שיוכל להיות אח"כ מציאת ההשתלשלו' דע"ס באצי' שא"א כ"א כאשר מתחלה נמצא מציאות שם חכ' שעדיין אינה שייך כלל לגילוי הזולת, אמנם בשם זה נמצא אח"כ מציאות חכ' שגם זולתו יוכל להבינה לכן כאשר נאצל ממנו ית' להיות מציאות שם חכ' שאינה חכ' ידיעא²⁶⁰ כלל, כ"א מה שבידיעת עצמותו יודע את התורה, לכן אח"כ נתהוה בחי' חכ' דאצי' שהוא ענין בחי' חכ' התורה כמו שהיא למעלה עדיין קודם בואה בבחי' התגלות למטה, וכנודע שעצם בחי' החכ' אינה עדיין בשביל זולת שהרי יכול לישב בעצמו ולהשכיל השכלות, אמנם השכלה זו היא מורגשת שגם זולתו יוכל להבינה, כ"א שאינו מוכרח שישפיע אותה לזולתו כמו המדות עד"מ שבהעדר ההשפעה מתבטל המדה²⁶¹, וכשבא הזמן משני אלפי' תורה²⁶² התחיל לבוא לידי גילוי בחי' אור ושפע דחכ' זו תקחעד שבא לידי גילוי לבי"ע, ומשה עלה למרום²⁶³ והוריד עוז למטה, וכדכתי' וירד ה' על ה"ס²⁶⁴ כו', ואם²⁶⁵ לא הי' תחלה בחי' מציאות שם חכ' דחכים²⁶⁶ ולא בחכ' ידיעא²⁶⁷ לא הי' נאצל בחי' חכ' ידיעא כו', ולפ"ז מה שבידיעת עצמותו יודע את התורה ה"ז כעין בחי' הממוצע <16>

בין אוא"ס הפשוט שאינו שייך לומר בחי' חכ' דחכים ולא בחכ' ידיעא, ובין בחי' חכ' ידיעא שבאצי' כו', ועם היות כי באמת לא נתחדש מאומה במה שנאצל בחי' חכ' שבידיעת עצמותו יודע את התורה שהרי קודם אצילותה היתה כלולה באור המאור עצמו אמנם זהו כמו כל בחי' הזיו והאור שמאיר מעצם המאור רק שבמשל כאשר האור מאיר מהמאור ה"ה מורגש לאור, ובנמשל גם אחרי שנק' אור פרטי כמו חכ' כו' הוא ג"כ לא בחכ' ידיעא כ"א מה שבידיעת עצמותו הוא יודע את התורה כו', ויובן עוד בהקדם ביאור מה שאנו אומרים בידיעת עצמותו מהו, ואיך הוא קודם שלכאו' אינו שייך כלל, והיתכן שלא ידע את בחי' עצמותו כו', אך הענין הוא באמרו ידיעת עצמותו אינו דבר נוסף כלל ולא דבר שהיא לצורך זולתו דוקא, וכמו האדם שמטמין א"ע מזולתו להתראות טיב שכלו והשפעותו בהשכלת התו' או כ"ד שיש אצלו שהוא נעלם מעין זולתו כמו מי שמצא אוצר מופלג שמסתיר מבנ"א, אמנם הוא בעצמו יודע מזה, אך הנה ידיעה זו ה"ה ידיעה גמורה שהחכ' עד"מ היא חכ' ידיעא שיכולה להיות נגלה לפני זולתו אלא שמעציר כח גילויה מטעם הכמוס אשר אתו שזהו ג"כ חכ' ידיעא כו' שזהו מפני שמה שהוא יודע בעצמו בחי' חכ' זו זהו מה שכבר בא לידי השגה גמורה, והרי הוא מוגבל לכן השגתו מוגבלת ולכן גם זולתו יוכל להבינה כו', אמנם הנה אנו רואים שיש ענין מופלא שהחכם משיג שיש בדבר זה איזה כוונה, אבל הנה גם הוא עצמו אינו יודע עדיין איכות ומהות הכוונה כלל אלא שמשער בעצמו שיש דבר מה בזה וכאלו יודע מהו ובאמת אינו יודע עדיין כלל וכלל מהו, מ"מ מי שאינו חכם ונבון דבר ה"ה מופלא לגמרי ממנו, ומי שהוא בר שכל גדול וחכם גדול ה"ה יודע שיש בזה שכל עמוק וא"י יודע עדיין מהו, ומ"מ בלתי ספק אצלו שיש בזה שכל וטעם עמוק וכאלו רואה ממש, או ע"ד שארז"ל איזהו חכם הרואה²⁶⁸ כו' שענין הראי' אינו דבר שהוא בפועל אלא שרואה שכן יהי' לאחר זמן כו', ומ"מ הנה זהו דבר המורגש לעין השכל כהרגש ההבנה, ולכן הרואה בעין השכל נק' בשם חכם שהוא חכ' ידיעא, אמנם בדבר שעדיין לא עיין בחכמתו כלל שהוא גם קודם שראה בעין השכל, ועכ"ז אנו מחזיקים אותו לחכם מפני שכבר נסו אותו בכמה פעמים ורואים אנו שרואה בעין השכל הנולד לאחר זמן עד שנתחזק לחכם כו', וא"כ הדבר שלא בא עדיין להשכיל עדיין אינו שייך לקרותו חכם ע"ז, ועכ"ז קוראין אותו חכם שמפני ידיעת עצמותו יודעי' אנו שידע, אמנם הנה כ"ז הוא בזולת שאנו <17>

מחזיקים אותו לחכם תקטמפני שבודאי יראה את הנולד, כן נבין בחכם עצמו מה שהוא רואה שיש כוונה עמוקה בדבר זה זהו מפני שיודע עצמותו היינו עצם כח חכמתו לכן כאלו רואה הוא כו' הגם שעדיין לא נכנס להיות חכ' ידיעא גם אצלו כו', רק שכל חכ' הוא מוגבלת שבזה א"א להדמות המשל לנמשל, אבל זה נוכל להבין בטוב שענין ידיעת עצמותו אינה דבר נוסף כלל שהרי בלתי זה הוא אינו נכנס כלל באיזה מציאות כו', ובידיעה זו שיודע את עצמות כח שכלו יודע שיש בדבר ההוא שכל עמוק מאד מאד ולא בא עדיין בהשגת עין השכל, ועד"ז נבין במה שאמרו שבידיעת עצמותו יודע את התורה, הנה קודם ששייך לומר בחי' הידיעה בעצמותו היינו קודם בחי' אצילות שם ידיעה ודעת אינו שייך לומר ג"כ שיודע חכ' התורה שהרי כשם שאינו שייך שם ידיעה כן אינו שייך שם חכ' כו', ולפ"ז קריאת שם זה הוא הגבלה, אמנם במה שא"א ידיעת עצמותו הנה עם היות שז"ע תוארים כפי המצוייר אצלינו אחרי ההגבלה כו' מ"מ כשאומרים ידיעת עצמותו באוא"ס שעצמותו אינו מושג כלל וכלל גם אחרי שנאצל הע"ס ג"כ שהרי זהו מהארה בעלמא, וכמו התפשטות האור ממאור השמש כו' כמ"ש במ"א באריכות כו', א"כ ידיעת עצמותו שבידיעת עצמו יודע זהו רק תוארי' כמו שמצוייר אצלינו אח"כ שכ"ז הוא רק לשבר את האוזן²⁶⁹ במה שהיא יכולה לשמוע, אמנם באמת מושלל הוא לגמרי מגדר בחי' הידיעה שאצלינו שהיא מופעלת ומורגשת כו', ועד"ז מה שיודע את התורה הוא ג"כ מושלל לגמרי מגדר וערך ידיעה המורגשת אח"כ אצלינו מאחר שהיא בידיעת עצמותו כו', אלא שכ"ז הוא לשבר את האוזן כו'.

קיצור. מאחר שחיוהי הוא לגלות העלם העצמי לגבי עצמו לאיזה צורך נאצל בחי' זו, וי"ל שזהו בשביל שיהי' שייך לומר בחי' חכ' התו', הב' בכדי שיהי' נאצל אח"כ מציאות חכ' ידיעא, ואומרו בידיעת עצמותו שולל ענין הידיעה לגמרי מגדר ידיעה מופעלת ומורגשת שזהו רק לשבר את האוזן כו'.

יב) ועדיין צ"ל האיך ע"י ירידת הנשמה בגוף יבא האדם לאשתאבא בגופא דמלכא שז"ע בחי' חיוהי ע"י העבודה בתומ"צ, אשר לכאו' אינו מובן כלל הלא כל התומ"צ נתלבשו בדברים המצומצמי' דוקא כמו שכל המצות עד"מ סוכה צ"ל ז' טפחים ומשהו²⁷⁰, והגבוה מעשרים אמה פסולה²⁷¹, וכן ד' מינים תקישבלולב יש לכאו"א שיעורים שפחות מהשיעור הם פסולים²⁷², וכן בכל מצותי' של תורה, תפילין ד' בתים, ציצית ד' חוטין כפולים לח' ובד' כנפות דוקא, ומעשר חלק עשירי²⁷³ דוקא וכן כל המצות כו', אך הענין הוא דכתי' לכל תכלה ראיתי קץ רחבה מצותך מאד²⁷⁴, פי' לכל תכלה הוא בחי' כליות הנפש בג"ע ראיתי שיש קץ לדבר שבחי' ג"ע שבכל עולם ועולם הנה הוא <18>

מוגבל לפי ערך העולם וא"כ יש לו קץ ושיעור, וכנודע שג"ע הוא בחי' ג"ר²⁷⁵ שמעולם ההוא, שבחי' ז"ת הוא מה ששייך לעולמות, וכמ"ש כי אמרתי עולם חסד יבנה²⁷⁶, זכור רחמיך וחסדיך כי מעולם המה²⁷⁷, אבל בחי' ג"ר הוא אינו שייך לעולמות דהיינו לזולתו וכנ"ל, והוא בחי' ג"ע שבכל עולם, וכמ"ש מזה במ"א בד"ה ביום השמע"צ²⁷⁸, ובד"ה ענין פרה אדומה²⁷⁹, ועכ"ז עם היותו ג"ר מ"מ יש לו קץ שהרי הוא מוחין מבחי' מדות אלו, אבל רחבה מצותך מאד שהמצות הם כלים רחבים לקבל בחי' מאד להתלבש בהם בחי' הארת אוא"ס ב"ה אשר יאיר לע"ל בבחי' בלי גבול ותכלית בחסד חנם כו', וזהו לשון מאד בלי גבול ותכלית כמ"ש באגה"ק סי' י"ז²⁸⁰, ונמצא כי המצות הם²⁸¹ כלים רחבים לקבל מבחי' מאד העליון ועמ"ש מזה בד"ה את ה' האמרת²⁸², ופי' מאד העליון דהנה ג' בחי' אהבה דכתי' בפ' ואהבת²⁸³ אשר בכל מאדך הוא בחי' היותר גבוה ונעלה שהוא למעלה מהגבלת כלי הלב דבכל לבבך ולמעלה מהגבלת כחות הנפש המלובשים בגוף שז"ע בכל נפשך, כ"א בכל מאדך ענין מאד הוא בלי גבול לצאת מנרתק הגוף המגביל כ"א בבחי' כלה שארי ולבבי²⁸⁴ כו', שבאמת היא אה"ר וגדולה מאד, אך עכ"ז באמת הנה היא ג"כ מוגבלת שהרי הוא רק למעלה מהגבלת האדם שהוא מוגבל בעולם הזה הגשמי, אבל בערך הא"ס היא ג"כ מוגבלת, וז"ע אומרו מאדך שאצלך זהו מאד²⁸⁵, אבל לא שבאמת לאמיתו הנה היא מאד, רק שמחסד ה' אלינו אינו מבקש כ"א לפי כחינו וכמארז"ל במד"ר כשהוא מבקש אינו מבקש אלא תקיאלפי כחן²⁸⁶, אבל בחי' מאד העליון הוא בלי גבול ממש, שהוא באמת לאמיתו בלי גבול ותכלית, וזהו בחי' אוא"ס שיאיר לע"ל שהוא בל"ג ממש, והמצות הם כלים רחבים לקבל בחי' מאד העליון שהוא בל"ג ממש, אמנם עדיין צ"ל האיך המצות שהם ירדו להתלבש בכלים מוגבלים להיות כך ולא כך שהוא מוגבל בערך עשייה הגשמיות שלנו כו' יהיו כלים לקבל בחי' מאד העליון שהם רחוקים יותר משני קצוות ששניהם מוגבלים, והגבול אינם מניחם להתקרב מפני שזה מזרח וזה מערב, אבל גבול ובלי גבול הוא אינו בערך כלל²⁸⁷ וכלל, והאיך יתאחדו כא' מה שאינו בערך כלל, ואם ביכולתם להתאחד יפלא למה ה"צ להיות הצמצום הלא הי' יכול להיות מבלתי בע"ג בחי' הגבול גם בלא הצמצום ומק"פ²⁸⁸ כו'.

אך הענין הוא דשרש ענין מה שירדו המצות להתלבש בגבול ומדה זהו כמו שכל מברר בהכרח שירד במקום המתברר כו', שאל"כ א"א לו לברר ומוכרח הוא להתלבש בלבושי המתברר²⁸⁹, וז"ע ירידת הנשמה ממקום כבודה לבוא בגוף הגס והשפל ונבזה²⁹⁰ ובחומר גסות הנה"ב בכדי שיוכל לבררם כו', ועד"ז נתלבשו המצות בדברים הגשמי' המקבלים חיותם מנוגה והם מוגבלי' מאד, וגשמיים, רק ששרש שרשם הוא ממה שנפל מעולם התהו שקדם לתיקון במעלה שהיו אורות מרובים²⁹¹, ולא הריבוי לבד אלא שהי' בא"א ממש וכנ"ל²⁹², וע"י שעושים מזה מצוה שנעשה כלי לרצון העליון שעם היות הרצון הוא <19>

שמוגבל להיות רצון פרטי עכ"ז הנה עי"ז נעשה נח"ר לבעל הרצון כמארז"ל נח"ר לפני שאמרתי ונעשה רצוני²⁹³, ונמצא כי גם כמו שהם למטה הרי יש בהם מבעל הרצון שהוא מושלל לגמרי מערך בחי' ההגבלה, וכמו שהיו התומ"צ קודם בריאת העולם אלפי' שנה שבידיעת עצמותו יודע את התורה שנת"ל שמושלל מגדר הגבלה, ולכן בגמר הבירורים דתהו יזכך העולם עד שהמצות שלנו דעכשיו ודימוהמ"ש שיהי' כמצות רצונך כמ"ש ושם נעשה לפניך כמצות רצונך²⁹⁴ יהיו כלים רחבים לקבל בחי' מאד העליון דהיינו בחי' אורות דתהו שהם בחי' מאד לגבי בחי' כלים דתיקון שהם מוגבלים לקבל בחי'^* תקיבאורות מועטי' דתיקון כו', א"כ לפ"ז צ"ל שזהו מאד דתיקון לבד, אמנם באמת אינו כן שבחי' מאד העליון כולל גם בחי' מאד בערך התהו ג"כ, דהנה ע"י בחי' בירור התהו יתגלה בחי' הארת אוא"ס שלמעלה מתהו ותיקון ששניהם הם עולמות, וע"ד בחי' עקודים שעקוד בכלי אחד²⁹⁵ שלמעלה מנקודי' וברודים שהם תהו ותיקון²⁹⁶ כו', וז"ע מה שנמשלו המצות בנר כמ"ש כי נר מצוה, והיינו כי הנר בו נאחז האור להאיר, עד שהנר הוא אור, ולועזים אותו בל"א²⁹⁷ ליכט ע"ש האור כי כל מהותה הוא האור כו', והנה האור עם היות שהוא עצמו מוגבל נברא ומחודש כמו המים וכל שארי נבראים, עכ"ז אנו רואים שבכל הדברים כשנוטלים מהם הם מתמעטים כמו המים כשישתו מהם עם רב יתמעטו הרבה, וכן בכל הדברים כשמשתמשי' מהם מתמעטים, משא"כ האור כשידלקו עד"מ אלף אלפי' נרות מנר א' לא תתמעט מזה כלום וא"כ עם היות שעצם האור הוא נברא מוגבל עכ"ז נראה בו גם כח הא"ס במה שאינו נחסר מאומה מריבוי הדלקת נרות שמדליקים ממנו כו', ולכן נמשל הקב"ה באש כמ"ש כי ה' אלקיך אש אוכלה הוא²⁹⁸ להיות כי באש נראה גם כח הא"ס, גם אנו רואים באש שמצד עצמו אין לו כליון כלל והוא מצ"ע הי' דולק זמן בלתי מוגבל רק כשכלה השמן או החלב והפתילה מסתלק האור שזהו מצד שאין לו במה לאחוז, ולא שעצם האור כלה שהרי כשמוסיפים שמן דולק עוד, כי האור מצ"ע אינו מקבל שינויים כלל וכלל ומצ"ע הנה הוא שוה ממש בעת שמדליקי' ובעת שמכבין ואינו מתיישן כלל, שכ"ז מורה על בחי' לא שניתי כו' ולכן נמשל בו הקב"ה, משא"כ המים מצ"ע פועל בהם חום האויר שהוא הולך וחסר עד אשר יתייבש לגמרי גם כשיעמוד בכלי אשר אינו בולע מים כו', ומטעם זה עצמו נמשלו המצות בנר להיות כי יש בכח בחי' המצות לקבל בחי' מאד העליון שהוא בל"ג באמת לאמיתו כו', ועם היות שירדה להיות רצון פרטי דמצוה זו עד"מ, מ"מ ה"ה מעורר בעל הרצון, וגם כי ע"י בירור דתהו עי"ז נמשך <20>

מאוא"ס שלמעלה מתהו ותיקון הבלתי מוגבל כו', וה"ז כמו הנשמה שהיא הנה"א שהיא נק' ג"כ נר כמ"ש נר ה' נשמת אדם וכנ"ל²⁹⁹, וירדה ממקום כבודה בשביל בירור נה"ב ע"י מעהמ"צ בכדי לבוא לאשתאבא בגופא דמלכא בחי' איהו המתייחד עם חיוהי כו' וכנ"ל³⁰⁰.

קיצור. האיך ע"י ירידת הנשמה תבוא לאשתאבא כו' הלא המצות הם מוגבלי', אך לכל תכלה ראיתי קץ, אבל רחבה מצותך לקבל בחי' מאד העליון שהיא בל"ג ממש, ולכן נמשלה לנר הוא האור שאינו נכלה כלל כו'.

תקיגבשולי היריעה נרשמו ראשי פרקים מדרושי מוצאי ר"ה וש"ש שנדפסו לקמן (ובהמשך הנדפס ליתא):

ר"ה תשו' ע"ד בידך אפקיד רוחי^א, שהשבת הפקדון צ"ל נקי, וז"ע הוידוי בק"ש שעה"מ, כן החזרת חיות שנה העברה צ"ל נקי וז"ע תשובה להשיב חיות שנה העברה, בתשו"ש שעי"ז יומשך חיות חדש, כמו בכ"י שנעשה ברי' חדשה^ב, וז"ע ברכות השחר, ובכלליות הוסיפו ט' ברכות^ג, ולכאו' הצ"ל זכרונות^ד, אלא שע"י המלוכה בא הזכרון^ה, ובמה בשופר צעקה^ו פנימיות, אדם ובהמה כבהמה דוקא רק שזהו למעלה מן הטו"ד ערום בדעת^ז, שכנתי ערמה^ח, ערום ביראה^ט, ימים נוראים מקור היראה^י כענין ערום כו' שח"ס מקור ח"ע.