[אלא עלמא אמאי קאים] ועד"ז יובן ג"כ בנ"ח
רמח[אלא עלמא אמאי קאים] ועד"ז יובן ג"כ בנ"ח
פ' מו"מ
(נט) ועד"ז יובן1666 גם1667 בנר חנוכה שהיא ג"כ מצוה דרבנן1668 ועיקר עניינה הוא להאיר את החשך הגס דוקא כנודע, ולכן מצותה משתשקע החמה1669 ועד שתכלה רגל מן השוק, דכליא רגלי דתרמודאי1670, והיינו כי בעוד החמה זורחת, ובעבודה השמש נמשל ש' הוי' בה1671 דהיינו בהיות ישראל על עמדם שהי' מאיר בהם אור הוי' וקדושתו לא תקנו חז"ל נ"ח, כ"א כשטמאו כל השמנים שבהיכל1672, שמן הוא אשר בו וע"י מאיר אור החכ' דכתי' הוי' בחכ', וענין מה שטמאו את השמנים היינו שתמורת קדושת אור החכ' שהוי' בחכ' היו עוסקי' בשארי רמטחכמות1673 שזה גרוע יותר מדב"ט, שהם מלבישי' ומטמאין רק המדות לבד, אבל חכמות הנ"ל מטמאין המוח, אא"כ עושה אותם קרדום לחתוך בהם היינו שיוכל להתפרנס מהם שיוכל לעבוד את ה' או שיודע להשתמש בהם לעבודת ה' ולתורתו כמו שעשו הרמב"ם והרמב"ן ז"ל כמ"ש בסש"ב ספ"ח1674, אמנם בימי חשמונאי כשטמאו כל השמנים פי' שהפכו לעסוק במקום חכ' התורה בחכמות הנ"ל כו', וז"ע משתשקע החמה דשמש הוי' שבחכ' כו', וכן מצוה להניחה על פתח הבית מבחוץ1675 דהיינו לרה"ר בחי' טורא דפרודא וכנ"ל ההפרש בין רה"י לרה"ר, וגם מזוזה מימין ונ"ח משמאל1676 ג"כ לכוונה זו בכדי לתקן קו השמאל, כנודע שמבחי' קו השמאל נמשך יותר יניקה לחיצוני'1677 כו', לכן תקנו נ"ח בשמאל, להאיר את החשך בחי' טורי דפרודא, כי עיקר הדבר הוא להיות החשך מאיר, והיינו בחי' אתהפכא מחשוכא לנהורא.
וביאור הענין יובן בהקדם מארז"ל בסוטה דמ"ט א' ואלא עלמא אמאי קאים כו' ועל איש"ר דאגדתא1678, וצ"ל מה"ע שאלתו על מה קאים עלמא הלא כתי' לעולם ה' דברך נצב בשמים וכדפרישית לעיל בשם המדרשים והבעש"ט ז"ל שדבר ה' עומד תמיד בשמים להחיותו, ואלמלא נסתלק כרגע הי' אין ואפס, וכ"ה בכל הנבראים וכמ"ש <85>
ובטובו מחדש בכי"ת מע"ב1679, שתמיד בכל עת ובכל רגע נמשך חיות חדש לחדש הישינות מאין ליש, וכדכתי' ואתה מחיה את כולם, וא"ת מחי' אלא מהוה1680 שמהוה את כולם מאין ליש בכל רגע כנ"ל, וא"כ לכאו' אין מקום כלל לשאול עלמא על מה קאים, הנה הוא קאים על דבר ה' המחייהו ומהוהו מאין ואפס המוחלט ליש ודבר כו', אך הענין הוא דכתי' עשרה עשרה הכף1681 ודרשו רז"ל שהם עשה"ד וע"מ1682 שבזכות עשה"ד מתקיימי' ע"מ היינו כל מה רנשנברא בע"מ, וכן ארז"ל אלה תולדות השמים והארץ1683 אלה בזכות מי הם עומדי' ובזכות מי הם קיימים בזכות ואלה שמות בנ"י1684, ואלה בזכות מי כו' בזכות אלה העדות והחוקים והמשפטים1685, וכמארז"ל תנאי התנה הקב"ה1686 עם מע"ב אם יקיימו ישראל תורתי מוטב וא"ל יחזיר את העולם לתהו, וכדכתי' אנכי עשיתי ארץ1687 ואדם עליה בראתי, בראתי בגימ' תרי"ג1688, שכל המכוון מה שנשפל מבחי' אנכי מי שאנכי1689 לעשות הארץ וכל אשר בה הוא בשביל האדם שברא עליה וכמארז"ל כל העולם לא נברא אלא לצוות לזה1690, ומכוון האדם הוא1691 בשביל קיום התרי"ג מצות1692 שז"ע בראתי בגימ' תרי"ג, מפני שנתאוה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים1693, וזהו ע"י קיום תרי"ג מצות כו'.
רנאקיצור. נ"ח תקנו כשטמאו כל השמנים בחי' חכ' חיצוני', וברה"ר משמאל כדי לתקן קו השמאל, ויובן בהקדם מארז"ל עלמא על מאי קאים, ולכאו' הלא דברך נצב בשמים, אלא אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי1694 כו'.
(סמ"ך) והענין הוא דכתי' כי נר מצוה ותורה אור1695, שנמשלה התורה לאור שמאירה למטה והוא בחי' המשכה להאיר את החשך, והמצות לנר שהו"ע העלאה1696 בכלל, והגם שיש מצות שהם בבחי' המשכה1697 עכ"ז כלליות ענינם הם בחי' העלאה, וה"ז כמשל הנר שהלהב שלה עולה מלמטלמ"ע כו', וכ"ה ענין המצות הם בירורים לברר מה שנפל בשה"כ בעשי' הגשמי' ונשפלו למטה כ"כ בדומם וצומח, כמו אבני החשן ואפוד, וד' מינים שבלולב בצמחי' הגשמי', וחלה ותרומות ומעשרות ולקט שכחה ופיאה וכמוהם רבות בצומח הגשמי שמקבלים חיותם מק"נ וכשנוטל אותם איש הישראלי לשם מצוה מתעלה בעילוי אחר עילוי עד שנעשית כלי לגילוי רצה"ע שאמרתי ונעשה רצוני, ופועל נח"ר לו ית' כמארז"ל נח"ר לפני שאמרתי ונעשה רצוני1698, ולזאת כלליות כל המצות הם בחי' העלאה מלמטלמ"ע להעלות הניצוצי' שנפלו בשבה"כ לשרש שרשם הרצה"ע, שעלה ברצונו בנין התהו ע"מ לשבור וסתירת התהו ע"מ לבנות1699 בחי' עולם התיקון בכדי שיהי' עבודה הוא בחי' בירור הבירורים דתהו הנ"ל שנפלו, ועי"ז נעשה נח"ר לפני היינו בחי' אוא"ס שלמעלה מתהו ותיקון, ולכן ע"י בחי' ההעלאה דנר מצוה נמשך גילוי <86>
בחי' תורה אור שיומשך האור עד למטה, שהרי אינו דומה מאור אדם בעל תורה וכמ"ש הרמב"ם ז"ל שמהילוך אדם1700 ותנועותיו יכולים להכיר פנימיותו שזהו מפני שהארת אור תורתו ועבודתו מארת עד למטה בגוף האדם כו' וכמ"ש חכמת אדם תאיר פניו1701, וכ"ז הוא ע"י העלאת בחי' נר מצוה והיינו מפני שהמצות שרשם במל' בחי' מצות המלך1703 המצוה לעבדו כן תעשה כו' ושרש שרשם הוא בבחי' רנבהכתר1702 כמ"ש במ"א, וע' במק"מ פ' לך לך ששרש המל' מרדל"א1704, ולכן ע"י עשיית המצות שנתלבשו בדברים גשמי' ושרש שרשם הגבה מאד נעלה מעלי' הניצוצי' לתהו, ולעשות נח"ר ליוצר כל שלמעלה מתהו ותיקון ועי"ז נמשך בחי' תורה אור להאיר על למטה באדם העוסק בתורה כו' כנ"ל, וכמ"ש במ"א שבחי' טל תורה מחיה בגוף1705, וי"ל שזהו כוונת מארז"ל סוף כתובות אור תורה מחייהו1706 ובילקוט הגירסא טל תורה מחייהו1707 וכ"ה בסש"ב פל"ו, שפי' מחייהו היינו בגוף גם בעוה"ז בהיותו חי ע"פ האדמה.
אמנם הנס דחנוכה הי' שרצו להשכיחם תורתיך ולהעבירם מחוקי רצונך1708, פי' איך ישכיחום תורתיך שלא יאיר אור התורה זהו ע"י שרצו להעבירם מחוקי רצונך שהם מעשה המצות כו', וממילא כשלא יהי' ההעלאה ע"י מעהמ"צ לא יומשך בחי' תורה אור להאיר שעי"ז ישכיחום תורתיך, ותמורת חכ' התורה טמאו כל השמנים כנ"ל, ולזאת כאשר גברו חשמונאי ובניו, תקנו להדליק נרות1709 ושמן זית מצוה מן המובחר1710 שמובן שענין האור והשמן זהו עצמו ענין בחי' המשכת תורה אור, אלא שי"ל שזהו עוד יותר עד שיוכל להאיר גם אור הגס1711, דבתו' נא' והיו הדברים האלה שבד"ת1711 הכתוב מדבר, בשבתך בביתך ובלכתך בדרך1712 בשוה שלא חילק בענין לימוד התו', וכן במצות ק"ש שבה יוצאין גם לימוד התורה1713 אלא שאין מורין כן1714 כנודע, לא נא' דוקא בלכתך בדרך, כ"א בשוה כמו בישיבת הבית, רנגועם היות שע"י המשכת אור התורה מאיר חלקו בעולם עכ"ז אינו דוקא שילמוד ברה"ר, משא"כ נ"ח מצותה להניח ע"פ הבית מבחוץ להורות שההמשכה היא ברה"ר במקום הפירוד כו', וכל מה שנמשך למטה ביותר זהו בהכרח שיומשך מבחי' היותר גבוה1715 בשרשו, ולכן ביצ"מ אני ולא מלאך1716 כו', אשר מזה יובן מעלת מצות דרבנן ששרשם גבוהים מאד נעלה ממצותי' של תורה, וגם מבחי' מצות לימוד התורה, והמשכת האור שע"י התורה כנ"ל כו', וכל עיקר כוונתה הוא להאיר החשך הגס, וכמ"ש מזה בת"א סד"ה מזוזה מימין1717, ועכ"ז הם בבחי' קום ועשה כמו מ"ע שהם המשכת האור, וכן נ"ח המשכת השמן והאור להאיר החשך הגס כו', ולכן עריבים כו' כי בינה יתירה ניתנה כו'.
קיצור. נ"ח הוא המשכות האור להאיר חשך הגס, כי נר מצוה ותו"א, שהמשכת אור התורה נמשך ע"י העלאת המצות, וכשרצו להשכיחם תורתיך ע"י שיעברו על <87>
מצות רצונך כו', תיקנו נ"ח שיהי' נמשך האור גם במקום חשך הגס כו' ושרשן גבוה יותר וזהו בינה יתירה כו'.
(סא) וזהו 1718 שארז"ל ואלא עלמא על מאי קאים כו' ואיש"ר דאגדתא בשלהי סוטה, פי' שמי' רבא הוא בחי' שמו הגדול1719, והיינו שש' הוי' הוא בחכ' כמ"ש הוי' בחכ', וכן גם בתפארת הוא ג"כ ש' הוי' וכנ"ל בענין המשל ופחד כו', וזהו בחי' הוי' עצמו, ושם של הוי' היינו בחי' מל'1720 שהוא בחי' השם של בחי' הוי' דת"ת, וזהו בחי' ש' הוי' סתם, אבל בחי' שמו הגדול הוא בכתר1721, ופעם מפרשי' שהוא בבינה1722 וענינם א' שזהו לפי שהתגלות עתיק הוא בבינה, שנמצא זהו הכל ע"ש בחי' הכתר כו', והוא בחי' מל' דא"ק, ולכן תיקנו לומר מברך לעלם ל' יחיד1723 להיות כי בבחי' א"ק אין חילוק רשות כנ"ל1724 שהכל שלו ורגלי א"ק מסתיים בעשיי' כנ"ל באריכות, ובשעה שישראל עונים יש"ר מברך הקב"ה מנענע בראשו1725 פי' הקדוש ב"ה הוא בחי' קדוש וברוך, והיינו פי' אוא"ס שהוא רנדקדוש ומובדל הנה הוא ברוך ונמשך ע"י שמזכירים בחי' שמו הגדול בחי' א"ק שהוא אדם דבריאה מח' הקדומה כנ"ל באריכות נמשך מבחי' אוא"ס שקדוש ומובדל גם מבחי' זו דא"ק שהוא בחי' אדם דבריאה, ואוא"ס הוא לאו מכל אלין מדות איהו כלל לכן הוא קדוש ומובדל, ועכ"ז נת' לעיל בפי' מח' הקדומה שנק' עש"ז בשם א"ק שבעל מחשבה זו הוא קדמון לכל הקדומים, לכן ע"י שמזכירים ואומרים ישר"מ ע"י נמשך שבחי' קדוש זה שמובדל מתברך ומנענע בראשו, פי' בראש ומדרגות בחי' א"ק ונמשך לעלם ולעלמי עלמיא דהיינו בי"ע1726 וכנ"ל שרגלי א"ק מסתיימי' בעשי' כו'.
ואמנם ענין אמרם ז"ל איש"ר דאגדתא דוקא, פי' רש"י1727 לפי שיש בו תורה וקדושת השם, והיינו שאחר הדרשה שדורשין שהוא ד"ת כשאומר אח"כ איש"ר זהו קדושת השם, אמנם יש עוד מעלות בענין זה והוא מה שאיש"ר עונין הצבור אחר שמיעת הדרשה בצבור שז"ע בחי' לימוד התורה דרבים שאינו דומה א' העוסק בתורה לשנים ושלשה, ורבים העוסקי' בתורה הוא באופן היותר נעלה וכמארז"ל במשנה בפ"ג דאבות מ"ו עשרה שיושבין ועוסקי' בתורה שכינה שרוי' כו', ומנין אפי' חמשה כו' ומנין אפי' אחד כו', שמובן מעלת לימוד הצבור נגד היחיד כו', וזהו גם בלימוד הנגלה שבתורה כו', אמנם בלימוד דברי אגדה יש עוד מעלה יתירה יותר, דהנה ארז"ל ביומא דע"ה ע"פ והמן כזרע גד הוא כאגדה שמושכת לבו של אדם והיינו שפועלת בעבודה ענין בחי' משכני להיות אחריך נרוצה לשון רבים1728 היצ"ט והיצה"ר דגם היצה"ר יחפוץ בדביקות אלקים כמשנ"ת מזה במ"א באריכות. ובספרי אמרו על אגדה1729 שמתוך כך אתה מכיר את מי שאמר והי' העולם, והיינו שפועל הכרה בבחי' ההתבוננו' <88>
דכתי' שאו מרום עיניכם1730 וראו מי ברא אלה, איך שמוציא במספר צבאם ואיש לא נעדר ותמיד נמשך מבחי' מי שאינו מושג עד ששואלין מי הוא1731, להיות בחי' אלה שהוא לשון גילוי כמו אלה תולדות השמים והארץ1732 שנראה ונגלה לעין כל כו', ונמצא זהו כלליות ההמשכה שנמשך להוות ולהחיות כלליות ההשתלשלו' דבי"ע, וגם בחי' המשכת רוחניות נכלל ג"כ בבחי' מי רנהברא אלה דלשון ברא אלה היינו מה שנתגלה בחי' זו הן ברוחניות והן בגשמיות, ובפרט לפי משנת"ל שבחי' א"ק נק' אדם דבריאה הנה זה כולל1733 הכל מריש ההשתלשלות ועד סופה, ונמצא כי בדברי אגדה יש כלליות בחי' ההעלאה וכלליות בחי' ההמשכה, ולכן קדיש דרבנן שתקנו לומר אחר לימוד דברי הגדה יש בו קדושת השם, דהנה בזהר פי' ע"פ האספו ואגידה לכם1735 שתי' ואגידה רומז למילי דחכמתא1734, והיינו ראשית ההמשכה שזהו בחכ' כו', והנה בתי' ואגידה מרומז כללות ההמשכה, דהנה ארז"ל בשבת פ' הבונה, ג"ד גמול דלים1736 והיינו ההשפעה שנמשך מהגימל לד', והוא היו"ד שבסופו1737 כמ"ש במ"א, ולזה רומז היו"ד שבתיבת ואגידה שהוא ההמשכה מהגימל לד', וכשנמשך ההשפעה בדלת אז נעשה מד' ה', ושרש ההמשכה נמשך מבחי' א' הוא בחי' אנכי מי שאנכי, והוא"ו רומז על בחי' הקו וחוט1738 מאוא"ס ב"ה, שנמצא בתיבת ואגידה מרומז כלליות בחי' המשכת הקו איך שנמשך משרשו ומקורו בה' דבהבראם בה' בראם1739 מקור דבי"ע, ובזהר נק' הק"ו בלשון חוטא יקירא קדישא1740, ונודע כי המשכת הקו הוא מבחי' מל' דא"ס1741 שנק' שמו17421743, א"כ אמירת איש"ר בחי' שמו הגדול כנ"ל אחר לימוד הגדה בחי' המשכת הק"ו נק' קדושת השם כו', ועפ"ז יובן דקדוק בדברי רש"י שפי' על קדושה דסדרא קדושת השם ועל יש"ר דאגדתא קידוש השם ל' יחיד שקאי על הק"ו כמו שמאיר בא"ק שהוא יחיד שהכל שלו כנ"ל, ולכן עליו קאים עלמא, והיינו שהגם כי ובטובו מחדש בכי"ת, ודברך נצב בשמים לעולם וכן בכל הנבראים עכ"ז הלא משחרב בהמ"ק בכ"י קללתו מרובה מחבירו1744, ואלא על מאי קאים עלמא שישאר תקומה שיוכלו לישאר תקומה בארץ זהו על בחי' איש"ר דאגדתא שעי"ז רנונמשך כלליות המשכת הק"ו כו', ולכן מנענע בראשו בחי' ראשית חכ' שהתלבשות אוא"ס הוא בחכ' ומשם נמשך עד בי"ע ועוה"ז השפל, וזהו ע"י לימוד דרבים כמ"ש הן אל כביר לא ימאס1745 ואינו מתעכב כו' דוקא, משא"כ היחיד כו', כי הרבים יש להם כח יותר נעלה כו', וזהו ואלא אמאי קאים עלמא משחרב בהמ"ק כו' על איש"ר דאגדתא, והיינו שכמו בשעה שטמאו כל השמנים, עכ"ז המשיכו חכמים להאיר גם אור הגס* כנ"ל, מפני שדרבנן יש לו מעלה יתירה שזמד"ר משלימי' לתר"ך כו' כן משחרב בהמ"ק ונהר יחרב בב"ר ויבש בב"ש1746 כו' עכ"ז קאים עלמא על איש"ר דאגדתא כו'.
<89>
קיצור. שמו הגדול כתר מל' דא"ק, ואגדתא רומז על המשכת הק"ו שנק' חוטא יקירא קדישא ולכן כשמזכירים שמו הגדול נמשך שע"י לימוד ההגדה יהי' גם קדושת השם שיומשך עד למטה, וזהו דוקא כח הרבים כו', וקידוש השם כו'.
הערות
עמוד רמח
- 1666. ועד"ז יובן גם בנר חנוכה : מכאן מתחיל מאמר הי"ט מהמשך מצה זו (הכולל פרקים נט-סא). מאמר זה נזכר בלקו"ש חנוכה כרך ה בהערות ע' 223 ואילך. שמות כרך ו ע' 23 בהערה. הנחת כ"ק אדמו"ר מהורש"ב מדרוש זה נדפסה לקמן (בחלק הנחותיו) ושם הפתיחא: ואלא עלמא אמאי קאים.
- 1667. גם : בהמשך הנדפס: ג"כ.
- 1668. בנר חנוכה. . מצוה דרבנן : ראה שבת כא, ב. כג, א. וראה גם לעיל הערה 526.
- 1669. מצותה משתשקע החמה : שבת כא, ב.
- 1670. דכליא רגלי דתרמודאי : שבת שם [ושם ובהמשך הנדפס: ריגלא].
- 1671. השמש נמשל שם הוי' בה : ראה זהר בראשית כ, א. לעיל הערה 1166. סה"מ תרל"ח ע' צו.
- 1672. כשטמאו כל השמנים שבהיכל : שבת שם.
- . ויש להוסיף הנחה זו לרשימת מאמרי דא"ח של כ"ק אדמו"ר מהר"ש ש. ז.
עמוד רמט
- 1673. השמנים. . בשארי חכמות : ראה גם לעיל המשך זאת חנוכת המזבח פ"ט ובהערה 158.
- 1674. בסש"ב ספ"ח : ראה גם מ"מ הגהות והע"ק שם.
- 1675. על פתח הבית מבחוץ : שבת שם.
- 1676. מזוזה מימין ונ"ח משמאל : שבת כב, א [ושם: נר חנוכה משמאל ומזוזה מימין(א)]. ראה גם תו"א מקץ מב, ג ואילך. א) וכ"ה בתו"א מקץ מב, ד. מג, ד. ראה גם סה"מ תרנ"ט ע' רטז ואילך. הלשון שבפנים הובא בכ"מ בדא"ח — ראה תו"א שם מא, ד. ועוד. והוא ע"פ ר"ח רי"ף ורא"ש שם. שאילתות וישלח שאילתא כו. רמב"ם הל' חנוכה פ"ד, ה"ז. טושו"ע שם סתרע"א, ס"ז. ובדק"ס (לשבת שם) וכן הסדר בכל הראשונים.
- 1677. קו השמאל. . לחיצוני' : ראה סה"מ תר"ן ע' שצ.
- 1678. בסוטה. . איש"ר דאגדתא : בשינוי לשון קל.
- 1679. וכמ"ש [ וכמו שאומרים] ובטובו מחדש בכי"ת מע"ב : ברכת יוצר. ראה גם לעיל מאמר ד"ה להבין ענין ר"ח ובהערה 43.
- 1680. וא"ת מחי' אלא מהוה : ראה שער היחוה"א פ"ב ובמ"מ, הגהות והע"ק שם. הערה בסה"מ תש"ד ע' 20.
- 1681. עשרה עשרה הכף : נשא ז, פו.
- 1682. עשה"ד וע"מ : ראה זהר יתרו צג, ב. ויקרא יא, ב. לקו"ת חוקת נז, סע"ג ואילך בשם המגיד. מאמרי אדה"א דברים ח"א ע' רפ. וש"נ. תו"ח וארא ח"א פא, ג ובהערה 636. סה"מ תרל"ח ע' ע. וש"נ. סה"מ מלוקט ד' ע' פ ואילך.
עמוד רנ
- 1683. אלה תולדות השמים והארץ : בראשית ב, ד. ראה שמו"ר פמ"ח , [ב].
- 1684. ואלה שמות בנ"י : שמות א, א.
- 1685. אלה העדות והחוקים והמשפטים : ואתחנן ד, מה.
- 1686. תנאי התנה הקב"ה : כ"ה בכ"מ ומהם: מאמרי אדה"א בראשית ע' קמ. וש"נ. תו"ח שם ב, ד הערה 37. לקמן ח"ב (בחלק המאמרים) המשך יונתי פ"ח. סה"מ מלוקט ד' ע' שכו — ראה שבת פח, א. לקמן ח"ב (בחלק ההנחות) הנחה ד"ה יפה שעה הא' על יד הערה 26 במד"ר.
- 1687. אנכי עשיתי ארץ : ישעי' מה, יב.
- 1688. בראתי בגימ' תרי"ג : ראה רמ"ז לזהר ויגש רה, ב (קז, ב בדפי הספר). קונט' תורת החסידות בתוך תורת הה"מ. לקמן (בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) בהנחה כאן על יד הערה 22. לקמן ח"ב (בחלק המאמרים) המשך יונתי פ"ח . פט"ז. (בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) הנחה ד"ה כנשר יעיר קנו על יד הערה 86. (בחלק ההנחות) הנחה ד"ה שובה ישראל (הא' על יד הערה 60. והב' על יד הערה 59). ד"ה כנשר יעיר קנו על יד הערה 105. סה"מ תרכ"ט ע' רלד. וככה תרל"ז פס"ג. תרל"ח ע' תנד. וש"נ. תרע"ח ע' שלו. תרפ"ו ע' שכב. מאמר ד"ה א"ר אמי אלמלא מעמדות תרפ"ט ע' ה.
- 1689. אנכי מי שאנכי : ראה תניא מהדו"ק ספמ"ט. לקו"ת להאריז"ל תולדות כז, יט בשם הזהר. אבן עזרא תולדות שם. מאמרי אדה"ז תקס"ב ח"א ע' יד. פרשיות התורה ח"א ע' רט ובהנסמן במ"מ לשם.
- 1690. כל העולם. . לצוות לזה : ראה ברכות ו, ב.
- 1691. ומכוון האדם : בהמשך הנדפס: והמכוון לאדם.
- 1692. התרי"ג מצות : ראה מכות כג, סע"ב. כללי המצות לר"י גיקטיליא מערכת שש מאות [צפת תשנ"ב ע' 208]. לקו"ש יתרו כרך כו ס"ע 424 ואילך. אג"ק שלו ח"ג ע' רג.
- 1693. שנתאוה הקב"ה. . דירה בתחתונים : ראה תניא רפל"ו (ובהנסמן בליקוט פירושים לשם). ביאוה"ז תזריע עב, ג. תו"ח בא ח"א קמז, סע"ב ואילך. וש"נ. פקודי ח"ב תנב, ג. סה"מ תרל"ח ע' לט ואילך בהערות. לקמן פס"ב (רד"ה ושרש). לקמן ח"ב (בחלק המאמרים) המשך יונתי פט"ז (ובשתי ההנחות שם. ובשתי ההנחות ד"ה יפה שעה אחת הב'). מאמרי אדמו"ר מהר"ש דרושי חתונה ע' מג. וש"נ. ד"ה בסוכות תשבו תרצ"א.
- ב. באוה"ת שמות ס"ע ב הובא : רבות בראשית פי"ב ע"פ אלה תולדות השמים והארץ* בזכות מי נבראו בזכות אלה שמות בנ"י וברבות ויקהל פמ"ח. . ואלה בזכות מי הם עומדים בזכות אלה העדות והחוקים והמשפטים. ואתחנן ע' קפא** ושם מציין לרבות ר"פ ויקהל ומעתיק לשונו.
- ג. הובא גם באוה"ת ישעי' כרך ב' ס"ע תשצח. (יהל אור) תהלים ע' רפג***. בסה"מ תרל"ג ח"א ע' רטו. תרכ"ז ע' רנד. תרכ"ט ע' רלד. וש"נ. ע' רעז. סה"מ מלוקט ד' ע' רצו.
- ד. קונ' מז ע' 11. נדפס גם באגרות קודש אדמו"ר מהוריי"צ ח"ד ע' שכא. סה"ש תרח"ץ ע' 255. הוספות לאו"ת סי"ז. ”היום יום" כב חשון.
- ה. ובשתי ההנחות שם. ראה גם המשך תער"ב ח"ב ע' א'מ וכמארז"ל במד"ר ע"פ אלה תולדות השוה"א. נדפס גם בס' החקירה ע' נד. ושם: במד"ר ויקהל פמ"ו.
עמוד רנא
- 1694. אם לא בריתי. . שמתי : ירמי' לג, כה. כ"ז לא הובא בפנים.
- 1695. כי נר מצוה ותורה אור : משלי ו, כג.
- 1696. התורה. . בחי' המשכה. . והמצות. . העלאה : ראה גם תו"א מקץ לח, ג. מב, א ואילך. מג, א ואילך.
- 1697. שיש מצות שהם בבחי' המשכה : ראה גם תו"א יתרו עא, ב. לעיל מאמר ד"ה סמכוני באשישות פיסקא אך להבין כפל. ובהנחת כ"ק אדמו"ר מהורש"ב שם (נדפסה לקמן בחלק הנחותיו) ד"ה אך צ"ל מה. לקמן ח"ב (בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) הנחה ד"ה יונתי בחגוי הסלע על יד הערה 120.
- 1698. נח"ר. . ונעשה רצוני : ספרי שלח טו, ז. י. ראה לקו"ש ויקרא כרך לב ע' 1. וש"נ.
- 1699. בנין התהו ע"מ לשבור וסתירת התהו ע"מ לבנות : בסה"מ מלוקט ה' ע' קנו מציין מאמרי אדה"ז תקס"ג ח"ב ע' תשכח. מאמרי אדה"א דברים ח"ב ס"עו תקפב ואילך. ראה גם המשך מים רבים תרל"ו ס"ע ט ואילך.
- 1700. וכמ"ש הרמב"ם ז"ל שמהילוך אדם : הל' דיעות רפ"ה.
- 1701. חכמת אדם תאיר פניו : קהלת ח, א.
- 1703. מצות המלך : ראה אסתר ג, ג. מאמרי אדה"א שמות ח"א ע' יא. וש"נ. נ"ך ע' רלה. ש"א ע' נו.
עמוד רנב
- 1702. שהמצות שרשם במל'. . בבחי' הכתר : ראה לקו"ת במדבר יז, א (ובהנסמן בריש המאמר שם). סה"מ תרל"ה ח"ב ע' שכב. וש"נ.
- 1704. וע' במק"מ פ' לך לך ששרש המל' מרדל"א : כ"ה גם בבוך זה 2208. וראה גם לעיל המשך זאת חנוכת המזבח על יד הערה 64. בסה"מ תרל"ב ח"ב ע' שצא: כמ"ש במק"מ ר"פ צו דך"ו ע"ב בשם ערוגת הבושם ע"פ הנ"ל ששרש הנפש הוא מרדל"א. ועד"ז שם ע' שצט. שם ע' תט: בס' עה"ב בשם האריז"ל בענין לא ידעתי נפשי שנפש המל' הוא מרדל"א. תרל"ו ח"ב ע' שו כותב: וכמ"ש המק"מ באיזהו מקום בש' נ"ב שהוא מהרח"ו ששורש המל' מרדל"א. בהמשך וככה תרל"ז פי"ד: איתא בספרים. בלקו"ת חוקת נח, ב סוס"ב מציין: ”וכ"מ בע"ח שער א"א פ"ב". ובאוה"ת בלק ע' א'נא: ”כמ"ש בע"ח שער א"א פ"ב".
- 1705. טל תורה מחי' בגוף : ראה גם אוה"ת בראשית כרך ו ע' 2100 בהחצע"ג . המשך והחרים תרל"א ע' פג. סה"מ תרל"ו ע' רמז. וככה תרל"ז פס"ח ע' קז. תרל"ח ע' קסא [ושם: אור תורה]. לקמן ח"ב (בחלק המאמרים) מאמר ד"ה עטרת תפארת שיבה בסופו.
- 1706. מארז"ל סוף כתובות אור תורה מחייהו : קיא, ב. ראה גם סה"מ תרל"ח ע' רצב בהערה.
- 1707. ובילקוט הגירסא טל תורה מחייהו : יל"ש ישעי' כו, יט (רמז תלא). ראה גם סה"מ תרל"ח שם בהערה.
- 1708. להשכיחם תורתיך. . רצונך : נוסח (ועל הנסים) בימי מתתיהו.
- 1709. תקנו להדליק נרות : ראה שבת כא, ב.
- 1710. ושמן זית מצוה מן המובחר : ראה שבת כג, א ובתוד"ה מריש. רמ"א הל' חנוכה רסתרע"ג. שו"ע אדה"ז הל' שבת סרס"ד, סי"ב.
- 1711. אור הגס : ראה גם לקמן בסיום המאמר.
- 1711. והיו הדברים האלה שבד"ת : ואתחנן ו, ו. ראה לקו"ת אחרי כז, א.
- 1712. בשבתך בביתך ובלכתך בדרך : ואתחנן ו, ז.
- 1713. במצות ק"ש. . לימוד התורה : ראה מנחות צט, ב. הל' ת"ת לאדה"ז פ"ג, ה"ד.
- 1714. אלא שאין מורין כן : ראה לקמן ח"ב (בחלק המאמרים) המשך יונתי ספ"ג.
- ז. לא ידעתי נפשי — שה"ש ו, יב.
- ח. כנראה מכ"ק אדמו"ר מהר"ש.
עמוד רנג
- 1715. וכל. . למטה. . היותר גבוה : ראה גם לקמן ח"ב (בחלק המאמרים) מאמר ד"ה וכל שיח השדה פ"ב. וש"נ.
- 1716. אני ולא מלאך : (בא יב, ב) ספרי תבוא כו, ח. זהר מהנ"ע וירא קיז, א. הגש"פ.
- 1717. בת"א סד"ה מזוזה מימין : מקץ מב, ג ואילך. מג, ד.
- 1718. וזהו : ראה תו"א מקץ מג, ג ואילך.
- 1719. שמי' רבא. . שמו הגדול : ראה לקו"ת פ' ראה יח, ד.
- 1720. ושם. . מל' : ראה גם לקמן (בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) הנחה ד"ה גל נעול הערה 55.
- 1721. שמו הגדול הוא בכתר : ראה גם תו"א כאן מג, ג. שמות מט, ב. לקו"ת שלח מח, ג. חוקת סה, ג.
- 1722. שמו הגדול. . בבינה : בתו"א כאן בשם הזהר . ראה לקו"ת תבוא מב, ב.
- 1723. מברך לעלם ל' יחיד : ראה גם תו"א כאן לקו"ת שלח שם [ושם: אצילות).
- 1724. כנ"ל : פנ"ז.
- 1725. ובשעה. . הקב"ה מנענע בראשו : ברכות ג, סע"א. ראה גם לקמן (קרוב לסיום המאמר). תו"א מקץ מב, ב. (כאן) מג, סע"ג ואילך. לקו"ת שלח מח, ב. נ, א ואילך. חוקת סז, ב.
- ט. בלקו"ת שלח נ, ב כותב : ”וע' בזהר פ' משפטים (דק"ה א') ובמק"מ שם דפי' שמו הגדול הוא בינה וע' בפע"ח שער הקדישים ספ"ב".
עמוד רנד
- 1726. לעלם ולעלמי עלמיא דהיינו בי"ע : ראה גם לקו"ת חוקת סה, סע"ג.
- 1727. פי' רש"י : סוטה מט, א ד"ה אקדושה דסידרא (בשינוייים).
- 1728. משכני. . נרוצה לשון רבים : שה"ש א, ד. ראה לקו"ת ויקרא ב, סע"ד. מאמרי אדה"ז אתהלך לאזניא ע' קסט. כתובים ח"ב ע' כט. אוה"ת שה"ש ח"א ע' סד. ע' עב . ס"ע פב. כרך ג ע' תתיז ואילך . ע' תתכה. לקמן המשך יונתי פי"ב.
- 1729. ובספרי אמרו על אגדה : ראה עקב יא, כב. שו"ע אדה"ז הל' משא ומתן סקנ"ו, ס"ד. הל' ת"ת פ"ב, ה"ב. וש"נ. ראה גם סה"מ תרכ"ז ע' שפה.
- 1730. שאו מרום עיניכם : ישעי' מ, כו.
- 1731. ששואלין מי הוא : ראה גם מאמרי אדה"ז תקס"ג ח"ב ע' תרל.
- 1732. אלה תולדות השמים והארץ : בראשית ב, ד.
- י. נדפס גם בסה"מ תרכ"ו ע' ריח.
- א. נדפס גם במאמרי אדה"ז אתהלך לאזניא ע' רפא.
עמוד רנה
- 1733. כולל : בהמשך הנדפס ליתא.
- 1735. האספו ואגידה לכם : ויחי מט, א.
- 1734. בזהר פי' ע"פ האספו. . ואגידה רומז למילי דחכמתא : זח"א רלד, ב. ראה גם סה"מ תרכ"ו ע' רא . ע' רו ואילך. תרכ"ז ע' שפד. ע' תקב. תרל"ב ח"א ס"ע רלב ואילך. לקו"ש ויחי כרך י' ע' 168.
- 1736. בשבת פ' הבונה ג"ד גמול דלים : קד, א .
- 1737. ההשפעה שנמשך מהגימל לד'. . היו"ד שבסופו : ראה תו"א וארא נט, א. ביאוה"ז קז, ד. אוה"ת חנוכה ע' 668. ויחי ע' שפג. בשלח ס"ע תרו ואילך . בלק ע' תתקכד . סה"מ באתי לגני ח"א ע' צה. ע' קג ואילך.
- 1738. והוא"ו רומז על בחי' הקו וחוט : ראה גם סה"מ תרכ"ו ע' רו ואילך. תרל"ב ח"א ריש ע' רלג.
- 1739. דבהבראם בה' בראם : בראשית ב, ד. ראה מנחות כט, ב. ב"ר פי"ב, ב. פרש"י עה"פ.
- 1740. ובזהר נק' הק"ו בלשון חוטא יקירא קדישא : זהר אד"ר נשא קלד, א.
- 1741. המשכת הקו. . מל' דא"ס : ראה לקמן ח"ב (בחלק המאמרים) מאמר ד"ה סוכה שחמתה מרובה מצלתה ובהערה 95.
- 1742. מל' דא"ס שנק' שמו : ראה לקו"ת פקודי ז, רע"ד. ש"א ח, ב הערה 24. תו"ח שמות ח"א ז, א. וש"נ.
- 1743. שמו : בהמשך הנדפס ליתא. וכנשצ"ל כבפנים.
- 1744. משחרב בהמ"ק. . מחבירו : ראה סוטה מט, א.
- ב. ושם בהערה מציין : זח"ג נ, ב. זח"א רלד, ב. אלא שבסה"מ שם לא הובאו התיבות: ”ע"פ האספו".
- ג. בסה"מ תרכ"ו ע' רו תרכ"ז שם : דקי"ב א. וכנשצ"ל כבפנים ההערה.
- ד. ומציין למק"מ שם.
- ה. נדפס גם בביאוה"ז להצ"צ כרך ב ע' תתרה [ושם חסר בסופו].
עמוד רנו
- 1745. הן אל כביר לא ימאס : איוב לו, ה. ראה גם תו"א מקץ מג, רע"ד.
- 1746. ונהר יחרב בב"ר ויבש בב"ש : איוב יד, יא. ראה זהר בהקדמה ו, ב. בראשית כו, א. שמות ט, ב. לקמן פס"ד. לקו"ת במדבר יג, סע"ג. מאמרי אדה"א במדבר ח"ב ע' תרלה ואילך. סה"מ תרכ"ז ס"ע רט ואילך. וש"נ.
משנה תורה, הלכות מגילה וחנוכה ד׳:ז׳ - הטקסט מספריא
נר חנוכה מצוה להניחו על פתח ביתו מבחוץ בטפח הסמוך לפתח על שמאל הנכנס לבית כדי שתהיה מזוזה בימין ונר חנוכה משמאל. ואם היה דר בעליה מניחו בחלון הסמוכה לרשות הרבים. ונר חנוכה שהניחו למעלה מעשרים אמה לא עשה כלום לפי שאינו ניכר.
תניא, ליקוטי אמרים ל״ו - הטקסט מספריא
וְהִנֵּה, מוּדַעַת זֹאת מַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה, שֶׁתַּכְלִית בְּרִיאַת עוֹלָם הַזֶּה הוּא – שֶׁנִּתְאַוָּה הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לִהְיוֹת לוֹ דִּירָה בַּתַּחְתּוֹנִים.
וְהִנֵּה, לֹא שַׁיָּיךְ לְפָנָיו יִתְבָּרֵךְ בְּחִינַת מַעְלָה וּמַטָּה, כִּי הוּא יִתְבָּרֵךְ מְמַלֵּא כָּל עָלְמִין בְּשָׁוֶה.
אֶלָּא בֵּיאוּר הָעִנְיָן, כִּי קוֹדֶם שֶׁנִּבְרָא הָעוֹלָם הָיָה הוּא לְבַדּוֹ יִתְבָּרֵךְ יָחִיד וּמְיוּחָד, וּמְמַלֵּא כָּל הַמָּקוֹם הַזֶּה שֶׁבָּרָא בּוֹ הָעוֹלָם, וְגַם עַתָּה כֵּן הוּא לְפָנָיו יִתְבָּרֵךְ. רַק שֶׁהַשִּׁינּוּי הוּא אֶל הַמְקַבְּלִים חַיּוּתוֹ וְאוֹרוֹ יִתְבָּרֵךְ, שֶׁמְּקַבְּלִים עַל יְדֵי לְבוּשִׁים רַבִּים הַמְכַסִּים וּמַסְתִּירִים אוֹרוֹ יִתְבָּרֵךְ, כְּדִכְתִיב: ״כִּי לֹא יִרְאַנִי הָאָדָם וָחָי״, וְכִדְפֵירְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה, שֶׁאֲפִילוּ מַלְאָכִים הַנִּקְרָאִים ״חַיּוֹת״ אֵין רוֹאִין כוּ׳.
וְזֶהוּ עִנְיַן הִשְׁתַּלְשְׁלוּת הָעוֹלָמוֹת וִירִידָתָם מִמַּדְרֵגָה לְמַדְרֵגָה, עַל יְדֵי רִיבּוּי הַלְּבוּשִׁים הַמַּסְתִּירִים הָאוֹר וְהַחַיּוּת שֶׁמִּמֶּנּוּ יִתְבָּרֵךְ, עַד שֶׁנִּבְרָא עוֹלָם הַזֶּה הַגַּשְׁמִי וְהַחוּמְרִי מַמָּשׁ, וְהוּא הַתַּחְתּוֹן בַּמַּדְרֵגָה, שֶׁאֵין תַּחְתּוֹן לְמַטָּה מִמֶּנּוּ בְּעִנְיַן הֶסְתֵּר אוֹרוֹ יִתְבָּרֵךְ וְחֹשֶׁךְ כָּפוּל וּמְכוּפָּל, עַד שֶׁהוּא מָלֵא קְלִיפּוֹת וְסִטְרָא אָחֳרָא, שֶׁהֵן נֶגֶד ה׳ מַמָּשׁ, לוֹמַר: ״אֲנִי וְאַפְסִי עוֹד״.
וְהִנֵּה, תַּכְלִית הִשְׁתַּלְשְׁלוּת הָעוֹלָמוֹת וִירִידָתָם מִמַּדְרֵגָה לְמַדְרֵגָה – אֵינוֹ בִּשְׁבִיל עוֹלָמוֹת הָעֶלְיוֹנִים, הוֹאִיל וְלָהֶם יְרִידָה מֵאוֹר פָּנָיו יִתְבָּרֵךְ, אֶלָּא הַתַּכְלִית הוּא עוֹלָם הַזֶּה הַתַּחְתּוֹן, שֶׁכָּךְ עָלָה בִּרְצוֹנוֹ יִתְבָּרֵךְ, לִהְיוֹת נַחַת רוּחַ לְפָנָיו יִתְבָּרֵךְ, כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אָחֳרָא וְאִתְהַפֵּךְ חֲשׁוֹכָא לִנְהוֹרָא – שֶׁיָּאִיר אוֹר ה׳ אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא בִּמְקוֹם הַחֹשֶׁךְ וְהַסִּטְרָא אָחֳרָא שֶׁל כָּל עוֹלָם הַזֶּה כּוּלּוֹ, בְּיֶתֶר שְׂאֵת וְיֶתֶר עֹז וְיִתְרוֹן אוֹר מִן הַחֹשֶׁךְ, מֵהֶאָרָתוֹ בְּעוֹלָמוֹת עֶלְיוֹנִים, שֶׁמֵּאִיר שָׁם עַל יְדֵי לְבוּשִׁים וְהֶסְתֵּר פָּנִים, הַמַּסְתִּירִים וּמַעֲלִימִים אוֹר־אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא שֶׁלֹּא יִבָּטְלוּ בִּמְצִיאוּת.
וְלָזֶה נָתַן הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְיִשְׂרָאֵל אֶת הַתּוֹרָה, שֶׁנִּקְרֵאת עוֹז וְכֹחַ, וּכְמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה, שֶׁהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא נוֹתֵן כֹּחַ בַּצַּדִּיקִים לְקַבֵּל שְׂכָרָם לֶעָתִיד לָבֹא, שֶׁלֹּא יִתְבַּטְּלוּ בִּמְצִיאוּת מַמָּשׁ בְּאוֹר ה׳ הַנִּגְלֶה לֶעָתִיד בְּלִי שׁוּם לְבוּשׁ, כְּדִכְתִיב: ״וְלֹא יִכָּנֵף עוֹד מוֹרֶיךָ [פֵּירוּשׁ, שֶׁלֹּא יִתְכַּסֶּה מִמְּךָ בְּכָנָף וּלְבוּשׁ], וְהָיוּ עֵינֶיךָ רוֹאוֹת אֶת מוֹרֶיךָ״, וּכְתִיב: ״כִּי עַיִן בְּעַיִן יִרְאוּ וְגוֹ׳״, וּכְתִיב: ״לֹא יִהְיֶה לָּךְ עוֹד הַשֶּׁמֶשׁ לְאוֹר יוֹמָם וְגוֹ׳, כִּי ה׳ יִהְיֶה לָּךְ לְאוֹר עוֹלָם וְגוֹ׳״.
וְנוֹדָע, שֶׁיְּמוֹת הַמָּשִׁיחַ, וּבִפְרָט כְּשֶׁיִּחְיוּ הַמֵּתִים, הֵם תַּכְלִית וּשְׁלֵימוּת בְּרִיאַת עוֹלָם הַזֶּה, שֶׁלְּכָךְ נִבְרָא מִתְּחִילָּתוֹ
הגהה
וְקַבָּלַת שָׂכָר ﬠִיקָּרוֹ בָּאֶלֶף הַשְּׁבִיﬠִי, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּלִקּוּטֵי תּוֹרָה מֵהָאֲרִ״י זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה:
וְגַם כְּבָר הָיָה לְעוֹלָמִים מֵעֵין זֶה, בִּשְׁעַת מַתַּן תּוֹרָה, כְּדִכְתִיב: ״אַתָּה הָרְאֵתָ לָדַעַת כִּי ה׳ הוּא הָאֱלֹהִים אֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ״ – ״הָרְאֵתָ״ מַמָּשׁ, בִּרְאִיָּה חוּשִׁיִּית, כְּדִכְתִיב: ״וְכָל הָעָם רוֹאִים אֶת הַקּוֹלוֹת״ – ״רוֹאִים אֶת הַנִּשְׁמָע״, וּפֵירְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה: מִסְתַּכְּלִים לַמִּזְרָח וְשׁוֹמְעִין אֶת הַדִּבּוּר יוֹצֵא אָנֹכִי כוּ׳. וְכֵן לְאַרְבַּע רוּחוֹת וּלְמַעְלָה וּלְמַטָּה, וְכִדְפֵירְשׁוּ בַּתִּיקּוּנִים ״דְּלֵית אֲתַר דְּלָא מַלֵּיל מִינֵּיהּ עִמְּהוֹן כוּ׳״.
וְהַיְינוּ, מִפְּנֵי גִּילּוּי רְצוֹנוֹ יִתְבָּרֵךְ בַּעֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת, שֶׁהֵן כְּלָלוּת הַתּוֹרָה, שֶׁהִיא פְּנִימִית רְצוֹנוֹ יִתְבָּרֵךְ וְחָכְמָתוֹ, וְאֵין שָׁם הֶסְתֵּר פָּנִים כְּלָל, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: ״כִּי בְאוֹר פָּנֶיךָ נָתַתָּ לָּנוּ תּוֹרַת חַיִּים״. וְלָכֵן הָיוּ בְּטֵלִים בִּמְצִיאוּת מַמָּשׁ, כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה ״שֶׁעַל כָּל דִּבּוּר פָּרְחָה נִשְׁמָתָן כוּ׳, אֶלָּא שֶׁהֶחֱזִירָהּ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לָהֶן בְּטַל שֶׁעָתִיד לְהַחֲיוֹת בּוֹ אֶת הַמֵּתִים״, וְהוּא טַל תּוֹרָה שֶׁנִּקְרָא ״עוֹז״, כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה: ״כָּל הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה – טַל תּוֹרָה מְחַיֵּיהוּ כוּ׳״.
רַק שֶׁאַחַר כָּךְ גָּרַם הַחֵטְא וְנִתְגַּשְּׁמוּ הֵם וְהָעוֹלָם, עַד עֵת קֵץ הַיָּמִין, שֶׁאָז יִזְדַּכֵּךְ גַּשְׁמִיּוּת הַגּוּף וְהָעוֹלָם, וְיוּכְלוּ לְקַבֵּל גִּילּוּי אוֹר ה׳, שֶׁיָּאִיר לְיִשְׂרָאֵל עַל יְדֵי הַתּוֹרָה שֶׁנִּקְרֵאת ״עוֹז״. וּמִיִּתְרוֹן הַהֶאָרָה לְיִשְׂרָאֵל – יַגִּיהַּ חשֶׁךְ הָאוּמּוֹת גַּם כֵּן, כְּדִכְתִיב: ״וְהָלְכוּ גוֹיִם לְאוֹרֵךְ וְגוֹ׳״, וּכְתִיב: ״בֵּית יַעֲקֹב לְכוּ וְנֵלְכָה בְּאוֹר ה׳״, וּכְתִיב: ״וְנִגְלָה כְּבוֹד ה׳, וְרָאוּ כָל בָּשָׂר יַחְדָּיו וְגוֹ׳״, וּכְתִיב: ״לָבוֹא בְּנִקְרֹת הַצּוּרִים וּבִסְעִיפֵי הַסְּלָעִים מִפְּנֵי פַּחַד ה׳ וַהֲדַר גְּאוֹנוֹ וְגוֹ׳״, וּכְמוֹ שֶׁאוֹמְרִים: ״וְהוֹפַע בַּהֲדַר גְּאוֹן עוּזֶּךָ עַל כָּל יוֹשְׁבֵי תֵבֵל אַרְצֶךָ וְגוֹ׳״:
משנה תורה, הלכות דעות ה׳ - הטקסט מספריא
כשם שהחכם ניכר בחכמתו ובדעותיו והוא מובדל בהם משאר העם כך צריך שיהיה ניכר במעשיו במאכלו ובמשקהו ובבעילתו ובעשיית צרכיו ובדבורו ובהילוכו ובמלבושו ובכלכול דבריו ובמשאו ובמתנו ויהיו כל המעשים האלו נאים ומתוקנים ביותר כיצד תלמיד חכם לא יהיה גרגרן אלא אוכל מאכל הראוי להברות גופו ולא יאכל ממנו אכילה גסה ולא יהא רודף למלאת בטנו כאלו שמתמלאין ממאכל ומשתה עד שתיפח כריסם ועליהם מפורש בקבלה וזריתי פרש על פניכם אמרו חכמים אלו בני אדם שאוכלין ושותין ועושין כל ימיהם כחגים והם האומרים אכול ושתה כי מחר נמות וזהו מאכל הרשעים ושלחנות אלו הם שגינה הכתוב ואמר כי כל שלחנות מלאו קיא צואה בלי מקום אבל החכם אינו אוכל אלא תבשיל אחד או שנים ואוכל ממנו כדי חייו ודיו הוא שאמר שלמה צדיק אוכל לשובע נפשו.
כשהחכם אוכל מעט זה הראוי לו לא יאכלנו אלא בביתו על שולחנו ולא יאכל בחנות ולא בשוק אלא מפני צורך גדול כדי שלא יתגנה בפני הבריות ולא יאכל אצל עמי הארץ ולא על אותן השלחנות המלאים קיא צואה ולא ירבה סעודותיו בכל מקום ואפילו עם החכמים ולא יאכל בסעודות שיש בהן קיבוץ הרבה ואין ראוי לו לאכול אלא בסעודה של מצוה בלבד כגון סעודת אירוסין ונישואין והוא שיהיה תלמיד חכם שנשא בת תלמיד חכם והצדיקים והחסידים הראשונים לא אכלו מסעודה שאינה שלהן.
כשהחכם שותה יין אינו שותה אלא כדי לשרות אכילה שבמעיו וכל המשתכר הרי זה חוטא ומגונה ומפסיד חכמתו ואם נשתכר בפני עמי הארץ הרי זה חילל את השם ואסור לשתות יין בצהרים ואפילו מעט אלא אם היה בכלל האכילה שהשתיה שהיא בכלל האכילה אינה משכרת ואין נזהרין אלא מיין שלאחר המזון.
אף על פי שאשתו של אדם מותרת לו תמיד ראוי לו לתלמיד חכם שינהיג עצמו בקדושה ולא יהא מצוי אצל אשתו כתרנגול אלא מלילי שבת ללילי שבת אם יש בו כח וכשהוא מספר עמה לא יספר בתחלת הלילה כשהוא שבע ובטנו מלא אולא בסוף הלילה כשהוא רעב אלא באמצע הלילה בכשיתעכל המזון שבמעיו ולא יקל בראשו ביותר ולא ינבל את פיו בדברי הבאי ואפילו בינו לבינה הרי הוא אומר בקבלה מגיד לאדם מה שיחו אמרו חכמים אפילו שיחה קלה שבין אדם לאשתו עתיד ליתן עליה את הדין ולא יהיו שניהם לא שכורים ולא עצלנים ולא עצבנים ולא אחד מהן ולא תהיה ישינה ולא יאנוס אותה* והיא אינה רוצה אלא ברצון שניהם ובשמחתם גיספר וישחק מעט עמה כדי שתתישב נפשה ויבעול בבושה ולא בעזות ויפרוש מיד.
כל הנוהג מנהג זה לא די לו שקדש נפשו וטהר עצמו ותקן דעותיו אלא שאם היו לו בנים יהיו נאים וביישנים ראוין לחכמה ולחסידות וכל הנוהג במנהגות שאר העם ההולכים בחשך יהיו לו בנים כמו אותם העם.
צניעות גדולה נוהגים תלמידי חכמים בעצמן לא יתבזו ולא יתגלו ראשן ולא גופן ואפילו בשעה שיכנס לבית הכסא יהא צנוע ולא יגלה בגדיו עד שישב ולא יקנח בימין ויתרחק מכל אדם ויכנס חדר לפנים מחדר מערה לפנים מן המערה ונפנה ואם נפנה אחורי הגדר יתרחק כדי שלא ישמע חבירו קולו אם נתעטש ואם נפנה בבקעה ירחיק כדי שלא יראה חבירו פירועו ולא ידבר כשהוא נפנה אפילו לצורך גדול וכדרך שנוהג צניעות ביום בבית הכסא כך נוהג בלילה ולעולם ילמד אדם עצמו להפנות שחרית וערבית בלבד כדי שלא יתרחק.
תלמיד חכם לא יהא צועק וצווח בשעת דבורו כבהמות וחיות ולא יגביה קולו ביותר אלא דבורו בנחת עם כל הבריות וכשידבר בנחת יזהר שלא יתרחק עד שיראה כדברי גסי הרוח ומקדים שלום לכל האדם כדי שתהא רוחן נוחה הימנו ודן את כל האדם לכף זכות מספר בשבח חבירו ולא בגנותו כלל אוהב שלום ורודף שלום אם רואה שדבריו מועילים ונשמעים אומר ואם לאו שותק כיצד לא ירצה חבירו בשעת כעסו ולא ישאל לו על נדרו בשעה שנדר עד שתתקרר דעתו וינוח ולא ינחמנו בשעה שמתו מוטל לפניו מפני שהוא בהול עד שיקברהו וכן כל כיוצא באלו ולא יראה לחבירו בשעת קלקלתו אלא יעלים עיניו ממנו ולא ישנה בדבורו ולא יוסיף ולא יגרע אלא בדברי שלום וכיוצא בהן כללו של דבר אינו מדבר אלא בדברי חכמה או בגמילות חסדים וכיוצא בהן ולא יספר עם אשה בשוק ואפילו היא אשתו או אחותו או בתו.
לא ילך תלמיד חכם בקומה זקופה וגרון נטוי כענין שנאמר ותלכנה נטויות גרון ומשקרות עינים ולא יהלך עקב בצד גודל בנחת כמו הנשים וגסי הרוח כענין שנאמר הלוך וטפוף תלכנה וברגליהם תעכסנה ולא ירוץ ברשות הרבים כמנהג משוגעים ולא יכפוף קומתו כבעלי חטוטרת אלא מסתכל למטה כמו שהוא עומד בתפלה ומהלך בשוק כאדם שהוא טרוד בעסקיו גם ממהלכו של אדם ניכר אם חכם ובעל דעה הוא או שוטה וסכל וכן אמר שלמה בחכמתו וגם בדרך כשהסכל הולך לבו חסר ואמר לכל סכל הוא הוא מודיע לכל על עצמו שהוא סכל.
מלבוש תלמיד חכם מלבוש נאה ונקי ואסור לו שימצא בבגדו כתם או שמנונית וכיוצא בהן ולא ילבש לא מלבוש מלכים כגון בגדי זהב וארגמן שהכל מסתכלין בהן ולא מלבוש עניים שהוא מבזה את לובשיו אלא בגדים בינונים נאים ולא יהא בשרו נראה מתחת מדיו כמו בגדי הפשתן הקלים ביותר שעושים במצרים ולא יהיו בגדיו סחובין על הארץ כמו בגדי גסי הרוח אלא עד עקבו ובית יד שלו עד ראשי אצבעותיו ולא ישלשל טליתו מפני שנראה כגסות הרוח אלא בשבת בלבד אם אין לו להחליף ולא ינעל מנעלים מטולאים טלאי על גבי טלאי בימות החמה אבל בימות הגשמים מותר אם היה עני לא יצא מבושם לשוק ולא בבגדים מבושמים ולא ישים בושם בשערו אבל אם משח בשרו בבושם כדי להעביר את הזוהמא מותר וכן לא יצא יחידי בלילה אלא א"כ היה לו זמן קבוע לצאת בו לתלמודו כל אלו מפני החשד.
תלמיד חכם מכלכל דבריו במשפט אוכל ושותה וזן את אנשי ביתו כפי ממונו והצלחתו ולא יטריח על עצמו יותר מדאי צוו חכמים בדרך ארץ שלא יאכל אדם בשר אלא תיאבון שנאמר כי תאוה נפשך לאכול בשר דיו לבריא לאכול בשר מערב שבת לערב שבת ואם היה עשיר כדי לאכול בשר בכל יום אוכל צוו חכמים ואמרו לעולם יאכל אדם פחות מן הראוי לו לפי ממונו וילבש כראוי לו ויכבד אשתו ובניו יותר מן הראוי לו.
דרך בעלי דעה שיקבע לו אדם מלאכה המפרנסת אותו תחילה ואח"כ יקנה בית דירה ואחר כך ישא אשה שנאמר מי האיש אשר נטע כרם ולא חללו מי האיש אשר בנה בית חדש ולא חנכו מי האיש אשר ארש אשה ולא לקחה אבל הטפשין מתחילין לישא אשה ואח"כ אם תמצא ידו יקנה בית ואחר כך בסוף ימיו יחזור לבקש אומנות או יתפרנס מן הצדקה וכן הוא אומר בקללות אשה תארש בית תבנה כרם תטע כלומר יהיו מעשיך הפוכין כדי שלא תצליח את דרכיך ובברכה הוא אומר ויהי דוד לכל דרכיו משכיל וה' עמו.
ואסור לו לאדם להפקיר או להקדיש כל נכסיו ויטריח על הבריות ולא ימכור שדה ויקנה בית ולא בית ויקנה מטלטלין או יעשה סחורה בדמי ביתו אבל מוכר הוא מטלטלין וקונה שדה כללו של דבר ישים מגמתו להצליח נכסיו ולהחליף הכלה בקיים ולא תהיה כוונתו ליהנות מעט לפי שעה או ליהנות מעט ויפסיד הרבה.
משאו ומתנו של תלמיד חכם באמת ובאמונה אומר על לאו לאו ועל הן הן מדקדק על עצמו בחשבון ונותן ומוותר לאחרים כשיקח מהן ולא ידקדק עליהן ונותן דמי המקח לאלתר ואינו נעשה לא ערב ולא קבלן ולא יבא בהרשאה (אינו) מחייב עצמו בדברי מקח וממכר במקום שלא חייבה אותו תורה כדי שיעמוד בדבורו ולא ישנהו ואם נתחייבו לו אחרים בדין מאריך ומוחל להן ומלוה וחונן ולא ירד לתוך אומנות חבירו ולא יצר לאדם לעולם בחייו כללו של דבר יהיה מן הנרדפים ולא מן הרודפים מן הנעלבים ולא מן העולבים ואדם שעושה כל המעשים האלו וכיוצא בהן עליו הכתוב אומר מ"ג ישעיהו מט ג וַיֹּאמֶר לִי עַבְדִּי אָתָּה יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּךָ אֶתְפָּאָר.
בראשית רבה י״ב:ב׳ - הטקסט מספריא
רַבִּי פִּנְחָס בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי אָמַר בְּהִבָּרְאָם בְּה"א בְּרָאָם. (ישעיה סו, ב): וְאֶת כָּל אֵלֶּה יָדִי עָשָׂתָה וַיִּהְיוּ כָל אֵלֶּה נְאֻם ה' וְאֶל זֶה אַבִּיט אֶל עָנִי וּנְכֵה רוּחַ וְחָרֵד עַל דְּבָרִי, אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בְּשֵׁם רַבִּי סִימוֹן לֹא בְעָמָל וְלֹא בִיגִיעָה בָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת עוֹלָמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: וְאֶת כָּל אֵלֶּה יָדִי עָשָׂתָה, רַבִּי יוּדָן אָמַר בִּזְכוּת הַתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כו, מו): אֵלֶּה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים וְהַתּוֹרֹת אֲשֶׁר נָתַן ה' בֵּינוֹ וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַר סִינַי בְּיַד משֶׁה. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בַּר נְחֶמְיָה אוֹמֵר בִּזְכוּת הַשְּׁבָטִים, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות א, א): וְאֵלֶּה שְׁמוֹת, וּכְתִיב: וַיִּהְיוּ כָל אֵלֶּה נְאֻם ה'.
מצוטט ב־8 עמודים
תורת מנחם 3
- כז - שנת תש"כ - חלק ראשון ‹ בס"ד. שיחת יום ב' פ' בשלח, יו"ד שבט ה'תש"כ. סה"מ תר"ם ח"א ע' רמט
- מב - שנת תשכ"ה - חלק שני ‹ בס"ד. ש"פ ויחי, י"ד טבת, ה'תשכ"ה סה"מ תר"ם ח"א ע' רנה
- מד - שנת תשכ"ה - חלק רביעי ‹ בס"ד. ש"פ תבוא, כ"א אלול, ה'תשכ"ה סה"מ תר"ם ח"א ע' רנה
תורת שמואל ספרי כ"ק אדמו"ר מהר"ש נ"ע 5
- תרמ"א ‹ מאמרים ‹ קדש ישראל לה' ‹ יז סה"מ תר"ם ח"א ע' רנ
- תרמ"א ‹ מאמרים ‹ קדש ישראל לה' ‹ יח סה"מ תר"ם ח"א ע' רנ
- תרמ"א ‹ מאמרים ‹ זכור את יום השבת ‹ סג סה"מ תר"ם ח"א ע' רנא
- תרמ"א ‹ מאמרים ‹ והנה תורה ‹ רמב סה"מ תר"ם ח"א ע' רנ
- תרמ"א ‹ מאמרים ‹ אר"א וכו' ת"ח מרבים ‹ שא סה"מ תר"ם ח"א ע' רנ

