שיחה א

101שיחה א

א. "קרבנו של מצורע זה עלי"

בסיום הלכות מחוסרי כפרה פוסק הרמב"ם¹: עשיר שאמר קרבנו של מצורע זה עלי^*, והמצורע היה עני, הרי זה מביא על ידו קרבנות עשיר, שהרי יד הנודר משגת. ועני שאמר קרבנו של מצורע זה עלי, והיה המצורע עשיר, הרי זה מביא על ידו קרבנות עשיר, שהרי זה הנודר² חייב בקרבנות עשיר".

לכאורה, אין מובן: במקרה הראשון – מדוע חשוב אם "יד הנודר משגת", אשר משום כך צריך להביא קרבנות עשיר – והרי אדם זה התחייב להביא "קרבנו של מצורע זה", ומצורע זה הוא עני, ומדוע אפוא עליו להביא קרבנות כשל מצורע אחר – מצורע עשיר?

נאמר בגמרא³: "ואף־על־גב דמדירו (=למרות שהנודר) עשיר (בתמיהה⁴) ואם דל הוא אמר רחמנא (=בפסוק מדובר על עני) ולא דל הוא". אך השאלה היא: הרי הנודר אינו חייב כלל וכלל בקרבן מצורע, אלא התחייב להביא את חובו של העני – ומנין לנו שבמקרה כזה חלה עליו חובה להביא קרבנות עשיר⁵? הרי אין כאן כלל וכלל מציאות של מצורע עשיר?!

במקרה השני אינו מובן הניסוח של הרמב"ם – "שהרי זה הנודר חייב בקרבנות עשיר": לכאורה, צריך היה הרמב"ם לומר "שהרי זה המצורע חייב בקרבנות עשיר", כלומר, משום שהמצורע עשיר, חייב הנודר, החפץ לפטור את חובת המצורע העשיר⁶, להביא קרבנות עשיר.

ב. סתירה בין ההלכות?

תמיהה נוספת מתעוררת בענין זה:

את ההלכה המוזכרת לעיל מציין הרמב"ם כבר לפני כן, בהלכות מעשה 102הקרבנות⁷, ואלה דבריו: האומר קרבן מצורע זה או יולדת זו עלי, אם היה אותו מצורע או היולדת עניים – מביא הנודר קרבן עני, ואם היו עשירים – מביא הנודר קרבן עשיר, אף־על־פי שהנודר עני.

בין שתי הלכות אלו ישנה סתירה⁸: כיצד פוסק הרמב"ם בהלכות מעשה הקרבנות ש"מביא הנודר קרבן עני" סתם, כאשר בהלכות מחוסרי כפרה⁹ הוא פוסק במפורש שאם הנודר עשיר עליו להביא "קרבנות עשיר"?

ה"כסף משנה"¹⁰ מסביר זאת, שהרמב"ם "לא חשש לפרש כאן לפי שסמך על מה שכתוב שם". אך הסבר זה מתקבל רק לפי שיטת ה"כסף משנה"¹¹, שהרמב"ם מסתמך בספרו במקום אחד אפילו על מה שנאמר בספרו במקום מאוחר יותר. ואילו לפי הדיעות – וכך, לכאורה, סביר לומר – שהרמב"ם מסתמך רק "על¹² מה שאמר כבר במקום הקודם לזה, אבל שנאמר שסומך כאן על מה שיבוא לפנינו היא סמיכה שאין בה עמידה" – הרי לפי דעות אלו אין הסברו של ה"כסף משנה" מתקבל.

ג. חידוש מצד הנודר ומצד המתכפר

ויש לומר, שבהלכה זו יש שני ענינים: מצד מעשה הקרבנות די בכך שהעשיר יביא עבור המצורע העני קרבנות עני, ואם המצורע עשיר – צריך הנודר להביא עבורו, כנדרו, קרבנות עשיר. ואילו מצד הלכות מחוסרי כפרה, הרי העשיר חייב להביא קרבנות עשיר, גם עבור המצורע העני¹³.

וההסבר לכך הוא:

ההלכה קובעת¹⁴, ש"חטאת ואשם .. אינן באין בנדר ובנדבה, האומר הרי עלי חטאת או אשם .. לא אמר כלום". אך כאשר אדם נודר "חטאתו וכו' של פלוני עלי, אם רצה אותו פלוני הרי זה מניחו להקריבן על ידו ומתכפר לו"¹⁵.

ויש לומר שבהלכה זו, שניתן להביא חטאת וכדומה עבור אדם אחר החייב בכך, יש שני חידושים:

א) מצד הלכות נדרים – למרות ש"האומר הרי עלי חטאת .. לא אמר כלום", ואין חלה עליו חובה לקיים נדר 103זה, הרי כל זה אמור כאשר בקרבן החטאת וכדומה אין שום צד של חובה. אך כאשר הנודר אומר "חטאתו וכו' של פלוני (החייב בקרבן זה) עלי", חלה על הנודר החובה להביא קרבן זה משום דין נדר¹⁶.

ב) מצד המתכפר¹⁷ – למרות שהחובה להביא את החטאת וכדומה חלה, כמובן, רק על מי שעבר חטא זה, או נמצא במצב המחייב כפרה, וכעניננו, מצורע – בכל זאת חידשה כאן התורה, שמפני ערבותם של ישראל – כל ישראל ערבים זה בזה¹⁸ – יכול יהודי אחר להביא את הקרבנות "על ידו", וקרבנו של היהודי האחר יביא לידי כפרה של החוטא או של מחוסר הכפרה – כגון המצורע.

ד. קיום הנדר או כפרה משום ערבות

וזהו הבסיס להבדל בין שתי ההלכות שהוזכרו לעיל – בהלכות מעשה הקרבנות ובהלכות מחוסרי כפרה:

בהלכות מעשה הקרבנות מופיעה ההלכה של "האומר קרבן מצורע זה .. עלי" בהמשך לדיני נדרים ונדבות שבקרבנות¹⁹, כלומר, מדובר כאן על החובה החלה על הנודר לקיים את נדרו – ומשום כך אומר הרמב"ם ש"מביא הנודר קרבן עני", אף כאשר הנודר עשיר – כי דיבורו בנדר היה "קרבן מצורע זה .. עלי", הוא קבל על עצמו להביא את הקרבנות של מצורע זה. וכיון שהמצורע הוא עני, הרי הנודר חייב מצד הלכות נדרים להביא קרבן עני²⁰,

וכך להיפך – "אם היו עשירים מביא הנודר קרבן עשיר אף־על־פי שהנודר עני".

לעומת זאת, בהלכות מחוסרי כפרה הענין העיקרי הוא – כפרת המצורע, ולכן ההדגשה היא על כך שהנודר מביא את הקרבן כדי להביא לכפרתו של המצורע, ולא רק כדי לצאת ידי חובתו שלו מפני נדרו.

וכך ניכר גם משינויי הניסוח בדברי הרמב"ם – בהלכות מעשה הקרבנות נאמר "מביא הנודר קרבן עני", ואילו בהלכות מחוסרי כפרה אומר הרמב"ם "מביא על ידו קרבנות עשיר": בהלכות מעשה הקרבנות מדובר על חובתו של הנודר לקיים באמצעות הקרבן את 104נדרו²¹ – "מביא הנודר". ואילו בהלכות מחוסרי כפרה מדובר בעיקר על הקרבן שעליו להביא למען כפרת המצורע – "על ידו".

וזוהי הסיבה לכך שבהלכות מחוסרי כפרה אומר הרמב"ם "מביא על ידו קרבנות עשיר" – כי מצד "מחוסרי כפרה" קובעת ההלכה, שיהודי יכול לקבל על עצמו הבאת קרבנו של מצורע אחר מפני הערבות שביניהם, כאילו הנודר היה המצורע. וכיון שהנודר הופך להיות המביא והמקריב של קרבן המצורע, הרי פרט זה נמדד בהתאם להישג ידו של הנודר²², ולא של המצורע, ואם "יד הנודר משגת" עליו להביא קרבנות עשיר, כי "ואם דל הוא אמר רחמנא, ולא דל הוא".

ה. נודר עני המביא קרבן מצורע עשיר

לפי זה מובנים דברי הרמב"ם גם במקרה השני "ועני שאמר .. והיה המצורע עשיר הרי זה מביא .. קרבנות עשיר שהרי זה הנודר חייב בקרבנות עשיר":

אמנם, מצד "הלכות מחוסרי כפרה" מתחשבים בהישג ידו של הנודר, מביא הקרבן, כדלעיל, וכיון שבמקרה זה מביא הקרבן הוא עני – למרות זאת עליו להביא במקרה זה קרבנות עשיר, כי "זה הנודר חייב בקרבנות עשיר" – מפני נדרו הוא התחייב להביא "קרבנו של מצורע זה", שהוא עשיר, ולכן עליו להביא קרבנות עשיר, כפי שקובע הרמב"ם בהלכות מעשה הקרבנות, כדלעיל.

אך הסבר זה אינו "חלק" לגמרי. שהרי, גם במקרה השני אומר הרמב"ם "מביא על ידו קרבנות עשיר", ומהדגשה זו מובן, כדלעיל, שחובתו להביא "קרבנות עשיר", אינה רק לשם קיום הנדר, אלא למען כפרת המצורע²³.

ובמיוחד, כאשר נובעת מכך השלכה לגבי ההלכה למעשה: אם החובה להביא "קרבנות עשיר" היא רק מפני קיום הנדר ולא מפני כפרת המצורע – צריך 105לנבוע מכך, שבדיעבד, אם הנודר (העני) הביא קרבנות עני, הרי המצורע התכפר, אך הנודר לא יצא ידי חובת נדרו – ולא כן כאשר החובה היא גם מפני כפרת המצורע, כמובן.

ויש לומר, שההסבר לכך הוא:

למרות שהנודר בעצמו הוא עני, והקרבן צריך היה להיקבע בהתאם להישג היד שלו²³ – בכל זאת, כיון שבנדרו הוא התחייב להביא קרבנות עשיר, הרי זה כאילו הנדר עצמו גרם לכך שתחול עליו ההגדרה של הישג יד כעשיר – גם למען כפרת המצורע – ולכן הוא "מביא על ידו קרבנות עשיר". כשם שנאמר, שנשבעין לקיים מצוות²⁴, כי באופן טבעי ולמעשה יזרז הדבר את האדם להתייגע כדי לקיים את שבועתו, עד כדי יגעת ומצאת²⁵.

ו. כל ישראל – כגוף אחד

מכך נלמדת הוראה נפלאה לגבי הכוח הרב של אהבת ישראל ואחדות ישראל:

בראש ובראשונה רואים, כיצד יהודי אחד יכול לפעול למען יהודי אחר כל כך הרבה, עד כדי כך, שבאמצעות קרבן שהוא מביא, מתכפר יהודי אחר. ולא רק כאשר היהודי האחר הוא עני ואין בכחו להביא קרבן מעצמו, אלא אף כאשר המצורע הוא עשיר, יכול יהודי אחר, ואפילו עני, להביא עבורו את הקרבן.

והאחדות רבה עד כדי כך, שבהבאת הקרבן נחשב הנודר כאילו הוא החייב בכפרה, ומתחשבים בהישג ידו של הנודר!

שהרי זוהי אחדות ישראל האמיתית, שישראל הם כגוף אחד, כמבואר בתלמוד הירושלמי²⁶, ומשום כך, כאשר יש פגם או חסרון אצל יהודי אחד ר"ל – ב"איבר" אחד של גוף זה – מורגש הדבר בכל ה"איברים" של הגוף כולו, הקומה הכללית²⁷ – כלל ישראל. כי אין זה פגמו וחסרונו של ה"זולת", אלא חסרונו ופגמו של כל יהודי בעצמו.

כפי שמוסברת²⁸ הסיבה לכך שגם צדיקים אומרים את נוסח הוידוי "אשמנו...", למרות שאין הם קשורים כלל לחטא²⁹, ובמיוחד לא לחלק גדול מן החטאים המפורטים – אלא ש"כל 106ישראל" הם כ"גוף אחד", ו"זה הערבות שאדם ערב בשביל חברו אם יחטא".

ז. יהודי מתעשר למען הזולת

מודגש כאן גם ענין גדול יותר – שכאשר יהודי מקבל על עצמו לפעול למען כפרת יהודי אחר, כאשר הוא עצמו עני והאחר הוא עשיר – מגדירה אותו התורה כאילו היה "עשיר" והוא חייב להביא עבור זולתו "קרבנות עשיר".

אילו הוא עצמו היה ח"ו מצורע, הרי לא היה חייב להביא קרבנות עשיר³⁰, ואילו כאשר הוא מקבל על עצמו לסייע ליהודי אחר – הרי הוא חייב בקרבנות עשיר, כאילו זה היה "הישג היד" שלו, כדלעיל!

ההסבר לכך בפנימיות, ניתן להבינו לפי המסופר כמה פעמים³¹, שראו אצל כ"ק מורי וחמי אדמו"ר, שכאשר דובר אודות הדפסת תשובות ה"צמח צדק" בפעם הראשונה בארצות הברית, הוא הציע ליהודי מסויים שיתרום את הוצאות הדפסת הספרים, למרות שלא היה זה כלל ביכולתו בהתאם למצבו הכלכלי. אותו יהודי קבל זאת על עצמו, והרבי ברכו. לאחר מכן התעשר היהודי והצליח לקיים את ההבטחה במלואה, ותרם את מלוא הסכום עבור הדפסת הספרים.

כ"ק מורי וחמי אדמו"ר אמר אז, שכאשר דרש מיהודי זה להבטיח זאת, אכן לא היה זה בהתאם ליכולתו, ואפילו לא בהתאם למה שנקבע לו מלמעלה. אלא, שבאמצעות ההחלטה הטובה עצמה, נפתחו עבורו מלמעלה "צינורות" חדשים של פרנסה, כדי שיוכל לקיים את הבטחתו.

וכך הוא ההסבר גם בעניננו: כאשר רואה הקדוש־ברוך־הוא כיצד יהודי פורץ את מגבלותיו, ובלי להתחשב בעניו הוא משתדל יותר מכפי יכולתו למען כפרתו של חברו העשיר – הרי אז "פותח" עבורו הקדוש־ברוך־הוא "צינורות" חדשים של פרנסה, כך שיוכל לקיים את ההחלטה הטובה,