ר"ד יום ג' פ' אמור, י"א אייר ה'תשי"ב.
בס"ד. ר"ד יום ג' פ' אמור, י"א אייר ה'תשי"ב.
- לעסקני ישיבות תומכי תמימים ליובאוויטש, בחדרו הק' -
בלתי מוגה
א. [לאחרי שהועלו הצעות שונות בקשר למשבר הכספי של הישיבה - הפטיר כ"ק אדמו"ר שליט"א באמרו: אינני מומחה באסיפת כספים ("פאנד-רייזינג"), ואח"כ אמר:]
כל ההצעות שהועלו כאן הן הצעות שיכולים וצריכים לנצלן גם במצב רגיל ונורמלי. אבל, כיון שמדובר אודות מצב-חירום ("אן עמוירדזשינסי-קייס"), צריכים גם האמצעים לשיפור ותיקון המצב להיות בהתאם לכך.
ולכל לראש - שכאשר דנים על דבר המשבר במצב הכספי של הישיבה, צריך להשתמש גם בצד החיובי של המשבר.
יש לשים לב גם למשבר הרוחני השורר כעת בחיי בנ"י - כתוצאה מהמצב הכללי בעולם שגרם למהפכה רוחנית כללית, ומצב רוח המוכשר לקרב לבות בני ובנות ישראל לתורה ויהדות.
בשנים האחרונות1, לרגלי המלחמות והמהומות בעולם, ראינו במוחש כי ענינים וערכים שנחשבו לנצחיים, כלו ואבדו. דיעות ואמונות נכזבו. ארצות שדגלו בשם המדע והחקירה, לא זו בלבד שלא הביאו לצדק ויושר, אלא אדרבה לרצח וכו'.
כל זה הביא את הנוער להתרגשות רוחנית גדולה ובמילא גרמה לשאיפה נפשית לאמת. כן הוא בנוגע לנוער בכלל, ונוער היהודי בפרט, באשר בני ישראל הם "מאמינים בני מאמינים"2.
מהפכת העולם בשנים האחרונות הכניסה אי-מנוחה וגעגועים בלבות הנוער היהודי, געגועים לתורה ויהדות מלאה תוכן, שכן רק בתורה ומצוות מעשיות מוצאות נשמות ישראל תוכן ותיקון.נמצא, אשר בימים אלו תופסות הישיבות מקום חשוב ומיוחד ביותר, ונושאות אחריות גדולה שלא היתה כמוה.
קיימת עכשיו הזדמנות ואפשרות לפעול הרבה בשדה התורה והיהדות במאמצים קלים לפי ערך. אין להחמיץ את השעה ולאבד את ההזדמנות שהיא אבידה שאינה חוזרת.
ב. תפקיד הישיבות בכלל, וישיבות ליובאוויטש בפרט, בכל מקום שהם, לא רק להקים דור יראים ושלימים, תלמידי חכמים, אלא גם לנטוע בלבם רגש האחריות ומסירות נפש לעשות ולפעול לטובת הסביבה שבה נמצאים. תפקיד זה הולך ומתגשם בהצלחה מופלגה, ת"ל, בישיבות ליובאוויטש, אשר בהן התלמידים מתחנכים, בעודם עדיין בין כתלי הישיבה, להיות עסקני החינוך ופעילים בהפצת התורה והיהדות.
תפקיד תלמידי הישיבות לא רק ללמוד תורה לעצמם ולעבוד בזיכוך מידותיהם הם, אלא גם להשפיע על הסביבה, ולהכשיר עצמם לעבודה ציבורית מסורה בהפצת התורה וחיזוק היהדות, להיות נושאי דגל התורה בכל מקומות מושבותיהם לעתיד.
בהתאם לכוונת המייסד הגדול של הישיבות דליובאוויטש לפני 55 שנה, הנה תלמידי ישיבות ליובאוויטש באשר הם שם, הם "נרות להאיר"3, לא רק על הסביבה, אלא נרות מדליקים נרות, נר מנר, להאיר באור התורה והמצוה ופנימיות התורה.
ג. תפקיד עסקני הישיבות וכל הלוקחים חלק בעבודת הציבור - לא רק לדאוג בעד המצב הגשמי של הישיבות, אלא לדאוג גם לזה שמספר תלמידיהם ילך הלוך ורב, כדי אשר כל שוחרי האמת מבין הנוער היהודי יוכלו למצוא פתרונם בישיבה.
אתם הבעלי-בתים שמתעסקים בהחזקת הישיבות ובחינוך הכשר בכלל - עליכם מוטלת כעת הזכות והחובה לפעול עוד יותר למען החזקת ישיבות בכלל, ולמען ישיבות תו"ת ליובאוויטש בפרט.
עליכם לפעול בהתרמת יהודים נוספים לטובת הישיבות, ומה גם שפעולה זו עצמה מהוה הזדמנות להוסיף תלמידים חדשים בישיבות - כדברי כ"ק מו"ח אדמו"ר, שגודל הפעולה בהתרמת יהודים עבור החזקת התורה, היא, לא רק בכך שנותנים מכספם בשביל החזקת התורה,אלא גם, שעי"ז מתקרבים גם הם ובני משפחתם לחיי יהדות, תורה ומצוותי'.
*
ד. לאור המצב החמור השורר עתה בישיבה - יש למצוא את העצה המתאימה ולנקוט את האמצעים הדרושים באופן מיידי, בהקדם הכי אפשרי, שכן, כאשר מתמהמהים וממשיכים הלאה עם האמצעים הרגילים, אפשר לבוא חלילה למצב שבו לא יועילו שוב האמצעים הרגילים, ואז תהי' הדרך לתיקון המצב קשה וארוכה יותר, ולפעמים יהי' אף מאוחר מדי ח"ו.
אי לזאת, הנה, נוסף על הצורך וההכרח להמשיך בכל האמצעים הרגילים, ולחזק אותם כפי האפשרי - דעתי והצעתי, שהעסקנים הנמצאים פה יחליטו מיד על עריכת מסיבה מיוחדת שבה ישתתפו כמה וכמה בעלי-בתים, בהשתדלותו של כאו"א מכם לפעול ולהשפיע על ידידיו ומכיריו לבוא ולהשתתף במסיבה זו, שבה ינדבו מכספם לטובת ישיבות תו"ת ליובאוויטש.
- אין להסתפק באסיפה סתם, "הונגער'דיקערהייט"... אלא כמאמר חז"ל4 "גדולה לגימה (אכילה שמאכילין אורחים) שמקרבת", וכנראה במוחש, שבעת אכילה או שתי' (או שתיהן יחד) בנקל יותר בשביל בעה"ב לכתוב המחאה... ולכן, מן הראוי, שמסיבה האמורה תתקיים במסגרת של סעודה , ארוחת-בוקר ("ברעק-פעסט"), ארוחת-צהריים ("לאנטש"), או ארוחת-ערב ("סאפער").
ומצד גודל הנחיצות בזריזות הדבר - צריכה המסיבה להתקיים בשבועות הקרובים, ויש לקבוע עכשיו תאריך מדוייק שבו תתקיים מסיבה האמורה.
ה. ומה טוב - שהתחלת הפעולה בזה תהי' באסיפה הנוכחית, באמצעות "פלעדזשעס" (התחייבויות):
כאו"א מהעסקנים הנוכחים יתחייב לתרום סכום מסויים של כסף (מכספו הפרטי או מכסף שיאסוף למטרה זו מידידיו ומכיריו), אשר, עצם ההחלטה בדבר במעמד כמה עשיריות מישראל תהוה תוספת נתינת-כח לקיים את ההחלטה בפועל ממש .
וע"ד מ"ש חז"ל5 "נשבעין לקיים את המצוה" - דאף שכברנצטווה ע"י הקב"ה לקיים את המצוה, ו"מושבע ועומד מהר סיני הוא"5, וא"כ, מהי התועלת בשבועתו לקיים את המצוה - מ"מ, כאשר מקבל על עצמו פעם נוספת, ה"ז פועל תוספת כח לקיים את הדבר, ויתירה מזה, שעי"ז נפתחים בשבילו גם אמצעים חדשים ("עס מאכן זיך נייע וועגן") שעל ידם יוכל לקיים את הדבר6.
- ידוע לי מכבר, וגם מאסיפה זו, שכבר פעלתם רבות לטובת ישיבות ליובאוויטש, אלא, שהתחייבות סכום מסויים ("פלעדזש") במעמד כמה מנינים מבנ"י, תעניק לכם כחות חדשים למצוא אמצעים חדשים שעל ידם תוכלו למלא את ההתחייבות.
ו. בנוגע לההצעה שהועלתה לפנ"ז ע"י א' מהעסקנים, לסדר הגרלה ("ראפעל") גדולה בין כל התורמים לטובת הישיבות - הרי אף זוהי, בעצם, הצעה ישרה ("א גלייכע זאך"), אבל אינה שייכת לעסקנים הנוכחים פה, כי (נוסף לכך שהדבר כרוך בהוצאות גדולות, הרי) כדי לממש תוכנית כגון זו, יצטרכו העסקנים לבקר אצל מאות אנשים, ולדבר מאות פעמים אודות "ישיבות תומכי תמימים ליובאוויטש", עד שימאס להם... ובסופו של דבר יצליחו לקבל דולר אחד בלבד, ולפעמים יתכן אפילו, שלאחרי כל הדיבור והזמן יגמר הדבר עם מספר "אפס" בצד השמאלי ("א זירא פון דער לינקער זייט")!...
מימושה של תוכנית זו יש למסור, איפוא, אל ה"רענק און פייל"7, כלומר, אל הבחורים הקבצנים... אבל, לדעתי, אינה מתאימה כלל עבור גבירים.
מה שצריכים לעשות לדעתי הוא, כאמור, להחליט על עריכת מסיבה מיוחדת לטובת הישיבה בהקדם האפשרי, ולהתחיל בהתחייבות כספית של כאו"א מהנוכחים, והם ישפיעו גם על ידידיהם ומכיריהם להשתתף בכהנ"ל.
זוהי איפוא דעתי - כמי שאינו מומחה בתחום זה, וכל אחד רשאי להביע את דעתו על זה.
ז. [לאחרי שכל הנאספים הביעו את הסכמתם להצעת כ"ק אדמו"ר שליט"א - אמר:]
ברצוני להוסיף - בקשר למה שהזכירו אודות העדר הפרסומת("פאבליסיטי") - שכיון שנוכחים פה גם נציגים מטעם העיתונות, כדאי שימסרו להם (בהקדם האפשרי, כיון שהזמן קצר) פרטי הדברים, עם "כותרת" מתאימה כו', כדי שהם יעשו את חלקם בפרסום תוכנית האמורה.
וכן - ע"פ ה"נהוג" בכל אסיפה לקבוע תיכף אסיפה שני' - מן הראוי שיחליטו לארגן אסיפה נוספת, מצומצמת, כדי לגבש פרטי התוכניות בקשר למסיבה הנ"ל, וכן לסכם הצעות נוספות שלא סוכמו עדיין.
(וסיים כ"ק אדמו"ר שליט"א):
ברצוני להביע את תודתי אליכם על השתתפותכם באסיפה, אף שחושבני שהדבר מיותר, כיון שכל הנוכחים כאן הם יהודים המסורים לטובת הישיבות.
וככל דבר חי שצריך לגדול ולצמוח - יעזור השי"ת שתהי' לנו האפשריות להמשיך ולהגדיל ולחזק את עבודתנו בהחזקת הישיבות ובהפצת התורה בכלל, ובלשון חז"ל8 - "מעלין בקודש".
הנני מאחל לכולכם חג שבועות שמח וקבלת התורה בשמחה.
------- * -------
הערות
- 1. בהבא לקמן - ראה גם שיחת ז' כסלו שנה זו (לעסקני ישיבות תות"ל) ס"ב ואילך (תורת מנחם - התוועדויות ח"ד ס"ע 147 ואילך).
- 2. שבת צז, א.
- 3. ראה שיחת ליל נר ה' דחנוכה שנה זו ס"א (תורת מנחם שם ריש ע' 228), ובהנסמן שם.
- 4. סנהדרין קג, סע"ב (ובפרש"י).
- 5. נדרים ח, רע"א. וש"נ.
- 6. ראה אגרות-קודש אדמו"ר מוהריי"צ ח"ח ס"ע תקיג ואילך. לקו"ש חכ"ז ע' 105 ואילך. ועוד.
- 7. = אנשים מן השורה.
- 8. ברכות כח, א. וש"נ.
נדרים ח׳ א - הטקסט מספריא
מִנַּיִן שֶׁנִּשְׁבָּעִין לְקַיֵּים אֶת הַמִּצְוָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״נִשְׁבַּעְתִּי וָאֲקַיֵּמָה לִשְׁמֹר מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶךָ״.
וַהֲלֹא מוּשְׁבָּע וְעוֹמֵד מֵהַר סִינַי הוּא. אֶלָּא הָא קָא מַשְׁמַע לַן דְּשָׁרֵי לֵיהּ לְאִינִישׁ לְזָרוֹזֵי נַפְשֵׁיהּ.
וְאָמַר רַב גִּידֵּל אָמַר רַב: הָאוֹמֵר ״אַשְׁכִּים וְאֶשְׁנֶה פֶּרֶק זֶה״ ״אֶשְׁנֶה מַסֶּכְתָּא זוֹ״ — נֶדֶר גָּדוֹל נָדַר לֵאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל. וַהֲלֹא מוּשְׁבָּע וְעוֹמֵד הוּא, וְאֵין שְׁבוּעָה חָלָה עַל שְׁבוּעָה! מַאי קָא מַשְׁמַע לַן, דַּאֲפִילּוּ זָרוֹזֵי בְּעָלְמָא — הַיְינוּ דְּרַב גִּידֵּל קַמַּיְיתָא!
הָא קָא מַשְׁמַע לַן: כֵּיוָן דְּאִי בָּעֵי פָּטַר נַפְשֵׁיהּ בִּקְרִיַּת שְׁמַע שַׁחֲרִית וְעַרְבִית, מִשּׁוּם הָכִי חָיֵיל שְׁבוּעָה עֲלֵיהּ.
אָמַר רַב גִּידֵּל אָמַר רַב: הָאוֹמֵר לַחֲבֵירוֹ ״נַשְׁכִּים וְנִשְׁנֶה פֶּרֶק זֶה״ — עָלָיו לְהַשְׁכִּים, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיֹּאמֶר אֵלַי (בֶּן אָדָם) קוּם צֵא אֶל הַבִּקְעָה וְשָׁם אֲדַבֵּר אוֹתָךְ וָאֵצֵא אֶל הַבִּקְעָה וְהִנֵּה שָׁם כְּבוֹד ה׳ עֹמֵד״.
אָמַר רַב יוֹסֵף: נִידּוּהוּ בַּחֲלוֹם, צָרִיךְ עֲשָׂרָה בְּנֵי אָדָם לְהַתִּיר לוֹ, וְהוּא דְּתָנוּ הִלְכְתָא, אֲבָל מַתְנוּ וְלָא תָּנוּ — לָא. וְאִי לֵיכָּא דְּתָנוּ הִלְכְתָא — אֲפִילּוּ מַתְנוּ וְלָא תָּנוּ.
וְאִי לֵיכָּא — לֵיזִיל וְלִיתֵּב אַפָּרָשַׁת דְּרָכִים וְיָהֵיב שְׁלָמָא לְבֵי עַשְׂרָה, עַד דְּמִקַּלְעִי לֵיהּ עַשְׂרָה דְּגָמְרִי הִלְכְתָא.
אֲמַר לֵיהּ רָבִינָא לְרַב אָשֵׁי: יָדַע מַאן שַׁמְתֵּיהּ, מַהוּ דְּלִישְׁרֵי לֵיהּ? אֲמַר לֵיהּ: לְשַׁמּוֹתֵיהּ שַׁוְּיוּהּ שָׁלִיחַ, לְמִישְׁרֵי לֵיהּ לָא שַׁוְּיוּהּ שָׁלִיחַ.
אֲמַר לֵיהּ רַב אַחָא לְרַב אָשֵׁי: שַׁמְּתֻיהּ וּשְׁרוֹ לֵיהּ בְּחֶלְמֵיהּ, מַאי? אֲמַר לֵיהּ: כְּשֵׁם שֶׁאִי אֶפְשָׁר לַבָּר בְּלֹא תֶּבֶן,
From where is it derived that one may take an oath to fulfill a mitzva? It is as it is stated: “I have sworn and I have confirmed it, to observe Your righteous ordinances” (Psalms 119:106).
The Gemara asks: Is he not already under oath from when each Jew took an oath at Mount Sinai to fulfill all the mitzvot? An oath cannot take effect if one is already bound by a different oath. Rather, it teaches us this: It is permitted for a man to motivate himself to fulfill the mitzvot in this manner, although the oath is not technically valid.
And Rav Giddel said that Rav said: One who says: I will rise early and study this chapter, or: I will study this tractate, has taken a great vow to the God of Israel. This clearly indicates that the vow takes effect. The Gemara asks: Is he not already under oath due to the general obligation to study Torah? And an oath does not take effect upon a preexisting oath. What is he teaching us? If one claims that Rav Giddel is teaching that such a vow may be made even merely to motivate oneself to study, this is the same as the first statement of Rav Giddel.
The Gemara answers: It teaches us this: Since if he desires he can exempt himself from the obligation to study Torah with the recitation of Shema in the morning and evening, due to that reason the oath takes effect upon him and he is obligated to study the chapter or tractate that he specified.
Rav Giddel said that Rav said: With regard to one who says to another: Let us rise early and study this chapter, and they agree to do so, it is incumbent upon him to rise early and be the first to arrive, because it was his initiative. There is an allusion to this in a verse, as it is stated: “And He said to me: Arise, go forth into the plain, and there I will speak with you. Then I arose and went forth into the plain; and behold, the glory of the Lord stood there” (Ezekiel 3:22–23). God invited Ezekiel to that place, and His glory arrived before Ezekiel did.
§ Rav Yosef said: One who was ostracized in a dream requires ten people to dissolve the ostracism for him. And the ostracism can be dissolved only by those who have studied halakha, i.e., by Torah scholars. However, if they have recited Mishna and have not studied halakha, no, they are not fit to dissolve the ostracism. And if there are not ten people who have studied halakha, then even those who have recited Mishna and have not studied halakha are fit to dissolve the ostracism.
And if there are not even ten people who have studied Mishna, let him go and sit at the crossroads and extend a greeting of shalom, meaning peace, to ten people, who will respond with a similar greeting, until ten individuals who have studied halakha happen to come to him.
Ravina said to Rav Ashi: If he knows who excommunicated him in his dream, what is the halakha? Can that individual dissolve the excommunication for him? Rav Ashi said to him: It is possible that he was appointed by Heaven as an agent to excommunicate him, but he was not appointed as an agent to dissolve the excommunication for him. Consequently, the excommunication can be dissolved only by ten people.
Rav Aḥa said to Rav Ashi: If he was excommunicated and the excommunication was dissolved for him in his dream, what is the halakha? Rav Ashi said to him: Just as it is impossible for the grain to grow without straw,
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.

