105

לנבוע מכך, שבדיעבד, אם הנודר (העני) הביא קרבנות עני, הרי המצורע התכפר, אך הנודר לא יצא ידי חובת נדרו – ולא כן כאשר החובה היא גם מפני כפרת המצורע, כמובן.

ויש לומר, שההסבר לכך הוא:

למרות שהנודר בעצמו הוא עני, והקרבן צריך היה להיקבע בהתאם להישג היד שלו²³ – בכל זאת, כיון שבנדרו הוא התחייב להביא קרבנות עשיר, הרי זה כאילו הנדר עצמו גרם לכך שתחול עליו ההגדרה של הישג יד כעשיר – גם למען כפרת המצורע – ולכן הוא "מביא על ידו קרבנות עשיר". כשם שנאמר, שנשבעין לקיים מצוות²⁴, כי באופן טבעי ולמעשה יזרז הדבר את האדם להתייגע כדי לקיים את שבועתו, עד כדי יגעת ומצאת²⁵.

ו. כל ישראל – כגוף אחד

מכך נלמדת הוראה נפלאה לגבי הכוח הרב של אהבת ישראל ואחדות ישראל:

בראש ובראשונה רואים, כיצד יהודי אחד יכול לפעול למען יהודי אחר כל כך הרבה, עד כדי כך, שבאמצעות קרבן שהוא מביא, מתכפר יהודי אחר. ולא רק כאשר היהודי האחר הוא עני ואין בכחו להביא קרבן מעצמו, אלא אף כאשר המצורע הוא עשיר, יכול יהודי אחר, ואפילו עני, להביא עבורו את הקרבן.

והאחדות רבה עד כדי כך, שבהבאת הקרבן נחשב הנודר כאילו הוא החייב בכפרה, ומתחשבים בהישג ידו של הנודר!

שהרי זוהי אחדות ישראל האמיתית, שישראל הם כגוף אחד, כמבואר בתלמוד הירושלמי²⁶, ומשום כך, כאשר יש פגם או חסרון אצל יהודי אחד ר"ל – ב"איבר" אחד של גוף זה – מורגש הדבר בכל ה"איברים" של הגוף כולו, הקומה הכללית²⁷ – כלל ישראל. כי אין זה פגמו וחסרונו של ה"זולת", אלא חסרונו ופגמו של כל יהודי בעצמו.

כפי שמוסברת²⁸ הסיבה לכך שגם צדיקים אומרים את נוסח הוידוי "אשמנו...", למרות שאין הם קשורים כלל לחטא²⁹, ובמיוחד לא לחלק גדול מן החטאים המפורטים – אלא ש"כל