17

וזהו אחד ההסברים²⁴ לאמירת סלח לנו בתפלת שמונה עשרה, אשר נקבעה אף לצדיקים שאין להם חטאים, ולבעלי תשובה שכבר שבו בתשובה שלמה:

הבקשה "סלח לנו" אינה רק על עבירות, אלא על עבודת ה' הקודמת, הדורשת עתה תיקון. כי בתפלת שמונה עשרה, כאשר היהודי "עומד לפני המלך"²⁵, שזהו מצב של התבטלות לחלוטין, עד שאפילו תנועה של "מחוו ליה במחוג קמיה מלכא"²⁶ (=רומז באצבעו לפני המלך) נחשבת למרידה במלכות – הרי במצב זה מורגש שעבודת ה' הקודמת אינה מושלמת.

כאשר אין שרויים במצב של "עומד לפני המלך", אלא במדינתו ובשליחותו, הרי עבודה זו היא עבודה מושלמת ביותר, ואדרבה – אז רצון המלך הוא שלא תהיה התבטלות מוחלטת, כדי שיוכלו לבצע את פקודת המלך לגבי מדינתו.

אך כאשר עומדים לפני המלך חשים שבעבודה הקודמת היתה חסרה ההתבטלות המוחלטת כלפי המלך, ועל פגם זה, ש"נתחדש" כאשר עומדים לפני המלך, אומרים "סלח לנו".

וכך בעניננו: בששת ימי בראשית העולם הוא מושלם – "על מליאתו" – יחסית למצב של "ימי המעשה".

אך כאשר מגיע היום השביעי, ונמשכת לעולם קדושה נעלית יותר, אז העולם, אשר "ברא אלקים" בששת ימי המעשה כשלם, הוא במצב אשר "צריך תיקון".

ה. נחיצות לימוד החסידות והפצתה

ענין זה מסביר יותר את נחיצות לימוד החסידות בתקופתנו:

ידועה השאלה: הרי בדורות הקודמים יכלו להיות שומרי תורה ומצוות ועובדי ה' בשלמות ללא לימוד פנימיות התורה והפצתה, ומהו, אפוא, ההכרח לכך בדורותינו?

וכבר ידועה²⁷ התשובה על כך,