102

הקרבנות⁷, ואלה דבריו: האומר קרבן מצורע זה או יולדת זו עלי, אם היה אותו מצורע או היולדת עניים – מביא הנודר קרבן עני, ואם היו עשירים – מביא הנודר קרבן עשיר, אף־על־פי שהנודר עני.

בין שתי הלכות אלו ישנה סתירה⁸: כיצד פוסק הרמב"ם בהלכות מעשה הקרבנות ש"מביא הנודר קרבן עני" סתם, כאשר בהלכות מחוסרי כפרה⁹ הוא פוסק במפורש שאם הנודר עשיר עליו להביא "קרבנות עשיר"?

ה"כסף משנה"¹⁰ מסביר זאת, שהרמב"ם "לא חשש לפרש כאן לפי שסמך על מה שכתוב שם". אך הסבר זה מתקבל רק לפי שיטת ה"כסף משנה"¹¹, שהרמב"ם מסתמך בספרו במקום אחד אפילו על מה שנאמר בספרו במקום מאוחר יותר. ואילו לפי הדיעות – וכך, לכאורה, סביר לומר – שהרמב"ם מסתמך רק "על¹² מה שאמר כבר במקום הקודם לזה, אבל שנאמר שסומך כאן על מה שיבוא לפנינו היא סמיכה שאין בה עמידה" – הרי לפי דעות אלו אין הסברו של ה"כסף משנה" מתקבל.

ג. חידוש מצד הנודר ומצד המתכפר

ויש לומר, שבהלכה זו יש שני ענינים: מצד מעשה הקרבנות די בכך שהעשיר יביא עבור המצורע העני קרבנות עני, ואם המצורע עשיר – צריך הנודר להביא עבורו, כנדרו, קרבנות עשיר. ואילו מצד הלכות מחוסרי כפרה, הרי העשיר חייב להביא קרבנות עשיר, גם עבור המצורע העני¹³.

וההסבר לכך הוא:

ההלכה קובעת¹⁴, ש"חטאת ואשם .. אינן באין בנדר ובנדבה, האומר הרי עלי חטאת או אשם .. לא אמר כלום". אך כאשר אדם נודר "חטאתו וכו' של פלוני עלי, אם רצה אותו פלוני הרי זה מניחו להקריבן על ידו ומתכפר לו"¹⁵.

ויש לומר שבהלכה זו, שניתן להביא חטאת וכדומה עבור אדם אחר החייב בכך, יש שני חידושים:

א) מצד הלכות נדרים – למרות ש"האומר הרי עלי חטאת .. לא אמר כלום", ואין חלה עליו חובה לקיים נדר