שיחה ב

54שיחה ב

א. "ועל המילה נכרתו שלש עשרה בריתות"

בסוף הלכות מילה¹ מציין הרמב"ם את מעלתה של מצות מילה: "כל מצות התורה נכרתו עליהן שלש בריתות² שנאמר... ועל המילה נכרתו שלש עשרה בריתות עם אברהם אבינו³, ואתנה⁴ בריתי ביני וביניך (והוא מפרט את כל הבריתות⁵, עד) .. ואת בריתי אקים את יצחק"⁶.

המקור לכך שהמילה – "נכרתו עליה שלש עשרה בריתות" הוא, כפי שמציין

ב בעל "כסף משנה", במשנה "סוף פרק ג' דנדרים"⁷: גדולה מילה שנכרתו עליה שלש עשרה בריתות.

אך הרמב"ם מוסיף על דברי המשנה: א) שי"ג הבריתות נכרתו "עם אברהם אבינו". ב) הוא מפרט את כל י"ג הבריתות.

אמנם, הוספה זו מובנת, כי פעמים רבות נוהג הרמב"ם לפי הכלל, שהוא מצטט את לשון המשנה וכדומה⁸, אך כספר של "הלכות הלכות"⁹ הוא לפעמים מוסיף ומבאר יותר מדברי המשנה, כדי שההלכה תוגש באופן בהיר¹⁰ וברור¹¹. אך בכל זאת, דרוש ביאור בעניננו:

המקור לדברי הרמב"ם, על כך שהבריתות נכרתו "עם אברהם אבינו", ועל פירוט שלש עשרה הבריתות, הוא, לכאורה, במאמרו של רבי יוחנן בר מרי' בתלמוד ירושלמי, מסכת 54נדרים¹²: "כתיב ביום¹³ ההוא כרת ה' ברית את אברהם¹⁴ לאמר... עד ואת בריתי אקים את יצחק..." –

אך יש להבין: מדוע משמיט הרמב"ם את הפסוק הראשון שמובא בתלמוד הירושלמי – "ביום ההוא כרת ה' את אברהם ברית לאמר...", במיוחד כאשר פסוק זה מופיע בפרשה לפני כן¹⁵?

ב. י"ג או י"ד בריתות?

בפשטות: הרמב"ם מונה שלש עשרה בריתות בפרשה – ללא הפסוק "ביום ההוא..." – ומובן, שהוא סובר, שפסוק זה אינו בכללם. הסיבה לכך היא, כפי שמפרש הרמב"ם בפירושו למשניות¹⁶: וי"ג בריתות הם מילת ברית ובריתי הנכפלים במצות ה' יתברך לאברהם אבינו בברית מילה במעמד אחד בפני עצמו"¹⁷ – ורק מקרים אלו מפרט הרמב"ם בדבריו.

אך הפסוק "ביום ההוא כרת ה' את אברהם ברית לאמר" עוסק בברית (א) שלא היתה "במעמד אחד" עם כל שאר הבריתות, ואף יותר מכך: היתה ביניהם הפסקה של מספר שנים¹⁸, (ב) ברית זו לא היתה קשורה לברית מילה, אלא ברית בין הבתרים על נתינת הארץ¹⁹ לזרעו של אברהם²⁰. אך לפי זה אין מובן, מדוע בתלמוד הירושלמי מובא בכל זאת פסוק זה – "ביום ההוא כרת ה'...".

ויותר מכך תמוה: המאמר בתלמוד הירושלמי אמור להסביר את דברי המשנה על כך שבקשר למילה "נכרתו שלש עשרה בריתות" ואם מחשבים גם את הפסוק "ביום ההוא כרת ה'...", יוצא אפוא, שבפרשה מפורטות ארבע עשרה בריתות, ולא שלש עשרה בלבד²¹!

55ג. אין מחלוקת בין הירושלמי לבין הרמב"ם

המפרשים מביאים לכך מספר תירוצים:

א) (גם) בתלמוד הירושלמי צריך להופיע הפסוק "ואתנה בריתי"²², כפי שמביא הרמב"ם, ולא הפסוק "ביום ההוא כרת...". אך בספרי ה"ראשונים"²³ מוצאים, שהם מצטטים מן הירושלמי את הגירסא שהובאה לעיל, שהפסוק "ביום ההוא כרת" נחשב כאחד מי"ג הבריתות, והראשון שבהם, ולפי הסבר זה

ב) לדעת הירושלמי אין מונים את אחד הלשונות של "ברית" המופיעים בפרשת מילה (את הפסוק²⁴ "את בריתי הפר")²⁵, או שמחשבים את הפסוק²⁶ "והקימותי את בריתי אתו לברית עולם" כברית אחת²⁷, ולא כפי שהרמב"ם מונה זאת כשתי בריתות. ולפי זה יוצא, שהרמב"ם חולק על דעת הירושלמי.

אך הסבר זה אינו מובן, כי ניתן היה לומר זאת, אילו היה מקור אחר בדברי חז"ל, שבו היו שלש עשרה הבריתות מפורטות באופן התואם לדברי הרמב"ם. אך כיון שאין מוצאים מקור כזה²⁸, והמקור היחיד לדברי הרמב"ם הוא בתלמוד הירושלמי, כדלעיל,

שהרי, התלמוד הבבלי אינו מפרט מהן בדיוק שלש עשרה הבריתות, ויש לומר, שהוא סומך על הירושלמי שקדם לבבלי, ואין כאן המקום להרחיב בכך –

סביר לומר, שאין מחלוקת בין הירושלמי לבין הרמב"ם, אלא זהו באופן של "מר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי".

ד. הרמב"ם משנה סדר המאמרים

כדי להבין זאת יש להקדים ולבאר את שתי ההלכות האחרונות בסיום הלכות מילה של הרמב"ם, וכך נאמר שם, בהלכה הראשונה שביניהם: "מאוסה היא הערלה שנתגנו בה הגויים²⁹, שנאמר³⁰ כי כל הגוים ערלים. וגדולה היא המילה שלא נקרא 56אברהם אבינו שלם עד שמל, שנאמר³¹ התהלך לפני והיה תמים ואתנה³² בריתי ביני וביניך וגו'³³ וכל המפר בריתו של אברהם אבינו והניח ערלתו או משכה, אף־על־פי שיש בו תורה ומעשים טובים³⁴, אין לו חלק לעולם הבא". ולאחר מכן, בהלכה הבאה, נאמר: "בא וראה כמה חמורה מילה, שלא נתלה למשה רבינו עליה אפילו שעה אחת אף־על־פי שהיה בדרך, וכל מצוות התורה נכרתו עליהן שלש בריתות... ועל המילה..." כדלעיל בסעיף א'.

המקור לפרטים שבשתי הלכות אלו הוא באותה משנה במסכת נדרים. אך הרמב"ם משנה את סדרם, וכן את הניסוח במספר דברים:

לאחר המאמר "מאוסה היא הערלה" מופיעים במשנה המאמרים הבאים לפי הסדר שלהלן: רבי ישמעאל אומר גדולה מילה שנכרתו עליה שלש עשרה בריתות, רבי יוסי אומר גדולה מילה שדוחה את השבת החמורה³⁵, רבי יהושע בן קרחה אומר גדולה מילה שלא נתלה למשה הצדיק עליה (אפילו³⁵) מלוא שעה אחת, רבי נחמיה אומר גדולה מילה שדוחה את הנגעים, רבי אומר גדולה מילה שכל המצוות שעשה אברהם אבינו לא נקרא שלם עד שמל שנאמר התהלך לפני והיה תמים³⁶.

הרמב"ם אינו מציין כאן את שני המאמרים של "גדולה מילה" שהיא דוחה את השבת ודוחה נגעים, וניתן לומר שהוא מסתמך על כך שכבר הביאם להלכה לפני כן, בהלכות מילה³⁷: "מילה בזמנה דוחה את השבת... ובין בזמנה ובין שלא בזמנה דוחה את הצרעת".

אך יש להבין, מדוע הוא משנה את הסדר של שאר המאמרים: בתחלה, מיד לאחר "מאוסה היא הערלה", הוא מביא את המאמר האחרון "גדולה היא המילה שלא נקרא אברהם אבינו שלם...", לאחר מכן הוא מביא מאמר נפרד ממסכת אבות³⁸ "כל המפר בריתו של 57אברהם אבינו... אין לו חלק לעולם הבא", ורק לאחר מכן הוא מביא בהלכה בפני עצמה את המאמר במשנתנו "שלא נתלה למשה רבינו עליה אפילו שעה אחת", ולבסוף הוא מביא את המאמר הראשון שבמשנה זו אודות מעלת המילה ש"נכרתו עליה י"ג בריתות"?

ה. חלוקת המאמרים – "גברא" ו"חפצא"

בפשטות יש לומר, שהרמב"ם קבע את סדרם של המאמרים לפי ההבדל שנראה לו בתוכנם. הוא חילק את המאמרים לפי שני סוגים של מעלות, בשתי הלכות נפרדות:

בהלכה הראשונה, הלכה ח', עוסק הרמב"ם בפרטים שבברית המילה הקשורים ל"גברא", בסוג זה נכללים השלילה – "מאוסה היא הערלה שנתגנו בה הגויים", והחיוב – "גדולה היא המילה שלא נקרא אברהם אבינו שלם עד שמל...". ולכן הוא מביא כהמשך לכך גם את המאמר ממסכת אבות "כל המפר בריתו... אין לו חלק לעולם הבא", הקשור אף הוא לגברא.

בהלכה השניה, הלכה ט', עוסק הרמב"ם בענינים הקשורים למעשה ולחפצא של מצות מילה, ובה נכללים מאמרי חז"ל האחרים: "שלא נתלה למשה רבינו עליה אפילו שעה אחת – שלילה, ו"כל מצוות התורה נכרתו עליהן ג' בריתות... ועל המילה נכרתו י"ג בריתות עם אברהם אבינו" חיוב.

אך אין מובן מדוע משנה הרמב"ם: א) במשנה מופיע הביטוי "גדולה מילה" בשני הענינים: "גדולה מילה שנכרתו עליה י"ג בריתות", "גדולה מילה שלא נתלה לו למשה...". ואילו הרמב"ם, בהלכה הראשונה הוא אומר כלשון המשנה "גדולה היא המילה שלא נקרא אברהם אבינו שלם עד שמל...", ולעומת זאת בהלכה השניה הוא משנה ואומר "בא וראה כמה חמורה³⁹ מילה שלא נתלה למשה..."⁴⁰, וכהמשך לכך הוא אומר – בוא"ו החיבור – "וכל מצוות התורה...", ומובן מכך שהמילה "חמורה" מוסבת גם לענין השני, שעל המילה "נכרתו שלש עשרה בריתות".

כן דרוש הסבר: ב) במשנה נאמר "גדולה מילה שנכרתו עליה י"ג בריתות", בלי להזכיר את מעלתה של המילה בכך על פני כל מצוות התורה, והשוואה זו מובאת במקום אחר בגמרא, במסכת ברכות⁴¹: "צריך שיקדים ברית לתורה, שזו ניתנה בשלש בריתות וזו ניתנה בי"ג בריתות".

58ג) הרמב"ם אינו מנסח מאמר זה בדומה ללשון הגמרא "כל התורה (כולה) נכרתו עליה (ניתנה ב)ג' בריתות", כלשונו לפני כן בהלכות ברכות⁴², בצטטו את המאמר ממסכת ברכות, אלא הוא אומר: "כל מצוות התורה נכרתו עליהן...".

ו. ברית מילה – ענין פרטי וכללי

ויש לומר, שהביאור לכך הוא:

בברית המילה יש שני ענינים: א) הברית באופן כללי, ב) ברית כמצוה מסויימת.

בדומה למצוות אחרות, כגון מצות תפלה: העבודה שבתפלה, הנלמדת מן הפסוק⁴³ "לעבדו בכל לבבכם"⁴⁴, "ועבדתם את ה' אלקיכם"⁴⁵, שענין זה הוא "מהציוויים הכוללים"⁴⁶. אך יש כאן גם ציווי פרטי מסויים בתפלה על ידי דיבור.

[ומשום כך מונה הרמב"ם במנין תרי"ג המצוות גם את מצות התפלה, למרות שהוא קובע בשרשים (=כללים)⁴⁷ ש"אין ראוי למנות הציוויים הכוללים התורה כולה", כתפלה, אך מונים אותה, כדברי הרמב"ם, כי "יש⁴⁶ בו יחוד אחר שהוא ציווי לתפלה"].

וכך בענין התשובה: ישנו הענין הכללי של התשובה – חרטה על העבר וקבלה על העתיד, שזהו מהציוויים הכוללים וקשור לקבלת עול מלכות שמים, ואינו נמנה במנין המצוות, וישנו הענין הפרטי המסויים שבמצוה המתבטא בוידוי דברים, וענין זה נמנה על ידי הרמב"ם במנין המצוות⁴⁸.

ומובן, שכאשר מקיימים את היחוד המסויים שבתפלה (בדיבור) או בתשובה (בוידוי דברים), מבצעים גם את הענין הכללי שבתפלה או בתשובה, הכולל את כל התורה כולה, ולא רק הפרט המסויים שבכך.

כך (ויותר מכך), לגבי ברית מילה: זוהי מצוה פרטית מסויימת, אחת מתרי"ג המצוות. אך זהו גם ענין כללי, ברית של ישראל בכל איבריהם... ובכל עניניהם... עם הקדוש־ברוך־הוא. זוהי הברית והשלמות של קדושת ישראל⁴⁹ אצל כל יהודי.

כפי שאנו מוצאים שני ענינים אלו באופן מודגש אצל מילת הגר: הענין הכללי של מילה, כגרות, שבכך הוא נכלל בקדושת ישראל. והקיום של 59המצוה המסויימת, מצות מילה, כפי שמבאר זאת הגאון הרוגוטשובי⁵⁰.

ז. הלכה ראשונה – הענין הכללי, הלכה שניה – הענין הפרטי

ואלו הן שתי ההלכות בדברי הרמב"ם:

בהלכה הראשונה, הלכה ח', עוסק הרמב"ם בענין הכללי של ברית מילה, בקשר לקדושת ישראל. ובהלכה השניה, הלכה ט', מדובר על המצוה המסויימת והיחודית של ברית המילה.

ולכן אומר הרמב"ם בהלכה הראשונה: "מאוסה היא הערלה שנתגנו בה הגויים שנאמר כי כל הגוים ערלים", בכך אין הרמב"ם מתכוון להדגיש את הגנות שב"ערלה", אלא להדגיש בעיקר את ההבדל בין הגויים לבין בני ישראל, שב"ערלה" "נתגנו בה הגויים", ומעלת המילה היא שהיא יוצרת שלמות בישראל וקשר הברית בין ישראל לקדוש־ברוך־הוא. וזאת הכוונה בדברי הרמב"ם לאחר מכן: "גדולה היא המילה שלא נקרא אברהם אבינו שלם עד שמל שנאמר התהלך לפני והיה תמים ואתנה בריתי ביני וביניך...": שלמות ישראל, הברית עם הקדוש־ברוך־הוא, היא דוקא באמצעות המילה.

ולכן ממשיך הרמב"ם בהלכה זו ומביא את מאמר חז"ל ממסכת אבות "כל המפר בריתו של אברהם אבינו... אף־על־פי שיש בו תורה ומעשים טובים אין לו חלק לעולם הבא", שבכך רואים באופן ברור ביותר, עד כמה קשורה ברית המילה לעצם⁵¹ המהות של קדושת ישראל⁵².

בהלכה השניה עוסק הרמב"ם במילה כמצוה פרטית, שגם כמצוה מסויימת יש בה מעלה מיוחדת לעומת כל המצוות האחרות. את זאת מדגיש הרמב"ם בשינוי הניסוח מיד בתחלת ההלכה: "בא וראה כמה חמורה מילה" – לא "גדולה מילה", כהלכה הקודמת, וכלשון המשנה כדלעיל –

כי כאן עוסק הרמב"ם בחומרה, בעונש וכדומה, של המילה כמצוה פרטית מסויימת, ולכן מתאים הביטוי "חמורה" – ובכך הוא מציין שני ענינים: שלא נתלה למשה רבינו עליה אפילו שעה אחת אף־על־פי שהיה בדרך, דבר המורה על החומרה הגדולה של מצות מילה. וענין נוסף שבו רואים עד כמה "חמורה מילה" לעומת שאר המצוות – "וכל מצוות התורה נכרתו עליהן שלש בריתות... ועל המילה נכרתו שלש עשרה בריתות". כלומר, כאן אין מדובר על מעלת המילה לעומת התורה בכלל, אלא לעומת כל 60מצוה ממצוות התורה בפני עצמה. שבכל אחת מהן "נכרתו שלש בריתות", ו"על המילה נכרתו י"ג בריתות"⁵³.

לעומת זאת במשנה, הביטוי הוא "גדולה מילה שנכרתו עליה י"ג בריתות". גדולה – כגדול בכל מקום לפי ענינו: בשנים, בחכמה, ביראת שמים, בענקים⁵⁴, ועד גדול ה'. בכך הכוונה היא לענין הכללי שבמילה. ולכן זוהי "גדולה", של כל התורה והמצוות, בכך ש"נכרתו עליה י"ג בריתות"⁵⁵, לעומת כל התורה... שעל כך נכרתו שלש בריתות בלבד.

ח. ברית כללית קיימת אצל כל יהודי

לפי זה יובן ההבדל בין הרמב"ם לבין התלמוד הירושלמי, שהרמב"ם אינו מצטט את הפסוק הקודם "ביום ההוא כרת ה' את אברהם ברית לאמר", למרות שהוא מובא בתלמוד הירושלמי:

בתלמוד הירושלמי מובא המאמר כהסבר לדברי המשנה "גדולה מילה שנכרתו עליה שלש עשרה בריתות", כלומר המעלה וה"גדולה" של המילה כברית כללית, אשר קשורה לקדושת ישראל בכלל – ובענין זה מתאים הפסוק "ביום ההוא כרת ה' את אברהם ברית לאמר".

ההסבר לכך הוא: אמנם, הברית הכללית עם הקדוש־ברוך־הוא מתממשת בפועל על ידי הברית המסויימת, קיום מצות מילה – "בריתי בבשרכם לברית עולם", בדומה לאמור לעיל בתפלה ובתשובה. אך בכל זאת, הברית הכללית קיימת אצל כל יהודי, גם כאשר לא יכול היה לקיים את מצות מילה למעשה, משום סיבה כלשהי על־פי התורה. כדברי המשנה במסכת נדרים: קונם שאיני נהנה לערלים – מותר בערלי ישראל ואסור במולי עכו"ם, שאיני נהנה למולים – אסור בערלי ישראל ומותר במולי עכו"ם, שאין הערלה קרויה אלא לשם עכו"ם, שנאמר כי כל הגוים ערלים וכל בית ישראל ערלי לב.

בכך מובן מדוע מביאה המשנה מאמר זה כהקדמה למאמרים הבאים "מאוסה היא הערלה... גדולה היא המילה שנכרתו עליה..." – לרמוז, שהברית הכללית קיימת בעצם אצל כל יהודי, אך שלמות הדבר, בפועל ובגלוי, מתבצעת על ידי קיום ברית מילה "בבשרכם"⁵⁶.

61ויש לומר, שהסיבה לכך היא, משום שכך היה אצל היהודי הראשון, אברהם אבינו: ה"ברית כללי" בין הקדוש־ברוך־הוא לבין אברהם אבינו לא התבצעה על ידי ברית מילה, אלא שנים רבות לפני כן – בברית בין הבתרים, "כרת ה' את אברהם ברית לאמר...", וזו היתה ברית עם אברהם וזרעו אחריו. רק שנים רבות לאחר מכן, ציוה הקדוש־ברוך־הוא את אברהם שברית זו צריכה להיחתם "בבשרכם", על ידי מצות מילה.

ולכן כך הוא גם אצל זרעו אחריו: הברית הכללי בין ישראל לבין הקדוש־ברוך־הוא קיימת תמיד, מיד כשנולד היהודי, אף אם מתו אחיו מחמת מילה ומשום כך הוא אינו נימול⁵⁷ בדיוק כשם שהוא נולד בקדושת ישראל.

לפי זה מובן, שי"ג הבריתות שמונה הרמב"ם זהות בתוכנן לי"ג הבריתות שמונה התלמוד הירושלמי, אלא שהתלמוד הירושלמי מקדים – כהקדמה לענין, ולא כחלק ממנין הבריתות – את הפסוק "ביום ההוא כרת ה' את אברהם ברית לאמר...", כי שם מדובר תחלה על המילה כברית כללית, כלומר, שהעובדה שנכרתו עליה י"ג בריתות מדגישה שהמילה היא ברית כללית בין היהודי לבין הקדוש־ברוך־הוא – ולפיכך מובא שם כהקדמה לכך פסוק זה, העוסק בברית כללית.

לעומת זאת הרמב"ם עוסק בהלכה השניה בכך, שגם המילה כמצוה פרטית היא "חמורה" מכל מצוות התורה, כדלעיל, ולכן, אין כאן מקום לציטוט הפסוק, "ביום ההוא כרת ה' את אברהם ברית לאמר", העוסק בברית הכללי (למרות שגם ענין זה כלול במילה), אלא הרמב"ם מתחיל בפסוק "ואתנה בריתי", ומונה את הבריתות עד הפסוק "ואת בריתי אקים את יצחק", י"ג הבריתות שכולן נאמרו "במעמד אחד", אודות הברית הפרטית, כדלעיל.