55

ג. אין מחלוקת בין הירושלמי לבין הרמב"ם

המפרשים מביאים לכך מספר תירוצים:

א) (גם) בתלמוד הירושלמי צריך להופיע הפסוק "ואתנה בריתי"²², כפי שמביא הרמב"ם, ולא הפסוק "ביום ההוא כרת...". אך בספרי ה"ראשונים"²³ מוצאים, שהם מצטטים מן הירושלמי את הגירסא שהובאה לעיל, שהפסוק "ביום ההוא כרת" נחשב כאחד מי"ג הבריתות, והראשון שבהם, ולפי הסבר זה

ב) לדעת הירושלמי אין מונים את אחד הלשונות של "ברית" המופיעים בפרשת מילה (את הפסוק²⁴ "את בריתי הפר")²⁵, או שמחשבים את הפסוק²⁶ "והקימותי את בריתי אתו לברית עולם" כברית אחת²⁷, ולא כפי שהרמב"ם מונה זאת כשתי בריתות. ולפי זה יוצא, שהרמב"ם חולק על דעת הירושלמי.

אך הסבר זה אינו מובן, כי ניתן היה לומר זאת, אילו היה מקור אחר בדברי חז"ל, שבו היו שלש עשרה הבריתות מפורטות באופן התואם לדברי הרמב"ם. אך כיון שאין מוצאים מקור כזה²⁸, והמקור היחיד לדברי הרמב"ם הוא בתלמוד הירושלמי, כדלעיל,

שהרי, התלמוד הבבלי אינו מפרט מהן בדיוק שלש עשרה הבריתות, ויש לומר, שהוא סומך על הירושלמי שקדם לבבלי, ואין כאן המקום להרחיב בכך –

סביר לומר, שאין מחלוקת בין הירושלמי לבין הרמב"ם, אלא זהו באופן של "מר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי".

ד. הרמב"ם משנה סדר המאמרים

כדי להבין זאת יש להקדים ולבאר את שתי ההלכות האחרונות בסיום הלכות מילה של הרמב"ם, וכך נאמר שם, בהלכה הראשונה שביניהם: "מאוסה היא הערלה שנתגנו בה הגויים²⁹, שנאמר³⁰ כי כל הגוים ערלים. וגדולה היא המילה שלא נקרא