61

ויש לומר, שהסיבה לכך היא, משום שכך היה אצל היהודי הראשון, אברהם אבינו: ה"ברית כללי" בין הקדוש־ברוך־הוא לבין אברהם אבינו לא התבצעה על ידי ברית מילה, אלא שנים רבות לפני כן – בברית בין הבתרים, "כרת ה' את אברהם ברית לאמר...", וזו היתה ברית עם אברהם וזרעו אחריו. רק שנים רבות לאחר מכן, ציוה הקדוש־ברוך־הוא את אברהם שברית זו צריכה להיחתם "בבשרכם", על ידי מצות מילה.

ולכן כך הוא גם אצל זרעו אחריו: הברית הכללי בין ישראל לבין הקדוש־ברוך־הוא קיימת תמיד, מיד כשנולד היהודי, אף אם מתו אחיו מחמת מילה ומשום כך הוא אינו נימול⁵⁷ בדיוק כשם שהוא נולד בקדושת ישראל.

לפי זה מובן, שי"ג הבריתות שמונה הרמב"ם זהות בתוכנן לי"ג הבריתות שמונה התלמוד הירושלמי, אלא שהתלמוד הירושלמי מקדים – כהקדמה לענין, ולא כחלק ממנין הבריתות – את הפסוק "ביום ההוא כרת ה' את אברהם ברית לאמר...", כי שם מדובר תחלה על המילה כברית כללית, כלומר, שהעובדה שנכרתו עליה י"ג בריתות מדגישה שהמילה היא ברית כללית בין היהודי לבין הקדוש־ברוך־הוא – ולפיכך מובא שם כהקדמה לכך פסוק זה, העוסק בברית כללית.

לעומת זאת הרמב"ם עוסק בהלכה השניה בכך, שגם המילה כמצוה פרטית היא "חמורה" מכל מצוות התורה, כדלעיל, ולכן, אין כאן מקום לציטוט הפסוק, "ביום ההוא כרת ה' את אברהם ברית לאמר", העוסק בברית הכללי (למרות שגם ענין זה כלול במילה), אלא הרמב"ם מתחיל בפסוק "ואתנה בריתי", ומונה את הבריתות עד הפסוק "ואת בריתי אקים את יצחק", י"ג הבריתות שכולן נאמרו "במעמד אחד", אודות הברית הפרטית, כדלעיל.