תוכן ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך כד שופטים

שיחה ב

רשימת העמודים (9) מצוטט ב־3 עמודים חיפוש חדש

107שיחה ב

א. הוספת שלש ערי מקלט

לאחר הציווי בפרשתנו¹ שכאשר "יכרית ה' אלקיך את הגויים... וירשתם...", יש להבדיל² שלש ערי מקלט – "והיה לנוס שמה כל רוצח"³, ממשיכה התורה ואומרת⁴: "ואם ירחיב ה' אלקיך את גבולך כאשר נשבע לאבותיך ונתן לך את כל הארץ אשר דבר לתת לאבותיך .. ויספת לך עוד שלש ערים על השלש האלה". ב"ספרי" ובירושלמי⁵ נאמר, והדברים מובאים בפירוש רש"י כאן, שציווי זה אמור לגבי התקופה שלעתיד לבוא, כאשר יקבלו ישראל גם את "ארץ קני וקניזי וקדמוני"⁶. וכך פוסק גם הרמב"ם⁷: "בימי המלך המשיח מוסיפין שלש אחרות על אלו השש .. והיכן מוסיפין אותן? – בערי הקני והקניזי והקדמוני שנכרת לאברהם אבינו ברית עליהן...".

וידועה השאלה⁸: לשם מה יהא צורך להוסיף לעתיד לבוא עוד ערי מקלט? והרי, לכאורה, לא יהיו אז רוצחים⁹ 107אפילו באומות העולם, כדברי הנביא¹⁰ "לא ישא גוי אל גוי חרב"¹¹ –

ולמרות שערי המקלט מיועדות בעיקר להורג נפש בשגגה, הרי גם אפשרות זו של הריגת נפש בשגגה לא תהיה בתקופה שלעתיד לבוא, הן מצד הנהרג והן מצד ההורג:

עצם העובדה שאדם נהרג מהווה הוכחה להיותו חייב מיתה, כדברי הגמרא¹² על הפסוק¹³ "ואשר לא צדה והאלקים אנה לידו – במה הכתוב מדבר בשני בני אדם שהרגו את הנפש, אחד הרג בשוגג ואחד הרג במזיד (ואין עדות...) הקדוש־ברוך־הוא מזמינן לפונדק אחד, זה שהרג במזיד יושב תחת הסולם, וזה שהרג בשוגג יורד בסולם ונופל עליו והורגו. זה שהרג במזיד נהרג, וזה שהרג בשוגג גולה" – וכיון שלעתיד לבוא לא יהיה מקרה של הורג במזיד, הרי ממילא לא יהא אדם החייב מיתה, שיהא צורך להורגו בשוגג.

וכך גם מצדו של ההורג נפש בשגגה – שהרי ידוע¹⁴, שאדם עובר עבירה בשוגג כאשר יש לו איזשהו קשר (ולפחות במדה כלשהי ומעין הדבר, כדלעיל במצב של "והאלקים אנה לידו") לרע שבחטא. ואשר לכן "כל השוגגין צריכים כפרה"¹⁵. וכיון שלעתיד לבוא יתבטל הרע בעולם¹⁶, הרי לא יהא מקום לעבירה, ואפילו בשוגג¹⁷.

108ב. גזירת הכתוב

יש מפרשים¹⁸ המסבירים, שהבדלת שלש ערי מקלט נוספות לעתיד לבוא היא "למצוה", או כלשון ה"מנחת חינוך"¹⁹ – "והוא גזירת הכתוב, כי מצד הסברא לא יצטרכו לערי מקלט לעתיד לבוא כי רק שלום ואמת וטוב יהיה בימי המלך המקוה במהרה בימינו, רק גזירת הכתוב לעשות המצוה הזאת וגזירת הכתוב שיהיו סך הכל תשעה".

אך, לכאורה, קשה לומר כך, כי בפרשה זו עצמה, לאחר הציווי "אם ירחיב ה' אלקיך את גבולך... ויספת לך עוד שלש ערים", ממשיכה התורה ומציינת את הטעם לכך: "ולא ישפך דם נקי בקרב ארצך אשר ה' אלקיך נותן לך נחלה"²⁰. שגם אז יהיו ערי המקלט קשורות להריגת נפש.

ג. תחילת ימות המשיח – עולם כמנהגו נוהג

יש מפרשים²¹ האומרים, שיהא צורך בערי המקלט לעתיד לבוא בתקופה של תחילת ימות המשיח, שאז "אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד מלכיות בלבד"²². ואילו בתקופה המאוחרת יותר של ימות המשיח²³ – "בהמשך זמן שתתרבה הדעה בישראל" – "אז לא יצטרכו לערי מקלט"²⁴.

ולפי זה יוצא, שמן הציווי "ואם ירחיב ה' אלקיך את גבולך" – להוסיף שלש ערי מקלט לעתיד לבוא – נלמדת הוכחה לדעה שלעיל ולשיטת הרמב"ם²⁵, ש"אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שיעבוד מלכיות בלבד", ולפחות בתחילת תקופת המשיח²³, כפי שמפרט על כך הרמב"ם בספרו²⁶: "ואל יעלה על הלב שבימות המשיח יבטל דבר ממנהגו של עולם או יהיה שם חידוש במעשה בראשית אלא עולם כמנהגו נוהג"²⁷. וממילא תהיה אפשרות מציאות של הורג נפש בשגגה²⁸.

109בכך ניתן היה להסביר דיוק בדברי הרמב"ם: לאחר שמדבר הרמב"ם²⁹ אודות האמונה בביאת המשיח, ש"כל מי שאינו מאמין בו... לא בשאר הנביאים בלבד הוא כופר, אלא בתורה ובמשה רבינו שהרי התורה העידה עליו שנאמר... אף בפרשת בלעם נאמר...", הוא ממשיך ומציין הוכחה נוספת בהלכה נפרדת³⁰: "אף ערי מקלט הוא אומר ואם³¹ ירחיב ה' אלקיך את גבולך ויספת לך עוד שלש ערים... ומעולם לא היה דבר זה ולא צוה הקדוש־ברוך־הוא לתוהו" – ולכאורה, אין מובן: מדוע מפריד הרמב"ם הוכחה זו וכותב אותה בהלכה בפני עצמה?

ולפי האמור לעיל יש לומר, שבכך מתכוון הרמב"ם לרמוז³², שההוכחה מענין ערי המקלט אינה מוסבת רק לגבי הנאמר בהלכה הקודמת – אודות ביאת המשיח בכלל – אלא גם לנאמר בהלכה הבאה³³ – "ואל³⁴ יעלה על דעתך שהמלך המשיח צריך לעשות אותות ומופתים ומחדש דברים בעולם או מחיה מתים וכיוצא בדברים אלו, אין הדבר כך שהרי רבי עקיבא...", ואז הוא מפרט את ההוכחה מבן כוזיבא –

גם על כך, שלא יהיה חידוש בעולם, יש הוכחה מהציווי להוסיף ערים לעתיד לבוא, המלמדנו שגם בימות המשיח יהיה "עולם כמנהגו נוהג", ולכן מובן שלא זוהי מהותו של המשיח ולא בכך נבחן אם הוא משיח³⁵.

ד. אין זו הוכחה מספקת

אך קשה להבין כך את דברי הרמב"ם:

אם היה הרמב"ם מתכוון לומר שהציווי על הוספת ערי מקלט מהווה הוכחה ברורה לכך שמלך המשיח אינו צריך לעשות "אותות ומופתים ומחדש דברים בעולם", הוא היה מציין זאת במפורש, במיוחד כאשר זוהי הוכחה מציווי בתורה, ואילו ההוכחה בענין בן־כוזיבא, שהוא מביא אותה, לקוחה מדברי ומדרשי חז"ל.

יותר מכך: מניסוח דבריו של הרמב"ם בתחילת ההלכה הבאה, הלכה ג', האומר "ואל יעלה על דעתך שהמלך המשיח צריך לעשות אותות ומופתים ומחדש דברים בעולם", ואינו אומר "ואין המלך המשיח צריך לעשות...", נראה, שגם לאחר ההלכה אודות ערי מקלט לעתיד לבוא, הלכה ב', תיתכן המחשבה – "יעלה על 110דעתך" – שהמשיח "צריך לעשות אותות...", אך שוללים זאת משום הענין של רבי עקיבא וכו'.

כלומר, הציווי על הוספת ערי מקלט לעתיד לבוא אינה מהווה הוכחה לכך שהמשיח אינו צריך להראות אותות ומופתים וכדומה.

ולפי זה מובן, שאין זו הוכחה גם לכך שלא יהיה שינוי ב"מנהגו של עולם"³⁶.

ה. "מצוה בידי גואל הדם לרדוף"

ויש לומר, שההסבר לכך הוא:

הציווי על הוספת ערי מקלט לעתיד לבוא אינו מוכיח שאז יהיה עולם כמנהגו נוהג. משום שערי מקלט אלו ישמשו את ההורג נפש בשגגה לפני כן – בזמן הזה³⁷. ובהיותם אז בארצות הקני הקניזי והקדמוני³⁸ יהא עליהם לגלות לעיר מקלט³⁹.

כפי שאנו מוצאים לגבי חובת חטאת, שרבי ישמעאל⁴⁰ כתב על פנקסו ש"כשיבנה בית המקדש אביא חטאת שמינה"⁴¹.

אמנם, הסיבה להבדלת ערי מקלט – "להכין לך הדרך וערי מקלט רבים"⁴² – היא: "פן ירדוף גואל הדם אחרי הרוצח כי יחם לבבו והשיגו כי ירבה הדרך והכהו נפש"⁴³ – כדי שיוכלו לברוח מגואל הדם⁴⁴, ולכן "אם ירחיב ה' 111אלקיך את גבולך... ויספת לך עוד שלש ערים", שגם אז תהיינה ערי המקלט מקום להימלטות מגואל הדם –

ולכאורה, הענין של "יחם לבבו" וכו' לא יהיה לעתיד לבוא,

אך למרות זאת רואים ב"ספרי" בפרשתנו ש"מצוה בידי גואל הדם לרדוף"⁴⁵, וכיון שזוהי מצוה⁴⁶, הרי מובן, שהיא חלה גם לעתיד לבוא. ולכן יש צורך בערי מקלט כדי להימלט מגואל הדם⁴⁷.

במשנה⁴⁸ מובא שמצוה ביד גואל הדם להרוג את הרוצח רק במקרה של רוצח שיצא מחוץ לתחום ערי המקלט ומצאו גואל הדם, אך לא כאשר הוא עדיין בדרך בריחתו אל עיר המקלט,

אך כדי שלא להרבות במחלוקות יש לומר⁴⁹, שגם לפי דעה זו, אין הכוונה שדווקא אז – כאשר יצא מחוץ לתחום, לאחר שכבר נכנס אל עיר מקלטו – מתחדשת מצות גואל הדם⁵⁰, ואילו לפני שהרוצח מגיע לערי המקלט חל איסור מוחלט על גואל הדם להרגו, בדיוק כפי שחל איסור להרוג אדם אחר⁵¹ –

אלא, גם לפי דעה זו מוטלת מצוה על גואל הדם לנקום את מות קרובו כבר מלכתחילה, לפני הבריחה אל עיר המקלט, בדומה לשיטת ה"ספרי"⁵². אך מכיון שהתורה מאפשרת להורג נפש בשגגה הגנה מיוחדת של עיר מקלט, 112הרי כל עוד לא הגיע הרוצח אל עיר מקלטו⁵³, "אריה הוא דרביע עלי'" (=אריה, כביכול, רובץ עליו) על גואל הדם, ואין ביכלתו לקיים את מצותו⁵⁴.

ו. לעתיד לבוא – "לא קנאה ותחרות"

אך עדיין יש להבין לפי שיטת הרמב"ם

הרי הרמב"ם פוסק⁵⁵ שהריגת הרוצח בידי גואל הדם, כאשר יצא מחוץ לתחום עיר מקלטו בזדון, היא רשות בלבד. ולכאורה, אף לפי דעתו, שלעתיד לבוא "עולם כמנהגו נוהג", הרי ייתכן שקיימת אפשרות של הורג נפש בשגגה, אך כיצד תיתכן אז מציאות של גואל דם אשר יחם לבבו. כיון שהרמב"ם עצמו פוסק⁵⁶ ש"באותו הזמן לא יהיה שם רעב ולא מלחמה ולא קנאה ותחרות... ולא יהיה עסק כל העולם אלא לדעת את ה' בלבד". במצב של "לא קנאה ותחרות" וכאשר עסוקים ב"לדעת את ה' בלבד", כיצד ייתכן שאדם יהרוג את זולתו, אשר "לו אין משפט מות", רק מפני ש"יחם לבבו".

אי אפשר לתרץ שערי המקלט לעתיד לבוא לא נועדו כדי להציל את ההורג נפש בשגגה מידי גואל הדם, אלא ככפרה על החטא – שהרי ערי מקלט אינן רק להגנה ולהצלה, כי אם גם כפרה⁵⁷ על החטא – משום שבפסוק נאמר במפורש "ולא ישפך דם...", שגם לעתיד לבוא נועדו ערי המקלט להגנה ולהצלה.

ובנוסף לכך: אם תפקידן של ערי המקלט לעתיד לבוא הוא רק לכפר על ההורג נפש בשגגה, הרי אין קיים חשש ש"כי ירבה הדרך והכהו נפש", ואין הכרח בהימצאות ערי מקלט דוקא בארץ קני קניזי וקדמוני – והלא כבר יש ערי מקלט בארץ ישראל ובעבר הירדן⁵⁸.

אך כאשר יעודן של ערי מקלט הוא גם להציל את ההורג נפש בשגגה מידי גואל הדם, מובן שיש צורך בתוספת הערים בארץ קני קניזי וקדמוני, כדי למנוע חשש של "ירבה הדרך" כאשר ירצה הרוצח בשגגה "לנוס שמה".

ז. גואל הדם – לפי התורה

ויש לומר, שההסבר לכך הוא:

113מצות גואל הדם לכל פרטיה אינה ענין של "דברה תורה .. כנגד יצר הרע"⁵⁹ אשר יפתה ויגרום ל"יחם לבבו", ואשר משום כך אפשרה או ציותה התורה, בלית ברירה, להרוג את הרוצח –

כי באם ההורג נפש בשגגה אינו חייב מיתה, כיצד ייתכן לומר שיש לגואל הדם רשות להרגו, ואף יותר מכך – שזוהי מצוה המוטלת על גואל הדם?

– אלא, התנהגות זו היא מלכתחילה על פי התורה והמצוה⁶⁰: יש מצבים שבהם מצוה התורה על בית הדין לבצע את חובת ההמתה של הרוצח – כאשר יש עדים והתראה. יש מצבים שבהם מגיעה מיתה בידי שמים. ובמקרה של ההורג נפש בשגגה, כיון שעל ידו נהרג אדם מישראל⁶¹, מסרה התורה⁶² את הריגת הרוצח⁶³ לידי מי ש"ראוי ליורשו"⁶⁴ , שיש לו קשר אליו, וממילא "יחם לבבו"⁶⁵, על פי התורה. וזאת, כדי להסיר את "ורצח גואל הדם את הרוצח... ולא תקחו כופר לנוס... ולא תחניפו את הארץ... ולארץ לא יכופר לדם... כי אם בדם שופכו"⁶⁶, ובפרשתנו – "והיה עליך דמים"⁶⁷ מעשה החטא.

לכן, גם לדעת הרמב"ם, הפוסק ש"רשות לגואל הדם להרגו", יש צורך בערי מקלט לעתיד לבוא כדי להמלט מידי גואל הדם, כי התנהגותו של גואל הדם – יחם לבבו – היא לפי התורה⁶⁸, ולא רק מצד היצר הרע ורגש הנקמה הטבעי,

ולכן יהיה ענין זה גם בתקופה של לעתיד לבוא⁶⁹, כאשר "לא קנאה 114ותחרות" אלא "עסק כל העולם לדעת את ה' בלבד".

ח. ערי המקלט ברוחניות

ויהי רצון שעל ידי העבודה הרוחנית של ערי המקלט בתקופתנו – לימוד התורה, אשר "דברי תורה קולטין"⁷⁰,

ובמיוחד בזמן שניתן כ"מקלט" – חודש אלול, אשר שמו מורכב מראשי התיבות⁷¹ "אנה לידו ושמתי לך", "לרמוז כי הקדוש־ברוך־הוא בחסדו אנה וזימן חודש אלול לכל מי שחטא בתוך השנה שישוב אז בתשובה ויקבלוהו"⁷²,

נזכה בקרוב ל"ירחיב ה' אלקיך את גבולך" כפשוטו, ותקויים הוספת שלש ערי המקלט – "ויספת לך עוד שלש ערים",

וכן ברוחניות – התגלות טעמי התורה לעתיד לבוא⁷³ על ידי משיח צדקנו⁷⁴,

במהרה בימינו ממש.

הערות

עמוד 107

1. יט, א ואילך.
2. ל' הכתוב בפרשתנו (יט, ב. ז): שלש ערים תבדיל לך. וברמב"ם (הלכות רוצח רפ"ח): מ"ע להפריש ערי מקלט שנאמר שלש ערים תבדיל לך. בהמצות שבהכותרת להל' רוצח (מצוה ט): להפריש ערי מקלט ולכוין* להם הדרך (ומשמע שג"ז "לכוין להם הדרך" בכלל המצוה). ובסהמ"צ מ"ע קפב: להכין** שש ערי מקלט כו' ושיתקן דרך אליהם כו'. ומביא הכתוב (יט, ג) תכין לך הדרך. ובמנין המצות בריש ספר היד: להכין שש ערי מקלט שנאמר תכין לך הדרך ושלשת. ואכ"מ.
3. יט, ג.
4. שם, ח־ט.
5. מכות פ"ב ה"ו. וראה תוספתא מכות ספ"ב.
6. פרש"י כאן, ח.
7. הל' רוצח פ"ח ה"ד.
8. זית רענן (להמג"א) ליל"ש כאן. ומסיים: ועי' בכוונת האר"י. וראה ל"ת, ספר הליקוטים (להאריז"ל) ושער המצות פרשתנו עה"פ. ש"ך עה"ת עה"פ. של"ה בית דוד בסופו (כד, רע"א ואילך). משכיל לדוד לפרש"י כאן. ועוד.
9. כ"ה הלשון בל"ת וספר הליקוטים ושער המצות שם "שלא יהיו רוצחים" "שאז ירבו הרוצחים". ולכאורה לשון זה מתאים על הורג נפש במזיד* [שגם מזיד מקדים לערי מקלט (מכות י, ב. רמב"ם הל' רוצח פ"ה ה"ז)]. אבל גם בפרשתנו נאמר (יט, ד**. ו) לשון זה (רוצח) על הורג נפש בשגגה. וכן בפ' מסעי (לה, יא. כה ואילך). וכ"ה במדרשי חז"ל, וברמב"ם בכ"מ (ראה רמב"ם שם ה"ב, ה"ט. ועוד). ואכ"מ.
. ובמנין המצות על סדר הלכות הרמב"ם בריש ס' היד: ולהכין לו הדרך. וראה רמב"ם ס' המדע (ירושלים תשכ"ד) בש"נ: ולכוין (כבפנים), לכונן.
. בהוצאת הר"ח העליר והר"י קאפח "להבדיל". ועד"ז הוא בחינוך מצוה תקכ.
. עיין רשב"ם יתרו כ, יג. ואכ"מ.
. הלשון בפסוק ג' "כל רוצח", יל"פ בדוחק שבזה נכלל גם מזיד כיון שגם הוא מקדים בתחלה, כנ"ל. אבל מהמשך הפרשה (יט, יא) לא משמע כן. ואכ"מ.

עמוד 107

10. ישעי' ב, ד.
11. כ"ה בל"ת וספר הליקוטים ושער המצות שם. ועד"ז בזית רענן שם. וראה הערה 17.
12. מכות י, ב. פרש"י משפטים כא, יג. וראה פרש"י נח ט, ה.
13. משפטים שם.
14. ראה ל"ת להאריז"ל ויקרא (טעמי המצות שם מצות על כל קרבנך תקריב מלח). אגה"ק סו"ס כח.
15. (וזהו כל ענין קרבן חטאת וכו') – פרש"י ריש מס' שבועות ד"ה תולה. פרש"י נח שם. וידוע השקו"ט בשוגג דרבנן הצריך כפרה (ראה נתה"מ סרל"ד סק"ג. שו"ת תורת חסד או"ח סל"א. אתוון דאורייתא כלל יוד. שו"ת מנחת אלעזר (מונקאטש) ח"ג סי"ב (ובמפתחות שם). ולכאורה טעם האריז"ל הנ"ל הוא גם בדרבנן).
16. כ"ה הקושיא בשל"ה שם "בודאי לא יקרה שום רע אפי' כי הרע יכלה מהעולם ולא יהי' רק טוב בהחלט".
17. בשער המצות שם מביא בהקושיא (נוסף על הכתוב "לא ישא גוי אל גוי חרב") "וכתיב לא ירעו ולא ישחיתו וגו' וכתיב בלע המות לנצח וגו' ואם כן איך ולמה נצטווינו לעתיד לבוא להוסיף ג' ערי מקלט אחרות כנראה שאז ירבו הרוצחים". ולכאורה משמע שהקושיא היא גם על הריגה בשוגג ועל עצם ענין המיתה. אמנם מסיים שם בהתירוץ "אך לא במזיד שהרי אז לא ישא גוי אל גוי חרב גו' אלא יהי' בשוגג ועי"כ יתרבו הרוצחים בשוגג כו' אבל דע לך כי לא ישפך דם נקי כו' ר"ל שלא יהי' במזיד רק בשוגג כנז' כי הכי כתיב ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ" (ועד"ז הוא בל"ת וספר הליקוטים שם בקיצור). אבל בשל"ה שם משמע דהקושיא היא גם על הורג נפש בשגגה (כנ"ל הערה 16 [ושם בסוף העמוד מקשה על מה שביחזקאל מזכיר טומאת מת לאביו ולאמו יטמאו הלא כתיב בלע המות לנצח]. ולכאורה כן צריך לפרש גם בהאריז"ל שם שמחלק שם בהתירוץ שתלוי אם הקץ יהי' "בעתה" או "אחישנה" ודוקא אז (אחישנה) יהי' שייך הורג נפש בשגגה. וראה ספר המאמרים תקס"ה ס"ע תשצט שמביא הקושיא מל"ת להאריז"ל "איך יתכן שיצטרך ערי מקלט לרוצחים בשוגג לע"ל". ואולי בכהאריז"ל אין הכוונה הריגת נפש בשוגג כפשוטו, כ"א רק להענין ברוחניות (ע"ד הקבלה, ראה שם התיקון לזרעו של הבל כו'). ודוחק. ואכ"מ. וראה תו"ח שמות ד"ה ענין קין והבל. אוה"ת מסעי ע' א'תטו.

עמוד 108

18. זית רענן בתירוץ הב'.
19. מצוה תקכ.
20. ודוחק גדול לומר דקאי רק אלפני פניו.
21. של"ה שם. ואולי זוהי גם הכוונה בזית רענן שם (בתירוצו הא') "וי"ל דמיירי לימות המשיח". וראה ש"ך עה"ת. משכיל לדוד כאן.
22. ברכות לד, ב. וש"נ.
23. ראה לקו"ש [המתורגם] חט"ו ע' 452 ואילך. וש"נ.
24. של"ה שם.
25. הל' תשובה ספ"ט. הל' מלכים פי"ב ה"ב.
26. רפי"ב שם.
27. והראב"ד פליג שם.
28. בש"ך עה"ת כאן: "אע"פ שהוא (הרמב"ם) הולך לשיטתו שכתב כו' עולם כמנהגו נוהג, עם כל זה אין עולה על הדעת שיהי' באותו הזמן רצחנים". וצ"ע, שהרי עיקר ענין ערי מקלט הוא להורג נפש בשגגה, ולמה אין עולה על הדעת שיהי' הורג נפש בשגגה כשעולם כמנהגו נוהג.

עמוד 109

29. הל' מלכים שם פי"א ה"א.
30. שם הלכה ב.
31. בדפוסים לפנינו "אם". אבל בדפוס ראשון "ואם" כבכתוב. ובכו"כ כת"י הרמב"ם "כי" במקום "אם".
32. הביאור בזה בפשטות – ראה לקו"ש [המתורגם] חי"ח ע' 305. חל"ד ע' 114 ואילך.
33. הלכה ג.
34. כ"ה בדפוסי הרמב"ם. ובכמה כת"י הגירסא "אל".
35. ראה מ"ש במאמר תחיית המתים רפ"ו. וראה לקו"ש חי"ח שם.

עמוד 110

36. וכדמשמע גם מלשון הרמב"ם שם רפי"ב "אל יעלה על הלב שבימות המשיח יבטל דבר ממנהגו של עולם", שיכול להיות קס"ד שיבוטל דבר ממנהגו של עולם גם לאחרי שידעינן ע"ד הוספת ערי מקלט לעת"ל (ושהבחינה על משיח אינה בזה שצריך לעשות אותות כו' או לחדש דבר בעולם). וראה בפנים.
37. ראה אלשיך כאן סוף פסוק ח.
38. ובפרט להדיעות שהן ארץ אדום עמון ומואב (ראה אנציקלופדי' תלמודית ערך א"י ע' רה. וש"נ), שגם לפני ביאת המשיח נמצאים שם יהודים.
39. וגם להדיעה שהובאה בריטב"א (מכות יא, ב) "דבעינן כה"ג המכפר שיהא נמצא בשעת רציחה" ואם לאו אינו יוצא משם לעולם – י"ל דזהו דוקא באם יש אפשריות שיהי' כה"ג, משא"כ בנדו"ד אין זה מעכב. ועוד דשיהי' כה"ג – הוא בשעת גמר דין (משנה מכות שם). ולהעיר מענין דלאו מינה לא מחריב בה (זבחים ג, א).
40. שבת יב, ב.
41. וראה יומא פ, א ופירש"י שם. אנציקלופדי' תלמודית ערך חטאת בסופו (ע' תקג). ואף את"ל ע"פ משנ"ת שאי"ז חיוב על כ"א, ושלימות הכפרה נעשית ע"י התשובה שבזמן הזה (ראה לקו"ש [המתורגם] חי"ח ע' 450. ובארוכה בשיחת ו' תשרי תשמ"א) – יש לומר, דשאני גלות שהוא לא רק כפרה כקרבן, אלא גם גדר עונש. ואף שחיוב קרבן חטאת הוא מצות היחיד, והמצוה דגלות היא מצות הב"ד ד"מצות עשה להגלותו" (רמב"ם רפ"ה מהל' רוצח. סהמ"צ ומנין המצות מ"ע רכה), הרי "גם המכה גם הוא בכלל מ"ע זו שנאמ' (מסעי לה, כח) עליו כי בעיר מקלטו ישב עד מות הכהן הגדול" (חינוך מצוה תי בתחלתה). ואף שזהו לאחר גמר דין, הרי גם בתחלה חיוב עליו (משום הגנה, כדלקמן בפנים). וראה לקמן הערה 47.
42. פרש"י פרשתנו יט, ו.
43. שם.
44. ולהעיר מחדא"ג מהרש"א מכות י, ב – דעיקר חובת גלות מפני גואל הדם שלא יהרגנו, וכשאין חשש זה אין חובת גלות. אבל כבר הקשו על דבריו שמוכח בכ"מ כשאין גואל דם חייב לגלות. (ראה ספרי פרשתנו שם ה־ו. ועוד).

עמוד 111

45. ראה ספרי דבי רב לספרי שם.
46. ראה בארוכה ביאור הרי"פ פערלא לסהמ"צ לרס"ג ח"ג פרשה יז, שגואל הדם מצותי' דגופי' הוא ולא בתור שליח ב"ד.
47. ואפילו את"ל דזה שאין דין גלות וגואל הדם בזמן הזה* הוא לא רק משום ארי' הוא דרביע עלי' אלא שמופקע בעצם**, הרי מכיון שהחטא דהורג נפש הוא "משום המתפעל והוה דבר נמשך", "החטא נמשך לעולם" (צפע"נ מכות ה, ב בגמ' ד"ה וכסבורין), נמצא כאילו נעשה מעשה החטא אז, ובמילא ישנו החיוב גלות ומצות גואל הדם כו'.
48. מכות פ"ב מ"ז (יא, ב). ושם יב, א. וראה בכללות גדר גואל הדם (ובהבא לקמן) אנצק' תלמודית שם. וש"נ.
49. ולהעיר ממאירי מכות (יא, ב) שכתב במחלוקת ריה"ג ור"ע אי הוי מצוה או רשות "ולא סוף דבר כשיצא אלא אף מעיקרו".
50. ראה צפע"נ מהד"ת טז, א־ב. לב, ד (נעתק בכללי התומ"צ בערכו).
51. ראה מנ"ח מצוה תי.
52. ובספרי דבי רב לספרי כאן, דמאן דאית לי' (בש"ס) מצוה אפי' בתחלה מצוה (כבספרי כאן) אלא שנשאר בצ"ע. ובביאור הרי"פ פערלא לסהמ"צ לרס"ג מל"ת רעד כתב בפירוש הספרי שהמצוה היא לרדפו לעיר מקלטו ולא להרגו ע"ש. ומהספרי דבי רב משמע דמפרש גם להורגו.
. אבל ראה שו"ת צפע"נ (ווארשא) סרט"ו בסופו: ועי' בספרי פ' מסעי דמבואר דערי מקלט נוהג גם בזה"ז ע"ש אף שאין מקדשין ולא מזבח ולא סנהדרין. צפע"נ למכות ז, א (גליון ד"ה מנה"מ) – נעתק בצפע"נ עה"ת מסעי לה, כט. וראה קצוה"ח סימן ב.
. ראה אנציקלופדי' תלמודית ערך גלות וערך גואל הדם בסופן. וש"נ. ועי' הלשון בראשונים שהובאו שם. וראה רמ"א חו"מ ר"ס תכ"ה.

עמוד 112

53. ולהעיר מצפע"נ מכות יב, א (גליון ד"ה רוצח שיצא) דאם לא גלה עדיין לכו"ע פטור אם הרגו. וי"ל ע"פ הנ"ל בפנים, דכשאינו בורח לערי מקלט אין לו ההגנה.
54. אף שיש לפרש שדוקא לאחר שנגמר דינו בב"ד להגלות וחל עליו החיוב להצטער צער גלות ששקול כמעט כצער מיתה (חינוך מצוה תי) הרי כשיצא מעיר מקלטו, מצוה ביד גואל הדם לקיים חיוב זה.
55. הל' רוצח פ"ה ה"י.
56. סוף הלכות מלכים.
57. ראה מכות ב, ב. תוד"ה מודי שם יא, ב. ובכ"מ. וראה שו"ת צפע"נ שם. צפע"נ למכות (י, א) ד"ה הללו. וש"נ.
58. כי אין מקור לחדש דערי מקלט קולטים ומכפרים רק על הורג נפש שבאותה מדינה.

עמוד 113

59. כמו באשת יפת תואר (קדושין כא, סע"ב. פרש"י תצא כא, יא).
60. וכדמוכח מהא דלכו"ע במזיד, "מצוה ביד גואל הדם להרוג את הרוצח" (רמב"ם הל' רוצח פ"א ה"ב). ואם אין לו גואל הדם ב"ד מעמידים לו גואל הדם (סנהדרין מה, ב. וראה רמב"ם וכס"מ שם). וראה הוספות הרמב"ן לספר המצות מ"ע יג. ובכ"מ.
61. ראה צפע"נ מכות י, ב בתחלתו מגליון.
62. ואף שהרשות לגואל הדם היא רק כשיצא חוץ לתחום (כברמב"ם שבהערה 55), משא"כ לפנ"ז גואל הדם (רק) פטור (רמב"ם שם פ"ה ה"ט) – י"ל שאי"ז שאז נתחדש כל הגדר דרשות משא"כ לפני שבא לעיר מקלטו, כ"א שלפנ"ז ארי' הוא דרביע עלי', וכנ"ל בפנים סוס"ה לדעת המ"ד מצוה.
63. ע"ד הענין ד"קנאין פוגעין בו" (סנהדרין פב, א), דלכמה דיעות הוי רשות (רא"ש ויד רמ"ה שם. וראה גם רמ"א חו"מ סתכ"ה ס"ד). וכן השוום במל"מ הל' רוצח ספ"א. וי"ל שבגואל הדם הוי יתירה מזה, כי קנאי הבא לימלך אין מורין לו (סנהדרין שם), משא"כ בגואל הדם (שירי קרבן לירושלמי סנהדרין ספ"ט).
64. רמב"ם שם פ"ב ה"ב – לענין גואל הדם בהורג במזיד.
65. ע"ד החילוק באופן האבלות ע"פ תורה בהתאם למדת הקירוב משפחתי.
66. מסעי לה, כז. לב־לג.
67. ראה מו"ק ה, א.
68. ראה תפארת ישראל למשנה מכות שם דהוי מצוה קטנה דכל כה"ג לגבי מצוה ממש רשות קרי לה.
69. וזה שאפ"ל מציאות שאדם יהרג לעת"ל – אף שע"פ גמ' הנ"ל ס"א הוא לפי שהרג במזיד (בלי עדים) – צריך לומר (גם לדעת הרמב"ם) שהוא לפי שהרג במזיד בזמן הזה (ראה אלשיך שם).

עמוד 114

70. מכות י, א. וראה אוה"ת מסעי ע' א'תיד ואילך.
71. ל"ת ושער הפסוקים להאריז"ל פ' משפטים. פרי עץ חיים שער ר"ה פ"א. (משיחות מוצש"ק פ' בלק ופינחס תשל"ח)
72. שה"פ שם. ועד"ז בל"ת ופע"ח שם.
73. אוה"ת שם ס"ע א'תטו.
74. רש"י שה"ש א, ב. – וראה ד"ה אל תצר את מואב – לאדהאמ"צ.

מצוטט ב־3 עמודים

לקוטי שיחות 2

כרך לד ‹ שופטים ‹ שיחה ג ‹ 115 לקו"ש חכ"ד ע' 109
כרך יח ‹ בלק ‹ שיחה ב ‹ 281 לקו"ש חכ"ד ע' 109

תורת מנחם 1

ו - שנת תשי"ב - חלק שלישי ‹ בס"ד. שיחת כ"ף מנחם-אב, ה'תשי"ב לקו"ש חכ"ד ע' 107