ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך כד שופטים שיחה ב

113

מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.

מצות גואל הדם לכל פרטיה אינה ענין של "דברה תורה .. כנגד יצר הרע"⁵⁹ אשר יפתה ויגרום ל"יחם לבבו", ואשר משום כך אפשרה או ציותה התורה, בלית ברירה, להרוג את הרוצח –

כי באם ההורג נפש בשגגה אינו חייב מיתה, כיצד ייתכן לומר שיש לגואל הדם רשות להרגו, ואף יותר מכך – שזוהי מצוה המוטלת על גואל הדם?

– אלא, התנהגות זו היא מלכתחילה על פי התורה והמצוה⁶⁰: יש מצבים שבהם מצוה התורה על בית הדין לבצע את חובת ההמתה של הרוצח – כאשר יש עדים והתראה. יש מצבים שבהם מגיעה מיתה בידי שמים. ובמקרה של ההורג נפש בשגגה, כיון שעל ידו נהרג אדם מישראל⁶¹, מסרה התורה⁶² את הריגת הרוצח⁶³ לידי מי ש"ראוי ליורשו"⁶⁴ , שיש לו קשר אליו, וממילא "יחם לבבו"⁶⁵, על פי התורה. וזאת, כדי להסיר את "ורצח גואל הדם את הרוצח... ולא תקחו כופר לנוס... ולא תחניפו את הארץ... ולארץ לא יכופר לדם... כי אם בדם שופכו"⁶⁶, ובפרשתנו – "והיה עליך דמים"⁶⁷ מעשה החטא.

לכן, גם לדעת הרמב"ם, הפוסק ש"רשות לגואל הדם להרגו", יש צורך בערי מקלט לעתיד לבוא כדי להמלט מידי גואל הדם, כי התנהגותו של גואל הדם – יחם לבבו – היא לפי התורה⁶⁸, ולא רק מצד היצר הרע ורגש הנקמה הטבעי,

ולכן יהיה ענין זה גם בתקופה של לעתיד לבוא⁶⁹, כאשר "לא קנאה

הערות

59. כמו באשת יפת תואר (קדושין כא, סע"ב. פרש"י תצא כא, יא).
60. וכדמוכח מהא דלכו"ע במזיד, "מצוה ביד גואל הדם להרוג את הרוצח" (רמב"ם הל' רוצח פ"א ה"ב). ואם אין לו גואל הדם ב"ד מעמידים לו גואל הדם (סנהדרין מה, ב. וראה רמב"ם וכס"מ שם). וראה הוספות הרמב"ן לספר המצות מ"ע יג. ובכ"מ.
61. ראה צפע"נ מכות י, ב בתחלתו מגליון.
62. ואף שהרשות לגואל הדם היא רק כשיצא חוץ לתחום (כברמב"ם שבהערה 55), משא"כ לפנ"ז גואל הדם (רק) פטור (רמב"ם שם פ"ה ה"ט) – י"ל שאי"ז שאז נתחדש כל הגדר דרשות משא"כ לפני שבא לעיר מקלטו, כ"א שלפנ"ז ארי' הוא דרביע עלי', וכנ"ל בפנים סוס"ה לדעת המ"ד מצוה.
63. ע"ד הענין ד"קנאין פוגעין בו" (סנהדרין פב, א), דלכמה דיעות הוי רשות (רא"ש ויד רמ"ה שם. וראה גם רמ"א חו"מ סתכ"ה ס"ד). וכן השוום במל"מ הל' רוצח ספ"א. וי"ל שבגואל הדם הוי יתירה מזה, כי קנאי הבא לימלך אין מורין לו (סנהדרין שם), משא"כ בגואל הדם (שירי קרבן לירושלמי סנהדרין ספ"ט).
64. רמב"ם שם פ"ב ה"ב – לענין גואל הדם בהורג במזיד.
65. ע"ד החילוק באופן האבלות ע"פ תורה בהתאם למדת הקירוב משפחתי.
66. מסעי לה, כז. לב־לג.
67. ראה מו"ק ה, א.
68. ראה תפארת ישראל למשנה מכות שם דהוי מצוה קטנה דכל כה"ג לגבי מצוה ממש רשות קרי לה.
69. וזה שאפ"ל מציאות שאדם יהרג לעת"ל – אף שע"פ גמ' הנ"ל ס"א הוא לפי שהרג במזיד (בלי עדים) – צריך לומר (גם לדעת הרמב"ם) שהוא לפי שהרג במזיד בזמן הזה (ראה אלשיך שם).

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 20 עמודים.