160

ולכן אין רש"י יכול לבאר בפשוטו¹² של מקרא, שבמילים "ובני ישראל עשו" הכוונה היא לסמיכה, כי לגבי סמיכה נאמר "וסמכו כל השומעים...", וכיון שכאן נאמר "ובני ישראל עשו", מסיק רש"י, שהכוונה היא לציוויים המפורטים במקום אחר – דחיה¹³ רגימה ותליה – פעולות המתבצעות על ידי כל ישראל.

ו. "כאשר צוה..." – לגבי כל הפסוק

אך לפי זה קשה: מדוע אין התורה מספרת על קיום הציווי "וסמכו"? לכן מבאר רש"י, שהמילים "כאשר צוה..." אינן קשורות רק ל"ובני ישראל עשו", אלא לפסוק כולו – גם לפעולה "וירגמו", שנעשתה על ידי "כל השומעים", שהם רגמו אותו בדיוק "כאשר צוה ה' את משה". כלומר, לפני הרגימה, הם סמכו את ידיהם על ראשו¹⁴, כפי שציוה הקדוש־ברוך־הוא למשה "וסמכו... ורגמו...".

ולכן מצטט רש"י רק את המילים "ובני ישראל עשו", ומפריד ומשמיט את המילים "כאשר צוה...", כדי להשמיענו, שהמילים "כאשר צוה" קשורות גם ל"וירגמו", כדלעיל.

ז. מנין שיש כאן רגימה

על ידי "בני ישראל"?

לפי האמור לעיל בסעיף ה', שהפעולות "ויוציאו... וירגמו..." נעשות על ידי העדים והדיינים, ואילו במילים "ובני ישראל עשו" הכוונה היא לשאר ישראל, מובן, שבמילים "ובני ישראל עשו", נכללת, בנוסף לדחיה ולתליה, גם רגימה שאינה נכללת במילים "וירגמו אותו אבן", המופיעות לפני כן, שהרי לאחר האבן שרגמו העדים, רגמו אותו שאר ישראל באבנים נוספות. כפי שקובעת התורה לגבי סקילה: "יד העדים תהיה בו בראשונה להמיתו ויד כל העם באחרונה"¹⁵, שאם הנסקל לא מת מן האבן שרגמו העדים, הרי "כל העם" חייבים לרגום אותו באבנים נוספות¹⁶.

אך עדיין קשה: לפי האמור לעיל מובן, שבמילים "ובני ישראל עשו" יכולה להיכלל גם רגימה. אך מנין מסיק רש"י, שהנסקל לא מת מהאבן שזרקו העדים¹⁷, וש"בני ישראל" היו