שיחה ב

148שיחה ב

חוקת

א. הנסים ב"נחלי ארנון"

כבר דובר פעמים רבות אודות הכלל שקובע רש"י לגבי פירושו על התורה – "אני לא באתי אלא לפשוטו של מקרא ולאגדה המיישבת דברי המקרא..."¹ – שכיון שבאמצעות האגדה מתכוון רש"י ליישב את המקרא, אין הוא מדייק בציטוט האגדות דוקא בלשונן², אלא מצטטן לעתים קרובות בניסוח שונה המתאים יותר לתוכן פירושו.

דוגמא בולטת לכך אנו מוצאים בפירוש רש"י בפרשתנו:

על המסע והחניה "ויחנו מעבר ארנון..."³ מספרת התורה: "על כן יאמר בספר מלחמות ה' את והב בסופה ואת הנחלים ארנון. ואשד הנחלים אשר נטה לשבת ער ונשען לגבול מואב"⁴. רש"י מפרש, שבכך רומזת התורה ל"נסים הגדולים" שהתרחשו בנחלי ארנון. וכפי שמפרט רש"י בהרחבה רבה, שאלה היו "הרים גבוהים והנחל עמוק וקצר", והדרך שבה היו ישראל צריכים ללכת עברה בנחל. והאמוריים התחבאו במערות ההרים, בתכננם, שכאשר יעברו ישראל "נהרגם בחצים ואבני בליסטראות". אך הקדוש־ברוך־הוא עשה נס, ש"נזדעזע ההר של ארץ ישראל... ונתקרב לצד הר של מואב... והרגום". וזוהי המשמעות של "אשר נטה לשבת ער ונשען לגבול מואב" – "ההר נטה ממקומו ונתקרב לצד גבול מואב".

בהמשך לכך אומרת התורה⁵ "ומשם בארה, היא הבאר אשר אמר ה' למשה אסוף את העם ואתנה להם מים". רש"י מפרש, שזהו המשך לנסים שבפסוק הקודם. והמשמעות הפשוטה של הפסוק היא: "משם בא האשד אל הבאר, כיצד, אמר הקדוש־ברוך־הוא, מי מודיע לבני הנסים הללו, המשל אומר נתת פת לתינוק הודיע לאמו, לאחר שעברו חזרו ההרים למקומם והבאר ירדה לתוך הנחל והעלתה משם דם ההרוגים וזרועות ואיברים ומוליכן סביב המחנה וישראל ראו ואמרו שירה".

ב. נס אחד או שני נסים?

המקור לפירוש זה, שהפסוקים רומזים לנסים אלו, הוא במדרש תנחומא⁶ ובמדרש רבה⁷ במקום זה. אך 149יש הבדל מהותי בין פירוש רש"י לבין המדרשים בתיאור הנס⁸ לגבי האופן של "והרגום".

במדרש נאמר, שחלק מה"אוכלוסין" נכנסו למערות, שהיו בהרים למעלה, וחלק מהם היו בתוך הנחל, והתרחשו שני נסים: א) האוכלוסין שהיו במערות נהרגו על ידי שההרים נצמדו זה לזה⁹ "ונכנסו שדים של הר זה לתוך מערות"¹⁰. ב) הנס השני היה בכך ש"הבאר ירדה לתוך הנחל ומתגברת שם (המים שבה) ואבדה כל האוכלוסין (שבנחל) כדרך שאבד אותן הים (בקריעת ים סוף)".

ואילו רש"י מזכיר רק נס אחד¹¹ – את הריגת האמוריים שהתחבאו במערות – ומשמיט את נס הבאר אשר הציפה את הנחל והטביעה את האמוריים שם.

יש להבין: אמנם, יש לומר, שפשוטו של מקרא מחייב שהיה כאן נס, ולא שני נסים,

אך בכל זאת רש"י עצמו מפרש, שלפי הפשט משווה כאן הפסוק את נסי נחלי ארנון לנסים בים סוף, כפי שהוא מבאר את המילים "את והב בסופה ואת הנחלים ארנון": "אשר יהב להם והרבה נסים בים סוף .. כשם שמספרים בנסי ים סוף, כך יש לספר בנסי נחלי ארנון"¹² – ואם כך, פשוטו של מקרא מתאים לדברי המדרש שגם בנחל נעשה על ידי הבאר נס "כדרך שאבד אותן הים"?

יותר מכך: בהמשך מספרת התורה שישראל אמרו שירה, ותוכן השירה קשור רק לבאר. לפי המדרש, שהבאר עצמה הטביעה את האמוריים (חלקם), מובן מדוע שירת ישראל היא על הבאר, אך לפי רש"י יוצא, שעל עצם הנס שבאמצעותו נצלו ישראל מן האמוריים, הם לא אמרו שירה, ושירתם היתה רק על ענין הטפל לנס – שהבאר הודיעה לישראל על הנס?

ג. "אשד" – שפך דם האמוריים

לפי האמור לעיל, שרש"י מביא רק אגדות המיישבות את דברי המקרא, מובן הדבר:

150בהמשך הפסוק "ואשד הנחלים אשר נטה לשבת ער ונשען לגבול מואב" נרמז רק הנס של "ההר נטה ממקומו ונתקרב לצד גבול מואב", אך אין כאן רמז על הנס שמי הבאר הטביעו את האמוריים בנחל¹³. ואין לומר שגם זה נרמז במילים "ואשד הנחלים", כי מלשון הפסוק מוכח ש"אשד (שפך) הנחלים" היה תוצאה של "אשר נטה...". לפיכך מסביר רש"י, שהמשמעות של "אשד הנחלים" היא "שפך הנחלים שנשפך שם דם אמוריים שהיו נחבאים שם", במערות שבהרים – כאשר "ההר נטה ממקומו ונתקרב לצד גבול מואב" והרג את האמוריים שבמערות נוצר ה"שפך" מדמם אשר נשפך לנחל.

לעומת זאת לפי המדרש, אשר אינו צמוד כל כך ללשון הפסוק, הרי כיון שהתורה משווה את הנסים שבנחלי ארנון לנסים בים סוף, מוסבר במדרש¹⁴, שגם בנחל התרחש נס בדומה לנס בים סוף, למרות שהפסוק אינו רומז לנס זה.

ד. ההבדלים בין לשון רש"י והמדרש

לפי זה ניתן להבין מספר הבדלים בניסוח בין פירוש רש"י לבין דברי המדרש על הפסוק "ומשם בארה":

א) במדרש נאמר שכדי לפרסם את הנסים, ירדה הבאר "לאותן המערות" שבהן נהרגו האמוריים. ואילו רש"י אומר שהבאר "ירדה לתוך הנחל".

ב) במדרש נאמר "והוציאה גולגליות וזרועות ורגלים שאין להם חקר". ואילו רש"י אומר שהבאר "העלתה משם דם ההרוגים וזרועות ואיברים".

– את לשון רש"י האומר "זרועות ואיברים" ולא "גולגליות זרועות ורגלים" כנאמר במדרש – ומצד שני לשון רש"י "איברים" כולל גם את הזרועות, ומדוע הוא מזכיר את ה"זרועות", בנפרד –

– ניתן להסביר: הקדוש־ברוך־הוא רצה להראות לישראל שלא רק שהם נצלו מאוייבים סתם, אלא גם מאיזה סוג אוייבים הוא הצילם – מצבא של גבורים. ולכן הוא הראה להם באמצעות הבאר את הזרועות, שבהן ניכרת גבורתו של האדם.

אך אילו היה הקב"ה מראה להם זאת באופן שהבאר היתה מעלה רק את זרועות ההרוגים והיתה משאירה את האיברים האחרים, הרי היה זה נס בתוך נס, ללא תועלת ומטרה, ניסא למגנא¹⁵ – ולכן לא העלתה הבאר רק את הזרועות, אלא את כל האיברים – כולל גולגלות ורגלים.

151רש"י משמיט את המילים – "שאין להם חקר" כי אין לכך רמז בפשוטו של מקרא. ויותר מכך – חידוש גדול כל כך צריך היה לפחות להירמז בפסוק, לפי דרך הפשט.

אך אין מובן: מדוע מוסיף רש"י על המדרש את "דם ההרוגים"? דם – מאן דכר שמיה¹⁶!

אלא, רש"י ממשיך בשיטתו: הרי רש"י מבאר, כדלעיל, ש"ואשד הנחלים" הוא שפך הדם שנכנס לנחל. ולכן, כאשר אומר הפסוק "ומשם בארה" הכוונה היא – "משם (מהנחל) בא האשד (שפך הדם) אל הבאר" – רש"י אינו יכול לומר כבמדרש, שהבאר נכנסה למערות – כי בפשוטו של מקרא נאמר שה"אשד" היה בתוך הנחל. ולפיכך צריך רש"י לומר "והבאר ירדה לתוך הנחל".

ולכן מוסיף רש"י "ודם ההרוגים", ואדרבה: הוא כותב זאת בהתחלה, כי הפסוק מדבר אודות "שפך הנחלים", המשמעות הפשוטה של "אשד", וזה ייתכן דוקא כאשר יש דם, דבר שנשפך – "שנשפך דם אמוריים" – בעוד אשר לגבי זרועות ואיברים בלבד לא ייתכן מושג של "שפך" –

אלא שב"אשד" של "דם ההרוגים" היו גם "זרועות ואיברים"¹⁷.

ה. מדוע מוסיף רש"י משל?

אך יש להבין: בפירוש רש"י על "ומשם בארה" יש עוד שני שינויים מהותיים נוספים לעומת דברי המדרש:

א) רש"י מוסיף בפירושו "המשל אומר נתת פת לתינוק הודיע לאמו". אמנם, המשל לקוח ממקום אחר במדרש¹⁸, ששם מובא הסיפור בקצרה, אך במקום זה במדרש, שבו מסופר הפירוש שרש"י מביא בפירושיו כאן, אין המשל מוזכר¹⁹.

ב) במדרש כאן¹⁰ נאמר, שלישראל נודע על הנס כאשר "חזרו לבקש את הבאר וראו אותה שהיא יוצאה... מתוך הנחל ומוציאה איברים איברים". ובגמרא²⁰ נאמר שראו זאת שני מצורעים אשר שהו מחוץ למחנה. ואילו רש"י משנה מדברי המדרש והגמרא ואומר שהבאר עצמה הודיעה זאת לכולם על ידי שהיתה "מוליכתן סביב המחנה וישראל ראו ואמרו שירה".

מהו ההכרח לשני שינויים אלו לפי פשוטו של מקרא? והרי, לכאורה, 152אדרבה: מתאים יותר לפי הפשט שרש"י יאמר כדברי המדרש בשני פרטים אלו:

א) מטרת המשל היא להגדיר את הבלתי מובן מן הנמשל. אך בעניננו אין חסר דבר בהבנת הנמשל. הסיבה לכך שהקדוש־ברוך־הוא מודיע לישראל אודות הנסים שעשה להם מובנת ביותר ובפשטות²¹ ואינה דורשת ביאור. ובכלל, מה מוסיף המשל שמביא רש"י לענין זה?

ב) אפילו בן חמש למקרא מבין שהקדוש־ברוך־הוא אינו מחולל נס לחנם¹⁵, ויש צורך בסיבה מיוחדת כדי שהקדוש־ברוך־הוא ישנה את מערכות הטבע. ומדוע, איפוא, מסביר רש"י שכדי להודיע על הנס חולל הקדוש־ברוך־הוא נס מיוחד – "מוליכתן סביב המחנה" – ואינו מסביר כמדרש, שהיהודים גילו זאת בעצמם בדרך הטבע²², כדלעיל?

ו. "נתת פת לתינוק הודיע לאמו"

בעצם המשל שרש"י מביא "נתת פת לתינוק הודיע לאמו" – לא מובן:

לכאורה, אין המשל דומה לנמשל: במשל אין ההודעה נמסרת לתינוק, אלא "לאמו", ואילו בנמשל הודיע הקדוש־ברוך־הוא על הנס לישראל, לתינוק שבמשל. וכן: מהי המשמעות בבחירת הדוגמא של "נתת פת", והרי, אדרבה: "פת" זהו דבר הכרחי, ואילו הנמשל "מי מודיע לבני הנסים הללו" מדגיש דבר שאינו הכרח, אלא פעולה הנעשית עקב חיבה יתירה וכו'.

התמיהה אף גדולה יותר: המקור למשל זה הוא בגמרא²³, ששם כתובה ההוראה: הנותן פת לתינוק צריך להודיע לאמו²⁴. דין זה מופיע כהמשך²⁵ לדין: הנותן מתנה לחבירו צריך להודיעו. ולכאורה, דוקא הלכה זו של "לחבירו" מתאימה יותר לעניננו: (א) כאן מדובר אודות "מתנה"²⁶ סתם, ולא "פת" שהיא הכרחית. (ב) ההודעה נמסרת כאן למקבל המתנה עצמו, ולא "לאמו" –

ואילו רש"י מביא דוקא את המשל של "נתת פת לתינוק הודיע לאמו"?!

153ז. שירה – בקריעת ים סוף ובנחלי ארנון

כדי להבין זאת יש לבאר תחילה תמיהה כללית על פירוש רש"י, המסביר, שבמילים "ואשד הנחלים אשר נטה... ומשם בארה..." נרמזים פרטי הנסים שהראה הקדוש־ברוך־הוא בנחלי ארנון. והרי, לכאורה, פירוש זה, שמשמעות המילים "אשר נטה..." היא שההר זז ונתקרב עד "גבול מואב", הוא רחוק מן הפשט. ואכן רואים, שמספר פשטנים²⁷ מפרשים שהמילים "אשר נטה..." אמורות לגבי הנחל או ישראל²⁸ ומציינות את המקומות שבהם היה הנחל, או ישראל, וכוונת המילים "ומשם בארה" היא לנסיעת בני ישראל ל"בארה", בהמשך למסעות הקודמים המוזכרים²⁹, או שהנחל נטה משם עד "בארה" – מקום הבאר³⁰.

מדוע אין רש"י מסביר כפשטנים אלה, אלא כמדרש?

ויש לומר, שההסבר לכך הוא:

בפירושיו לפסוקים כאן מתכוון רש"י להשיב לשאלה כללית על הסיפור הכתוב בתורה: בחומש מסופר על נסים רבים שעשה הקב"ה לישראל למען הצלתם, וביניהם נסים שהיו מחוץ לגבולות הטבע לגמרי. אך למרות זאת לא מצינו שישראל אמרו על כך שירה – חוץ מקריעת ים סוף ופרשתנו (בודאי הודו בני ישראל לקדוש־ברוך־הוא ושבחוהו גם על הנסים האחרים³¹, אך התורה אינה מזכירה זאת).

וצריך להבין – במה שונים שני הנסים הללו, שדוקא בהם אמרו ישראל שירה³²?

מכך לומד רש"י, שלפי זה הכרחי לומר, שבנחל ארנון התרחשו נסים גדולים ומיוחדים הדומים לקריעת ים סוף, כפי שרש"י מבאר ומדגיש זאת בפירושו על המילים "את והב בסופה" ו"ואת הנחלים ארנון" – "כשם שמספרים בנסי ים סוף כך..." בנסי נחלי ארנון, שאף כאן נעשו נסים גדולים".

יש לומר שההוכחה לכך שהתורה משווה נסים אלו לנסי הים איננה דוקא מהביטוי "סופה", הדומה ללשון "ים סוף" – כי הסבר זה רחוק מדרך הפשט – אלא מתוכן הסיפור באופן כללי: כיון שמסופר שישראל אמרו שירה דוקא כאן, הכרחי לומר שהנסים כאן היו "כשם" – בדומה לנסים של ים סוף, אשר "אז ישיר".

154ומסיבה זו מסביר רש"י שהפסוק עצמו רומז למהותם של הנסים, כי בפסוק מסופר שישראל אמרו שירה, ולכן מסתבר שהפסוק אומר גם, ולפחות ברמז, מדוע דוקא כאן אמרו שירה.

ח. "ה' ילחם לכם..."

מהו היתרון והמעלה של הנסים בקריעת ים סוף בהשוואה לנסים האחרים, שדוקא אז אמרו שירה?

אין לומר שזאת משום שנס קריעת ים סוף הציל את בני ישראל מסכנת נפשות³³ – כי גם בנסים האחרים ארע כך, ובעניננו: המן ובארה של מרים הצילו את בני ישראל מסכנת רעב וצמא במדבר.

וכן – אין לומר שזאת מפני שנס קריעת ים סוף היה לגמרי מעל לטבע, שהרי גם המן ובארה של מרים לא היו בגדר הטבע, ואדרבה: דוקא הם נמשכו במשך קרוב לארבעים שנה.

אלא, החידוש המיוחד בכך היה, כנאמר בפסוק³⁴ "ה' ילחם לכם ואתם תחרישון": במקרים אחרים³⁵, כאשר היו ישראל בסכנה מצד האומות, התרחש נס הישועה וההצלה באופן שישראל נלחמו בהם והקדוש־ברוך־הוא הוביל לנצחונם של ישראל עד כדי נצחון באופן נסי.

אך בקריעת ים סוף היו ישראל באופן של "תחרישון" – הם לא עשו דבר כדי להנצל מן המצרים. הקדוש־ברוך־הוא בעצמו והוא בלבד "ילחם" נגד המצרים.

וענין זה, שהקדוש־ברוך־הוא עשה הכל במקום ישראל – "ה' ילחם לכם" – מראה על חיבה יתירה, שלא זו בלבד שהקדוש־ברוך־הוא מציל את ישראל מסכנה, אלא הוא אף חוסך מהם לעשות דבר מה לשם כך, ולכן דוקא נס זה הביא את ישראל לאמירת שירה.

וזהו החידוש גם בנס שהתרחש בנחלי ארנון: גם כאן³⁶ היתה הצלת בני ישראל באופן של "ה' ילחם לכם ואתם תחרישון"³⁷, ולכן גם נס זה עורר את ישראל לאמירת שירה³⁸.

ט. "אמו" – משה רבינו

לפי זה ניתן להבין גם מדוע מוסיף רש"י את המשל "נתת פת לתינוק הודיע לאמו":

155רש"י מדגיש את היחודיות של הנסים בנחלי ארנון לעומת הנסים האחרים, ויש לומר שבפרט הבא – אף לעומת נס קריעת ים סוף: בנסים אלו אמר הקדוש־ברוך־הוא "מי³⁹ מודיע לבני הנסים הללו": הענין שרק "ה' ילחם לכם" היה מודגש כאן עד כדי כך שישראל אף לא ידעו, לא אודות הסכנה ולא אודות ההצלה!

וזוהי המשמעות של "נתת פת לתינוק הודיע לאמו" והחידוש שבו לעומת "הנותן מתנה לחבירו צריך להודיעו": "פת" אינה מתנה סתם, אלא ענין הכרחי, כדלעיל. וזוהי גם המשמעות של "הודיע לאמו": באופן כללי, תפקידה של האם לתת לתינוק את כל צרכיו. ולפיכך, כאשר מישהו אחר "מחליף" את האם ונותן לתינוק "פת" – צריך להודיע לאמו.

וכך בעניננו: מדובר כאן על ענין הכרחי ביותר, בדומה ל"פת" – להציל את ישראל מסכנה כללית וגדולה⁴⁰, אשר באופן כללי, עסק בכך משה רבינו – "אמו" – הרועה הנאמן אשר דאג לישראל לכל צרכיהם⁴¹. כפי שרואים, שתמיד כאשר חסר לישראל דבר מה, או בהמצאם בצרה, התמסר לכך משה רבינו, או התפלל לקדוש־ברוך־הוא.

ואילו בעניננו ניתנה כל העזרה והישועה שלא באמצעות משה רבינו⁴², אלא באופן של "ה' ילחם לכם ואתם תחרישון" לגמרי, וכדלעיל, אף יותר מקריעת ים סוף, ששם ידעו על הסכנה, וכן – משה התפלל לקדוש־ברוך־הוא⁴³. ה"פת" לא ניתנה באמצעות "אמו".

לפי זה יש לומר, שהנמשל של "הודיע לאמו" הוא: ה"באר" שספקה לישראל מים במדבר, צורך הכרחי, דומה ל"אם"⁴⁴, המספקת לילדיה את צרכיהם. וכאשר גרם הקדוש־ברוך־הוא ל"בא האשד אל הבאר", התבצע הענין של "הודיע לאמו"⁴⁵.

156בכך מובן גם השינוי השני שבדברי רש"י לעומת המדרש והגמרא (כמובא לעיל בסעיף ה) – שהבאר "מוליכתן סביב המחנה":

אחת המטרות של "נתת... הודיע לאמו" היא שבסופו של דבר תודיע האם ותסביר לתינוק את הטובה שקבל מנותן ה"פת". וכך בעניננו: מצד ההוראה "נתת... הודיע לאמו" מובן, שהבאר עצמה הלכה להודיע לישראל אודות הנס,

ואילו לפי המדרש והגמרא, הרי לא הבאר עצמה הודיעה לישראל על הנס, אלא ישראל, בחפשם את הבאר, ראו את הנסים באמצעות הבאר.

י. ישראל ראו את הנס

ועוד יש לומר, לגבי השינוי השני בפירוש רש"י, שלפי האמור לעיל, שכוונת פירושי רש"י היא להסביר מה כאן יוצא מן הכלל לעומת כל הנסים, אשר משום כך אמרו ישראל שירה:

על "אז ישיר משה"⁴⁶ מפרש רש"י: "אז כשראה הנס עלה בלבו שישיר שירה". מלשון רש"י מובן, שאמירת השירה נובעת מ"ראה הנס": כאשר רואים נס מתעוררים לאמירת שירה⁴⁷.

ומסיבה זו מסביר רש"י, שכך היה גם בעניננו⁴⁸: גם מציאת הבאר על ידי ישראל לא היתה באופן טבעי, שאז לא "ראה הנס": הם לא ראו את הנס עצמו, אלא את תוצאות הנס.

לכן מפרש רש"י, שההודעה לישראל על "הנסים הללו", היתה בהמשך לכללות הנס: הבאר, באותה "הליכה" של "ומשם בארה" הסתובבה סביב המחנה באופן נסי, כך שכל ישראל ראו שהקדוש־ברוך־הוא מודיע על "הנסים הללו".

יוצא, שישראל ראו את הנס⁴⁹, וכיון ש"וישראל ראו (לפיכך) ואמרו⁵⁰ שירה: עלי באר⁵¹, מתוך הנחל והעלי מה שאת מעלה".