148
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
שיחה ב
חוקת
א. הנסים ב"נחלי ארנון"
כבר דובר פעמים רבות אודות הכלל שקובע רש"י לגבי פירושו על התורה – "אני לא באתי אלא לפשוטו של מקרא ולאגדה המיישבת דברי המקרא..."1 – שכיון שבאמצעות האגדה מתכוון רש"י ליישב את המקרא, אין הוא מדייק בציטוט האגדות דוקא בלשונן2, אלא מצטטן לעתים קרובות בניסוח שונה המתאים יותר לתוכן פירושו.
דוגמא בולטת לכך אנו מוצאים בפירוש רש"י בפרשתנו:
על המסע והחניה "ויחנו מעבר ארנון..."3 מספרת התורה: "על כן יאמר בספר מלחמות ה' את והב בסופה ואת הנחלים ארנון. ואשד הנחלים אשר נטה לשבת ער ונשען לגבול מואב"4. רש"י מפרש, שבכך רומזת התורה ל"נסים הגדולים" שהתרחשו בנחלי ארנון. וכפי שמפרט רש"י בהרחבה רבה, שאלה היו "הרים גבוהים והנחל עמוק וקצר", והדרך שבה היו ישראל צריכים ללכת עברה בנחל. והאמוריים התחבאו במערות ההרים, בתכננם, שכאשר יעברו ישראל "נהרגם בחצים ואבני בליסטראות". אך הקדוש־ברוך־הוא עשה נס, ש"נזדעזע ההר של ארץ ישראל... ונתקרב לצד הר של מואב... והרגום". וזוהי המשמעות של "אשר נטה לשבת ער ונשען לגבול מואב" – "ההר נטה ממקומו ונתקרב לצד גבול מואב".
בהמשך לכך אומרת התורה5 "ומשם בארה, היא הבאר אשר אמר ה' למשה אסוף את העם ואתנה להם מים". רש"י מפרש, שזהו המשך לנסים שבפסוק הקודם. והמשמעות הפשוטה של הפסוק היא: "משם בא האשד אל הבאר, כיצד, אמר הקדוש־ברוך־הוא, מי מודיע לבני הנסים הללו, המשל אומר נתת פת לתינוק הודיע לאמו, לאחר שעברו חזרו ההרים למקומם והבאר ירדה לתוך הנחל והעלתה משם דם ההרוגים וזרועות ואיברים ומוליכן סביב המחנה וישראל ראו ואמרו שירה".
ב. נס אחד או שני נסים?
המקור לפירוש זה, שהפסוקים רומזים לנסים אלו, הוא במדרש תנחומא6 ובמדרש רבה7 במקום זה. אך
הערות
- 1. פרש"י בראשית ג, ח. ועוד.
- 2. ובמכש"כ וק"ו שאפילו בלשון הכתוב נוהג כן (ראה לדוגמא פרש"י יתרו (כ, ח) "שמענו" – וראה מכות בסופה. ספרי תצא פ' רלג. ועוד).
- 3. פרשתנו כא, יג.
- 4. שם, יד־טו.
- 5. שם, טז.
- 6. פרשתנו כ.
- 7. במדב"ר פי"ט, כה.
רש"י על בראשית ג׳:ח׳ - הטקסט מספריא
וישמעו. יֵשׁ מִדְרְשֵׁי אַגָּדָה רַבִּים וּכְבָר סִדְּרוּם רַבּוֹתֵינוּ עַל מְכוֹנָם בִּבְ"רַ וּבִשְׁאָר מִדְרָשׁוֹת; וַאֲנִי לֹא בָאתִי אֶלָּא לִפְשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא וּלְאַגָּדָה הַמְיַשֶּׁבֶת דִּבְרֵי הַמִּקְרָא דָבָר דָּבוּר עַל אׇפְנָיו: וישמעו. מַה שָּׁמְעוּ? שָׁמְעוּ אֶת קוֹל הַקָּבָּ"ה שֶׁהָיָה מִתְהַלֵּךְ בַּגַּן:
לרוח היום. לְאוֹתוֹ רוּחַ שֶׁהַשֶּׁמֶשׁ בָּאָה לְשָׁם, וְזוֹ הִיא מַעֲרָבִית; שֶׁלִּפְנוֹת עֶרֶב חַמָּה בַּמַּעֲרָב, וְהֵם סָרְחוּ בָּעֲשִׂירִית (סנהדרין ל"ח):
וישמעו AND THEY HEARD — There are many Midrashic explanations and our Teachers have already collected them in their appropriate places in Genesis Rabbah and in other Midrashim. I, however, am only concerned with the plain sense of Scripture and with such Agadoth that explain the words of Scripture in a manner that fits in with them. וישמעו AND THEY HEARD — What did they hear? They heard the sound of the Holy One, blessed be He, as He walked in the garden (see Genesis Rabbah 19:12).
לרוח היום IN THE WIND OF THE DAY — (רוח is used also in the meaning of direction,— north, east, — etc.) in that direction to which the sun travels (באה לשם) which is the west, for towards evening the sun is in the west, and they committed the sin in the tenth hour (Sanhedrin 38b).
רש"י על שמות כ׳:ח׳ - הטקסט מספריא
זכור. זָכוֹר וְשָׁמוֹר בְּדִבּוּר אֶחָד נֶאֶמְרוּ, וְכֵן מְחַלְלֶיהָ מוֹת יוּמָת (שמות ל"א), וּבְיוֹם הַשַּׁבָּת שְׁנֵי כְבָשִׂים (במדבר כ"ח); וְכֵן לֹא תִלְבַּשׁ שַׁעַטְנֵז, גְּדִלִים תַּעֲשֶׂה לָּךְ (דברים כ"ב); וְכֵן עֶרְוַת אֵשֶׁת אָחִיךָ (ויקרא י"ח), יְבָמָהּ יָבֹא עָלֶיהָ (דברים כ"ה); הוּא שֶׁנֶּאֱמַר אַחַת דִּבֶּר אֱלֹהִים שְׁתַּיִם זוּ שָׁמָעְתִּי (תהילים ס"ב): זכור. לְשׁוֹן פָּעוֹל הוּא, כְּמוֹ אָכוֹל וְשָׁתוֹ (ישעיהו כ"ב), הָלוֹךְ וּבָכֹה (שמואל ב ג'), וְכֵן פִּתְרוֹנוֹ: תְּנוּ לֵב לִזְכֹּר תָּמִיד אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת, שֶׁאִם נִזְדַּמֵּן לְךָ חֵפֶץ יָפֶה תְּהֵא מַזְמִינוֹ לְשַׁבָּת (מכילתא):
זכור — This word REMEMBER which opens this commandment here and שמור “observe” which opens it in Deuteronomy (5:12) were spoken in one utterance. Similar is, (Exodus 31:14) “Everyone that profaneth it (the Sabbath) shall surely be put to death”, which apparently is in contradiction with (Numbers 28:9) “And on the Sabbath day [ye shall offer] two lambs”, a command necessitating actions which, if done for any other purposes on the Sabbath, would involve a profanation of that day. Similar is, (Deuteronomy 22:11) “Thou shalt not wear a garment of two kinds, [as of woollen and linen together]” and (Deuteronomy 22:12) “Thou shalt make thee tassels”, for the performance of which command wool and linen may be employed in combination. Similar is, (Leviticus 18:16) “The nakedness of thy brother’s wife” (the prohibition of marriage with her), and (Deuteronomy 25:5) “her husband’s brother shall come unto her” (he shall marry her). — This is the meaning of what is said (Psalms 62:12) “One thing did God speak, these two things did we hear” (Mekhilta). זכור — This word expresses the verbal action without any reference to a particular time (the infinitive), similar to, (Isaiah 22:13) אכול ושתו “to eat and to drink”; (II Samuel 3:16) הלוך ובכה “to go and to weep”; and the following is its meaning: take care to remember always the Sabbath day — that if, for example, you come across a nice article of food during the week, put it by for the Sabbath (Beitzah 16a).
במדבר רבה י״ט:כ״ה - הטקסט מספריא
אָז יָשִׁיר יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת (במדבר כא, יז), הַשִּׁירָה הַזֹּאת נֶאֶמְרָה בְּסוֹף אַרְבָּעִים שָׁנָה, וְהַבְּאֵר נִתְּנָה לָהֶם מִתְּחִלַּת אַרְבָּעִים, וּמָה רָאָה לִכָּתֵב כָּאן, הָעִנְיָן הַזֶּה נִדְרַשׁ לְמַעְלָה הֵימֶנּוּ (במדבר כא, יד): עַל כֵּן יֵאָמַר בְּסֵפֶר מִלְחֲמֹת ה' אֶת וָהֵב שֶׁעָשָׂה לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹתוֹת וְנִסִּים בְּנַחֲלֵי אַרְנוֹן כַּנִּסִּים שֶׁעָשָׂה לָהֶם בְּיַם סוּף, וּמָה הֵם נִסִּים שֶׁל נַחֲלֵי אַרְנוֹן, אָדָם עוֹמֵד עַל הַר זֶה וּמְדַבֵּר עִם חֲבֵרוֹ בָּהָר הַזֶּה, וְהוּא רָחוֹק מִמֶּנּוּ שִׁבְעָה מִילִין, וְהַדֶּרֶךְ יוֹרֵד לְתוֹךְ הַנַּחַל וְעוֹלֶה, וְדַרְכָּן שֶׁל יִשְׂרָאֵל לַעֲבֹר בְּתוֹךְ הַנַּחַל, נִתְכַּנְסוּ כָּל הָאֻמּוֹת לְשָׁם אֻכְלוּסִין שֶׁאֵין לָהֶם סוֹף, יָשְׁבוּ מִקְצָתָן בְּתוֹךְ הַנַּחַל וְהַנַּחַל מִלְּמַעְלָן עָשׂוּי מְעָרוֹת, וּכְנֶגֶד הַמְעָרוֹת הַר שֶׁכְּנֶגְדוֹ עָשׂוּי סְלָעִים סְלָעִים כְּגוֹן שָׁדַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר כא, טו): וְאֶשֶׁד הַנְּחָלִים. נִכְנְסוּ הָאֻכְלוּסִין לְתוֹךְ הַמְּעָרוֹת וְאָמְרוּ כְּשֶׁיֵּרְדוּ יִשְׂרָאֵל לְתוֹךְ הַנַּחַל, אֵלּוּ עוֹמְדִין לִפְנֵיהֶם שֶׁבְּתוֹךְ הַנַּחַל, וְאֵלּוּ לְמַעְלָה מִן הַמְּעָרוֹת, וְנַהֲרֹג אֶת כֻּלָּם, כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעוּ יִשְׂרָאֵל לְאוֹתוֹ מָקוֹם, לֹא הִצְרִיכָן לֵירֵד לְמַטָּה מִן הַנַּחַל, אֶלָּא רָמַז לֶהָרִים וְנִכְנְסוּ שָׁדַיִם שֶׁל הַר זֶה לְתוֹךְ מְעָרוֹת וּמֵתוּ כֻּלָּם, וְהִקִּיפוּ הֶהָרִים רָאשֵׁיהֶם זֶה לָזֶה וְנַעֲשׂוּ דֶּרֶךְ כְּבוּשָׁה וְלֹא נוֹדַע אֵי זֶה הַר נִסְמַךְ לַחֲבֵרוֹ, וְאוֹתוֹ נַחַל מַפְסִיק בֵּין תְּחוּמֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לִתְחוּמֵי אֶרֶץ מוֹאָב, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר כא, יג): כִּי אַרְנוֹן גְּבוּל מוֹאָב בֵּין מוֹאָב וּבֵין הָאֱמֹרִי, הַר שֶׁבְּאֶרֶץ מוֹאָב לֹא נִזְדַּעְזַע שֶׁבּוֹ הַמְּעָרוֹת, וְהָהָר מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל נִזְדַּעְזַע שֶׁבּוֹ הַסְּלָעִים כְּמִין שָׁדַיִם, וְנִסְמַךְ לָהָר שֶׁכְּנֶגְדוֹ. וּמִפְּנֵי מָה נִזְדַּעְזַע, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. מָשָׁל לְשִׁפְחָה שֶׁרָאֲתָה בֶּן אֲדוֹנֶיהָ בָּא אֶצְלָהּ, קָפְצָה וְקִדְמָה אוֹתוֹ וְקִבַּלְתּוּ. נִכְנְסוּ הַסְּלָעִים לְתוֹךְ הַמְּעָרוֹת וְרִצְּצוּ כָּל אוֹתָן גִּבּוֹרִין, וְהַבְּאֵר יָרְדָה לְתוֹךְ הַנַּחַל וּמִתְגַּבֶּרֶת שָׁם, וְאִבְּדָה כָּל הָאֻכְלוּסִין כְּדֶרֶךְ שֶׁאִבֵּד אוֹתָן הַיָּם, לְכָךְ הִקִּישׁ (במדבר כא, יד): אֶת וָהֵב בְּסוּפָה לְנַחֲלֵי אַרְנוֹן, וְעָבְרוּ יִשְׂרָאֵל עַל אוֹתָן הֶהָרִים וְלֹא יָדְעוּ כָּל נִסִּים הַלָּלוּ, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הֲרֵינִי מוֹדִיעַ לְבָנַי כַּמָּה אֻכְלוּסִין אִבַּדְתִּי מִפְנֵיהֶם, יָרְדָה הַבְּאֵר לְאוֹתָן הַמְּעָרוֹת וְהוֹצִיאָה גֻּלְגָּלִיּוֹת וּזְרוֹעוֹת וְרַגְלַיִם שֶׁאֵין לָהֶם חֵקֶר, וְיִשְׂרָאֵל חָזְרוּ לְבַקֵּשׁ אֶת הַבְּאֵר וְרָאוּ אוֹתָהּ שֶׁהִיא יוֹצְאָה מְלֵאָה מִתּוֹךְ הַנַּחַל וּמוֹצִיאָה אֵיבָרִים אֵיבָרִים. וּמִנַּיִן שֶׁהַבְּאֵר הוֹדִיעַ בָּהֶן, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר כא, טו טז): וְאֶשֶׁד הַנְּחָלִים, וּמִשָּׁם בְּאֵרָה, וְכִי מִשָּׁם הָיְתָה וַהֲלוֹא מִתְּחִלַּת אַרְבָּעִים שָׁנָה הָיְתָה עִמָּהֶם, אֶלָּא שֶׁיָּרְדָה לְפַרְסֵם אֶת הַנִּסִּים, וְהָיוּ יִשְׂרָאֵל עוֹמְדִים עַל הַנְּחָלִים וְאוֹמְרִים לָהּ (במדבר כא, יז): עֲלִי בְאֵר עֱנוּ לָהּ, וְאָמְרוּ שִׁירָה עֲלֵיהֶם.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.