155
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
רש"י מדגיש את היחודיות של הנסים בנחלי ארנון לעומת הנסים האחרים, ויש לומר שבפרט הבא – אף לעומת נס קריעת ים סוף: בנסים אלו אמר הקדוש־ברוך־הוא "מי39 מודיע לבני הנסים הללו": הענין שרק "ה' ילחם לכם" היה מודגש כאן עד כדי כך שישראל אף לא ידעו, לא אודות הסכנה ולא אודות ההצלה!
וזוהי המשמעות של "נתת פת לתינוק הודיע לאמו" והחידוש שבו לעומת "הנותן מתנה לחבירו צריך להודיעו": "פת" אינה מתנה סתם, אלא ענין הכרחי, כדלעיל. וזוהי גם המשמעות של "הודיע לאמו": באופן כללי, תפקידה של האם לתת לתינוק את כל צרכיו. ולפיכך, כאשר מישהו אחר "מחליף" את האם ונותן לתינוק "פת" – צריך להודיע לאמו.
וכך בעניננו: מדובר כאן על ענין הכרחי ביותר, בדומה ל"פת" – להציל את ישראל מסכנה כללית וגדולה40, אשר באופן כללי, עסק בכך משה רבינו – "אמו" – הרועה הנאמן אשר דאג לישראל לכל צרכיהם41. כפי שרואים, שתמיד כאשר חסר לישראל דבר מה, או בהמצאם בצרה, התמסר לכך משה רבינו, או התפלל לקדוש־ברוך־הוא.
ואילו בעניננו ניתנה כל העזרה והישועה שלא באמצעות משה רבינו42, אלא באופן של "ה' ילחם לכם ואתם תחרישון" לגמרי, וכדלעיל, אף יותר מקריעת ים סוף, ששם ידעו על הסכנה, וכן – משה התפלל לקדוש־ברוך־הוא43. ה"פת" לא ניתנה באמצעות "אמו".
לפי זה יש לומר, שהנמשל של "הודיע לאמו" הוא: ה"באר" שספקה לישראל מים במדבר, צורך הכרחי, דומה ל"אם"44, המספקת לילדיה את צרכיהם. וכאשר גרם הקדוש־ברוך־הוא ל"בא האשד אל הבאר", התבצע הענין של "הודיע לאמו"45.
הערות
- 39. עפ"ז יומתק מה ששינה רש"י מל' המדרש, ובמקום "הריני מודיע" כותב "מי מודיע".
- 40. וכמו שביאר רש"י לעיל בד"ה ואשד הנחלים (ולכן מוכרחת ומיוסדת בפשש"מ האריכות): ההרים גבוהים והנחל עמוק וקצר וההרים סמוכים כו' (וא"א לנוס כו').
- 41. ראה לעיל – בהעלותך (יא, יב) האנכי הריתי גו' ילדתיהו גו' (בדוגמת אם).
- 42. עפ"ז יומתק (ע"פ פרש"י בפשש"מ) מה שבשירה זו נאמר "אז ישיר ישראל", ולא כבשירת הים "אז ישיר משה ובנ"י" – כי כאן לא הי' חילוק בין משה לכל ישראל (ולהעיר מפרש"י לקמן פסוק כ ד"ה במחוקק: ולמה לא נזכר כו').
- 43. רש"י בשלח יד, טו. – וגם עצם הנס בא ע"י "ואתה הרם את מטך גו'" (שם, טז. וראה גם שם, כא; כו').
- 44. ראה גם משכיל לדוד כאן (ע"ד הקבלה).
- 45. גם יש לומר שהנמשל של אמו הוא משה. כי כשישראל ראו את הדם ואת הזרועות לא ידעו מה זה וכמובן בפשטות, כשאירע דבר אי מובן שאלו את משה (ע"ד במן – בשלח (טז, טו. טז, כג) – וא"ל משה: הוא גו') והוא הסביר להם שזזו ההרים כו' (ועפ"ז מתורץ לשון הכתוב "היא הבאר גו' למשה אסוף את העם גו'", דמאי קמ"ל בהאריכות? ומאי שייך לכאן?).
רש"י על שמות י״ד:ט״ו - הטקסט מספריא
מה תצעק אלי. לִמְּדָנוּ שֶׁהָיָה מֹשֶׁה עוֹמֵד וּמִתְפַּלֵּל, אָמַר לוֹ הַקָּבָּ"ה, לֹא עֵת עַתָּה לְהַאֲרִיךְ בִּתְפִלָּה, שֶׁיִּשְׂרָאֵל נְתוּנִין בְּצָרָה (מכילתא). דָּ"אַ – מַה תִּצְעַק אֵלָי, עָלַי הַדָּבָר תָּלוּי וְלֹא עָלֶיךָ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר לְהַלָּן "עַל בָּנַי וְעַל פֹּעַל יָדַי תְּצַוֻּנִי" (ישעיהו מ"ה):
דבר אל בני ישראל ויסעו. אֵין לָהֶם אֶלָּא לִסַּע, שֶׁאֵין הַיָּם עוֹמֵד בִּפְנֵיהֶם, כְּדַאי הוּא זְכוּת אֲבוֹתֵיהֶם וְהָאֱמוּנָה שֶׁהֶאֱמִינוּ בִי וְיָצְאוּ, לִקְרֹעַ לָהֶם הַיָּם (מכילתא):
מה תצעק אלי WHEREFORE CRIEST THOU UNTO ME? — there is no mention that he prayed to God concerning this, but this teaches us that Moses stood in prayer. Whereupon the Holy One, blessed be He, said to him, “It is no time now to pray at length, when Israel is placed in trouble”. Another explanation of מה תצעק אלי (taking it in the sense of “Wherefore criest thou? אלי it is to Me — concerns Me”) — upon Me rests this matter and not upon thee. The idea contained in this explanation is similar to what is expressed elsewhere: (Isaiah 45:11) “Concerning My sons and concerning the work of My hands will ye command Me?” (Mekhilta)
דבר אל בני ישראל ויסעו SPEAK UNTO THE CHILDREN OF ISRAEL THAT THEY JOURNEY ONWARDS — There is nothing for them to do but to journey on, for the sea will not stand in their way: their ancestors’ merits and their own, and the faith that they placed in Me so that they left Egypt will suffice to divide the sea for them (cf. Mekhilta; Shemot Rabbah 21:8).
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.