153

ז. שירה – בקריעת ים סוף ובנחלי ארנון

כדי להבין זאת יש לבאר תחילה תמיהה כללית על פירוש רש"י, המסביר, שבמילים "ואשד הנחלים אשר נטה... ומשם בארה..." נרמזים פרטי הנסים שהראה הקדוש־ברוך־הוא בנחלי ארנון. והרי, לכאורה, פירוש זה, שמשמעות המילים "אשר נטה..." היא שההר זז ונתקרב עד "גבול מואב", הוא רחוק מן הפשט. ואכן רואים, שמספר פשטנים²⁷ מפרשים שהמילים "אשר נטה..." אמורות לגבי הנחל או ישראל²⁸ ומציינות את המקומות שבהם היה הנחל, או ישראל, וכוונת המילים "ומשם בארה" היא לנסיעת בני ישראל ל"בארה", בהמשך למסעות הקודמים המוזכרים²⁹, או שהנחל נטה משם עד "בארה" – מקום הבאר³⁰.

מדוע אין רש"י מסביר כפשטנים אלה, אלא כמדרש?

ויש לומר, שההסבר לכך הוא:

בפירושיו לפסוקים כאן מתכוון רש"י להשיב לשאלה כללית על הסיפור הכתוב בתורה: בחומש מסופר על נסים רבים שעשה הקב"ה לישראל למען הצלתם, וביניהם נסים שהיו מחוץ לגבולות הטבע לגמרי. אך למרות זאת לא מצינו שישראל אמרו על כך שירה – חוץ מקריעת ים סוף ופרשתנו (בודאי הודו בני ישראל לקדוש־ברוך־הוא ושבחוהו גם על הנסים האחרים³¹, אך התורה אינה מזכירה זאת).

וצריך להבין – במה שונים שני הנסים הללו, שדוקא בהם אמרו ישראל שירה³²?

מכך לומד רש"י, שלפי זה הכרחי לומר, שבנחל ארנון התרחשו נסים גדולים ומיוחדים הדומים לקריעת ים סוף, כפי שרש"י מבאר ומדגיש זאת בפירושו על המילים "את והב בסופה" ו"ואת הנחלים ארנון" – "כשם שמספרים בנסי ים סוף כך..." בנסי נחלי ארנון, שאף כאן נעשו נסים גדולים".

יש לומר שההוכחה לכך שהתורה משווה נסים אלו לנסי הים איננה דוקא מהביטוי "סופה", הדומה ללשון "ים סוף" – כי הסבר זה רחוק מדרך הפשט – אלא מתוכן הסיפור באופן כללי: כיון שמסופר שישראל אמרו שירה דוקא כאן, הכרחי לומר שהנסים כאן היו "כשם" – בדומה לנסים של ים סוף, אשר "אז ישיר".