שיחה ו
319שיחה ו
שיחה לתלמידי כתות הראשונות דהישיבות שיחיו, - בבית הכנסת, אחוי תפלת מנהחה - יום א', י"ב אדר היתשל"ט* 320(גוף השיחה בעמוד זה ביידיש ולא נכלל כאן. ראה בסריקה.)
321(גוף השיחה בעמוד זה ביידיש ולא נכלל כאן. ראה בסריקה.)
32212 לקוטי 323(גוף השיחה בעמוד זה ביידיש ולא נכלל כאן. ראה בסריקה.)
3244 לקוטי
אַרויס אין אַלע זייערע ענינים.
- באַלאַנגענדיק .- צו. - אידן ..- און.--.דער.- 3253) בסיום תפלת מנחה, אחרי אמירת , עלינו" ניגנו את הפסוק ,עוצו עצה גו'".
4 ישעי' ח, י. וראה אסת"ר פ"ז, יג (קרוב לסופו).
5 דלשון הפרה פירושו ,עקירת הנדר מעיקרו" (רמב"ם הל' נדרים פי'ג ה"ב. וכז בפיהמייש שלו נדרים ספ"י. שו"ע יו"ד סרל"ד סל"זי) -- אלא שהפרת הבעל פועלת רק מכאן ולהבא** (ראה טייז לשו"ע שם סקל"ו. צפע"נ לרמב"ם שם. ועוד), משא"כ בעניננו שהמדובר [לא בין הקב"ה ובנ"י, שהם דוגמת בעל ואשה, כ"א] בהפרת עצת אוה"ע, פעולת ההפרה היא דוגמת התרת החכם*** שבכל
מלכתחילה* בטל,
,ישבו ישרים את פניך" -- מזועט זוכה זיין בקרוב ממש, מקבל זיין פני משיח צדקנו -- און דאן ,פני האדון ה"
מוועט עולה לרגל זיין אין בית
[נגנו עוה"פ את הניגון עוצו עצה ותופר גו' עמנו א-ל].
הענינים ולכל הדעות ,עוקר את הנדר מעיקרו" (כתובות עד, ב).
8 תהלים קמ, יד.
+ >.---=> 0 < 0י--.ל..
הערות
עמוד 319
- 1. שיחות 9[
- 2. *) עִיפ הוראת כ"ק אדמו"ר שליט"א במכתבו מיום ג', שבעה באדר ש.ז.* לסדר ,כינוס ואיחוד . . לתפלה וללימוד התורה ובמיוחד לתשבייר". המו"ל.
- 1. שאין בהם חטא.
- 2. קובץ מכתבים (שבסוף ספר תהלים אהל יוסף יצחק) ע' 199. וראה ג"כ סה"ש קיץ ה'ש"ת ע' 157.
- 5. ) ראה ברכות נח, א. סנהדרין לח, א. אדר"נ ספ"ד.
- 4. אף שבקל מתרגזים כשאין נעשה רצונם (אדה"ז (בקובץ מכתבים) שם. וראה דרמ"צ קסא, סע'א ואילך. ד'"ה אחרי מות תרמ"ט פיג. וראה גם תניא רפיו).
- 65. ראה ב"ק לח, ב. מכילתא ופרש'י עה"פ משפטים כב, ל: אין הקב"ה מקפח שכר כל בר"
- 8. *) נדפס בלקו"ש חט"ז ע' 629.
- 6. הבל שאין בו חטא (שבת קיט, סעיב).
- 1. וכמשינ (תהלים ק, ב) עבדו את ה' בשמחה, ויתרה מזה צ"ל: עבדת את ה' אלקיך בשמחה ובטוב לבב (תבוא כח, מז. וראה תניא פכ"ו. רמב"ם סוף הלי לולב).
עמוד 320
- 8. ראה תניא רפי"ז. עיקר הט' מי"ג עקרים.
- 9. ראה סוטה כא, א: תורה בין בעידנא דעסיק בה ובין בעידנא דלא עסיק בה מגנא ומצלא.
- 0. ,שכל התורה ניתנה לעשות שלום בעולם" (רמב"ם סוף הל' חנוכה).
- 1. שבטבע הם בתמימות ופיהם ולבם שווה.
- 5. י"ב אדר, תשל"ט
- 6. שיחות
- 2. ראה ברכות לא, א: אל יפטר אדם מחבירו אלא מתוך דבר הלכה שמתוך כך זוכרהו. וראה רדיה אל יפטר אדם תרפ"ט (טה*מ קונטרסים ח'א סה, ב)
- 3. ראה מגילה כט, א: ואהי' להם למקדש מעט כו' אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות.
- 4. דעזר (צדקה) צ"ל ,בסבר פנים יפות" (שו"ע יו"ד סרמ"ט ס"ג).
עמוד 321
- 5. ראה עוקצין בסופה: לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום.
- 6. מדה כנגד מדה -- במשך כל השנה.
- 7. ד,חייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע* (מגילה ז, ב). וראה תו"א מג'א רד"ה חייב אינש לבסומי הב' (צח, א).
- 8. ראה לקו"ש חי"א ע' 336 ובהערות שם.
- 9. השייבות המיוחדת דפורים לענין האחדות -- ראה בהנסמן לקמן הע' 24. לקוטי לוייצ אגרות צי רסז ואילך.
- 6. והאה תויא שם צז, סעיד ואילך שענין האחדות שהי' במ"ת הא גב בפורים, שהרי אז הי' ,וקבל (לי
- 7. ו"ב אדר, תשל"ט
- 8. שיחות 21
- 9. יחיד) היהודים עליהם את אשר החלו לעשות"
- 10. (אסתר ט, כג), ד,אז הי' הגמר שקבלו מה שהחלו
- 11. במ"ת* (ראה שבת פח, א) ועפ"ז מובן שענין
- 12. האחדות דתורה (הנ"ל ס"ב) הוא במיוחד בפורים.
- 0. אסת"ר פ"ט, ג.
עמוד 322
- 1. אסתר ט, א.
- 2. שם ח, טז
- 3. שם ד, טז
- 4. ראה מנות הלוי לר"ש אלקבץ עה"פ. של"ה חלק תושב"כ פ' תצוה שכט, ב.
- 5. אסתר ט, כת.
- 6. ל' הכתוב -- שם ג, יג.
- 7. י"ב אדר, תשל"ט
- 8. שיחות
- 7. ראה לקו"ש ח"ד ע' 1283 ואילך ובהערות שם.
- 8. דכש,הימים האלו נזכרים" אז הם ,נעשים" - ראה רמ"ז בספר תיקון שובבים. הובא ונתבאר בספר לב דוד להחיד"א פכ"ט.
- 9. .השמחה והמשתה אין עושין אותם אלא ביום י"ד* (רמב"ם הלי מגילה פ"ב הי"ד).
- 0. אסתר ט, יח. שם, כב.
- 1. שם, כח.
עמוד 323
- 2. שם, כב.
- 3. שמורה על דבר חשוב (צפע"נ לרמב"ם שם הט"ו. ושינ).
- 4. טושו"ע או"ח ר"ס תרצד.
- 5. אסתר שם, כז
- 5. י"ב אדר, תשל"ט
- 6. שיחות 23
- 6. ובפרט אה"ק ,ארץ אשר גו' עיני ה' אלקיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה* (עקב יא, יב).
- 7. ראה מגילה טז, ב. מגילת סתרים עה"פ.
עמוד 324
- 1. ראה גם לקו"ש ח"ה ע' 159 ואילך. וש"נ. ראה זיג עג, א.
- 2. אסתר ת, יז
- 3. לי הכתוב -- שם ט, כה.
- 8. 9 )0 1
- 5. י"ב אדר, תשל"ט
- 6. שיחות
- 2. ראה רמב"ם הל' תשובה רפ"טי
עמוד 325
- 1. *) דלא כרץ ורא"ש נדרים (עח, ב) דלי הפרה משמע מכאן ולהבא. וביד רמ"ה ב"ב (קכ, ב אות סח) ,.בעל אינו עוקר כו" אלא כאדם שמעכב ע"י חברו בענין שנאמר עצו עצה ותופר דברו דבר ולא יקום".
- 2. **) ולכמה דיעות גם הפרת הבעל פועלת לעקור את הנדר מעיקרו, אלא ש,חלו והבעל בהפרתו עקרם" (כם*מ שם) או שרק ,משעת הפרה ואילך מפר אותו מעיקרו" (רדב"ז שם הט" -- ולכן, אחר שהתפיס עצמו בנדרה ושמע בעלה והפר לה (לאחר שהתפיס האחר וחל עליו) זה שהתפיס עצמו חייב (רמב"ם שם הט"ו. שו"ע שם סנ"א). וראה שוה"ג שלאח"ז.
- 3. ***) ולהעיר, שלכמה דיעות גם הבעל עוקר את הנדר מעיקרו כמו החכם (ראה אנציקלופדיא תלמודית ע' הפרה ע' קטו, וש"נ).
- 4. י"ב אדר, תשל"ט
- 6. וכמו שהי' בימים ההם שהגזירה היתה על ייג אדר ובכ"ג סיון שלפניו כבר נכתב ונשלח בשם המלך לבטלה (אסתר ח, טיג), ועוד לפנ"ז בט"ו בניסן בטל הקב"ה את הגזירה למעלה (אסת"ר ספ"ט). וראה מגילה יג, סע"ב: גלוי וידוע לפני מי שאמר והי' העולם שעתיד המן לשקול שקלים על ישראל לפיכך הקדים שקליהן לשקליו.
- 7. שאמרו בסוף התפלה לאחרי עוצו עצה גו'.
- 9. ישעי' ס, בא.
- 0. ל' הכתוב -- משפטים כג, יז. תשא לד, כג.
- 1. ראה אבות פ"ה מ"ד. לקו"ת ברכה צח, ב.
- 2. מגילה ו, סעיב ובפרש"י שם.
תניא, ליקוטי אמרים כ״ו - הטקסט מספריא
בְּרַם, כְּגוֹן דָּא צָרִיךְ לְאוֹדוֹעֵי כְּלָל גָּדוֹל: כִּי כְּמוֹ שֶׁנִּצָּחוֹן לְנַצֵּחַ דָּבָר גַּשְׁמִי, כְּגוֹן: שְׁנֵי אֲנָשִׁים הַמִּתְאַבְּקִים זֶה עִם זֶה לְהַפִּיל זֶה אֶת זֶה, הִנֵּה, אִם הָאֶחָד הוּא בְּעַצְלוּת וּכְבֵדוּת – יְנוּצַּח בְּקַל וְיִפּוֹל גַּם אִם הוּא גִּבּוֹר יוֹתֵר מֵחֲבֵירוֹ, כָּכָה מַמָּשׁ בְּנִצְחוֹן הַיֵּצֶר, אִי אֶפְשָׁר לְנַצְּחוֹ בְּעַצְלוּת וּכְבֵדוּת – הַנִּמְשָׁכוֹת מֵעַצְבוּת וְטִמְטוּם הַלֵּב כָּאֶבֶן, כִּי אִם, בִּזְרִיזוּת – הַנִּמְשֶׁכֶת מִשִּׂמְחָה וּפְתִיחַת הַלֵּב, וְטָהֳרָתוֹ מִכָּל נִדְנוּד דְּאָגָה וָעֶצֶב בָּעוֹלָם.
וּמַה שֶּׁכָּתוּב: ״בְּכָל עֶצֶב יִהְיֶה מוֹתָר״, פֵּירוּשׁ, שֶׁיִּהְיֶה אֵיזֶה יִתְרוֹן וּמַעֲלָה מִזֶּה, הִנֵּה אַדְּרַבָּה, מִלָּשׁוֹן זֶה מַשְׁמַע, שֶׁהָעֶצֶב מִצַּד עַצְמוֹ אֵין בּוֹ מַעֲלָה, רַק, שֶׁיַּגִּיעַ וְיָבֹא מִמֶּנּוּ אֵיזֶה יִתְרוֹן, וְהַיְינוּ – הַשִּׂמְחָה הָאֲמִיתִּית בַּה׳ אֱלֹהָיו, הַבָּאָה אַחַר הָעֶצֶב הָאֲמִיתִּי לְעִתִּים מְזוּמָּנִים עַל עֲוֹנוֹתָיו בְּמַר נַפְשׁוֹ וְלֵב נִשְׁבָּר, שֶׁעַל יְדֵי זֶה, נִשְׁבְּרָה רוּחַ הַטּוּמְאָה וְסִטְרָא אָחֳרָא וּמְחִיצָה שֶׁל בַּרְזֶל הַמַּפְסֶקֶת בֵּינוֹ לְאָבִיו שֶׁבַּשָּׁמַיִם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּזֹּהַר עַל פָּסוּק: ״רוּחַ נִשְׁבָּרָה, לֵב נִשְׁבָּר וְגוֹ׳״, וַאֲזַי יְקוּיַּם בּוֹ רֵישֵׁיהּ דִּקְרָא: ״תַּשְׁמִיעֵנִי שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה וְגוֹ׳, הָשִׁיבָה לִי שְׂשׂוֹן יִשְׁעֶךָ, וְרוּחַ נְדִיבָה וְגוֹ׳״.
וְזֶהוּ טַעַם הַפָּשׁוּט לְתִיקּוּן הָאֲרִ״י זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, לוֹמַר מִזְמוֹר זֶה אַחַר תִּיקּוּן חֲצוֹת קוֹדֶם הַלִּימּוּד – כְּדֵי לִלְמוֹד בְּשִׂמְחָה אֲמִיתִּית בַּה׳ הַבָּאָה אַחַר הָעֶצֶב; שֶׁיֵּשׁ לְשִׂמְחָה זוֹ יִתְרוֹן, כְּיִתְרוֹן הָאוֹר הַבָּא מִן הַחֹשֶׁךְ דַּוְקָא, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּזֹּהַר עַל פָּסוּק: ״וְרָאִיתִי שֶׁיֵּשׁ יִתְרוֹן לַחָכְמָה מִן הַסִּכְלוּת כִּיתְרוֹן הָאוֹר כוּ׳״, עַיֵּין שָׁם, וְדַי לַמֵּבִין.
וּמִקְרָא מָלֵא דִּבֶּר הַכָּתוּב: ״תַּחַת אֲשֶׁר לֹא עָבַדְתָּ אֶת ה׳ אֱלֹהֶיךָ בְּשִׂמְחָה וְגוֹ׳״, וְנוֹדָע לַכֹּל פֵּירוּשׁ הָאֲרִ״י זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה עַל פָּסוּק זֶה:
וְהִנֵּה, עֵצָה הַיְּעוּצָה לְטַהֵר לִבּוֹ מִכָּל עֶצֶב וְנִדְנוּד דְּאָגָה מִמִּילֵּי דְעָלְמָא, וַאֲפִילוּ בָּנֵי חַיֵּי וּמְזוֹנֵי, מוּדַעַת זֹאת לַכֹּל מַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה: ״כְּשֵׁם שֶׁמְּבָרֵךְ עַל הַטּוֹבָה כוּ׳״, וּפֵירְשׁוּ בַּגְּמָרָא: ״לְקַבּוּלֵי בְּשִׂמְחָה״, כְּמוֹ שִׂמְחַת הַטּוֹבָה הַנִּגְלֵית וְנִרְאֵית, כִּי ״גַּם זוֹ – לְטוֹבָה״, רַק שֶׁאֵינָהּ נִגְלֵית וְנִרְאֵית לְעֵינֵי בָשָׂר, כִּי, הִיא מֵ״עָלְמָא דְאִתְכַּסְיָא״ שֶׁלְּמַעְלָה מֵ״עָלְמָא דְאִתְגַּלְיָיא״, שֶׁהוּא – ו״ה מִשֵּׁם הֲוָיָ״ה בָּרוּךְ־הוּא, וְ״עָלְמָא דְאִתְכַּסְיָא״ – הוּא י״ה, וְזֶהוּ שֶׁכָּתוּב: ״אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר אֲשֶׁר תְּיַסְּרֶנּוּ יָּ״הּ וְגוֹ׳״.
וְלָכֵן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה, כִּי ״הַשְּׂמֵחִים בְּיִסּוּרִים – עֲלֵיהֶם הַכָּתוּב אוֹמֵר: וְאוֹהֲבָיו כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבוּרָתוֹ״, כִּי, הַשִּׂמְחָה הִיא מֵאַהֲבָתוֹ קִרְבַת ה׳ יוֹתֵר מִכָּל חַיֵּי הָעוֹלָם הַזֶּה, כְּדִכְתִיב: ״כִּי טוֹב חַסְדְּךָ מֵחַיִּים וְגוֹ׳״, וְקִרְבַת ה׳ – הִיא בְּיֶתֶר שְׂאֵת וּמַעֲלָה לְאֵין קֵץ בְּ״עָלְמָא דְאִתְכַּסְיָא״, כִּי ״שָׁם חֶבְיוֹן עוּזּוֹ״ וְ״יוֹשֵׁב בְּסֵתֶר עֶלְיוֹן״, וְעַל כֵּן זוֹכֶה לְ״צֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבוּרָתוֹ״ לֶעָתִיד לָבֹא, שֶׁהִיא יְצִיאַת חַמָּה מִנַרְתֵּקָה, שֶׁהִיא מְכוּסָּה בּוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְלֶעָתִיד – תִּתְגַּלֶּה מִכִּסּוּיָהּ, דְּהַיְינוּ, שֶׁאָז יִתְגַּלֶּה עָלְמָא דְאִתְכַּסְיָא, וְיִזְרַח וְיָאִיר בְּגִילּוּי רַב וְעָצוּם לְכָל הַחוֹסִים בּוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה וּמִסְתּוֹפְפִים בְּצִלּוֹ, צֵל הַחָכְמָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת צֵל וְלֹא אוֹרָה וְטוֹבָה נִרְאֵית, וְדַי לַמֵּבִין:
אַךְ הָעַצְבוּת מִמִּילֵּי דִשְׁמַיָּא צָרִיךְ לָשִׁית עֵצוֹת בְּנַפְשׁוֹ לִיפָּטֵר מִמֶּנָּה, אֵין צָרִיךְ לוֹמַר בִּשְׁעַת עֲבוֹדָה, שֶׁצָּרִיךְ לַעֲבוֹד ה׳ בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב, אֶלָּא אֲפִילוּ מִי שֶׁהוּא בַּעַל עֲסָקִים וְדֶרֶךְ אֶרֶץ, אִם נוֹפֵל לוֹ עֶצֶב וּדְאָגָה מִמִּילֵּי דִשְׁמַיָּא בִּשְׁעַת עֲסָקָיו, בְּיָדוּעַ שֶׁהוּא תַּחְבּוּלַת הַיֵּצֶר – כְּדֵי לְהַפִּילוֹ אַחַר כָּךְ בְּתַאֲווֹת חַס וְשָׁלוֹם, כַּנּוֹדָע, שֶׁאִם לֹא כֵן, מֵאַיִן בָּאָה לוֹ עַצְבוּת אֲמִיתִּית מֵחֲמַת אַהֲבַת ה׳ אוֹ יִרְאָתוֹ, בְּאֶמְצַע עֲסָקָיו.
וְהִנֵּה, בֵּין שֶׁנָּפְלָה לוֹ הָעַצְבוּת בִּשְׁעַת עֲבוֹדָה בְּתַלְמוּד תּוֹרָה אוֹ בִּתְפִלָּה, וּבֵין שֶׁנָּפְלָה לוֹ שֶׁלֹּא בִּשְׁעַת עֲבוֹדָה, זֹאת יָשִׂים אֶל לִבּוֹ: כִּי אֵין הַזְּמַן גְּרָמָא כָּעֵת לְעַצְבוּת אֲמִיתִּית, אֲפִילוּ לְדַאֲגַת עֲוֹנוֹת חֲמוּרִים חַס וְשָׁלוֹם, רַק לָזֹאת צָרִיךְ קְבִיעוּת עִתִּים וּשְׁעַת הַכּוֹשֶׁר בְּיִשּׁוּב הַדַּעַת, לְהִתְבּוֹנֵן בִּגְדוּלַּת ה׳ אֲשֶׁר חָטָא לוֹ, כְּדֵי שֶׁעַל יְדֵי זֶה יִהְיֶה לִבּוֹ נִשְׁבָּר בֶּאֱמֶת בִּמְרִירוּת אֲמִיתִּית.
וְכִמְבוֹאָר עֵת זוֹ בְּמָקוֹם אַחֵר. וְשָׁם נִתְבָּאֵר גַּם כֵּן, כִּי מִיָּד אַחַר שֶׁנִּשְׁבַּר לִבּוֹ בְּעִתִּים קְבוּעִים הָהֵם, אֲזַי יָסִיר הָעֶצֶב מִלִּבּוֹ לְגַמְרֵי, וְיַאֲמִין אֱמוּנָה שְׁלֵימָה כִּי ה׳ הֶעֱבִיר חַטָּאתוֹ ״וְרַב לִסְלוֹחַ״. וְזוֹ הִיא הַשִּׂמְחָה הָאֲמִיתִּית בַּה׳ הַבָּאָה אַחַר הָעֶצֶב, כַּנִּזְכָּר לְעֵיל:
תניא, ליקוטי אמרים י״ז - הטקסט מספריא
וּבָזֶה יוּבַן מַה שֶּׁכָּתוּב: ״כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד, בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשׂוֹתוֹ״.
דְּלִכְאוֹרָה, הוּא – ״בִּלְבָבְךָ״ – נֶגֶד הַחוּשׁ שֶׁלָּנוּ [וְהַתּוֹרָה הִיא נִצְחִית], שֶׁאֵין קָרוֹב מְאֹד הַדָּבָר לְהַפֵּךְ לִבּוֹ מִתַּאֲווֹת עוֹלָם הַזֶּה לְאַהֲבַת ה׳ בֶּאֱמֶת, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּגְּמָרָא: ״אָטוּ יִרְאָה מִילְּתָא זוּטַרְתִּי הִיא״? וְכָל שֶׁכֵּן אַהֲבָה. וְגַם אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה דְּ״צַדִּיקִים – דַּוְקָא – לִבָּם בִּרְשׁוּתָם״.
אֶלָּא, דְּ״לַעֲשׂוֹתוֹ״ – רוֹצֶה לוֹמַר, הָאַהֲבָה הַמְּבִיאָה לִידֵי עֲשִׂיַּית הַמִּצְוֹת בִּלְבָד, שֶׁהִיא ״רְעוּתָא דְלִבָּא״ שֶׁבְּתַעֲלוּמוֹת לֵב, גַּם כִּי אֵינָהּ בְּהִתְגַּלּוּת לִבּוֹ כְּרִשְׁפֵּי אֵשׁ, וְדָבָר זֶה ״קָרוֹב מְאֹד״ וְנָקֵל לְכָל אָדָם אֲשֶׁר יֵשׁ לוֹ מוֹחַ בְּקָדְקֳדוֹ, כִּי מוֹחוֹ בִּרְשׁוּתוֹ וְיָכוֹל לְהִתְבּוֹנֵן בּוֹ כְּכָל אֲשֶׁר יַחְפּוֹץ, וּכְשֶׁיִּתְבּוֹנֵן בּוֹ בִּגְדוּלַּת אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא, מִמֵּילָא יוֹלִיד, בְּמוֹחוֹ עַל כָּל פָּנִים – הָאַהֲבָה לַה׳ לְדָבְקָה בוֹ בְּקִיּוּם מִצְוֹתָיו וְתוֹרָתוֹ.
וְ״זֶה כָּל הָאָדָם״, כִּי – ״הַיּוֹם לַעֲשׂוֹתָם״ כְּתִיב, שֶׁ״הַיּוֹם״ הוּא עוֹלַם הַמַּעֲשֶׂה דַּוְקָא ״וּלְמָחָר כוּ׳״, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּמָקוֹם אַחֵר.
וְהַמּוֹחַ – שַׁלִּיט בְּטִבְעוֹ וְתוֹלַדְתּוֹ עַל חָלָל הַשְּׂמָאלִי שֶׁבַּלֵּב, וְעַל פִּיו, וְעַל כָּל הָאֵבָרִים שֶׁהֵם כְּלֵי הַמַּעֲשֶׂה. אִם לֹא מִי שֶׁהוּא רָשָׁע בֶּאֱמֶת, כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה שֶׁ״הָרְשָׁעִים הֵם בִּרְשׁוּת לִבָּם״, וְאֵין לִבָּם בִּרְשׁוּתָם כְּלָל, וְזֶה עוֹנֶשׁ עַל גּוֹדֶל וְעוֹצֶם עֲוֹנָם. וְלֹא דִבְּרָה תוֹרָה בְּמֵתִים אֵלּוּ, שֶׁבְּחַיֵּיהֶם קְרוּיִם מֵתִים.
כִּי בֶּאֱמֶת, אִי אֶפְשָׁר לָרְשָׁעִים לְהַתְחִיל לַעֲבוֹד ה׳ בְּלִי שֶׁיַּעֲשׂוּ תְּשׁוּבָה עַל הֶעָבָר תְּחִלָּה – לְשַׁבֵּר הַקְּלִיפּוֹת שֶׁהֵם מָסָךְ מַבְדִּיל וּמְחִיצָה שֶׁל בַּרְזֶל הַמַּפְסֶקֶת בֵּינָם לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם, עַל יְדֵי שְׁבִירַת לִבּוֹ וּמְרִירַת נַפְשׁוֹ עַל חֲטָאָיו, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּזֹּהַר עַל פָּסוּק: ״זִבְחֵי אֱלֹהִים רוּחַ נִשְׁבָּרָה, לֵב נִשְׁבָּר וְגוֹ׳״, שֶׁעַל יְדֵי לֵב נִשְׁבָּר – נִשְׁבָּרָה רוּחַ הַטּוּמְאָה דְסִטְרָא אָחֳרָא [עַיֵּין שָׁם פָּרָשַׁת פִּינְחָס דַּף ר״מ וּפָרָשַׁת וַיִּקְרָא דַּף ח׳ וְדַף ה׳ עַמּוּד א׳ וּבְפֵירוּשׁ הָרַב מֹשֶׁה זַכּוּת שָׁם].
וְהִיא בְּחִינַת תְּשׁוּבָה תַּתָּאָה, לְהַעֲלוֹת הֵ״א תַּתָּאָה, לַהֲקִימָהּ מִנְּפִילָתָהּ שֶׁנָפְלָה אֶל הַחִיצוֹנִים, שֶׁהוּא סוֹד גָּלוּת הַשְּׁכִינָה, כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה: ״גָּלוּ לֶאֱדוֹם – שְׁכִינָה עִמָּהֶם״, דְּהַיְינוּ, כְּשֶׁאָדָם עוֹשֶׂה מַעֲשֵׂה אֱדוֹם מוֹרִיד וּמַמְשִׁיךְ לְשָׁם בְּחִינַת וְנִיצוֹץ אֱלֹהוּת הַמְחַיֶּה אֶת נֶפֶשׁ־רוּחַ־נְשָׁמָה שֶׁלּוֹ, הַמְלוּבָּשִׁים בּוֹ בַּנֶּפֶשׁ הַבַּהֲמִית מֵהַקְּלִיפָּה, שֶׁבְּלִבּוֹ שֶׁבֶּחָלָל הַשְּׂמָאלִי, הַמּוֹלֶכֶת בּוֹ בְּעוֹדוֹ רָשָׁע וּמוֹשֶׁלֶת בָּעִיר קְטַנָּה שֶׁלּוֹ, וְנֶפֶשׁ־רוּחַ־נְשָׁמָה כְּבוּשִׁים בַּגּוֹלָה אֶצְלָהּ.
וּכְשֶׁנִּשְׁבָּר לִבּוֹ בְּקִרְבּוֹ, וְנִשְׁבְּרָה רוּחַ הַטּוּמְאָה וְסִטְרָא אָחֳרָא, וְיִתְפָּרְדוּ כוּ׳ – הִיא קָמָה מִנְּפִילָתָהּ וְגַם נִצָּבָה, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּמָקוֹם אַחֵר:
שולחן ערוך, יורה דעה רמ״ט:ג׳ - הטקסט מספריא
צָרִיךְ לִתֵּן הַצְּדָקָה בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת, בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב, וּמִתְאוֹנֵן עִם הֶעָנִי בְּצַעֲרוֹ וּמְדַבֵּר לוֹ דִּבְרֵי תַּנְחוּמִין. וְאִם נְתָנָהּ בְּפָנִים זוֹעֲפוֹת וְרָעוֹת, הִפְסִיד זְכוּתוֹ.
שולחן ערוך, אורח חיים תרצ״ד - הטקסט מספריא
חַיָּב כָּל אָדָם לִתֵּן לְפָחוֹת שְׁתֵּי מַתָּנוֹת לִשְׁנֵי עֲנִיִּים. הַגָּה: יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁיֵּשׁ לִתֵּן קֹדֶם פּוּרִים מַחֲצִית מִן הַמַּטְבֵּעַ הַקָּבוּעַ בְּאוֹתוֹ מָקוֹם וּבְאוֹתוֹ זְמַן, זֵכֶר לְמַחֲצִית הַשֶּׁקֶל שֶׁהָיוּ נוֹתְנִין בְּאֲדָר; וּמֵאַחַר שֶׁשְּׁלֹשָׁה פְּעָמִים כָּתוּב תְּרוּמָה בַּפָּרָשָׁה, יֵשׁ לִתֵּן שְׁלשָׁה (מָרְדְּכַי רֵישׁ פ"ק דִּמְגִלָּה); וְיֵשׁ לִתְּנוֹ בְּלֵיל פּוּרִים קֹדֶם שֶׁמִּתְפַּלְּלִים מִנְחָה (מַהֲרִי"ל), וְכֵן נוֹהֲגִין בְּכָל מְדִינוֹת אֵלּוּ; וְיֵשׁ לִתֵּן ג' חֲצָאִים גְּדוֹלִים בִּמְדִינוֹת אֵלּוּ, כִּי אֵין מַטְבֵּעַ שֶׁשֵּׁם מַחֲצִית עָלֶיהָ מִלְּבַד זוֹ; וּבִמְדִינוֹת אוסטריי"ף יִתְּנוּ ג' חֵצִי וויינ"ר, שֶׁנִּקְרְאוּ גַּם כֵּן מַחֲצִית, וְכֵן לְכָל מְדִינָה וּמְדִינָה; וְאֵין חַיָּב לִתְּנוֹ רַק מִי שֶׁהוּא מִבֶּן עֶשְׂרִים וּלְמַעְלָה, וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁנּוֹתְנִים מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל לִצְדָקָה מִלְּבַד ג' מַחֲצִית אֵלּוּ, וְאֵין נוֹהֲגִין כֵּן.
אֵין מְשַׁנִּין מָעוֹת פּוּרִים לִצְדָקָה אַחֶרֶת. הַגָּה: וְדַוְקָא הַגַּבָּאִים (מָרְדְּכַי פ"ק דְּבָבָא בַּתְרָא), אֲבָל הֶעָנִי יָכוֹל לַעֲשׂוֹת בּוֹ מַה שֶּׁיִּרְצֶה.
אֵין מְדַקְדְּקִים בְּמָעוֹת פּוּרִים אֶלָּא כָּל מִי שֶׁפּוֹשֵׁט יָדוֹ לִטֹּל נוֹתְנִים לוֹ; וּבְמָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לִתֵּן אַף לְעַכּוּ"ם, נוֹתְנִים.
בְּמָקוֹם שֶׁאֵין עֲנִיִּים, יָכוֹל לְעַכֵּב מָעוֹת פּוּרִים שֶׁלּוֹ לְעַצְמוֹ וְנוֹתְנָם בַּמָּקוֹם שֶׁיִּרְצֶה.
משנה אבות ה׳:ד׳ - הטקסט מספריא
עשרה נסים נעשו לאבותינו במצרים. ועשרה על הים. עשר מכות הביא הקדוש ברוך הוא על המצריים במצרים ועשרה על הים. עשר נסיונות נסו אבותינו את המקום ברוך הוא במדבר שנאמר (במדבר יד, כב) וינסו אותי זה עשר פעמים ולא שמעו בקולי:
מצוטט ב־4 עמודים
לקוטי שיחות 4
- כרך כ ‹ הוספות - שיחות ‹ שיחה יח ‹ 535 לקו"ש חכ"א ע' 325
- כרך כג ‹ הוספות - שיחות ‹ שיחה ב ‹ 243 לקו"ש חכ"א ע' 325
- כרך כד ‹ הוספות - שיחות ‹ שיחה ג ‹ 287 לקו"ש חכ"א ע' 325
- כרך כז ‹ מצורע ‹ שיחה ב ‹ 113 לקו"ש חכ"א ע' 325