תוכן ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך כ מקץ

שיחה א

רשימת העמודים (9) מצוטט בעמוד אחד חיפוש חדש

192שיחה א

א. המנעות יוסף מלשמש בשני רעבון, והקושיא מהנהגת יצחק ולוי

על הפסוק¹ "וליוסף יולד שני בנים בטרם תבוא שנת הרעב" אומר רש"י בפירושו (מהגמרא²) "מכאן שאסור לאדם לשמש מטתו בשני רעבון".

שואל התוספות³: יוכבד הרי נולדה "בין החומות"⁴ (כאשר יעקב ובניו הגיעו למצרים), והרי "אותו העת עת רעב היה"⁵, כיצד ניתן לומר, כי לוי (אבי יוכבד) עבר על איסור חס ושלום?

בדומה לכך שואלים⁶ מהנאמר⁷ "וירא... יצחק מצחק" – "שראהו משמש מטתו"⁸ – והלוא היה אז "רעב בארץ"⁹?

המפרשים מאריכים בזה¹⁰, ומתרצים את השאלות הנ"ל בכמה אופנים, ומהם:

א) אין זה איסור ממש, אלא רק מדת חסידות¹¹ ויצחק ולוי לא נזהרו במדת חסידות¹² (או, שלפני מתן תורה לא היה הדבר אסור¹³, והראיה מיוסף הריהי אסמכתא בלבד¹⁴).

ב) אלה שהינם "חשוכי¹⁵ בנים"¹⁶ – שעדיין לא קיימו מצות פרי' 192ורבי'¹⁷ (כמו (יצחק ו)לוי¹⁸ באותו זמן), או¹⁹ "בליל טבילה"²⁰, לגביהם לא קיים האיסור²¹.

ג) האיסור הוא רק כאשר "ישראל שרויין בצער"²², ולכן לא היה איסור אצל (יצחק²³ ואצל) לוי²⁴, היות ויעקב ובניו לא היו שרויין בצער משום שהיתה להם אז תבואה²⁵; וזה שיוסף נמנע מכך, היה משום שהוא לא ידע שיש להם תבואה וחשב שהם שרויין בצער²⁶.

ב. ההוכחה שרש"י אינו מקבל את התירוצים הנ"ל

לפי זה ניצבת תמיהה גדולה בפירוש רש"י: מדוע אין הוא מיישב את הקושיות הנ"ל מיצחק ולוי?

[שהרי, השאלות הנ"ל מתעוררות (גם) בלימוד בדרך הפשט: על "וישקף אבימלך⁷..." מפרש רש"י "שראהו משמש מטתו", ורש"י אומר בפירוש שאז היה (לא רק "רעב בארץ", אלא) "שנת רעבון"²⁷; וכמו כן מביא רש"י בפירושו על התורה²⁸ שיוכבד "נולדה בין החומות"²⁹, שזה היה בשנות הרעב 193כמפורש בתורה³⁰].

ולא ניתן לומר שרש"י סומך על אחד מהתירוצים הנ"ל – משום שנוסף על הקשיים השונים שיש בכל אחד מתירוצים אלה (שאין כאן המקום להאריך בהן³¹), הרי ביחס לכולם קיימת אותה שאלה: – הם (אפילו) אינם נרמזים כלל בפירוש רש"י,

[וכמדובר כמה פעמים, שרש"י כתב את פירושו על התורה בסגנון, שגם "בן חמש למקרא" יוכל להבין את כוונת רש"י ממילותיו (הספורות), מבלי שיצטרך לחפש כל הוספת ביאור עליהן].

מכך שרש"י אומר כאן סתם – ללא שום חילוקים ותנאים: "אסור לאדם לשמש מטתו בשני רעבון", מוכח, כי (א) זהו איסור, כפשוטו³²; (ב) האיסור חל על כל אחד ללא הבדל – גם על יוסף (לפני מתן תורה), וגם על "חשוכי בנים"³³ (ובליל טבילה); (ג) הוא אינו קשור דוקא בכך שישראל שרויין בצער, אלא באם רק קיים מצב של "שני רעבון" בעולם – הדבר אסור.

ג. הדגשת רש"י שהלימוד "מכאן" – ולא מנח

תמיהה נוספת בפירוש רש"י זה:

רש"י אומר "מכאן שאסור לאדם כו'" – שהאיסור נלמד מפסוק זה. מהדגשת רש"י "מכאן" מובן, שרש"י בא לשלול מקום אחר ממנו ניתן לכאורה ללמוד את האיסור – ומבהיר איפוא רש"י שהלימוד הוא מכאן דוקא.

מוצאים אכן בירושלמי³⁴ ובמדרש³⁵, שבנוסף ללימוד הנ"ל מיוסף, מובא הפסוק שנאמר לגבי נח³⁶ "ובאת אל התיבה אתה ובניך ואשתך ונשי בניך אתך", וממנו לומדים כי "בכניסתו לתיבה נאסרה לו תשמיש המטה"; שזהו לכאורה אותו איסור כמו "בשני רעבון"³⁷ – שבזמן שהעולם שרוי בצער³⁸ אסורים בתשמיש המטה.

ותמוה ביותר: רש"י עצמו בפירושו על התורה³⁹ אומר שנח היה אסור 194לשמש מטתו "בכניסתו לתיבה", "מפני שהעולם שרוי בצער"⁴⁰;

כיצד אם כן אומר רש"י "מכאן שאסור כו'", שהדבר נלמד דוקא "מכאן", בה בשעה שניתן ללמוד זאת מהפסוק לפני כן לגבי נח?

ד. אצל נח איסור שונה – כי הוא עצמו היה שרוי

שמפני שמספר מסויים (רוב) האנשים הינם בצער לכן חובה על אחרים להשתתף בצערם⁴²;

ובמילא לא ניתן ללמוד מנח שב"שני רעבון" ישנו איסור על אלה שאינם סובלים מהרעב⁴³ – כמו בנידון דידן לגבי יוסף, שאצלו⁴⁴ לא חסרה תבואה⁴⁵.

בצער

ה. האיסור למי שאינו

הביאור בזה, אשר היא הנותנת: בהוספה (על לשון הגמרא) של המילה "מכאן" מבהיר רש"י אשר כאן (בדרך הפשט) אין זה אותו איסור כמו אצל נח, משום שכאן כלל לא קיים הטעם האמור שם של "העולם שרוי בצער"⁴¹:

"העולם שרוי בצער" (במבול) משמעו על העולם בכללו. ואדרבה – לא ביחס לבני אדם, חיות... – עליהם כלל לא ניתן לומר שהם היו אז בבחינת "שרוי בצער" – שהרי כל אלה לא היו במציאות, כמו שנאמר "וימח את כל היקום"^*.

ואם אכן נפרש שהכוונה היא לאותו חלק מה"עולם" שניצול בתיבה (שהשהיה בתוכה נחשבת "שרוי בצער") – הרי נח ובניו ונשיהם היו בכללם, במצב של "שרוי בצער"

ואין זה כמו האיסור הנלמד כאן –

בצער – רק ב"שני רעבון" מתמשכות

והביאור בזה, בהקדים דיוק לשון רש"י "(אסור לאדם לשמש מטתו) בשני רעבון" – שלכאורה: הן אמת שזו לשון הגמרא, אמנם מטרת רש"י היא לפרש את הפסוק (ואף אינו מציין שמקור הפירוש הוא בגמרא); ואם כן לא היה עליו לנקוט לשון שונה, אלא לומר "אסור כו' בשנת הרעב", כלשון הפסוק אותו הוא מפרש "בטרם תבוא שנת הרעב"?

ובפרט שקיים חילוק ביניהם, ובפשטות: "שנת הרעב" פירושה 195שבשנה זו יש רעב; מה שאין כן "שני רעבון" – לשון רבים – מורה, כי זהו מצב המתארך משך זמן.

אין זה רק חילוק באורך הזמן (האם הרעב נמשך רק שנה אחת או יותר), אלא, מקום לומר שזהו חילוק באיכות: כאשר דבר מתרחש פעם אחת (שנה) יתכן שזוהי רק תופעה חולפת; מה שאין כן כשהדבר חוזר על עצמו פעמים רבות יותר (ואומרים כי אלו שני רעבון) – זוהי תקופה של רעב, לא עניין מקרי, אלא דבר של "חזקה".

[על דרך מה שרש"י פירש כבר⁴⁶, שיהודה התיירא "פן ימות גם הוא (שלה) כאחיו", משום ש"מוחזקת היא זו שימותו אנשיה"].

ובדומה לכך בענייננו: אם זוהי רק "שנת הרעב" – בשנה אחת התרחש חידוש, שלא צמחה כל תבואה – הרי אין לך אלא חידושו, זהו דבר ארעי ומחודש לשעתו⁴⁷, מחמת סיבות מקריות בשנה זו שגרמו לכך שהתבואה לא תצמח; אך כאשר אלו "שני רעבון", זוהי הוכחה להמשכיות, תקופה שלמה, הנהגה מיוחדת, הקדוש־ברוך־הוא מביא תקופה של "רעב" בעולם"⁴⁸.

וזהו הטעם בפשוטו של מקרא – לאיסור לשמש מטתו בשני רעבון עבור מי שאינו סובל מרעב (ובמילא – לא שרוי בצער) – משום שזהו זמן של "שני רעבון", בה ההנהגה מלמעלה אינה באופן של "כל ימי הארץ זרע וקציר... לא ישבותו"⁴⁹, אלא היפך ישובו של עולם, ואם כן אין מקום לעסוק אז בציווי פרו ורבו ומלאו את הארץ⁵⁰ – ישובו של עולם⁵¹.

ו. אצל יצחק ולוי תקופת רעב קצרה; אצל יוסף "שני רעבון"

מכיוון שהאיסור הוא מצד זה שקיים מצב של "שני רעבון" – "חזקה" המורה על הנהגה מיוחדת – מובן, כי כל זמן שלא קיימת חזקה, האיסור לא קיים;

ואדרבה: משום שישנו ציווי "פרו 196ורבו"⁵², הרי כל עוד לא ברור כי קיים מצב של "שני רעבון", מובן כי בדרך הפשט אסור להמנע מפריה ורביה, אסור לבטל מצות עשה מחמת ספק שיתכן ואלו הם "שני רעבון".

ועל פי זה מתורצת ממילא השאלה הנ"ל מיצחק ולוי – אצל יצחק היה (כדיוק לשון רש"י²⁷) רק "שנת רעבון" (לא "שני רעבון"); ובדומה לכך אצל לוי, שהיה זה בתחילת (שלושת החדשים) של שנת הרעב השנית (משום שיוכבד נולדה בסוף השנה השנית של הרעב) – עוד לפני שנוצרה חזקה⁵³ של "שני רעבון".

מה שאין כן יוסף ידע ובאופן ברור שהרעב הנוכחי הוא חלק מהנהגה מיוחדת, ומתחילות כעת "שבע שני רעב" – כמסופר ובארוכה בפרשה פתרונו של יוסף, "את אשר אלקים עושה .. יהיו שבע שני רעב"⁵⁴ – לכן אצלו חל האיסור מיד מהיום הראשון⁵⁵.

ולכן "מכאן" לומדים, שבכל מקרה בו יודעים בוודאות כי אלו "שני רעבון" (שהדבר הופך לחזקה), אזי "אסור לאדם לשמש מטתו".

ז. לוי לא חשש שזו תקופת רעב – כי לא ידע שיוסף פתר החלום

לכאורה ניתן לשאול: בוודאי נתפרסם אז פתרונו של יוסף לחלום פרעה, שיגיעו "שבע שני רעב", ובפרט שכבר ראו שהדבר מתקיים בפועל – אם כן מדוע לוי לא חשש מאיסור זה?

והתירוץ בפשטות: לוי לא ידע אז שפותר החלום הוא יוסף⁵⁶, ואדרבא – ידעו שזהו נער, עבד⁵⁷, וכמו כן ידעו שחרטומי פרעה, פותרי החלומות הקבועים של מלך מצרים לא אמרו כך וכו' – הרי שאסור לו לסמוך על חלום פרעה ועל פתרון של נער עבד ולבטל בשל כך את ציווי השם של "פרו ורבו".

197ובפרט שאפילו בנוגע לחלום של יהודי ישנו כלל (אשר רש"י הביא כבר בפירושו על התורה⁵⁸): "אין חלום בלא דברים בטלים" – יכול אם כן להיות, שאפילו אם כללות החלום הינו אמתי, הרי הפרט הזה שעתידות לבוא "שבע שני רעב" ("שני רעבון") הוא מה"דברים בטלים" שבו.

ח. על פי הלכה האיסור הוא גם ב"שנת רעבון"

על פי זה יובן גם דיוק הלשון בטור⁵⁹ ובשולחן־ערוך⁶⁰ – המשנים מלשון הש"ס ("בשני רעבון") ואומרים "בשנת רעבון":

בגמרא, לפני ובסמוך למאמר "אסור לאדם כו'", מדובר אודות השכר של "המרעיב עצמו בשני רעבון", שזה (כפי שרש"י מפרש שם) "בשכר שמצער עצמו, כשישראל בצער"; ובדומה לכך תיכף לאחר המאמר "אסור לאדם כו'", מובא המאמר "בזמן שישראל שרויין בצער ופירש אחד מהן כו'". שמזה מוכח, כי בדרך ההלכה, טעם איסור זה (אינו כמו בדרך הפשט, כנ"ל, אלא) מחמת העובדה אשר "ישראל שרויין בצער"⁶¹.

ובמילא אי אפשר לומר שהאיסור שייך רק "בשני רעבון" – משום שגם ב"שנת רעבון" הרי "ישראל שרויין בצער".

ט. יוסף נזהר גם לפני שנות הרעב – כדי שלא להוליד בשנים אלה

לפי הביאור הנ"ל בפירוש רש"י, יוסבר דיוק נוסף בענין:

בפסוק כתוב "וליוסף יולד שני בנים בטרם תבוא שנת הרעב", ומזה שהפסוק מדבר אודות הלידה מובן, שלא רק שבשני הרעבון גופא ישנו איסור לשמש... אלא גם תשעה חדשים לפני כן, באופן שההולדה לא תהיה בשני הרעבון – ולכאורה, הרי לשון חז"ל היא "לשמש מטתו בשני רעבון"⁶²?

על פי הנ"ל הדבר מובן: מכיוון שהטעם הוא (לא משום ש"ישראל שרויין בצער", שאז יש מקום להשמר רק בשני הרעבון עצמם (כאשר קיים הצער) מלעשות פעולה הפכית⁶³ – אלא) מצד הזמן, שאז שולטת הנהגה של היפך ישובו של עולם, לכן לא מתאים שבזמן זה יוולדו ילדים (ישובו של עולם בפועל).

198[אבל זה היה שייך רק אצל יוסף, שידע מראש ובאופן ברור שמגיעות "שני רעבון"; מה שאין כן הלימוד "מכאן" עבור כל אחד שעליו לבטל את מצות עונתה לא תגרע, ומצות פרו ורבו (כאלה שאינם שייכים לדעת ברור שמגיעות "שני רעבון"), הרי אצלם האיסור הוא רק "(לשמש מטתו) בשני רעבון"].

י. דברי רש"י מתאימים עם דברי הזהר אודות הנהגת יוסף

כאן רואים כיצד פירוש רש"י על התורה, אשר "לא באתי אלא לפשוטו"⁶⁴, קשור עם "יינה של תורה"⁶⁵, חלק הסוד שבתורה

– כפי שכבר דובר פעם בארוכה⁶⁶, שכשם שבארבעת העולמות עולם האצילות שייך לעולם העשיה דוקא⁶⁷, כך גם חלק הסוד שבתורה (שהוא כנגד עולם האצילות) קשור דוקא עם חלק הפשט⁶⁸ (עולם העשיה) –

בזהר של פרשתנו⁶⁹ מבואר, שימי הרעב היו "ימי הרעה" ולכן יוסף "סתים מבועי' [=סגר מעיינו] בשנת הרעב" (משום שהילדים שנולדים ממי ש"אפתח מבועי' בההוא זמנא" [=פותח מעיינו בזמן ההוא], נקראים "בנים זרים"⁷⁰); ואחר כך מסיים הזהר, שיוסף אף נזהר יותר מכך – "דלא מיהב בנין לסטרא מסאבא" [=שלא לתת בנים לרוח הטומאה], שהכוונה בזה – כביאורו של אבי בהערותיו על הזהר⁷¹ – שהוא נזהר גם "שההולדה לא תהי' בשנת הרעב (אפילו אם "הילדים הם מהטיפות שקודם שנת הרעב לגמרי") שאם .. הולדתם תהי' בשנת הרעב הרי נולדו בדוכתא מסאבא [=במקום טמא] על כל פנים".

שזה מתאים עם הביאור הנ"ל בפירוש רש"י, שהטעם לאיסור הוא (לא מפני ש"ישראל שרויין בצער", אלא) מצד הזמן, שזהו מצב (והנהגה) של "שני רעבון", וכנ"ל בארוכה.

וכאן רואים, שוב, את ה"נפלאות" בפירוש רש"י על התורה – שבשעה שלומדים פירוש רש"י מתוך הנחה שהוא נכתב (גם) עבור בן חמש למקרא, ובמילא מפרשים את מילותיו של רש"י כפשוטם

– עד, שאפילו כאשר רש"י מעתיק את לשון הגמרא, אבל הכוונה שלו במילים אלו היא בהתאם לפירושן הפשוט, כפי שהם מתפרשות על־ידי בן חמש למקרא –

אזי בדרך ממילא כמה־וכמה פעמים 199– מתורצות שאלות ושקלא־וטריא של המפרשים, ונלמדים מכך ענינים נפלאים גם ב"יינה של תורה".

(משיחת מוצש"ק פ' מקץ תשל"ט)

הערות

עמוד 192

1. פרשתנו מא, נ.
2. תענית יא, א.
3. תענית שם ד"ה אסור.
4. סוטה יב, א. ב"ב קכ, רע"א. קכג, ריש ע"ב. ובכ"מ. הובא בפרש"י עה"ת (צויין לקמן הערה 28).
5. שהרי יעקב ירד מצרימה שנתיים אחרי התחלת הרעב (ראה ויגש מה, ו ואילך. רש"י שם מז, יט).
6. רא"ם, גו"א ועוד (פרשתנו עה"פ).
7. תולדות כו, ח.
8. רש"י שם. וראה ב"ר עה"פ (פס"ד, ה).
9. תולדות כו, א. וראה לקמן סעיף ב והערה 27.
10. ראה מפרשים: לש"ס תענית שם; לרש"י פרשתנו עה"פ; לב"ר פל"א, יב. נ"כ הטור ושו"ע או"ח סו"ס תקעד. ועוד.
11. תוס' תענית שם.
12. וכבר הקשו ע"ז דאטו יצחק ולוי לא היו נזהרים במדת חסידות (צידה לדרך ואוה"ח כאן). וכן, איך סתם בש"ס דאסור* (גבורות ארי תענית שם. צידה לדרך כאן. ועוד). וראה הערה הבאה.
13. ב"י לטאו"ח שם. ועד"ז ברע"ב (בתי' הא'). יפה תואר לב"ר שם. ט"ז או"ח שם [ובאמרי שפר (הועתק בצידה לדרך ובאר יצחק לרש"י כאן), שגם כוונת התוס' היא כבב"י, ע"ש]. וצ"ע, שהרי קיי"ל דקיימו האבות כל התורה עד שלא ניתנה אפילו מצות דרבנן, כמו שהקשה בחדא"ג מרש"א תענית שם (וראה שד"ח כללים מע' האל"ף אות קפו בסופו. וראה גם דרישה לטאו"ח שם. צידה לדרך ומשכיל לדוד כאן).
14. ב"י שם. וראה (באו"א) רע"ב שם. ט"ז או"ח שם. ועוד.
15. תענית שם (ושם: חסוכי).
16. כן תי' ברבותינו בעה"ת, רע"ב, רא"ם, גו"א ועוד עה"פ. ובכמה מפרשים (ראה מהרש"א (בחדושי הלכות ואגדות) תענית שם. צידה לדרך כאן. ב"ח לטאו"ח שם), שזוהי גם כוונת התוס' הנ"ל דהוי רק מדת חסידות ליוסף, כי יוסף לא היתה לו בת (ראה הערה 21) ולא קיים עדיין פו"ר.
. אבל ראה שד"ח כללי הפוסקים סימן טז אות יב, וש"נ.

עמוד 192

17. רש"י תענית שם, וכן נקטו רוב המפרשים. רמב"ם הל' תעניות פ"ג ה"ח [ובט"ז או"ח שם (וראה מאירי, רש"י לרי"ף ועוד תענית שם. רמ"א או"ח שם וסי' רמ סי"ב), דקאי על מי שהולך ערירי דוקא, ע"ש].
18. שלא היתה לו בת (ראה מפרשים שבהערה 16).
19. של"ה שער האותיות (קג, ב), הובא במג"א סתעק"ד שם (אלא שהקשה ע"ז (וראה גם נחלת יעקב לרא"ם כאן), ע"ש). דרישה לטאו"ח שם. משכיל לדוד כאן.
20. כפסק הב"י או"ח שם (ומפרש כן בירושלמי תענית פ"א ה"ו בסופה).
21. ובב"י שם (ועוד) הקשה ע"ז, שהרי גם יוסף הי' חשוכי בנים, שהרי לא היתה לו בת, וכבר האריכו המפרשים בזה. – בעיון יעקב (לע"י תענית שם) הוכיח שהיתה לו בת ממחז"ל (ב"ר פצ"ג, ח. הובא ברש"י ויגש מד, יט) "בתך באנו ליקח" (וראה כלי חמדה ריש פרשתנו). אבל בפשטות י"ל כמ"ש החיד"א (פתח עינים תענית שם) דאורחא דלישנא נקט.
22. לשון הר"ן תענית שם (וראה המשך הגמרא תענית שם. לקמן בפנים סעיף ח).
23. כמ"ש בנחלת יעקב פרשתנו כאן.
24. ר"ן שם. וראה גם חזקוני, צידה לדרך, באר מים חיים (לאחי המהר"ל), דבק טוב (בהגהה), נחלת יעקב, אוה"ח ועוד כאן. וראה חכמת שלמה לשו"ע או"ח שם עוד תירוצים.
25. תענית י, ב. הובא בפרש"י פרשתנו מב, א. ומש"נ (לקמן מג, ב וברש"י) "כלו לאכול גו'" – ה"ז הי' לכאורה באמצע שנה הב' להרעב (שהרי תיכף לאחרי ירידתם למצרים לשבור אוכל, ירד יעקב מצרימה). ולהעיר מפרשתנו מג, יא.
26. וראה באו"א בבאר מים חיים ודבק טוב שם.
7.
27. תולדות שם, יב. – ומפרש"י שם מוכח דלא כברא"ם (תולדות שם, ח. פרשתנו כאן) דבמקום יצחק לא הי' הרעב, וכמו שהקשה עליו בנחלת יעקב (תולדות שם), ט"ז או"ח שם. מלאכת הקודש לפירוש רש"י (ליוורנו תקס"ג) כאן. בחדא"ג מהרש"א תענית שם, דמ"ש "וירא גו' מצחק" הי' לאחרי הרעב, כדיוק לשון הכתוב "כי ארכו לו שם הימים". ולפ"ז מש"נ אח"כ "ויזרע גו' בשנה ההיא גו'" (כפרש"י שם) הי' לפנ"ז, אלא שסמכו הכתוב ל"ויגדל האיש גו'" (ראה מלאכת הקודש כאן). אבל בפשטות משמע, דמש"נ "ויזרע גו'" הי' לאחרי "ויצו אבימלך את כל העם גו'".
28. ויגש מו, טו. שם, כו. ועד"ז ברש"י במדבר ג, טו. פינחס כו, נט.
29. להעיר גם מרש"י פינחס שם, כד (מיסודו של ר"מ הדרשן) "שירדה אמן למצרים כשהיתה מעוברת כו'" (אבל רש"י חולק עליו).

עמוד 193

30. ראה הערה 5.
31. וכבר האריכו במפרשים בכו"כ קושיות. וראה לעיל הערות 12, 13, 21.
32. ראה גם לעיל הערה 12. ופשיטא שאין לתרץ בפרש"י עה"ת עפמ"ש בשד"ח שצויין בשוה"ג להערה הנ"ל.
33. וכפשטות הכתוב, דוליוסף יולד גו' בטרם תבוא שנת הרעב – הא אם היו באים שנות הרעב לא היו נולדים אפרים ומנשה, אף שאז הי' יוסף חשוך בנים, כדיוק המפרשים.
34. תענית שם.
35. ב"ר פל"א, יב. פל"ד, ז. וראה גם המצויין לקמן הערה 51.
36. נח ו, יח.
37. להעיר גם מהלימוד בירושלמי וב"ר שם "בשעת שאת רואה חסרון בא בעולם עשה אשתך גלמודה" (ראה קרבן העדה שם). וראה לקמן הערה 51.
38. כדלקמן מפירוש רש"י (גבי נח). וראה משכיל לדוד כאן. ולהעיר גם מרמ"א או"ח סר"מ סי"ב ד"ה"ה בשאר צרות שהם כרעבון" (וראה עזר מקודש לשו"ע אה"ע סכ"ה ס"ו. מלאכת הקודש לפרש"י כאן).
39. נח שם. ועד"ז ברש"י שם ז, ז (וכבר שקו"ט במפרשים למה הוצרך רש"י לכפול הפירוש, ומוסיף הטעם בפעם הב' דוקא. ואכ"מ). וראה גם רש"י שם ח, טז־יז.

עמוד 194

40. שם ז, ז.
42. ע"ד תי' הג' שהובא לעיל סוף סעיף א.
43. ראה עד"ז מלאכת הקודש לפירוש רש"י כאן.
44. משא"כ בכל מצרים שהוצרכו לקנות תבואה אצל יוסף (פרשתנו מא, נה וברש"י. ויגש מז, יג (וברש"י) ואילך). ולהעיר מהשקו"ט ע"ד ההלכה (הובאה בשערי תשובה לשו"ע או"ח סו"ס תעקד) כאשר המזונות עולה ביוקר גדול האם נק' רעבון.
45. ולכן גם יצחק ולוי לא נאסרו מטעם "שהעולם שרוי בצער" – כי היתה להם תבואה (כנ"ל סוף סעיף א ובהנסמן בהערות 23, 25).
41. ולהעיר שמלשון רש"י "מכאן שאסורו כו' בשני רעבון" משמע, שהוא גדר חדש (ולא ענין "שרוי בצער").
*. נח ז, כג.

עמוד 195

46. וישב לח, יא. וראה גם לקו"ש [המתורגם] ח"ה (ע' 216 ואילך) שזהו הטעם להדגשת הכתוב (פרשתנו מב, ד) "ואת בנימין אחי יוסף לא שלח גו' פן יקראנו אסון" – דמכיון שכבר קרה אסון עם אחיו בדרך, לכן חשש שגם עמו יקראנו אסון בדרך. ע"ש באורך.
47. עפ"ז תובן ירידת אברהם למצרים – אע"פ שנצטוה ד"שם (בארץ כנען) אעשך לגוי גדול" (רש"י ר"פ לך).
48. להעיר גם מהעמק שאלה לשאילתות פ' ויגש (שאילתא לב אות ד) החילוק דשני בצורת ושני רעבון.
49. נח ח, כב.
50. בראשית א, כח.
51. ראה תנחומא נח (יא. ועד"ז תנחומא באבער יז) – בנוגע לנח ויוסף – "שלא יהא הקב"ה עוסק בחורב העולם והוא בונה". ובמ"כ לב"ר פל"א שם, הביא טעם זה בשם הרקאנטי. אבל אינו מוכרח כלל בפשוטו של מקרא, ובמילא לא לפרש"י – שהרי המבול הי' עונש לדור המבול שהשחית דרכו – וא"כ אדרבא צ"ל הטבת דרך על הארץ כו'. ועכצ"ל שהטעם שנאסרו בעת המבול הוא (לא מפני טעם זה, כ"א) "מפני שהעולם שרוי בצער" (כנ"ל בפנים סעיף ג). ועיין רש"י בראשית ד, כד־כה.

עמוד 196

52. בראשית א, כח (וברש"י "מצווה כו'"). נח ט, ז וברש"י.
27.
53. להעיר מלקו"ש שם (ע' 220 ואילך) אימתי הוי חזקה בב' פעמים או ג' פעמים. ע"ש. – [וי"ל דכאן תלוי בשנים דוקא (ולא – בכל זריעה בפ"ע. ולהעיר מב"ב רפ"ג במשנה (בשדה אילן כו'). שם כח, ב) – כי החזקה מורה שהוא זמן של רעב (כבפנים בארוכה); וכמובן ג"כ מלשון רש"י אצל יצחק, שהי' "שנה קשה" מכיון שהי' "שנת רעבון"].
54. פרשתנו מא, כה ואילך.
55. ואולי יש לומר שזוהי הכוונה בתי' המפרשים (מושב זקנים עה"ת ועוד. וראה טור הארוך וגו"א כאן) דרק יוסף נאסר מפני שהי' יודע כמה זמן יהי' הרעב*, משא"כ לוי שלא הי' יודע
56. כפשטות הכתובים. וראה ר" ומפרשים שצויינו בהערה 24.
57. ובפרט ע"פ פרש"י שם (מקץ מא, יב). חסיד, דרק כגון נביא ששמע מפי הקב"ה שעתיד להיות רעב כמו יוסף אסור כו'. דדבריו תמוהין (כמו שהקשה בפתח עינים תענית שם) שהרי מפורש "אסור לאדם כו'". וע"פ המבואר בפנים שי לתרץ, כי כוונתו רק קודם שעברו (החזקה ד)שני רעבון.
. ברבותינו בעה"ת כאן הביא בשם ר' יהודה לא נאסר לו – דלפי פשוטו דבריהם תמוהין (כמו שהקשה החיד"א (פתח עינים תענית שם. פני דוד פרשתנו אות ד) בשם נמוקי רבינו ישעי' לחומש), דא"כ כל אדם יהי' מותר לשמש בשני רעבון שהרי אינו יודע כמה שנים יהי' הרעב.

עמוד 197

58. וישב לז, יו"ד.
59. או"ח סתקע"ד. ועד"ז שם סר"מ. אה"ע סכ"ה.
60. או"ח סתקע"ד שם (אף שבאו"ח סר"מ סי"ב, שו"ע אה"ע סכ"ה ס"ו, וכן ברמב"ם הל' תעניות פ"ג ה"ח – הוא כלשון הש"ס).
61. כמ"ש בר"ן ומפרשים הנ"ל הערה 24. ולהעיר מתו"ת כאן.
62. כמו שהעיר גם ביפה תואר (השלם) לב"ר שם.
63. להעיר מדברי דוד (להט"ז) כאן, דרק תשמיש שהוא לתענוג בעלמא אסור.

עמוד 198

64. רש"י בראשית ג, ח. ובכ"מ.
65. היום יום ע' כד.
66. לקו"ש ח"ה ע' 1 הערה 3. שם ע' 279.
67. ראה לקו"ת בלק סט, סע"ג.
68. ראה גם לקו"ת ויקרא ה, ד.
69. רד, א.
70. ראה גם י"מ שהובא בריטב"א (ועוד) תענית שם. גו"א כאן (ובלבוש האורה הקשה עליו, ע"ש).
71. לקוטי לוי"צ לזהר ח"א ע' קפד־ה. וראה גם לקולוי"צ לזח"ב ע' מח.

מצוטט בעמוד אחד

תורת מנחם 1

מח- שנת תשכ"ז - חלק ראשון ‹ בס"ד. שיחת ש"פ מקץ, שבת חנוכה, ה'תשכ"ז לקו"ש ח"כ ע' 192