193
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
כמפורש בתורה30].
ולא ניתן לומר שרש"י סומך על אחד מהתירוצים הנ"ל – משום שנוסף על הקשיים השונים שיש בכל אחד מתירוצים אלה (שאין כאן המקום להאריך בהן31), הרי ביחס לכולם קיימת אותה שאלה: – הם (אפילו) אינם נרמזים כלל בפירוש רש"י,
[וכמדובר כמה פעמים, שרש"י כתב את פירושו על התורה בסגנון, שגם "בן חמש למקרא" יוכל להבין את כוונת רש"י ממילותיו (הספורות), מבלי שיצטרך לחפש כל הוספת ביאור עליהן].
מכך שרש"י אומר כאן סתם – ללא שום חילוקים ותנאים: "אסור לאדם לשמש מטתו בשני רעבון", מוכח, כי (א) זהו איסור, כפשוטו32; (ב) האיסור חל על כל אחד ללא הבדל – גם על יוסף (לפני מתן תורה), וגם על "חשוכי בנים"33 (ובליל טבילה); (ג) הוא אינו קשור דוקא בכך שישראל שרויין בצער, אלא באם רק קיים מצב של "שני רעבון" בעולם – הדבר אסור.
ג. הדגשת רש"י שהלימוד "מכאן" – ולא מנח
תמיהה נוספת בפירוש רש"י זה:
רש"י אומר "מכאן שאסור לאדם כו'" – שהאיסור נלמד מפסוק זה. מהדגשת רש"י "מכאן" מובן, שרש"י בא לשלול מקום אחר ממנו ניתן לכאורה ללמוד את האיסור – ומבהיר איפוא רש"י שהלימוד הוא מכאן דוקא.
מוצאים אכן בירושלמי34 ובמדרש35, שבנוסף ללימוד הנ"ל מיוסף, מובא הפסוק שנאמר לגבי נח36 "ובאת אל התיבה אתה ובניך ואשתך ונשי בניך אתך", וממנו לומדים כי "בכניסתו לתיבה נאסרה לו תשמיש המטה"; שזהו לכאורה אותו איסור כמו "בשני רעבון"37 – שבזמן שהעולם שרוי בצער38 אסורים בתשמיש המטה.
ותמוה ביותר: רש"י עצמו בפירושו על התורה39 אומר שנח היה אסור
הערות
- 30. ראה הערה 5.
- 31. וכבר האריכו במפרשים בכו"כ קושיות. וראה לעיל הערות 12, 13, 21.
- 32. ראה גם לעיל הערה 12. ופשיטא שאין לתרץ בפרש"י עה"ת עפמ"ש בשד"ח שצויין בשוה"ג להערה הנ"ל.
- 33. וכפשטות הכתוב, דוליוסף יולד גו' בטרם תבוא שנת הרעב – הא אם היו באים שנות הרעב לא היו נולדים אפרים ומנשה, אף שאז הי' יוסף חשוך בנים, כדיוק המפרשים.
- 34. תענית שם.
- 35. ב"ר פל"א, יב. פל"ד, ז. וראה גם המצויין לקמן הערה 51.
- 36. נח ו, יח.
- 37. להעיר גם מהלימוד בירושלמי וב"ר שם "בשעת שאת רואה חסרון בא בעולם עשה אשתך גלמודה" (ראה קרבן העדה שם). וראה לקמן הערה 51.
- 38. כדלקמן מפירוש רש"י (גבי נח). וראה משכיל לדוד כאן. ולהעיר גם מרמ"א או"ח סר"מ סי"ב ד"ה"ה בשאר צרות שהם כרעבון" (וראה עזר מקודש לשו"ע אה"ע סכ"ה ס"ו. מלאכת הקודש לפרש"י כאן).
- 39. נח שם. ועד"ז ברש"י שם ז, ז (וכבר שקו"ט במפרשים למה הוצרך רש"י לכפול הפירוש, ומוסיף הטעם בפעם הב' דוקא. ואכ"מ). וראה גם רש"י שם ח, טז־יז.
בראשית רבה ל״א:י״ב - הטקסט מספריא
וַאֲנִי הִנְנִי (בראשית ו, יז), הִנְנִי מַסְכִּים לְדִבְרֵי מַלְאָכִים, שֶׁהָיוּ אוֹמְרִין (תהלים ח, ה): מָה אֱנוֹשׁ כִּי תִזְכְּרֶנּוּ. (בראשית ו, יז): אֶת הַמַּבּוּל מַיִם, מַיִם הָיוּ, וְכֵיוָן שֶׁהָיוּ יוֹרְדִין הָיוּ נַעֲשִׂים מַבּוּל. (בראשית ו, יז): לְשַׁחֵת כָּל בָּשָׂר, כֹּל אֲשֶׁר בָּאָרֶץ יִגְוָע, יִצְמֹק. (בראשית ו, יח): וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתָּךְ, בְּרִית אַתָּה צָרִיךְ מִפְּנֵי הַפֵּרוֹת שֶׁאַתָּה כּוֹנֵס שֶׁלֹא יֵרָקְבוּ וְשֶׁלֹא יִתְעַפְּשׁוּ וְשֶׁלֹא יִשְׁתַּנּוּ, בְּרִית אַתָּה צָרִיךְ, הַגִּבּוֹרִים הָיָה אֶחָד מֵהֶם נוֹתֵן רַגְלוֹ עַל הַתְּהוֹם וְסוֹתְמוֹ, נוֹתֵן יָדוֹ עַל הַחַלּוֹן וְסוֹתְמָהּ, הָיָה בָּא לִכָּנֵס לַתֵּבָה וְהָיוּ רַגְלָיו מִתְעַרְכְּלוֹת, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (איוב כו, ה): הָרְפָאִים יְחוֹלָלוּ מִתַּחַת מַיִם וְשֹׁכְנֵיהֶם, אֲרִי הָיָה בָּא לִכָּנֵס לַתֵּבָה, וְהָיוּ שִׁנָּיו קֵהוֹת, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (איוב ד, י): שַׁאֲגַת אַרְיֵה וְקוֹל שָׁחַל וְשִׁנֵּי כְפִירִים נִתָּעוּ, אָמַר רַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא נַגָּר הָיִיתָ וְאִלּוּלֵי בְּרִיתִי שֶׁהָיְתָה אִתְּךָ לֹא הָיִיתָ יָכוֹל לִכָּנֵס לַתֵּבָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתָּךְ, אֵימָתַי לִכְשֶׁתִּכָּנֵס אֶל הַתֵּבָה. (בראשית ו, יח): אַתָּה וּבָנֶיךָ, רַבִּי יְהוּדָה בַּר סִימוֹן וְרַבִּי חָנִין בְּשֵׁם רַב שְׁמוּאֵל בַּר רַבִּי יִצְחָק אָמַר נֹחַ כְּשֶׁנִּכְנַס לַתֵּבָה נֶאֱסַר לוֹ פְּרִיָּה וּרְבִיָּה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וּבָאתָ אֶל הַתֵּבָה אַתָּה וּבָנֶיךָ לְעַצְמְךָ, וְאִשְׁתְּךָ וּנְשֵׁי בָנֶיךָ לְעַצְמָן, כֵּיוָן שֶׁיָּצָא הִתִּיר לוֹ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית ח, טז): צֵא מִן הַתֵּבָה אַתָּה וְאִשְׁתְּךָ וּבָנֶיךָ וּנְשֵׁי בָנֶיךָ, אָמַר רַבִּי אָבוּן כְּתִיב (איוב ל, ב): בְּחֶסֶר וּבְכָפָן גַּלְמוּד, אִם רָאִיתָ חֶסְרוֹן בָּא לָעוֹלָם, וְכָפָן בָּא לָעוֹלָם, גַּלְמוּד, הֱוֵי רוֹאֶה אֶת אִשְׁתְּךָ כְּאִלּוּ הִיא גַּלְמוּדָה, שֶׁכֵּן בִּכְרַכֵּי הַיָּם קוֹרִין לְנִדָּה גַּלְמוּדָה. אָמַר רַבִּי הוּנָא כְּתִיב (בראשית מא, נ): וּלְיוֹסֵף יֻלָּד שְׁנֵי בָנִים בְּטֶרֶם תָּבוֹא שְׁנַת הָרָעָב.
שולחן ערוך, אבן העזר כ״ה:ו׳ - הטקסט מספריא
אָסוּר לְשַׁמֵּשׁ בִּשְׁנֵי רְעָבוֹן, אֶלָּא לַחֲשׂוּכֵי בָּנִים:
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.